רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 11      30.3.1924

על לימוד האנתרופוסופיה

ברוב המקרים נובע המניע להגיע אל האנתרופוסופיה מכך שההסתכלות כלפי חוץ אל העולם החיצוני הופכת למקור של חוסר שביעות רצון בעבור האדם ועל כן נאלצת הישות האנושית להפנות מחשבותיה אל הטבע האנושי שבה. לאדם תחושה עמומה שהחידות שהחיים מניחים לפניו אינן יכולות להתבהר על ידי הסתכלות החוצה בפעילות חסרת המנוח של העולם אלא ובעצם על ידי מבט לתוך חייו הפנימיים של האדם. כך הופכת השאיפה לידע העולם לשאיפה לידע עצמי.

החברים שרוצים להיעשות פעילים בחברה האנתרופוסופית חייבים לתת את הדעת לכך. אז ילמדו מצד אחד להחזיק עבור תפקידם ברגש הנאות בה בשעה שמצד שני יכירו את הסכנות הכרוכות בדבר זה.

תכופות מדי מתפתחת השאיפה לידע עצמי, אם מתנהלת היא שלא כיאות, לצורה מיוחדת של אגוצנטריות. עלול אדם להחשיב עצמו ברצינות רבה מדי ועל ידי כך יאבד עניין בכל הסובב אותו. למעשה יכולה כל שאיפה נאותה להסב לסטיית דרך אם נעשית היא חד-צדדית.

לא יוכל אדם להגיע לתפיסה ממשית לגבי העולם אם איננו מבקש להשיג זאת על ידי תפיסת האדם. כי אמת עתיקה ביותר היא שהאדם מהווה מיקרוקוסמוס – עולם אמיתי בזעיר אנפין – זוהי אמת שמשמעותה תתגלה שוב ושוב באורח הולך ומתחדש. באדם מצויים כל הסודות והחידות של העולם הגדול – המקרוקוסמוס – כשהם חבויים בטבעו שלו.

אם ניטול זאת במשמעות הנאותה כי אז נשים לב לדבר הבא: כשאנו מתבוננים לתוך דביר ישותנו האנושית ואל העולם שחוצה לנו, ידע עצמי ייעשה השער לידע העולם. ברם, אם ניטול זאת במשמעות בלתי נכונה כי אז ייהפך לימוד עצמנו לכליאה עצמית ותאבד לנו התחושה כלפי העולם.

לעולם בל יקרה כדבר הזה באנתרופוסופיה. שאם לא כן לא ניתן יהיה להחשות את הטענה שאנו שומעים מחברים רבים כל כך שזה עתה נכנסו לחברה: "מה אנוכיות הן, ככלות הכל, מחשבותיהם של האנתרופוסופים!"

אם שואף אדם לדעת את עצמו, מה שהוא רוכש כידע עצמי חייב לדרבן קודם כל את ראייתו שתחוש בעליל שכל שהוא פוגש אף אצל מרעיו מצוי בו עצמו. נוכל להרגיש מה עובר באדם זולתנו אם נתנסה בדבר דומה בעצמנו. כל עוד התנסותנו שלנו חסרה אנו עוברים על פני התנסותו של הזולת מבלי למעשה לראותה. ועם זאת מצד שני עלול הרגש להיעשות כה כבול על ידי התנסותנו עד שלא נותר בנו עוד ממנו עבור חברינו.

אם חברים הפעילים בחברה ישימו את לבם לסכנות אלה, הם יכוונו את פעולתם כך שתהיה נאותה ומסייעת. הם ימנעו מהידע העצמי להידרדר לאהבה עצמית. ובמקום זאת יגיעו לפעילות באותה רוח המוליכה את הידע העצמי אל אהבת אנוש וסימפטיה לזולת. וכשלאדם יש עניין בחבריו, לבטח לא תחסר לו התעניינות בעולם בכללו.

כשידידים היו מבקשים ממני הקדשה תכופות הייתי נותן להם את הבא להלן:

אם חפצת לדעת את ישותך שלך

הבט סביבך לכל הצדדים בעולם:

אם באמת רצית לראות ולהבין את העולם

התבונן במעמקיה של ישותך שלך.

לימודי הידע האנתרופוסופי צריכים תמיד להיות ברוח של מאמר זה. או אז נמנע את הסכנה שנזכרה לעיל ועיוננו בישותו הפנימית של האדם לא יגרום לשקיעה עצמית.

לבטח יש לדבר השפעה דוחה על זה שמקרוב בא אם הדבר הראשון שמדהים אותו אצל האנתרופוסופים הוא שתמיד ברצונם לעסוק בעצמם. לעיתים אפשר למצוא אנשים, ש מזה זמן מה הם חברים בחברה האנתרופוסופית, המתלוננים ללא הרף שחייהם אינם מניחים להם, לא מבחינת הזמן ולא מבחינת הנסיבות, להיכנס לאנתרופוסופיה. אנו מוצאים זאת לעיתים קרובות ביותר בין אלו שעשו את החברה האנתרופוסופית עצמה לפעילות חייהם. הם חשים עצמם עמוסים לעייפה בעבודה חיצונית, בדָמוֹתם לעצמם שדבר זה מפריע להם לעסוק במדיטציה, בקריאת ספרים אנתרופוסופיים וכן הלאה. אך אל לה לאהבתנו כלפי הידע האנתרופוסופי להוות חציצה להתמסרותנו מרצון לצרכי החיים. אם אכן כך הדבר, כי אז לעולם לא יהיה לפעילותנו באנתרופוסופיה אותו חום אמיתי שלו היא זקוקה ובמקום זאת תידרדר לאנוכיות צוננת. נחוץ יהיה לאותם חברים שברצונם להיות פעילים בחברה, להחדיר עצמם באורח מלא ביותר בראיה פנימית זו. או אז יהיה לאל ידם לחקוק אבחנה זו בעבודתם והיא תשתלט על הסכנות שעלולות להתהוות בקלות.