רודולף שטיינר

GA202  דורנאך

4 הרצאות שניתנו בתאריכים: 26-23.12.1920

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר בהוצאת חירות ראו כאן

הרצאה מספר 3

25.12.1920

המאגים והרועים: איזיס החדשה

בשאלה של הבנת האירועים של גולגותא במובן של מסתורין חג-המולד אנו יכולים להביט בשני כיוונים: על השמיים המכוכבים עם כל סודותיהם מצד אחד, ולקראת הישות הפנימית של האדם עם כל סודותיה מצד שני. במהלך הרצאות אלו דיברתי על איך שהמאגים מהמזרח זיהו, מתוך השמיים המכוכבים, את בואו של ישוע כריסטוס אל האדמה ואיך, מתוך החזון העולה מישותו הפנימית של האדם, הרועים הפשוטים בשדה קיבלו את ההכרזה של המושיע של האנושות. היום נפנה שוב את תשומת לבנו לאותם שני כיוונים שמהם מגיע כל הידע לאדם – היכן שהידע הגבוה ביותר, הידע אודות משמעות האדמה, חייב לבוא.

בתקופה שקדמה למיסטריית גולגותא תשומת הלב של הישות האנושית ליקום ולעצמה היתה די שונה ממה שהיתה לאחר מיסטריית גולגותא. עובדה זו, כמובן, לא נראית לעין בבהירות ללימודים החיצוניים של ההיסטוריה, כי צורת הידע העתיקה שייכת לעידן הנמצא הרבה מאוד לפני, אלפי שנים לפני מיסטריית גולגותא. בזמן שמיסטריית גולגותא התקרבה, נחלשה צורה זו של ידע, וזה נכון לומר שרק לאינדיבידואלים, לאנשים יוצאי דופן כמו שלושת המאגים מהמזרח, היה ברשותם ידע כה מרחיק לכת כפי שהתגלה אז. ומצד שני זה היה אפשרי רק לאנשים הרגישים מאוד לדברים פנימיים, כמו הרועים – אנשי העם – להביא חיזיון שכזה מתוך השינה כפי שאותם רועים הביאו. אך בשני המקרים, זה של המאגים וזה של הרועים, זאת היתה המורשת של הידע העתיק שדרכה האדם היה קשור פעם לקוסמוס. אפילו בזמננו אין אנו יכולים לומר, בייחוד לא ביחס להווה הנוכחי, שהאדם נותן ביטוי מאוד ברור לצורת הידע שחדרה לתוך האבולוציה של האנושות מאז המסתורין של גולגותא. אם נדבר בצורה כללית, אזי מה שאנו עומדים לדבר אודותיו בערב זה, יהיה יציב. הגישה הקדם-כריסטיאנית לשמיים המכוכבים היתה כזו שהאדם לא התייחס לכוכבים בצורה פרוזאית, בצורה המופשטת הנוכחת בימינו. העובדה שאנשים אלה מזמנים קדומים דיברו, שלא כמו המדע הלא-מושלם, על הכוכבים כישויות חיות, לא היתה רק פנטזיה, אלא רוחניות, אם כי אינסטינקטיבית – תפישה אטביסטית של השמיים המכוכבים. כאשר הם התבוננו בשמיים המכוכבים בזמנים הקדומים, הם לא רק ראו נקודות או משטחי אור, אלא משהו רוחני, משהו שאיפשר להם לתאר את הקונסטלציות כפי שהם תיארו, כי בעבורם הפלנטות של המערכת שלנו היו ישויות חיות. בני האדם הביטו על הרוחי בשמיים המכוכבים הנרחבים. הם ראו את השמיים המכוכבים כפי שהם ראו את ממלכת המינרל והצומח במציאות הרוחנית שלהם. זה היה עם אותו הכושר לידע שבני האדם של הזמנים העתיקים הביטו על אותם שלושה איזורי קיום. הם דיברו על הכוכבים כעל יצורים בעלי נפש וגם על המינרלים והצמחים כעל יצורים בעלי נפש.

אסור לנו לחשוב שיכולות הידע בזמנים העתיקים היו דומות לשלנו. לפני זמן-מה דיברתי איתכם אודות שלב של ידע, שלמרות שלא היה כל כך שונה משלנו, לאנשים רבים היום קשה לדמיינו. אמרתי שהיוונים, בתקופה המוקדמת ביותר של תרבותם, לא ראו את הצבע הכחול, שהשמים לא היו כחולים. הם תפסו את הצבעים הנמצאים יותר בכיוון הצד הפעיל, לעבר הצד האדום-צהוב. הם גם לא צבעו בגוני כחול הידועים לנו. כחול הגיע רק מאוחר יותר לטווח של התפיסה האנושית.

חשבו על כל גווני הכחול הנעדרים מן העולם, ולכן על ירוק הנראה אחרת ממה שהוא היום, ותבינו שהעולם סביב היווני לא נראה כפי שהוא נראה לאנושות היום. לאדם של זמנים הרבה יותר קדומים העולם הסובב היה עוד יותר שונה. ואז מאותו עולם שנראה על ידי בני האדם הקדומים, הרוח נסוגה – נסוגה מעולמות הכוכבים, המינרלים והצמחים. הצבעים הקורנים ופעילים נעשו עמומים יותר, ומתוך המעמקים הופיע מה שנחווה ככחול. כאשר עלו היכולות לתפוס את הכחול והצבעים הכהים, מה שהתנסה בו האדם העתיק באסטרולוגיה שדיברה אליו בשפה מלאת חיים, צבע ופעילות, השתנה לגיאומטריה ומכניקה אפורות וחסרות-צבע, כפי שאנו עושים מתוך הישות הפנימית שלנו, שכבר לא מאפשרת לנו לקרוא מהסביבה את סודות עולמות הכוכבים. האסטרולוגיה העתיקה השתנתה לעולם שאנו מציירים היום במובן של קופרניקוס, גלילאו, קפלר, לתוך עולם המכניקה השמיימית, למתמטיקה.

זהו צד אחד. הצד האחר הוא שבזמנים הקדומים הללו לבני האדם היתה יכולת לאחוז בצורה עמוקה ופנימית את התפיסה של מה שזרם סביבם מתוך האדמה – נוזלי האדמה. נוזלי האדמה, איכויות האדמה כמקבילים לשמיים המכוכבים, הכריזו על עצמם ככוחות פנימיים מסוימים של תפיסה. האדם בזמנים קדומים היה רגיש מאוד למאפייני האקלים של ארצו, של הקרקע שעליה הוא חי. קרקע של גיר או גרניט נחוותה כמו קרינות שונות מהאדמה. אבל זו לא היתה תחושה או התנסות עמומה. היא התעוררה כמו צבעים או עננים שהורגשו בצורה פנימית, נחוו בפנימיות. כך חווה האדם את מעמקי האדמה; וכך גם את נפש חברו ואת חיי בעלי החיים. החוויות היו חיות יותר, אינטנסיביות יותר. זה היה עם יכולות הידע החיצוני שהאדם הביט לתוך הרוחניות של השמיים המכוכבים, אל הרוחניות של המינרלים והצמחים, עם הראיה הרוחית האינסטינקטיבית והאטוויסטית שלו. וזה היה על ידי חזון פנימי אינסטינקטיבי שהאדם תפס את מה שחי רוחנית במעמקי האדמה. הוא לא דיבר רק על אדמת גיר, אלא הוא חווה ישויות אלמנטליות ספציפיות: סוג אחד לאדמת גיר, סוג אחר לגרניט או לגניס. הוא חש את מה שחי בישויות אנושיות אחרות כהילה, אך כהילה שהוענקה לאדם מהאדמה. במיוחד הוא חש את החיות עם ההילה שלהן כישויות האדמה. היה זה כמו האדמה, הקרקע והחום הפנימי של האדמה, המשיכו הלאה בכל עולם החיות. כשהאדם הקדום ראה את הפרפרים מעל הצמחים הוא ראה אותם מושכים אחריהם את מה שעלה מהאדמה. כמו בענן הילתי הוא ראה את חיי החיות זורמים על פני האדמה.

כל זה נסוג בהדרגה וליכולת התפיסה של האדם נשאר העולם שהפך כעת לחיצוני. הוא התחיל עכשיו לראות את העולם סביבו כפי שאנו רואים אותו, בצבעים שלו וכן הלאה – מבלי לתפוס את הרוח. מה שהאדם ראה פעם דרך יכולות של תפיסה פנימית הפך למדע הטבע המודרני שלנו; מה שהוא ראה מבחינה רוחנית דרך היכולות של ידע חיצוני הפך למתמטיקה ולמכניקה המודרנית שלנו.

כך, מתוך התכונות שהרועים הפשוטים מהשדה הביאו דרך חזונם הפנימי, פיתחנו את ההשקפה המודרנית של הטבע; וממה שהמאגים מן המזרח הביאו דרך יכולות התפיסה שלהם של הכוכבים, פיתחנו את המתמטיקה והמכניקה היבשים שלנו. באותה עת במספר אנשים יכולות התפיסה החיצונית והפנימית היו עדיין כה עשירות שמסתורין לידתו של ישוע יכול היה להכריז על עצמו מאותם שני הצדדים.

מה באמת מונח ביכולת זו של תפיסה? בתקופה שבין המוות ללידה חדשה, בתקופה שבה חיינו לפני שנולדנו אל הקיום הארצי, ממש עברנו במרחבים הקוסמיים. האינדיבידואליות שלנו לא היתה קשורה אז למרחב הסגור על ידי העור; הקיום שלנו התפשט על פני מרחבים קוסמיים. היכולת החזונית של המאגים היתה עדיין בידי החכמים מן המזרח והיתה במהותה יכולת שנכנסה בעוצמה לתוך האדם בתקופה שבין מוות ללידה חדשה – כלומר, זו היתה יכולת טרום-לידתית. מה שהנפש חיה לפני הלידה בתוך עולם הכוכבים התעורר והפך ליכולת מיוחדת אצל תלמידי המאגים. וכאשר התלמידים של המאגים פיתחו את היכולת המסוימת הזו הם יכלו לומר: “לפני שהגעתי לאדמה הזאת היו לי חוויות ברורות עם מרקורי, שמש, ירח, שבתאי וצדק”. זיכרון קוסמי זה איפשר להם לראות את הרוחני בכל העולם החיצוני, כמו גם לראות את הגורל של האדם על פני האדמה. הם ראו זאת מתוך זיכרון הקיום לפני הלידה בעולם הכוכבים.

היכולות שבאמצעותן נתפסו מעמקי האדמה, מיסתרי נפשותיהם של בני-אדם וטבעם של בעלי-החיים, היו יכולות שהתפתחו תחילה כנבט אצל האדם ואשר באו לידי ביטוי בפעם הראשונה לאחר המוות – אבל הם היו יכולות צעירות, עם פוטנציאל נבטי. למרות שאחרי המוות יכולות אלה הופכות ליצירתיות במיוחד, בחיים הארציים הן מתעוררות אצל הילד ככוחות נביטה פוטנציאלים במהלך התקופה הראשונה של חייו הארציים. כוחות הגדילה של הילד אשר נובטים וצומחים מן הרוחני, נסוגים מהאדם בחיים מאוחרים יותר. הם נסוגים ואז אנחנו יותר מלאים באותם כוחות שהיו שם לפני הלידה. אבל אחרי המוות כוחות הילד האלה מופיעים שוב. רק בני אדם מאוד מחוננים שימרו אותם לתוך גיל מבוגר. כבר אמרתי כאן שיכולות כאלה של גאוניות, כפי שיש לנו בשנים המאוחרות יותר של החיים, נובעות מכך שנשארנו ילדותיים יותר מאלה שאין להם את היכולות האלה או שיש להם אותן פחות. שימור היכולות הילדותיות האלה לחיים מאוחרים יותר מציידת אותנו ביכולת המצאה וכדומה. ככל שנוכל לשמר את אותן יכולות ילדותיות בשנים בוגרות יותר, כך נהיה יצירתיים יותר. אך כוחות יצירתיים אלה מופיעים שוב במיוחד לאחר המוות.

אנשים בודדים מהתקופה הקדם-כריסטיאנית היו יכולים להפרות את היכולות שלאחר המוות על ידי אלה שנשארו לפני הלידה. אנשים אלה איפשרו לסוג הידע שהושג על ידי המאגים מן המזרח לסגת, כדי שהידע של אחרי-המוות יגיע יותר לידי ביטוי, ומכיוון שיכולות הטרום-לידה הצליחו להפרות את היכולות של אחרי-המוות, התפתחה אצל אנשים אלה מתנת הנבואה, מתנת נבואת העתיד עם היכולות שלאחר המוות. אלה שאנו מכנים הנביאים היהודים היו אנשים שבהם היכולות שלאחר המוות התפתחו במיוחד; אבל יכולות אלה לא נשארו רק בחיים האינסטינקטיביים כמו ברועים הפשוטים מהשדה שקיבלו את ההכרזה, הם נחדרו על ידי אותן יכולות אחרות שהתפתחו לעוצמה רבה יותר בקרב אנשים כמו המאגים מן המזרח, שהובילו לידע מיוחד אודות סודות הכוכבים ואירועים בשמיים.

שמיים מכוכבים————————— מעמקי האדמה

עולם מינרלי —————————— נפש האדם

עולם הצומח—————————— חיי בעלי-החיים

יכולות טרום-לידה———————– יכולות אחרי-המוות

עכשיו יהיה ברור לכם כי ההכרזה לרועים בשדה והידע של המאגים מהמזרח היו הכרחיים בהתאמה. הידע שהיה בידי המאגים מהמזרח היה כזה שהם יכלו לראות סודות עמוקים של השמיים המכוכבים. מתוך העולמות שבהם האדם חי בין המוות ללידה חדשה, מתוך העולמות שמהם באו היכולות שאיפשרו להם לחדור אל השמיים המכוכבים, מתוך הגברת הידע הזה, הגיע אליהם החזון הבא: מאותו עולם שאינו שייך בעיקר לחיים בין לידה למוות, אלא לחיים שבין מוות ללידה חדשה – ישות מאותו עולם, הכריסטוס, יורדת למטה אל האדמה. ביאתו של כריסטוס נחשפה למאגים מתוך ידע הכוכבים שלהם.

ומה היתה ההתגלות לרועים בשדה, שהיכולת המיוחדת שלהם היתה לחוות את מעמקי האדמה? – האדמה הפכה למשהו אחר כאשר כריסטוס התקרב. האדמה הרגישה התקרבות זו של כריסטוס, והחדירה לעצמה כוחות חדשים בגלל התקרבותו של כריסטוס. הרועים טהורי-הלב מהשדה חשו, מתוך המעמקים, את מה שהאדמה שיקפה, את הדרך שבה האדמה מגיבה להתקרבותו של כריסטוס. כך הכריזו המרחבים הקוסמיים למאגים מהמזרח כמו שמעמקי האדמה הכריזו לרועים.

זה קרה בתקופה שבה עדיין נותרו שרידי הידע הישן. אנו עוסקים כאן באנשים יוצאי דופן, אפילו באותם ימים, עם אנשים כמו שלושת המאגים מן המזרח והרועים המיוחדים האלה מהשדה. שני הקבוצות שמרו, כל אחת בדרכה, את מה שפחות או יותר נעלם מן האנושות הכללית. זאת היתה הסיבה לכך שמיסטריית גולגותא, כשזמנה התקרב, יכולה היתה להיות מוכרזת להם כפי שהיה.

בלימוד הדברים האלה עלינו להוסיף להשקפה הרגילה, ההיסטורית, את הידע שמקורו במדע הרוח. עלינו לנסות לחדור למרחבי החלל ולמעמקי חיי הנפש. ואם נחדור לעומק מרחבי החלל בדרך הנכונה נתחיל להבין כיצד האנשים החכמים מן המזרח חוו את התקרבותה של מיסטריית גולגותא. אם ננסה לצלול למעמקי חיי הנפש נתחיל להבין איך הרועים קיבלו את הבשורה אודות מה שמתקרב לאדמה כך שהאדמה עצמה נהייתה מודעת להתקרבותם של אותם כוחות. היכולות הקשורות בקיום טרום-הלידה, שבאו לידי ביטוי במאגים, תואמות יותר את היסוד האינטלקטואלי באותם זמנים – שהיה שונה, כמובן, ממה שהוא היום. הן תואמות יותר לידע. מה שעבד ברועים תואם יותר לרצון, וזה הרצון המייצג את כוחות הצמיחה ביקום. הרועים היו מאוחדים ברצון שלהם עם ישות הכריסטוס שהתקרבה לאדמה. אנחנו גם מרגישים איך סיפורי החכמים מן המזרח – אף על פי שהם נרשמו באופן לא ראוי בכתבי הקודש המודרנים – אנחנו מרגישים איך הם מבטאים את סוג הידע דרכו ניגשו החכמים למסתורין של גולגותא. זה הגיע מתודעתם אל היקום החיצוני. אנו מרגישים שסיפור ההכרזה לרועים מצביע על הרצון, אל הלב, אל חיי הרגש הפנימיים. “התגלות האלוהים מן השמיים ושלום לאותם אנשים על פני האדמה שהם בעלי רצון טוב”. אנחנו מרגישים את זרימת הרצון בהכרזה לרועים. הידע של המאגים המואר במלואו הוא בעל אופי שונה לגמרי.

אנו מבינים את העומק ואת המשמעות של ידע המאגים, ואת ההכרזה לרועים, כפי שמסופר בברית החדשה, כאשר אנו מנסים לחדור לעומק טבעו של הידע האנושי והרצון האנושי – יכולות הקשורות לקיום הטרום-לידה ולקיום שאחרי המוות.

שמיים מכוכבים              מעמקי האדמה

עולם מינרלי                  נפש אדם

עולם הצומח         חיי בעלי החיים

טרום הלידה              אחרי המוות

יכולות יכולות

אינטלקט                   רצון

אמרתי שמה שהיה עולם רוח לאנשים הקדומים – הכוכבים, המינרלים והצמחים – הפך לגבינו למרבד של עולם החושים; מה שהיה בעבר ידע פנימי עלה אל פני השטח. אם אנו מדמיינים לעצמנו את ידע הרועים כמשהו פנימי, ומה שבא לידי ביטוי במאגים כמשהו חיצוני, אז היה זה ידע חיצוני במאגים אשר הושט אל החלל ושם, בקבלו את הרוח, הובילו החיים הפנימיים לתפיסת מעמקי האדמה.

במהלך ההתפתחות הנוספת של האנושות, הסוג הפנימי של הידע המתבטא ברועים (אדום בתרשים) התרחב יותר ויותר כלפי חוץ והפך לתפיסה החיצונית של היום, הפך למה שאנו מכנים תפיסה אמפירית. מה שנתן למאגים את הידע שלהם על עולם הכוכבים נמשך פנימה ואחורה לעבר המוח והפך לעולם המתמטי והמכניסטי שלנו (ירוק בתרשים). חציית סף התרחשה; מה שהיה ידע פנימי, ציורי, נאיבי, אימגינציה אינסטינקטיבית בזמנים הטרום-כריסטיאניים, הפך להיות הידע החיצוני שלנו, לתפיסה החושית. מה שהיה פעם ידע חיצוני המקיף את עולם הכוכבים נמשך פנימה והפך לעולם הגיאומטרי-מתמטי מכניסטי היבש שאנו מושכים מתוכנו.

דרך הארה פנימית חווה האדם של היום עולם מתמטי ומכני. רק אנשים מצטיינים כמו נובאליס היו מסוגלים להרגיש ולתת ביטוי לשירה ולאימגינציה העמוקה של העולם הפנימי והמתמטי. העולם הזה, שבו נובאליס שר את שירי ההלל שלו בשפתו היפה, הוא לאדם הפשוט של ימינו, עולם יבש של משולשים ומלבנים, ריבועים, חיבור וחילוק. האדם הרגיל הוא פרוזאי מספיק כדי להרגיש עולם זה עקר ויבש. הוא לא אוהב אותו. נובאליס, שהיה אדם יוצא מן הכלל, שר את שירי ההלל שלו משום שעדיין חי בתוכו הד ממה שהעולם הזה היה לפני שהוא נמשך פנימה. באותם זמנים היה זה העולם שממנו נקלטו רוח-צדק, רוח-שבתאי, רוח מזל-טלה, מזל-שור, מזל-תאומים. היה זה העולם העתיק מלא אור הכוכבים אשר נסוג, ובשלב הראשון של נסיגתו הפך העולם הזה, אשר אנו רואים אותו, להיות יבש, מתמטי, מכני.

היכולות שהתגברו בצורה נבדלת ברועים בשדה, כדי לקלוט את קולו של המלאך בגבהים, הפכו בנו ליבשות, עקרות וחלשות – הן הפכו לתפיסת עולם החושים החיצוני שבזכותו אנו תופסים היום מינרלים וצמחים, ואילו עם היכולות הישנות, למרות שבקושי ניתן היה לבטאן, בני אדם תפסו את מעמקי האדמה או את עולם האדם ובעלי-החיים.

מה שהיום נמוג לתוך היקום המתמטי-מכני, מה שהיה פעם אסטרולוגיה, הכיל כוח כזה שכריסטוס נגלה למאגים כישות של השמיים. מה שהיום הוא הידע הרגיל שלנו שנגלה דרך החושים, שאיתו אנו רואים רק את משטח הדשא הירוק, את העורות החומים של בעלי-החיים ודומיהם – לסוג זה של ידע, כאשר היה עדיין פנימי, כאשר עדיין לא נמשך החוצה אל העיניים, אל העור, דרכו נחשפו הרועים בשדה להשפעות העמוקות הפועלות על האדמה, הכוח שאיתו כריסטוס יעבוד על האדמה, למה שכריסטוס יהיה על האדמה.

ידידיי היקרים, עלינו למצוא את הדרך שבה היכולת הפנימית, שכעת היא מתמטיקה יבשה, תוכל להתגבר לתמונת אימגינציה. עלינו ללמוד להבין את האימגינציה שניתנה לנו על ידי מדע החניכה. מה כלול באימגינציות אלו? הן באמת ההמשך של היכולת שדרכה המאגים מהמזרח זיהו את התקרבותו של כריסטוס. האימגינציות הן הנביטה, הצאצא של מה שראו האנשים הקדומים במערכות הכוכבים, באימגינציות הכוכבים, באימגינציות המינרליים, בזהב, בכסף, בנחושת. בני האדם הקדומים קלטו דרך אימגינציה, והצאצא של זה הוא היכולת המתמטית של היום. היכולות המתמטיות של היום תהיינה אותן יכולות שמבינות את האימגינציה. כך, על ידי התפתחות של היכולות הפנימיות, בני אדם יצטרכו לחפש את ההבנה של ישות הכריסטוס.

אבל יש להעמיק גם את התפיסה החיצונית. התפיסה החיצונית בעצמה ירדה ממה שהיה פעם החיים של חוויות פנימיות, של החושים הטבעיים באדם. הכוח אשר בין הרועים בשדה היה עדיין פנימי, בלבם, היום הוא רק בעיניים ובאוזניים; הוא השתנה לחלוטין לחלק החיצוני של האדם ולכן הוא רואה רק את המרבד החיצוני של עולם החושים. כוח זה חייב להמשיך עדיין הלאה החוצה. לשם כך האדם חייב להיות מסוגל לעזוב את גופו ולהשיג אינספירציה. אינספירציה זאת – יכולת של תפיסה שניתן להשיגה כיום – תוכל אז, מתוך מדע החניכה, לתת את אותו הדבר שניתן בהכרזה כידע הפנימי התמים של הרועים בשדה.

אסטרולוגיה כפי שהיתה למאגים, חזון-לב כפי שהיה ברועים. עם הידע שמגיע ממדע החניכה באמצעות האימגינציה והאינספירציה האדם המודרני יגיע להבנה רוחנית של הכריסטוס החי. בני אדם חייבים ללמוד להבין איך איזיס, סופיה האלוהית החיה, נאלצה להיעלם כשהגיע הזמן של ההתפתחות שהביאה את האסטרולוגיה למתמטיקה, לגיאומטריה, לתוך מדע המכניקה. אבל זה יהיה גם מובן כאשר אימגינציה חיה תתחיה מהמתמטיקה והגיאומטריה; זו הכוונה במציאת איזיס, איזיס החדשה, סופיה האלוהית אשר האדם חייב למצוא בכוח הכריסטוס שהוא שלו ושמאז מיסטריית גולגותא עליו להחיותו, להחיותו לחלוטין, כלומר, להיות מלא אור בתוכו.

אנו עומדים לפני נקודת זמן זו, ידידיי היקרים. האדמה החיצונית לא תספק לאדם את אותם דברים שהוא התרגל לרצות בהם בזמנים המודרניים. הקונפליקטים שנוצרו על ידי האסון הנורא של השנים האחרונות כבר שינו חלק גדול של האדמה לשדה שבו התרבות נמצאת בהריסות. התנגשויות נוספות יבואו בעקבותיהם. בני אדם מתכוננים למלחמת העולם הגדולה הבאה. התרבות תיהרס בדרכים רבות יותר. לא יהיה אפשר להשיג ישירות דבר ממה שנראה לאנושות המודרנית כבעל הערך הרב ביותר עבור הידע והרצון לחיים החיצוניים של האדמה, כל עוד זה תוצר של זמנים קודמים, כל זה יעבור –להאמין כי ההרגלים הישנים של המחשבה והרצון יכולים להמשיך זאת לחלוטין תקוות שווא. מה שחייב לעלות הוא סוג חדש של ידע, סוג חדש של רצון בכל התחומים. עלינו להכיר את המחשבה על היעלמות הציוויליזציה, אך עלינו להסתכל לתוך הלב האנושי, לתוך הרוח השוכנת באדם. עלינו להאמין בלב וברוח האדם על מנת שבאמצעות כל מה שאנו יכולים לעשות בתוך ההריסות של הציוויליזציה הישנה, תיווצרנה צורות חדשות, צורות שהן חדשות באמת.

צורות אלו לא תעלנה אם לא נישא בתודעה בכל הרצינות מהו זה שחייב להתרחש למען האנושות. קיראו בספר ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים’ ותמצאו שנאמר שכאשר האדם משתוקק להשיג ידע עליון הוא חייב להבין את שאני מכנה שם מפגש עם שומר הסף. נאמר שם שפגישה זו עם שומר הסף משמעותה שרצון, רגש וחשיבה נפרדו במובן מסוים, ששילוש חייב לעלות מתוך האיחוד הכאוטי באדם. ההבנה של מדע-הרוח החייבת להגיע לאנשים אודות הידע לגבי שומר הסף, חייבת להגיע לכל האנושות המודרנית בהתייחס למהלך הציוויליזציה. בהתנסות פנימית, כלומר לא בתודעה החיצונית, האנושות עוברת דרך האיזור שגם ניתן לכנות אותו האזור של שומר הסף.

זה אכן כך, ידידיי היקרים; האנושות המודרנית עוברת מעל סף שבו עומד שומר, שומר מלא משמעות ורצינות. ושומר חמור סבר זה מדבר: “אל תיצמדו אל מה שהושתל מזמנים עתיקים, הסתכלו לתוך הלב שלכם, לתוך נפשותיכם, כך שאולי תהיו מסוגלים ליצור צורות חדשות. אתם יכולים ליצור צורות חדשות אלה רק כאשר יש לכם אמונה שכוחות הידע והרצון ליצירה רוחנית זו יכולים לנבוע מעולם הרוח”. האירוע האינטנסיבי מאוד שבו נמצא האדם הנכנס לידע העולמות העליונים, נכנס באופן לא מודע לאנושות של ימינו בכללותה. ואלה שקשרו את עצמם יחד כקהילה האנתרופוסופית, חייבים להבין כי זהו אחד הדברים הנחוצים ביותר בימינו להביא אנשים להבנה של מעבר זה דרך האזור שהוא הסף.

כשם שהאדם היודע, חייב להבין שחשיבה, רגש ורצון נפרדו במובן מסוים, ויש לאחדם יחדיו בדרך גבוהה יותר, כך דבר זה חייב להיות מובן לאנושות המודרנית שהחיים הרוחניים, חיי הזכויות, והחיים הכלכליים חייבים להיפרד זה מזה ולהתאחד באיחוד גבוה יותר מאשר זה שנוצר על ידי המדינה כפי שהיה עד כה. אף תוכנית, רעיון או אידיאולוגיה לא יכולים להביא אנשים להכיר בצורך של שילוש זה של האורגניזם החברתי. רק ידע מעמיק לגבי התפתחות מתקדמת של האנושות יגלה שהתפתחות זו הגיעה לסף שבו עומד שומר רציני. שומר זה דורש מאדם המתקדם לידע גבוה יותר: היכנע להפרדה בחשיבה, רגש ורצון. הוא דורש מהאנושות כולה: הפרידו את מה שהיה עד כה שזור באחדות כאוטית בצלם המדינה; להפריד את זה לחיים רוחניים, למדינת זכויות ולמדינה כלכלית… אחרת האנושות לא תוכל להתקדם והתוהו ובוהו הישן יקרע לקרעים. אם זה יקרה לא תילקח הצורה הנחוצה לאנושות, אלא צורה אהרימנית או לוציפרית. רק ידע באמצעות מדע הרוח לגבי מעבר הסף בימים הנוכחיים, יכול לתת לכאוס את צורת-כריסטוס.

ידידיי היקרים, זהו משהו שאנו חייבים לומר לעצמנו גם בזמן חג-המולד, אם אנו מבינים נכונה אנתרופוסופיה. הילד הקטן בעריסה חייב להיות הילד המייצג את ההתפתחות הרוחנית לקראת עתיד האדם. כפי שהרועים בשדה והמאגים מהמזרח הלכו אחרי ההכרזה כדי לראות כיצד זה שיקדם את האנושות קדימה הופיע כילד קטן, כך חייב גם האדם המודרני לפלס את דרכו למדע החניכה כדי לתפוס, בצורה של ילד קטן, את מה שחייב להיעשות למען העתיד על ידי המבנה החברתי המשולש המבוסס על מדע הרוח. אם הצורה הישנה של המדינה לא תבצע את השילוש, היא תצטרך להתפוצץ – ולהתפוצץ בדרך כזו כך ש בצד אחד יתפתחו חיים רוחניים כאוטיים לגמרי בעלי אופי אהרימני ולוציפרי לחלוטין, ובצד השני חיים כלכליים בעלי אופי לוציפרי-אהרימני. ושניהם יגררו את המדינה כסמרטוט אחריהם. במזרח יותר יתקיים פיתוח של מצבים רוחניים אהרימניים-לוציפריים. במערב תהיה יותר התפתחות לוציפרית-אהרימנית של החיים הכלכליים – על האדם להבין, דרך חדירת כריסטוס לישותו, איך הוא יכול להימנע מכך, איך מתוך הידע שלו ומתוך רצונו הוא יכול להתקדם כדי לקדם את ‘השילוש’ של מה ששואף להיפרד.

זה יהיה ידע אנושי החדור על ידי הכריסטוס. זה יהיה רצון אנושי החדור על ידי כריסטוס. הוא יבטא את עצמו לא אחרת מאשר דרך צלם המדינה המאוחדת שתיהפך לשילוש. ואלה שפועלים כראוי בחיים הרוחניים יכירו, כפי שהרועים בשדה הכירו, מהו זה שהאדמה חווה דרך כריסטוס. ואלה הפועלים בזכויות בתוך החיים הכלכליים, בתוך ההתאגדויות הכלכליות, יפתחו, במובן האמיתי, רצון שיביא סדר חברתי מלא בכריסטוס.