הגישה האנתרופוסופית להתפתחות שיניים ולסתות
מאת: ד”ר קלאוס האופט וד”ר מיכאל גורבונוס ז”ל
תודה למיכאל גורבונוס על הסכמתו להביא מאמר זה מתוך הספר:
כשתגיעו לגשר תדלגו עליו – יישור שיניים – אפשר גם אחרת
המילה אנתרופוסופיה מורכבת משתי מילים ביוונית: אנתרופוס – אדם, וסופיה – חוכמה. את התורה פיתח הוגה הדעות הגרמני רודולף שטיינר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אנתרופוסופיה מנסה להסביר את עולם הרוח והתנהלות בריאה, ופונה להבנה של האדם כדי שחזרתו לרוח תהיה מתוך בחירה מודעת ו”הבנה של העולמות העליונים”, כדברי שטיינר. אנתרופוסופיה נוגעת בתחומים רבים, החל בתורת הנסתר, פסיכולוגיה, דת, חינוך, רפואה, חקלאות, ביולוגיה, אדריכלות, אמנות על כל ענפיה ועוד.
בחייו נשא רודולף שטיינר כ-6000 הרצאות בנושאים רבים ומגוונים ופרסם ספרים רבים. עד היום לשיטתו יש חסידים רבים והיא נפוצה בימינו בעיקר בחינוך, ברפואה ובחקלאות.
כשאנו מנסים להבין את מבנה השיניים, אפשר להתחיל בהתבוננות בהן. למשל, כאשר בוחנים בעדשה מגדלת שן טוחנת ראשונה, היא נראית כמקבץ של רכסי הרים, ואילו זגוגית השן נראית בהגדלה כמו עמודי בזלת. זגוגית השן היא החומר הקשה ביותר בגוף האדם, באותה דרגת קשיחות של גבישי קוורץ
מראה זה יכול להוביל למחשבה שהשיניים הן מייצגות של כדור הארץ בגופנו. בקיעת ההרים בכדור הארץ משולה לצמיחת השיניים באדם. נשאלת השאלה מדוע תינוק נולד ללא שיניים והן בוקעות רק בהמשך הדרך. עולם המחשבה המערבי אינו מתמודד עם שאלה זו אבל לאנתרופוסופיה יש תשובה: מאחר שהילוד בא משמיים, אין לו צורך בשיניים. תינוק בן יומו עוד לא זקוק לכוחות כדי להתמודד עם חומר גשמי. במילים אחרות, אנתרופוסופיה מכירה בגלגול נשמות.
ככל שאנו מזדקנים, הקשר שלנו לאדמה נחלש ומתעוררות בעיות חניכיים. אולם בעיות חניכיים יכולות להתעורר בכל גיל בזמנים של משברים ודיכאון, שבהם האדם מרגיש שהקרקע נשמטת תחת רגליו.
שאלה מתבקשת היא מדוע השיניים צומחות בלסתות, שהן בראשנו, ולא ברגליים למשל, אם הן מביעות את הקשר שלנו לאדמה. התשובה לשאלה זו טמונה שוב באנלוגיה פיזית בין גופנו לעולם: באדריכלות עמודות נושאות את גג הבניין ומחברות אותו לאדמה. כך, לפי האנתרופוסופיה, גם מחברות אותנו השיניים לאדמה.
ילד צעיר חי באופן שמיימי, משמע באופן ציורי ודמיוני. כדי לכונן חשיבה גשמית, אנו זקוקים לשיניים, ובייחוד לשיניים קבועות. מתוך התבוננות בהתפתחות הילד אפשר לראות הקבלה בינה ובין בקיעת השיניים והתפתחותן. שיני חלב מועברות אלינו בירושה מהורינו ואין להן קשר לפרט שבו הן נמצאות. כל הקשר שלהן גנטי, משמע, מקורו באמהות ובאבות, בסבתות ובסבים.
עם בקיעת השן הקבועה הראשונה, בסביבות גיל 6, כוחות חדשים מתעוררים בילד, והוא מוכן ללמוד בבית ספר. השיניים הקבועות הראשונות לבקוע הן הטוחנות הראשונות או השן ה-6 ממרכז הלסת. לפי האנתרופוסופיה, 6 הוא מספר חשוב שקשור באור, שמאפשר לנו להתנסות במרחב, הן הגשמי והן הרוחני. כאשר השן ה-6 בוקעת, הילד מסוגל לתפוס מושגים של גודל, אורך, רוחב ועומק, ומבחינה אינטלקטואלית, מושגים לוגיים של חשבון ושפה. לכן בקיעת השן הטוחנת הקבועה הראשונה היא לנו סימן חשוב למוכנות של הילד ללמוד בבית ספר. בחינוך אנתרופוסופי ילד מתקבל לכיתה א’ רק לאחר שבקעו 4 שיניים טוחנות קבועות.
השיניים החותכות הקבועות הן הבאות לבקוע. שיניים אלה מפותחות מאוד אצל מכרסמים, חיות המתאפיינות בחושים ערים וחדים לסביבה. כאשר החותכות הקבועות בוקעות, מתחילה להיחשף האישיות של הילד: הן יכולות לספק לנו מידע כיצד הילד מתנהל בעולם באמצעות חושיו. השיניים החותכות יכולות להיות גדולות או קטנות ואפילו כל אחת בגודל שונה. אם הן גדולות, אפשר לצפות שלילד יהיה חיבור חזק לאדמה ורצון עז להיות נוכח. אם השיניים החותכות שונות בגודלן, הדבר עשוי להעיד על ילד פעיל ושובב. אם יש רווח בין השיניים, הצד השמאלי והימני של הילד אינם נפגשים כראוי, וזה סימן לכך שהחשיבה והרגש אינם מסונכרנים. אם אחת השיניים החותכות עומדת עקום, זה סימן לכך שהילד נוטה להיעלב בקלות. הדבר קורה כי לילד חסרה יכולת הסתכלות אובייקטיבית על עצמו ועל הסביבה. במצב זה אפשר להשתמש באוריתמיה, שיטת טיפול זו משתמשת בצלילים ובתנועות שהילד מפיק, כדי לשקף לילד את מצבו הנוכחי ולשפרו באמצעות זאת.[1]
לאחר כשנה מבקיעת השיניים החותכות הקבועות הראשונות, בוקעות שיניים חותכות צדדיות. זה סימן לכך שכעת הילד מעוגן באדמה עם כוחותיו הקיומיים ושהוא מוכן להתמודד עם הקיום הגשמי שלו על פני האדמה.
כאשר החותכות הצדדיות בוקעות עקומות, יכול להיות שהילד יתקשה ליצור גבולות מהסביבה ויכול להיות שיאבד בה בהיעדר הבחנה ממנה. למשל, אם אימו אומרת לו להיות מוכן בשעה מסוימת, הוא לא יעמוד בבקשה. הסיבה היא שהילד מתקשה לעגן את עצמו בקרקע ולהתארגן במציאות.
כאשר החותכות הצדדיות קטנות, הדבר עשוי להעיד שהחיבור של הילד לאדמה חלש וכוחותיו חלשים. רצוי שילד שיש לו שיניים כאלה לא יקבל יותר מידי שיעורי בית מבית הספר המצריכים זיכרון מפותח.
בסביבות גיל 10 בוקעות השיניים המלתעות הראשונות, שן 4 ממרכז הפה. שיניים אלה מפותחות אצל אריות. האריה, מלך החיות, מייצג את התפתחות העצמאות אצל הילד. בשלב זה הילד מתחיל לתפוס את עצמו כפרט נבדל וייחודי. שיניים אלה מבטאות אצל הילד את הכוח העצמאי שלו.
בתוך כמה חודשים עד שנה בוקעות השיניים המלתעות השניות. לאחר שהן בוקעות, אפשר לראות שמתפתח אצל הילד החוש החברתי והרצון למקובלות חברתית. כעת חלה התרחבות בנפשו של הילד מאנוכיות לאהבת הזולת. אל ה”אני” של הילד נוסף ה”אתה”.
בגיל 12 בוקעים הניבים. בקיעה זו מסמלת את התפתחות כוחות הנפש החדשים, והילד מתחיל לעצב את זהותו. אם הניבים בוקעים מאוחר יותר, הכוח המלווה את בקיעתן עשוי להשתקף בהתפרצויות זעם.
בסביבות גיל 13 בוקעות הטוחנות השניות. בקיעתן מסמלת את יכולתו של הילד לאהוב.
בקיעת החותכות הקבועות השניות מסמלת את יסוד ההשראה בילד. כאשר אנו נאהבים אנו מרגישים בדרך כלל מלאי השראה.
שיני בינה מתחילות לבקוע בגיל 18 ואיתן מתפתחת היכולת האנושית הייחודית לחמלה. שיני בינה קשורות למערכת החיסונית ויכולות לשמש כחיישנים במסע של חיינו.
שיני הבינה התחתונות מסמלות את צדקתנו מבחינה רגשית, ושיני הבינה העליונות מסמלות את צדקת דרך החשיבה שלנו.
מהסתכלות במיקום השיניים שלנו אפשר ללמוד על האישיות שלנו: הלסת התחתונה קשורה לרצון, הלסת העליונה לחשיבה.
הלשון נמצאת בין שתי הלסתות ומתווכת ביניהן מבחינת תזוזה בקצב שמשתנה לפי רגשות האדם.
כשהלסת העליונה בולטת לעומת הלסת התחתונה, היא הלסת השולטת. אצל ילד כזה היכולות השכליות מפותחות מאוד וצריך לתת את הדעת על פיתוח הרצון ועל החיבור לעולם הגשמי. זאת מכיוון שילד כזה עלול לחוש שיש פער בינו ובין העולם החיצון, ולכן גם לא ינסה לממש את עצמו בעולם.
כאשר יש לילד מנשך הפוך, משמע, הלסת התחתונה מקדימה את הלסת העליונה, ילד זה יונהג על ידי הרצון שלו וילך בדרכו. עוד מאפיינים של ילד כזה הם אי יציבות וספונטניות, שמקורם בהיעדר פיקוח של מחשבה.
שיניים צפופות יכולות להיות בכמה איזורים בפה. כאשר השיניים החותכות צפופות, צריך לבדוק את היחס של הילד לתחושותיו ולא לעולם החשיבה שלו.
גם כאשר יש צפיפות בשיניים הטוחנות, יש לבדוק את יחסו של הילד לתחושותיו. למשל, הילד יכול להתרשם ולהיות נרעש יתר על המידה, ואז יש צורך לעזור לו לבטא את רגשותיו.
במתודולוגיה הרפואית של יישור שיניים מתייחסים בדרך כלל לשני גורמים: גורם גנטי, שהמידע מועבר מההורים לילוד, וגורם סביבתי, שמשמעו שמה שגורם להתפתחות הלסתות הוא ההתמודדות של הילוד בעולם לאחר לידתו.
רודולף שטיינר אמר שהשיניים הן הסכום של כל תעלומות האדם. לפיו, אנומליות ועיוותים רבים אינם ניתנים להסבר רק באמצעות תורשה וגורמים סביבתיים. כיצד זה ייתכן שהייחודיות האנושית טבועה דווקא בשיניים? שאלה זו יכולה לרמוז לכך שהתשובה טמונה בקיומם של חיים לפני הלידה.
הגישה האנתרופוסופית מציעה הסתכלות חדשה של האדם על התפתחותו באמצעות בחינת הקשר שבין השיניים לשאר איברי הגוף. לפיכך, כשאנחנו מיישרים שיניים באמצעות גשר, איננו מטפלים בחולשה המהותית של הילד שעימה הוא בא לעולם, אלא רק בסימפטום הגופני שלה, שמתבטא בהזזת השיניים.
אם כן, הגישה האנתרופוסופית מציעה היבט שלישי: השפעת הגלגולים הקודמים של הילד על התפתחות לסתותיו.
רודולף שטיינר גם דיבר על איך כוחות שמתפתחים בגפיים עוברים שינוי לאחר המוות, כדי ליצור ראש בגלגול הבא. לפיכך, הדרך שבה אדם חי בחיים הקודמים מוטבעת בצורת הראש ובייחוד בצורת השיניים. אם מקבלים רעיון זה, אזי השיניים, הלסתות והטיפול הנכון בהן מהותיים לאדם מבחינת יכולתו להגיע למקום מאוזן והרמוני יותר בחייו, ולאפשר ל”אני מאמין” שלו לזרוח.
לסיכום, התרומה של האנתרופוסופיה מרחיבה את יכולתנו לאבחן ולטפל במטופלים שלנו, ומדגישה את החשיבות של אבחון כוללני של היבטים פיזיים, רוחניים ונפשיים. דבר זה מאפשר לנו לטפל באופן שלם יותר במטופלים ולסייע להם להשיג אחיזה איתנה יותר בחיים ואף תומך במימושם העצמי. בזכות גישה כוללנית ורב-תחומית זו, האיזון של השיניים והלסתות יגרום להתפתחות תקינה של הגוף, הרוח והנפש.
- בעברית יצאו הספרים הבאים אודות אוריתמיה: האוריתמיה המרפאת מהי? מאת לאסה וונרשו. דברי הקדמה לאוריתמיה. מאת רודולף שטיינר. ↑
מאמר נפלא. מישהו יודע מי ממשיך את דרכו של ד”ר מיכאל גורבונוס ז”ל בארץ? והאם יש היום טיפולי אורטוטרופיקה לילדים בארץ?
מאמר מרתק. תודה.
האם יש משמעות גם לנפילת שיניים / דלקות חניכיים בהתבגרות?