הבניין בדורנאך
רודולף שטיינר
סדרה ראשונה – הרצאה שנייה
דורנאך, 24 בינואר 1920
מקור: אתר האינטרנט האמריקאי
Rudolf Steiner Archive & e.Lib – The Building at Dornach
GA289, Schmidt Number: S-3976
https://wn.rsarchive.org/Lectures/GA/GA0289/19200124p01.html
הערה: השקופיות המלוות את ההרצאה הזאת אינן זמינות.
בסוף ההרצאה צורפו מספר צילומים רלוונטיים
תרגום מאנגלית לעברית: בן ציון פורת ז"ל
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
לספר ראו כאן
ידידיי היקרים,
אתמול התייחסנו לבניין מבחוץ, מהיבטים שונים. היום ניגש אליו מבפנים וננסה להביא לנגד עינינו את רעיון האדריכלות הפנימית. הרעיון הזה של האדריכלות הפנימית עשוי להיות מתואר בדרך הזאת. כאשר אדם ניגש לבניין כפי שהוא נראה כעת מבחוץ, הרעיון המתעורר דרך הרושם שמקבלים הוא שנמצא כאן מתחם מנותק משאר העולם במובן מסוים, ומכיל בעצמו רעיון אשר יש להכניס אותו לאבולוציה הנוכחית של האנושות; משהו עם יסוד חדש אשר יש להביאו לאבולוציה של האנושות. הצורות החיצוניות מצביעות על הדבר החדש הזה שהוא חדש בהתבוננות ביקום. הן מכוונות לסגנון חדש. אם הגתאנום היה נבנה לפי הסגנון הישן של האדריכלות, לא היה ניתן לקבל את הרושם המיוחד הזה שהדגשתי. כעת תוצג האדריכלות הפנימית הזאת כניגוד לחיצונית.
כאשר אנחנו מגיעים מהמרפסת דרך הכניסה הראשית ונכנסים אל האולם הראשון, מקיפים סביב ואז פונים לכיוון הצד המערבי, אנחנו רואים את התמונה הזאת. יש לפנינו שדה ראייה אשר סוגר את החלל שמעליו, שני העמודים הראשונים משמאל וימין. כאשר אנחנו מתקדמים הלאה אנו רואים כאן את הכותרת של העמוד הראשון מימין ומשמאל, ומעל זה את הקורה הראשית (האַרְכִיטְרָב). אם תשימו לב למה שחיוני תבחינו בהתפתחות ההדרגתית בעיצוב בכותרות העמודים כמו גם בקורות הראשיות מעל לכותרות.
אתמול אמרתי לכם שהדבר העיקרי בבניין הזה הוא שהכל מורגש בו שהוא במקומו בגלל צורך פנימי, בדיוק כפי שמרגישים שאיבר של גוף אורגני נמצא במקום שנקבע על-ידי צורך פנימי של האורגניזם. אתם יכולים לראות שכל מה שכלול בתוך הבניין הוא ניסיון לבטא את הרעיון שעורר את ההשראה לבניין, כך שהוא לא יופיע כבית הבנוי עם קירות שבו משהו מוצב באופן שרירותי פה ושם. לא, כל מה שנכלל בבניין עצמו נמצא באחדות אורגנית עם הרעיון הרוחני שלו. כאשר אתם מסתכלים על התמונה הבאה (1A) אתם יכולים להיות בטוחים שהיא חיונית בקשר למה שכבר עבר קודם. זאת השלוחה משמאל (מצולמת כפי שאתם רואים מהדגם) אשר תראה שגם כאן השלוחה בנויה בהרמוניה מלאה עם שאר האדריכלות, כך שאין לכם תחושה שזאת תוספת אלא שהיא חלק מהצורה כולה, כאילו שהשלוחה צמחה למעשה מהמבנה. זהו העיקרון הבסיסי אשר על-פיו מוצא לפועל הבניין כולו.
בתמונה הבאה (2) אתם רואים את העמוד הראשון ואני רוצה להפנות את תשומת לבכם באופן מיוחד לאופן שבו המוטיב של כל עמוד מתפתח מתוך האחד שעבר לפניו במטמורפוזה חיה. על מנת לעשות זאת עלינו להסתכל על התמונה הבאה (3) היכן שהעמוד השני מתפתח מתוך הראשון והיכן שגם המוטיב של הקורה הראשית משתנה במטמורפוזה מתפתחת, כל צורה שבאה אחריה נובעת לפי החוק שלה מהצורה שקדמה לה. אתם רואים כאן כיצד העמוד השני מפתח את עצמו מהראשון – כלומר כאשר אתם לוקחים את הצורות המגיעות מלמטה ואת אלה שמגיעות מלמעלה למטה, וכשאתם מתארים לעצמכם איך כל עלה של צמח אשר בא אחרי קודמו נובע באמצעות שינוי צורה מתוך העלה שלפניו, תבינו כיצד צורת העמוד השני מתפתחת מצורת העמוד הראשון. כל זה יכול להימצא במטמורפוזה מתמשכת.[1]
אם תבינו באמת מהי המשמעות של זה, כמובן שתטעו אם תייחסו חשיבות מוגזמת למינוח אשר לאמיתו של דבר מתייחס רק לתנאים החיצוניים.
העמוד הראשון נקרא שבתאי, העמוד השני שמש וכן הלאה. ניתן להעלות על הדעת שהמינוח הזה מוצדק מבחינה מסוימת. אבל הישארות עם מינוח כזה תהיה כמובן מאד לא אמנותית. הדבר המהותי הוא הקשר של העמוד השני לראשון ושל הראשון לעמוד השני. הדבר המהותי הוא השינוי מצורה אחת לאחרת, כי בדיוק בשינוי הזה מצורה אחת לשנייה ניתן למצוא את החוקים של סדר העולם, וקביעת השינוי ממבנה שבתאי למבנה השמש. אין בכוונתי לומר שהעמודים האלה מסמלים את שבתאי והשמש, אני פשוט מתכוון לכך שחוק השינוי משבתאי לשמש הוא חוק פנימי שפעולותיו יכולות להיראות. החוק הפנימי הזה שניתן לראות את פעולותיו הובא לידי ביטוי כאן ברצף הצורות.(4) כעת נראה את העמוד השני בפני עצמו. בתמונה הבאה (5) אנו מראים את העמודים השני והשלישי ביחד עם הקורות הראשיות המיוחדות שלהם. אתם רואים איך מההתחלה כותרות העמודים מתוארות במטמורפוזה מתקדמת וגם איך מתקדם הרעיון המרכזי של הקורה הראשית, כל צורה בונה את עצמה החוצה מהצורה שקדמה לה. בכל פעם שאתם רואים עקומה או תפנית עליכם להבין שאין להתייחס אך ורק לצורה שלה אלא יש להתייחס תמיד לצורה שקדמה לה ולזאת שתבוא אחריה. דרך ההתפתחות כולה שמוצגת כאן, לא ניתן להבין את עניין הכותרת ולא את הנושא המרכזי של קורה ראשית בפני עצמם. הם קיימים כסדרה רצופה. הם קיימים ביחסיהם זה לזה. זה מה שאנחנו בוחנים כאן. זאת היא האמת אשר מבטאת את יסוד החיים. כעת נראה את העמוד השלישי בפני עצמו. (5(A
כעת נראה את העמודים השלישי והרביעי ביחד עם הקורות הראשיות שלהם. כאשר נמשיך נראה שהדברים נהיים מסובכים יותר ויותר. זה בהתאם לטבע של ההתפתחות. האבולוציה עוברת מהצורות הפשוטות למורכבות יותר. אתם רואים כאן שהנושא מרכזי הרביעי באמת מסובך מאוד ביחס לזה שהיה לפני כן ובמיוחד המוטיב של הקורות הראשיות הופך להיות יותר ויותר מסובך.
כעת נראה את העמוד הרביעי בפני עצמו. כפי שאמרתי קודם יש לראות את העמוד הזה והרעיון המרכזי הזה ביחסם לכל השאר. זהו הדבר המהותי בכל הרעיונות המובעים בבניין הזה. בעוד שבמקום אחר אפשר למצוא חזרה, כאן ישנה התפתחות מתקדמת. זהו באמת היסוד המהותי החדש שהובא לרעיון של הבניין הזה. בעוד שבמקום אחר הכוחות הפועלים של הגיאומטריה מונחים לפנינו חוזרים ונשנים כך שדומה מאזן דומה, כאן העניין הוא עם הצמיחה של אחד מתוך האחר. הביטו בהם שוב – בעמוד הזה ובעמוד שבא אחריו – ביחד עם הקורות הראשיות שלהם. כאן אנו רואים כיצד הרעיון המרכזי המסובך ביותר נמצא בכותרת של העמוד החמישי ואיך הנושא המרכזי של הקורה הראשית נהיה מסובך ביותר ככל שהוא מתפתח מהצורה הפשוטה שהייתה שם בהתחלה לצורות המסובכות מאוד האלה.
כעת נתבונן בכותרת העמוד החמישית בפני עצמה. ייתכן שצורת כותרת העמוד הזאת מזכירה לכם את מטהו של הרמס מלופף על-ידי נחשים (מטה מרקורי) אבל אסור לכם להתייחס אליה כאילו שהיא עומדת בפני עצמה – אתם מסתכלים עליה כאילו שהיא באמת השתנות צורה חיה ממה שקדם לה – כקומפוזיציה שלא נוצרה כרעיון מבודד.
אם תשנו שוב את הצורה הזאת לפי חוק וגם על פי עיקרון השינוי המתקדם אתם תראו שהצורה הבאה תתפתח מתוך הצורה הזאת.
כעת נראה את זה עם העמודים הבאים פעם נוספת ואת התכנים של כותרת העמוד שלהם. אתם רק צריכים להבחין כיצד קווים מסוימים המפתלים את עצמם סביב הנושאים המרכזיים במרקורי הזה מסתעפים אחד מהשני, כיצד נושא המרקורי עם החלק העליון הקטן שלו והנקודות שלו מופנים כלפי מטה מופיע כהולך וגדל, ולהבחין איך מה שאתם רואים שם בקצה צומח לפגוש את מה שמתחתיו ומאוחד עם הרעיון המרכזי של מרקורי. אז תבינו כיצד צורות שנמצאות בתנועה חיה צומחות דרך ומתוך האחת מן האחרת, ושהרעיון המרכזי הבא מתפתח מזה שעבר לפניו.
אבל אני חייב להפנות את תשומת ליבכם לדבר אחד. בדיוק כעת כאשר עברנו את נקודת האמצע ואנחנו מסתכלים על הרעיון המרכזי הבא ומשווים אותו לקודם, אתם עלולים לנטות לומר שזה פשוט יותר מהקודם. זאת נקודה אשר יש לציין באופן ברור לחלוטין. אם אתם עוקבים אחר הרעיון אך ורק באופן אינטלקטואלי, נראה לכם כאילו האבולוציה מבוססת על העובדה שהתחלה מהצורות הפשוטות ביותר מתקדמת לצורות יותר ויותר מסובכות, כך שהצורה האחרונה תהיה שלמות של מורכבות. אולם בכל אופן זהו לא המקרה. רעיון מוטעה לחלוטין של האבולוציה התפתח בתקופה המודרנית בגלל הטעות הזאת. בדיוק כאשר אנחנו עוקבים אחר רעיון האבולוציה באמנות הייתי צריך לפעול כדי לעצב את כותרות העמודים והקורות הראשיות האלה זו מזו כך שאנחנו מזהים את עצמנו עם העיקרון האמיתי של האבולוציה בטבע ולאמיתו של דבר בעולם. אתם צריכים להעניק צורה לדברים לפי הדוגמה של האבולוציה בעולם ובטבע, ואז אתם מקבלים ראייה פנימית של מה שהאבולוציה היא באמת. הדבר המופלא והמשמעותי הוא שהמגמה הזו בהתחלה היא כלפי הצורות המסובכות יותר אבל כמעט באמצע, בדיוק כאשר יש לכם את מה שהוא הכי מסובך, המגמה הזאת מתהפכת ופונה שוב לכיוון הפשוט.
כך זה הוצג באופן אמנותי מתוך הטבע העצמי שלו שכאשר הושג השלב המסובך ביותר מגיעה חזרה לפשוט והמסובך צריך להופיע שוב בגילוייו הפשוטים ביותר.
אני רוצה באופן מיוחד מאד להסביר לכם את העיקרון הזה של האבולוציה. בהנחה שהיינו צריכים לעקוב אחר התפתחות האבולוציה דרך כל צורה של מטמורפוזה היינו אומרים שכאן זאת צורה פשוטה (ראו רישום של הצורה הראשונה). כעת אנחנו מתקדמים מעט הלאה ורואים כיצד הצורה הבאה צומחת מהצורה הזאת. הבה ונבין כעת כיצד הצורה הבאה צומחת מהצורה הזאת. כאן יש לנו איור של המסובך שצמח מהפשוט (הצורה השנייה). הצורה הבאה אשר היא מסובכת עוד יותר יכולה להיות מעוצבת בדרך הזאת (ראו את הצורה השלישית). עכשיו יש לכם את הצורה השלישית שצמחה מן הקודמת. תעקבו אחר ההתפתחות הלאה כך שיתברר לכם מה אורגני וצומח ובדרך הזאת תרגישו את עצמכם נדחפים מנקודה מסוימת והלאה. דרך היחסים האלה (או קשר) אשר בהם אתם באים עם העיקרון החי של האבולוציה אתם מרגישים את עצמכם נדחפים קדימה לעצב משהו לכאורה שאינו מסובך יותר אלא משהו כמו (ראו את השרטוט של הצורה הרביעית) הצורה הזאת והבאה ותרגישו מחויבים לעצב בדרך הזו (ראו את הצורה השלישית); זאת אומרת אם אתם שקועים באמת במה שבטבע הוא המקור של עיקרון האבולוציה וכוח האבולוציה. אז תקבלו התפתחות שממש מעוצבת מהטבע – כלומר מן הפשוט למורכב, ואז שוב לפשוט. אבל הצורה הפשוטה הזאת שמושגת כעת, היא בעלת איכות מסוימת, היא אכן פשוטה לכאורה אבל אם תשוו את הצורה הפשוטה הזו לפשטות של הצורה הראשונה תאמרו לעצמכם "הנה קו פשוט משורטט בצורה גסה" (ביחס לראשונה) "אבל הנה שינוי" ויש תחושה שאפשר לראות בזה את מה שקרה קודם כך שבמובן מסוים מה שקרה לפני כן בעצם נכלל בזה ואתם מרגישים שמתוך המסובך מגיע הפשוט, במידה שהצורה הפשוטה הזו בונה את עצמה על יסוד מסובך באופן מסתורי (ראו את הקו האדום). כך שהאבולוציה המאוחרת מפתחת את הפשטות שלה מתוך מה שמסובך.
זה מפליא כיצד אנחנו מזהים את עצמנו עם מה שהאבולוציה היא באמת בטבע אם אנחנו מתחקים אחר האבולוציה באמצעות אמנות. אתם רואים כיצד אנחנו מובלים בדרך הזאת למשהו שהצבעתי עליו לעיתים קרובות שאם אנו עוקבים אחר עקרונות האבולוציה אך ורק מבחינה אינטלקטואלית, קל אז להאמין שהאנושות היא התוצאה המושלמת ביותר בהתפתחות של הבריאה האורגנית והיא גם המסובכת ביותר. זה לא נכון. אם אנחנו מתבוננים באיבר אנושי – נאמר העין – אנו מגלים שהעין האנושית כפי שהיא נראית מבחוץ בהחלט איננה העין המסובכת ביותר. העיניים של יצורים נמוכים מסוימים הרבה יותר מסובכות. הם מגדלים איברים כמו נספח חרב (sword appendix); המניפה של יצורים אורגניים נמוכים שהם כמו המשכיות כלי הדם בעין.
אצל האדם האיברים האלה ככל הנראה נעלמו לחלוטין והעין האנושית חזרה לצורה פשוטה יותר, אבל פשוטה יותר לפי העיקרון של זה שהראיתי כאן באמנות.
כפי שאמרתי, אם מתבוננים בפשטות הזו שמתפתחת מתוך מה שמסובך, יש תחושה שהקו הזה צריך להיות מושלם בחשיבה (קו מנוקד). פשטות נוצרת ממורכבות נסתרת. פשטות היא מה שנראה כלפי חוץ, כלומר מה שלאמיתו של דבר בטבע. לאדם אין תוספת בעין, ונראה שאין לו מניפה אבל אם אפשר להוסיף לעין הפיזית את האתרית, אז יש להוסיף את מה שביצורים האורגניים הנחותים מפותח פיזית. בדיוק באותו האופן כפי (ראו שרטוט) שהייתי צריך להוסיף את הקו המנוקד כאן, בדיוק כמו שהייתי צריך לפתח את מה שנראה באופן חיצוני על הבסיס של זה על-ידי הקו המנוקד, כך העין האנושית בפשטות שלה, בפשטות הפיזית שלה, נוצרת מתוך המבנה המורכב של העין האתרית: הפיזי הפשוט לכאורה מתוך האתרי המסובך.
זאת היא הוכחה עבורכם שכאשר אנחנו צומחים באמת לתוך הצורה הפנימית באופן שהשתנות הצורה (מטמורפוזה) של הצורות דורשת, אנו צומחים לתוך העיקרון היצירתי של טבע עצמה[2]. כי אז אנו מבינים לראשונה כיצד ההתפתחות מתקדמת בטבע, וכאן, חברים יקרים; אתם יכולים לראות כמה שזה הכרחי כדי להבין כוח התפתחות פנימי מסוים שעלינו ללמוד לדעת טבע לא רק ברעיונות שכלתניים אלא לתפוס את הצורות שלה עם דמיונו של האמן. זהו הדבר שאתם חייבים להבין כחשוב ביותר במלוא משמעות המילה. אם מנסים להגיע לטבע באופן שהמדע עשה עד כה עם רעיונות ותפיסות מהסוג האינטלקטואלי לא תופסים לעולם את טבע במלוא האבולוציה שלה. אפשר להבין את טבע במלוא ההתפתחות שלה רק כאשר האדם בנה בתמונות ואימגינציות את מה שאחרת הם רעיונות אינטלקטואליים והמכונים חוקי טבע, שכן טבע לא יוצרת ברעיונות אינטלקטואליים אלא בתמונות ואימגינציות. זהו הרושם העיקרי שנוצר על-ידי הבניין שלנו אשר מציין לאיזה סוג של ייצוג עלינו להתקדם כדי להגיע לתפיסה מספקת של העולם, במיוחד ביחס לעתיד החברתי של האנושות. אמונות העולם הקדומות פותחו מתוך אימגינציות. אתם יודעים שאת השורש של אמונות עולמיות לא ניתן למצוא ברעיונות אינטלקטואליים אלא בתמונות, באגדות, במיתוסים, ובאמצעות תמונות ודמויות שהאדם ביקש להבין עימם את הכוחות הפועלים בחיים האנושיים. ותמונות ודמויות השתנו לדחפים חברתיים. כל מה שבא במקורו מהתמונות הישנות נמצא היום בתהליך של הַתְמָרָה והיום כבר הפך לתפיסות אינטלקטואליות; ותפיסות אינטלקטואליות לא יכולות להספיק לחיים. מכאן באה התפיסה הנוכחית של העולם עם היסוד המת שלו, עם היסוד ההרסני שלו שמכיל בתוכו את הזרע של המוות. ותפיסות העולם הנראות חדשות וצעירות אינן אלא טענות רגשניות ואופנתיות.
לא יכול להתפתח משהו שיהיה פורה בעתיד מתוך מה שמופיע היום בצורה של רעיונות חברתיים. כל דבר שיהיה פורה בעתיד חייב להיוולד מתוך תפיסה אימגינטיבית של הכוחות של צמיחה. הדברים האלה חייבים להיות מובנים תמיד במציאות הפנימית הממשית שלהם באמצעות צורות פשוטות כאלה. בבניין הזה העיקרון שחי ועובד באופן יצירתי בטבע יכול להיות מובן מבפנים. זה ייראה אז מהעיצוב של צורות מבודדות שככל שהבניין הזה נוגע בדבר יש לפניכם את מה שאתם באמת צריכים כדי לבנות השקפה של העולם וחיים חברתיים עבור העתיד.
זה היה כמובן חיסרון שבתחילת הדרך הרגשות הכיתתיים של הרבה מאוד אנשים נתנו משמעות כוזבת למה שהבניין הזה נועד לבטא, באמצעות עיסוק רב מידי בסמלים; והיו אנשים שייחסו חשיבות רבה לכך שאנחנו צריכים להגיד שזהו העמוד של ונוס, של שבתאי וכן הלאה. הדברים האלה שיש להם ניחוח מיסטי שאיתם השכל יכול לבצע משחק יפה היו צריכים להסתיים. בתקופתנו המשימה של האנושות באמת שונה לגמרי ממשחק מיסטי עם רעיונות. והעיקר הוא שאנחנו עוסקים בתפיסות הברורות ביותר, ופועלים במלוא התודעה – כלומר עם זאת שמתעלה מעל התודעה היום-יומית – זו שאני יכול לכנות תודעת-על, אבל לעולם לא יורדת לתת-התודעה. עלינו להתגבר על כל מה שקשור לחלומות בהקיץ, עלינו להתגבר על כל המיסטיקה השקרית והממיתה. כיוון שגבוה יותר מהמיסטיקה הזאת, ידידיי היקרים, ניצבת התודעה היום-יומית. לדוגמה, בעוד שמאסטר אקהרדט (בערך 1260 – 1328 (Meister Eckhart או יוהנס טאולר (בערך 1300-1361 (Johannes Tauler היו בהרמוניה עם תקופתם, היום כל מי שפונה לאותה התודעה שהייתה ליוהנס טאולר או מאסטר אקהרט יהיה לגמרי לא במקום הנכון בסדר העולם שלנו. כי המשימה של היום היא להתקדם, להתעורר, לא להירדם. קיימת גישה בולטת יותר מדי בקרב אנשים כלפי הפסאודו-מיסטי, אפילו בקרב אלה המאמינים שהם בדרך טובה יותר אבל הם רק מאמינים בכך. אבל עדיין יש הרבה יותר מדי מהרעיון שאם אנחנו רוצים להגיע לאמת רוחנית, אנחנו יכולים לישון קצת, יכולים לחלום קצת, להיות מיסטיקנים סנטימנטליים. זה מה שהכי פוגע בתרבות של זמננו. במקום שקיעה מהתודעה היום-יומית בחלומות, איננו יכולים לשאוף מספיק כדי לטפס מתוך התודעה היום-יומית לתודעה יותר ברורה, אל העל-תודעה.
מהסיבה הזאת הבניין הזה בדיוק באמצעות הצד האמנותי שלו היה צריך להעלות דרישות מסוימות. כאשר אנשים מתמודדים כיום עם אמנות הם נוטים להיות מעט חולמניים והיכן שזה אפשרי להימנע מחשיבה, שהיא כל כך מתישה. כאשר אנו עוסקים בדאגות היום-יומיות שלנו, מבשלים או מטפלים במכונות או מתכננים אדריכלות או כל דבר מהסוג הזה, ואנחנו חושבים שננוח מעט כאשר נהנה מאמנות; אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לישון קצת. הבניין הזה לא נועד לסוג כזה של תודעה רדומה. אנשים עם תודעה רדומה מהסוג הזה נכנסים לבניין ואומרים "אנחנו לא מבינים אותו." אנו מבינים אותו ברגע שאנחנו עוקבים עם העין אחר כל פנייה, כל עקומה – היכן שאנחנו עוקבים עם עין הנפש אחר העין הפיזית – היכן שאיננו מעסיקים את עצמנו עם כל השטויות אודות שמות, שבתאי או שמש, עמוד מרקורי וכו' – היכן שאנחנו עוקבים אחר הצורות ורואים כיצד האחת צומחת מהשנייה, איך הכל חי ומשתלב, כאשר אנחנו נוטשים את המיסטיקה הכוזבת שלנו מאחור וממש מאמצים את עצמנו לעקוב אחר הצורות האלה.
אנחנו רואים שהכל איננו מחושב כדי לגרום לשינה אלא נועד להתעוררות, לטלטלה ולצורך להיעשות יותר ערים מאשר בחיים הרגילים. למשל, הדבר שגורם לי הכי הרבה כאב, זה כאשר אני רואה שוב ושוב שאנשים אוהבים כל כך לישון גם כאן בחברה האנתרופוסופית. הם היו רוצים לצקת רוגע על הכל וזהו באמת סיפוק של הרצון האנוכי לשינה. ובכן, הדבר שאנו עוסקים בו כאן הוא להיות ערים יותר מכפי שאנחנו בחיים הרגילים. ניתן לתפוס את הבניין הזה רק בצורתו האמנותית – בנִיעוּת האמנותית הפנימית שלו כאשר אנחנו נכנסים לתוכו ומרשים לעצמנו שיתעורר בנו רגש מעומק הלב ונהיה ערים ומודעים יותר ממה שאנחנו בתנאים היום-יומיים. בחיים הרגילים אנחנו ישנים היום הרבה, ומהשינה הזאת מגיעה הפֻּרְעָנוּת העיקרית שלנו. זאת הסיבה שיש ליצור כל צורה יחידה באופן פעיל. עלינו להיות מסוגלים להציב את עצמנו בתוך הצורות הללו והבניין הזה הוא מחאה חיה כנגד כל המיסטיקה החולנית. הגרוע ביותר בזה הוא שאפילו מאנשים בעלי כוונות טובות, התפשט ערפל מיסטי מסוים סביב הבניין הזה דרך רכילות ופטפוט, כך שאנשים אחרים יכולים לחזור עליהם. אילו רק היינו יכולים להתמודד עם ההתנגדויות של אויבינו עם התשובה שאלו שאוהבים את הבניין הזה מעוניינים בחיים פעילים להפליא. אבל חייבת להיות לנו תשוקה לחיים הפעילים העילאיים האלה. עלינו לחפש כאן לא פינוק נפשי-רוחני אלא פעילות רוחנית-נפשית.
עלינו לצמוח ולא לאפשר לעצמנו להיות מורדמים בחלומות. זהו הדבר שאני רוצה לומר במיוחד ביחס לבניין הזה. אם אנחנו מזהים את עצמנו באופן פעיל עם כל נפשנו עם התנועה החיה, עם כל צורה יחידה אשר נבנתה לתוך השלם, אז נראה שבעוד שהבניין הזה מעניק רושם מבחוץ, "כאן בפנים יש משהו שרוצה לגלות את עצמו לעולם", ברגע שנכנס אליו, הצורות יפעלו כך שבמובן מסוים הקירות עצמם ייעלמו. זה דבר חדש, דהיינו, האופן שבו הקירות נוצרו ביחס לבניין הזה. עד ימינו, קירות נבנו תמיד בצורה כזו שהם יוצרים מתחם. העיקרון האמנותי בקירות האלה הוא שהם מגלגלים את עצמם למעלה כך שיש לנו תחושה שהקירות לא סוגרים עלינו, העמודים אינם עומדים שם כדי להגדיר תחום מוגבל. אבל הדבר שמבוטא בעמודים, הדבר שמתבטא בקירות פורץ דרך הקירות ומוביל אותנו למגע חי עם היקום כולו.
הבניין מעוצב מתוך היקום. בדיוק כפי שהעולם עצמו בחיים האורגים שלו, בהרמוניה הכדורית שלו, כך הבניין הזה מכוון להיות. זהו הדבר שאנחנו שואפים אליו באוריתמיה שלנו. לא לאפשר לשינה מהסוג הזה להיכנס לצורות האוריתמיות שלנו, אלא שמודעות גדולה יותר תתקיים בפעולה של אוריתמיה מאשר מתקיימת בחיים הרגילים, אשר לעולם לא היינו יכולים לבטא בחיים הרגילים. האדם המבצע את האוריתמיה לא צריך להיות מוכרע במאבק שהוא צריך לנהל ללא הרף נגד ישנוניות בחיים.
נמשיך כעת הלאה עם התמונות. זהו העמוד בפני עצמו שאתם יכולים לראות בו כיצד כאשר האדם מגיע לשלמות הזאת הוא מגיע כלפי חוץ לשלמות של פשטות.
התמונה הבאה. כעת אתם יכולים לראות כאן את שני העמודים האחרונים עם הקורות הראשיות שלהם. כל דבר הפך לפשוט למרות שהוא הגיע לשלמות. אתם רואים שהדבר המפליא בזה הוא שבאמצעות ההרמוניה שבין הטבע ליצירתיות האמנותית מתגלות כעת הרמוניות אחרות שלא היה ניתן להבחין בהן קודם. אם אתם לוקחים את כותרת העמוד הראשון אתם יכולים להעביר את מה שהיה קמור לצורה הקעורה של העמוד האחרון ולהיפך. זה לא היה בכוונה תחילה. זה משהו שנולד מתוך עצמו. הגבנוניות של העמוד הראשון מתאימה לשקערורית של השביעי. ההתקמרות של העמוד השלישי לשקערוריות של החמישי, והעמוד המרכזי עם כותרתו עומד לבד באופן עצמאי לחלוטין. אלה הם דברים שנולדים, כמו שבטבע מציאויות מסוימות נולדות במטמורפוזות מתקדמות שכלל אינן צריכות להיות חזויות מראש אלא נראות כמו סוג של לב הבעיה של ניסוי שמגלים רק בסופו של דבר כאשר יוצרים באותה הדרך שטבע יוצרת בעצמה[3]. התמונה הבאה. כאן אתם רואים גם את העמוד המושלם ביותר, וככל הנראה גם את העמוד הפשוט ביותר מכולם.
כעת ניתן לשבעת העמודים לבוא בזה אחר זה כך שנוכל לראות כיצד אחד מתעצב כאשר מטמורפוזה מתגלה מהצורה האחרת – מהפשוטה, הבלתי מושלמת לאמצעית המסובכת ביותר, ואז שוב בחזרה לפשוטה ביותר והמושלמת ביותר.
העמוד הראשון. אתם צריכים רק לדמיין את עיקרון הצמיחה אשר משנה את העמוד הזה ותקבלו את העמוד הבא, את העמוד השני, ואת השלישי, הרביעי, החמישי, השישי ואז את האחרון.
עכשיו לתמונה הבאה. כאן אתם רואים את העמוד האחרון ואת הנקודה אשר בה הכיפה הגדולה חודרת לתוך הכיפה הקטנה. כך שיש לכם כאן אפשרות להבחין בנקודת המפגש של שתי הכיפות, היכן שהקורה הראשית של הכיפה הגדולה חודרת לתוך הקורה הראשית של כיפת-הצריח הקטנה, מופרדת רק על-ידי הפתח שבו המסך ירד. הכיפה הקטנה נתמכת באותו האופן עם עמודים וקורות ראשיות שמהם אני יכול להראות לכם רק מעט. לא הצלחנו לצלם תמונות טובות של האחרים, אבל את מקום החיבור הזה נראה שוב בתמונה הבאה.
התמונה הבאה. כאן אנו רואים היבט נוסף של מקום החיבור הזה שבו כיפת-צריח אחת חודרת לתוך האחרת.
התמונה הבאה. כאן יש לנו נקודת מבט נוספת של העמודים והקורות הראשיות של הכיפה הקטנה. ועכשיו תראו מעט מהחלק שמתאר חלל של קורה ראשית לכיוון מזרח באמצע הכיפה הקטנה. אתם רואים מעט ממה שיש באמצע; מתחת לזה תהיה הקבוצה המפוסלת של נציג האנושות עם אהרימן ולוציפר בקרבתו. למעלה נמצאת התמונה של אותו הדבר. כאשר אתם מתבוננים בתשומת לב במקטע הזה בתוך הכיפה הקטנה, אשר רק חלק קטן ממנה מוצג, תראו שכלול בצורות של הקורה הראשית הזאת – כמו בסינתזה – כל מה שמוצג בצורות על כותרות העמודים והקורות הראשיות של הכיפה הקטנה. כאן זהו ביטוי כולל לכל אשר הובא לידי ביטוי בכותרות העמודים ובקורות הראשיות של הכיפה הקטנה. כאן צריך להימצא כל דבר שחוזר שוב – כמובן לאחר שהשתנה כדי להיות תואם את המקום שבו הוא נמצא. כאשר אתם משווים את מה שבא לעומתכם בצורה של הקבוצה הפיסולית המציגה את נציג האנושות, לוציפר ואהרימן, עם כל העקומות והצורות ופני השטח השונים שנמצאים על כותרות העמודים והקורות הראשיות, תמצאו שבמובן מסוים זה כולל בעצמו את כל הבניין. כך שהקבוצה המרכזית המפוסלת הזאת עשויה להיות מובנת כתמצית המלאכותית של הבניין כולו. בדיוק כמו שלדוגמה הראש האנושי הוא חזרה על כל שאר האורגניזם, או, אם תעדיפו, הגרון האנושי והאיברים הסמוכים לו הם חזרה אורגנית של האדם כולו. אלא שהכל מורכב במקום שלו מתוך צורך אורגני פנימי. באותו האופן יש לתפוס את הבניין הזה כמכלול שלם כי החלקים אינם קיימים לבדם, אלא יש לראות כל אחד מהם כחלק מן השלם.
אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לאופן שבו הרעיון הזה ביחס לקירות ניכר בצורה עוד יותר חומרית בחלונות הזכוכית, שאת השכפולים שלהם אינני יכול להראות לכם כאן. חלונות הזכוכית מהווים יצירות אמנות רק כאשר אור השמש מאיר דרכם. בזמנים אחרים הם רק כמו תו נגינה. כך תראו שחלונות הזכוכית האלה (אדבר עליהם ביתר דיוק בהמשך אבל אינני יכול להראות לכם אותם כעת) מהווים בעצמם עדות לכך שהבניין אינו עומד כדבר בפני עצמו אלא שאור השמש מדומיין כאחדות איתו. וכעת באותה הדרך כל מה שקשור לצורה של הבניין הזה מדומיין כמתקיים באחדות עם כוחות היצירה של היקום כולו. הבניין עצמו עשוי להיות דומה למעט מהיקום כולו.
התמונה הבאה מראה לכם את שער בית הזכוכית שלנו אשר נמצא למטה. אתם יכולים לראות פעם נוספת כיצד נוצר הרושם בכל דבר ששייך לבניין כדי לבטא בכל צורה של אמת את מה שהצבעתי עליו שוב ושוב. לבית הזכוכית הזה (וקראתי לו בית זכוכית מכיוון שמלכתחילה הוא נבנה כך שחלונות הזכוכית יוכלו להיות מעוצבים שם) יש גם שתי כיפות-צריח. זאת אכן מטמורפוזה של הכיפה הגדולה של הבניין הגדול.
עליכם לדמיין ששתי כיפות בגודל שווה מופרדות זו מזו, מכיוון שלא הייתם יכולים לאחד שתי כיפות גדולות באותה הדרך שאתם יכולים לאחד אחת גדולה וקטנה. זה היה מנוגד לחוקי הטבע. על מנת להפגיש בין הכיפות כפי שהן מאוגדות בבניין הראשי הן צריכות להיות עשויות בגדלים שונים, האחת גדולה והשנייה קטנה. אם הן בגודל זהה הן חייבות להיפרד זו מזו וכל דבר אחר חייב להיות מותאם באותה הדרך.
תראו במערך המדרגות, כיצד בכל מקרה כל קו יחיד במקומו הוא תוצאה של חוק מתוך צורך, וכיצד חלק הוא בכל מקרה ביטוי של השלם.
התמונה הבאה. כעת אתם רואים כאן את מה שעבור אנשים רבים הוא מפלצתי. זהו הבניין שנועד להכיל את מערכות התאורה והחימום. אם אתם שואלים אותי לפי איזה עיקרון הבניין הזה מתוכנן, אני יכול רק לומר שהוא מעוצב בהתאם לעיקרון היצירתי של הטבע. הוא נוצר בדרך שתראו אם תביטו לתוכו, שניתן להשוות אותה למשל עם האופן שבו קליפת האגוז תואמת את הגרעין של האגוז. האם לגרעין האגוז יש באמת צורה מסוימת? קליפת האגוז מתאימה את עצמה בדיוק לגרעין האגוז. הקליפה לא יכולה להיות שונה כל עוד לגרעין יש צורה מוגדרת שהיא התוצאה של סיבה שונה לגמרי. בתכנון בניין כמו שיש לנו כאן עלינו לשקול בזהירות כל פרט שהוא מכיל. איזו מטרה משמש כל מה שכלול בו? שכן זהו בניין שתכליתו היא תועלת טהורה. יש צורך לתפוס את מה שיש כאן ואיזו מטרה הוא משרת – זהו האגוז. לאחר מכן יש לשקול כיצד לבנות את הקליפה המתאימה של האגוז הזה. העשן הנפלט ממנו שייך ל"אגוז" עצמו, הבניין הזה מושלם רק כאשר העשן מיתמר. זאת יצירת אמנות רק אם הארובה הזו ממלאת באמת את יעודה ורק אז אפשר לראות את נחיצותן של הבליטות האלה. לא נסתכל עליהן כאילו שהן לוחות של שטח או משהו כזה, אלא נחוש את עצמנו בתוך הצורה ואז נחווה כיצד המקדש הזה מחויב לה על-ידי חוק של צורך פנימי לארובה. כמו שהעשן קשור בקשר אורגני עם הבניין וגם עם המתרחש בתוך הבניין, באותו האופן נבין את הכדורים הללו. תארו לעצמכם מה היה שם אילו לא היינו מנסים ליצור את הצורה הזאת. כמובן שאני מודה שנוכל לבצע את הרעיונות הללו בצורה שלמה יותר, אבל ההתחלה חייבת להתבצע וכל דבר שיבוא בעקבותיה יכול להיות מושלם יותר ויותר. ההתחלה חייבת להיעשות, ראשית, כדי להראות שבניין שמתוכנן להביא תועלת חייב לנבוע מכמה עקרונות יצירתיים פנימיים כאלה. שנית, חובה לבנות אותו ביחס ליכולת הסתגלות של החומר המודרני ביותר: בטון. כי כל חומר דורש את חוקי הבנייה המוגדרים שלו. כאשר אנחנו בונים עם חומר מסוים עלינו להקפיד על עקרונות ברורים לחלוטין, הקשורים בקשר הדוק ממש עם טבעו של החומר. תפיסת הבנייה צריכה לתת ביטוי לרעיון התועלת וגם לדרישותיו של החומר המסוים.
אתם רואים שאין להתפלא על כך שהדברים האלה אשר הם פחות או יותר חדשים, נדחים על-ידי אנשים רבים. אלו שלא רגילים לרעיונות האלה לא יעקבו בקלות אחרי מה שאני מתכוון אליו. אבל זה הופך להיות קל יותר ויותר ככל שהזמן חולף. כל רעיון שהגיע לעולם בדרך הזו התנסה כבר בתחילת דרכו בהתנגדות החזקה ביותר. אבל אנחנו חייבים תמיד לקחת בחשבון שדווקא ביחס לדברים שפועלים כרגע אסור לנו להירדם. זה גם הכרחי שנקבע עמדה נמרצת ובטוחה עבור המהותי. לא נצליח להתקדם זמן רב בלי העמדה האנרגטית אפילו אם יש רק מעט אנשים שיכולים לעקוב אחר הדברים מתוך הבנה פנימית אמיתית, שכן אתם רואים איך הם הדברים. מחר כאשר נדבר על הציורים בכיפה ננצל את ההזדמנות לדבר יותר על הרבה דברים בסביבה, מסביב לבניין ובתוכו.
כבר אמרתי את זה. אתם יכולים לראות מכל מה שעסקנו בו עד כמה הבניין הזה מתאר את מה שרעיונותינו האנתרופוסופיים מייצגים, ואיך כל פרט נולד מתוך הדרך שבה אנחנו מסתכלים על היקום. אם זה היה יכול להיות מובא לתוך העולם באותה היסודיות, היינו משיגים משהו. כי אתם רואים ידידיי היקרים, זה בלתי אפשרי עבורנו להצליח היום עם התפיסות הללו אשר בשנים שחלפו חשבנו שנצליח עימן.
נתתי לכם דוגמא לפני שבוע לשיטות השקר בעלות הטעם הרע אשר נמצאות בשימוש. מדוע הם משתמשים בשיטות שקר כאלה? אני מבטיח לכם שזו רק תחילתה של ההתנגדות. תהיה אמירת שקר בקנה מידה גדול בהרבה. אבל אני יכול להראות לכם כיצד השקרים הללו מופצים באופן שיטתי וממש השקרים שאנשים מפיצים, בעצמם, משמשים כעדות נוספת. המערכה השיטתית הזאת תימשך. אני יודע שיש הרבה אנשים בחברה שלנו שלא יאמינו עד כמה ירוד הוא מצבו של המוסר בעולם כיום, אלא שזה הכרחי שלא נעוור את עצמנו ביחס לדברים האלה. אבל אנחנו חייבים להבין שני דברים. ראשית עוצמת המערכה נובעת מן העובדה שאנשים מרגישים, הנה מציאות, והם לא יתנו לה להתפתח. אם זה היה עניין של תכניות, כפי שכבר קרה כל כך הרבה בעבר, האנשים לא היו טורחים עד כדי כך כדי להשמיץ אותנו. אבל אנשים יטרחו להכפיש את מה שנולד מכוח אמיתי. הם יכפישו וישקרו כיוון שהם מרגישים שהם עומדים פנים מול פנים מול העתיד. אבל זה לא עניין של שכנוע שקרנים עם האמת; הם לא ישתכנעו; הם לא רוצים לשמוע את האמת. העניין הוא ללכת לאנשים שעדיין לא משקרים ולהציב דברים לפניהם בדרך הנכונה. אלו שחושבים שהם יכולים להתנגד עם טיעונים והוכחות שהכנסייה הקתולית מפיצה עכשיו נגדנו בחו"ל, עושים לנו שירות רע מאוד. שכן לאלו שמפיצים את ההשמצות הללו זאת לא שאלה של אמת כזו או אחרת – זאת שאלה של הפיכת תודעה של אנשים נגדנו. ואם היינו מעמתים איתם את האמת, המשמעות שלה הייתה פוגשת אדישות מוחלטת מבחינתם, הם היו רק משקרים עוד יותר. אבל עלינו לראות דרך זה, חברים יקרים, ואז להתאים את עצמנו למצב. זאת לא שאלה של שכנוע של אלו שמשקרים, אלא זו בעיה של הצגה לעולם שעדיין לא מושחת, באיזו דרך ההכפשות והשקרים האלה מופצים. אני נדהם יותר ויותר (ואני חייב לחזור על כך לעיתים קרובות מאוד) מכך שהנטייה הממאירה מראה את עצמה גם בתוך החברה שלנו בהעסקת עצמנו בהשתדלות לפגוש ישירות את אלו שמכפישים ומשקרים, בעוד שהמשימה האמיתית שלנו היא להסביר לעולם איזה סוג של ישויות אנושיות הם האנשים האלה. אם איננו מסוגלים לראות דרך הדבר הזה, חברים יקרים, לא נתקדם רחוק בהרבה מכיוון שזאת חובה עלינו, במיוחד על אלה שגרים כאן בסביבת הבניין הזה להפוך לאובייקטיביים ולפתח עניין ביקום האובייקטיבי הגדול, להחזיק את עצמנו מעל לחבורות ורגשות אישיים, וכל אותה הקטנוניות הנדושה. אם לא נוכל להיות אובייקטיביים ביחס לבניין הזה ולמה שהוא מייצג, אז התנועה באמת לא תוכל להתקדם הרבה. עלינו להכניע את האישי לחלוטין; אנחנו חייבים להיות מסוגלים להכניס את עצמנו לעניינים הגדולים של העולם. ובכל אחת מצורותיו המיוחדות של הבניין הזה יש דרישה מאתנו שנימלט מנקודות המבט האישיות הצרות ונתעלה לאינטרסים הגדולים של העולם. כי כל צורה בודדת מבטאת למעשה את מה שנחוץ לאנושות בעתיד.
התבוננו באלימות המילולית שנמצאת בכל רחבי העולם. האם אתם מוצאים משהו אשר קשור באמת לענייננו? בגלל שאנשים לא יכולים למצוא שום דבר נגד העניין שלנו הם הופכים להיות אישיים. מהסיבה הזו הם מנסים להביא להשמדת רעיונות התנועה באמצעות הכפשות אישיות. זה היה דבר עצוב אם לא היינו מסוגלים להסתכל על הדברים האלה כיאות ונעשים מודעים לדברים שקורים סביבנו..
בבוקר נדון בתמונות אשר בכיפת-הצריח.
————————————————————————————————————————————
בית הזכוכית מצד דרום בית החימום
העמודים לפי הסדר. הראשון משמאל
לצילומים נוספים ראו:
https://www.rudolfsteinerweb.com/galleries/First_Goetheanum/Interior/index.html
https://www.rudolfsteinerweb.com/galleries/First_Goetheanum/Exterior/index.html
https://www.pinterest.com/pin/730849845754469594/
- התייחסות מעמיקה לתמונות של שינויי הצורה בעמודים אפשר לקרוא בספרו של פרידריך קמפטר: שבעת הסמלים של התפתחות כוכבי-הלכת של רודולף שטיינר – יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
- רודולף שטיינר מתייחס למילה טבע כאל נקבה, ככל הנראה הכוונה היא לשמה של הישות הרוחית נטורה, או אמא אדמה. ד"ר איטה וגמן, עמיתתו הקרובה של ד"ר רודולף שטיינר [חברת הפורשטאנד המקורי ומייסדת תחום הרפואה בחברה האנתרופוסופית ערכה ירחון בשם "נטורה".] ↑
- ראה הערה 2 דלעיל. ↑