רודולף שטיינר

כמה תוצאות של מחקר רוחי-מדעי בהיסטוריה ובהתפתחות האנושית

GA15

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

קופנהגן 8 ביוני 1911

הרצאה שלישית

כפי שהסברתי בהערותיי הקודמות, הישויות אשר מדריכות את האבולוציה האנושית הרוחית הן ישויות אשר השלימו את השלב האנושי שלהן, של התפתחות במשך התגשמות קודמת של האדמה – תקופת הירח הקדום. עומדות מנגד ומפריעות להדרכה זו ישויות אשר לא השלימו את התפתחותן במשך תקופת הירח. אף על פי כן, בעוד ישויות ‘פגומות’ אלו מפריעות לפעולת ההדרכה של אלו אשר השלימו את התפתחותן, הן גם, באורח פרדוקסלי, מוסיפות לה. ההתנגדות שהן מציעות להתקדמות שלנו מחזקת, מגבשת ומשווה משקל גובר ומשמעות לכוחות הבאים מן הישויות המקדמות את התפתחותנו. באזוטריזם הכריסטיאני, קבוצות אלו של ישויות על-אנושיות אשר השיגו את רמת ההתפתחות שמיד מעל לשלנו, אלו אשר מקדמות את התפתחותנו וגם אלו אשר עוזרות לנו על ידי הצבת מכשולים, נקראות מלאכים או אנג’לוי. מעליהן נמצאות הישויות של היררכיות הגבוהות יותר, המלאכים העליונים, ארכאי, וכן הלאה, אשר גם לוקחות חלק בהדרכת האנושות.

בכל אחת מן ההיררכיות האלו אנו מוצאים ישויות בדרגות שונות של שלמות. בתחילת האבולוציה הנוכחית של האדמה, למשל, אנו מוצאים מלאכים במעמד גבוה או נמוך. אלו מן המעמד הנמוך בקושי השיגו את הרמה המינימאלית של התפתחות כאשר שלב הירח של האבולוציה הסתיים ושלב האדמה החל, בעוד אלו מן המעמד הגבוה נמצאו הרחק מעבר לה. בין שני סוגים אלו יש מלאכים בכל רמה אפשרית של התפתחות אשר השתתפותם בהדרכה של האבולוציה האנושית על האדמה היא בהתאם לרמה שהשיגו. כך, הישויות אשר הדריכו את התפתחות התרבות המצרית היו אלו אשר הגיעו לשלב גבוה יותר של שלמות על הירח מאשר אלו אשר הדריכו את האנושות במשך התקופה היוונית-לטינית, ואלו בתורן, היו מושלמות יותר מאשר הישויות המדריכות אותנו כעת. אלו אשר צריכות להדריך את האנושות מאוחר יותר אימנו את עצמן למשימה זו במשך התקופות המצרית והיוונית. כלומר, הן התכוננו להדריך תרבות שהתקדמה הלאה. בתקופה שבאה לאחר הקטסטרופה האטלנטית אפשר להבחין בשבע תקופות תרבות שבאות זו אחר זו: תחילה ההודית העתיקה; שניה הפרסית העתיקה^[1]; שלישית המצרית-כלדית; הרביעית היוונית-לטינית. התקופה שלנו, אשר החלה בערך במאה ה-12, מהווה את תקופת התרבות החמישית, וגם אם אנחנו עדיין באמצעה, ההכנות הראשונות לתקופה השישית כבר נעשות. במילים אחרות, תקופות אינדיבידואליות אלו של אבולוציה חופפות והמעברים הדרגתיים מאוד. תקופה פוסט-אטלנטית שביעית תבוא בעקבות השישית.

אם נתבונן יותר מקרוב בהדרכה של האנושות, נבין שהיה זה רק בתקופת התרבות השלישית – המצרית-כלדית – שהמלאכים או ישויות דיאניות נמוכות נהיו במידה מסוימת מדריכים עצמאיים של האבולוציה האנושית. זה לא קרה בתקופה הפרסית העתיקה. למלאכים עדיין לא היתה עצמאות זו והם היו כפופים להדרכה גבוהה יותר במידה גדולה יותר מאשר במשך התקופה המצרית. בזמנים הפרסיים העתיקים, המלאכים עדיין פעלו בהתאם לאימפולסים של ההיררכיה שמעליהם. כך, גם אם הכל היה כבר נתון להדרכת המלאכים, הם עצמם היו כפופים להדרכה של המלאכים העליונים (ארכאנג’לוי).

מצד שני, במשך התקופה של הודו העתיקה הגיעו החיים הפוסט-אטלנטיים לגבהים רוחיים שאין דומה להם – גבהים טבעיים – תחת ההדרכה של מורים אנושיים דגולים, המלאכים העליונים עצמם היו כפופים להדרכה גבוהה יותר, כלומר, זו של הארכאי או ‘ההתחלות הראשוניות’.

כך אנו יכולים לומר שמהתקופה ההודית והלאה, דרך התרבויות הפרסית העתיקה והמצרית-כלדית, ישויות מסוימות מההיררכיות הגבוהות נסוגו יותר ויותר מהדרכה ישירה של האנושות. כתוצאה מכך, בזמן של תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית הרביעית, היוונית-לטינית, נהיו בני האדם מבחינות מסוימות, עצמאיים לגמרי. לבטח, הישויות העל-אנושיות המתוארות למעלה עדיין מדריכות את האבולוציה האנושית, אבל הן אוחזות במושכות באופן רפוי ככל האפשר.

כתוצאה מכך, הישויות הרוחיות המדריכות את האנושות מפיקות תועלת ממעשינו כפי שאנו מפיקים בעצמנו. זה מסביר את האופי ‘האנושי’ לחלוטין של התקופה היוונית-רומאית: בני האדם נעזבו לגמרי לנפשם. התכונות האופייניות של חיי האמנות והפוליטיקה בתקופות היוונית והרומאית צמחו מתוך צורך זה של בני האדם לחיות את האינדיבידואליות שלהם בדרכם שלהם.

כאשר אנו בוחנים תקופות תרבות היסטוריות קדומות מאוד, אנו מוצאים אנושות המודרכת על ידי ישויות אשר הגיעו לשלב ההתפתחות האנושי שלהן בשלבים פלנטריים מוקדמים יותר. התקופה הרביעית, היוונית-לטינית, היתה מיועדת לבחון את בני האדם במידה הגדולה ביותר האפשרית. מסיבה זו, כל ההנהגה הרוחית של האנושות היתה צריכה להתארגן בדרך חדשה.

בתקופתנו, הפוסט-אטלנטית החמישית, הישויות המדריכות אותנו שייכות לאותה היררכיה שמשלה במצרִים הקדומים ובכלדיים. הישויות שהדריכו אז אנשים מחדשות למעשה עכשיו את פעולותיהן. כפי שאמרתי קודם, כמה מישויות אלו נשארו מאחור בהתפתחותן, ואנו יכולים לחוש בהשפעתן עכשיו בתפיסות ובתחושות המטריאליסטיות של ימינו.

גם הישויות המלאכיות (או הדיאניות הנמוכות) המקדמות את התפתחותנו, וגם אלו אשר מנסות להכשיל אותה, התקדמו בהתפתחותן על ידי הדרכת המצרים הקדמונים והכלדיים באמצעות האיכויות שהן עצמן רכשו בזמנים קדומים מאוד. בה בעת, דרך עבודת ההדרכה שלהן הן קידמו את התפתחותן שלהן. כך, מלאכים מתקדמים אלו מדריכים את תקופתנו הפוסט-אטלנטית החמישית עם יכולות שרכשו במשך התקופה המצרית-כלדית. כתוצאה מהתקדמות זו, הן יכולות לפתח עכשיו כשרים מיוחדים מאוד. כלומר, הן הכשירו עצמן להיות מלאות בכוחות הזורמים מן הישות החשובה ביותר בכל האבולוציה הארצית. הכוח של כריסטוס פועל בהן.

כוח זה פועל לא רק בעולם הפיזי דרך ישוע מנצרת אלא גם בעולמות הרוחיים על ישויות על-אנושיות. כריסטוס קיים לא רק עבור האדמה אלא גם עבור ישויות גבוהות אלו. הישויות שהדריכו את התרבות המצרית-כלדית הקדומה לא הודרכו אז על ידי הכריסטוס; הן קיבלו את הדרכת כריסטוס רק מאוחר יותר. כפיפות זו לכריסטוס היתה צעד בהתפתחותן שאִפשר להן להדריך את התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית תחת השפעתו של כריסטוס. כעת הן מקהל חסידיו של כריסטוס בעולמות העליונים.

מצד שני, הישויות המלאכיות שתארתי אותן כמכשילות את התפתחותנו נעצרו בהתפתחותן בדיוק משום שלא קיבלו את הנהגתו של כריסטוס וממשיכות לפעול באופן עצמאי. לכן המגמה המטריאליסטית בתרבותנו תהא בולטת יותר ויותר. יהיה זרם מטריאליסטי מודרך על ידי רוחות מצריות-כלדיות אשר התפתחותן התעכבה. רוב מה שמכונה מדע מטריאליסטי מודרני נמצא תחת השפעה זו.

לצד השפעה זו, אפשר לחוש בזרם שני, שונה, העוזר לנו למצוא את אימפולס-הכריסטוס, כפי שאנו מכנים זאת, בכל אשר אנו עושים. לדוגמה, כמה אנשים כיום טוענים שעולמנו מכיל, באנליזה סופית, רק אטומים. מי מחדיר לבני האדם את הרעיון שהעולם מכיל רק אטומים? הם מקבלים רעיון זה מן הישויות המלאכיות העל-אנושיות אשר התפתחותן התעכבה במשך התקופה המצרית-כלדית. מכל מקום, הישויות המלאכיות אשר הגיעו למטרתן בתקופת התרבות המצרית-כלדית ופגשו את כריסטוס בזמן ההוא, יכולות להחדיר בנו רעיונות אחרים. הן יכולות ללמד אותנו שהחומר חדור ברוחו של כריסטוס מטה עד לחלקים הקטנים ביותר של העולם. ועד כמה שזה יכול להראות מוזר כעת, יבוא זמן כאשר הכימיה והפיזיקה לא יילמדו כפי שהן נלמדות היום תחת ההשפעה של הרוחות המצריות-כלדיות אשר התפתחותן התעכבה. במקום זה המדענים ילמדו שהחומר בנוי פיסה אחרי פיסה כפי שכריסטוס ציווה אותו. אנשים ימצאו את כריסטוס אפילו בחוקי הכימיה והפיזיקה, וכימיה רוחית ופיזיקה רוחית יתפתחו.

ללא ספק זה נראה כעת לאנשים רבים רק כחלום בהקיץ או גרוע מזה. אבל השטויות של אתמול הן החכמה של מחר. הצופה הרגיש יכול כבר להבחין בגורמים הפועלים לקראת מטרה זו בהתפתחותנו התרבותית. בה בעת, כמובן, צופים שכאלה יודעים טוב למדי את ההתנגדויות המדעיות או הפילוסופיות שעלולות לצוף – בצדק לכאורה – כנגד שטויות כביכול אלו.

על בסיס ההנחות המוצגות כאן, אנו יכולים להבין את היתרונות שיש לישויות המדריכות העל-אנושיות עלינו. האנושות הפוסט-אטלנטית פגשה את כריסטוס כאשר מאורע-הכריסטוס חדר להיסטוריה האנושית בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית או היוונית-לטינית. הישויות המדריכות העל-אנושיות פגשו את כריסטוס במשך התקופה המצרית-כלדית וחתרו דרכן מעלה לקראתו. אז, במשך התקופה היוונית-לטינית, היה עליהן לעזוב את האנושות לגורלה, כדי לקחת חלק מאוחר יותר שוב בהדרכת התפתחותה. היום כאשר אנו מתרגלים תאוסופיה [אנתרופוסופיה] משמעות הדבר שאנו מכירים בכך שהישויות העל-אנושיות אשר הדריכו את האנושות בעבר ממשיכות כעת בתפקיד ההדרכה שלהן על ידי כך שהן מכפיפות עצמן להנהגתו של כריסטוס. דבר זה נכון גם לגבי ישויות אחרות.

בתקופה הפרסית העתיקה השתתפו מלאכים עליונים בהדרכת האנושות. הם היו נתונים תחת הדרכתו של כריסטוס אפילו מוקדם יותר מן הישויות מההיררכיות הנמוכות יותר. זרתוסטרא, לדוגמה, הפנה את תשומת לבם של חסידיו ועמו אל השמש, ואמר להם שהרוח הגדולה אהורה מצדאו “אשר תבוא מטה לאדמה”, שוכנת בשמש.¹ המלאכים העליונים אשר הדריכו את זרתוסטרא לימדו אותו אודות מדריך-השמש הגדול, אשר לא ירד עדיין מטה לאדמה, אלא רק התחיל את דרכו מטה כך שמאוחר יותר הוא יוכל להתערב ישירות באבולוציה הארצית. באופן דומה, הישויות המדריכות של המורים הגדולים של הודו לימדו אותם אודות הכריסטוס של העתיד. תהא זו טעות לחשוב שמורים אלו לא ידעו דבר אודות הכריסטוס. הם רק אמרו שהוא היה “מעל לספירה שלהם”, ושהם “לא יכלו להגיע אליו”.

כפי שבתקופת התרבות החמישית שלנו אלו המלאכים אשר מביאים את כריסטוס לתוך התפתחותנו הרוחית, כך בתקופת התרבות השישית אנו נודרך על ידי ישויות אשר הדריכו את התקופה הפרסית הקדומה. הרוחות של ההתחלות הראשוניות, הארכאי, אשר הדריכו את האנושות בהודו הקדומה, ידריכו, תחת הנהגתו של כריסטוס, את האנושות, בתקופת התרבות השביעית. בזמנים היוונים-לטיניים, כריסטוס ירד מטה מן הגבהים הרוחיים וגילה עצמו בבשר בגופו של ישוע מנצרת – הוא ירד ישר לתוך העולם הפיזי. כאשר יהיו מוכנים, בני אדם ימצאו את כריסטוס שוב בעולם העליון הקרוב אלינו. בעתיד, כריסטוס לא יימצא יותר בעולם הפיזי אלא רק בעולמות שמיד מעליו.

אחרי הכל, בני אדם לא יישארו תמיד כפי שהם כעת. אנו נהיה בוגרים יותר ונמצא את כריסטוס בעולם הרוח, כפי שעשה פאולוס במאורע על הדרך לדמשק, מאורע שהאיר באורח נבואי את העתיד. וכפי שהמורים הגדולים אשר הנהיגו את האנושות בתקופה המצרית-כלדית מדריכים גם אותנו, כך הם גם ינהיגו אותנו במאה העשרים לחזון של כריסטוס דומה לזה שראה פאולוס. הם יראו לנו שכריסטוס פועל לא רק על האדמה אלא גם על ספיריטואליזציה של כל מערכת השמש. ואז, בתקופת התרבות השביעית, המורים הקדושים של הודו, שיתגשמו שוב, יכריזו על כריסטוס כרוח הגדולה, אשר את נוכחותה הם חשו לראשונה באחדות של ברהמן אבל תקבל את משמעותה ותוכנה רק דרך כריסטוס.² הם יכירו בכריסטוס כרוח בה הם מאמינים שתמשול על הספירה שלהם. כך, צעד אחר צעד, מונהגת האנושות לתוך עולם הרוח.

לדבר על כריסטוס כמנהיג של עולמות הבאים זה אחר זה ושל ההיררכיות הגבוהות זהו לימוד של המדע אשר מתגלה מאז המאות ה-12 וה-13 תחת הסמל של צלב הוורדים, מדע שמוכח יותר ויותר כמהותי עבור האנושות.³ כשאנו מתבוננים בכריסטוס מפרספקטיבה זו, אנו רוכשים תובנות חדשות לתוך הישות אשר חיה בארץ ישראל והגשימה אז את מיסטריית גולגותא, כפי שייראו הדברים הבאים.

היו השקפות רבות ושונות על כריסטוס לפני ימינו. לדוגמה, גנוסטים כריסטיאנים מסוימים מהמאות הראשונות טענו שלכריסטוס אשר חי בארץ ישראל לא היה גוף פיזי של בשר כלל אלא רק גוף אתרי – לכאורה, שנהיה גלוי לעיניים הפיזיות.⁴ כתוצאה מכך, מכיוון שעבורם רק גוף אתרי היה נוכח, הם אמרו שמותו של כריסטוס על הצלב לא היה מוות אמיתי אלא רק לכאורה. היו גם ויכוחים שונים ומגוונים בקרב חסידי הכריסטיאניות – לדוגמה, הוויכוח המפורסם בין האריאנים והאנסיאנים,⁵ וכן הלאה – כמו גם הרבה פרשנויות שונות של הטבע האמיתי של כריסטוס. באמת, שררו הרבה השקפות שונות על כריסטוס בקרב האנשים עד ימינו.

מדע הרוח צריך לראות בכריסטוס לא רק ישות ארצית, אלא גם ישות קוסמית. במובן מסוים, גם אנו בני האדם ישויות קוסמיות. אנו חיים חיים כפולים: חיים פיזיים בגוף פיזי מלידה ועד למוות וחיים בעולמות הרוחיים בין מוות ולידה מחדש. בעוד אנו מתגשמים בגוף פיזי, אנו תלויים באדמה משום שהגוף הפיזי חשוף לתנאי החיים והכוחות של האדמה. אנו מעכלים את החומרים והכוחות של האדמה, ואנו גם חלק של האורגניזם הפיזי של האדמה. אבל מרגע שעברנו דרך שערי המוות, איננו שייכים יותר לכוחות האדמה.

ועדיין, תהא זו טעות לדמיין שכשעברנו את שערי המוות איננו שייכים יותר לשום כוחות, כי אחרי המוות אנו קשורים עם הכוחות של מערכת השמש והגלקסיות האחרות. בין מוות ולידה מחדש אנו חיים בקוסמוס ושייכים לו באותה דרך שבין לידה למוות אנו חיים בממלכת האדמה ושייכים ליסודות האוויר, המים, האדמה וכן הלאה. אחרי המוות אנו נכנסים לתחום של ההשפעות הקוסמיות; לדוגמה, הפלנטות משפיעות עלינו לא רק על ידי כוח המשיכה וכוחות פיזיקליים אחרים המוסברים על ידי אסטרונומיה פיזיקלית, אלא גם על ידי כוחותיהן הרוחיים. באמת, אנו קשורים עם כוחות קוסמיים רוחיים אלו אחרי המוות, כל אחד מהם מתאים בדרך מסוימת לאינדיבידואליות שלנו. כפי שלאדם שנולד באירופה יש יחס שונה לתנאי הטמפרטורה וכן הלאה מאדם שנולד באוסטרליה, כך לכל אחד מאיתנו יש יחס מיוחד, אינדיבידואלי לכוחות הפועלים עלינו במשך החיים שלאחר המוות. לאדם מסוים עשוי להיות יחס קרוב לכוחות של מאדים בעוד שלאחר יחס קרוב יותר לאלו של צדק ולשלישי יהיה יחס קרוב לכוחות של גלקסיה שלמה וכן הלאה. כוחות אלו גם מובילים אותנו חזרה לאדמה לחיים חדשים. כך, לפני שאנו נולדים מחדש אנו קשורים לכל היקום הכוכבי.

היחס המיוחד של אינדיבידואל למערכת הקוסמית קובע איזה כוחות יובילו אותו חזרה לאדמה; הוא גם קובע לאיזה הורים ולאיזה מקום אנו מובאים. האימפולס להתגשם במקום זה או אחר, במשפחה זו או אחרת, באומה זו או אחרת, בנקודת זמן זו או אחרת, נקבע לפי הדרך שהאינדיבידואל משתלב בתוך הקוסמוס לפני הלידה.

בעבר היתה לשפה הגרמנית ביטוי שאיפיין באופן מרגש את הלידה של אינדיבידואל. כאשר מישהו היה נולד, אנשים אמרו שהוא “נהיה צעיר” (ist jung geworden). באופן בלתי מודע, ביטוי זה מציין שבעקבות המוות אנו חשופים תחילה לכוחות שעושים אותנו זקנים בהתגשמות הקודמת שלנו, אבל מיד לפני הלידה החדשה שלנו, הם מוחלפים על ידי כוחות אחרים העושים אותנו ‘צעירים’ שוב. בדרמה שלו: “פאוסט”, אומר גתה על מישהו שהוא “נהיה צעיר בארץ הערפל” (Neblland); ארץ הערפל הוא השם הישן לגרמניה של ימי הביניים.⁶

אנשים המכירים דברים אלו יכולים ‘לקרוא’ את הכוחות הקובעים את דרכו של האדם בחייו הפיזיים; על בסיס זה מיוסדים ההורוסקופים. לכל אחד מאיתנו יש הורוסקופ מיוחד, שבו מתגלים הכוחות שהובילו אותנו לחיים אלו. לדוגמה, אם בהורוסקופ מסוים מאדים נמצא מעל מזל טלה, משמעות הדבר שכוחות מסוימים של מזל טלה אינם יכולים לעבור דרך מאדים אלא בצורה מוחלשת.

כך, בני אדם בדרכם לקיום פיזי יכולים למצוא את מיקומם באמצעות ההורוסקופ שלהם. לפני שנסיים דיון זה – אשר, אחרי הכל, נראה נועז בזמננו – אנו צריכים לציין שרוב מה שמוצג כיום בתחום זה הוא חובבנות טהורה ושטחיות טהורה. במידה ומדובר בעולם ככלל, המדע האמיתי של דברים אלו אבד ברובו. לכן, את העקרונות המוצגים כאן לא צריך לשפוט על פי הטענות של האסטרולוגיה המודרנית, המפוקפקת למדי.

הכוחות הפעילים של עולם הכוכבים דוחפים אותנו להתגשמות פיזית. תפיסה דרך ראיה רוחית מאפשרת לנו לראות בהתארגנות של האדם אם הוא באמת תוצאה של הפעולה המשותפת של כוחות קוסמיים כאלו. אני רוצה להדגים זאת בצורה היפותטית שאף על פי כן תואמת במלואה לתפיסות הראיה הרוחית.

אם אנו בוחנים את מבנה מוחו של אדם בראיה רוחית ויכולים לראות שתפקידים מסוימים ממוקמים במקומות מסוימים וגורמים לתהליכים מסוימים, נמצא שאצל כל אדם המוח שונה. אין שני אנשים בעלי מוח זהה. אם נוכל לצלם תמונה של המוח כולו עם כל הפרטים הנראים, נקבל תמונה שונה אצל כל אדם. אם נצלם את מוחו של אדם ברגע הלידה ואם נצלם את השמיים ישר מעל מקום לידתו או לידתה, יהיו שתי התמונות דומות. הכוכבים בתמונת השמיים יהיו ערוכים באותה דרך כמו חלקים מסוימים במוח בתמונה השניה. כך, המוח שלנו הוא באמת תמונה של השמיים, ולכל אחד מאיתנו יש תמונה שונה תלויה במקום ובזמן שבו נולדנו. זה מציין שאנו נולדים מתוך היקום כולו.

תובנה זו נותנת לנו אידיאה על הדרך בה המקרוקוסמוס מתגלה באינדיבידואל ומכך אנו יכולים להבין כיצד הוא מתגלה בכריסטוס. אם חשבנו שאחרי הטבילה, המקרוקוסמוס חי בכריסטוס באותה דרך כמו בכל אדם אחר, הרי שטעינו.

הבה נחשוב לרגע על ישוע מנצרת ועל חייו יוצאי הדופן. בתחילת התקופה הכריסטיאנית, נולדו שני ילדים ששמם ישוע. אחד השתייך לשושלת של נתן מבית דוד, השני לשושלת שלמה מאותו בית. שני ילדים אלו נולדו בערך – לא בדיוק – באותו זמן.⁷

בילד שלמה המתואר בבשורה של מתי, התגשמה האינדיבידואליות שחיה מוקדם יותר כזרתוסטרא. כך, בישוע המתואר בבשורה של מתי, אנו פוגשים למעשה בהתגשמות של זרתוסטרא או זורואסטר.⁸ האינדיבידואליות של זרתוסטרא צמחה בילד זה בדיוק כפי שמתי מתאר זאת, עד לשנתו ה-12 של הילד. ואז זרתוסטרא עזב את גופו ונכנס לגוף של ישוע האחר, זה המתואר בבשורה של לוקס. לכן ברגע זה הילד ישוע נהיה לפתע שונה לחלוטין ממה שהיה קודם לכן. כאשר הוריו מצאו אותו במקדש בירושלים אחרי שהרוח של זרתוסטרא נכנסה לתוכו, הם נדהמו. אפשר לראות זאת בעובדה שהם לא יכלו להבין את מה שאמר כשמצאו אותו כי הם ידעו רק את ישוע הנתני כפי שהיה קודם לכן. הישוע שעמד עכשיו בפניהם היה יכול לדבר אל הסופרים במקדש כפי שדיבר משום שהרוח של זרתוסטרא נכנסה עכשיו לתוכו.

הרוח של זרתוסטרא חיה והתבגרה לשלמות גבוהה יותר בישוע זה, אשר בא משושלת נתן מבית דוד, עד לשנתו השלושים. צריך לציין גם שאימפולסים מהבודהה זרמו מתוך עולם הרוח לתוך הגוף האסטרלי של צעיר זה, שבו חיה כעת הרוח של זרתוסטרא.

זה נכון, כפי שהמסורת המזרחית מלמדת, שהבודהה נולד כ’בודהיסטווה’ והגיע לדרגה של בודהה על האדמה בשנתו ה-29.⁹ כאשר גואטאמה בודהה היה עדיין ילד קטן, אסיטה, החכם ההודי הגדול, בא בוכה לארמון המלכות. כרואה רוחי, אסיטה ידע שילד מלכותי זה יהיה ‘לבודהה’. הוא רק התחרט על כך, שמשום שהיה כבר איש זקן, לא יחיה כדי לראות את בנו של סודהודנה נהיה לבודהה. איש חכם זה, אסיטה, נולד מחדש בזמנו של ישוע מנצרת; זהו הוא אשר מוצג בבשורה של לוקס ככוהן של המקדש ורואה את בודהה מגלה עצמו בישוע הנתני. ובגלל שהוא ראה זאת הוא אמר: “אדוני, עתה פטור נא את עבדך בשלום כדבריך, כי ראו עיני את ישועתך” (לוקס 2: 30-29). דרך הגוף האסטרלי של ילד ישוע זה – האיש המוצג בבשורה של לוקס – אסיטה, היה יכול לראות את מה שלא יכול היה בהודו: את הבודהיסטווה שנהייה לבודהה.¹⁰

כל זה היה נחוץ עבור ההתפתחות של הגוף שהיה צריך לקבל את הטבילה בנהר הירדן מיוחנן. ברגע הטבילה, האינדיבידואליות של זרתוסטרא השאירה מאחור את הגוף המשולש – פיזי, אתרי ואסטרלי – של ישוע אשר גדל בדרך מורכבת שאיפשרה לרוחו של זרתוסטרא לשכון בו – כי על זרתוסטרא הנולד מחדש היה לעבור דרך שתי התפתחויות אפשריות המיוצגות בשני הילדים ישוע. כך יוחנן המטביל הובא בפני הגוף של ישוע מנצרת שבו פעלה כעת האינדיבידואליות הקוסמית של כריסטוס. בני אדם אחרים ממוקמים בתוך קיומם הארצי באמצעות חוקים קוסמיים-רוחיים, ואז הם נפגשים בכוחות הנובעים מן התנאים של אבולוציית האדמה. במקרה של ישוע כריסטוס הכוחות הקוסמיים-רוחיים לבדם נשארו פעילים בו אחרי הטבילה. חוקי אבולוציית האדמה לא השפיעו עליו כלל.

במשך הזמן שבו ישוע מנצרת מילא את שליחותו והילך כישוע כריסטוס בארץ ישראל בשלוש השנים של חייו – מגיל שלושים ועד שלושים ושלוש – כל ישות-הכריסטוס הקוסמית המשיכה לפעול בו. במילים אחרות, כריסטוס תמיד עמד תחת ההשפעה של הקוסמוס כולו; הוא לא עשה צעד אחד מבלי הכוחות הקוסמיים הפועלים בו. המאורעות של שלוש שנים אלו בחיי ישוע היוו המשך ההתגשמות של ההורוסקופ שלו, כי בכל רגע במשך שלוש שנים אלו התרחש מה שבדרך כלל קורה רק בלידה. זה התאפשר בגלל שכל גופו של ישוע הנתני נשאר נוח להשפעת הכוליות של הכוחות של ההיררכיות הקוסמיות-רוחיות המדריכות את האדמה שלנו.

כעת, כשאנו יודעים שכל הרוח של הקוסמוס חדרה את ישוע כריסטוס אנו יכולים לשאול, מי היתה הישות שהלכה לכפר נחום ולכל המקומות האחרים שישוע הלך? הישות שהלכה על האדמה בשלוש שנים אלו נראתה לבטח כמו כל אדם אחר. אבל הכוחות שפעלו בה היו הכוחות הקוסמיים הבאים מהשמש והכוכבים; הם כיוונו את גופה. המהות הכוללת של הקוסמוס, שאליה שייכת האדמה, קבעה את מעשיו של ישוע. לכן מכלול קבוצות הכוכבים נרמז לעיתים כה קרובות בתיאורי הבשורות של פועלו של ישוע, לדוגמה, בבשורה של יוחנן הזמן שבו כריסטוס מוצא את תלמידיו הראשונים מתואר כ”והעת כשעה העשירית” (יוחנן 39:1). בעובדה זו מבטאת עצמה הרוח של הקוסמוס כולו בדרך המתאימה לרגע המיועד. רמזים שכאלו פחות ברורים במקומות אחרים בבשורות, אבל אנשים היכולים לקרוא את הבשורות נכונה ימצאו אותם בכל מקום.

את הניסים של ריפוי החולים גם צריך להבין מנקודת ראות זו. הבה ונתבונן רק בקטע אחד הנקרא, “וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חולים חוליים שונים וירפא אותם בשומו את ידיו על כל אחד מהם.” (לוקס 40:4). מה משמעות הדבר? כאן מחבר הבשורה מרמז שריפוי זה היה קשור למצב הכוכבים, שבימים ההם מערך הכוכבים הנחוץ היה נוכח רק אחרי שקיעת השמש. במילים אחרות, בזמנים ההם כוחות הריפוי יכלו לגלות עצמם רק אחרי השקיעה. כריסטוס ישוע מתואר כמתווך אשר מזמן יחדיו את החולה והכוחות של הקוסמוס אשר יכולים לרפא אותו בדיוק בזמן זה. אלו היו אותם הכוחות שגם פעלו ככריסטוס בישוע. הריפוי התרחש באמצעות נוכחותו של כריסטוס, אשר חשף את החולה לכוחות הקוסמיים המרפאים. כוחות ריפוי אלו יכולים להיות יעילים רק תחת תנאים מתאימים של חלל וזמן, כפי שתואר קודם לכן. במילים אחרות, הכוחות של הקוסמוס פועלים על החולה באמצעות נציגם, הכריסטוס.

אולם כוחות אלו יכלו לפעול בדרך זו רק כאשר כריסטוס היה על האדמה. רק אז היה מערך הכוכבים הקוסמי כה קשור לכוחות שבאורגניזם האנושי שמחלות מסוימות ניתן היה לרפא כאשר מערכי כוכבים אלו פעלו על אינדיבידואלים באמצעות כריסטוס ישוע. חזרה על תנאים אלו באבולוציה הקוסמית והארצית אינה אפשרית בדיוק כמו התגשמות שניה של הכריסטוס בגוף אנושי. כך, חייו של כריסטוס ישוע היוו את הביטוי הארצי ליחס מיוחד בין הקוסמוס והכוחות האנושיים. כאשר אנשים חולים שהו זמן מה לצידו של כריסטוס, קירבתם לכריסטוס הביאה אותם לקירבה למקרוקוסמוס ולכך היתה השפעה מרפאת עליהם.

* * *

מה שאמרתי עד כה מאפשר לנו להבין כיצד ההדרכה של האנושות עמדה תחת ההשפעה של כריסטוס. אף על פי כן, הכוחות האחרים שהתפתחותם התעכבה בתקופה המצרית-כלדית גם כן המשיכו לפעול לצד אלו המלאים בכריסטוס, כפי שאנו יכולים לראות בהרבה פרשנויות בנות זמננו לבשורות. יוצאים לאור ספרים המתאמצים מאוד להראות שאפשר להבין את הבשורות באופן אסטרולוגי. המתנגדים הגדולים ביותר של הבשורות מצטטים פרשנויות אסטרולוגיות אלו, הטוענות, לדוגמה, ששבילו של המלאך העליון גבריאל מאליזבת למרים מייצג את תנועת השמש ממזל בתולה למזל אחר.

במידה מסוימת, פרשנות אסטרולוגית זו היא נכונה; מכל מקום, בזמננו, רעיונות מסוג זה מוחדרים לתוך האנשים על ידי הישויות שהתפתחותן עוכבה במשך התקופה המצרית-כלדית. תחת ההשפעה שלהן נמצאים כמה הרוצים שנאמין שהבשורות הן משלים בלבד המייצגים יחסים קוסמיים מסוימים. האמת היא שהקוסמוס כולו מתבטא בכריסטוס. במילים אחרות, אנו יכולים לאפיין את חייו של כריסטוס על ידי תיאור של כל אחד מהאירועים שלהם ביחסו הקוסמי אשר, דרך הכריסטוס, נכנס לחיים על האדמה.

מיד כשאנו מבינים כל זאת נכונה, נקבל באורח בלתי נמנע שכריסטוס חי על האדמה. ההשקפה המוטעית שתוארה למעלה טוענת, שמשום שחייו של כריסטוס מתוארים בבשורות באמצעות מערכי-כוכבים קוסמיים, בהכרח נובע מכך שהבשורות אינן אלא משל למערכי כוכבים אלו וכריסטוס לא באמת חי על האדמה.

הרשו לי להשתמש בהשוואה כדי להבהיר את הדברים. דמיינו כל אדם בלידתו כראי כדורי המשקף כל דבר סביבו. אם נשרטט בעט את הקווים החיצוניים של הדימויים במראה, נוכל לקחת אז את המראה ולשאת את התמונה שהיא מייצגת עימנו לכל אשר נלך. בדיוק כך, אנו נושאים תמונה של הקוסמוס בתוכנו כאשר אנו נולדים, ותמונה יחידה זו משפיעה עלינו לאורך כל חיינו. כמובן, אנו יכולים גם להשאיר את המראה נקייה כפי שהיתה במקורה, בכל מקרה היא תשקף את סביבתה בכל מקום שניקח אותה, מספקת לנו תמונה מלאה של העולם הסובב אותנו. אנלוגיה זו מסבירה כיצד היה כריסטוס בזמן שבין הטבילה בירדן ומיסטריית גולגותא. מה שנכנס לחיינו הארציים רק בלידתנו זרם לתוך כריסטוס ישוע בכל רגע של חייו. אחרי מיסטריית גולגותא, מה שזרם לתוך כריסטוס מהקוסמוס התמזג עם המהות הרוחית של האדמה, והתאחד עם הרוח של האדמה מאז ולתמיד.

כאשר פאולוס נהיה לרואה רוחי בדרכו לדמשק, הוא היה יכול לקלוט את מה שקודם לכן היה בקוסמוס והתמזג עם רוח האדמה. אנשים היכולים להחיות מאורע זה בנפשם יכולים לראות זאת בעצמם. במאה העשרים, בני אדם יכולים בפעם הראשונה לחוות את מאורע-הכריסטוס באופן רוחי, כפי שעשה פאולוס. עד למאה זו רק אינדיבידואלים אלה אשר השיגו כוחות של ראיה רוחית דרך לימוד אזוטרי יכלו לחוות התנסויות שכאלו. כיום ובעתיד, כתוצאה של התפתחות אנושית טבעית, כוחות נפש מתקדמים יוכלו לראות את כריסטוס בספירה הרוחית של האדמה. בהתחלה מנקודה מסוימת במאה העשרים, כמה אנשים יוכלו להתנסות בחוויות שכאלו ויוכלו להחיות את המאורע מדמשק, אבל אחרי כן בהדרגה יותר ויותר אנשים יוכלו לעשות זאת, ובעתיד הרחוק זו תהיה יכולת טבעית של הנפש האנושית לראות את כריסטוס בדרך זו.

* * *

כאשר כריסטוס נכנס להיסטוריה הארצית, הובא לתוכה יסוד חדש לחלוטין. אפילו המאורעות החיצוניים של ההיסטוריה נושאים עדות לכך. בתקופת התרבות הראשונה אחרי הקטסטרופה האטלנטית, אנשים ידעו היטב שכוכבי הלכת הפיזיים, כמו מאדים, צדק או שבתאי, היוו את ההתגלויות של ישויות רוחיות. בתקופות מאוחרות יותר נשכחה השקפה זו לחלוטין. אנשים ראו בגופים השמיימיים דברים חומריים בלבד – שיש לשפוט אותם על פי תנאיהם הפיזיים. בימי הביניים, אנשים ראו בכוכבים רק מה שעיניהם הפיזיות יכלו לראות: הכדור של נוגה, הכדור של השמש, של מאדים, וכן הלאה עד לכדור הרקיע של כוכבי השבת. מעבר להם, כך האמינו, נמצאו שמונה הספירות אשר הקיפו את כולם כמו חומה כחולה מוצקה.

ואז בא קופרניקוס וזעזע עד היסוד את נקודת המבט שהיתה מיוסדת כולה אך ורק על מה שהחושים האנושיים יכלו לקלוט.¹¹ על פי מדע הטבע המודרני, רק אנשים עם מוחות מבולבלים יכולים לטעון שהעולם הוא מאיה או אשליה ושאנו צריכים להתבונן לתוך עולם הרוח כדי לראות את האמת. המדענים מאמינים שמדע אמיתי מבוסס על מה שאומרים לנו חושינו, והם רושמים תפיסות חושים אלו. מכל מקום, הזמן היחיד שבו האסטרונומים נשענו אך ורק על חושיהם היה בימים כאשר האסטרונומיה היתה משוכנעת בדברים שהאסטרונומיה המודרנית מתנגדת להם!

אסטרונומיה מודרנית החלה להתפתח כמדע כאשר קופרניקוס החל לחשוב אודות מה שקיים ביקום מעבר לתחום תפיסת החושים האנושיים. למעשה, זה נכון לגבי כל המדעים שפותחו כנגד תופעות החושים. כאשר קופרניקוס הסביר שמה שאנו רואים זה מאיה, אשליה, ושעלינו לסמוך על מה שאיננו יכולים לראות – זה היה הרגע שבו המדע כפי שאנו מכירים אותו היום החל.

במילים אחרות, המדעים המודרניים לא נהיו ל’מדעים’ עד שחדלו להישען אך ורק על התפיסה החושית. ג’ורדנו ברונו, כפרשן פילוסופי של תורותיו של קופרניקוס, טען שהספירה השמינית, אשר נחשבה לגבול החלל החובקת כל, לא היוותה גבול כלל וכלל.¹² זו היתה מאיה, אשליה, ורק נראתה כגבול. במציאות, מספר עצום של עולמות נמזג לתוך היקום. כך, מה שנחשב קודם כגבול היקום נהיה כעת לגבול של עולם של תפיסת החושים האנושית. אנו צריכים להביט מעבר לעולם החושים. מרגע שאנו חדלים מלראות את העולם רק כפי שהוא מופיע בפני חושינו, אז אנו יכולים לראות לאין סוף.

בהתחלה, היתה לאנושות השקפה רוחית על הקוסמוס, אבל במהלך ההיסטוריה היא אבדה בהדרגה. השקפת העולם הרוחית התחלפה על ידי הבנה של העולם המבוססת אך ורק על תפיסה חושית. ואז נכנס אימפולס הכריסטוס להיסטוריה האנושית. ובאמצעות עיקרון זה האנושות הונחתה שוב להחדיר את ההשקפה החומרנית ברוחיות. ברגע שבו ג’ורדנו ברונו פרץ את הגבולות של תופעות החושים, התפתחות-הכריסטוס התקדמה כה רחוק בתוכו, שכוח הנפש, שעורר על ידי אימפולס-הכריסטוס, יכול היה להיות פעיל בתוכו. זה מציין את החשיבות של מעורבותו של כריסטוס בהיסטוריה ובהתפתחות האנושית, אשר היא באמת רק בשלביה הראשונים.

אם כן, מהם המטרות של מדע הרוח?

מדע הרוח משלים את אשר ברונו ואחרים עשו עבור המדעים הפיזיים החיצוניים בהראותו שהמדעים הקונבנציונליים מבוססי-החושים יכולים לתפוס ולהבין רק מאיה או אשליה. פעם הביטו האנשים מעלה אל ‘הספירה השמינית’ והאמינו שהיא הגבול של היקום. באופן דומה, חשיבה מודרנית מתארת חיי אדם כמוגבלים על ידי לידה ומוות. מדע הרוח מרחיב את שדה הראיה שלנו מעבר לגבולות אלו.

רעיונות כאלו מאפשרים לנו לראות את האבולוציה האנושית כשרשרת בלתי מופרעת. ובאמת, מה שקופרניקוס וברונו הגשימו עבור החלל על ידי התגברות על תופעות החושים, היה ידוע כבר מוקדם יותר מהאינספירציות של הזרם הרוחי שנמשך כיום על ידי מדע הרוח או תאוסופיה [אנתרופוסופיה]. אזוטריזם מודרני, כפי שאנו מכנים זאת, פעל בסודיות ובדרך מסתורית על קופרניקוס, ברונו, קפלר, ואחרים.¹³ כך, אנשים שהשקפתם מבוססת על הממצאים של ברונו וקופרניקוס בוגדים במסורת שלהם כשהם מסרבים לקבל תאוסופיה [אנתרופוסופיה] ומתעקשים להתבונן רק בתופעות החושים.

בדיוק כפי שג’ורדנו ברונו פרץ דרך הכיפה הכחולה של השמיים, כך מדע הרוח פרץ דרך גבולות הלידה והמוות והוכיח שהאדם בא מהמקרוקוסמוס כדי לחיות בחיים פיזיים אלו וחוזר שוב לקיום המקרוקוסמי אחרי מותו. מה שמתגלה באינדיבידואל בקנה מידה מוגבל אפשר לראות בקנה מידה גדול בהרבה בנציג של הרוח הקוסמית, בכריסטוס ישוע. האימפולס שכריסטוס נתן לאבולוציה יכול להינתן רק פעם אחת. רק פעם אחת היה יכול הקוסמוס כולו להשתקף כפי שהשתקף בכריסטוס; מערך הכוכבים שהתקיים אז לא יופיע שוב. מערך כוכבים זה היה צריך לפעול דרך גוף אנושי כדי להיות מסוגל למסור את האימפולס שלו לאדמה. בדיוק כפי שמערך כוכבים מסוים זה לא יתרחש פעם שניה, כך כריסטוס לא יתגשם שוב. אנשים טוענים שכריסטוס יופיע שוב על האדמה רק משום שאינם יודעים שכריסטוס הוא הנציג של היקום כולו ומשום שאינם יכולים למצוא את הדרך לאידיאת-כריסטוס המוצגת בכל יסודותיה על ידי מדע הרוח.

כך, מדע רוח מודרני או תאוסופיה [אנתרופוסופיה] פיתח אידיאת-כריסטוס המראה לנו את קירבתנו לכל המקרוקוסמוס בדרך חדשה. לדעת באמת את כריסטוס אנו צריכים את הכוחות נותני ההשראה שניתנים עכשיו על ידי הישויות העל-אנושיות המצריות-כלדיות העתיקות, אשר הודרכו בעצמן על ידי כריסטוס. אנו צריכים עכשיו השראה חדשה, אשר הוכנה על ידי האזוטריסטים הגדולים של ימי הביניים מאז המאה ה-13. השראה חדשה זו צריכה להיות מובאת עכשיו יותר ויותר לתשומת לב הציבור הכללי. אם אנו מכינים את הנפש נכונה לקליטת העולם הרוחי על פי התורות של מדע הרוח, נוכל לשמוע רוחית ולראות רוחית את מה שמתגלה על ידי כוחות מצרים-כלדים עתיקים אלו, אשר נהיו כעת מדריכים רוחיים תחת הנהגתה של ישות-הכריסטוס. המאות הכריסטיאניות הראשונות עד לזמננו שלנו היו רק הכנה למה שהאנושות תקבל ותבין יום אחד.

בעתיד, יהיו לבבות האנשים מלאים באידיאת-כריסטוס אשר גודלה וחשיבותה יעלו על כל מה שהאנושות יודעת ומבינה עד היום. האימפולס הראשון שכריסטוס הביא וההבנה שלו, שחיה עד עכשיו אפילו בקרב המפרשים הטובים ביותר של עיקרון-הכריסטוס, הם רק הכנה להבנה אמיתית של כריסטוס. מוזר למדי, אלו המציגים את אידיאת-כריסטוס בדרך זו במערב יואשמו קרוב לוודאי שאינם מבססים עצמם על המסורת הכריסטיאנית המערבית. אחרי הכל, מסורת כריסטיאנית מערבית זו לגמרי לא מספקת עבור הבנת הכריסטוס בעתיד הקרוב.

אזוטריזם מערבי מאפשר לנו לראות את ההדרכה הרוחית של האנושות מתמזגת בהדרגה עם ההדרכה הנובעת מאימפולס-הכריסטוס. אזוטריזם מודרני יזרום בהדרגה לתוך לבבות האנשים, וההדרכה הרוחית של האינדיבידואל והאנושות תראה יותר ויותר באורח מודע לאור זה.

הבה ונזכור שעיקרון-הכריסטוס נכנס תחילה ללבבות אנוש כאשר כריסטוס שהה בארץ ישראל בגוף הפיזי של ישוע מנצרת. בימים ההם, אנשים אשר בהדרגה השלימו עם ביטחון רק בעולם החושים יכלו לקבל את האימפולס המתאים להבנתם. אותו אימפולס פעל דרך אזוטריזם מודרני לתת השראה למוחות גדולים כמו ניקולאס מקוסא, קופרניקוס וגלילאו.¹⁴ לכן, קופרניקוס היה יכול לקבוע שתופעות החושים אינן יכולות ללמד אותנו את האמת אודות מערכת השמש ושאנו צריכים להביט מעבר להן כדי למצוא את האמת.

בזמן ההוא אנשים לא היו די בוגרים – אפילו אדם מבריק כמו ג’ורדנו ברונו לא היה מוכן עדיין – לשלב עצמם באופן מודע לתוך הזרם של אזוטריזם מודרני. הרוח של זרם זה היתה צריכה לפעול בהם מבלי שיהיו מודעים לכך. ג’ורדנו ברונו טען בגאווה שהאדם הוא למעשה ישות מקרוקוסמית שנדחסה לתוך יחידה (מונאד) כדי להיכנס לקיום פיזי; ושיחידה זו תתפשט שוב כאשר האינדיבידואל ימות. מה שנדחס בגוף מתפשט לתוך היקום כדי להתרכז שוב במישורים אחרים של קיום ולהתפשט שוב, וכן הלאה. ברונו ביטא רעיונות גדולים המסכימים לחלוטין עם אזוטריזם מודרני, אפילו אם הם עלולים להישמע כגמגום לאוזנינו המודרניות.

לא בהכרח אנו מודעים תמיד להשפעה הרוחית המדריכה אותנו. לדוגמה, השפעה שכזו הובילה את גלילאו לתוך הקתדרלה של פיזה. אלפי אנשים ראו את פנס הכנסייה הישן שם, אבל הם לא התבוננו בו בדרך שגלילאו התבונן. גלילאו ראה את הפנס מתנדנד והשווה את התנודות שלו עם פעימות הדופק שלו. כך הוא גילה שפנס הכנסייה מתנדנד בריתמוס קבוע וסדיר הדומה לזה של הדופק שלו – ‘חוק המטוטלת’, כפי שהוא ידוע בפיזיקה המודרנית. כל מי שמכיר את הפיזיקה המודרנית יודע שהפיזיקה כפי שאנו מכירים אותה לא היתה מתקיימת ללא החוקים של גלילאו. מה שפעל בהדרכת גלילאו אל הפנס המתנדנד בקתדרלה – ונתן לפיזיקה המודרנית את העיקרון הראשון שלה – פועל כעת במדע הרוח. הכוחות המדריכים אותנו באופן רוחי פועלים בסודיות בדרך זו.

אנו מתקרבים כעת לזמן שבו נצטרך להיות מודעים לכוחות מדריכים אלו. נוכל להבין טוב יותר את מה שצריך להתרחש בעתיד אם נתפוס נכונה את ההשראה הבאה אלינו מהאזוטריזם המודרני. מהשראה זו אנו יודעים גם שהישויות הרוחיות שהמצרים הקדמונים החשיבו כמוריהם – אותן ישויות שמשלו כאלים – מושלות שוב, אבל עכשיו הן כפופות להדרכתו של כריסטוס. אנשים יחושו יותר ויותר שהם יכולים להרשות ליסודות קדם-כריסטיאנים להתחיות בתפארת וסגנון על מישור גבוה יותר. בתקופה הנוכחית אנו צריכים תודעה מחוזקת, חוש נעלה של חובה ואחריות ביחס להבנת עולם הרוח. כדי שזה יכנס לנפשנו אנו צריכים להבין את שליחותו של מדע הרוח כפי שתיארתי אותה.

———————————————————————————

1. בפרסית עתיקה אין הכוונה למה שנקרא ‘פרסית’ בהיסטוריה הרגילה אלא לתרבות אסייתית פרהיסטורית עתיקה (אירנית) שהתפתחה באיזור שבו פרחה מאוחר יותר האימפריה הפרסית. ↑