הישות החיה של האנתרופוסופיה – 03

הישות החיה של האנתרופוסופיה – 03

הישות החיה של האנתרופוסופיה וטיפוחה

רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 3     3.2.1924

פגישות חברים

ארע, ולא לעיתים נדירות, שאנשים נעשו לחברים בחברה האנתרופוסופית מעצם הסיבה היחידה שיהיה לאל ידם לרכוש על ידי כך ספרות שאיננה נמכרת בחוץ. חברים כאלו היו מגלים התעניינות מועטת בחיי החוגים של החברה. יתכן שבתחילה היו משתתפים בפגישות אך עד מהרה נותרו מבחוץ ואמרו: “מה שמתרחש בחוגים אלה אין בו כדי לסייע לי. אמצא את האנתרופוסופיה יותר טוב אם אפעל בה לבדי”. אין להכחיש זאת שהתוכחות שהוגשו בדרך זו כנגד פגישות החברים לא היו תמיד הגיוניות. הצרה אינה נעוצה תמיד בפגישות, אלא לעיתים קרובות בדרישות שלא ניתן לעמוד בהן, של אנשים שלא יכלו למצוא את הזיקה הנאותה אליהן. קל לומר: דבר זה או אחר איננו מספק אותי. הרבה יותר קשה להתבונן בשלווה ולראות מהו זה שאיננו מספק ואז, מתוך עצמו, יעשה אדם את המאמצים הדרושים ויתרום לקראת שיפורים. מצד שני, ואין לנו סיבה להסתיר את העובדה, בפגישות החברים קיים מקום רב הקורא לשינויים. בפגישות אלה יש לבסס אמת גדולה. בהיפגש יחדיו ישויות אנוש בבקשן אחר הרוח, כל אחת ואחת מתוך ייחודה ויעודה הפנימי, כי אז מוצאות הן גם כן את הדרך זו אל זה ואת הנתיבים מנפש אל נפש. בלבבות אנוש ללא סְפור כיום, מורגש בצורה עמוקה הצורך למצוא נתיבים אלה. אנשים אומרים פשוט: “אם האנתרופוסופיה מהווה השקפת עולם אמיתית כי אז חייב צורך זה להיות מורגש אצל הללו הקוראים לעצמם אנתרופוסופיים”. ועם זאת עומדים הם פנים אל פנים מול הראיה שרבים מן המצויים בחוגי החברים הרואים באנתרופוסופיה גורם משכנע תיאורטית, אינם מראים שום סימנים מרגש זה.

פגישות חברים באנתרופוסופיה חייבות כמובן לקחת על עצמן לטפח את תוכנה של האנתרופוסופיה. אנשים קוראים ומאזינים לידע ולראיה הפנימית הנרכשים על ידי האנתרופוסופיה. כל מי שאינו נותן דעתו לכך שכך צריך להיות – לבטח אין הצדק עימו. אין לנו צורך בחברה אנתרופוסופית אך ורק כדי להתווכח תוך כדי הבעת כל מיני דעות שניתן להיטיב להביען בלעדי האנתרופוסופיה. אך לעומת זאת אם לא נוסיף על קריאת כתבים אנתרופוסופיים בקול רם או אף על הרצאות אודות אנתרופוסופיה כלימוד בלבד, כי אז נכון הדבר שהפגישות לא יעניקו יותר מאשר כל אחד מאתנו יוכל לרכוש לעצמו בקריאתו שלו. לכל אחד שהולך לפגישות אנתרופוסופיות צריכה להיות התחושה שהוא יקבל שם יותר מאשר כשלומד הוא אנתרופוסופיה לבדו. עלינו לרצות ללכת לפגישות הואיל ונפגוש שם ישויות אנוש שעימן חפצים אנו לעבוד באנתרופוסופיה יחדיו. בספרות על אנתרופוסופיה ניתן למצוא השקפות חיים ועולם מסוימות. הפגישות האנתרופוסופיות מתקיימות על מנת שיפגוש אדם את רעהו.

תהיה אשר תהיה ההתלהבות שבה קוראים אנו בספרות אנתרופוסופית, עלינו להיות מסוגלים לחוש בשמחה ובהתעלות בלכתנו לפגישה של אנתרופוסופים משום שכמהים אנו בצפייה לישויות אנוש שנמצא שם. ציפייתנו שזורה בשמחת הפגישה אף אם יודעים אנו שלא נשמע דבר נוסף על מה שכבר למדנו לפני זמן רב ועשינו אותו לקנייננו. חבר וותיק המוצא חבר חדש בקבוצה שבה הוא משתתף, אל לו להתמלא בשביעות רצון שלווה ולחוש מרוצה שהאנתרופוסופיה רכשה חבר חדש. אל לו רק להחזיק במחשבה: “הנה עוד אחד שנוכל למלאו באנתרופוסופיה”. אלא עליו לחוש עצמו שוקק חיים אל האלמנט האנושי הרענן הבא אל החוג עם החבר החדש.

באנתרופוסופיה עומדות במקום הראשון האמיתות שיכולה היא לגלות. ובחברה האנתרופוסופית אלה הם החיים שהיא מטפחת.

יהיה זה רע, ובעצם לא יוכל להיות רע מזה, אם יימצא צידוק לרעיון שהולך ומשתלט: “יהיה אשר יהיה ערכה של האנתרופוסופיה אני מעדיף ללכת למקומות אחרים אם ברצוני להתקרב לבני אדם זולתי במקום להניח לאנתרופוסופים קנאים, המרוצים מעצמם, להטיח בראשי את התיאוריות ואת המחשבות שלהם תוך כדי אתראה: אם אינך חושב כמוני הרי שרק חצי אדם הנך”.

מצד אחד נעשה הרבה כדי להניח לשיפוט כזה להיווצר על ידי דחף קר ודידקטי לתת הנחיות – זהו פיתוי קל לאנשים כשהם מכירים באחת את האמת שבאנתרופוסופיה. מצד שני קיים אותו ‘משחק באזוטריות’ שכה דוחה הוא לגבי חבר חדש בתחילת השתתפותו בפגישות אנתרופוסופיות. הוא יפגוש באנשים שיניחו לו להבין, באווירה מסתורית, שהם יודעים דברים רבים שעדיין לא ניתן לספרם להללו שאינם מוכנים לכך. ועל כל זה עולה וגוברת איכשהו אווירה של קלות ראש. האזוטרי ייכשל ולא יוכל להתקיים אם הוא לא יגיע מתוך גישה של כובד ראש של ממש אל החיים. שביעות רצון גאוותנית שעשוי אדם להפיק מפטפוטי סרק על אודות אמיתות עילאיות ונסתרות אינה הולמת את האזוטרי. ואין להסיק מכך ששתיקה רגשנית היראה משמחה ומהתלהבות תהווה יסוד חיים בשיג ושיח אנתרופוסופי. החברה האנתרופוסופית לא תוכל לשאת את המשחק של פרישה מן החיים החיצוניים החילוניים כשצועד אדם ב’אזוטריקה אמיתית’. החיים הממשיים, על כל צעד ושעל, כוללים בהם אזוטריות רבה יותר מאשר אי פעם חלמו אודותיו בני אדם האומרים שוב ושוב: “איננו יכולים ליטול על עצמנו חיים אזוטריים בסביבה שכזאת. זקוקים אנו לחוג נפרד ומיוחד”. חוגים מסוג זה בוודאי שהם נדרשים אך לא תיתכן בהם קלות ראש. עליהם להיות מרכזים בעלי השפעה פורה על החיים הממשיים. חוגים הקרויים אזוטריים שנוצרים כדי להיעלם תוך זמן קצר עקב חוסר מטרה רצינית – נושאים בהם אך כוחות הרסניים לתוך החברה. לעיתים קרובות מידי מהווים הם אך תוצאה של רצון לייסד חוגים מיעוטי משתתפים והאפקט מכך הוא להצר ולא להרחיב את החיים האנתרופוסופיים בחברה. אם יעלה בידנו לפעול כנגד חוסר אמת פנימית שאפיין חלק רב כל כך מן הדיבורים על האזוטרי בעבר – כי אז תוכל אזוטריות אמיתית לשכון בחברה האנתרופוסופית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *