הגבולות של מדעי הטבע – 03

הגבולות של מדעי הטבע – 03

הגבולות של מדעי הטבע

רודולף שטיינר

8 הרצאות שניתנו בדורנאך

GA 322

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

ההרצאה יצאה בהוצאת חירות בספר: ראו כאן

הרצאה שלישית 29.9.1920

ראינו שמגיעים לשני גבולות כאשר מחפשים מצד אחד לחדור לעומק רב יותר אל תופעות הטבע, ומצד שני להתקדם מהמצב של תודעה רגילה ולחדור לעומק רב יותר אל ישותנו, בכדי לגלות את הטבע היסודי של התודעה. אתמול כבר הראינו מה קורה בגבול האחד של הידע. ראינו שאדם מתעורר לתודעה מלאה בבואו במגע עם העולם החיצוני הפיסי של החושים. אדם היה נשאר פחות או יותר ישות רדומה, ישות עם נפש ישנונית, אם לא היה יכול להתעורר בהתעמתו עם הטבע. ומה שקרה באבולוציה הרוחית של האנושות, ברכישת הידע ההדרגתית של האדם אודות הטבע החיצוני, למעשה אינו שונה מאשר מתרחש מידי בוקר כאשר אנו מתעוררים מתוך שינה או תודעה-חלומית על ידי התייצבות בפני העולם החיצוני. זה האחרון הוא סוג של רגע של התעוררות, ובמהלך האבולוציה האנושית יש לנו עסק עם התעוררות הדרגתית, סוג של רגע ארוך ומתמשך של התעוררות.

כעת, ראינו שבגבול זה אינרציה מסוימת מצידה של הנפש מגיעה לידי מימוש בקלות רבה, כך שכאשר אנו נתקלים בעולם החיצוני של התופעות אין אנו ממשיכים להתקדם בשיטה של הפנומנולוגיה של גיתה על ידי עצירה בגבול זה וסידור התופעות לפי הדימויים, המושגים והרעיונות אשר רכשנו זה מכבר, תיאורן באופן שיטתי, הגיוני, וכן הלאה. במקום זאת, אנו מתגלגלים קמעה הלאה אל מעבר לתופעות עם מושגינו ורעיונותינו ועל ידי זה יוצרים עולם, למשל עולם של אטומים מטפיסיים, מולקולות וכן הלאה. עולם זה, כאשר הוא נבנה כך, הוא אך ורק בדותא של השכל, עולם אליו מתגנב בזחילה הספק, כך שאנו חייבים לפרום מחדש את הקורים התיאורטיים אשר טווינו. וראינו שניתן להישמר מפני חילול כזה של הגבול הזה של הידע שלנו באמצאות פנומנליזם, באמצעות עבודה אך ורק עם התופעות עצמן. היינו חייבים גם להראות שבנקודה זו בחתירתנו לידע, מופיע משהו אשר מפקיד עצמו לשימושנו כצורך מידי: המתמטיקה והחלק הזה של המכאניקה אשר יכול להיות מובן ללא תצפיות אמפיריות, כלומר, התחום השלם של מה שקרוי מכאניקה אנליטית. אם נזכיר כל דבר הכלול במתמטיקה ובמכאניקה אנליטית, יש לנו לפנינו את מערכת המושגים שמאפשרת לנו להיכנס אל התופעות מתוך הוודאות הגבוהה ביותר. ועדיין, כפי שהתחלתי להראות אתמול, אדם אינו צריך להונות עצמו, מאחר והאופן בו אנו מביאים את המושגים של המתמטיקה והמכאניקה האנליטית לידי התרחשותו של תהליך זה בתוך נפשותינו, הוא שונה לחלוטין ממה שמפעילים כאשר עורכים ניסויים או מתבוננים בנתונים חושיים ואז מחפשים להבינם, כאשר אנו מנסים ללקט ידע מהתנסות חושית. בכדי להגיע למלוא הבהירות בכל הקשור לנושאים אלו אדם חייב לגייס את מלוא האנרגיה הנפשית שלו, מאחר ובתחום זה בהירות מלאה יכולה להיות מושגת רק עם המאמץ הנפשי הגדול ביותר.

מהו ההבדל בין צבירת ידע מהתנסות חושית בדרך של בקון (bacon) ובאופן פנימי יותר של ההבנה שאנו מוצאים במתמטיקה ובמכאניקה אנליטית? ניתן להבדיל בצורה חדה את האחרון מאופן ההשגות הללו אשר אינן פנימיות בדרך זו על ידי ניסוח בבהירות של המושגים של מקבילית התנועה ומקבילית הכוחות. משפט אחד של המכאניקה האנליטית אומר ששני וקטורים זוויתיים היוצאים מנקודה אחת יוצרים וקטור שלישי. לעומת זאת ניתן לומר שהווקטור של כוחות ספציפיים כאן [ראה תרשים: a] והווקטור של כוחות ספציפיים כאן [ראה תרשים: b] מסתיימים בכוח שלישי, אשר ניתן להגדירו גם כן לפי המקבילית – כלומר רעיון אחר לחלוטין.

Diagram 2

מקבילית התנועה שוכנת בקפדנות בתוך התחום של המכאניקה האנליטית, מאחר והיא תואמת פנימית ואינה דורשת הוכחה חיצונית. בזה היא כמו החוק של פיתגורס או איזושהי אכסיומה גיאומטרית אחרת, אבל הקיום של מקבילית הכוחות יכול להיות מוגדר רק באמצעות ניסיון, על ידי ניסוי. במקרה זה, אנו מביאים לזה משהו אשר אנו עובדים דרכו פנימה: את הכוח אשר יכול להינתן רק בדרך ניסיונית מבחוץ. כאן אין לנו יותר מכניקה אנליטית טהורה, אלא “מכניקה ניסיונית”. ניתן להבחין בחדות בין זה אשר הוא עדיין מתמטי בפועל – כשם שאנו מבינים מתמטיקה היום – לבין זה אשר מוליכנו הלאה אל האמפיריות הקונבנציונאלית.

כעת אדם ניצב בפני תופעה זו של המתמטיקה ככזאת. אנו מבינים אמיתות מתמטיות. אנו מתקדמים מתופעות מתמטיות לאקסיומות מסוימות. אנו טווים את המרקם של המתמטיקה מתוך האקסיומות הללו ואז ניצבים בפני שלמות ארכיטקטונית המובנת על ידי עין השכל. אם אנו מסוגלים במשמעות של חשיבה נמרצת להבדיל בחדות בין השגות פנימיות מכל דבר אשר יכול להיות מנוסה חיצונית, אנו חייבים לראות באריגה זו של המתמטיקה דבר המתעורר דרך פעילות של הנפש השונה במלואה מזה אשר מונח ביסוד התנסותנו באובייקטים החיצונים של החישה. אם אנו מגיעים או לא מגיעים לידי הבנה משביעת רצון של העולם, תלוי הדבר במידה רבה בהיותנו מסוגלים לבצע הבחנה ברורה זו מתוך התנסות פנימית. כך חייבים אנו לשאול: מהיכן נובעת המתמטיקה? כיום אין מתמידים בשאלה זו ברצינות מספקת. אין שואלים: כיצד פעילות פנימית זו של הנפש לה אנו נדרשים במתמטיקה, בארכיטקטורה הנפלאה של המתמטיקה – כיצד פעילות פנימית זו של הנפש שונה מזאת שבאמצעותה אנו תופסים את הטבע החיצוני דרך החושים? אדם לא מעלה שאלה זו ומחפש תשובה ברצינות מספקת, מאחר וזו הטרגדיה של השקפת העולם המטריאליסטית, שכאשר מצד אחד היא תובעת התנסות חושית, ומצד שני היא מוּנעת בלא יודעין אל אינטלקטואליות מופשטת, אל תוך עולם של הפשטה היכן שהאדם מנותק מכל הבנה כלשהי של התופעות של העולם החומרי.

מהו סוג התכולה שאנו רוכשים כאשר עוסקים אנו במתמטיקה? אנו רוצים להפנות עצמנו לשאלה זו. בכדי לענות על שאלה זו חייבים אנו, כך אני מאמין, להגיע להבנה מוחלטת של דבר אחד במיוחד: אנו חייבים לקחת במלוא הרצינות את הרעיון של ההתהוות כפי שזה מתייחס לחיי האדם. אנו חייבים להתחיל על ידי רכישת המשמעת שהמדע המודרני יכול ללמדנו. אנו חייבים לחנך עצמנו בדרך זו ואז, לקחת את המתודולוגיה הקפדנית, את המשמעת המדעית אשר למדנו ממדעי הטבע המודרניים, להתעלות מעבר לה, כך שנשתמש באותה גישה מייגעת לעלות לאזורים גבוהים יותר, ועל ידי זה להרחיב מתודולוגיה זו לחקירת תחומים שונים בתכלית. מסיבה זו כך אני מאמין – ואני רוצה לבטא זאת במפורש – אין אדם היכול להשיג ידע אמיתי של הרוח אשר לא רכש (קודם לכן) משמעת מדעית, אשר לא למד לחקור ולחשוב במעבדות בהתאם לשיטה המדעית המודרנית. לאלו אשר שואפים אל מדע הרוח יש סיבה מועטה להמעיט בערך המדע המודרני מאשר לאחרים. להיפך, הם יודעים להעריך את זה במלוא ערכו. ואנשים רבים – אם יורשה לי להוסיף כאן הערה אישית – היו מודאגים ביותר בקשר אלי, כאשר לפני שהוצאתי לאור דבר כלשהו בנוגע למדע הרוח ככזה, כתבתי במידה רבה מאוד אודות הבעיות של מדעי הטבע בדרך שנראתה לי נחוצה. כך אתם רואים שנחוץ מצד אחד לטפח גישה מדעית של השכל (mind), כך שזה יוכל ללוותנו כאשר אנו חוצים את הגבולות של מדעי הטבע. בנוסף, זוהי האיכות של שיטה מדעית זו והנובע ממנה אשר אנו חייבים לקחת באמת ברצינות.

אם אנו מתבוננים בתופעה הפשוטה של החום אשר מופיעה כאשר אנו משפשפים שני גופים ביחד, יהיה זה לגמרי לא מדעי לומר, בנוגע לתופעה יחידה זו, שחום נוצר ex nihiloor (יש מאין), פשוט התקיים. ליתר דיוק, אנו מחפשים את התנאים אשר תחתם חום זה היה חבוי והופיע כעת באמצעות הגופים. אנו מתקדמים מהתופעה האחת לשנייה וכך תופסים ברצינות תהליך זה של התהוות. אנו חייבים לעשות אותו הדבר לגבי המושגים אליהם מתייחסים אנו במדע הרוח. כך אנו חייבים קודם כל לשאול: האם מה שמגלה עצמו כיכולת לעסוק במתמטיקה נוכח באדם במשך מלוא קיומו שבין הלידה למוות? לא, זה אינו נוכח תמיד. זה מתעורר בנקודת זמן מסוימת. ללא ספק, יכולים אנו, כאשר נשארים בתחום האמפירי ביחס לעולם החיצוני, להבחין בדיוק רב כיצד מתעוררים כאן בהדרגה מתוך גומחה חשוכה של תודעת האדם הכשרים אשר מציגים עצמם כיכולת לבצע חישובים מתמטיים ומשהו הדומה למתמטיקה אשר אודותם יש לנו עדיין במה לדון. אם יכולים להתבונן בהתגלות זו בזמן בצורה מדויקת ומפוכחת, ממש כשם שהמחקר המדעי מתייחס לתופעה של ההתכה או נקודת הרתיחה, רואים שיכולת זו מתגלה בחיים בקירוב בזמן בו הילד מחליף את שיניו. חייבים להתייחס לנקודה כזאת בהתפתחות חיי האדם באותה הגישה בה הפיסיקה, למשל, מלמדת להתייחס אל נקודת ההתכה או הרתיחה. חייבים לרכוש את היכולת להעביר אל התחום המורכב של חיי האדם את אותה משמעת פנימית קפדנית אשר ניתן לרכוש בהתבוננות בתופעות פיסיות פשוטות לפי השיטות של המדע המודרני. אם עושים זאת, רואים שבמהלך התפתחות האדם מהלידה, או עדיף לומר מההתעברות, עד להתחלפות השיניים, יכולותיה של הנפש מאפשרות לנו לבצע חישובים מתמטיים המגלים עצמם באופן הדרגתי בתוך האורגניזם אבל עדיין לא נוכחים בשלמותם. כעת אומרים אנו שהחום המגלה עצמו בגוף בכפוף לתנאים מסוימים היה חבוי בגוף מראש, כלומר היה בפעולה בתוך המבנה הפנימי של גוף זה. באותה הצורה חייב להיות ברור לחלוטין שהיכולת לבצע חישובים מתמטיים, אשר הופכת לניכרת ביותר בעת התחלפות השיניים ומגלה עצמה באופן הדרגתי במובן אחר, גם היא הייתה בפעולה מראש בתוך מבנה האדם. אנו חייבים להגיע לתובנה חשובה ובעלת ערך באשר לטבע המתמטיקה – מתמטיקה הנתפסת כמובן במובן הרחב ביותר. אנו מתחילים להבין כיצד זה אשר ברשותנו אחרי התחלפות השיניים ככושר נפשי פעל קודם מבפנים בכדי לארגן אותנו. כן, בתוך הילד עד שנתו השביעית בקירוב פועלת מתמטיקה פנימית, מתמטיקה פנימית שאינה מופשטת כמו החיצונית, אלא מלאה באנרגיה פעילה, מתמטיקה אשר, אם יורשה לי להשתמש בביטוי האפלטוני, לא רק ניתנת להתבוננות פנימית, אלא מלאה בחיים פעילים. עד לנקודה זו בזמן קיים בתוכנו משהו אשר מבצע בנו ועלינו עבודה מתמטית לפני ולפנים.

כאשר אנו שואלים לראשונה באופן שטחי ביותר מה ניתן להֵרָאוֹת על ידי התבוננות אמפירית ב-“מתמטיקה חבויה” זו בגופו של הילד הצעיר, אנו מוּבלים לשלושה דברים הדומים לחושים פנימיים. במהלך הרצאות זה נראה שניתן אכן לדבר גם אודות חושים פנימיים. היום ברצוני רק לציין שאנו מוּבלים למשהו אשר מפתח יכולת פנימית של חישה הדומה לתפיסה החושית המפותחת בעזרת העיניים והאוזניים, למעט העובדה שהקודמת נשארת בלתי מודעת בתוכנו במשך שנים ראשונות אלו. ואם אנו מתבוננים פנימה, מתבוננים אל תוך מבננו הפנימי לא כמו במיסטיקה מעורפלת, אלא עם מלוא כוח השגתנו, אנו יכולים למצוא בפנים שלושה תפקודים הדומים לאלו של החושים החיצוניים. אנו מוצאים חושים פנימיים אשר מפעילים פעילות מסוימת, מתמטיקה פנימית מסוימת, בדיוק בשבע השנים הראשונות הללו. נתקלים קודם כול במה שהייתי רוצה לקרוא לו חוש החיים. חוש חיים זה מגלה עצמו בשנים המאוחרות יותר כקליטה של מצבנו הפנימי באופן כללי. בדרך מסוימת אנו מרגישים טוב או לא טוב. אנו מרגישים בנוח או שלא בנוח: ממש כשם שיש לנו את היכולת לראות כלפי חוץ בעזרת עיננו, כך גם יש לנו את היכולת לראות פנימה. יכולת זו מכוונת כלפי כל האורגניזם בשלמותו ומסיבה זו היא חשוכה ועמומה, אבל למרות זאת עדיין נמצאת שם. יהיה לנו יותר מה להגיד אודות זה מאוחר יותר. כרגע אני רוצה להקדים דיון מאוחר זה רק על ידי ציון העובדה שחוש זה של החיים הוא – אם מותר לי לחזור על דבריי במילים שונות – פעיל במיוחד בכוח החיים העולה של הילד עד להתחלפות השיניים.

חוש פנימי אחר אליו חייבים אנו להתוודע כאשר מתבוננים אנו פנימה בדרך זו, הוא מה שהייתי רוצה לקרוא לו החוש של התנועה. כאשר אנו מניעים את הגפיים שלנו, אנו ערים לזאת לא רק על ידי צפייה חיצונית בעצמנו, אלא גם במובן של קליטה פנימית. גם כשאנו הולכים: אנו מודעים שאנו הולכים לא רק בזה שאנו רואים אובייקטים חולפים ושדה ראייתנו את העולם החיצוני משתנה, אלא גם בזה שיש לנו קליטה פנימית של התנועות של הגפיים, של שינויים בתוכנו כאשר אנו נעים. בדרך כלל אנו נשארים לא מודעים להתנסויות והקליטות הפנימיות שמקבילות לאלו החיצוניות בגלל חוזקן של ההתנסויות החיצוניות, כשם שאור עמום “מכובה” על ידי אור בהיר.

יכולת ההסתכלות הפנימית השלישית היא חוש שיווי המשקל. חוש שיווי המשקל הוא מה שמאפשר לנו למקם עצמנו בתוך העולם, להימנע מנפילה, לקלוט בדרך מסוימת כיצד אנו יכולים להביא את עצמנו לידי הרמוניה עם הכוחות בסביבתנו. אנו קולטים תהליך זה של הבאת עצמנו לידי הרמוניה עם סביבתנו באופן פנימי. כך אנו יכולים לומר באמת שאנו נושאים בתוכנו את שלושת החושים הפנימיים הללו: החוש של החיים, החוש של התנועה, והחוש של שיווי המשקל. הם פעילים במיוחד בילדות עד להתחלפות השיניים. בסביבות הזמן של התחלפות השיניים פעילותם מתחילה לדעוך, אבל הבה ניקח ונתבונן רק בדוגמא אחת, החוש של שיווי המשקל – התבוננו כיצד בלידה אין לילד עדיין דבר המאפשר לו להשיג תנוחה של שיווי משקל לה הוא נדרש בהמשך החיים. התבוננו כיצד הילד משיג בהדרגה שליטה על עצמו, כיצד לומד הוא תחילה לזחול על ארבע, כיצד הוא משיג בהדרגה באמצעות החוש של שיווי המשקל שלו את היכולת לעמוד וללכת, כיצד לבסוף זה מאפשר לשמור על שיווי המשקל שלו.

אם אנו מתבוננים במלוא תהליך ההתפתחות מרגע ההתעברות ועד להתחלפות השיניים, אנו רואים כאן את הפעילות מלאת העוצמה של שלושת הכוחות הפנימיים הללו. ואם נוכל לרכוש ראייה חודרת אל תוך מה שמתרחש כאן, נראה שאין פועל כאן, בחוש שיווי המשקל ובחוש התנועה, דבר אחר מאשר “מתמטיות” חיה. בכדי לאפשר לכל זאת להתעורר לחיים, החוש של החיים נמצא כאן בכדי להפיח בזה רוח חיים. פעילות זו אינה מסתיימת לחלוטין בהתחלפות השיניים, אבל היא נעשית באותה העת לפחות ניכרת במידה רבה למשך שארית החיים. זה אשר הוא פעיל פנימית בחוש של שיווי המשקל, בחוש של התנועה, ובחוש של החיים נעשה חופשי. מתמטיקה חבויה זו הופכת לחופשייה, ממש כשם שחום חבוי יכול להפוך לחום משוחרר. ואנו רואים כיצד זה אשר במקור היה ארוג בתוך האורגניזם כאלמנט של הנפש נעשה חופשי. אנו רואים כיצד מתמטיקה זו מגיחה כהפשטה מהמצב אשר בו היא היוותה במקורה כוח מוחשי אשר עיצב את האורגניזם של האדם. ומאחר וכבני אדם אנו תלויים בקורי הקיום בהתאם ליחסי הזמן והמרחב, אנו לוקחים מתמטיקה זו אשר הפכה לחופשית החוצה אל העולם החיצוני במובן של משהו אשר פעל בתוכנו עד להתחלפות השיניים. רואים אתם, אין זו הכחשה, אלא הרחבה של מדעי הטבע, המתרחשת כאשר אנו מתייחסים בצורה נכונה למה שצריך לחיות בתוך מדע הרוח כגישה ורצון.

כך נושאים אנו את אשר מקורו בתוכנו אל מעבר לגבול של קליטת החושים. אנו מתבוננים באדם בתוך תהליך של התהוות. אין אנו פשוט מבחינים במתמטיקה מצד אחד ובהתנסויות חושיות מצד שני, אלא בהתגלות המתמטיקה בתוך התפתחות האדם. וכך אנו מגיעים לזה אשר באמת מוביל אל מדע הרוח עצמו. אתם רואים, זה אשר אנו מביאים לידי התרחשות מתוך חיינו הפנימיים, “מתמטיות” זו הופכת בסוף למופשטת. עדיין, התנסותנו בה צריכה שלא להישאר מופשטת. ללא ספק בזמננו קיימות בעבורנו מעט הזדמנויות להתנסות במתמטיקה באור הנכון. בנקודה מסוימת של התפתחות הציוויליזציה המערבית אכן נחשף לאור משהו במשמעות זו של רוח יוצאת דופן במתמטיקה. זה יצא לאור בנקודה בה נובאליס, המשורר נובאליס, אשר עבר הכשרה מתמטית טובה בלימודיו, כתב על מתמטיקה במקטעים שלו. הוא קרא למתמטיקה פואמה מפוארת, פואמה נהדרת ונפלאה.

אדם חייב להתנסות באמת בזמן כלשהו בזה אשר מוביל מהבנה מופשטת של צורות גיאומטריות אל התחושה של ההרמוניה הנפלאה אשר מונחת בבסיס “המתמאטיות” הפנימית הזאת. באמת חייבת להיות לאדם ההזדמנות להגיע אל מעבר לעשייה המתמטית הקרה והשקולה, אשר אנשים רבים אפילו שונאים. אדם חייב להיאבק עד הסוף כפי שנובאליס נאבק בכדי להתייצב ביראת כבוד בפני ההרמוניה הפנימית – ואם יורשה לי להשתמש בביטוי אשר שמעתם לעיתים תכופות בהקשר שונה לחלוטין – המלודיה (הלחן) של המתמטיקה.

אז נכנס דבר חדש אל ההתנסויות המתמטיות של האדם. כאן ניכנס אל המתמטיקה, אשר אחרת נשארת אך ורק אינטלקטואלית, ואם לדבר בצורה מטפורית, מעניינת רק את הראש, משהו אשר עוסק באדם השלם. דבר זה מגלה עצמו ברוח צעירה כמו זאת של נובאליס בהרגשה: זה אשר אתה רואה כהרמוניה מתמטית, זה אשר אתה אורג דרך כל תופעות היקום, זהו למעשה אותו הנול אשר ארג אותך במשך שנות גדילתך הראשונות כילד כאן על האדמה. דבר זה מסייע להרגיש בצורה מוחשית את הקשר שבין האדם ליקום. וכאשר אדם מפלס דרכו אל עבר התנסות פנימית כזאת, אשר יש כאלו המתייחסים אליה כאל פנטזיה בלבד מאחר והם למעשה לא הגיעו אליה בעצמם, אז יש לו מושג מה מדען הרוח חווה כאשר הוא מתרומם אל תפיסה מקיפה יותר של ה”מתמטיות” הזאת, באמצעות התנסות בהתפתחות פנימית, אודותיה עדיין אהיה חייב לדבר ואשר תמצאו אותה מתוארת במלואה בספרי “כיצד קונים דעת העולמות העליונים”. מאחר ואז התכולה של הנפש המגלה עצמה כמתמטיקה פנימית זו משתנה לידי משהו הרבה יותר מקיף. היא הופכת למשהו אשר נשאר מדויק באותה המידה כמו החשיבה המתמטית אבל לא נובע אך ורק מהאינטלקט אלא מהאדם השלם.

בנתיב זה של עבודה פנימית קבועה – עבודה פנימית דורשת עבודה רבה יותר מאשר במעבדה או במצפה כוכבים או במוסד מדעי אחר כלשהו – אדם מתוודע לזה אשר מונח בבסיס המתמטיקה, אשר מונח ביסוד היכולת הפשוטה של נפש האדם, שיכולה להיות מורחבת למשהו מקיף הרבה יותר. בהתנסות גבוהה יותר זו של המתמטיקה אדם מגיע לידי הכרת האינספירציה. אדם מגיע להבנה של ההבדלים בין מה שחי בנו כמתמטיקה לבין מה שחי בנו כאמפיריות המכוונת מבחוץ. באמפיריות זו המכוונת מבחוץ יש לנו את התרשמויות החושים אשר מעניקות תוכן למושגינו הריקים. באינספירציה יש לנו משהו רוחי בתוך-תוכנו, את הפעילות אשר מגלה עצמה במתמטיקה – אם יודעים אנו כיצד לתפוס מתמטיקה כהלכה – כמשהו רוחי אשר בשנותינו המוקדמות חי ואורג בתוכנו. פעילות זו ממשיכה ובעיסוקנו במתמטיקה אנו חווים זאת חלקית. אנו מגיעים לידי הבנה שהיכולת לבצע חישובים מתמטיים תלויה באינספירציה, ואנו יכולים להתנסות באינספירציה עצמה באמצעות התפתחות והיעשות למדעני הרוח. דימויינו ומושגינו מקבלים אז את תוכנם בדרך שונה מאשר באמצעות התנסות חיצונית. אנו יכולים להאציל השראה על עצמנו עם הכוחות הרוחיים אשר פועלים בתוכנו במהלך הילדות. מאחר ומה שפועל בנו במהלך ילדותנו הוא רוח. הרוח שוכנת בגוף האדם וחייבת להיתפס שם באמצעות הגוף, בתוך האדם. היא יכולה להיראות בטהרתה, בצורה חופשית, אם אדם רוכש באמצעות הכושר של האינספירציה את היכולת לא רק לחשוב במושגים מתמטיים, אלא לראות את זה אשר קיים ככוח ממשי בזה אשר בונה ומעצב אותנו לפני ולפנים עד השנה השביעית. וזה אשר חושף עצמו באופן חלקי במתמטיקה ומגלה עצמו באמצעות האינספירציה כעולם נרחב ומתפשט הרבה יותר, יכול להיראות מבפנים, אם מיישמים שיטות מדעיות רוחניות מסוימות אשר אודותיהן – כפי שאמרתי – אני מתכנן עדיין לדבר. באמצעות זה אדם רוכש לא רק יכולות חדשות שניתן להוסיפן לאלו אשר נרכשו על ידי הכוחות הישנים של ההכרה, אלא יותר מכך, צורה חדשה לחלוטין של הבנה. אדם רוכש הכרה “אינספירטיבית” חדשה.

מהלך האבולוציה האנושית היה כזה שהכוחות הללו של ההכרה האינספירטיבית נסוגו במהלך הזמן, לאחר שהיו נוכחים קודם לכן ברמה גבוהה ביותר. אדם חייב להגיע לידי הבנה כיצד אינספירציה מתעוררת בתוך הישות הפנימית של האדם – אותה האינספירציה אשר שרדה במערב רק כהתנסות מדוללת, אינטלקטואלית במתמטיקה. כך ניתן להרחיב את ההתנסות אם רק נבין את טבע העולם הפנימי הזה. רק אז יוכל האדם להתחיל להבין את מה שחי בתודעה הקדומה יותר שהועברה אלינו למעשה רק מהמזרח, מהוודנטה ומהפילוסופיות המזרחיות האחרות אשר נשארו כה מסתוריות עבור השכל (mind) המערבי. מאחר ומה היה זה שחי למעשה בתוך פילוסופיות מזרחיות אלו? היה זה משהו אשר עלה באמצעות יכולות נפש בעלות טבע מתמטי. הייתה זו אינספירציה. זה לא היה רק מתמטיקה, אלא במידת מה משהו המושג בתוך הנפש בדרך הדומה לזו בעזרתה אדם מבצע חישובים מתמטיים. כך הייתי אומר שהאטמוספירה המתמטית הזאת שנבעה מהוודנטה ומהשקפות עולם עתיקות דומות, היא משהו אשר ניתן להבינו מנקודת המבט אשר משיגים בהתעוררות חוזרת הנדרשת לכניסה אל עולם האינספירציה. אם אדם יכול להתרומם לחיים פנימיים שופעים אלו אשר פועלים בצורה לא מודעת במתמטיקה ובמדע המתמטיקה ויכול לשאת זאת אל עולם אחר, אז יכול הוא לגלות את אותו היסוד המתמטי אשר גיתה ראה. גיתה התוודה בצניעות שאין הוא בקיא במתמטיקה במשמעות מקובלת כלשהי. גיתה כתב אודות יחסו למתמטיקה בסדרת מאמרים מעניינת ביותר, אשר יכולים אתם למצוא בכתביו המדעיים תחת הכותרת “יחס למתמטיקה”. זה מעניין בצורה יוצאת דופן! מאחר ולמרות הוידוי הצנוע של גיתה שלא רכש מיומנות בטיפול במושגים ותיאוריות מתמטיות ממשיות, הוא בכל זאת דרש דבר אחד: הוא קרא לפנומנליזם כפי שיושם בלימודיו המדעיים. הוא תבע שבתוך התופעה המשנית הניצבת מולנו בעולם התופעות נחפש את אב הטיפוס של התופעה, אבל מהי סוג הפעילות המתרחשת כאן? הוא תבע שנעקוב אחורנית אחרי התופעות החיצוניות עד לאב הטיפוס ממש באותה הדרך בה מתמטיקאים עוקבים אחרי המראות החיצוניים של מבנים מורכבים אחורה עד לאכסיומות, התופעות האב טיפוסיות של גיתה הן אכסיומות אמפיריות, אכסיומות אשר ניתן להתנסות בהן.

גיתה דרש כך, ברוח מתמטית אמיתית, שאדם יחדור אל תוך התופעה עם מתמטיקה. הוא כתב שאנו חייבים לראות את התופעה האב טיפוסית בדרך כזאת שנהיה מסוגלים להצדיק בכל זמן את ההתנהלות שלנו בהתאם לדרישות המחמירות של המתמטיקה. כך מה שגיתה חיפש זו מתמטיקה מותאמת שעברה שינוי, כזאת אשר מתפשטת על פני התופעות. הוא תבע את זה כפעילות מדעית.

לכן, גיתה היה יכול לכסות באור את הקוטב האחד אשר אחרת היה נשאר כה חשוך אם היינו עוסקים רק בהנחות אודות המושג של החומר. אנו נראה כיצד גיתה ניגש אל קוטב זה. אך אנו, האנשים המודרניים, חייבים להתקרב אל הצד השני, אל הקוטב של התודעה. אנו חייבים לחקור באותה הדרך כיצד יכולות נפשיות מגלות את פעילותן בישות האדם, כיצד הן נובעות מתוך הטבע הפנימי של האדם החוצה, להצגת פעילותן בחיצוני. אנו נהיה חייבים לחקור זאת. זה ייעשה ברור שאנו חייבים להשלים את שיטת החקירה של העולם החיצוני המוצעת על ידי הפנומנולוגיה של גיתה עם שיטה הבנת העולם של תודעת האדם. זו חייבת להיות צורת הבנה שניתן להצדיקה באותו המובן, לפיו השיטה של גיתה יכולה להיות מוצדקת עבור המתמטיקאים – שיטה כמו זאת שניסיתי להפעיל בצניעות בספרי “הפילוסופיה של החירות“.[1]

בקוטב של החומר אנו פוגשים את התוצאות שמניבה הפנומנולוגיה של גיתה ובקוטב של התודעה את זה אשר מושג על ידי התמדה בשיטה אשר ביקשתי לבסס בדרך הצנועה ב”פילוסופיה של החירות”.

מחר אנו רוצים להמשיך עם זה הלאה.

——————————————-

  1. הפילוסופיה של החירות – יצא לאור בהוצאת ניצת השחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *