רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 6      24.2.1924

בקשת ידע ושאיפה למשמעת עצמית

בחברה האנתרופוסופית יותר בני אדם מתקרבים איש לרעהו מאשר בשאר ספירות החיים. עניינם המשותף בחיים הרוחיים של העולם פוקח את נפשותיהם. החוויות הפנימיות שעובר בהן אדם במהלך מאבקו הרוחי, מלאות בהתעניינות חיה בזולת. האדם נעשה גלוי לב ביודעו שרעהו יהיה קשוב לו ומלא אהדה לדברים פנימיים ביותר המרטיטים אותו. וכך, באורח טבעי, נסב הדבר שחברים בחברה משגיחים באורח שונה בדברים אחרים זה בזה משנוהגים לעשות בני אדם בדרך כלל. אך דבר זה כורך בו בד בבד סכנה מסוימת. אנו לומדים לתת זה לזה ערך בהיפגשנו ואנו שמחים בהתגלות חייו הפנימיים של רענו כך שבתנאים כאלה בקלות באות לידי ביטוי השפעות יקרות ביותר של ידידות ושל שיג ושיח ידידותי. אך אותן השפעות עלולות להתעצם לגילוי התעניינות שמתוך יוהרה וללא ביקורת עצמית. דבר זה, על כל החולשות הכרוכות בו, אין לפגוש אותו באדישות צוננת ויבשה בלבד. או בגישה מתנשאת של 'אדם העולם'. התלהבות בלתי מרוסנת, בפלסה דרכה דרך קשיים רבים לאיזון נפש הרמוני, פוקחת את הרוח בנכונות יתר מאשר שיווי משקל שוקט העובר בנוקשות וללא רגש על יד כל שנשגב בחיים.

כך עלול לקרות בקלות שאלו המתקרבים זה לזה במהרה נפרדים זה מזה במהירות לא פחותה. כמישהו שלומד להכיר את רעהו באורח מלא יותר, מאחר והיה בלתי מסויג וגלוי לב, הוא מתחיל לראות את חולשותיו עד מהרה ואז עלולים לנבוע מכך גלויי התעניינות שליליים. בחברה האנתרופוסופית תדיר אורבת בפתח סכנה זאת. זהו הרי אחד מתפקידיה של החברה בתור חברה אנתרופוסופית לפעול נגדה. על האדם, הרוצה מתוך כנות להיות חבר, להיאבק ולשאוף במעמקי נפשו לסובלנות פנימית כלפי חבריו. להבין את רעך אף אם הוא חושב ועושה דברים שאתה עצמך לא היית חושב ועושה, צריך להיות האידיאל בהא הידיעה.

אין לפרש זאת כגישה ללא ביקורת אל חולשות וחסרונות. בלהבין, אין הכוונה היא לעצום את העיניים מלראות. כשאנו אוהבים ישות אנוש אנו רשאים לדבר על חסרונותיה ועל שגיאותיה. במקרים רבים היא תחוש זאת בתור שירות ידידותי רב ערך ביותר, בה בשעה שאם נחרוץ את דינה באדישות צוננת, היא תיסוג לאחור בגלל חוסר ההבנה מצדנו, ותמצא ניחומים ברגשות שנאה המתעוררים ופושטים בה כנגד המבקר אותה.

מבחינות רבות זה יהיה אסון לחברה האנתרופוסופית אם יתדרדרו לתוכה חוסר סובלנות לזולת ואי יכולת להבינו, דבר השורר במידה רבה כל כך בעולם החיצון כיום. סוג כזה של תכונות מתפתח מעצם העובדה שבתוך החברה האנתרופוסופית בני אדם מתקרבים איש לרעהו.

עלינו להדגיש בצורה הרבה ביותר: בקשת הידע, שבחברה האנתרופוסופית היא יותר מלאת חיים, חייבת להיות מלווה בהשתדלות בלתי פוסקת לרומם ולטהר את חיי הרגש. בקשת ידע מתעצמת והולכת מעמיקה את חיי הנפש ומגיעה למטה אל אותם איזורים שבהם אורבים גאווה, יהירות, חוסר אהדה לזולת ותכונות שליליות רבות אחרות. כשבקשת הידע מלווה בפחות להט היא נכנסת לאזורים אלה במידה מועטת בלבד, ומשאירה אותם בתרדמתם באתרים העמוקים של הנפש. ברם – חיי ידע תאבים ושוקקים מקיצים אותם מנמנומם והרגלים שנשמרו למטה מאבדים את יכולתם לעשות זאת. אידיאל רוחי עשוי לעורר תכונות נפש שהיו נשארות חבויות בלעדיו. על החברה האנתרופוסופית לעמוד הכן על מנת להתמודד עם הסכנות האורבות באיזורים אלה וזאת על ידי פיתוח רוממות וטוהר הרגשות. אכן קיימים בטבע האדם אינסטינקטים המחדירים בו פחד מפני ידע וזאת מעצם הסיבה שחשים הם בקיומם של הקשרים כאלה. אולם אדם הנמנע מלפתח את האימפולס לידע אמיתי, יעורר בתוכו רגשות שפלים ביותר ולא יעלה בידו לפתח את מלוא אנושיותו האמיתית. דבר לא נאות יהיה הניסיון להימנע מתובנה כלפי החיים מאחר ואנו יראים מפני חולשת אופי. לטפח את האימפולס לידע ולצרף אליו בו זמנית מאבק נוסף – את השאיפה למשמעת עצמית – דבר זה לבדו הוא ראוי לאנושות.

האנתרופוסופיה מאפשרת לנו לעשות זאת. עלינו רק להגיע ולתפוס את חיוניות המחשבות הטבועות בה, כי על ידי תכונתן החיה משיגות מחשבות אנתרופוסופיות כוח רצון, חום ורגישות בתחושה. הדבר תלוי אך באינדיבידואל אם חושב הוא בלבד באנתרופוסופיה, או עושה אותה לחווייתו החיה. הדבר תלוי בחברים הצועדים באקטיביות, אם דרכם בהבהרת האנתרופוסופיה תוכל אך להגיש מחשבות או להדליק שביב חיים ממשי.