רודולף שטיינר

GA148

שלוש עשרה הרצאות שניתנו באוסלו, ברלין וקלן

בין 1 באוקטובר 1913 ל-10 בפברואר 1914

תרגום מאנגלית ועריכה לשונית: חייה חצב

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

תודה גם לחברי ענף הלל קרית טבעון על הערותיהם ותיקוניהם

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה מספר 13

קלן, 18 בדצמבר 1913

לפני שאנו ממשיכים בהתבוננות על חייו של ישוע כריסטוס, אני מעוניין לדבר בקצרה על שיטת המחקר. כמובן, זהו נושא רחב מאוד ורק ניתן לתת קווים כלליים לגביו, אבל הייתי רוצה שיהיה לכם רעיון כלשהו לגבי 'מחקר אוקולטי', כפי שאנו מכנים אותו, שמאפשר לחדור לעובדות כמו אלה שהתייחסנו אליהם אתמול.

הדבר הראשון שיש לומר הוא שמחקר כזה מבוסס על קריאת הכתבים האקשיים. הראיתי למה הכוונה במילים אלה במאמרים תחת הכותרת 'הכתבים האקשיים' ('From the Akashic Record') שיצאו לאור ב'לוציפר-גנוסיס'.^[1] חשוב להבין שצריך להשתמש בשיטות שונות כדי למצוא עובדות שונות הקשורות להיסטוריה ולקיום של העולם, או ליתר דיוק, צריך להבין שהיקום במהותו מכיל אך ורק מצבים של תודעה. כל דבר שקיים מחוץ למצבים של תודעה של ישויות רוחיות הוא בסופו של דבר חלק מהמאיה או האשליה הגדולה. אתם תמצאו התייחסות מיוחדת לכך בשתיים מעבודותיי. הראשונה היא 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים' היא מציגה את אבולוציית האדמה משלבי שבתאי ועד לוולקן, ומראה שייעוד ההתקדמות – משבתאי לשמש, משמש לירח, מירח לאדמה וכן הלאה היה בראשיתו רק שינויים במצבי תודעה. הכוונה היא שאם נייחל לחדור לממשויות עצומות אלה עלינו לעבור לרמה של אבולוציה קוסמית שמערבת מצבי תודעה, ואנו יכולים להתייחס אליהם אך ורק כמצבים של תודעה. אותו דבר נאמר בספר שיצא לאור הקיץ, 'הסף של העולם הרוחי'.^[2] (The Threshold of Spiritual World) הראתי שם כיצד הראייה מתרוממת בהדרגה מעל המישור שבו חפצים ותהליכים חומריים נראים מסביבכם. כל זה נעלם לתוך האין ונהרס. לבסוף אתם מגיעים לאזור שבו תוכלו למצוא רק ישויות במצבים שונים של תודעה. אלה הן הממשויות האמיתיות של העולם. אנו חיים במצב תודעה אנושי ואיננו מסוגלים לראות את התמונה המלאה, ולכן דברים שנראים אמיתיים הם למעשה אינם אמיתיים.

דיברתי על כך לעיתים די תכופות. עליך רק לשאול את עצמך: האם שיער אנושי הוא משהו אמיתי בעצמו, אפילו באופן מוגבל ביותר? האם הוא מתקיים בזכות עצמו? תהיה זאת שטות לומר ששיער אנושי מתקיים בזכות עצמו. אנו צריכים לראות אותו כמשהו שגדל על הגוף האנושי ולא יכול להתקיים בשום דרך אחרת. לכן כל אחד יסכים שזאת שטות לדבר על שיער אנושי כמתקיים לגמרי על פי כוונותיו, משום ששיער אינו יכול להתפתח בניפרד. אנו חשים לעיתים קרובות שצמחים הם ישויות יחידניות, אבל הם לא יותר יחידניים מאשר השיער. משום שצמח ביחס לאורגניזם האדמה הוא מה שהשיער הוא לראש, ואין שום סיבה להתייחסות בנפרד לצמח. האדמה צריכה להיראות כמקבילה לישות אנושית, וכל הצמחים כשייכים אליה, כפי שהשיער שייך לראש של אדם. זה חשוב לדעת היכן למתוח את הקו בהתייחסות לישות כאל משהו המתקיים בזכות עצמו. במישור הסופי, שאליו ישויות אנוש מסוגלות להגיע בכל זאת, לכל דבר שאין לו שורשים במצב של תודעה – לא ניתן לומר עליו שהוא ישות עצמאית. לכל דבר יש שורשים משלו במצב של תודעה, אולם תמיד באופנים שונים.

קחו למשל מחשבה – משהו שחי בנפש האנושית. בתחילה המחשבות התקיימו בנפש התודעה, אך לא רק שם. לרוחות השייכות להיררכיה הבאה הגבוהה יותר – מלאכים או אנגלוי (Angeloi) – יש גם כן את אותה המחשבה. אולם בעוד שלנו יש מחשבה בודדת, כל עולם המחשבה שלנו הוא מחשבה יחידה של המלאכים. המלאכים חושבים את נפש התודעה שלנו. אתם יכולים לראות שכאשר אתם מתקדמים בראייה גבוהה יותר אתם צריכים לפתח הרגשה שונה לגבי תפיסה של העולמות העליונים מאשר זו שיש לכם בעולם של המציאות הפיסית הרגילה. סגנון החשיבה, שבו אנו משתמשים בקשר לעולם הפיסי ולקיום על האדמה, לא יעזור לנו להשיג ראייה גבוהה יותר. שם אינכם צריכים רק לחשוב, אלא שיחשבו אותכם, ולדעת שחושבים אותכם. זה לא ממש קל לאפיין בדיוק את התגובה הפנימית שלנו לתפיסות גבוהות יותר, משום שאין לנו עדיין את המילים האנושיות לכך. אולי נוכל להשתמש בהקבלה. זה יהיה כמו לעשות כל מיני תנועות ולא להתבונן בעצמנו כשאנחנו מבצעים אותן, אלא במקום זאת להסתכל לתוך העין של אדם אחר כדי לראות שם את תנועותינו, כאשר אנו אומרים לעצמנו: כשאנו מתבוננים לשם אנו יודעים שאנו עושים דבר זה או אחר עם הידיים שלנו או עם הבעת הפנים שלנו. זוהי ההרגשה שיש לכם במישור הראשון של ראייה גבוהה יותר. יש לכם רק מודעות כללית לעובדה שאתם חושבים, אבל אתם צופים בעצמכם במודעות התודעה של הרוחות שבהיררכיה הבאה הגבוהה יותר. אתם מרשים למלאכים לחשוב את מחשבותיכם. אתם חייבים לדעת שאתם לא שולטים במחשבות שלכם עצמכם בנפש התודעה שלכם, אלא אותן רוחות של ההיררכיה הבאה הגבוהה יותר, שולטות בהן. אתם חייבים להרגיש את מודעות התודעה של המלאכים נובעת ונעה באופן פעיל בתוככם. זה ייתן לכם תובנה לגבי האימפולסים המקדמים של האבולוציה. כמו למשל האמת לגבי אימפולס הכריסטוס שממשיך להיות פעיל אפילו היום בראותנו שהוא בא לידי קיום. המלאכים מסוגלים לחשוב את האימפולסים האלה; אנו, ישויות אנושיות, מסוגלות לחשוב ולאפיין אותם, אם גישתנו למחשבות שלנו היא אחת שבה אנו מוסרים אותן למלאכים, ומתירים להם לחשוב בתוכנו. זה נרכש על יד אימון ארוך, כפי שמתואר בספרי 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים'. (Knowledge of the Higher Worlds) מגיע הרגע כשהמילים "הנפש שלך כבר אינה חושבת; היא מחשבה שהמלאכים חושבים" הופכים למשמעותיות, משהו שאתם יכולים לחוש. כשזה הופך לחוויה אנושית אישית אמיתית, אתם נכנסים מבפנים לתוך המחשבות על אמיתות הכריסטוס הנפוצות או למחשבות אחרות המתייחסות להדרכה החכמה של אבולוציית האדמה.

כל מה שקשור לתקופות ייחודיות של אבולוציית האדמה: התקופה ההודית הקדומה, התקופה הפרסית הקדומה, וכן הלאה – נחשב על ידי הארכי-מלאכים. המשך האימונים מביא אתכם לנקודה שבה אינכם רק נחשבים על ידי המלאכים אלא הופכים לחוויה חיה בעבור הארכי-מלאכים. כל מה שנחוץ זה להמשיך בתרגילים עד שאתם יודעים שאתם מוסרים את חייכם כדי שיהפכו לחיים של הארכי-מלאכים. נתתי כמה פרטים על כך ב'סף עולם הרוח', באומרי שהתחושה שאתם מקבלים היא שכאילו הנחתם את ראשכם בתוך ערימת נמלים. דיברתי על כך גם במינכן. הנמלים הן המחשבות הנעות באופן פעיל. בחיים רגילים אנו מאמינים שאנו חושבים את מחשבותינו. עם ההתאמנות אתה מתחיל להבין שהמחשבות נחשבות בתוכך משום שהמלאכים חושבים בתוכך. עם התקדמותך אתה מקבל את התחושה שאתה נלקח למחוזות אחרים של העולם על ידי הארכי-מלאכים ולומד להכיר מחוזות אלה. כל מי שנותן תיאור אמיתי של התרבות המצרית או ההודית יודע את משמעות המילים: "המחשבות שלך נלקחות אל תקופה מסוימת על ידי ארכי-מלאך." זה כאילו שמיצי החיים שבנו ידעו שהם מתחזקים את תהליך החיים ונלקחים מסביב לאורגניזם כמו הדם. הרואה הרוחי יודע שהוא נלקח מסביב לתהליך החיים של העולם על ידי הארכי-מלאכים.

כל דבר הקשור עם כניסה לתוך הנפש של חוויה יחידה יכול להיחקר רק כשהמילים: "הנפש מציעה את עצמה להיות מזון למקורות (Origins) או לארכאי, רוחות האישיות" מקבלות משמעות. זה יכול להישמע מוזר ומגוחך, אבל אף על פי כן זה נכון שאמיתות כמו החיים של ישוע אינן יכולות להיחקר מבלי שהמילים "אתה צריך לשרת את 'רוחות האישיות' כמזון רוחי" יהיו בעלי משמעות לגביך. זה כמובן נשמע חסר היגיון לאנשים שמכירים רק את החיים בעולם הפיסי. אבל כפי שפרוסת הלחם היורדת לתוך קיבתכם הופכת למזון שלכם – אם היא היתה יכולה לחשוב היא היתה יודעת שהמשמעות והמטרה שלה מונחות בכך שאנו הופכים אותה למזון שלנו – כך לנו הישויות האנושיות יש משמעות ומטרה בשרתנו את הארכאי כמזון. אנו נצרכים ללא הרף על ידי הארכאי בעת שאנו מסתובבים כאן, על פני האדמה. לא תכחישו שאנשים באופן כללי אינם יודעים זאת ויתייחסו לכך כרעיון מטורף אם מישהו יספר להם על כך. ישויות אנושיות הן בעבור הארכאי מה שגרגרי החיטה הם בעבור ישויות אנושיות. אנו צריכים לדעת זאת מחוויה חיה ולא רק כתיאוריה בלבד, בהתייחסנו לארכאי כפי שגרגר חיטה היה מתייחס אם הוא היה נטחן והופך לעיסה על ידי שיניך שאז עברה דרך הגרון והקיבה שלך עם הידע: אני אוכל אנושי. כך אנו חייבים לדעת: אני המזון של הארכאי, אני מעוכל על ידי הארכאי, אלה הם החיים שלהם, שאני חי בתוכם. ואז אנו חולקים את מודעות התודעה של רוחות האישיות, כפי שאנו חולקים את מודעות התודעה של הארכי-מלאכים, ביודענו שהארכי-מלאכים לוקחים את נפשנו לתוך תקופה מסוימת. ואנו חולקים במודעות התודעה של המלאכים כאשר אנו יודעים שמחשבותינו נחשבות על ידי המלאכים.

התנאים שבהם מושגת חוויה חייבים להשתנות אם אנו רוצים להיכנס לעולמות העליונים ולקרוא את סודותיהם. אנו חייבים לדעת שאנחנו עצמנו נצרכים על ידי רוחות האישיות, כאשר אנו רוצים לחקור עובדות באבולוציה האנושית שהן אמיתיות ומוחשיות כמו החיים של ישוע מנצרת.

הערות אלה עשויות לעזור כדי להראות כמה שונה מחקר אוקולטי ממחקר בעולם הפיסי. אתה יכול להתעמק בהקבלה וזה ייתן לך משהו שניתן להסתמך עליו. אתה יכול לחשוב על עצמך כגרגר החיטה שנטחן לעיסה ולקבל מושג על מה שמעורב כשאדם קורא במודעות התודעה של הארכאי. ההקבלה היא לגמרי אמיתית, משום שנפשך צריכה להיטחן לעיסה ואתה חייב לחוש זאת. מחקר עליון אינו אפשרי ללא כאב וסבל. וכדי להניב יותר מאשר סתם פנטזיה, המחקר לתוך העולמות העליונים אינו יכול להיות מושג ללא כאב כמו המחקרים הנעשים בעולם הפיסי. ולפיכך מאמצי להימנע ממושגים מופשטים ומתיאור מופשט כשדיברתי אתמול על החיים של ישוע. סיפרתי לכם שזה היה תיאור אמיתי של חיי ישוע מנצרת משנתו השתיים-עשרה עד לשמונה-עשרה, שנות העשרים והשלושים. הפרטים של הסיפור הם פחות חשובים; מה שחשוב זה שנקבל תחושה אמיתית לגבי מה שהנפש של ישוע עברה וחלקה בכאב אינסופי ובבדידות, כאשר הוא היה לגמרי לבד עם האמיתות המקוריות, כשלא היו בנמצא אוזניים לשמוע אותם. הכוונה היתה להציג משהו מהחיים הפנימיים, הרגשות הפנימיים של ישוע מנצרת. רציתי להראות כיצד הוא ספג את הסבל והכאב של האנושות במשך שלוש פעמים בין שנתו השתיים-עשרה לשנתו השלושים. אם רק תספרו לעצמכם או לאחרים על האירועים שניסיתי לתאר בקווים כלליים זה לא יעזור לכם להבין את המשמעות של מה שעבר ישוע כהכנה בעבור המסתורין של גולגותא. אתם צריכים לקבל מושג לגבי הסבל שהתנסה בו ישוע מנצרת כישות אנושית, והניחו לליבכם להתרגש עמוקות. הוא היה צריך לעבור דרך הכאב והסבל הללו לפני שהוא הגיע למסתורין של גולגותא כדי שאימפולס הכריסטוס יוכל להיכנס לתוך אבולוציית האדמה.

אימפולס הכריסטוס קם לתחייה בנפשנו כאשר אנו מביאים ייסורים אלה לחיים בתוכנו, מדברים על עובדות הקשורות לדברים כאלה ומבקשים להביא את רגשותינו ותגובותינו הפנימיות לתודעה. זה ברור מטבעו של המחקר האקשי שניסיתי לתאר בכמה מילים. ככל שתצליח להתמזג יותר עם הרגשות הפנימיים החיים, המציפים והמפכים, כן תחדור עמוק יותר לתוך אמיתות לא ידועות אלה.

האירוע הבא בחייו של ישוע הוא דבר שאיני צריך להיכנס אליו, משום שדיברנו עליו לעיתים קרובות. דרך הטבילה על ידי יוחנן בירדן, שלושת הגופים של ישוע מנצרת, שבעבר היו מלאים עם הרוח של אני-זרתוסטרא, קיבלו את רוח כריסטוס. ישות ירדה לפיכך מעולם הרוח וקיבלה את הגורל שבו תהיה כבולה לגוף אנושי למשך שלוש שנים. חשוב להבין את המשמעות של העניין. הוא שונה במהותו באופן עצום מכל דבר אחר שקרה באבולוציה של האדמה. אנו צריכים להבין שהאירוע שבו נכנסה ישות הכריסטוס לתוך הגופים של ישוע מנצרת לא היה עניין אנושי טהור באבולוציה של האדמה.

אתם יכולים להתייחס לעניין מנקודת מבט אנושית ולומר: "היה אדם שהיה כפי שתיארנו אותו. הוא לקח את ישות הכריסטוס, את אימפולס הכריסטוס לתוך עצמו." אבל אנו יכולים להתייחס לעניין מנקודת מבט מאוד שונה, למרות שבמקרה זה להרהורים שלנו יהיו די מעט דימויים מנטליים. זה לא חשוב. מאחר והתכוננו בעזרת מדע הרוח, אנו נהיה מסוגלים להבין משהו מכך.

הבה נניח שאנו יושבים ומהרהרים במסתורין של גולגותא לא כישויות אנוש במועצה מכונסת של האנושות, אלא במועצה של ההיררכיות העליונות, כחברים בהיררכיות הללו. הקבלה גסה לכך היא זו הבאה: אם כפר שוכן באמצע הדרך במעלה ההר, אנו יכולים להסתכל עליו מלמטה וגם מפסגת ההר. באופן טבעי אנחנו מתייחסים בדרך כלל למסתורין של גולגותא מנקודת מבט אנושית. אבל זה אפשרי לטפס למעלה אל תוך הספירה של ההיררכיות העליונות. כיצד נדבר אז על המסתורין של גולגותא? אנו נצטרך לומר שכאשר האבולוציה של האדמה החלה, היו להיררכיות העליונות יעדים מסוימים בעבור האנושות. הם רצו להנחות את אבולוציית האדמה בכיוון מסוים. אבל לוציפר התערב בעניינים האנושיים על האדמה. כחברים בהיררכיות העליונות אתם מביטים מטה אל האדמה ורוצים להנחות את גורל האנושות, אבל אז לוציפר משנה את הכיוון של האבולוציה, למרות שהכוונה היתה לתת לדברים לקחת מסלול שונה.

בהביטנו מטה על האבולוציה האנושית נאמר אז לעצמנו: "לא כל מה שקורה שם למטה קורה בגללנו. לוציפר כל הזמן מתערב". עם לוציפר ומאוחר יותר גם עם אהרימן המסתבכים בתוך התהליך, נכנס אלמנט לאבולוציה האנושית שהיה זר לכל מה שההיררכיות העליונות עשו. איכשהו יכולים לומר שהחברים בהיררכיות העליונות אמרו לעצמם: "עד לנקודה מסוימת ספירת הפעילות הארצית אבודה בשבילנו. כוחות שחדרו הסירו ספירה זו ונפשות האנוש שלה מאיתנו."

ההיררכיות העליונות הופכות למעורבות בשלבים בתהליך של הדרכה, כשהן מסתמכות על כוחותיהן ומתחילות מהנמוך ביותר. רוחות עליונות וכמובן גם העליונה שבהן מעורבות בניהול אבולוציית האדמה, אבל הן מתירות למשרתים שלהן לטפל בעניינים מסוימים. המשרתים – המלאכים, ארכי-מלאכים וארכאי הם הראשונים להיות מעורבים ישירות.

אנו ראינו את עצמנו, עם כל הענווה, יושבים במועצה של ההיררכיות הגבוהות במקום במועצה של האנושות. ובמצב הזה היינו יכולים לומר: "המלאכים, ארכי-מלאכים וארכאי הם השליחים שלנו; הם היו יכולים לבצע את פקודותינו באופן הנפלא ביותר אלמלא הכוחות הזרים הנוכחים בספירה הארצית." זה הוביל את המועצה החשובה של האלים להגיע למשהו כמו המסקנה הבאה: "מאחר ולא היינו מסוגלים לשמור את לוציפר ואהרימן הרחק מאבולוציית האדמה, משרתינו – המלאכים, הארכי-מלאכים והארכאי – כבר אינם מסוגלים, מנקודת זמן מסוימת, לעשות את מה שאנו מתכוונים שהם יעשו בעבור האנושות." נקודת הזמן היתה זו של המסתורין של גולגותא.

כאשר זמן זה התקרב, האלים של ההיררכיות העליונות היו צריכים לומר לעצמם: "אנו מאבדים את האפשרות להניח למשרתינו להתערב בנפשות האנושיות. לא היינו מסוגלים להרחיק את לוציפר ואהרימן ולכן לא נהיה מסוגלים להשפיע על האבולוציה בעזרת משרתינו לאחר זמן זה. ואז יתעוררו כוחות בנפשות האנושיות שלא יוכלו יותר להיות מונחים על ידי מלאכים, ארכי-מלאכים וארכאי. ישויות אנוש נהיות מחוץ להישג ידינו בגלל הכוחות של לוציפר ואהרימן."

זה באמת היה 'מצב הרוח' במרומים כשהתקרב הרגע בזמן שסימן את התחלת העידן הנוכחי שלנו. ה'חרדה' העצומה שפקדה את האלים היתה שמשרתיהם לא יהיו מסוגלים עוד לטפל כיאות באנושות מנקודה מסוימת בזמן. אני בטוח שתבינו כשורה את העניין. משום שאתם יודעים ממדע הרוח שלמושגים יש משמעות שונה והם מעוררים תגובה שונה כאשר אנו משתמשים בהם כדי לאפיין את העולמות העליונים.

'חרדת' האלים גדלה והפכה יותר ויותר לייסורים, אם ניתן לנו לומר זאת כך. ואז נעשתה ההחלטה לשלוח מטה את רוח השמש, בהקריבם אותה, מפני שהם אמרו לעצמם: "נניח לה לבחור יעד שונה מעתה והלאה. במקום לשבת במועצה של האלים נניח לה להיכנס לזירה שבה חיים נפשות אנושיות. אנו מקריבים את רוח השמש שעד כה היתה איתנו בספירות של ההיררכיות העליונות. ועכשיו היא תיכנס לתוך ההילה של האדמה וישוע יהיה שער הכניסה לכך."

אם כן, כך נראה העניין מלמעלה. זאת היתה הדאגה של האלים שמנחים את אבולוציית האדמה, ולא רק עניין לאנושות. גישה אחת לזה לא תהיה רק לשאול: "מה צריך לעשות כדי שהאנושות לא תתדרדר ותאבד?" אלא לשאול "כיצד נוכל, אנו האלים, ליצור משקל נגד למה שקורה באבולוציית האדמה בגלל שאנחנו היינו צריכים להתיר ללוציפר ואהרימן להפוך מעורבים בה?"

כעת אנו יכולים להרגיש שהמסתורין של גולגותא הוא יותר מאשר רק עניין ארצי, שזה עניין שנוגע לאלים – אחד האירועים מהעולם שלהם. באמת, שזה היה אפילו יותר חשוב שהאלים היו צריכים להניח לכריסטוס ללכת, כשנתנו אותו להאדמה, מאשר שהאנושות היתה מסוגלת לקבל את הכריסטוס.

אם מדברים באופן בסיסי, כיצד עוד עלינו לקבל את המסתורין חוץ מאשר כאירוע המרכזי על האדמה? כשאנו מתבוננים במסתורין של גולגותא עלינו לראות שהוא היה עניין של האלים; הם פתחו חלון במרומים, ובמשך זמן מה התעסקו בענייניהם בטווח הראיה של עיני האנשים. עלינו לפתח הרגשה אמיתית לכך, שזה כאילו שהבית של המרומים היה סגור כאשר עברנו לידו, אבל יהיה חלון בנקודה זו וירשו לנו להסתכל מבעדו ולראות דברים שאחרת הם נסתרים בין הכתלים של מקום משכנם של האלים.

מישהו עם רגש אוקולטי אמיתי של יראת כבוד ייגש למסתורין של גולגותא כמו מישהו שפוסע בהתגנבות מסביב לבניין שכולו סגור, כשיש לו רק רעיון קלוש למה שמתרחש בפנים. אבל בנקודה מסוימת ישנו חלון, ומבעד לחלון ניתן להיות עדים לחלק קטן ממה שמתרחש בפנים. המסתורין של גולגותא הינו כזה בעולם הרוח. ואנו חייבים לפתח רגש בשביל מה שקרה כשישות הכריסטוס נכנסה לתוך הגוף, או באמת לשלושת הגופים, של ישוע מנצרת. אנו צריכים לחדור לתוך רעיון זה יותר ויותר עמוק, בהביננו שבמסתורין של גולגותא אנו מקבלים הצצה לתוך אירוע שהיה עניין של האלים.

כשאנו מדברים על דברים כגון אלה עלינו להשתמש במילים באופן שונה מזה שאנו נוהגים בחיי היומיום. עלינו לדבר על ה'חרדה', ה'פחד' של האלים לפני שהגיע הזמן באבולוציה של האדמה שהיה צריך להתממש דרך המסתורין של גולגותא. מילים צריכות לקבל משמעות חדשה בעבור העניינים הכי קדושים של האנושות. אנשים מוכנים תמיד בגלל טיפשות שקופה, קלות דעת, ריקנות או בגלל סיבות אחרות להשמיץ דברים שמדובר בהם כדבר הקדוש ביותר. כל מה שאתה צריך לעשות זה לקחת מושג ולעוות את משמעותו כך שיתאים לאופן שאתה רוצה בו בחיים האקזוטריים. זה אפשרי להפוך משהו לניגוד שלו, למרות שהרבה נאמר מתוך צורך פנימי להפוך את האמיתות של עולם הרוח לידועות, אמיתות שהיה כה קשה לסחוט מתוך נפשך. אנשים שהם מספיק קלי דעת וחסרי מצפון יעוותו את משמעותם, בהתייחסם אליהם כמגוחכים, נוראים או שטניים. זה יותר מדי נפוץ בזמננו. האנשים שצריכים לשמור על האוצר של אמיתות רוחיות קדושות, כך שהן תוכלנה להיכנס ללבבות אנוש, אינם זהירים מספיק.

אנשים רוצים להזין את רוחם ללא מאמץ. לעיתים כה קרובות עליך לראות דברים מחפירים! אם מישהו הולך רק מעט מעבר לחומרנות בדברו על הרוח, אנשים יאמרו שזה מספק את הצורך שלהם. זה לא דורש שום מאמץ מצידם, במיוחד מאמץ פנימי. עלינו להרגיש שכאשר אנו לוקחים חלק בהתבוננויות רוחניות על ההיבטים הקדושים ביותר של אבולוציית האדמה אנו נושאים באחריות לשימוש הצודק באוצרות הידע המתייחסים לעולם הרוח. אנשים הם קלי דעת ובעלי דעות קדומות באופן חריג בתחום זה כיום, בלוקחם כל דבר בקלות. אתם תיפגשו עם קלות דעת שכזו שוב ושוב. אבל יתכן שתבינו כמה מתועבת היא רק אם תהיו מספיק זהירים ואם ליבכם ישתלהב באמת מהאמיתות הרוחיות הקדושות ביותר. אז אולי תוכלו לשפוט אותם בצורה צודקת ולהיות שומרים טובים של האוצרות של הרוח שכולנו נקראים לשמור עליהם.

זה אולי הכי קל לומר כאלה דברים כשמתייחסים למשהו כל כך חשוב כמו האמת – שהמסתורין של גולגותא אינו רק עניין אנושי, אלא עניין של האלים, ושאנו מסוגלים להציץ לעניין אלוהי זה כמבעד לחלון. אני יודע שכל מה שיאמֵר כדי לאפיין זאת יעוות בדרך כזו שאיני יכול להביא את עצמי לדבר על כך. אולי יגיע זמן כשכולכם תצטרכו לזכור את העובדה שמילים שמשתמשים בהן בעולם הפיסי צריכות לקבל משמעות חדשה כשאנו רוצים להשתמש בהן בעבור העולמות העליונים, ושיהיה אז קל לטעות בהבנתן.

בנצרות המקובלת ניתנה האמת שהצגתי בפניכם במילים: "האב הקריב את בנו למען האנושות." משום שהלבבות האנושיים התכוננו להרגיש, מילים אלה מציינות בדרך מקובלת מה שניתן באמת לבטא כ:"המסתורין של גולגותא היה עניין של האלים."

אם קיבלתם את מה שאמרתי צריך להיות לכם מושג ממה שקרה בטבילה על ידי יוחנן בירדן. בעקבותיה הגיע הפיתוי שמצוין גם בבשורות האחרות. מנקודת המבט של הכתבים האקשיים אנו נאמר פחות או יותר שכאשר ישוע מנצרת קיבל את ישות הכריסטוס לתוכו, הוא היה צריך לצאת למקום מבודד. ושם היתה לו התנסות חזיונית שמתוארת די בדייקנות במילים של כותבי הבשורה שהיו רואים רוחיים. אנו יכולים להציג זאת בדרך דומה, אבל חייבת להיות התייחסות לעובדה שישות הכריסטוס היתה עכשיו באמת מחוברת לשלושת הגופים של ישוע מנצרת. היא ירדה מטה ממרומי הרוח ונהייתה מוגבלת ליכולות של שלושת הגופים. לכן, לא יהיה זה נכון לדמיין שאחרי הטבילה, הכריסטוס – כחבר של עולם עליון, היה מסוגל מייד לרכוש תובנה על העולם. לא זה היה המקרה. אם אתם מוצאים זאת כקשה להבנה, חישבו מה משמעות העניין להיות בעל כושר לראייה על-חושית. מי הם אלה בעלי הכושר לראייה על-חושית? אתם הינכם! כל אחד מכם! אין אף אחד שאין לו כושר לראיה על-חושית. ומדוע אין להם ראייה על-חושית? מפני שהם לא פיתחו את האיברים שמאפשרים להם להשתמש בכוחות שקיימים אצל כל ישות אנושית. העניין הוא לא רק שיש יכולות, אלא שמסוגלים להשתמש בהן.

לישות הכריסטוס היו כל מיני יכולות, אבל בשלושת הגופים של ישוע מנצרת היו לו רק את היכולות שהיו אפשריות בגופים אלה. הם עברו שלבי הכנה מורכבים, והיכולות של שלושת הגופים הללו היו כמובן גדולות בהרבה מהיכולות המקבילות של כל שאר האנשים על האדמה. אבל הכריסטוס היה כבול אליהם, בדיוק כפי שהיכולות לראיה על-חושית שלכם כבולות לאיברים שנמצאים ברשותכם אבל עדיין אינכם מסוגלים להשתמש בהן.

נפש הזרתוסטרא השאירה יכולות מסוימות מאחור בשלושת הגופים של ישוע מנצרת, והכריסטוס היה מסוגל להשתמש בהן כאשר בהתחלה הוא היה צריך להתמודד עם ישות רוחית שהיתה אמורה לעורר את כל החשיבות העצמית והיהירות האפשריות בנפש אנושית. הוא חווה מה שישות רוחית זו עוררה בו, כשהוא משתמש בשפה הפנימית של חזיונות: "כל הממלכות שאתה רואה מסביבך" – אלה היו הממלכות של עולם הרוח – "יהיו שלך אם תכיר בי כאדון העולם הזה." אם היינו מפתחים חשיבות-עצמית ויהירות עד לדרגה הגבוהה ביותר והיינו נכנסים איתן לתוך עולם הרוח, היהירות הזו היתה מטביעה כל דבר אחר ואנו היינו מגיעים לממלכת העולם של לוציפר. היינו צריכים לעזוב כל דבר אחר מאחור, חוץ מאשר את יהירותנו. רק שאנחנו לא בנויים לכך כישויות אנוש; זה היה יכול להיות גורל נורא שעימו היינו נאלצים להתמודד אם כן היינו בנויים לכך.

ישוע כריסטוס התמודד עם אפשרות זו. ובנקודה זו עלו שתי דמויות בתוך ליבו: אחת שיקפה את החווייה שהיתה לו בדרכו לנהר הירדן, כאשר הוא פגש איש, שקראתי לו אתמול – האיש המיואש. והדמות שניגשה לאיש המיואש בחלומו הופיעה שוב לפני ישוע מנצרת באומרה כעת: "הכר בי כאדון העולם." והוא זיהה גם את הדמות שראה לפני השערים של האיסיים כלוציפר. לכן הוא ידע שהיה זה לוציפר שדיבר אליו והוא הדף את ההתקפה. הוא התגבר על לוציפר.

ואז שתי ישויות פתחו בהתקפה שנייה עליו. הרושם שהוא קיבל היה שוב מאוד דומה למה שכתבי הקודש מספרים לנו. נאמר לו: "הראה את כל אומץ הלב שלך, את עוצמתך וכוחך כישות אנושית על ידי הטלת עצמך מטה מהגבהים מבלי לפחד שיגרם לך נזק." במצב כזה כל המודעות לכוח ולאומץ צריכה להתעורר בלב האנושי. אבל היא יכולה גם לגרום לאדם להפוך למרושע. שתי דמויות ניצבו לפני כריסטוס. אולם היה לו הרושם של לוציפר ואהרימן בורחים משערי האיסיים, והיה לו גם הרושם שאחת מדמויות אלה מסווה את הישות שהציגה עצמה כמוות למצורע שישוע פגש בדרכו לירדן. הוא זיהה לפיכך את לוציפר ואהרימן, כשנזכר בחוויות שהיו לו בדרך. הוא הדף גם התקפה זו כשהתגבר על לוציפר ועל אהרימן יחדיו.

ואז אהרימן התקרב פעם נוספת. ומה שהוא אמר לכריסטוס כסוג של פיתוי משתקף במילים של כתבי הקודש: "הפוך אבנים אלה ללחם כדי לגלות את כוחך." אולם הפעם, ישוע כריסטוס לא היה מסוגל לפגוש את האתגר של אהרימן במלואו. הוא הדף את שתי ההתקפות הראשונות: אחת על ידי לוציפר לבדו ואחת על ידי לוציפר ואהרימן שביטלו אחת את השניה. אולם ההתקפה הסופית של אהרימן לא היתה יכולה להיהדף לגמרי, ולכך היתה צריכה להיות חשיבות בעבור כל פועלו של אימפולס הכריסטוס על האדמה.

אצטרך להשתמש בגישה מקובלת ודי שכיחה כדי להראות למה המילים: "הפוך אבנים אלה ללחם כדי שהן יוכלו להאכיל אנשים" מתכוונת למעשה. במשך שאר האבולוציה של האדמה עד לוולקן, ההיררכיות העליונות לא יהיו מסוגלות להרחיק לגמרי את אהרימן מהזירה שבה הן פועלות. אף פעם לא ניתן יהיה להוכיח שזה בלתי אפשרי להתגבר על פיתוי פנימי של לוציפר – הייחולים, המאוויים, היצרים, החשיבות-העצמית, היהירות והחוצפה שמתעוררים בנו. אם לוציפר יתקיף ישויות אנושיות לבדו, מאמץ רוחני יתגבר עליו. ואם לוציפר ואהרימן יתקיפו יחד מתוך הישות האנושית, אמצעים רוחניים שוב יובילו אל הניצחון. אולם, אם אהרימן מגיע לבדו הוא מעגן את כוחותיו בתהליכים החומריים של אבולוציית האדמה ואז לא ניתן להסירו לגמרי מהזירה. אהרימן, מפיסטופלס, ממון – למונחים אלה יש את אותה המשמעות – היא נמצאת בכסף, בכל דבר הקשור עם האנוכיות הטבעית שלנו על האדמה. מאחר וחיי אדם חייבים בהכרח שתמיד יהיה להם איזה שהוא היבט חומרני חיצוני, אזי ישויות אנוש צריכות להתעסק עם אהרימן. כדי לתת עזרה אמיתית לאנושות שעל האדמה, הכריסטוס היה צריך להרשות לאהרימן להיות בעל השפעה. אהרימן, הטבע חומרי, חייב להיות חלק מאבולוציית האדמה עד לסיום הסופי שלה. לכריסטוס אסור להתגבר על ההשפעה של אהרימן. הכריסטוס היה חייב לקבל את זה שהמאבק כנגד אהרימן חייב להמשיך עד שאבולוציית האדמה תגיע לסיומה. אהרימן היה צריך להישאר.

על התקפות פנימיות על ידי לוציפר ועל ידי אהרימן יחד ניתן להתגבר בעצמנו. המאבקים בעולם החומר החיצוני יהיו חייבים להמשיך ולהתקיים עד לסוף אבולוציית האדמה. הכריסטוס היה צריך לפיכך לשמור על אהרימן בהסגר, אבל הוא נאלץ להתיר לו להמשיך לצידו. ומשום כך התאפשר לאהרימן גם להיות פעיל לצידו של הכריסטוס במשך שלוש השנים שבהן הכריסטוס היה פעיל בגופו של ישוע מנצרת, ואז להיכנס לתוך נפשו של יהודה, ולשכנע אותו לבגוד בכריסטוס. מה שקרה בעזרת יהודה היה קשור לאתגר שהוצע בפיתוי לאחר המאורע ליד נהר הירדן, אתגר שלא ניתן היה לפגוש במלואו.

ישות הכריסטוס התאחדה רק בהדרגה עם שלושת הגופים בתהליך שלקח שלוש שנים. בתחילה הקשר היה רופף. שלושת הגופים היו מלאים באמת עם ישות הכריסטוס רק בזמן שהמוות לא היה רחוק. בהשוואה לכל הכאב והסבל שישוע מנצרת חווה בשלושת שלבי התפתחותו, הסבל שהוא עבר דרכו כעת היה גדול יותר לאין ערוך. לאורך תקופה של שלוש שנים מצאה ישות הכריסטוס לאט את הדרך לכניסה לתוך שלושת הגופים האנושיים. היה זה כאב מתמשך, אבל כאב שהפך לאהבה ואהבה ואהבה.

אם נחקור את האופן שישוע כריסטוס חי בקרב חסידיו הקרובים במשך שלוש השנים, נמצא שזה היה שונה משנה לשנה. בשנה הראשונה, הכריסטוס היה מחובר רק בצורה רפויה עם הגוף של ישוע מנצרת. בכל רגע הגוף הפיסי יכול היה להיות במקום אחד וישות הכריסטוס היתה יכולה להיות במקום אחר. כשהבשורות האחרות מדברות על האדון המופיע לפני חסידיו במקום זה או אחר, הגוף הפיסי היה אז במקום אחד, וישות הכריסטוס נעה מסביב לארץ.

זה היה בהתחלה. עם חלוף הזמן ישות הכריסטוס התאחדה יותר ויותר בהדיקות עם הגוף של ישוע מנצרת. וכך קרה מאוחר יותר, ככל שהוא נכנס יותר לתוך גופו, שכאשר ישוע היה בקרב חסידיו הקרובים ביותר, אלה שהיו מחוברים איתו כל כך חזק בלב ובנפש שהוא לא היה נפרד מהם. כך הוא נכנס יותר לשכון בישות הפנימית ביותר של חסידיו. כאשר הוא התהלך בקרבם הוא היה מדבר פעם דרך אחד מהם ופעם דרך אחר. משום שהוא הפך כל כך לחלק מהם זה לא היה תמיד ישוע כריסטוס שהוציא את המילים מפיו אלא לפעמים אחד מחסידיו. הכריסטוס היה מדבר דרך אחד מחסידיו. הוא נכנס בצורה כל כך חזקה לתוך החיים הפנימיים של חסידיו, שפני החסיד שדרכו הכריסטוס היה מדבר היו משתנים. אנשים מבחוץ היו חשים אז שהיה זה המאסטר שדיבר. האינדיבידואל האחר, שהיה למעשה הכריסטוס, היה מופחת לאין ונראה די רגיל. וכך הוא היה מדבר פעם דרך אחד ופעם דרך אחר כאשר הם התהלכו בארץ. זה היה הסוד של השפעתו בחלק המאוחר יותר של שלוש השנים.

בעוד הכריסטוס התהלך עם חסידיו בדרך זו הוא הפך בהדרגה ליותר ויותר מסוכן בעיני אויביו שהיו אומרים: "כיצד נוכל להניח את ידינו עליו? איננו יכולים לעצור את כל החבורה. אם ניקח את האחד הלא נכון, אז האחד שאנו רוצים יברח." הם אף פעם לא ידעו אם האחד שהם ראו לפניהם היה האדם שהם רצו. זאת היתה חרדתם הגדולה. הם ידעו שאנשים שונים היו מדברים בזמנים שונים, ואת האדם המבוקש לא ניתן היה לזהות משום שהוא היה רגיל כמו כל אחד מהאחרים.

היה משהו מאוד מיוחד בקשר לחבורה זו ולכן היה זה הכרחי שתהיה בגידה. העניין לא היה כפי שהוא מיוצג בדרך כלל. מה זה צריך להביע שיהודה אמור היה לנשק את האחד המבוקש? לפי האופן שבו הסיפור מסופר כרגיל זה לא היה צריך להיות קשה לתפוס את ישוע מנצרת. הנשיקה תהיה חסרת משמעות, אלא אם כן המצב היה כזה: שמישהו שיכול היה לדעת, היה צריך להראות לאלה שלא ידעו, מי הוא האדם הנכון. אני הצבעתי על הסיבה מדוע האויב לא ידע מי הוא האדם הנכון.

ישות הכריסטוס התאחדה לגמרי עם הגופים של ישוע מנצרת רק כאשר היה צורך להתמודד עם סבל עצום, והמסתורין של גולגותא החל. מה שקרה אז מתואר בצורה היפה ביותר בבשורות האחרות. אחת העובדות שמופיעה כאשר עין הרואה מכוונת לאירועים אלה בכתבים האקשיים היא – שבזמן שהכריסטוס היה תלוי על הצלב, חשיכה נפלה על האדמה באזור שמסביב לגולגותא, שהיתה כמו ליקוי חמה. איני יכול לומר אם היה זה ליקוי חמה או חשיכה שנגרמה מתצורת עננים עצומה, אלא רק שהחשיכה היתה מהסוג שברגיל נצפה במשך ליקוי חמה והיא קרתה בסביבות המסתורין של גולגותא.

חיים על האדמה בזמן ליקוי חמה הם שונים לגמרי מהרגיל, כך זה נראה בעין של רואה בעל ראייה על-חושית. בצמחים – הקשר שבין הגוף האתרי והגוף הפיסי הוא לגמרי שונה, ובחיות – הגוף האסטרלי והגוף האתרי נראים מאוד שונים כאשר האדמה מוחשכת בצורה זו. זה שונה ממה שקורה במשך היעדרות השמש בלילה. וזה גם לא האופן שזה יהיה כאשר השמיים מכוסים בעננים באופן הרגיל. זאת היתה חשיכה סמיכה במיוחד, כפי שאמרתי, איני יודע אם זה היה למעשה ליקוי חמה, אבל רואים משהו שדי דומה לליקוי. בזמן ששינוי זה התחולל על האדמה גם במובן הפיסי, ישות הכריסטוס נכנסה לתוך ההילה החיה של האדמה. בעזרת המוות של ישוע כריסטוס, האדמה קיבלה את אימפולס הכריסטוס.

האירוע העצום ביותר שקרה אי פעם על האדמה יכול להיות מתואר רק בכאלה מילים פשוטות ומקוטעות. מילים אנושיות פשוט אינן מספיקות כדי למסור דברים אלה בצורה מספקת.

כאשר גופו של ישוע נלקח מהצלב והונח בקבר קרה אירוע טבעי אחר, דווקא כמו משהו שנכנס לתוך החיים המוסריים של אדם. עין הרואה יכולה לצפות בסופת מערבולת מתעוררת ובקע נפתח באדמה. הוא קיבל את הגוף של ישוע, ותכריכי הקבורה התעופפו הלאה מהגופה. זה מרגש עמוקות לראות את התכריכים מסודרים בדיוק כפי שמתואר בבשורה של יוחנן.

שני אירועים אלה – ההחשכה של האדמה ורעידת האדמה מלווים על ידי סופת מערבולת עצומה – מראים שאירועים טבעיים התרחשו באותו הזמן שבו התרחשו אירועים רוחיים באבולוציה של האדמה. זה קורה באופן רגיל רק ביצורים חיים, למשל כשחשיבה והחלטה רצונית מקדימים את תנועת היד. אבולוציית האדמה היתה כפי שבחיים רגילים אנו מתעסקים עם עובדות מכניות בלבד. רק ברגע אחד מיוחד התרחשו יחד אירוע רוחי ושני אירועים פיסיים. זה קרה גם בקשר לעובדות אחרות על האדמה, אבל זוהי הדוגמא העילאית.

אני לא חושב שהתבוננות בעובדות, שניתן להציגן למספר קטן של אנשים כסוג של הבשורה החמישית, יוריד באיזה שהוא אופן מגדולתו של הרעיון התיאורטי יותר שיש לנו לגבי החשיבות של המסתורין של גולגותא. דווקא להיפך. אני מאמין שככל שניתן לעובדות אלה להשפיע עלינו יותר ויותר לעומק, כן תינתן יותר ממשות לתפיסות היותר תיאורטיות ואבסטרקטיות של המסתורין של גולגותא שהוצגו בהרצאות קודמות, שהיו בעיקר בתחום המחשבה. זה יהיה ברור מטבע עובדות אלה שאירועים חשובים יתרחשו בנקודה זו באבולוציית האדמה.

יתכן שזה יהיה אפשרי רק להשיג את הרגש הנכון והגישה הפנימית הנכונה למסתורין של גולגותא על ידי הבנת עובדות אלה. כוונתי היתה לעזור לכם למצוא את הגישה הפנימית הזו בספרי לכם סיפורים אלה מהבשורה החמישית. יתכן שזה יהיה אפשרי לדבר על כך שוב במחזורי הרצאות אחרים, אולי גם כאן בקלן. אבל דבר זה חייב להיאמר: למרות שאנשים מראים נטיה קלה שיסופרו להם כאלה עובדות, זה היה לגמרי חיוני שידע על עובדות כאלה צריך היה להיות מובא לתוך אבולוציית האדמה בזמן הנוכחי. לכן העובדות הועברו, למרות שזה קשה לאין שיעור לדבר על דברים אלה. ניתן להרגיש נטייה שלא לדבר עליהן, אבל הן הועברו מתוך רגש של מחוייבות, כל עוד קיימות נפשות אנושיות המוכנות לקבל אותן. הן תהיינה נחוצות באבולוציה האנושית. הנפשות שמקבלות אותן כעת יזדקקו להן ללא ספק לצורך העבודה שהן חייבות לעשות בנפש וברוח עם התקדמות האבולוציה האנושית.

אתם רואים, המחקרים שלנו מראים בהדרגה מה חייב להתעורר לחיים בתוך נפשותינו כדי שנוכל באמת לקחת חלק באבולוציה הנמשכת של האנושות. המשמעות והמטרה של אבולוציה אנושית על האדמה היא – שנפשות אנושיות יצטרכו להפוך יותר ויותר מודעות לשליחות שלהן.

הכריסטוס הגיע. האימפולס שלו היווה השפעה אמיתית. במשך זמן ארוך הוא היה פעיל ברמה לא מודעת. ואז הוא היה צריך להיות מסוגל לפעול דרך מה שהובן עד אז. היתה לו השפעה בזכות מה שהוא היה, ולא בזכות מה שאנשים הבינו. אולם זה יהפוך ליותר ויותר נחוץ לאנשים להבין את הכריסטוס, שנכנס לתוך הגופים של ישוע מנצרת ודרכם לתוך ההילה של האדמה ולפיכך לאבולוציה החיה של האנושות.

————————————-

1. לוציפר-גנוסיס (Lucifer – Gnosis) הופיע ב: 1904-1908. מאמריו של רודולף שטיינר פורסמו מאוחר יותר כ: 'זיכרון קוסמי. אטלנטיס ולמוריה'.( Cosmic Memory. Atlantis and Lemuria GA11). יצא בעברית בשם: מן הרשימות האקאשיות – הוצאת תלתן. ראו כאן ↑
2. רודולף שטיינר – A Road to Self-Knowledge and the Threshold of the Spiritual World. (GA 16',17). 'דרך לידיעה עצמית והסף של העולם הרוחי' יצא בעברית בהוצאת תלתן בשם: 'דרך להכרה עצמית של האדם סף עולם הרוח' ראו כאן ↑