רודולף שטיינר

GA118

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא לאור בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה מספר 1 25.1.1910 קרלסרוהֶה

מאורע הופעת הכריסטוס בעולם האתרי

כאשר אדם מעסיק את עצמו במשך זמן מה עם תפיסת העולם של מדע הרוח ומאפשר למחשבות השונות, לאידיאות ולידע שרכש לפעול עליו, מציע לו ידע זה שאלות שונות ומגוונות. למעשה מישהו מפתח את עצמו כאיש מדע הרוח דרך הקשר עם הרעיונות של מדע הרוח ועם שאלות כאלה של חיים שהם באמת שאלות של תחושה, הלך-נפש ואופי.

רעיונות אלו אינם מיועדים רק כדי לספק את הסקרנות התיאורטית או המדעית שלנו, אלא הם מבהירים את חידות החיים, את המיסתורין של הקיום. באמת, מחשבות ורעיונות אלו נהיים נושאי פרי עבורנו כאשר אנו לא רק חושבים, מרגישים וחשים שביעות רצון ומשמעות מתוכנן, אלא כאשר, תחת השפעתן, אנו לומדים להתבונן באורח שונה בעולם שסביבנו. רעיונות אלו צריכים לחדור אותנו עם חום. הם צריכים להפוך בנו לאימפולסים, לכוחות רגש ומחשבה. כך הם עושים יותר ויותר כאשר התשובות שיש לנו מקבלות שאלות מסוימות עם שאלות חדשות, כאשר אנו מובלים משאלה לתשובה, והתשובה מצמיחה שאלות חדשות וכן הלאה. בדרך זו אנו מתקדמים בידע רוחי ובחיים רוחיים.

יעבור זמן מה לפני שזה יהיה אפשרי לגלות בהרצאות ציבוריות את האספקטים האינטימיים יותר של חיים רוחיים לאנושות בת-ימינו, אבל מתקרב הזמן שבו יהיה ניתן לדון בשאלות יותר אינטימיות בתוך הקבוצות שלנו. בהקשר זה יתרחש בהתמדה שחברים חדשים בחברה האנתרופוסופית עלולים להיות מופתעים ואפילו מזועזעים על ידי דבר זה או אחר. לעולם לא נתקדם בעבודתנו אם לא נתקדם לשיחות בעלות שאלות יותר אינטימיות של החיים מתוך מעמקי מדע הרוח ומחקרי מדע הרוח. אם כן, היום גם אם זה יכול להעלות תפיסה מוטעית של חלק מכם הטובלים עצמם בחיים הרוחיים במשך זמן קצר באופן יחסי – אנו נביא פעם נוספת כמה מהעובדות היותר אינטימיות של מדע הרוח.

ללא ספק עולות לפנינו שאלות בעלות משמעות כאשר אנו לא רק מתארים באופן מופשט את האידיאה של גלגולים, או חיים ארציים חוזרים, אלא היכולת שלנו להרשות לעצמנו להיות שקועים בהרהורים ובהתבוננות בעובדה זו של חיים רוחיים. בתשובה הניתנת לנו בחיים חוזרים, אשר מספקת פירות רבי ערך שכאלו עבור חיינו, יצוצו שאלות חדשות. אנו עשויים, לדוגמה, להעלות את השאלה הבאה: אם אדם חי על האדמה יותר מפעם אחת, אם הוא חוזר שוב ושוב בהתגשמות חדשה, מה יכולה להיות המשמעות העמוקה בחיים של חיים חוזרים אלה? ככלל זה נענה על ידי האמירה שאנו ללא ספק עולים מעלה בדרך זו, ודרך החוויה בחיים ארציים מאוחרים יותר עם הפירות של חיים קודמים, אנו הופכים את עצמנו לבסוף למושלמים יותר. זה עדיין מייצג במידת מה דעה כללית, מופשטת. רק דרך ידע מדויק יותר של כל המשמעות של חיים ארציים אנו חודרים למשמעות של חיים חוזרים על האדמה. אם, לדוגמה, האדמה שלנו לא היתה משתנה, אם אדם היה חוזר לאדמה שנשארת בעיקרה אותו הדבר, אז באמת היה מעט ללמוד דרך התגשמויות חוזרות או אינקרנציות. נהפוך הוא, המשמעות האמיתית שלהם עבורנו מונחת בעובדה שכל אחת מההתגשמויות הללו על האדמה מייצגת לנו שדות רעננים של לימוד וחוויה. זה לא כל כך ברור במשך תקופות קצרות, אבל אם אנו סוקרים זמן ארוך, כפי שאנו יכולים לעשות דרך מדע הרוח, זה נהיה ברור מייד שהתקופות מעוצבות בצורות שונות למדי ושאנו פוגשים בהתמדה חוויות חדשות.

כאן אנו צריכים להבין משהו נוסף. אנו צריכים לשאת בראשנו שינויים אלו בחיי האדמה עצמה, כי אם אנו מזניחים משהו שצריך להילמד, משהו שצריך להחוות במשך תקופה מסוימת של האבולוציה הארצית שלנו, אז אנו גם באים שוב לתוך התגשמות חדשה, אך איבדנו משהו לגמרי. נכשלנו מלאפשר למשהו לזרום לתוכנו שהיינו צריכים להרשות לזרום במשך התקופה הקודמת. כתוצאה מכך לא נוכל בתקופה הבאה להשתמש בכוחותינו וביכולתנו בדרך הנכונה.

אם נדבר באופן כללי, אפשר לומר שבזמננו משהו אפשרי על האדמה, כמעט בכל מקום על הגלובוס, שלא היה אפשרי, לדוגמה, במשך ההתגשמויות הקודמות של האנשים החיים כעת. זה נראה מוזר, אך עובדה זו היא למרות זאת ברורה מאוד ובעלת חשיבות גדולה. בהתגשמות הנוכחית זה אפשרי עבור מספר מסוים של אנשים להגיע אל מדע הרוח, כלומר, לקבל לתוכם מסקנות שכאלה של מחקר רוחי כפי שאפשר לקבל היום בשדה של מדע הרוח. כמובן, זה יכול להיחשב כבעל משמעות פעוטה שמספר אנשים התכנסו כאן יחדיו והם מרשים לגילוים של מחקר רוחי לזרום לתוכם. אלה שמוצאים זאת כבעל חשיבות מועטה אינם מבינים כלל את המשמעות של ראינקרנציה ושל העובדה שמישהו יכול לקלוט משהו רק במשך התגשמות מסוימת. אם מישהו נכשל מלקלוט זאת, הוא החמיץ משהו לחלוטין ויהיה חסר זאת בהתגשמויות הבאות.

מעל לכל אנו צריכים להטביע רושם זה במחשבתנו, שמה שאנו לומדים היום דרך מדע הרוח מתאחד עם נפשותינו ואנו נביא זאת עימנו כאשר נרד להתגשמות הבאה שלנו.

היום נשתדל להשיג הבנה לגבי מה זה אומר עבור נפשותינו. לקראת סוף זה אנו צריכים לחבר ביחד עובדות רבות של חיים רוחיים, שהם פחות או יותר חדשים או אפילו לחלוטין בלתי ידועים לכם, עם הרבה ממה שאתם כבר יודעים מהרצאות אחרות ומהקריאה שלכם. כדי להתחיל, אנו צריכים לחזור לתקופות קדומות יותר של האבולוציה הארצית שלנו. הבחנו בכך שאנו חיים כעת בתקופה החמישית אחרי הקטסטרופה האטלנטית הגדולה. קדמה לתקופה חמישית זו התקופה הרביעית היוונית-לטינית, שבה האנשים היוונים והלטיניים הצביעו על הרעיונות המרכזיים והרגשות עבור רצונה של האדמה. זה בתורו קדמה לו התקופה השלישית המצרית-כלדית-בבלית-אשורית, ולזו קדמה התקופה הפרסית הקדומה, שבאה אחרי התקופה ההודית הקדומה. אם אנו מתעמקים אפילו הלאה לתוך הזמן העתיק, אנו מגיעים לקטסטרופה האטלנטית הגדולה שהרסה יבשת קדומה, ארץ קדומה, את אטלנטיס העתיקה, שפעם התפרסה במקום שבו נמצא היום האוקיינוס האטלנטי. אסון טבע זה הציף בהדרגה את היבשת ובכך נתן לארצנו המוצקה את צורתה הנוכחית. אם נלך עוד לאחור נגיע לתקופות יותר מוקדמות שהתקיימו לפני הקטסטרופה האטלנטית. אנו מגיעים לציביליזציות אלו ולמצבי חיים שהתפתחו על יבשת אטלנטית זו, הציביליזציות של הגזעים האטלנטיים. לאלה קדמו מצבים שקדמו להן.

אם אדם מתאר את מה שמספרת לנו ההיסטוריה – ומה שאינה מספרת, באמת, הוא מגיע רחוק מאוד לעבר – הוא יכול ליפול די בקלות לאמונה שהדברים על האדמה תמיד הופיעו כפי שהם מופיעים כעת גם אם זו, אפילו ביחס לתקופות קצרות יותר של זמן, אמונה לגמרי לא מבוססת. זהו אינו המצב. נהפוך הוא, המצבים על אדמתנו השתנו באופן יסודי, וגם מצבי הנפש של בני האדם השתנו במידה עצומה. הנפשות של בני האדם החיים כאן התגשמו במשך כל אחת מתקופות עתיקות אלו בגופים שעלו בקנה אחד עם התקופות השונות, וספגו את מה שניתן היה לספוג בתקופות אלו של אבולוציה ארצית. בכל התגשמות פיתחה הנפש יכולות חדשות. הנפשות שלנו היו שונות לגמרי ממה שהן היום – אולי לא כל כך ניתן להבחין בהבדל מאז התקופה היוונית-לטינית, אבל בתקופת פרס הקדומה הן היו שונות מאוד מאלו של היום, ויותר מזה בתקופה ההודית הקדומה. בתקופות קדומות אלו, הנפשות שלנו היו בעלות יכולות שונות למדי, והן חיו תחת מצבים שונים למדי.

כדי שנוכל להבין נכון את מה שיבוא בהמשך, אנו צריכים היום לפקוח עין בבירור ככל האפשר על הטבע של התקופה, כך שנעסוק במשהו עם משמעות לגבי הנפשות שהתגשמו בגופים שהיו אפשריים על האדמה רק במשך הציביליזציה ההודית הראשונה לאחר הקטסטרופה האטלנטית. אנו לא צריכים להבין ציביליזציה הודית ראשונה זו כבעלת ערך רק עבור הודו. האנשים ההודיים היו בתקופה ההיא המתקדמים, החשובים ביותר, אבל הציביליזציה של כל האדמה הפיקה את תכונותיה האופייניות ממה שהמנהיגים העניקו להודים הקדומים.

אם נבחן את נפשותינו כפי שהיו בזמן ההוא, אנו צריכים תחילה לומר שסוג הידע שיש לבני אדם היום היה עדיין לחלוטין בלתי אפשרי. בזמן ההוא לא היתה עדיין הבחנה ברורה של העצמי, ולא הבחנה מדויקת שכזו של תודעת האני. זה בקושי קרה שלבני אדם היה ‘אני’. האני כבר התקיים ככוח בבני האדם, אבל ידע של האני שונה מהכוח של האני והשפעתו. בני האדם עדיין לא היו מחוננים בחיים פנימיים אינטימיים שכאלה כפי שיש להם כעת. אך היו להם יכולות שונות לחלוטין, מה שלעיתים קרובות אנו מכנים ראיה רוחית חלומית קדומה.

כאשר אנו מתארים את הנפש האנושית כפי שהיתה במשך היום בתקופה ההיא, אנו מוצאים שלמעשה היא לא חשה עצמה כאני. האדם חש את עצמו כחבר בשבט שלו, העם שלו. כמו שהיד היא איבר בגוף, כך האני הנפרד ייצג, כאיבר, את הקהילה כולה שנוצרה על ידי השבט, האנשים. האדם עדיין לא קיבל את עצמו כאני אינדיבידואלי, כפי שהוא עושה היום. זה היה האני השבטי, האני של העם, שבו התמקדה תשומת לבו. האדם חי במשך היום ולא ידע בבירור שהוא אדם. כשהגיע הערב והוא עבר לתוך שינה, התודעה לא נהייתה חשוכה לגמרי כמו היום, אלא הנפש, במשך השינה, היתה יכולה לקבל עובדות רוחיות. האדם קיבל אז בסביבתו, לדוגמה, עובדות אשר החלום המודרני הוא רק צל אחרון שלהן – מאורעות רוחיים, עובדות רוחיות, אשר החלומות של ההווה הם בדרך כלל אינם יותר ייצוג הולם שלהם, כאלה היו התפיסות של בני האדם של הזמן ההוא, כך שהם ידעו שעולם רוחי קיים. עבורם העולם הרוחי היה מציאות, לא דרך שום סוג של היגיון, או משהו שדורש הוכחה, אלא פשוט בגלל שכל לילה הם מצאו את עצמם בתוך עולם הרוח, גם אם רק בתודעה עמומה דמויית חלום.

אך זה לא היה הדבר העיקרי. לצד התנאים של השינה והעירות היו גם מצבי ביניים שבמשכם האדם היה לא ישן לגמרי ולא ער לגמרי. בזמנים שכאלה תודעת האני נחלשה אפילו יותר מאשר ביום, אבל באותו זמן התפיסה של המאורעות הרוחיים, ראיה רוחית דמויית חלום זו, היתה חזקה במידה ניכרת מאשר במשך הלילה. בוודאי שמצבי ביניים אלה בני האדם חסרו תודעה של העצמי והיו מחוננים בראיה רוחית. במצבים שכאלה האדם כאילו התרוקן, כך שהוא לא ידע דבר מעצמו. הוא לא היה יכול לדעת, ”אני אדם”, אבל הוא לבטח ידע ”אני חבר בעולם רוחי שבו אני יכול להבחין. אני יודע שיש עולם רוחי.” זו היתה החוויה של הנפשות האנושיות של הזמן ההוא, ותודעה זו, חיים אלו בעולם הרוח, היו הרבה יותר ברורים, אפילו בתקופה האטלנטית. כאשר אנו בודקים זאת, אנו מביטים בחזרה לתקופה קדומה של ערפל וראיה רוחית דמויית חלום ועמומה עבור נפשותינו, אשר בהדרגה הלכה ופחתה במשך האבולוציה האנושית.

אם היינו נשארים בשלב של ראיה רוחית חלומית קדומה זו, לא היינו יכולים לרכוש את תודעת האני האינדיבידואלית שיש לנו היום. לעולם לא היינו יודעים שאנו בני אדם. היינו חייבים לאבד את המודעות לעולם הרוח כדי להחליף אותה עבור תודעת האני. בעתיד יהיו לנו בו-זמנית את שניהם. בעוד אנו מקיימים את תודעת האני, נשיג כולנו פעם נוספת את ה ראיה הרוחית המלאה, האפשרית היום רק למי שנע בנתיב ההתקדשות. בעתיד כל אדם יוכל להביט שוב לתוך עולם הרוח ועדיין לחוש את עצמו כאדם, כ”אני”.

ציירו לעצמכם שוב את מה שהתרחש. הנפש עברה מהתגשמות להתגשמות. בהתחלה היתה לה ראיה רוחית. מאוחר יותר התודעה של להיות אני צמחה יותר ויותר במדויק ועימה האפשרות של יצירת השיפוט העצמי. כל עוד אדם מביט באופן רוחי לתוך עולם הרוח ולא מרגיש עצמו שהוא אני, זה בלתי אפשרי ליצור שיפוט ולחבר מחשבות. היכולת ליצור שיפוט צצה בהדרגה, אך היא החליפה את הראיה הרוחית שפחתה בכל התגשמות. האדם חי פחות ופחות במצבים אלה שבהם הוא יכול להביט לתוך עולם הרוח. במקום זה הוא התאקלם בתוך המישור הפיזי, טיפח חשיבה לוגית, וחש עצמו כאני. הראיה הרוחית נסוגה בהדרגה. האדם מקבל כעת את העולם החיצוני ונהיה יותר ויותר מסובך בו, אבל הקשר שלו עם עולם הרוח הלך ונחלש. אם כן, אפשר לומר שבעבר הרחוק האדם היה מין סוג של ישות רוחית, בגלל שהיה שותף ישירות עם ישויות רוחיות אחרות, הוא היה חבר שלהן, אם אפשר לומר כך. הוא הרגיש שהוא שייך לישויות רוחיות אחרות אשר אליהן הוא לא מביט יותר באופן נורמלי היום. כפי שאנו יודעים, יש גם היום, מעבר לעולם שמקיף אותנו באופן מיידי, עולמות רוחיים אחרים המיושבים על ידי ישויות רוחיות אחרות, אבל האדם היום אינו יכול להביט לתוך עולמות אלו עם תודעתו הרגילה. מוקדם יותר הוא שכן בהם, גם במשך תודעת השינה של הלילה וגם במצב הביניים שעליו דיברנו. הוא חי בעולם הרוח והיו לו מגעים עם ישויות אחרות אלו. הוא אינו יכול לעשות זאת יותר באופן נורמלי. הוא הושלך מביתו, עולם הרוח, ובכל התגשמות חדשה הוא נהיה יותר ויותר מבוסס היטב בעולם זה של האדמה למטה.

בקודש הקודשים של החיים הרוחיים ובשדות אלו של ידע ומדע שבהם דברים שכאלה היו עדיין ידועים, זה תמיד נלקח בחשבון שההתגשמויות שלנו עברו דרך תקופות ארציות שונות אלו. הם הסתכלו לאחור לתקופה קדומה, אפילו לפני הקטסטרופה האטלנטית, היכן שבני האדם חיו בקשר ישיר עם האלים, או הרוחות, וכמובן באופן נורמלי עם רגשות שונים לחלוטין. אתם יכולים לדמיין שלנפש האנושית היו צריכים להיות רגשות שונים למדי בתקופה זו והיא יודעת לבטח שהיא יכולה להביט מעלה לישויות גבוהות יותר ושהיא ערה לעצמה כחברה בעולם גבוה יותר זה. כך היא למדה לחוש ולהרגיש בצורה שונה לחלוטין.

כאשר אתם מתארים עובדות אלו, אתם צריכים לצייר לעצמכם שאנו יכולים ללמוד לדבר ולחשוב היום רק אם אנו גדלים בקרב המין האנושי, בגלל שיכולות אלו אפשר לרכוש רק בקרב בני אדם. אם ילד היה מושלך לאי בודד והיה צריך לגדול שם, ללא שיתוף עם בני אדם, הוא לא היה מסוגל לרכוש את היכולות של חשיבה ודיבור. אנו רואים שהדרך שבה כל ישות מתפתחת תלויה בחלקה בסוג הישויות שבקרבם היא חיה ומתבגרת. האבולוציה מושפעת מעובדה זו. אתם יכולים לראות את זה אצל בעלי חיים. זה ידוע שכלבים המורחקים מקשר עם בני אדם לאיזה שהוא מקום שבו לעולם אינם פוגשים בני אדם למעשה שוכחים כיצד לנבוח. ככלל, הצאצאים של כלבים כאלה אינם יכולים לנבוח כלל. משהו תלוי אם ישות גדלה וחיה בקרב מין אחד או מין אחר. אתם יכולים לדמיין שיש הבדל אם אתם גרים על המישור הפיזי בקרב בני אדם מודרניים או אם אתם – אותן נפשות, כפי שהיו – חייתם מוקדם יותר בקרב ישויות רוחיות בעולם רוחי שאי אפשר לחדור אותו יותר על ידי הראיה הנורמלית של היום. בזמן ההוא הנפש התפתחה באורח שונה. לאדם היו בתוכו אימפולסים שונים כאשר הוא שכן בקרב האלים. האדם פיתח סוג אחד של אימפולס בקרב אנשים וסוג אחר כאשר הוא שכן עם האלים.

ידע גבוה יותר תמיד ידע זאת. ידע שכזה תמיד הביט לאחור לזמן ההוא כאשר בני האדם היו במגע ישיר עם ישויות אלוהיות-רוחיות, בגלל שהנפש חשה את עצמה כשייכת לעולם האלוהי-רוחי. זה גם מביא עימו כוחות ואימפולסים בנפש שהיו עדיין אלוהיים-רוחיים במובן אחר לגמרי מהכוחות של ימינו. בזמן ההוא, כאשר הנפש עדיין פעלה באופן כזה שהיא חשה את עצמה כחלק מהעולם הגבוה יותר, דיברה נפש זו מתוך רצון שנבע מהעולם האלוהי-רוחי. אפשר לומר שרצון זה קיבל השראה בגלל שהנפש שכנה בקרב האלים. תקופה זו כאשר האדם היה עדיין מאוחד עם הישויות האלוהיות-רוחיות, מכונה בחוכמה העתיקה תקופת הזהב או קְרִיטָה יוגה. אנו צריכים להביט לאחור לזמן שקדם לקטסטרופה האטלנטית כדי למצוא את החלק החשוב של תקופה זו.

לאחר מכן הגיע זמן כאשר בני האדם לא חשו יותר את הקשר שלהם עם עולם הרוח כה בחוזקה כמו במשך הקריטה יוגה, כאשר הם חשו את האימפולסים שלהם נחלשים עם הקשר שלהם עם האלים, כאשר אפילו הראיה הרוחית עם הרוחות והאלים החלה להתעמעם בהדרגה. אך היה להם עדיין זיכרון על חייהם המשותפים עם הרוחות והאלים. זה היה אופייני במיוחד בעולם ההודי הקדום. שם הם דיברו בקלות על עניינים רוחיים. הם יכלו לשים לב לעולם החיצוני עם תפיסה פיזית אבל עדיין, כפי שאנו אומרים, הכירו את המאיה או האשליה שבו, בגלל שלבני האדם היתה תפיסה פיזית זו רק במשך זמן קצר. זה היה המצב בהודו הקדומה. הנפשות בהודו הקדומה כבר לא ראו את האלים עצמם, אבל הם עדיין ראו מציאויות רוחיות וישויות רוחיות נמוכות. הישויות הרוחיות הגבוהות נראו עדיין למספר מצומצם של אנשים, אבל חיים בחברת האלים היו מעורפלים אפילו עבורם. אימפולסי רצון מהעולם האלוהי-רוחי כבר נעלמו. זה היה עדיין אפשרי להציץ להרף עין במציאויות רוחיות במשך מצבים מיוחדים של תודעה: במשך השינה ובמשך מצב הביניים שעליו כבר דיברנו. המציאויות החשובות ביותר של עולם הרוח, אשר קודם לכן היו עניין של התנסות, נהיו רק לסוג של ידע של האמת, כמו משהו שהנפש עדיין יודעת בבירור אבל הוא פועל רק כהכרת הידע, כאמת. כמובן שבני האדם היו עדיין בעולם הרוח, אבל הביטחון שלהם בעולם זה היה פחות חזק בזמן מאוחר יותר זה מאשר היה לפני כן. תקופה זו ידועה כתקופת הכסף או טְרֶטָה יוגה.

בעקבות תקופה זו באה תקופה של התגשמויות שבה הראיה הרוחית נהייתה יותר ויותר אטומה לעולם הרוח, נהייתה יותר ויותר מותאמת לעולם החיצוני המיידי של החושים ובהתאם לכך יותר מבוססת בתקיפות בתודעה זו של היות אנושי, תקופה זו ידועה כתקופת הברונזה או דְוַפָּארָה יוגה. אמנם לבני האדם כבר לא היה ידע נשגב וישיר של עולם הרוח השייך לתקופות מוקדמות יותר, אך לפחות משהו מעולם הרוח עדיין נשאר באנושות באופן כללי. אפשר אולי לתאר זאת אם נשווה זאת לבני אדם של היום ש כאשר הם מזדקנים הם משמרים משהו משמחת הנעורים. זו אמנם חלפה, אבל הוא חווה אותה, האדם יודע אותה ויכול לדבר עליה כמשהו המוכר לו. באופן דומה, הנפשות מהזמן ההוא היו עדיין מכירות את מה שהוביל לעולמות הרוחיים. אלו הם תווי הפנים העיקריים של דופארה יוגה.

ואז הגיעה תקופה שונה, תקופה שבה חדלו גם האמון והביטחון בעולם הרוח, כאשר שערי הרוח נסגרו. לאחר מכן הראיה האנושית נהייתה כה מוגבלת לעולם החיצוני של החושים ולאינטלקט שעיבד את רשמי החושים, שכעת הם היו יכולים רק להיזכר בעולם הרוח. זהו האופן הנמוך ביותר אשר משהו אודות עולם הרוח יכול היה להיות ידוע. למעשה מה שבני אדם יודעים עכשיו מניסיונם הוא העולם הפיזי, החושי. אם בני אדם שואפים לדעת משהו מעולם הרוח, הם צריכים להשיג זאת דרך חשיבתם. זוהי תקופה שבה בני אדם נהיים לחלוטין בלתי רוחיים ובהתאם הכי קשורים ומושרשים בעולם החושים. זה היה נחוץ כדי שתודעת העצמי תשיג בהדרגה את פסגת האבולוציה שלה. רק דרך ההתנגדות הקשה של העולם החיצון האדם היה יכול ללמוד להבדיל עצמו מהעולם ולחוש את עצמו כישות אינדיבידואלית. תקופה אחרונה זו נקראת קאלי יוגה או העידן החשוך.

אני רוצה להדגיש שחוויות אלו יכולות לשמש גם בהתייחסות לתקופות יותר נרחבות ומקיפות. הכינוי של קריטה יוגה, למשל, יכול לשמש לתקופה הרבה יותר רחבה, לפני שעידן הזהב אפילו התקיים, האדם השתתף עם התנסויותיו בספירות גבוהות יותר. מכאן, כל התקופות היותר מוקדמות הללו צריכות להיכלל במונח ”תקופת הזהב”. אך אם האדם התמתן, אם אפשר לדבר כך, בדרישותיו, כשהוא הסתפק באותה מידה של ניסיון רוחי שתואר, אזי זה אפשרי לחלק בדרך זו את מה שהתרחש בעבר. אפשר להקצות לעידנים שונים שכאלה תקופות מסוימות של זמן. מה שבטוח הוא שהאבולוציה נעה קדימה לאיטה, דרך שלבים הדרגתיים. יש גבולות מסוימים שעליהן אנו יכולים לומר: זה קדם לזה, דבר שכזה הוא בראש וראשונה נכון, ואחרי זה כמה מצבים אחרים של חיים ותודעה מתקיימים. בהתאמה, אנו צריכים לחשב זאת, במובן שהשתמשנו בו לראשונה: קאלי יוגה החלה בערך בשנת 3101 לפני הספירה. כך אנו רואים שנפשותינו הופיעו שוב ושוב על האדמה בהתגשמויות חדשות, כאשר הראיה הרוחית נסגרה יותר ויותר בפני העולם הרוחי ובאותו זמן גם הצטמצם יותר ויותר העולם החיצוני של החושים. אנו רואים שנפשותינו מגיעות למעשה עם כל התגשמות חדשה לתוך מצבים חדשים שמהם אפשר ללמוד תמיד משהו חדש. מה שאנו יכולים להשיג מקאלי יוגה זו היא האפשרות להתבסס בתודעת האני שלנו. זה לא היה אפשרי קודם לכן, בגלל שהאדם היה צריך תחילה לקלוט את האני לתוך עצמו.

אם נפשות נכשלות במשימה לקלוט בהתגשמות מסוימת את מה שהתקופה מביאה, קשה מאוד יהיה לשקם זאת בתקופות אחרות. עליהן להמתין אז זמן רב עד שמתאפשר לשקם בהקשר מסוים את מה שהוחמץ, אך אסור לנו בשום פנים לסמוך על כך. נציב לפני נפשנו שבעידן הקאלי יוגה התרחש דבר מהותי ביותר, כאשר ננעל השער לעולם הרוח. זה היה גם אותו עידן שבו פעל יוחנן המטביל וכריסטוס. זה היה חיוני עבור הזמן ההוא – שכבר חזה בסיום של 3100 שנים של העידן החשוך – שהאנשים שחיו בו כולם התגשמו מספר פעמים, או לפחות פעם או פעמיים, במשך זמן חשוך זה. תודעת-האני נהייתה מבוססת היטב, הזיכרונות מעולם הרוח כבר התאיידו ואם בני האדם לא שאפו לאבד כל קשר עם עולם הרוח הם היו צריכים ללמוד לחוות את הרוח בתוך האני. הם היו צריכים לפתח את האני באופן כזה שאני זה, בתוך ישותו הפנימית, יוכל לפחות להיות בטוח שקיים עולם רוחי, שהאדם שייך לעולם רוחי זה, ושיש גם ישויות רוחיות גבוהות. האני היה צריך לרכוש לעצמו אפשרות להרגשה פנימית, לאמונה בעולם הרוח.

אם בזמן של ישוע כריסטוס, מישהו היה חווה את מה שבאמת היתה האמת בתקופה זו, הוא לבטח היה אומר: “היו זמנים כאשר בני האדם היו יכולים לחוות את ממלכת השמיים מחוץ לאני שלהם, למרחקים רוחיים אלה הם הגיעו כאשר הם עלו מתוך האני הנמוך שלהם. האדם היה צריך לחוות את ממלכת השמיים, את עולם הרוח, את המרחק מהאני. כעת ממלכה זו של השמיים אינה יכולה כל כך להיחוות. כעת האדם השתנה כל כך שהאני צריך לחוות ממלכה זו בתוך עצמו. ממלכת השמיים התקרבה לאדם במידה כזו שכעת היא פועלת בתוך האני.” יוחנן המטביל הכריז על כך בפני האנושות, באומרו: “קרֵבה מלכות השמיים”, כלומר, היא מתקרבת לאני. קודם לכן היא נמצאה מחוץ לאדם, אבל כעת האדם צריך להקיף אותה עם גרעין ישותו, עם האני, כעת מלכות השמיים קרבה.

בדיוק משום שבעידן אפל זה, בקאלי יוגה, האדם כבר לא היה מסוגל יותר לנוע מעולם החושים לתוך עולם הרוח, הישות האלוהית, הכריסטוס, היה צריך לבוא למטה לתוך העולם הפיזי החושי. זוהי הסיבה מדוע כריסטוס היה צריך לרדת לתוך גוף בשר אנושי, לתוך ישוע מנצרת, כדי שדרך ראיה של החיים והמעשים של כריסטוס על האדמה הפיזית, בני אדם בגופים פיזיים יוכלו להשיג קשר עם ממלכת השמיים, עם עולם הרוח. התקופה שבה כריסטוס הלך על פני האדמה היתה במרכזה של קאלי יוגה, של העידן החשוך, כאשר בני האדם אשר הבינו את זמנם ולא חיו בו באופן עמום ובלתי אינטליגנטי יכלו לומר לעצמם: “זה דרוש שהאל ירד לחיות בקרב בני האדם כדי שהקשר עם עולם הרוח שאבד יושג שוב.”

אם לא היו בני אדם בזמן ההוא היכולים להבין זאת, היכולים לבסס קשר נפשי פעיל עם הכריסטוס, כל הקשרים האנושיים עם עולם הרוח היו אובדים בהדרגה ובני האדם לא היו מפתחים לתוך האני שלהם את הקשר עם מלכות השמיים. אם כל בני האדם שחיו בזמן מכריע שכזה היו מתעקשים להישאר בחשיכה, יכול היה להתרחש שמאורע משמעותי זה היה עובר חולף מעליהם באופן בלתי מובחן. ואז נפשות אנושיות היו נהיות נבולות ומצומקות, שוממות, קודרות ומנוונות. הן היו ממשיכות להתגשם לזמן מה גם ללא כריסטוס, אבל הן לא היו מסוגלות להחדיר לתוך האני שלהן את מה שהיה דרוש עבורן כדי להשיג את הקשר שלהן עם ממלכת השמיים. יכול היה להתרחש שהמאורע של הופעת הכריסטוס על האדמה היה יכול לעבור ללא כל הבחנה כפי שזה אכן עבר ללא הבחנה, לדוגמה, על ידי תושבי רומא, כאשר נאמר אליהם: “היכן שהוא ברחוב מוזנח ומלוכלך חיה כת מוזרה של אנשים איומים ונוראים, ובקרבם חיה רוח מאוסה שקראה לעצמה ישוע מנצרת והוא הטיף לאנשים, והסית אותם לכל מיני מעשים נתעבים.” זה מה שהם ידעו על הכריסטוס ברומא בתקופה מסוימת! יתכן ואתם גם מודעים לכך שההיסטוריון הרומאי הגדול, טאקיטוס, תיאר אותו באופן שכזה כמאה שנה אחרי המאורעות בארץ-ישראל.

באמת, זה נכון, לא כולם הבינו שמשהו בעל חשיבות עליונה ביותר התרחש, מאורע בולט אשר מסוגל להעביר אותם מעבר לקאלי יוגה! האפשרות עבור אבולוציה נוספת ניתנה לאנושות דרך העובדה שהיו נפשות מסוימות אשר הבינו רגע זה בזמן, אשר ידעו מה זה אומר שכריסטוס הלך על פני האדמה.

אם הייתם מציבים עצמכם לרגע בתקופה ההיא, הייתם יכולים בקלות לומר: “כן, זה היה כמעט אפשרי לחיות בזמן ההוא ועדיין לא לדעת דבר על הופעתו של ישוע כריסטוס על המישור הפיזי! זה היה אפשרי לגור על האדמה מבלי לדעת את המאורע החשוב ביותר הזה.” האם זה גם לא אפשרי היום שמשהו בעל חשיבות אינסופית יתרחש ושבני אדם לא יקלטו אותו בתודעתם? האם לא יוכל לקרות שמשהו חשוב ביותר מתרחש בעולם, ממש ברגע זה, שבני זמננו אין להם שום רגש ומושג ביחס אליו? זה באמת כך. משהו חשוב מאוד מתרחש שניתן לתפיסה רק לראיה הרוחית. יש הרבה דיבורים אודות תקופות של מעבר. אנו באמת חיים באחת מהן והיא רבת-חשיבות. מה שחשוב הוא שאנו חיים בדיוק בזמן כאשר התקופה החשוכה הסתיימה ותקופה חדשה רק מתחילה, שבה בני האדם יפתחו לאט ובהדרגה יכולות חדשות ושבהן נפשות אנושיות יעברו שינוי בהדרגה.

לא צריך להתפלא שרוב בני האדם אינם מודעים לכך בשום דרך, בהתחשב בכך שרוב בני האדם גם נכשלו מלהבחין במאורע של הכריסטוס בתחילת תקופתנו. קאלי יוגה הגיעה לסופה בשנת 1899. כעת אנו צריכים להתאים את עצמנו לתקופה חדשה. מה שמתחיל בזמן זה יכין באיטיות את האנושות ליכולות נפשיות חדשות.

בימינו מתחילים להופיע מוקדם יחסית הסימנים הראשונים ליכולות נפשיות חדשות אלו בנפשות של מספר אינדיבידואליים. הם יהיו יותר ברורים באמצע העשור הרביעי של מאה זו, מתישהו בין 1940-1930. השנים 1933, 1935 ו-1937 יהיו חשובות במיוחד. יכולות שכעת הן כמעט בלתי רגילות עבור בני האדם יציגו עצמן כיכולות טבעיות. בזמן ההוא שינויים גדולים יתרחשו, ונבואות תנ”כיות תתגשמנה. הכלי ישתנה עבור הנפשות השוהות על האדמה וגם עבור אלו שכבר לא נמצאות בתוך הגוף הפיזי. בלא להתחשב היכן הן, נפשות נתקלות ביכולות חדשות לגמרי. הכל משתנה, אבל המאורע החשוב ביותר של זמננו הוא שינוי עמוק ומכריע ביכולות הנפשיות של האדם.

קאלי יוגה סיימה את מהלכה, וכעת נפשות אנושיות מתחילות לפתח יכולות חדשות, יכולות אשר – בגלל שזהו במיוחד הצורך של התקופה – יגרמו לנפשות, לכאורה מתוך עצמן, להציג כוחות מסוימים של ראיה רוחית מסוימת שהיו באופן הכרחי שוקעות בבלתי מודע במשך הקאלי יוגה. יהיו מספר נפשות שיהיה להן את הניסיון היחיד במינו של תודעת האני ובאותו זמן את ההרגשה של חיים בעולם אחר, ביסודו עולם שונה לחלוטין מזה של התודעה הרגילה שלהם. זה ייראה צללי, מרומז כמו כאשר מישהו נולד עיוור ועבר ניתוח כדי להשתקם. דרך מה שאנו מכנים הכשרה אזוטרית, יכולות ראיה רוחית אלו יירכשו בצורה טובה הרבה יותר, אבל בגלל שהאנושות מתקדמת, הן יופיעו לפחות בצורה בסיסית, בשלבים היסודיים ביותר, במהלך הטבעי של האבולוציה האנושית.

זה יכול להתרחש בקלות בתקופתנו (באמת, יותר בקלות מאשר היה תמיד לפני כן) שבני אדם לא יוכלו להבין מאורע שכזה שהוא בעל חשיבות מירבית עבור האנושות. זה יכול להיות שהם יכשלו מלתפוס שדבר כזה מהווה הצצה ממשית לתוך העולם הרוחי, גם אם היא רק צללית ומעומעמת. עלולה להיות כה הרבה חולשה, מטריאליזם כה גדול על האדמה שרוב האנושות לא תראה את ההבנה המועטה ביותר, אלא תתאר אנשים אלה שהם בעלי ראיה רוחית זו כמטורפים ותשליך אותם לבתי חולים לחולי נפש ביחד עם אחרים שנפשותיהם התפתחו באופן מבולבל. תקופה זו יכולה לעבור ליד האנושות מבלי שתובחן גם אם אנו נותנים לקריאה להישמע הלאה היום, אפילו כמו שיוחנן המטביל, כמבשרו של כריסטוס, וכריסטוס עצמו נתנו לזה להדהד: תקופה חדשה מגיעה, שבה הנפשות של בני האדם צריכות לקחת צעד למעלה לתוך מלכות השמיים!

זה יכול להתרחש בקלות שמאורע גדול זה יעבור בלי ההבנה של בני האדם. אם אז, בשנים שבין 1930 ל-1940, המטריאליסטים ינצחו ויאמרו: “כן, באמת היו מספר משוגעים אבל לא היה סימן להתרחשויות הכבירות שנצפו”, זה לא מזים את מה שאמרנו. אם הם ינצחו, ואם האנושות לא תשים לב למאורעות אלו, זו תהיה צרה גדולה. אפילו אם הם יהיו בלתי מסוגלים לקבל את ההתרחשות הכבירה שאמורה להופיע, זה בכל אופן יקרה.

המאורע שאליו אנו מתכוונים הוא שבני האדם יוכלו להשיג את יכולות התפיסה החדשות במציאות האתרית – בהתחלה מספר מסוים של בני אדם, ואחרים בהדרגה יעקבו אחריהם, בגלל שלאנושות יהיו 2500 שנים כדי לפתח יכולות אלו יותר ויותר. בני אדם אינם צריכים להחמיץ את ההזדמנות המודעת בתקופה זו. לתת לזה לעבור ללא תשומת לב יהיה מזל ביש, והאנושות במקרה כזה תצטרך לחכות לזמן מאוחר יותר כדי להשלים את האבדה, כדי לפתח בסופו של דבר יכולת זו. יכולת זו תאפשר לבני האדם לראות בסביבתם משהו מהעולם האתרי, אשר עד כה הם לא יכלו לתפוס. האדם רואה עכשיו רק את גופו הפיזי ובעתיד הוא יוכל לראות את גופו האתרי, לפחות כתמונת צללים, וגם לחוות את היחסים של כל המאורעות העמוקים יותר באתרי. יהיו לו תמונות ותחושות מוקדמות של מאורעות בעולם הרוח והוא ימצא שמאורעות שכאלה נישאים החוצה במישור הפיזי אחרי שלושה או ארבעה ימים. הוא יראה דברים מסוימים בתמונות אתריות וידע שמחר, או אחרי מספר ימים, זה או זה יתרחש.

שינוי שכזה יגיע ליכולות של הנפש האנושית כתוצאה ממה שאפשר לתאר כראיה אתרית. ומי קשור לעובדה זו? ישות זו אשר אנו מכנים אותה הכריסטוס, אשר הופיע על האדמה בבשר בתחילת תקופתנו. הוא לעולם לא יבוא שוב בגוף פיזי. מאורע זה היה מיוחד. הכריסטוס יחזור בצורה אתרית בתקופה שעליה אנו מדברים. אז בני האדם ילמדו לקבל את הכריסטוס, בגלל שדרך ראיה אתרית זו הם יצמחו כלפי מעלה לקראתו, הוא, אשר אינו יורד יותר עד לגוף הפיזי, אלא רק אל הגוף האתרי. לכן זה יהיה דרוש עבור בני האדם להתעלות לתפיסה של הכריסטוס, כי הכריסטוס דיבר אמת כאשר אמר: “אהיה עימכם כל הימים עד לסוף זמן האדמה”. הוא נמצא שם. הוא נמצא בתוך העולם הרוחי שלנו ואלו שהוא בירך באופן מיוחד יכולים לקבל אותו תמיד בעולם רוחי-אתרי זה.

פאולוס הקדוש שוכנע דרך תפיסה שכזו במאורע בדרך לדמשק. אותה ראיה אתרית תעובד כיכולת טבעית על ידי אישים אינדיבידואליים. כי לחוות את מאורע דמשק, מאורע פאולוס, יהיה לאפשרות הולכת וגוברת עבור בני אדם בתקופה הבאה.

אנו יכולים להבין את מדע הרוח במובן שונה לגמרי. אנו לומדים שהוא מטיל אחריות עצומה עלינו, מכיוון שהוא הכנה ממשית להופעה המחודשת של כריסטוס. כריסטוס יופיע מחדש בגלל שבני אדם ירוממו עצמם לקראתו בראיה אתרית. כאשר נתפוס זאת, מדע הרוח יופיע בפנינו כהכנה לבני האדם לשיבתו של הכריסטוס, כך שלא יהיה להם את מזל הביש להתעלם ממאורע גדול זה והם יהיו בשלים לאחוז ברגע הגדול שאנו יכולים לתאר כביאתו השנייה של כריסטוס. האדם יוכל לראות גופים אתריים, ובקרב גופים אתריים אלה הוא גם יוכל לראות את הגוף האתרי של כריסטוס. כלומר, הוא יצמח לתוך עולם שבו הכריסטוס יהיה נראה ליכולותיו החדשות המתעוררות.

כבר לא יהיה צורך להוכיח את הקיום של כריסטוס דרך כל מיני מסמכים, בגלל שתהיה עין-צופיה לנוכחות של הכריסטוס החי, אלו שיחוו אותו בגופו האתרי. דרך חוויה זו הם ילמדו שישות זו היא אותה ישות אשר הגשימה את מיסטריית גולגותא בתחילת הספירה שלנו וזהו הכריסטוס. כפי שפאולוס שוכנע ליד דמשק שזה היה הכריסטוס, כך יהיו בני אדם שישוכנעו דרך התנסויות בעולם האתרי שכריסטוס באמת חי.

המיסתורין הגדול ביותר של זמננו הוא זה העוסק בביאה השנייה של הכריסטוס, והוא ייקח את צורתו האמיתית בדרך שאותה תיארתי. התודעה המטריאליסטית לא תתפוס מאורע זה, כלומר, את כל מה שידע רוחי אמיתי מצביע בזמן זה, ולעיתים קרובות יעיד בשנים הבאות. התודעה המטריאליסטית היום משחיתה הכל וכך יגיע זמן שסוג זה של תודעה לא יוכל לדמיין שנפשות בני האדם צריכות להתקדם לראיה אתרית ועימה אל הכריסטוס בגוף האתרי.

התודעה המטריאליסטית תחשוב על מאורע זה כירידה נוספת של כריסטוס לתוך הבשר, כמו עוד התגשמות פיזית. יהיו מספר אנשים אשר ביהירות העצומה שלהם יפנו זאת לתועלתם על ידי כך שיתנו לבני האדם לחשוב שהם כריסטוס שהתגשם שוב. בהתאמה, התקופה שבה הם באים יכולה להביא לנו כריסטוסים כוזבים. אנתרופוסופים צריכים להיות אנשים מספיק מוכנים לחיים רוחיים שהם לא יבלבלו את הירידה השנייה של הכריסטוס עם הגוף הפיזי הניתן לתפיסה, רק לראיה גבוהה יותר, עם הופעה מחדש כזו בגוף פיזי. זה יהיה אחד מהפיתויים הישירים שיתקוף את האנושות. לעזור לאנושות להתגבר על פיתוי זה יהיה המבחן של אלו שלמדו דרך מדע הרוח לרומם את עצמם להבנת הרוח – של אלו שאינם שואפים לגרור את הרוח לתוך החומר, אלא לעלות לתוך עולם הרוח בעצמם. אם כן, בדרך זו אנו צריכים לדבר על הביאה השנייה של הכריסטוס ועל העובדה שאנו מרוממים את עצמנו מעלה אל הכריסטוס בעולם הרוח על ידי כך שנשיג ראיה אתרית.

כריסטוס תמיד נוכח, אבל הוא נמצא בעולם הרוח. אנו יכולים להגיע אליו אם אנו מגביהים את עצמנו לתוך עולם זה. כל הלימודים האנתרופוסופיים צריכים לשנות אותנו לשאוף בעוצמה לא לתת לאנושות אפשרות שמאורע זה יעבור ללא הבחנה, אלא מוטב, בזמן שנשאר העומד לרשותנו, לחנך בהדרגה את האנושות שתהיה בשלה לעבד יכולות חדשות אלו ובכך להתאחד מחדש עם הכריסטוס. אחרת האנושות תצטרך לחכות זמן ארוך עבור הזדמנות שכזו שתחזור – באמת, עד להתגשמות אחרת של האדמה. אם האנושות תתעלם ממאורע זה של שיבתו של כריסטוס, הראיה של כריסטוס בגוף האתרי תהיה מוגבלת רק עבור אלו אשר, דרך אימון אזוטרי, יוכיחו עצמם כמוכנים להתרומם להתנסות שכזו. אבל המאורע הרגעי – האפשרות שיכולות אלו עשויות להירכש על ידי כלל האנושות ומאורע גדול זה עשוי, באמצעות יכולות שהתפתחו באופן טבעי, להיות מובן על ידי כל בני האדם – יהיה בלתי אפשרי למשך זמן רב.

אם כן, אנו רואים שיש באמת משהו בתקופתנו שמצדיק את הקיום והפעילות של מדע הרוח בעולם. המטרה שלו זה לא רק לספק צרכים תיאורטיים או סקרנות מדעית. מדע הרוח מכין את בני האדם למאורע זה, מכין אותם לקשר את עצמם בדרך הנכונה לתקופתם ולראות בבהירות מלאה ובהבנה והכרה את מה שהוא למעשה שם אבל יכול לעבור ליד בני האדם מבלי לבוא לידי הגשמה. זוהי מטרתו!

יש החשיבות גדולה ביותר לתפוס מאורע זה של הופעת הכריסטוס, בגלל שמאורעות אחרים יבואו בעקבותיו. בדיוק כפי שמאורעות אחרים קדמו למאורע הכריסטוס בארץ ישראל, כך, אחרי התקופה שבה כריסטוס עצמו יבוא, נראה שוב את האנושות בגוף האתרי, יהיו אלה שקודם לכן ניבאו את בואו ועכשיו נהיו ליורשיו. כל אלה אשר מכינים את הדרך עבורו יהיו מוכרים בצורה חדשה לאלו שיתנסו במאורע הכריסטוס החדש. אלו שפעם גרו על האדמה כ-משה, אברהם והנביאים יהיו שוב ניתנים להכרה לבני האדם. אנו נבין, שאפילו אברהם שקדם לכריסטוס, הכין את דרכו, הוא גם כן הכין את השליחות של עזרה מאוחרת יותר לעבודה של כריסטוס. האדם שהוא ער, אשר אינו ישן דרך המאורעות הגדולים ביותר של העתיד הקרוב, נכנס בהדרגה לתוך שיתוף פעולה עם כל אלו אשר, כאבות, קדמו למאורע הכריסטוס. הוא יתאחד עימם. ואז יופיע פעם נוספת ההמון הגדול של אלו שסביבם נוכל לרומם את עצמנו. זה אשר הוביל את האנושות מטה לתוך המישור הפיזי יופיע שוב אחרי כריסטוס ויוביל את האדם מעלה לחבר אותו שוב עם העולמות הרוחיים.

אם נביט הרחק לאחור לתוך האבולוציה האנושית, אנו רואים שיש רגע מסוים אחרי שהאנושות היתה אמורה לרדת אפילו יותר מהעולם הרוחי ולהיכנס יותר ויותר לתוך עולם החומר. גם אם יש לתמונה צד חומרי, למרות זאת אנו נשתמש בה כאן: האדם היה פעם חבר של ישויות רוחיות, רוחו גרה בתוך עולם הרוח, וכתוצאה מהעובדה שהוא שכן בעולם הרוח, הוא היה בן של האלים. מה שכונן זאת בקביעות היתה נפש שהתגשמה ולקחה חלק יותר ויותר בעולם החיצון. בן האלים היה אז בתוך האדם, אשר התענג עם בנות האדמה, כלומר, עם נפשות אלו שהיתה להן סימפטיה לעולם הפיזי. זה, בתורו, מתכוון שהרוח האנושית, אשר קודם לכן היתה חדורה ברוחיות אלוהית, שקעה מטה לתוך עולם החושניות הפיזי. הוא נהיה לחבר של האינטלקט, אשר קשור למוח אשר מסבך אותו עם עולם החושים. כעת רוח זו צריכה למצוא את השביל שבו היא ירדה ולטפס שוב, להיות שוב לבן האלים. הבן של האדם, שהוא נהיה, ייעלם כאן למטה בעולם הפיזי אם הוא לא יעלה פעם נוספת כבנו של האדם אל הישויות האלוהיות, אל האור של עולם הרוח, אם הוא לא יהיה בעתיד כדי למצוא הנאה בבנות האלים. זה היה הכרחי עבור האבולוציה של האנושות שהבנים של האלים צריכים להתאחד עם בנות האדם, עם הנפשות שהיו כבולות לעולם הפיזי, כדי שבתור בנו של האדם, האדם ילמד לשלוט במישור הפיזי. זה נחוץ עבור האדם של העתיד שכבן של האדם הוא ימצא תענוג בבנות האלים, באור האלוהי רוחי של חוכמה שעימה הוא צריך לאחד את עצמו כדי להתרומם פעם נוספת לתוך עולמם של האלים. הרצון צריך להיות מעורר על ידי חוכמה אלוהית והאימפולס הכביר ביותר לקראת רצון זה יקום, כאשר עבור זה אשר הכין את עצמו לכך, הדמות האתרית הנשגבת של ישוע כריסטוס תהיה נתפסת. הביאה השנייה של הכריסטוס תהיה, עבור בני האדם שהתפתחו לראיה רוחית באופן טבעי, אותו הדבר כמו כאשר הכריסטוס האתרי הופיע לפני פאולוס כישות רוחית. הוא יופיע פעם נוספת לבני האדם, אם הם יגיעו להבנה שיכולות אלו שיתרוממו דרך האבולוציה של הנפש האנושית יהיה להן שימוש לצורך זה.

בואו ונשתמש במדע הרוח כך שהוא ישמש לא רק כדי לספק את סקרנותנו, אלא לכך שהוא יכין אותנו עבור המבחנים הגדולים, המשימות הגדולות של הגזע האנושי שלקראתן עלינו להתבגר יותר מתמיד.

תשובות לשאלות

כאשר מדברים על דברים כמו אלו שדנו בהם היום, כשאנו משתדלים להטיל אור על מיסטריות יותר אינטימיות, אנו לא רוצים לראות זאת בדרך חסרת מחשבה כפי שמישהו עשוי להקשיב לדברים מסוימים היום, אבל בואו ונהיה ברורים למדי שאנתרופוסופיה צריכה להיות עבורנו משהו שונה לגמרי מאך ורק תיאוריה. כמובן, גם הלימוד צריך להיות שם. כיצד יוכל אדם להתרומם למחשבות כאלה שנשמעו כאן היום אם זה לא יהיה אפשרי לקלוט אותם בצורת לימוד? אך מה שחיוני שזה לא צריך להישאר לימוד, אלא מוטב שיהיה מעוצב מחדש בנפשותינו לתוך תכונות של רגש ואופי, לתוך נטייה שונה לגמרי, ושזה צריך להפוך אותנו בני אדם שונים לחלוטין. זה צריך להדריך אותנו להשתמש נכון בהתגשמויות שלנו, כך שנוכל במהלכן לפתח משהו שונה לחלוטין.

כשאנו מנסים לא לומר ולו מילה אחת שהיא יותר מידי ולא מילה אחת פחות מידי, אנו לא עושים יותר מאשר התייחסות לנושאים החשובים. בצורה מכריעה מה שנאמר חשוב לא רק עבור נפשות אלו אשר יתגשמו על המישור הפיזי בתקופה שבין 1930 לבין 1940, אלא גם עבור אלו שיהיו אז בעולם הרוח בין מוות ללידה חדשה. אנו צריכים להבין שנפשות בעולם הרוח יש להן השפעה על העולם של החיים, גם אם האחרונים כמעט ואינם מודעים לכך. דרך מאורע הכריסטוס החדש, יחס זה בין אלו שנמצאים בגופם כאן על המישור הפיזי לבין אלו שכבר בעולם הרוח יהיה יותר ויותר מודע. שיתוף פעולה בין בני אדם בגופם הפיזי לישויות רוחיות יהיה אז אפשרי. זה צריך כבר להשתמע מכך שיש לנו מראה חזותי של השיבה מחדש של הנביאים אל בני האדם על האדמה.

מכאן, אתם צריכים לצייר לעצמכם, שכאשר רגעים גדולים אלה מגיעים בעתיד אל האנושות, בני האדם יעבדו ביחד אחד עם השני יותר בהכרה בגוף הפיזי ובעולמות הרוחיים. היום זה בלתי אפשרי בגלל חוסר בשפה משותפת. אנשים כאן בעולם הפיזי משתמשים בדיבור שלהם במילים המתארות רק דברים פיזיים ומצבים פיזיים. בני אדם בין מוות ללידה חדשה חיים בעולם שונה למדי מזה הסובב אותנו באופן מיידי, והם מדברים בשפה שונה. מכל מה שמדובר בעולמנו, המתים יכולים לקבל רק את מה שמדובר במדע הרוח. כך, באנתרופוסופיה, אנו עוסקים במשהו שנהיה יותר ויותר מובן למתים. מה שאנו אומרים בתחום זה מועיל גם לאלה הנמצאים בין מוות ללידה חדשה.

האנושות מבשילה לקראת הזמן שבו ההשפעה של עולם הרוח תהיה מורגשת באופן נרחב מתמיד. ההתרחשויות הכבירות של התקופה הבאה תהיינה ניתנות להבחנה בכל העולם. אפילו בני האדם בין מוות ללידה חדשה יחוו התנסויות חדשות בעולם האחר כתוצאה ממאורע הכריסטוס החדש בעולם האתרי. אם הם לא הכינו את עצמם על האדמה לעשות כך, הם לא יוכלו יותר להבין מאורעות אלו, אלא אם הם יתגשמו כעת על האדמה. הם צריכים להכין את עצמם באופן נכון לקבל את המאורעות של רגע חשוב זה. זה חיוני עבור כל הנפשות שהתגשמו כעת (בלי להתחשב אם הם בגופם או לא) שהן יכינו את עצמן עבור מאורעות רבי חשיבות אלו על ידי שתקחנה על עצמן אמיתות אנתרופוסופיות. אם הן תכשלנה מלעשות זאת הן תצטרכנה לחכות. אם הן לא תקבלנה עם התודעה הארצית שלהם את מה שיש לאנתרופוסופיה או למדע הרוח לתת, הן תצטרכנה לחכות עד שהן תתגשמנה שוב ותהיה להן האפשרות לקבל לימוד בכתב כאן על האדמה. יש דברים שאפשר ללמוד או לחוות רק על האדמה. אפשר לומר, לדוגמה, שבעולם הרוח זה בלתי אפשרי להשיג ידע כלשהו של המוות ושהאל היה צריך לרדת אל העולם הפיזי כדי שיוכל למות. אדם אינו יכול ללמוד בשום עולם אחר את מה שהיא למעשה מיסטריית גולגותא כמו שהוא יכול בעולם הפיזי. הודרכנו מטה לתוך העולם הפיזי כדי לרכוש את מה שניתן לרכוש רק כאן. כריסטוס ירד לתוך בני האדם בגלל שרק כאן, בעולם הפיזי, הוא היה יכול לתת להם ראיה ועדות. בכך שגרם להם לחוות משהו במיסטריית גולגותא, של מה שהיה יכול לתת פרי מרחיק לכת בעולם הרוח. כך הזרעים צריכים להיזרע כאן בעולם הפיזי.