רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 1    20.01.1924

לכל החברים

יסוד החברה האנתרופוסופית הכללית בכנס חג המולד אינו יכול למצוא את מלוא משמעותו במה שנעשה או במה שהיו עדים לו החברים שנכחו היו במהלכו בגיתהאנום. משמעותו תגיע למיצויה אך ורק אם בעתיד, בכל העולם יהיה לאל ידם של הללו המסורים לאנתרופוסופיה לחוש בהתהוותם של חיים אנתרופוסופיים מתחדשים, שיביאו תוצאות לכוונות שדובר בן. אם לא כן אזי לא עשה הכנס ולא כלום למען הדבר שנערך לעשותו. ללא ספק, פיללו לכך בלי מילים לבבות הללו שנטלו בו חלק.

במשך למעלה מעשרים שנה אנו מטפחים את חיי האנתרופוסופיה. חברים הפועלים בה יחדיו, במפגשים שעורכים היינו עד כה, צריכים אך לאפשר לניסיונם לדבר והם יבינו מדוע נעשו מאמצים מצד הגיתהאנום לעצב אימפולס חדש.

ניסיונות אנתרופוסופיים בקעו ועלו מהתחלות קטנות. מספר אנשים בתוך מסגרת החברה התיאוסופית נפגשו יחדיו על מנת ליטול חלק במה שהוגש בעיצובה המיוחד של האנתרופוסופיה. כל מה שחפצו היה ללמוד קודם כל אודות האנתרופוסופיה ולהפרות בה את חייהם. בחוגים קטנים ובכנסים ציבוריים פסיביים דיברנו על העולם הרוחי, על טבעו של האדם, ועל הדרך שבה נרכש ידע אודות דברים אלה. מחוץ לחוג של הללו שהיו נוטלים חלק בפגישות, כמעט ולא היה אדם שיעניין אותו מה נמסר בהן. רבים מן הללו שנטלו אכן חלק בהן, נוכחו לדעת שהם מבקשים ומחפשים תוך כמיהה עמוקה ביותר המצויה בנפשותיהם. הללו הפכו לפעילים נאמנים ומסורים ביותר, לאחוזי התלהבות במידה זו או אחרת. האחרים, כשלא מצאו את אשר רצו, הסתלקו להם כאשר חשו שכך הדבר. הכל נמשך בשלווה וללא הפרעות מבחוץ.

כך נמשך הדבר שנים רבות. טיפחנו את היסודות הראשוניים של ראיה פנימית לנפש ולרוח. ואכן עלה בידנו להרחיק לכת מאד בדבר הזה. עבור הללו שעסקו באנתרופוסופיה למשך זמן רב, ניתן היה ליצור את הנסיבות להתרומם מאמיתות ראשוניות לעילאיות יותר. יסודות האנתרופוסופיה הונחו בלבבות אנוש רבים, לא רק בשיטת הידע המדעית רוחית, אלא כמהות חיים.

אולם האנתרופוסופיה מגעת עד לשורשים עצמם של חיי אנוש, ושם היא נפגשת עם מה שנובע ועולה בפעילות היוצרת ובתודעתו של האדם. פעילויותיה, שטבע מהותי להן, מתפשטות בהדרגה אל ספירות רבות ושונות ביותר של חיי אנוש ומעשיו.

נעשתה התחלה בספירת האמנות. במחזות המיסטריה ניתן עיצוב אמנותי למה שגילתה הראיה הרוחית בעולם ובאדם. לחברים רבים היה זה מקור של סיפוק עמוק לקלוט שוב בהגשה אמנותית את מה שקלטו עד כה ללא תמונות חיצוניות דרך השכל. מי שהיה מחוץ לחוג המשתתפים לא נתן תשומת לב לנושא. ואז קרה שאנתרופוסופים נלהבים ומסורים הגו הקמת בית משלה לתנועה. בשנת 1913 הונחה אבן היסוד למה שהפך להיות לאחר מכן לגיתהאנום ובמשך השנים נבנה בית לאנתרופוסופיה.

עוד משהו התרחש אז. גברים ונשים שעיסוק חייהם משובץ בענף זה או אחר של המדע או בלימוד אקדמאי הגיעו אל החברה. המניע הראשוני להצטרפותם לבטח לא היה אלא צורך אנושי רגיל ביותר הן בלב והן בנפש. הם רצו למצוא, בנפשותיהם, נתיבים שיובילו אותם אל אור הרוח. אך אימונם וניסיונם המדעים הראו להם כיצד מאבדים הרעיונות המדעיים השוררים, את אמינותם בעצם הנקודה שבה נעשה ידע מסוים לצורך עז בעבור האדם. כאן באים למבוי סתום הרעיונות המקובלים. ידידינו תפסו שהמדעים השונים, אם הם מופרים על ידי האנתרופוסופיה, עשויים להמשיך את קיומם, בה בשעה שבשיטות שהחזיקו בהן עד אז, הם נמוגים לאין. וכך נתהוותה פעילות אנתרופוסופית בספירות רבות של מדע ושל רכישת ידע. דרך הגיתהאנום ודרך פעילות מדעית זו הוצבה החברה האנתרופוסופית לפני העולם כך שהסתיימה אותה התפתחות שלווה וללא הפרעות שנהנתה ממנה עד אז. העולם נתוודע אל האנתרופוסופיה: אנשים מחוץ לחוגים החלו לשאול מהו הנכון ובעל ההשפעות החיוביות שבה. שלא מן הנמנע היו ביניהם כאלה שצידדו בזכות טיעונים שונים מן הללו שהאנתרופוסופיה משתמשת או שחייהם כרוכים היו בעניינים שהאנתרופוסופיה מציבה אותם באור שלא היה לרוחם. ואז היו מותחים ביקורת על האנתרופוסופיה מנקודת הראות שלהם.

החברה האנתרופוסופית לא היתה מוכנה כלל לתוצאות שעד מהרה נבעו מכך. היא הייתה מרכז לעבודה שלווה ובעבודה כזאת מספר רב של חברים מצאו סיפוק מושלם. זה כל אשר ראו כנדרש להם מלבד חובותיהם במיקומם בחיים החיצוניים.

ומי יכול לומר ששוגים היו ולו במידה פחותה ביותר כשחשבו כך? כשפונות ישויות אנושיות מדברים אחרים, עקב אי שביעות רצונם מהם, ובאות לאנתרופוסופיה, ברצונם, כמובן, למצוא בה את הצד החיובי של ידע רוחי וחיים רוחיים. הם חשים עצמם מופרעים בחיפושיהם אם נגזר עליהם לפגוש על כל צעד ושעל התנגדות והתקפות פעילות.

אכן התעוררה בעיה חשובה בפני החברה האנתרופוסופית. כיצד ניתן להמשיך ביעד האמיתי של החיים הרוחיים באורח שהחיים הרוחיים דורשים, וזאת על אף שחלף הזמן שבו נותרה החברה האנתרופוסופית לבדה ובה רק הללו שנטלו בה חלק ושעניינם בה חיובי ואוהד? בעלי הסמכות בגיתהאנום ראו באור זה את אחת מבעיות התקופה: האם לא נחוץ יהיה להודות בדבר שעל החברה האנתרופוסופית לפעול על מנת להכיל אף יותר מן האנתרופוסופיה מאשר עד אז? וכיצד יוכל דבר זה להתבצע?

בהתחילי משאלות אלה אמשיך את פנייתי לחברים בפרק הבא.