הישות החיה של האנתרופוסופיה – 04

הישות החיה של האנתרופוסופיה – 04

הישות החיה של האנתרופוסופיה וטיפוחה

רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 4

התייחסות החברים לחברה

טבעי הדבר שקיימות נקודות ראות שונות בין החברים לגבי התייחסותם אל החברה האנתרופוסופית. עשוי אדם להיכנס אל החברה במחשבה שהוא ימצא בה את מה שהוא מבקש מתוך הצרכים הפנימיים ביותר של נפשו. בחיפושיו ובמציאת מה שהחברה יכולה להעניק לו יראה את משמעות חברותו. כבר ציינתי ששום טענה אינה יכולה להיטען כנגד נקודת ראות זו.

מעצם מהותה של האנתרופוסופיה, לא ייתכן שהחברה תכנס יחדיו חוג של ישויות אנוש ותטיל עליהן התחייבויות שלא ידעו עליהן מלפני כן והיא מצפה שהן תיטולנה עליהן התחייבויות אלה עקב כניסתן לחברה. כשמדברים אנו על התחייבויות במשמעותן הנאותה – יכולות הללו להיות אך התחייבויות של החברה כלפי חבריה.

אמת זו (שעליה להתקבל ללא טענות) כרוכה באמת שניה שלא תמיד מובנת כראוי ולעיתים אף לא נותנים עליה את הדעת.

מיד כשמתחיל חבר להיות פעיל בדרך כלשהי בחברה ולמענה, הוא נוטל על עצמו אחריות כבדה ונכנס לספירה של חובה רצינית מאד. הללו שאין בכוונתם להיות כה פעילים אל נא יופרעו במישורים השלווים של עבודתם. אך כשחבר נוטל איזושהי פעילות בחברה, עליו לשים מכאן ואילך את ענייני החברה בראש מעיניו ואת הדבר הזה אין עליו לשכוח בשום פנים ואופן.

טבעי הדבר לאדם הרוצה להיות חבר שקט לומר למשל: “גילויי הדעת של המתנגדים לחברה אינם מענייני”. אך דבר זה משתנה ברגע שהוא יוצא ממישור ההשתתפות השקטה. או אז מחובתו לתת דעתו למתנגדים ולהגן על כל מה שראוי להגן עליו באנתרופוסופיה ובחברה האנתרופוסופית.

היה זה רע לחברה, שלעובדה רבת ערך ביותר זו לא תמיד הוסבה תשומת הלב. לחברים הזכות המלאה לצפות שהחברה תיתן להם בראש ובראשונה את מה שמבטיחה היא לתת. לבטח ייראה להם הדבר כמוזר להיקרא ליטול על עצמם בבת אחת את אותן ההתחייבויות כהללו המחזיקים בהבטחות אלה.

אם נדבר על חובות החברים אל החברה נוכל להתייחס רק אל אותם החברים המשתוקקים להיות פעילים. אל לנו לערב בעיה זו בבעיית החובות המשתייכות לאדם כאדם. האנתרופוסופיה אכן מדברת על חובות. אך הללו תהיינה תמיד בעלות אופי אנושי טהור. הן אך תרחבנה את האופקים של אחריות אנושית באורח שנובע מראיה פנימית לתוך העולם הרוחי. כשמדברת האנתרופוסופיה באורח זה, לעולם אין היא מתכוונת להתחייבויות שישומן בחברה האנתרופוסופית בלבד. מתכוונת היא לחובות המתהוות מטבע אנוש, כשמובן הוא כראוי.

החברה האנתרופוסופית מכילה בה מעצם טבעה שטחי אחריות מסוימים שצריכים להינטל בכובד ראש מירבי על ידי החברים הפעילים בה. למשל, חבר עשוי לרצות למסור לאחרים את הידע ואת השגותיה של האנתרופוסופיה. ברגע שמתפשטת הנחייתו אל מעבר לחוג המצומצם ביותר שפועל בשלווה – הוא נכנס אל נתיבי אחריות אלה. חייב אז להיות לו מושג ברור אודות מצבה הרוחני והאינטלקטואלי של האנושות כיום. חייבת להיות לו דעה צלולה וברורה אודות התפקיד המהותי של האנתרופוסופיה. במירב יכולתו עליו לשמור על מגע קרוב עם יתר החברים הפעילים בחברה, ולא יעלה על דעתו לומר: “אין זה מענייני כשהאנתרופוסופיה והללו המייצגים אותה מוצבים באור שגוי או כשהיריבים משמיצים אותה.”

הוועדה המוציאה אל הפועל, שנוצרה בכנס חג המולד, מבינה את תפקידה במשמעות זו. היא תבקש לממש בחברה את מה שבא לידי ביטוי כאן, ופירושו של דבר אינו אלא לבקש מכל חבר המתכוון להיות פעיל, להוות מסייע ומשתף פעולה בעניינים אלה.

אך ורק כך נגשים את מטרתנו, והחברה תעמוד בהבטחתה שמושיטה היא לכל חבריה, ועל ידי כך לעולם כולו.

דוגמא אחת תבהיר לנו מה מדכדך המקרה דלהלן: קורה לעיתים שחברים החפצים להיות פעילים נפגשים לעיתים תכופות במקום מסוים על מנת לדון בענייני החברה. בשיחה עם חלק מהמשתתפים בפגישות אלה מתברר לאחר מכן שיש להם חוות-דעת מסוימות זה על זה ואיש על פעילות זולתו למען החברה וכן הלאה, חוות דעת שאינן באות לידי ביטוי כלל בפגישות. ניתן להיווכח בכך שלחבר אין שום מושג מה הללו הנפגשים עימו תכופות חושבים על עבודתו.

חשוב שעניינים אלה ינווטו לנתיבים טובים יותר, ועל דבר זה לנבוע מן האימפולס שהעניק כנס חג המולד. יותר מכולם חייבים אלו, המכריזים ומשתוקקים להיות חברים פעילים, לבקש אימפולס זה. לעיתים קרובות ניתן לשמוע כאלה אומרים: באמת שיש לי רצון טוב אולם אינני יודע באיזה קו לנקוט. אל לנו לנקוט בנקודת ראות שלווה מדי לגבי נושא זה של ‘רצון טוב’, אלא לשאול את עצמנו שוב ושוב: האם בדקנו וחקרנו את כל הנתיבים שהחברה מעמידה לרשותנו על מנת למצוא את הקו הנאות בשיתוף פעולה עם חברים זולתנו, הנובע מכוח רצוננו הטוב?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *