רודולף שטיינר

תשע הרצאות שניתנו בדורנאך 24 בדצמבר 1923 עד ה-1 בינואר 1924

במהלך כנס ייסוד החברה האנתרופוסופית הכללית

GA233

תרגום מגרמנית: תומר רוזן-גרייס

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן.

הרצאה שביעית, 30 בדצמבר 1923

אבדן התובנה לגבי הקשר שבין האדם ליקום בתקופה המודרנית

התפנית הכבירה הבאה באבולוציה ההיסטורית של המין האנושי היא זו שהתרחשה – דיברנו על כך לעיתים קרובות – בשליש הראשון של המאה ה-15, והיא מסמנת את המעבר מהתפתחות הנפש השכלית להתפתחותה של נפש התודעה. שכן אנו חיים בתקופה שבה מתרחשת התפתחות של נפש התודעה, וזוהי תקופה שבה לבני האדם אין כל הבנה לגבי ההקשרים של האדם עם האימפולסים והכוחות העמוקים יותר של הטבע, או למעשה של הרוח הקיימת בטבע. היום, כשאנו מדברים על האדם ועל המבנה הפיזי שלו, אנו מדברים למשל על החומרים הכימיים, רושמים אותם תחת הכותרת של מה שהכימאי קורא "היסודות". אולם עבור האדם, ערכה של הידיעה שמשהו שהוא אוכל מכיל פחמן וחנקן, דומה לערך שעשוי שען להפיק מן הידיעה כי השעון שהוא מחזיק בידו בנוי מזכוכית, כסף וכמה חומרים אחרים. כל ידע מסוג זה, שמתחקה אחר החומרים הממשיים של טבע האדם עד להפשטות החומריות האלה – מימן, חמצן וכדומה – לא מספק ידע אמיתי על האדם. את מנגנון השעון צריך להבין על ידי כך שרואים בו מערכת כוחות בעלת קשרי גומלין פנימיים. באופן דומה, אילו היינו מבינים את טבעו של האדם וישותו, אזי היינו מכירים באופן שבו האימפולסים השונים שאנו מוצאים בכל ממלכות הטבע, פועלים אף באדם; שכן אצל האדם הם פועלים באופן שונה מאשר בממלכות הטבע האחרות. אולם בתקופה המודרנית אין יותר כל חזון אמיתי ביחס לקשר של האדם עם היקום. עד למאות ה-14 או ה-15, חזון וידע אלה המשיכו להתקיים; אף שהיו מנוונים, הם המשיכו להיות קיימים במידה רבה יותר או פחות, ואנשים בעלי אופי מחונן באופן אינסטינקטיבי היו עדיין מסוגלים להשתמש בהם. אולם מאוחר יותר, חוץ מאשר אצל מספר אנשים כמו פרצלזוס, יאקוב בהם ואחרים, נכחדה לחלוטין בהדרגה הראייה האמיתית באשר לקשר של האדם עם היקום. מה יודעים מדעי הטבע החדשים יותר, שצמחו בהדרגה החל מהמאה ה-15, על הקשר שבין, למשל, עולם הצמחים או עולם בעלי החיים לבין האדם? המדען בוחן את הצמחים לפי המבנה הכימי שלהם ומנסה באמצעי זה או אחר לחקור את אותם מרכיבים כימיים של הצמח כפי שהם מופיעים אצל האדם. לבסוף הוא אולי מנסה ליצור אידיאה – לרוב הוא נכשל בכך! – לגבי ההשפעה של החומרים על האדם הבריא והחולה. אלא שכל המחקר הזה מוביל דווקא לטשטוש הידע האמיתי. הדבר החשוב כיום, אם אנו באמת רוצים להתקדם בפיתוח ידע האדם שלנו על בסיס הבנת ההיסטוריה – הדבר החשוב כיום הוא, שנלמד שוב לדעת מהו היחס האמיתי של האדם לטבע הסובב אותו.

עד לזמן המהפכה הגדולה האחרונה שהתרחשה במאה ה-15, עדיין הייתה יכולת ראייה ברורה לגבי ההבדל העצום הקיים במתכות, כמו למשל, ההבדל שבין המתכות הנמצאות בתוך האדם לבין אלה הקיימות בטבע. כשאנו יוצאים לבחון את החומרים השונים בגופו של האדם, מתכות מסוימות מופיעות בו במידה רבה או פחותה. למשל, הברזל קיים בגוף האדם בשילוב עם חומרים שונים אחרים. גם מגנזיום קיים, וכן רבים אחרים. לפני המאה ה-15, אנשים היו מאד ערים להבדל שבין מתכות כמו אלה שהזכרנו, המצויות בגוף האדם, למתכות הקיימות בטבע החיצוני, אולם שבתוך גוף האדם קשה יותר למוצאן. האנשים בימי קדם נהגו לומר: האדם הוא מיקרוקוסמוס. כל מה שקיים בעולם שמחוצה לו, במקרוקוסמוס, קיים בצורה זו או אחרת בתוכו. רעיון זה לא היה עבורם סתם רעיון כללי מופשט. אם הם התקדמו בשביל הידע שנרכש דרך התקדשות אפילו התקדמות מועטה, אזי היה זה רעיון שנבע בהכרח ממה שהם ידעו אודות טבעו של האדם וטבעו של היקום. הם ידעו כי ביכולתנו להגיע להבנה אמיתית של האדם אך ורק כאשר אנו מביאים לידי שלמות אחת את הטבע כולו, על האימפולסים שלו והחומרים שהוא מכיל. במצב כזה יש לנו תמונה, אימגינציה של ישות האדם. כשאנו פוגשים משהו בטבע החיצוני שלא מופיע אצל האדם, אזי חודר לתמונה יסוד מפריע.

כך חשב סטודנט למדעי הטבע במאות התשיעית, העשירית או האחת-עשרה. אולם באותם זמנים ידעו גם משהו אחר, כלומר, שמה שהאדם קיבל דרך התזונה הפיזית הוא רק חלק, אולי אפילו לא החלק החשוב ביותר, מכל מה שמשמש לתחזוקת הגוף הפיזי שלו, או אף לתחזוקתו של כל האורגניזם האנושי שלו.

כעת, לאדם של היום לא קשה ללכת אל מעבר לתזונה פיזית ולכלול גם את הנשימה, שכן אף הנשימה היא צורה של הטמעה, אך לא היה עולה בדעתו להמשיך הלאה מנקודה זו. אולם בעבר, מי שחקר את הטבע כן התקדם הלאה. היה לו ברור, שכאשר האדם משתמש בעינו כדי להבחין בדברים, אזי אין הוא סתם רואה בעזרת העין, אלא במהלך תהליך הראייה הוא מקבל דרך העין – בכמויות מזעריות ביותר – משהו ממהותו של היקום, מן הסובסטנציה שלו. ולא רק דרך העין, אלא גם דרך האוזן ודרך חלקי הגוף האחרים. הסטודנט בן ימי הביניים היה לגמרי מודע לחשיבות העצומה של החומרים הללו, המופיעים בגוף האדם במידה מזערית, כמו למשל עופרת, ושהאדם מקבל במידה כה זעירה שהוא בקושי חושד בעצם קיומם.

עופרת היא מתכת שלא ניתן להראות כי היא קיימת באדם. אולם למעשה, עופרת פזורה בכל הקוסמוס הפיזי במצב של דילול עדין ביותר, והאדם קולט עופרת מן הקוסמוס באמצעות תהליכים שהם הרבה יותר עדינים מתהליך הנשימה. האדם מפריש חומרים כל הזמן, משליך אותם מן הפריפריה והלאה. אתם לא רק גוזרים את ציפורניכם, אתם גם משירים כל הזמן חומרים מעורכֶם. אולם בעוד החומר מופרש באופן זה, חומרים אחרים נקלטים על ידי הגוף ונלקחים אל תוכו. זה היה סוג החשיבה שבו חי סטודנט מדעי הטבע בימי הביניים – במאות ה-9, ה-10, ה-11 או ה-12. לא היו לו מאזניים, לא היו לו כל כלי המדידה הגסים יותר על מנת לבדוק איך החומרים והכוחות פועלים. עבורו, העניין היה להיכנס עמוק לתוך האיכויות הפנימיות של הטבע, להבין את האימפולסים הפנימיים של הטבע ואת הקשר שלו לאדם.

באופן זה, אנשים היו מסוגלים לדעת דברים רבים שיום אחד הם יתחילו לדעת שוב. שכן אם לומר את האמת, כיום לא יודעים שום דבר על טבעו האמיתי של האדם.

כידוע לכם, כשאנו חוקרים את מבנה האדם ניתן לתאר את ממצאינו באופן הבא: האדם מורכב מגוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואגו, או מבנה-האגו. טוב ויפה. בהתחלה מונחים אלה אינם יותר ממילים סתם; אולם טוב להתחיל איתם, מפני שהם מאפשרים לכל אדם ליצור לעצמו מושג מסוים לגבי האמת. ברם, אם אנו רוצים להשתמש בסיווג זה בחיים המעשיים, במיוחד אם אנו רוצים להשתמש בו ברפואה – תחום שהוא בלי ספק פרקטיקה חשובה ביותר בחיים, וכזו התלויה על כל צעד ושעל בידע שיש לנו אודות האדם – אזי איננו יכולים להישאר במילים בלבד, אלא עלינו לחדור למה שקיים מאחורי המילים ומעניק להן את תוכנן. ראשית עלינו לשאול: מה עם הגוף הפיזי? כיצד ביכולתנו לרכוש מושג אמיתי לגביו? (אתם תראו מייד מדוע אני מפתח קו מחשבה זה). קחו כל אובייקט עלי אדמות, מחוץ לאדם. נניח, אבן. אבן נופלת על האדמה. אנו אומרים כי האבן כבדה, נמשכת על-ידי האדמה, יש לה כובד. אנו מגלים כוחות אחרים הפועלים באבן. אם נוצר ממנה גביש, אזי פועלים בה כוחות מעצבי-צורה. גם אלה קשורים לכוחות הארציים. בקיצור, כשאנו מסתכלים סביבנו בעולם, אנו מגלים הכל על חומרים הכפופים לטבע הארצי.

זיכרו היטב: בתור התחלה, יש לנו חומרים הכפופים לטבע הארצי.

אדם שחשיבתו בקשר לדברים הללו אינה ברורה, עשוי לבוא ולהראות לכם חתיכת פחם, חתיכת פחם שחור. מה זה בעצם? כשזה קרוב לאדמה, זה פחם. אולם ברגע שהייתם לוקחים ומרחיקים חתיכת פחם זו מרחק קצר יחסית מן האדמה, היא תחדל מלהיות פחם. מה שהופך פחם לפחם אינם אלא כוחות כדור הארץ. לפיכך תוכלו לומר: כאן כדור הארץ, וכוחות כדור הארץ נמצאים בתוכו. אולם כוחותיו של כדור הארץ קיימים גם בכל עצם שאני מוצא כאן על האדמה. וגופו הפיזי של האדם, אף כי הוא כמובן משולב ומחובר יחדיו בצורה מופלאה, הוא אף על פי כן באופן מהותי אובייקט שכזה, העומד בכפיפות לכוחות הפיזיים הללו של כדור הארץ, של האדמה. הגוף הפיזי של האדם יכול לפיכך להיות מתואר כגוף הכפוף לכוחות הבאים ממרכז כדור הארץ (ראו תרשים, החיצים הפונים החוצה).

תרשים 10

אולם קיימים גם כוחות נוספים על האדמה. כוחות אחרים אלה מגיעים מכל סביבת כדור הארץ, מן ההיקף הרחוק (החיצים הפונים פנימה). תארו לעצמכם לרגע, שאתם הולכים למרחקי אינסוף, הרחק מכדור הארץ. ממרחקי אינסוף אלה פועלים כוחות על האדמה ומשפיעים עליה כלפי פנים. כן, זוהי עובדה, כי קיימים כוחות כאלה. הם מגיעים מכל כיווני היקום ומשפיעים פנימה לכיוון מרכז האדמה. ניתן לקבל תמונה די ברורה ומוחשית שלהם באופן הבא.

אתם זוכרים הרי, שהחומר החשוב ביותר היוצר את הבסיס לאורגניזם בכל מקום, בין אם יהיה זה צמח, בעל חיים או אדם, הינו החלבון. החלבון אף יוצר את הבסיס לזרע של הצמח החדש, של בעל החיים או של גוף האדם. מתא זרע מופרה מתפתח מה שהופך לאורגניזם, והחומר שממנו עשוי הזרע הוא חלבון. בימים אלה, במקום ליצור מדע אמיתי, בני האדם בונים כל מיני דמיונות, והם יוצרים לעצמם תמונה שלפיה החלבון הזה מורכב מחומרים בשילוב כימי מסובך. הוא מורכב, כך הם אומרים, מפחמן, חמצן, מימן, חנקן, גופרית ואף קורט של זרחן, כל אלה בשילוב מורכב. וכך קורה, שהדוגל בתורת האטומים מתחיל לראות בחלבון את הדוגמא par excellence לתרכובת כימית. יש לזכור, שהאטומים והמולקולות מסודרים באופן מורכב ביותר. מולקולת חלבון מורכב זה מופיעה בבעל-החיים האם, או בצמח-האם, או מה שלא תבחרו לקרוא לה. היא ממשיכה ומתפתחת ובעל החיים החדש נולד מתוכה, כשהוא מופיע אך ורק דרך התורשה.

תרשים 11

מנקודת מבט רוחנית, כל זה הוא שטות מוחלטת. האמת היא, שהחלבון של בעל-החיים-האֵם אינו קומבינציה כימית מסובכת בכלל, זהו חלבון שבור והרוס, שעבר למצב של כאוס. שאר החלבון המוכל בגוף הוא במידה מסוימת מאורגן, אך החלבון המהווה בסיס לתהליך הרבייה מצטיין בדיוק בתכונה זו, שהוא נמצא במצב של חוסר-ארגון מוחלט. החומרים המוכלים בתוכו מצויים במצב של כאוס, ואינם משולבים בשום צורה, הם מעורבבים וזרוקים יחדיו, כך שמה שנוצר הוא מצבור סתמי ללא כל סדר או פרופורציה. מסיבה זו ממש, החלבון כבר כפוף לאדמה. כל עוד החלבון מוחזק מבפנים במידה של ארגון פנימי, הוא כפוף לכוחות הפועלים ממרכז האדמה. ברגע שהחלבון מפוצל והרוס מבפנים, הוא מקבל את השפעתה של כל הספֵירה של הקוסמוס. כוחות פועלים עליו מכל כיוון, ואז מתקבל חלקיק החלבון הזעיר המהווה בסיס לתהליך הרבייה. חלקיק זה הוא דימוי לקוסמוס כולו, שכן מקורו בחומר חלבוני שפוצל, נהרס והפך לכאוס – כלומר, חלבון שהפך לאבק קוסמי ובכך הותאם להיחשף להשפעות הקוסמוס כולו.

לאנשים כיום אין כל מושג לגבי הדברים הללו. הם מתארים לעצמם כי לתרנגולת הקשישה יש חלבון מורכב, אשר מהווה חלק מן הביצה שממנה בוקעת התרנגולת החדשה. החלבון ממשיך להתפתח. ואז החומר של הזרע מתפתח שוב. וכך זה ממשיך מתרנגולת לתרנגולת. ואולם העובדה היא, שאין זה כך. בכל פעם שמתרחש המעבר מדור אחד למשנהו, נחשף החלבון לקוסמוס כולו.

מצד אחד, לכן, קיימים החומרים הארציים, הכפופים לכוחות הארציים או המרכזיים. אולם ביכולתנו גם לדמיין חומרים ארציים אלה כשהם חשופים בנסיבות מסוימות לכוחות הפועלים כלפי פנים מכל הכיוונים, מקצותיו הרחוקים של היקום כולו. כוחות אחרונים אלה הם אלה הפועלים בגוף האתרי של האדם. הגוף האתרי כפוף לכוחות הקוסמוס. אלה הן תפיסות אמיתיות של גוף פיזי וגוף אתרי.

נניח שאתם עומדים שם ושואלים, מהו גופי הפיזי? התשובה היא, שזהו הגוף הכפוף לכוחות הבאים ממרכז האדמה. מהו גופי האתרי? זהו החלק שבך הכפוף לכוחות הזורמים פנימה מכל עֵבר, מן הפריפריה. ניתן אפילו להראות זאת בציור.

תרשים 12

דמיינו לעצמכם כי זהו האדם. גופו הפיזי הוא זה הכפוף לכוחות הבאים ממרכז האדמה. גופו האתרי הוא זה הכפוף לכוחות הזורמים פנימה מכל עבר, מקצווי היקום. יש לנו כאן מערכת של כוחות הפועלים באדם. ישנם כוחות המושכים מטה – הם באמת קיימים בכל האיברים הזקופים – וישנם כוחות הזורמים פנימה מבחוץ. בדמותו של האדם ניתן למעשה לראות, היכן מיוצג סוג זה של כוחות והיכן הסוג האחר. בחנו את הרגליים ותראו בברור, כי צורתן נובעת מן העובדה שהן הסתגלו יותר לכוחות האדמה. הראש, לעומת זאת, הסתגל יותר לכוחות הפריפריה.

תרשים 13

באופן דומה תוכלו לחקור גם את הזרועות, וזה בהחלט מעניין. החזיקו את זרועותיכם קרוב לגופכם – והן תהיינה כפופות לכוחות הזורמים לקראת מרכז האדמה. הניעו אותן באופן חי – ואתם עצמכם תהיו מכפיפים אותן לכוחות הזורמים פנימה מכל עברי הפריפריה.

זהו אכן ההבדל בין הזרועות לרגליים. הרגליים כפופות תמיד לכוחות המרכז של האדמה, בעוד הזרועות כפופות לכוחות אלה רק בתנוחה מסוימת, כלומר, בתנאים מסוימים. האדם יכול להרים אותן מתוך תחומם של כוחות המרכז של האדמה, ולשים אותן במרכזם של אותם כוחות שאנו מכנים בשם הכוחות האתריים, הכוחות הזורמים פנימה מן הפריפריה. וכך תוכלו לראות כיצד ממוקמים כל האיברים הבודדים במערכת הקוסמית השלמה. עד כאן לגבי הגוף הפיזי והגוף האתרי של האדם.

מהם פני הדברים ביחס לגוף האסטרלי? בחלל לא קיים סוג אחר של כוחות חוץ משני אלה. הגוף האסטרלי מקבל את כוחותיו מחוץ לחלל. בעוד הגוף האתרי מקבלם מכל מקום, מן הפריפריה, הרי הגוף האסטרלי מקבלם מן המקום המצוי מחוץ לחלל, מחוץ למרחב.

ביכולתנו למעשה למצוא מקומות מסוימים בטבע, ששם הכוחות הפיזיים של האדמה נכנסים למרכז הכוחות האתריים הזורמים פנימה מכל העברים. תוכלו לדמיין את החלבון בתור התחלה, כחומר הקיים באדמה הפיזית. כל עוד ניתן בדרך כלשהי לזהות בו מבחינה כימית את הגופרית, הפחמן, החמצן, החנקן והמימן, הריהו כפוף למעשה לכוחות הארציים. אולם ברגע שבו נכנס החלבון לספֵירה של תהליכי הרבייה, אזי הוא מורם מן הכוחות הפיזיים. כוחות ההיקף של היקום מתחילים לפעול עליו במצבו הבלתי-מאורגן. חלבון חדש מתהווה בצלם היקום כולו.

אבל אתם רואים, לפעמים נוצר המצב הבא. חוסר הארגון של החלבון והתפרקותו לא יכולים להתרחש עד הסוף. למשל, אתם עשויים שיהיה לכם חומר חלבוני כזה השייך לבעל חיים כלשהו. על מנת שיתרחש תהליך הרבייה צריך שחומר זה יהיה מסוגל להתחלק, להתפרק לחלוטין, כדי שיוכל להכפיף עצמו לכוחות מן הקוסמוס כולו. אולם בעל החיים מנוע מסיבה כלשהי מליצור חומר חלבוני כזה למטרות רבייה, חומר שיוכל להכפיף עצמו מיידית לכל המקרוקוסמוס. על מנת שיהיה מסוגל להתרבות, החומר החלבוני צריך להכפיף עצמו לכל המקרוקוסמוס. אולם בעל החיים במקרה זה אינו מסוגל בשום אופן ליצור, בלי עזרה נוספת, חומר חלבוני המסוגל להוות חלק מתהליך רבייה.

תרשים 14

זהו המצב במקרה של זבוב העפצים. מה עושה זבוב העפצים? הוא מטיל ביצה בחלק כלשהו של צמח מסוים. שוב ושוב תוכלו למצוא זבובי עפצים כאלה, באלונים ובעצים אחרים שבהם הם מטילים את ביציהם. תוכלו, למשל, למצוא עלה עם תצורות מוזרות, שבתוך כל אחת מהן נמצאת ביצה של זבוב עפצים. למה זה קורה ככה? מדוע מוטלת ביצת זבוב העפצים על עלה של עץ אלון, כך שבסוף נוצר תפוח האלון, המחזיק בתוכו את הביצה, אשר רק עכשיו מסוגלת להתפתח? הסיבה היא כדלקמן: עלה הצמח מכיל בתוכו גוף אתרי, המסתגל לכל האֵתֶר הקוסמי. אֵתֶר זה עוזר לביצת זבוב העפצים. כשהיא נותרת לבדה, ביצת זבוב העפצים חסרת אונים לחלוטין. לכן מטיל זבוב העפצים את ביציו בחלק של צמח המכיל כבר גוף אתרי הכלול בכל מערכת האֵתֶר הקוסמי. זבוב העפצים מגיע לעץ האלון על מנת לקבל עזרה בפירוק החלבון שלו, כך שפריפריית-העולם תהיה מסוגלת לפעול דרך עלה עץ האלון, דרך עץ האלון. לבדה, ביצת זבוב העפצים הייתה נדונה לכליה, שכן אין היא יכולה להתפרק, היא מחוברת חזק מידי.

ביכולתנו להגיע דרך התבוננות זו לתובנה חשובה בדבר אופן פעולה מוזר הקיים בטבע. אולם אותו אופן פעולה קיים גם במקומות אחרים בטבע. נניח למשל, שבעל החיים לא סתם אינו מסוגל לספק חומר-של-זרע המסוגל להיחשף לאֵתֶר הקוסמי למטרות רבייה. נניח שאינו מסוגל אפילו להתמיר חומרים הנמצאים בתוכו ולהפכם לאמצעי תזונה פנימיים, כלומר, להשתמש בהם לתזונה הפנימית שלו. דוגמה טובה לכך היא הדבורה. הדבורה לא יכולה לאכול כל דבר. היא מסוגלת לאכול רק את מה שהצמח כבר הכין עבורה. וכעת אנו רואים דבר מוזר ומעניין. הדבורה הולכת לצמח, מחפשת את הצוף, סופגת אותו, מטמיעה אותו אל תוכה, ואז בונה את מה שאנחנו כל כך מתפעלים ממנו, את המבנה התאי המופלא של חלת הדבש. שני תהליכים מוזרים ומופלאים מתגלים כאן לנגד עינינו: הדבורה היושבת על הפרח בחוץ ויונקת את הצוף, ואז, לאחר שנכנסה לכוורת, היא בונה מתוך עצמה, בשיתוף פעולה עם הדבורים האחרות, את תאי השעווה שיתמלאו בדבש.

מה מתרחש כאן למעשה? עליכם להתבונן בתשומת לב בצורתם של התאים. הם הולכים ככה, וכאן מגיע עוד תא ומצטרף לקודמו, וכן הלאה וכן הלאה. אלה הם תאים קטנים, הדומים בצורתם למשהו אחר שאנו מוצאים בטבע; אלא שבמקרה השני מדובר בחלל ריק ההולך ומתמלא בחומר. – יש להם צורה דומה לזו של גבישי הקוורץ, כמו גבישי החומצה הצוֹרָנִית. כעת, אם תלכו להרים ותבחנו את גבישי הקוורץ, תמצאו שניתן גם לצייר אותם בצורה כזו. נכון שהציור יהיה קצת לא אחיד בצורתו, אולם באופן כללי, הצורה תהיה דומה לצורתם של תאי הדבורה המסודרים זה ליד זה. אלא שתאי הדבורה עשויים שעווה ואילו הקוורץ עשוי חומצה צורנית.^[1]

תרשים 15

כשאנו ממשיכים לבחון את העניין אנו מגלים, שבעבר הרחוק, בנקודה מסוימת במהלך התפתחות האדמה, נוצר לראשונה בהרים גביש הקוורץ. הוא נוצר בעזרת החומצה הצורנית תחת ההשפעות האתריות והאסטרליות ששררו שם. בסביבת היווצרות הקוורץ תוכלו למצוא כוחות המגיעים מן ההיקף, והפועלים ככוחות אתריים-אסטרליים ובונים את גבישי הקוורץ בחומר הצוֹרני. בכל מקום בהרים תמצאו גבישים אלה, על צורותיהם המשושות הנפלאות. מה שתמצאו בגבישים המוצקים תמצאו שוב כצורות חלולות – כחללים חלולים – בתאי השעווה של חלת הדבש.

מה מתרחש שם? הדבורה לוקחת מהפרח את מה שבעבר הרחוק הביא להיווצרות גביש הקוורץ. הדבורה לוקחת את זה מתוך הפרח ויוצרת בעזרת חומר מגופה שלה חיקויים של גבישי הקוורץ. בין הדבורה לפרח מתרחש כאן תהליך הדומה למה שהתרחש בעבר הרחוק במקרוקוסמוס.

אני מספר לכם את הדברים הללו, כדי שתבינו כמה הכרחי הדבר, שלא סתם נכיר בעובדת הימצאותם של פחמן, חנקן, מימן וחמצן – עובדה המהווה לא יותר מאנליזה מופשטת ועלובה, אלא שנתבונן ונבחין בכוחות המעצבים המופלאים, בתנאים הפנימיים האינטימיים השוררים בטבע ובתהליכיו. פעם, לפני זמן רב, המדע היה בנוי באופן אינסטינקטיבי על סוג כזה של התבוננות. אולם כל זה חלף במהלך האבולוציה ההיסטורית של המין האנושי, בערך במאה ה-15. עלינו לפתח מחדש יכולת זו. עלינו למצוא שוב את דרכנו אל תוך כל ההקשרים האינטימיים שבטבע ויחסו לאדם. רק כשנהיה מסוגלים שוב להכיר בקשרים כאלה, נוכל לקוות להגיע שוב לתובנה אמיתית ביחס לאדם הבריא והחולה גם יחד. אחרת כל תחום הפרמקולוגיה יישאר סתם עניין של בדיקה וניסוי, בלי שום הבחנה לגבי ההקשרים הפנימיים הפועלים.

את התקופה שמן המאה ה-15 ועד היום ניתן כעת לתאר כתקופה בלתי פורייה באבולוציה של הרוח האנושית. היא גררה את האדם מטה תחת כובדה. האדם הסתכל על צמח וחיה, על אדם ועל מינרל, מבלי שיהיה לו ידע אמיתי כלשהו לגביהם. האדם איבד כל קשר עם העולם והיקום, ובסוף נוצר אצלו כאוס בכל הנוגע ליחסו עם העולם הגדול. הוא חי בלי לדעת כי יש לו קשר כלשהו לעולם הסובב אותו. בימים שבהם בני האדם הרהרו בדברים כאלה והגו בהם, היה ידוע כי בכל פעם שהתרחש תהליך רבייה, דיבר המקרוקוסמוס כולו. כשנוצר נבט או זרע המסוגל להתרבות, נולד צלם זעיר של המקרוקוסמוס כולו. מסביב נמצא העולם הגדול, והנבט הזעיר ביותר מהווה תולדה של ההשפעות הזורמות פנימה מכל עבר, מן העולם הגדול.

באדם אנו יכולים לראות כוחות אלה פועלים יחדיו – קודם כל, הכוחות הפיזיים, כוחות מרכז האדמה. כוחות אלה פועלים בכל איברי הישות האנושית. אולם באדם פועלים גם, בכיוון ההפוך, הכוחות האתריים, הזורמים פנימה מכל עבר. הביטו, למשל, בכבד או בריאות. תוכלו להבין איברים אלה רק כשתדעו, כי בתוכם פועלים יחדיו הכוחות המגיעים ממרכז האדמה והכוחות החודרים פנימה מכל עברי היקום, מן הפריפריה.

כעת, בגוף האדם קיימים גם איברים מסוימים החדורים על ידי הגוף האסטרלי, או כאלה החדורים על ידי מבנה-האגו – לצד איברים אחרים, החדורים פחות על ידי חלקים גבוהים יותר, אלה של הישות האנושית. במצב השינה, כמובן, האדם בכלל לא מכיל בתוכו את הגוף האסטרלי ואת האגו. כעת תארו לכם שאיבר כלשהו, למשל אחת הריאות, עקב נסיבות כלשהן, הפכה למושפעת חזק מידי מן הכוחות הזורמים פנימה מכל עברי היקום הגדול. תוצאת הדבר תהיה שהריאה תחלה, שכן הכרחי שישררו הרמוניה ואיזון מסוימים בין מה שפועל בריאה ממרכז האדמה לבין מה שזורם אליה מכל עברי הפריפריה. אם תצליחו למצוא חומרים מינרליים שיספקו משקל-נגד לכוחות האתריים הפועלים חזק מידי ברֵיאה, אזי תהיה בידיכם תרופה שבעזרתה תוכלו לבטל פעילות-יתר זו שלהם. גם ההיפך אפשרי. יתכן שהכוחות האתריים יהפכו חלשים מידי והכוחות הפיזיים הפועלים ממרכז האדמה יתחזקו מידי עקב כך. הפעם יש לחפש בכל ממלכת הצומח כדי לגלות משהו שיחזק את הכוחות האתריים באיבר שבו הם חלשים מדי; ואז תהיה בידכם התרופה למצב הזה. אין כל אפשרות למצוא תרופה כלשהי, ותהא אף הפשוטה ביותר, על ידי התבוננות בגוף הפיזי לבדו, שכן בגופו הפיזי של האדם אין מצע מספיק בכדי לומר דבר כלשהו על מבנהו של גוף פיזי זה עצמו. התהליך הנורמאלי לכאורה, המתרחש בגוף הפיזי, מהווה תהליך טבעי. אולם התהליך המתרחש בעת מחלה, גם הוא תהליך טבעי. אם יש לכם מה שנקרא כבד בריא נורמאלי, אזי זהו כבד שבו מתרחשים תהליכים טבעיים. ההבדל לא יימצא לעולם על ידי חקר הגוף הפיזי. כל שתוכלו להשיג ממחקר הגוף הפיזי הוא ביסוס העובדה, כי המראה החיצוני שונה ממקרה אחד לשני. לא תוכלו ללמוד דבר על הגורם למצבי חולי. אם יש לכם מקרה של כיב בכבד, אזי תוכלו לגלות את הגורם לו רק כשתדעו שבמקרה כזה, למשל, הגוף האסטרלי נכנס לכבד הרבה יותר חזק משהוא אמור לעשות. מה שעליכם לעשות במקרה כזה הוא לגרש את הגוף האסטרלי מתוך הכבד, שכן הוא התיישב שם חזק מידי.

לאור כל שנאמר לעיל, ברור שלא קיימת למעשה אפשרות לדבר על האדם הבריא והחולה באופן התואם את העובדות, אלא אם כן נלך אל מעבר לגוף הפיזי ונכלול בבדיקה שלנו גם את חלקיה הגבוהים יותר של הישות האנושית. אכן, אנו נפתח מחדש תורת פרמקולוגיה רק אם נרחיק לכת אל מעבר לגוף הפיזי, שכן טבעה של מחלה פשוט לא ניתן להמחשה דרך הגוף הפיזי לבדו.

מטרתי כעת היא רק להציב את הדברים הללו בהקשר ההיסטורי שלהם. אולם יש להצביע על כך, שעם ההתעמעמות ההדרגתית של הידע שהגיע מהתקופה העתיקה, נכחד למעשה כל הידע ביחס לאדם, ואנו עומדים כיום בפני הצורך לרכוש שוב ידע אדם כזה. השגתו של ידע-אדם חדש תתאפשר, אם נהיה שוב בעמדה שממנה נוכל להבין את היחסים שבין האדם לממלכות הטבע הסובבות אותו.

נניח אם כן שנתחיל במבנה-האגו של האדם. אם, דרך מדע ההתקדשות, הגענו ליכולת אימגינטיבית ואנו מסוגלים לראות את מבנה-האגו של האדם, אזי נוכל לשאול את עצמנו: עם איזה חלק של הגוף האנושי (במצבו הנוכחי) עומד מבנה-האגו הזה ביחסים קרובים במיוחד? – ובכן, הוא עומד ביחס מיוחד לכל המינרלים שבגוף האדם. לפיכך, כשאתם קולטים לתוככם חומר שהוא מינרלי במהותו – למשל, כשאתם לוקחים קצת מלח על הלשון – אזי מבנה-האגו שלכם הוא זה שמתנפל מייד על חומר מינרלי זה. וכאשר החומר נלקח הלאה לתוך הגוף, אזי מבנה-האגו נשאר איתו כל הזמן, אפילו כשהמלח נמצא בקיבה. המלח ממשיך הלאה. הוא עובר דרך המעיים, עובר שינויים שונים, אולם מבנה-האגו נשאר צמוד אליו כל הזמן. מבנה-האגו והמלח החודר לגוף האדם מתנהגים כשני דברים הקשורים יחדיו קשר קרוב מאד.

דבר שונה לחלוטין הוא, כשאתם אוכלים, למשל, ביצה שלוקה, או כל חומר בעל סמיכות חלבונית דומה. כשיש לכם חתיכת ביצה שלוקה על לשונכם, מבנה-האגו כמעט לא מעורב בכך. לאחר מכן, כשהחתיכה מחליקה מטה לקיבתכם, הגוף האסטרלי מתעסק עם זה במידה מועטה  בלבד. ואז החתיכה ממשיכה הלאה, ואז מגיע השלב שבו הגוף האתרי ולאחר מכן הגוף הפיזי מתחילים לפעול על החלבון הזה באופן אינטנסיבי. הם מפרקים בתוך גופכם את חלבון הביצה שאכלתם. הביצה עצמה הופכת למינרלית לחלוטין בתוך גופכם. היא מפורקת ונהרסת, כל החיים מוצאים ממנה. היא נהרסת בתוככם. בדפנות המעיים, החלבון שלקחתם מבחוץ אל תוככם  חדל לחלוטין להיות חלבון, הוא הופך למינרלי לגמרי באופיו. כעת הוא עובר לתוך מבנה-האגו. מנקודה זו ואילך, החלבון שעבר מינראליזציה נקלט על ידי מבנה-האגו.

לפיכך, מבנה-האגו מתעסק רק במה שהוא מינרלי, וכל החומרים המינרליים משתנים דרך פעולתו. בגוף האנושי הופכים חומרים מינרליים אלה לשונים ממה שהיו מחוצה לו. אין חומר מינרלי המסוגל להישאר בתוך הגוף האנושי כפי שהיה מחוצה לו. מבנה-האגו צריך לדאוג לכך באופן יסודי מאד. אולם אין אלה רק חומרים כמו מלח בישול וכדומה, שמבנה-האגו תופס ומשנה מבפנים למשהו שונה לגמרי. האדם מוקף במצב מסוים של חום, אולם אסור שמצב חום חיצוני זה יחדור לאדם באופן ישיר. לעולם לא תוכלו למלא את האצבע שלכם בחום החיצוני הקיים מסביבכם. חום זה אינו יכול אלא לגרום לגירוי מסוים, אולם אתם עצמכם צריכים ליצור ולייצר את החום הפנימי של גופכם. ברגע שבו אתם, כביכול, מהווים סתם אובייקט ואינכם יוצרים לעצמכם את החום או את הקור של גופכם – ברגע שבו אתם מניחים לחום מבחוץ להשפיע עליכם בדיוק כפי שהוא משפיע על כל אובייקט חיצוני – זהו הרגע שבו אתם נעשים חולים. החום החיצוני – אף אין זה חומר כלשהו, אלא החום עצמו – חום זה עושה אתכם חולים. נניח שיש לכם מגבת או ספוג ומעליו יש אש. חוּמהּ של האש, שיכול להתפשט די בקלות, יחדור למגבת או לספוג. המגבת או הספוג רק נושאים קצת הלאה את החום הקורן של האש. אולם, אם חומה של האש מגיע לעור האדם, פועל על החושים וממריץ אותם, אזי אסור לו יותר להמשיך להתפשט סתם כך, שכן אז צריכה לבוא הריאקציה, החום הפנימי צריך להיווצר מבפנים. כאשר אדם מצטנן, אזי מצבו נובע מן העובדה שהוא לא סתם קיבל תמריץ מבחוץ על מנת ליצור את החום הפנימי שלו, אלא הוא נתן לקור החיצוני להיכנס במידה מסוימת אל מתחת לעורו. וכך הוא לא נוטל את מקומו בעולם כאדם פעיל, הממלא עצמו בפעילותו שלו ובאימפולסים שלו-עצמו, אלא הוא משחק תפקיד של אובייקט, המניח לפעילויות ולהשפעות העולם החיצון לעבור דרכו. אופיו המהותי של מבנה-האגו הוא אכן זה, שהוא קולט אל תוך עצמו את היסוד המינרלי ומשנה אותו לחלוטין מבפנים, הופך אותו למשהו שונה לחלוטין. עד מותנו, היסוד המינרלי לא שב להיות מינרל השייך לטבע החיצוני. כל עוד אנו חיים עלי אדמות והמינרלי קיים בתוך מסגרת עורנו, אזי מבנה-האגו ממשיך לשנותו כל הזמן. באופן דומה, מה שאנו קולטים אל תוכנו מעולם הצומח עובר שינוי מתמיד הודות לפעילותו של הגוף האסטרלי. מבנה-האגו מחולל מטמורפוזה יסודית בכל מה ששייך לעולם המינרלי, וזאת לא רק במינרלים מוצקים, אלא גם במינרלים נוזליים ואלה שבמצב של גז, וכן ביסוד המינרלי הנמצא במצב של חום.

כמובן, כשאנו מדברים בדרך רגילה לחלוטין, ביכולתנו לומר: הנה מים. אני שותה אותם. כעת המים בתוכי. אולם האמת היא, שברגע שבו גופי מקבל את המים, אזי בשל פעולתו של מבנה-האגו שלי, המים שבתוכי אינם עוד אותם המים כמו בחוץ. הם שבים להיות כאלה רק כשאני מפריש אותם בצורת זיעה או הופכם למים בדרך אחרת כלשהי. כל עוד הם בתוך העור שלי, המים אינם מים, אלא הם נוזל חי.

באופן זה נצטרך לשנות את חשיבתנו לגבי דברים רבים. היום יכולתי רק לתת לכם רמזים קטנים בכיוון זה. חישבו על כך. חישבו על האופן שבו החלבון צריך להתפרק ולאבד את הסדר הפנימי שלו על מנת שיוכל להיחשף להשפעותיו של המקרוקוסמוס כולו. חישבו על האופן שבו המים שאני שותה הופכים לנוזל חי בתוכי ואינם עוד המים האנאורגניים שהיו קודם לכן, אלא הם כעת מים החדורים על ידי מבנה-האגו. חישבו כיצד, כשאתם אוכלים כרוב אזי היה זה כרוב כל עוד שהה מחוץ לגופכם, אולם מרגע שנכנס הכרוב לגופכם, הגוף האסטרלי מקבל אותו פנימה והופכו למשהו חדש. כאן אנו מגיעים לבחון תהליכים חשובים ביותר המתרחשים בגוף האדם. אנו לומדים לראות, כיצד במערכת חילוף החומרים שלנו קיימים תהליכים המצויים במרחק שלב אבולוציוני אחד בלבד ממערכות המטבוליזם שיש לנו, לדוגמא, במוחנו – המערכות המטבוליות הנחוצות על מנת לבנות את מערכת העצבים, וכן הלאה. מחר אדבר על כך עוד, ואבהיר, בהקשר עם התהליכים הללו, את השינוי הרדיקלי שבין אנשים מן המאה ה-12 לבין אלו של המאה ה-20. וכך נגיע לראות, כמה נחוץ שייכנסו אימפולסים חדשים, כדי שתתפתח הבנה ביחס לבריאות ומחלה, וכדי שידע האדם לא ייכחד לחלוטין, ולא תיעלם לנצח כל אפשרות להכיר ולדעת את האדם בבריאות ובחולי.

——————————–

1. מאנגלית – silicic acid. ↑