רודולף שטיינר

סדרה של שמונה-עשרה הרצאות שניתנו בין 15 באוקטובר 1908 ל-6 במאי 1909 בברלין. GA57

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

17.12.1908 הרצאה מספר 7

בעיות התזונה לאור מדע-הרוח

לפעמים נראה הדבר מוזר כשמדע הרוח מדבר על מה שרבים רואים בו, ובצדק מסוים, עניין חומרני ביותר, הלא-רוחי במידה הרבה ביותר: אודות התזונה. ישנם בני אדם הרוצים להפגין את האידיאליזם המיוחד שלהם, את רוחניותם המיוחדת בכך שהם אומרים: אהה, אנו דואגים רק למה שהוא נעלה מבעיות הקשורות לחיים החומריים. – אנשים כאלה מאמינים גם אז, וביחס מסוים הם יכולים להיות צודקים, שבעיקרו של דבר, עבור ההתפתחות באידיאלי ובספיריטואלי, אין הדבר משנה איך האדם ביחס לגופניותו מספק את צרכיו. שיפוט של אופן החשיבה החומרני הוא אחר. פילוסוף גדול של המאה ה-19 הביע פעם משהו שעליו חזרו תדיר, הביע דעה אשר אצל אנשים רבים בעלי השקפה רוחית אידיאליסטית מעוררת חלחלה ותדהמה, כלומר הביטוי שאותו הביע פויאֶרבך^[1]: "האדם הינו כזה בהתאם למה שהוא אוכל." רוב הבריות תופסות כך את העניין, והתפיסה החומרנית בהחלט מסכימה לכך – שהאדם הוא צירוף של חומרים אותם הוא מגיש לגופו וכתוצאה מכך מתהווה לא רק יחס גומלין של חייו האורגניים, אלא גם מה שמזדמן ברוחי.

אם אנשים העומדים מחוץ לתנועתנו שומעים דבר זה או אחר פחות או יותר באופן שטחי על אודות אנתרופוסופיה או מדע-הרוח, אז הם חושבים שאלו המקורבים לאנתרופוסופיה מתעסקים יתר על המידה באוכל, בתזונה. אדם העומד מחוץ למסגרת האנתרופוסופיה לא יכול להבין מדוע האנתרופוסופיה מתייחסת כל כך ברצינות לאיזה מצרך כזה או אחר שמישהו אוכל. כאן לא צריכים להכחיש את הדבר שבחוגים אנתרופוסופיים מסוימים אשר בצורה שטחית רוצים להעמיק את כניסתם אל החיים הרוחיים, שאצלם שוררת ממש אי-בהירות רבה. יש ויאמין אדם שעל ידי הימנעות מדבר זה או אחר, כלומר הימנעות מאוכל או שתייה מסוימת, בכדי לעלות בדרך זו לשלבים עליונים מסוימים של ההכרה! זוהי טעות באותה המידה כמו התפיסה שאופיינה של דבריו של פויארבך "האדם הינו כזה בהתאם למה שהוא אוכל." זוהי לפחות תפיסה חד-צדדית.

אבל באופן מסוים יכול דווקא מדע הרוח לאמץ לעצמו את אותו המשפט, אלא בערך באופן אחר, שאליו מתכוונים המטריאליסטים, ואמנם בשני אופנים אחרים. תחילה הדגשנו כבר תדיר, שעבור מדע הרוח הכל סביבנו הוא הביטוי של האלמנט הרוחי. מינרל וצמח או משהו בסביבתנו הוא רק מהצד החיצוני שלו חומרי. כמו שהאיבר של האדם הוא הביטוי של הרוח. מאחורי כל דבר חומרי נמצא הרוחי. גם מאחורי המזון. עם זה האחרון אנו קולטים לא רק מה שמשתרע לנגד עינינו כדבר חומרי, אלא כשאנו אוכלים אנו קולטים את מה שבתור אלמנט רוחי מסתתר מאחורי המצרך. על ידי תזונה הקשורה ליסוד חומרי זה או אחר באים אנו ביחס לאלמנט רוחי כזה או אחר המסתתר מאחוריו. זהו אפיון שטחי לגמרי. אבל אם כבר מישהו תפס את העניין, אז ביחס מסוים יוסיף הוא את המשפט המטריאליסטי: האדם הוא כזה בהתאם למה שהוא אוכל. כאן, בד בבד עם התהליך החומרי, צריכה לבוא ההבנה של התהליך הרוחי.

זהו האופן האחד כיצד אנו יכולים להתמצא בבעיה במובן המדעי-רוחי. כשמדע הרוח מייחס ערך מסוים וניגש לחקירת טבעם של מצרכי מזון, אז קורה הדבר מפני שכאן מסתתרת פרספקטיבה מיוחדת במינה בכל הנוגע ליחסו של האדם אל הטבע. אמנם האדם עומד ביחס מסוים אל הטבע מפני שבאופן מסוים הוא קולט את הטבע שמסביבו, מרכיב את עצמו עם מה שישנו בתוכו. וכאן עולה השאלה: האם האדם לא על ידי כך שהוא מסגל לעצמו את מה שישנו בחוץ הופך להיות מסור לאותם הכוחות הפועלים בחוץ, והאם יכול הוא להשתחרר מאותם הכוחות? האם קיימת האפשרות שהאדם משתחרר מהסביבה שלו עקב מזונו, כך שמקבל הוא כוח מסוים והשפעה מסוימת על הסביבה? האם לא יכול להיות מצב כזה שלמעשה כתודה היה יכול להוות את מה שהוא אוכל, על ידי אופן מסוים של תזונה – והאם לא יכול להתרחש שעל ידי סוג אחר של תזונה האדם משתחרר מהאילוץ המופעל עליו על ידי התזונה? ובכן מתהווה עבור מדע הרוח השאלה: כיצד צריכה להיות מעוצבת תזונתו של האדם כדי שיהיה משוחרר מאילוץ התזונה, כדי שיהיה תמיד יותר אדון ושליט על מה שמתרחש בתוכו?

כשאנו מעמידים היום לפנינו את אותה השאלה, צריכים להיאמר דברים אחדים אודות גישתו של מדע הרוח אל אותן השאלות. אותה השאלה גם אודות הבריאות צריך לתפוס אותה בצורה בה לא ייחס למדע הרוח בשום אופן עשיית תעמולה בכיוון זה או אחר. מי אשר חושב שעם מה שצריך להיאמר היום נעשית תעמולה בעד או נגד מזון זה או אחר או ביחס למצרכי הנאה, אז דעתו מטעה במידה הרבה ביותר. אף אדם לא צריך לעזוב כאן את המקום הזה עם דיעה שכאן היתה הכוונה להטיף בעד או נגד הנזרות, צמחונות או אכילת בשר. כל אותן הבעיות אודות דוגמות, אודות מה שמביא אושר לפרט, אין להם כל קשר שהוא עם העקרון הרגשי הפנימי של מדע הרוח. אנו לא רוצים לעשות תעמולה, לא לכוון את האדם למגמה זו או אחרת, ברצוננו רק לומר מהו באמת מצב העניינים. אז יכול כל אדם להסדיר את חייו כרצונו ועל פי אותם החוקים הגדולים של הקיום. ובכן ההרצאה של היום רוצה אך ורק לומר מה שבאמת נמצא באותו השטח. מצד שני אני מבקש מאוד להביא בחשבון שדבריי לא נאמרים לגבי חלק מהחוגים האנתרופוסופיים במובן המצומצם הרוצים לעבור התפתחות מסוימת, כשיהיה עליהם לקיים תנאים מיוחדים. היום נברר את הבעיה במובן האנושי הכללי. בהיקפו הגדול של הנושא ניתן יהיה להוציא ממנו רק דברים אחדים, ולפני כל צריך להימנע מכל מה שקשור עם הצד הבריאותי של החיים. את זה נשמע בהרצאה הבאה.

היום נתעסק בתזונה במובנה הצר יותר. לפיכך לא ניקח כאן בחשבון את תהליך הנשימה. כדי לתחזק את תהליך החיים של האורגניזם שלו, על האדם לקלוט: חלבון, פחמימות, שומן ומלחים. אתם יודעים שהאדם מספק את צרכיו על ידי פנייה אל מה שקרוי מזון מעורב. הוא מקבל את אותם הרכיבים העיקריים של תזונתו בחלקו מממלכת החי ובחלקו מממלכת הצומח. בין בני זמננו נמצאים הרבה יותר אנשים הנוטים למזון מעורב, מאשר למזון חד-צדדי, נגיד רק למזון מהחי או רק מהצומח. נצטרך לשאול את עצמנו: מה היא עמדת החוקים של סביבתנו שמהם לוקח האדם את מזונו, ביחס לכוחות האמתיים והצרכים של האורגניזם האנושי? היום נדבר רק על האדם לא על החיות.

לפי מה שמכונה תוצאות מדעיות של זמננו, האדם נוטה בקלות להבין באורח חומרי מובהק את האורגניזם שלו. מדע הרוח צריך להחליף את זה על ידי חוקים של ההקשרים הרוחיים. אם גם לא תמיד באופן תיאורטי, בכל זאת מונח ביסוד באורח פרקטי הנוהל, שפחות או יותר מתקבל מהמחשבה שהאורגניזם האנושי מורכב רק מהגוף הפיזי, מהחומרים הכימיים בפעולת-גומלין שלהם זה בזה. עוקבים אחרי אותן הסובסטנציות עד אל תוך האלמנטים הכימיים שלהן ומנסים, לאחר שהכירו כיצד פועלות הסובסטנציות הללו, ליצור לעצמם תמונה כיצד מסוגלות הן להמשיך לפעול באורח כימי באביק הגדול, שבתור שכזה נראה להם האדם. לא צריך לטעון שלא מזמן, מספר רב של בני אדם השתחררו מהדעה שהאדם הוא רק אביק גדול. לא חשובה כאן התיאוריה אלא חשובים הם הרגלי החשיבה. לאדם העוסק בפרקטיקה חשוב לא מה שמישהו חושב, אלא מה הן ההשפעות של מחשבותיו. זה מה שחשוב כאן. אם מישהו הוא אידיאליסט או לא, הדבר אינו בעל חשיבות, אלא שעבור החיים חשוב הוא אם אצל מישהו נמצאות מחשבות פוריות, אשר באופיין מביאות לשגשוג וקידום החיים. דווקא לא צריך להתעלם מכך שמדע הרוח גם באותו הכיוון אין לו כל עניין עם הדוגמאות ועם איזושהי אמונה. ויכול אפילו מישהו לייצג במידה כה רבה את התיאוריות הספיריטואליות ביותר: לא זה הוא החשוב, אלא שהמחשבות האלו תהיינה פוריות כשמעביר הוא אותן אל החיים. אם מישהו אומר שאין הוא מטריאליסט, מאמין הוא בכוח החיים, אפילו במהות של האלמנט הרוחי, אבל במסגרת בעיית-התזונה מתנהג הוא תמיד כאילו האדם הוא אביק גדול, אז במקרה כזה השקפת עולמו לא תוכל להיות פורה. רק אז יש לו למדע הרוח לומר משהו אודות אותן הבעיות המוחשיות, אם הוא בעצמו מסוגל לזרות אור אל תוך היחיד, הפרט, ולכך מסוגל הוא הן ביחס לבעיות התזונה והן ביחס לבעיות הקשורות לבריאות.

אנו צריכים שוב להבהיר לעצמנו את הישות האנושית על ארבעה החלקים שלה. אצל החוקר הרוחי האדם הוא לא רק ישות פיזית, אותה יכולים לראות בעיניים ולתפוס בידיים, אלא שאותו הגוף הפיזי הוא רק חלק מהישות האנושית. אמנם אותו הגוף הפיזי מורכב מאותם החומרים הכימיים הפרושים בטבע. אבל לרשות הטבע האנושי עומדים איברים יותר נעלים. כבר החלק הבא של הישות האנושית הוא על-חושי. הוא בעל ממשות יותר גבוהה מאשר הגוף הפיזי. הוא מונח ביסודו של הגוף הפיזי. לאורך כל החיים הוא זה הלוחם כנגד התפוררותו של הגוף הפיזי. ברגע בו צועד האדם דרך שער המוות, נכנע הגוף הפיזי רק לחוקיו העצמיים ומתפורר. במשך החיים נאבק גוף החיים כנגד ההתפוררות. הוא מעניק לחומרים ולכוחות כיוונים אחרים, קשרים אחרים מאשר יהיו להם ברגע שהם יישארו למשמעותם הם. עבור תודעת גלוי העיניים נראה אותו הגוף לעין הרוחית כמו הגוף הפיזי לעין הרגילה. עם אותו גוף החיים או גוף אתרי יש לו לאדם מכנה משותף עם הצמח.

מהרצאות אחרות אנו יודעים שאצל ישותו של האדם נמצא עוד איבר שלישי, הגוף האסטרלי. מה מהותו? הוא זה אשר נושא בתוכו את ההנאה והצער, את התאוות, היצרים והתשוקות, את כל מה שאנו מכנים חיי הנפש הפנימיים שלנו. כל זה ממוקם בגוף האסטרלי. הוא ניתן לתחושה באורח רוחי, כמו הגוף הפיזי אצל התודעה הפיזית. עם אותו הגוף האסטרלי יש לו לאדם מכנה משותף עם החיות.

האיבר הרביעי הוא נושא האני, של התודעה העצמית. בכך האדם הוא כתר הבריאה, בכך הוא בולט החוצה מעל העצמים של האדמה הסובבים אותו. בצורה כזאת עומד לפנינו האדם עם שלושת הגופים הבלתי נראים לעין ועם איבר אחד גלוי לעין. אלה פועלים תמיד בערבוביה וביחד. כולם פועלים על כל אחד יחיד וכל יחיד פועל על שאר האחרים. יוצא שהגוף הפיזי – מדגיש אני פעם נוספת בסוגריים, שכל זה תקף רק עבור האדם – כפי שעומד הוא לפנינו, הוא הביטוי בכל חלקיו גם מצד האיברים הבלתי נראים של הטבע האנושי. אותו הגוף הפיזי לא היה באפשרותו להחזיק בתוכו את האיברים המשרתים את המזון, הרבייה והחיים בכלל, אלמלא עמד לרשותו הגוף האתרי. כל האורגנים המשמשים לתזונה ורבייה, הבלוטות וכו' הם הביטוי החיצוני של הגוף האתרי. הם מה שהגוף האתרי בונה אצל הגוף הפיזי. בין דברים אחרים נמצאת בגוף הפיזי מערכת העצבים כביטוי של הגוף האסטרלי. כאן הגוף האסטרלי הוא השחקן, הבונה. אנו יכולים לתאר לעצמנו שכמו ששעון או מכונה נבנים על ידי שען או בונה מכונות, כך הם העצבים הנבנים על ידי הגוף האסטרלי. והתמונה המיוחדת של מחזור הדם, של פעילות הדם, הוא הביטוי הפיזי החיצוני של נושא האני, של נושא התודעה העצמית. כך מופיע באופן מסוים הגוף הפיזי האנושי כבעל ארבעה איברים. הוא הביטוי של האיברים הפיזיים, כלומר של עצמו הוא ושל שלושת האחרים העליונים, הסמויים מהעין. איברי החושים הם פיזיים מובהקים. הבלוטות הן הביטוי עבור הגוף האתרי, מערכת העצבים עבור הגוף האסטרלי והדם הוא ביטוי עבור האני.

כשנתבונן באדם בניגוד לצמח, אז זה האחרון עומד לפנינו כישות דו-איברית. הצמח מורכב מגוף פיזי ומגוף אתרי. אנו משווים את האדם עם הצמח בגישה כל-צדדית ומביאים בחשבון את האלמנט הפנימי, הרוחי. אנו מביאים ביחס את האורגניזם האנושי בעל ארבעה האיברים עם האורגניזם הדו-איברי של הצמחים. לסיוע יכולה להיות נקודת המוצא מהעובדות הפיזיות המוכרות. נוכל להצביע על כך כיצד הצמח בונה את האורגניזם שלו. בשביל גופו הוא מרכיב חומרים לא אורגניים. יש לצמח את היכולת להרכיב באופן הנפלא ביותר את גופו ממרכיבים דוממים בודדים. הבה נסתכל פעם כיצד הצמח עומד באופן ראוי לתשומת לב עם תהליך הנשימה. האדם שואף לתוכו חמצן ונושף חומצה פחמית. זו האחרונה, שאינה ניתנת לשימוש עבור האדם, יכול הצמח לקלוט אותה. הצמח מחזיק אצלו את החומר הפחמי לשם בניית האורגניזם שלו ומחזיר בחלקו הגדול את החמצן. אבל נחוץ לו עוד משהו שרבים אולי רואים בכך משהו לא מיוחד. הוא זקוק לאור השמש. בלעדי אור השמש לא היה הצמח מסוגל לבנות את האורגניזם שלו. האור, אשר להתפעלותנו זורם אלינו, היכול לרענן אותנו גם במובן הנפשי, הוא בד בבד העוזר הנפלא לבניית האורגניזם הצמחי. אנו רואים כיצד מתבצעת כאן יצירת פלא, כיצד אור השמש עוזר לבנות ישות אורגנית. מה שרק עושה את עינינו ליעילות, זה מה שעוזר לצמח בהקמתו.

בנוסף לגופים הפיזי והאתרי, נמצא לרשותו של האדם עוד גוף אסטרלי, אותו לא נמצא אצל הצמח. מה שעוזר לאור השמש לבנות את הצמח באופן כה נפלא, זהו הגוף האתרי. הוא מצד אחד מופנה אל החומרים. האדם לא היה מסוגל לפתח את האורגניזם הפיזי שלו אלמלא עשה משהו, מה שבמובן מסוים מנוגד הוא למה שהצמח עושה. כבר בתהליך הנשימה עושה האדם משהו קוטבי. האדם מבצע כבר כאן את התהליך ההפוך. אותו דבר ניתן לומר ביחס לתזונתו של האדם. ניתן כאן לומר: התזונה צריכה להתבצע כך שכל מה שנבנה בצמח צריך לבוא שוב באדם לידי פירוק. התהליך בתוך האדם הוא מאוד מיוחד. אילו רק הגוף האתרי היה בונה את הגוף הפיזי, אז לעולם לא היתה מופיעה תודעה אצל האדם, הרגשת-הנפש. באורח פנימי צריך תמיד לבוא לידי הריסה, לפירוק, מה שבנה הגוף האתרי. אמנם הגוף האתרי הוא הלוחם כנגד ההתפוררות, אבל למרות זה חלה כאן תמיד התפוררות של חלקים חלקים. ומה שגורם לאותה ההתפוררות, מה שתמיד מונע מהאדם להיות צמח, זהו, אם כן, הגוף האסטרלי.

אור השמש והגוף האסטרלי האנושי הם באופן מסוים שני דברים מנוגדים. עבור מי אשר בתודעת גלוי העיניים מצליח להכיר את גופו האסטרלי של האדם, עבורו מהווה הגוף האסטרלי אור פנימי, שהוא ממין רוחי, בלתי נראה לעין החיצונית. אותו גוף אסטרלי הוא גוף אור רוחי. הוא הניגוד לאור החיצוני, המאיר באורח חיצוני. תארו לעצמכם פעם את אור השמש ההולך ונחלש, עד שהוא נכבה, ותנו לו כעת להמשיך הלאה אל הצד האחר, תנו לו להפוך לאור נגטיבי, אז אתם מקבלים אור פנימי. ולאותו האור הפנימי יש תפקיד מנוגד מאשר לאור החיצוני, הצריך לבנות את הגוף הצמחי מחומרים לא אורגניים. האור הפנימי, המפעיל את הפריסה החלקית, שתודות לה אפשרי הוא קיום התודעה, מביא את האדם לשלב יותר גבוה מאשר הצמח משיג אותו, על ידי כך שתהליך הצמחים הופך להיות מנוגד. על ידי אורו הפנימי עומד האדם בניגוד מסוים לצמח. זהו הדבר בתפישת הרוחי ובעיונים הבאים נראה כיצד ההריסה שנגרמה על ידי הגוף האסטרלי נמשכת הלאה בידי האני. אבל הרחבת הנושא הזה לא צריכה להעסיק אותנו היום.

הבה ניקח כעת את יחסו של האדם אל הצמח, כשהדבר נהיה כה ממשי שהאדם לוקח את חומרי-התזונה שלו מהצמח. הוא יוצר בתוכו עבור תהליך העולם כולו המשכו של הצמח. מה שנבנה על ידי אור השמש, את זה אמנם הורס שוב הגוף האסטרלי, אבל בכך מכניס הוא לאדם את מערכת העצבים ובכך מעלה את החיים לחיים מודעים, היות והגוף האסטרלי הוא גוף אור נגטיבי, הוא הקוטב האחר, המנוגד לקוטב הצמחי. ביסוד התהליך של הקמת אורגניזם הצמח מונח אלמנט רוחי, שכן מדע הרוח מראה לנו תמיד יותר כיצד מה שמופיע לנו בתור אור הוא גם רק הביטוי החיצוני של האלמנט הרוחי. על ידי האור זורם אלינו בהתמדה האלמנט הרוחי, זורם אלינו האור של הרוחיות. מה שמסתתר מאחורי אותו אור פיזי, זהו, אם כן, מה שמופיע מחולק בחלקים גם בגוף האסטרלי. באור החיצוני, באור השמש מופיע הוא בצורתו הפיזית, בגוף האסטרלי באופן אסטרלי. הרוחי של האור עובד בפנימיותנו בבניית מערכת העצבים שלנו. בצורה כה נפלאה פועלים ביחד החיים הצמחיים והאנושיים.

כעת, האדם על ידי מזונו נכנס ליחס עם ממלכת החי. אז הדבר מצטייר בצורה אחרת. בישות שממנה הוא לוקח אז את מצרכי המזון שלו, התבצע כבר באופן מסוים אותו התהליך. מה שהאדם לוקח מהצמח באורח בתולי וטרי, זה כבר שוּנה חלקית בתוך החיה, עבר כבר עיבוד. שכן גם החיה מצרפת כבר לעצמה גוף אסטרלי ומערכת עצבים. האדם קולט אז משהו המתייצב לפניו לא כדבר בתולי, אלא מה שעבר כבר את התהליך, מה שקלט כבר כוחות אסטרליים. מה שחי בתוך החיה, זה פיתח כבר בתוכו כוחות של האלמנט האסטרלי. כאן היינו יכולים לחשוב שבכך נחסכה לאדם העבודה, אבל מחשבה כזאת היא לא נכונה במלואה. תארו לעצמכם פעם את הבא להלן: אני בונה בית מכלים שונים. אני לוקח את הכלים המקוריים. כאן אני יכול לבנות את הבית לפי מלוא כוונותיי ההתחלתיות. אבל נניח ששלושה או ארבעה אנשים עבדו כאן וישלימו מספר חלקים של הבית ואני צריך לגשת ולעשות מכך דבר שלם. האם זה יקל עלי בעבודתי? לאו, בוודאות רבה לא. בספרות המופצת בחוגים נרחבים תוכלו לקרוא שלעבודתו של האדם באה הקלה בשעה שהוא קולט דבר שעליו כבר עבדו מקודם. על ידי קליטת הדבר המקורי הופך האדם לישות יותר ניידת, יותר עצמאית.

עוד תמונה: אצל אדם מסוים נמצאים מאזניים עם שתי כפות המאזניים. משקלות שוות מחזיקות את שיווי-המשקל. על שני הצדדים יכולים להיות מונחים חמישים ליטראות. אבל מצב כזה לא קורה תמיד. אני יכול לקחת מאזניים שעליהם המשקל הוא שונה. נחוץ לנו אז במרחק הכפול רק מחצית מגודל המשקל. כאן המשקל נקבע על ידי המרחק. כמו כן חשובה היא לא רק כמות הכוח, אלא בייחוד חשובה כאן דקות החומרים. החיה מעבדת את החומרים במובן הבלתי-מושלם. מה שקולט כאן האדם ממשיך לפעול דרך מה שהתרחש בזה באמצעות הגוף האסטרלי של החיה, ועל זה צריך אז האדם להתגבר. אבל הואיל והגוף האסטרלי פעל כך שבישות מודעת התבצע כבר תהליך מסוים, אזי האדם מקבל אל תוך האורגניזם שלו משהו המשפיע על מערכת העצבים שלו.

זהו ההבדל היסודי בין המזון מממלכת הצומח והמזון מממלכת החי. מזון מממלכת החי משפיע באופן ספציפי, ייחודי על מערכת העצבים ובכך על הגוף האסטרלי. אבל אצל המזון הצמחי נשארת מערכת העצבים בלתי נגועה על ידי משהו חיצוני. אמנם האדם צריך אז להיות גם חייב הכל לעצמו ביחס למערכת העצבים, אבל בזכות זה לא זורמים וחודרים מוצרים זרים אל פעולותיהם של עצביו, אלא מה שנמצא בתוכו במצב ראשוני. מי אשר יודע כמה דברים רבים באורגניזם האנושי תלויים במערכת העצבים, יבין מה פירוש הדבר ההוא. כשהאדם בונה בעצמו את מערכת העצבים שלו, אז זו מגלה פתיחות מלאה לֽמָה שהאדם צריך לדרוש ממנה ביחס לעולם הרוחי. הודות למזונו מעולם הצומח מסוגל האדם להפנות מבטו כלפי מעלה אל ההקשרים הגדולים של הדברים המעלים אותו מעל לדעות קדומות הנובעות מהגבולות הצרים של ההוויה האישית. בכל מקום היכן שהאדם באופן חופשי וחסר דאגה מסדיר מתוך נקודות המבט הגדולות חיים וחשיבה, כאן עולה אותו המבט המקיף בגלל התזונה של עולם הצומח. ואילו היכן שהאדם מתפתה לכעס, אנטיפטיה, לדעות קדומות, כל זה בא אליו מהמזון מעולם החי.

אבל במעמד זה לא צריך לעשות תעמולה למען מזון צמחי, נהפוך הוא: המזון מהחי היה נחוץ לאדם ולעיתים קרובות הכרחי הוא גם כיום, מפני שהאדם צריך היה לעמוד עמידה איתנה על האדמה, צריך היה להידחק אל האישיות שלו. כל מה שהוביל את האדם לאינטרסים האישיים שלו, זה קשור למזון מהחי. שהיו בני אדם אשר ניהלו מלחמות, שגילו סימפטיה ואנטיפטיה, תשוקות חושניות אחד כלפי הזולת, זה נובע מהמזון מהחי, אבל שהאדם לא נטמע באינטרסים הצרים, שיכול הוא לתפוס ענייניים כלליים, את זה הוא חייב ליחסיו אל עולם הצומח, בכל הנוגע למזון. כך גם אצל עמים מסוימים הצורכים בייחוד מזון צמחי, נמצאים אצלם יותר הכושרות אל הרוחני, בה בשעה שעמים אחרים מפתחים יותר אומץ לב, העזה, שהם גם נחוצים לחיים. אין להעלות על הדעת את הדברים הללו בלי האלמנט האישי, וזה בלתי אפשרי בלי מזון מהחי.

אנו מדברים היום על הבעיות האלו מנקודת-מבט אנושית כללית מובהקת. אבל זה מבהיר לנו שהאדם יכול לפנות לצד זה או אחר, לשקוע גם בתוך העניינים האישיים שלו דרך מזון מהחי. עקב כך חושו מתערפל בכל הנוגע למבט המקיף הגדול של הקיום. לרוב לא רואים כפי שזה מבוסס במזון, כשהאדם אומר: שוב אינני יודע כיצד צריך אני לעשות את זה או הדבר האחר, כיצד עשה הוא את הדבר? – אותה אי היכולת של סקירת ההקשרים נובעת מהמזון. תשוו זאת עם אדם המסוגל להשקיף על ההקשרים הגדולים. הנכם יכולים להפנות את מבטכם לאחור גם אל מזונם של האבות. אחר לגמרי הוא אדם שכבר בשושלת האבות נמצאת אצלו מערכת העצבים הבתולית. אצל אדם כזה נמצאת תחושה אחרת כלפי ההקשרים הגדולים. לפעמים סידרת חיים אחת לא מסוגלת כל עיקר להרוס כאן את מה שיסדו האבות. אם גם כאן אדם שמוצאו למשל מאיכרים, בכל זאת הוא מלבה את מה שיש לו בתוכו, אז הסיבה לכך נעוצה רק בבשר, מפני שהוא היה יותר רגיש.

הקידמה מתמצת בכך שהאדם – עד כמה שצורך-החלבון לא הוכן בתוכו, בטבע האנושי עצמו – יגביל את עצמו במזון מהחי למה שטרם הולהט בתשוקות, כמו חלב, ובמזון הצמחי שילך וירחיב את שטחו במסגרת המזון האנושי.

ביחס למצרכי מזון בודדים יכולים אנו להבליט יתרונות מסוימים של האוכל הצמחי. כשהאדם לוקח את חלבונו מהמזון הצמחי, כשאמנם כאן נדרשת עבודה יותר קשה, אז הוא מפתח את הכוחות ההופכים את מערכת העצבים שלו ליותר רעננה. דברים רבים שלקראתם בני האדם צועדים, כשמזון מהחי ידו על העליונה, ניתן למנוע כשבייחוד נלקח בחשבון המזון הצמחי. אנו יכולים לראות כיצד משפיעים בדרך מנוגדת המזון הצמחוני ומבעלי חיים. לשם אילוסטרציה אנו יכולים לומר את הבא להלן: הבה נתבונן בתהליך הפיזי תחת ההשפעה של מזון בשרי. כדוריות הדם האדומות נהיות כבדות, אפלות יותר, אצל הדם ישנה נטיה יותר גדולה להתקרש. נוצרים ביתר קלות משקעים של מלחים, של זרחן. בעיקר אצל המזון הצמחי כוח-השקיעה של כדוריות הדם הוא הרבה יותר מועט. האדם מסוגל לא לתת שהדם יגיע עד לגוונו האפל ביותר, אבל על ידי כך דווקא הוא מסוגל מתוך האני להשתלט על הקשר של מחשבותיו. בשעה שהדם האפל כבר הינו ביטוי לכך שכעבד נרצע מסור הוא למה שסופח לגופו האסטרלי על ידי המזון מהחי. התמונה הזאת מראה לנו בהחלט בתור ביטוי של האמת החיצונית את שרוצים אנו לומר. על ידי יחסו אל עולם הצומח נהייה האדם יותר חזק באורח פנימי. על ידי אכילת בשר מצרף הוא לעצמו דבר אשר בהדרגה הופך לחומרים זרים אמיתיים, העושים בתוכו את דרכיהם העצמיות. מונעים תופעה כזאת כשהמזון מורכב בייחוד מצמחים. כשהחומרים בתוכנו עושים את דרכיהם העצמיות, אז הם מפעילים דווקא כוחות הגורמים למצבים היסטריים, אפילפטיים. הואיל ומערכת העצבים מקבלת את אותו האיטום מבחוץ, נופלת היא קורבן למחלות עצבים השונות. אנו רואים כיצד ביחס מסוים, האדם הוא כזה בהתאם למה שהוא אוכל.

בפרטים השונים ניתן היה להוכיח עוד הרבה יותר בנושא שלנו, אבל שתי דוגמאות צריכות להוביל אותנו להימנעות מחד צדדיות. צמחוני חד-צדדי היה יכול לומר: אנו לא צריכים לצרוך חלב, חמאה וגבינה. אבל החלב הוא מוצר אשר בשעת היצור שלו בתוך החיה משתתף בייחוד הגוף האתרי. כאן השתתפותו של הגוף האסטרלי היא בחלקה המועילה ביותר. האדם בתחילת חייו בתור תינוק יכול לחיות רק מצריכת חלב. זה האחרון מכיל בתוכו את כל מה שהוא זקוק. בעת הכנת החלב מגיע הגוף האסטרלי בחשבון רק בגבולו. כשלעת זיקנה צורכים בעיקר חלב, עד כמה שאפשר לצרוך חלב בלבד, אז בכך מגיעים להשפעה מיוחדת מובהקת. הואיל והאדם לא קולט אז דבר שעובד כבר בדרך חיצונית ומה שיכול להשפיע על גופו האסטרלי, והואיל ומצד שני הוא קולט בחלב משהו שהוכן כבר, אז הוא מסוגל לפתח בתוכו כוחות מיוחדים של גופו האתרי, שיש להם השפעה מרפאה על אחרים. מרפאים הרוצים להשפיע בצורה מרפאה על הבריות, יש להם אמצעי עזר בצריכת חלב בלעדית.

מהצד האחר ברצוננו לתאר את השפעתו של מצרך הנאה, הנלקח מעולם הצמחים, את השפעתו של האלכוהול. זה האחרון הוא בעל משמעות מיוחדת. הוא נוצר רק אז כשהתהליך הצמחי הממשי, זה שמתרחש תודות להשפעה הנפלאה של האור, שביחס אליו מהווה הגוף האסטרלי את הניגוד, כשאותו התהליך הצמחי נפסק. ואז מתחיל תהליך המתבצע בשלב נחות ופוגם באדם יותר מאשר המזון מהחי. האדם מביא את החומרים עד לגוף האסטרלי, מביא אותם באמצעות הגוף האסטרלי למבנה מיוחד. אבל מה שצריך להיות מובא אל הגוף האסטרלי, מתפורר באופן כפי שזה קורה אצל האלכוהול, אז מתרחש דבר, מה שבדרך כלל צריך היה להתרחש דרך הגוף האסטרלי, בלי הגוף האסטרלי, כלומר באה כאן השפעה על האני והדם. השפעתו של האלכוהול היא זו שמה שבדרך כלל צריך להתרחש בתוך ההכרעה החופשית של האני, קורה זה על ידי האלכוהול, ביחס מסוים נכון הוא שאדם הצורך אלכוהול זקוק לפחות מזון. הוא נותן לדמו שיעברו דרכו כוחותיו של האלכוהול. הוא מוסר לאלמנט הזר את מה שצריך היה לעשות הוא בעצמו. באופן מסוים יכולים לומר שבתוך אדם כזה האלכוהול חושב ומרגיש וחש. על ידי זה שהאדם מוסר לאלכוהול את מה שצריך לקבל את מרותו של האני שלו, מעמיד האני את עצמו תחת אילוץ של משהו חיצוני. הוא מקנה לעצמו אני חומרי. האדם יכול לומר: דווקא על ידי כך מרגיש אני את ריענון האני. – בוודאי, אבל לא הוא עצמו, אלא משהו אחר ריתק את האני שלו. בכך יכולים אנו להראות עוד דברים אחדים, כיצד האדם יכול להגיע למצב בו יותר ויותר הוא הופך למה שהוא אוכל. אבל מדע הרוח מראה לנו גם כיצד האדם יכול להשתחרר מהכוחות של המזון.

רציתי היום לתאר לכם בקווים גדולים את יחסו של האדם לסביבתו, כפי שעומד הוא כאן ביחס למזון אל הממלכות הסובבות אותו. מי שימשיך לשמוע כאן הרצאה זאת או אחרת יראה שביחס לבעיות בודדות נוכל להתייחס בהזדמנויות הבאות. גם ההרצאה הזאת תוכל להראות לכם שפעולת מדע הרוח מגיעה גם לצרכים הכי חומריים של החיים. מדע הרוח הוא, אם כן, מה שיכול להוות אידיאל עבור עתיד האנושות. היום יכולים עוד תדיר לומר, כשרואים כיצד החומרים מתחברים לנפרדים בתוך האדם: המצב הוא כמו באביק, יכולים להאמין, שמזה ניתן למצוא משהו מרפא בשביל הבריות. אבל יבוא הזמן, שמה שעליו נאמר אודות האור והגוף האסטרלי, יתייצב לנגד עיניו של החוקר במעבדה. האם לא יכול מישהו לגשת להתבוננות רגילה בעלת אופי כימי כשאומר הוא לעצמו, שכאן פועל הגדול ביותר, מה שעובר דרך אור השמש הפיזי החיצוני, ומה שעד לתוך האלמנט הרוחי מאיר בתודעה האנושית. באופן כזה נחקור את הדברים האלה באור, המעניק לנו מבט מקיף על הדבר בשלמותו.

הכל נברא מהרוח הנמצאת בסביבתנו. הרוח היא היסוד הראשוני לכל דבר. אם אנו רוצים להגיע לאמת, אז גם בשעת המחקר צריכה הרוח לעמוד מאחורינו. אז נכיר את האמת שלה זקוק האדם בגדול וגם בקטן.

——————————————-

1. פויארבאך, Ludwing Feuerbach, 1804-1872, פילוסוף ממייסדי השקפת העולם החומרנית. ↑