האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו – 03

האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו – 03

האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו

רודולף שטיינר

Bn/GA186

תרגום מאנגלית ומגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר בהוצאת חירות ראו כאן

הרצאה מספר 3

היבטים של מכניסטיקה, אֵאוּגֵנִיקָה[1] ובריאות בעתיד

דורנאך, 1 בדצמבר 1918

ברעיונות שהבאתי בפניכם, המטרה שלי הייתה לשפוך אור על הצורה שהחשיבה החברתית צריכה ללבוש כיום. כעת הייתי רוצה להוסיף משהו לדיון כדי לאפשר לכם להעלות את הדברים האלה לרמה גבוהה יותר. הצרכים המיוחדים של רוח התקופה שלנו דורשים זאת. אני רוצה לחזור על כך שוב כשאני מבקש מכם שלא תתייחסו למה שהצגתי ועוד אמשיך להציג בפניכם, כאל ביקורת לגבי התנאים הקיימים בזמננו, אלא כאל חומר למחשבה נכונה, חומר שיכול לתת בסיס להתבוננות במצב מתוך הבנה נכונה. מנקודת המבט המדעית-רוחית אנו לא אמורים להעביר ביקורת חברתית, אלא רק להפנות את תשומת הלב למציאות, ללא פסימיזם או אופטימיזם. אך, כמובן, אנו נאלצים תמיד להשתמש במילים שאנשים אלה או אחרים יֵפָרְשׁוּ כביקורת כלפי מעמד חברתי זה או אחר. אך אין זאת הכוונה. כאשר אנו מדברים כאן על מעמד הבורגנות, אנו מדברים כמו על תופעה היסטורית הכרחית, ולא מתוך הַאֲשָׁמָה כלפי משהו שהיה פשוט הכרחי מנקודת מבט מדעית-רוחית מסוימת. לכן, אני מבקש שתבינו כך את הדברים שאעלה היום.

כעת נתחיל לדבר על האימפולס הנרחב הפועל בבסיס הדרישות החברתיות של הפרולטריון, כמו בכול או ברוב התנועות האנושיות, באופן פחות או יותר קיצוני, ופחות או יותר אינסטינקטיבי ולא מודע, מבולבל ומעורפל, אך בעוצמה גדולה. מדובר בעובדה שקיים אידיאל מסוים לגבי סדר חברתי שיוכל להיות מספק מכל הבחינות. אם נרצה לתאר בצורה קיצונית – ולכן גם לא אמיתית – את מה שעומד ביסודות הדברים האלה, נוכל לומר שישנה שאיפה לתכנן ולממש סדר חברתי שיביא לגן-עדן עלי אדמות, או לפחות לאושר שהאדם ראוי לו, מצב שבעיני הפרולטריון של זמננו רָצוּי להגשים אותו. זה נקרא “הפתרון של הבעיה החברתית,” ומה שתיארתי טבוע באופן אינסטינקטיבי במה שנקרא הפיתרון של הבעיה החברתית.

כמובן, אסור שמדען הרוח ייכנע לאשליות בכל תחום שהוא, אך בהקשר של הפיתרון לבעיה החברתית, חשוב במיוחד שהוא ימקד את תשומת ליבו במציאות, ולא יפתח שום אשליות. כי דווקא בתחום הזה האנשים ששואפים לדברים אלה אינם פועלים מתוך נקודת מבט חופשיה מאשליות, אלא עמדתם מושפעת ממספר גדול של אשליות, במיוחד מהאשליה הבסיסית שאפשר “לפתור” את הבעיה החברתית.

יש קשר מסוים בין העובדה שבתקופה שלנו אין מודעות להבדל בין המישור הפיזי והמישור הרוחני לעובדה שהמישור הפיזי נחשב באופן אינסטינקטיבי מסוים כעולם היחיד שקיים, ולכמיהה ליצור גן-עדן במישור פיזי זה. בגלל התפיסה הזאת, התקופה שלנו נאלצת להאמין או שגורלו של האדם הוא לעולם לא להשיג צדק, לא להגיע להרמוניה באימפולסים ובצרכים שלו, או שעליו למצוא אותם בתוך הקיום הארצי הפיזי.

אך בעיני מי שמתבונן במישור הפיזי באופן אימגינטיבי, ובכך לומד להכיר את המציאות האמיתית, המישור הפיזי מתגלה כך שהוא חייב לומר: בעולם הזה לא קיימת שלמות, אלא רק חוסר שלמות. לכן אי אפשר בכלל לדבר על פיתרון מוחלט מלא של הבעיה החברתית. אתה יכול לנסות לפתור אותה איך שתרצה, על בסיס הידע המעמיק ביותר, ועדיין לעולם לא תצליח לפתור אותה במובן שרבים מאמינים כיום שניתן לפתור אותה. אך עובדה זו אינה צריכה לגרום לנו לומר: אם לא ניתן לפתור את הבעיה החברתית, אז עלינו לתת לכל המצב הגרוע הזה להמשיך ככה. העניין דומה לפעולה של מטוטלת: הכוח לתנועה כלפי מעלה נצבר דרך התנועה כלפי מטה. במילים אחרות, כשם שהכוח הנגדי נצבר דרך התנועה כלפי מטה, ואז הוא בא לידי ביטוי בתנועה של עלייה, עיקרון זה נכון גם לגבי הרצף המחזורי, הריתמי, המאפיין את ההיסטוריה של האנושות. סדר חברתי שמבחינת תקופה מסוימת נראה מושלם, ובעצם כל סדר חברתי, מתחיל להתדרדר ברגע שהוא כבר הגיע למימושו, ולאחר זמן מה הוא מוביל שוב לאי-סדר. האבולוציה של החיים אינה פועלת בעלייה יציבה, אלא מסלולה מורכב משֵׁפֶל וגאות; היא מתקדמת בתנועת גלים. ברגע שהסדר הטוב ביותר שיהיה ניתן לייסד מתממש במישור הפיזי, הוא כבר יוצר תנאים שמובילים לכך שהוא יֵיהָרֵס לאחר פרק זמן מסוים. מצב האנושות היה שונה לחלוטין אילו בני האדם היו מכירים בחוק בלתי נמנע זה הפועל במהלך ההיסטורי של האירועים. אז אנשים לא היו מאמינים שניתן ליצור גן-עדן עלי האדמות במובן האבסולוטי של הדבר, אלא היו חייבים לשים לב לחוק המחזורי של האבולוציה האנושית. עלינו לוותר על החיפוש אֲחַר תשובה מוחלטת לשאלה: “באיזו צורה יש לעצב את החיים החברתיים?” הדרך הנכונה תהיה לשאול את עצמנו: מה חייבים לעשות עבור התקופה שלנו? מה בדיוק דורשים האימפולסים של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו? מה מבקש להפוך למציאות? כאשר אנו מודעים לכך שכל מה שמתגשם יֵיהָרֵס באופן בלתי נמנע בתהפוכות מחזוריות, אנו חייבים לראות בבירור שניתן לחשוב על החברה רק באופן היחסי הזה, כאשר אנו מזהים את האימפולסים האבולוציוניים של תקופה מסוימת. עלינו לעבוד עם המציאות. אנו פועלים נגד המציאות כשאנו מאמינים שנוכל להשיג משהו עם אידיאלים מופשטים ואבסולוטיים.

לכן, עבור מדען הרוח שרוצה להתמקד במציאות ולא באשליה, השאלה מצטמצמת כך: מה דורש להתממש באופן ישיר במציאות של התקופה הנוכחית?

זאת נקודת המבט שממנה יש להבין גם את ההסברים שלנו מאתמול. תבינו אותי לא נכון אם תאמינו שאני מתכוון לכך שייווצר גן עדן מוחלט אם, למשל, תהיה הפרדה בין ההכנסה מעבודה לבין עבודה. למעשה, על בסיס החוקים העמוקים של האבולוציה האנושית, אני רואה בכך נחיצות, משהו הכרחי שחייב להתרחש כעת. מה שטמון מאחורי מה שנמצא במודעות של בני האדם, כמו המקום אליו דוחפת תפיסת החיים של הפרולטריון, גם אם היא לפעמים מתבטאת בדרישות קיצוניות כל כך כמו אלה שהזכרתי אתמול בקשר לבולשביזם, מאחורי מה שנמצא במודעות של בני האדם, קיים מה שהם רוצים לממש באופן אינסטינקטיבי. אדם שפועל עם המציאות לא יעסוק בתוכניות, אפילו לא בתוכניות של הרפובליקה הסובייטית הרוסית, אלא ישתדל לראות את מה שעדיין מסתתר בצורה אינסטינקטיבית מאחורי אותם דברים שאנשים מביעים כלפי חוץ בצורה מְגוּמְגֶּמֶת. זה מה שחשוב באמת. אחרת, אם לא נראה את הדברים כך, לעולם לא נוכל להתמודד איתם נכון. הדבר שאנשים שואפים אליו באופן אינסטינקטיבי טבוע לגמרי באופי הבסיסי של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו, ששונה לחלוטין מהתקופה הרביעית, היוונית-לטינית, או מהתקופה השלישית, המצרית-כשדית, שקדמה לה. האנשים של ימינו, בקשרים החברתיים שלהם – לא כאינדיבידואלים, אלא בהקשר החברתי, כקבוצות – חייבים לרצות משהו ספציפי מאוד.

והם רוצים זאת גם באופן אינסטינקטיבי. הם רוצים היום את מה שלא היו יכולים לרצות בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, או אפילו עד למאה החמישית לספירה. הם רוצים היום קיום ראוי לאדם, כלומר, את המימוש, כהשתקפות בסדר החברתי, של משהו שהם חשים אותו כאידיאל עבור האנושות בתקופה זו. היום בני האדם רוצים באופן אינסטינקטיבי שמהות האדם תִּשְׁתַּקֵּף במבנה החברתי.

המצב היה שונה בתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, התקופה המצרית-כלדאית, והיה שונה עוד יותר במהלך התקופה השנייה. בתקופה השנייה, התקופה הפרסית הקדומה, האדם היה עדיין כולו בתוך מהותו הפנימית, היה עדיין כולו ישות בעלת טבע פנימי. אז הצורך האינסטינקטיבי של האדם לא היה קשור במציאת העתק של צרכיו הפנימיים בעולם החיצוני. הוא לא היה זקוק למבנה חברתי שיאפשר לו לזהות בדברים חיצוניים את מה שהיה קיים בתוכו כאימפולס, אינסטינקטים וצרכים. ואז באה התקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, התקופה המצרית-כלדאית, והאדם ביקש שחלק מישותו, אותו חלק שקשור לראשו, ישתקף מולו כבבואה במציאות החברתית החיצונית. אנו רואים שמהתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, מהתקופה המצרית-כלדאית, לבני האדם היה צורך בסדר חברתי תיאוקרטי, שבו הדת חדרה במובן מסוים לכל מה שהיה שייך לסדר החברתי. השאר נותר עדיין אינסטינקטיבי: מה שהיה קשור לאדם השני, האדם של החזה, האדם הנושם, ומה שהיה קשור לאדם המטבולי, נשאר אינסטינקטיבי. האדם עדיין לא חיפש לראות אותם משתקפים בראי של הסדר החיצוני. בתקופה הפרסית הקדומה הייתה רק דת אינסטינקטיבית, שמנהיגיה עברו חניכה במיסטריות של זרתוסטרא. אך כול מה שהאדם פיתח היה עדיין פנימי ואינסטינקטיבי. הוא עדיין לא חש את הצורך לחפש את הדברים בהשתקפות חיצונית, בתמונת מראה במבנה החברתי. הוא התחיל לדרוש למצוא בסדר החברתי את מה שחי כמחשבה בראשו במהלך התקופה שהסתיימה בערך עם הקמת הממלכה הרומית הקדומה – מדויק יותר בשנת 747 לפני הספירה.

ואז באה התקופה שהחלה במאה השמינית, בשנת 747 לפני הספירה, והסתיימה במאה ה-15 לספירה, התקופה היוונית-לטינית. האדם אז דרש ששני היבטים של ישותו ישתקפו חיצונית במבנה החברתי: האדם של הראש והאדם הריתמי, הנושם, האדם של החזה. הם היו אמורים להשתקף במה שהיה הסדר התיאוקרטי הישן, אך כעת רק כמו הד. למעשה, יש דִּמְיוֹן רב בין המוסדות התיאוקרטיים האמיתיים, וביניהם אפילו המוסדות של הכנסייה הקתולית, לבין התקופה הפוסט-אטלנטית השלישית. זה נמשך, ובנוסף הופיע משהו חדש שנבע בייחוד מהתקופה היוונית-לטינית. התווספו המוסדות החיצוניים של ה-res publica [הערת המתרגמת: רפובליקה, בלטינית], אותם מוסדות שקשורים לניהול החיים החיצוניים מבחינת הצדק, האי-צדק וכדומה. לגבי שני היבטים של ישותו, דרש האדם כעת שהוא לא יישא אותם רק בתוך עצמו, אלא שיוכל לראות אותם משתקפים בחוץ כמו בראי.

אינכם יכולים להבין את התרבות היוונית, למשל, אם אינכם יודעים שהמצב היה כזה שהחיים המטבוליים, שבאים לידי ביטוי בחוץ במבנה הכלכלי, עדיין נשארו אינסטינקטיביים, פנימיים, עדיין לא היה צורך בהשתקפותם החיצונית. הנטייה לדרוש השתקפות חיצונית מבחינת החיים המטבוליים הופיעה לראשונה במאה ה-15 לספירה. אם תלמדו את ההיסטוריה כפי שהיא במציאות, ולא בצורת אגדות אותן המציא מה שנקרא מדע ההיסטוריה של ימינו, תמצאו שאפילו ההיסטוריה החיצונית מאמתת את מה שאמרתי לכם על בסיס ידע אוקולטי על מעמד העבדים והעבדות ביוון, שבלעדיהם אי אפשר היה בכלל לחשוב על קיום התרבות היוונית, שאותה אנחנו כל כך מעריכים. ניתן להבין אותה כקיימת רק כאשר אנו יודעים שבכל התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית הזאת שלטה השאיפה למערכת חיצונית של מוסדות בתחומים של החוק והדת, אך הסדר הכלכלי נשאר עדיין אינסטינקטיבי בלבד.

התקופה שלנו, התקופה שמתחילה במאה ה-15 לספירה, היא זו שבה הופיעה לראשונה הצורך לראות את ישותו של האדם כולה, עם כל שלושת היבטיה, כתמונה המשתקפת גם במבנה החברתי החיצוני.

לכן, עלינו ללמוד להכיר כיום את ישות האדם, מאחר שכעת הוא מפתח לראשונה אינסטינקט משולש הדורש שבמבנה החיצוני, במבנה של הקהילה, יופיע מה שתיארתי בפניכם: קודם כול, סְפֶרָה רוחנית, שיש לה ניהול ומבנה משלה, שנית, סְפֶרָה של אַדְמִינִיסְטְרַצְיָה, ניהול, ביטחון וסדר – סְפֶרָה מדינית או פוליטית – שגם היא מנהלת את עצמה, ושלישית, סְפֶרָה כלכלית, מפני שהעידן שלנו דורש בפעם הראשונה שסְפֶרָה כלכלית זו תופיע באירגון החיצוני. הצורך לראות את האדם כמתממש במבנה החברתי עולה כאינסטינקט בעידן שלנו. זו הסיבה העמוקה יותר לכך שמה שפועל כאן איננו סתם אינסטינקט כלכלי. וזאת הסיבה העמוקה לכך שהמעמד הכלכלי שנוצר זה עתה, הפרולטריון, שואף ליצור מבחינה חיצונית את ההיבט הכלכלי של המבנה החברתי, כשם שבתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית נוצר המבנה הניהולי של מערכת החוקים, ובתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, המצרית-כלדאית, נוצר המבנה התיאוקרטי.

זאת הסיבה הפנימית, חברים יקרים. רק כאשר תשימו לב לסיבה פנימית זו, תוכלו לשפוט נכון את התנאים של הזמן הנוכחי. ואז תבינו מדוע היה עלי להציג את המבנה החברתי התלת-מערכתי הזה לפני שבוע. הוא בוודאי איננו המצאה כמו התוכניות שאותן ממציאות כיום אין ספור אגודות, אלא הוא מבוסס על כוחות שניתן לבחון אותם אם חודרים למציאות של האבולוציה. עלינו להגיע לשלב בו אנו מבינים באופן מוחשי ואובייקטיבי את האימפולסים של האבולוציה, של ההתפתות של האנושות. הזמן דוחק לכיוון זה. אנשים עדיין נלחמים בהבנה זו. ובאמת מדהים לראות אפילו את אלה שמגיעים רחוק יותר מאחרים. לפני זמן קצר פורסם ספר תחת הכותרת “מכתבים של גברת אל ולטר רתנאו (Walther Rathenau) אודות הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטְלִיּוּת של האירועים העתידיים”. הספר דן בכל מיני דברים. כך למשל:

“כוונתו של עלון זה היא לפרסם בציבור את התכנים העיקריים של תמלילים של מכתבים. לא נכללו התכתבויות בעלות אופי אישי, מאחר שהן אינן קשורות ישירות לכך. התוצאה היא שצורת המכתבים היא חלקית, ואינה מופיעה החזרה הקבועה על הברכות והסיומים המקובלים המאפיינים את סגנון המכתבים. גברת שניחנה בראייה רוחית מתארת כאן בפני מחבר הספר את החוויות והידע הבלתי רגילים שלה אודות הנפש החדשה של העידן והלידה החדשה של העולם. כוחות העתיד הנאבקים כיום למען צורת חיים גבוהה יותר מתגלים כאן בגורל אנושי אינדיבידואלי שבו נחווים כמציאות כוחות הנפש החדשים.”

ראוי לציון שכאן מדברים כבר על דברים רבים, אך עולה משהו מוזר: הגברת הזאת מגלה שהאדם יכול לפתח יכולות רוחניות גבוהות יותר, ושניתן לראות את המציאות האמיתית רק בעזרת יכולות אלו. הספר מסתיים בכך, והפרק האחרון נקרא “מסקנות קוסמיות לגבי נפש העולם ונפש האדם”. אך הספר לא ממשיך מעבר לתובנה שהאדם יכול לפתח יכולות גבוהות יותר, ולא מגיע לשלב שבו מגלים מה למעשה קולט האדם בעזרת יכולות גבוהות אלו. זה כאילו שאומרים לאדם “יש לך עיניים,” אבל לא מגיעים איתו לשלב בו הוא יכול לראות בעזרתן משהו מן המציאות. מעניין לראות איך אנשים מסוימים מאמצים כיום גישה מוזרה לגבי מדע הרוח. הם נרתעים מרוב אימה אם אנו מתחילים לדבר על מה ניתן לראות. היינו רוצים לומר למחברת כמו הגברת הזאת: “את מכירה בכך שיש אפשרות שבאדם יתפתחו יכולות גבוהות יותר. מדע הרוח קיים כדי לדווח על מה בדיוק רואים בקשר לדברים חשובים כאשר מפתחים יכולות אלו.” אך אנשים נרתעים מכך, ואינם מוכנים לשמוע.

אתם רואים באיזו דחיפות הזמן דוחף אותנו שנגיע לנקודה בה מדע הרוח רוצה להגיע, ואיך בו-זמנית מעורבבים בתוך בני האדם הדברים שדיברתי עליהם בגיליון האחרון של הז’ורנל “Das Reich” בעריכתו של אלכסנדר פון ברנוס (Alexander von Bernus), במאמר שלי הנקרא “אלמנטים לוציפריים ואהרימניים בקשר שלהם לחיי האדם.” כול זה מעורבב בנפש האדם בצורה כל כך מבולבלת, שאפילו אנשים שמכירים בכך שניתן לראות מציאות רוחית מאמינים שאדם שמדבר באופן מוחשי על מציאות רוחית כזו, כמציאות אמיתית שניתן לקלוט אותה, הוא פַנְטַזְיוֹנֵר.

הזכרתי את הגברת הזאת פשוט מפני שהיא איננה תופעה יחידה במינה. מה שמופיע בה מופיע עוד במקרים רבים, כי המאפיין של הזמנים שלנו הוא שלמרות שאנשים חשים את הדחף להסתכל מְעֵבֶר למציאות החיצונית, הם אינם רוצים לעשות זאת. בספר זה, למשל, מדברים על כך שלאדם יש קשר מסוים עם כוחות קוסמיים. אבל רק תנסו להציג בפני אנשים אלה את תוכן הספר שלי “מדע הנסתר בקוויו העיקריים“,[2] שבו מפורטים קשרים אלה! אז הם נרתעים. אך אי אפשר לקבל תובנה לגבי עניינים חברתיים, שיש לראות אותם כפי שהסברתי, אם אנו רק מכירים בעובדה שניתן לראות, ואיננו לוקחים בחשבון מה ניתן לראות. מאוד חשוב להבין זאת. אחרת, נעשה תמיד את הטעות שכבר הצבעתי עליה במשפטים הראשונים שאמרתי היום על הנטייה להפוך לעיקרון מוחלט משהו שתקף באופן קונקרטי לגבי מקרה יחיד ואינדיבידואלי – כך כאשר למשל, שואלים לגבי הבעיה החברתית: “איך צריך לבנות את המוסדות האנושיים ברחבי העולם?” השאלה הזאת בכלל לא צריכה לעלות. בני אדם שונים בחלקים שונים של האדמה, ובעתיד הבדל זה ילך ויגדל עוד ועוד למרות כל הנטייה לבֵּינְלְאוּמִיּוּת. ולכן, אין כל מציאות במחשבות שאותן מביעים אלה שמאמינים שאפשר להתנהל מבחינה חברתית באותו אופן ברוסיה, סין, אמריקה הדרומית, גרמניה או צרפת. אנשים אלה מביעים רעיונות מוחלטים, כאשר רק רעיונות אינדיבידואליים, יחסיים, מתאימים למציאות. חשוב מאוד לראות עובדה זו בצורה ברורה.

במהלך השנים האחרונות, כשהיה כה חשוב שאנשים יבינו דברים אלה במקומות המתאימים, אני חוויתי כאב גדול על כך שהם פשוט לא הבינו אותם נכון. אתם זוכרים שציירתי כאן לפני שנתיים מפה שכעת הופכת למציאות. את המפה הזאת לא הצגתי רק בפניכם. בזמנו הצגתי אותה כדי להסביר איך נעים האימפולסים מכיוון מסוים, מפני שיש חוק האומר שאם אנו מכירים את האימפולסים הללו, אם אנו נעשים ערים להם, אם אנו תופסים אותם במודעות שלנו, ניתן לתקן אותם באופן מסוים, ולתת להם כיוון שונה. חשוב מאוד להבין זאת.

אך אף אחד שנמצא בעמדה של אחריות לא נעשה ער לדברים אלה, או לקח אותם ברצינות במובן האמיתי של המילה. האירועים הנוכחים מעידים על כך שכן היה צריך לקחת אותם ברצינות.

העובדה שיש לקחת אותה בחשבון היא, שביחס לחוקים בסיסיים מסוימים באבולוציה של העולם, למעשה אין לאנשים כל ידע מקיף, כל ידע שיהיה אפשר ליישם אותו בעולם החיצוני, באף מקום חוץ מאשר בתוך חברות סודיות מסוימות בקרב העמים דוברי האנגלית. זה משהו שחשוב לשים לב אליו. החברות הסודיות בקרב עמים אחרים הן בעצם ריקות מתוכן. אך לעומת זאת, בקרב העמים דוברי האנגלית, החברות הסודיות מהוות מקורות שמהם מגיעות אמיתות דרך שיטות מסוימות, שבאמצעותן ניתן לכוון דברים מבחינה מדינית. אולי אדבר על שיטות אלו ביום מן הימים, אך היום זה היה מרחיק אותנו יותר מידי מהנושא שלנו. אם כן, נוכל לומר שכוחות אלה שזורמים מחברות סודיות אלו לתוך הפוליטיקה של המערב נעים למעשה בהתאם להיסטוריה. הם מביאים בחשבון את החוקים של האבולוציה ההיסטורית. בעניינים חיצוניים אין צורך שכל דבר יהיה מדויק עד לפסיק האחרון. מה שחשוב הוא האם פועלים בהתאם לאבולוציה ההיסטורית במובן האובייקטיבי של הדבר, או האם מתנהלים בצורה בלתי מקצועית, על פי מושגים שרירותיים.

הפוליטיקה של מרכז אירופה, למשל, הייתה לרוב פוליטיקה של חובבנים, שלחלוטין לא הייתה לה כל קשר לחוקי ההיסטוריה. הפוליטיקה שלא הייתה חובבנית, שעקבה אחר העובדות – או אם תרשו לי להשתמש בביטוי הבוטה, הפוליטיקה המקצוענית – הייתה זאת של העמים דוברי האנגלית, האימפריה הבריטית והנספח שלה, אמריקה. זה ההבדל הגדול, וזאת הנקודה החשובה שיש לקחת אותה בחשבון. היא חשובה מפני שמה שהיה ידוע בחוגים מסוימים זורם כבר לתוך עולם המציאות. הוא זורם גם לתוך האינסטינקטים של האנשים הנמצאים בעמדות של נציגים פוליטיים, אפילו אם הם פועלים רק מתוך אינסטינקטים פוליטיים. מאחוריהם עומדים הכוחות שאני מדבר עליהם כעת. אין צורך לשאול האם נורתקליף (Northcliffe) או לויד ג’ורג’ (Lloyd George) עצמו עברו חניכה בדרגה זו או אחרת בכוחות אלה. זה לא מה שחשוב. השאלה המכרעת היא האם יש אפשרות שהם יתנהלו בהתאם לכוחות אלה. לשם כך, הם רק צריכים להפנים לתוך האינסטינקטים שלהם את מה שנמצא בכיוון של הכוחות האלה. אך ישנה אפשרות כזאת; זה אכן קורה. וכוחות אלה פועלים בכיוון הכללי של ההיסטוריה העולמית. זאת הנקודה העיקרית, ואפשר לפעול בהצלחה בתוך הקשרים ההדדיים של ההיסטוריה רק כאשר מפנימים באופן מודע את מה שקורה באופן זה בעולם. אחרת, האדם שפועל במודע בהתאם להיסטוריה של העולם, או גורם למישהו אחר לפעול כך, מחזיק תמיד בכוח, בעוד שהאדם שאינו יודע דבר עליה חסר אונים. כך יכול הכוח להביס את חוסר האונים. זאת התרחשות חיצונית. אך הניצחון של הכוח על חוסר האונים בדברים האלה תלוי, בשורה התחתונה, בהבדל בין הידיעה לאי הידיעה. את זה יש להבין באופן ברור.

חשוב לראות גם שהכאוס שהולך ומתפתח במזרח ובמרכז אירופה מעיד מצד אחד על הכישלון הגדול של כל מה שהיה אמור כביכול להביא סדר פוליטי לתוך הכאוס הזה, ומה שכעת הולך ונעלם. אך מצד שני, מה שקורה כעת במרכז ובמזרח אירופה מוכיח שחוסר המקצועיות לבדו שולט בחיים הציבוריים באזור זה. במערב, בקרב האוכלוסייה של דוברי אנגלית, לא שולטת החובבנות, אלא חשיבה שיש בה מקצועיות, אם יורשה לי להשתמש בתיאור פשטני זה.

זה מה שיקבע את צורת ההיסטוריה בעשורים הבאים. לא משנה איזה אידיאלים נשגבים ייווצרו במרכז ובמזרח אירופה, לא משנה כמה כוונות טובות יש בתוכנית זו או אחרת, לא יושג דבר בדרך זו, כל עוד בני האדם לא יוכלו להתבסס על האימפולסים הנובעים מן הצד השני של סף התודעה, כשם שהאימפולסים של המערב, של העמים דוברי האנגלית, נלקחים, בשורה התחתונה, ממְעֵבֶר לסף התודעה.

חברים ששמעו את הדברים האלה שהצגתי בפניכם כבר שנים, בדיוק כמו היום, עושים טעות בהקשר זה, ובדרך כלל קשה לשכנע אפילו את חברינו הטובים ביותר לוותר על טעות זו, שמופיעה במחשבה כמו: “אבל מה זה עוזר כשאומרים לאנשים שדבר זה או אחר נובע ממרכזים סודיים מסוימים שבמערב? הרי קודם כל צריך לשכנע אותם שבכלל קיימים חברות סודיות כאלה.” לעיתים קרובות אנשים חושבים שהדבר החשוב ביותר הוא לעורר את האמונה בקיום חברות סודיות מסוג זה, אבל אין זה הדבר הראשון בסדר העדיפויות. אתם לא תזכו להיענות גדולה אם תנסו לשכנע מדינאים כמו קולמן (Kuhlman), למשל, שקיימות חברות סודיות המחזיקות בכוח עוצמתי כזה, אך זאת לא הנקודה העיקרית. בעצם, זו טעות לחשוב שזה הדבר העיקרי. את המחשבה המוטעית הזאת ניתן למצוא אף בקרב אנתרופוסופים שגישתם מושפעת מההרגל הגרוע של החברה התיאוסופית לשדר אווירה של מיסתורין. אם מישהו משתמש במילה “סודי” או “אוקולטי”, ומסוגל לרמוז לדבר סודי או אוקולטי זה או אחר, הוא זוכה לכבוד ולמוניטין מיוחד! אבל זה לא משהו שיכול להביא לתוצאות חיוביות, כאשר מדובר במציאויות חיצוניות. מה שחשוב הוא שנוכל להראות כיצד מתרחשים הדברים, ונצביע אל דברים שיכול להבין אותם כול מי שמשתמש בשכל הישר והבריא שלו. במסגרת אותן חברות סודיות שמטפחות אמיתות אוקולטיות התואמות את המציאות, אנשים אומרים, למשל, את המשפט: לאחר שהאימפריה של הצאר הרוסי תיפול לטובת העם הרוסי, יש לפעול ברוסיה בהתאם לאפשרות לערוך ניסויים סוציאליסטיים, שאיננו מעוניינים שיֵיעָרְכוּ במדינות המערב, מפני שבאזורים אלה אין הם נחשבים למועילים או לרצויים.

כל עוד אני אומר שזה מה שנאמר בחברות סודיות, אנשים יכולים להטיל ספק בכך. אך כאשר נצביע על כך שכל הכיוון של הפוליטיקה מראה שמשפט זה עומד בבסיסה, אז אנשים ייעמדו בתוך המציאות עם השכל הישר הרגיל והבריא שלהם. הדבר החשוב הוא שנעורר את החוש למציאות.

מה שהתפתח ברוסיה הוא, בעיקרו של דבר, אך ורק התגשמות של מטרה שהמערב שואף אליה. העובדה שעד לזמן הזה נערכו רק ניסויים סוציאליסטיים לא מוצלחים על ידי אנשים שאינם שייכים לתרבות האנגלית, העובדה שהדברים מתממשים בכל מיני דרכים עקיפות, ידועה היטב לחברות הסודיות האלו, כך שהן אינן סובלות מדאגת יתר בגללה. הן יודעות היטב שהעיקר הוא להביא את המדינות הללו לנקודה שבה הניסויים הסוציאליסטיים הופכים לנחוצים ובלתי נמנעים. ואם הם נערכים מתוך אי ידיעה של טבעו של הסדר החברתי, אז למעשה הן אלה שבונות את הסדר החברתי במדינות אלו, אז הן הופכות את עצמן למנהלות של הניסוי הסוציאליסטי.

תבינו, בהסתרה של ידע אוקולטי מסוג מסוים במרכזים סודיים אלו טמון כוח רב עוצמה. הצד השני אינו יכול להציל את עצמו בשום דרך מפני כוח זה, אלא אם כן הוא עצמו רוכש ידע זה ומתעמת בעזרתו מול אותו כוח.

בתחום הזה, אי אפשר לדבר על אשמה או חפות. אנחנו מדברים על משהו שהוא פשוט בלתי נמנע, על דברים שחייבים להתרחש, כי הם כבר קיימים מתחת לפני השטח, מפני שהם כבר פועלים בסְפֶרָה של הכוחות שעדיין לא התהוו לתופעות, אך הם כבר קיימים ככוחות, ויהפכו להיות תופעות.

בוודאי, אין צורך שאדגיש שאני דבק במה שתמיד אמרתי: הישות האמיתית של העם הגרמני אינה יכולה למות. הישות האמיתית של העם הגרמני חייבת לחפש את דרכה. אך חשוב שהיא תוכל למצוא את דרכה, שתוך כדי חיפושיה היא לא תלך בדרכים שגויות, שהיא לא תחפש בדרכים בהן אין ידע. לכן אל תפרשו את מה שאומר כעת כך שזה יסתור אפילו במעט את מה שאני אומר כבר שנים. כי לדברים תמיד יש שני צדדים, ואני התכוונתי למשהו שהוא, במידה גדולה, עניין של רצון. הרצון יכול לסבול משיתוק, אם מהצד השני מופעלים גם כוחות, אך הכוחות חייבים להתבסס על ידע, ולא על בורות וחוסר מקצועיות.

הנקודה העיקרית היא זאת: אם לא תעלה התנגדות מהמזרח, וכשאני אומר מזרח, אני מתכוון לכל האזור הנמצא מזרחה מנהר הריין ועד לאסיה, עם תום האלמנט הרומי-לטיני-צרפתי יתפתח השלטון העולמי הבריטי. זה יקרה בהתאם לכוונות של הכוחות הפועלים מאחורי האינסטינקטים, כפי שתיארתי זאת היום וכבר פעמים רבות בעבר. לכן, חשוב שלא נשתמש רק בחשיבה שמפותחת לרוב אצל אנשים היום כאשר אנו מתמודדים עם דבריו של וודרו וילסון (Woodrow Wilson). חשוב שנוכל לתפוס דרך ידע עמוק יותר את מה שמופיע אפילו אצל אדם כמו וודרו וילסון רק באינסטינקטים, את מה שמהפנט את הקהל כשהוא מנוסח בכל מיני אמירות. אך הוא מגיע לנפשות הפועלות אך ורק מהסיבה שנפשות אלו נשלטות באופן מסוים על ידי כוחות תת-מודעים.

העובדה החשובה באמת היא שבאותם חוגים במערב ששומרים את הידע שלהם בסוד, נעשים מאמצים גדולים ביותר לוודא שהדברים יתפתחו כך שבכל מקרה תובטח השליטה של המערב על המזרח. לא משנה מה אומרים אנשים היום על בסיס הדברים הנמצאים במודעות שלהם, היעד הנכסף הוא להקים קַסְטָה או מעמד של אדונים במערב וקַסְטָה של עבדים כלכליים במזרח, המשתרע מהריין ומזרחה עד לאסיה. אין הכוונה לקסטה של עבדים במובן של יוון העתיקה, אלא בקסטה של עבדים כלכליים, המאורגנת בצורה סוציאליסטית, שיהיו במבנה החברתי שלה כל מיני דברים בלתי אפשריים, שלא יחולו על העמים דוברי האנגלית. העיקר הוא להפוך את העמים דוברי האנגלית לאוכלוסייה של אדונים או שליטים של העולם.

העניין מחושב היטב, ובמובן מקיף ויסודי ביותר, על ידי הצד ההוא. וזה המקום בו עלי להסביר משהו, ואני מאוד מבקש מכם שתהיו לגמרי ערים לעובדה שאם מדברים היום על דברים כאלה, זה נעשה עקב הלחץ והדחיפות של האירועים של זמננו, ויש לקבל אותם ברצינות העמוקה ביותר. מה שאני אומר כאן הוא סוד שנשמר בזהירות גדולה ביותר באותם מרכזים במערב שדיברתי עליהם פעמים רבות. ובמערב מובן מאליו שלעמים של המזרח אסור לדעת דבר על עניינים אלה, שאותם חוגים במערב מחזיקים בהם כידע, כפי שכבר אמרתי, באמצעות שיטות שאולי אדבר עליהן מאוחר יותר. הם מחזיקים בידע של דברים אלה, כך שבעזרתם, מאחר שהצד השני לא אמור להיות מודע להם, יהיה ניתן לבסס שליטה עולמית – וזאת הדרך היחידה שבה יוכלו לעשות זאת.

מהתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, כוחות מסוימים יתחילו להופיע באופן בולט באבולוציה של האנושות. האבולוציה האנושית נעה קדימה, כמובן. בתוך הגבולות של פרק הזמן הקצר שאותו חוקרת האנתרופולוגיה או ההיסטוריה בתחום המדע המטריאליסטי החיצוני, אי אפשר לשפוט נכון את הכוחות שמופיעים באבולוציה של האנושות. כי בתוך פרק זמן מוגבל זה, שאותו חוקרת האנתרופולוגיה או ההיסטוריה החיצונית, מעט דברים השתנו בתהליך החיצוני של ההתפתחות. על בסיס הידע הזה, אף אחד אינו יודע, למשל, כמה שונים היו הדברים אפילו בתקופה השנייה, שלא לדבר על התקופה הראשונה או על התקופות היותר קדומות. את זאת ניתן לדעת רק באמצעות מדע הרוח. ושוב, רק באמצעות מדע הרוח ניתן להצביע על הכוחות שיתפתחו בעתיד בצורה לגמרי אֵלֵמֶנְטָרִית מתוך טבעו של האדם. העובדה שמתוך האדם יתפתחו כוחות אלה, שיְשַׁנּוּ את החיים על האדמה, ידועה באותם מרכזים סודיים. את זאת מסתירים מהמזרח אנשי המערב, שמנסים לשמור אותה לעצמם. ידוע גם שיכולות אלו, שהיום קיימות באדם רק בדרגות מאוד ראשוניות, יהיו קשורות לשלושה היבטים. הן יתפתחו מתוך טבע האדם באותה הדרך שבה נוצרו שאר היכולות במהלך האבולוציה של האנושות.

יכולת זו בשלושת היבטיה, שעליה מדבר כל אדם בעל ידע במסגרת אותם חוגים סודיים, ושהולכת להתפתח בטבע האדם, את היכולת הזו עלי להסביר באופן הבא: קודם, מדובר ביכולות הקשורות במה שנקרא אוקולטיזם חומרי. דרך יכולת זו – וזה בדיוק האידאל של החברות הסודיות הבריטיות – יִיוָּוסְדוּ על בסיס יסודות שונים לחלוטין צורות חברתיות מסוימות שקיימות כעת בתוך המערכת התעשייתית. כל חבר פעיל בחוגים סודיים אלה מודע לעובדה שפשוט בעזרת יכולות מסוימות, יכולות שעדיין רדומות אך הולכות ומתפתחות בתוך האדם, ובעזרת החוק של התנודות ההדדיות, ניתן להניע מכונות ומבנים מכניים ודברים אחרים. ניתן למצוא רמז לכך במה שקישרתי לדמותו של שטרדר במחזות המיסתורין שלי.

דברים אלה נמצאים כעת בתהליך התהוות. החוגים הסודיים שומרים אותם בסוד בתחום האוקולטיזם החומרי. ניתן להניע ולהפעיל מנועים על ידי השפעה אנושית זעירה מאוד דרך יישום ידע אודות עקומת התנודה המתאימה. דרך עיקרון זה יהיה ניתן להחליף כוחות אנושיים בכוחות מכניים בתחומים רבים. מספר בני האדם על האדמה היום הוא 1,400,000,000 – כפי שהסברתי כאן – אבל עקב הכמות הרבה של עבודה המתבצעת באופן מכני, אנו אומרים שהאוכלוסייה של כדור הארץ מונה למעשה 2,000,000,000 בני אדם. מכונות מהוות פשוט את ההפרש. כלומר, אם העבודה שנעשית על ידי מכונות הייתה צריכה להתבצע על ידי בני אדם ללא מכונות, היה צורך בעוד 600,000,000 בני אדם על האדמה. אם מה שאני מתאר כעת תחת השם אוקולטיזם מכני ייכנס לתחום של עשייה פרקטית, וזה האידאל של אותם מרכזים סודיים, יהיה ניתן לבצע את העבודה לא רק של 500,000,000 או 600,000,000 אנשים, אלא של 1,000,000,000 אנשים או יותר. כך תיווצר האפשרות שתשע עשיריות מהעבודה של בני אדם באזורים של העמים דוברי האנגלית תהיה לא נחוצה. האוקולטיזם המכני לא רק ייצור את האפשרות לוותר על תשע עשיריות מהעבודה שעדיין נעשית היום בידי בני אדם, אלא גם ישתק כל ניסיון של מרד מצד המוני האנשים שאינם שבעי רצון.

היכולת להפעיל מנועים על פי חוקי התנודות ההדדיות תתפתח למימדים רחבים בקרב עמים דוברי אנגלית. עובדה זו ידועה בחוגים הסודיים שלהם, והיא תהווה את הבסיס שדרכו תושג שליטה על שאר האוכלוסייה של כדור הארץ, אפילו במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אך חוגים אלה יודעים משהו נוסף. הם יודעים שקיימות עוד שתי יכולות שיתפתחו גם כן. אחת מהן, שאקרא לה היכולת האֵאוּגֵנִית, תתפתח בייחוד בקרב העמים מהמזרח, מרוסיה ומאסיה. בחוגים הסודיים של המערב ידוע גם שאוקולטיזם אֵאוּגֵנִי זה, לא יתפתח מתוך הפוטנציאלים המולדים של העמים דוברי האנגלית, אלא רק מתוך הפוטנציאלים המולדים השייכים דווקא לאוכלוסיות באסיה וברוסיה. עובדות אלו ידועות בחוגים הסודיים של המערב. הם נלקחים בחשבון בתור אימפולסים שחייבים להפוך לאקטיביים באבולוציה העתידית.

בביטוי יכולת אֵאוּגֵנִית אני מתכוון להפרדה של ההתרבות של בני האדם מתחום האימפולסים השרירותיים או המקריות. בקרב העמים מהמזרח ילך ויתפתח ידע אינסטינקטיבי ברור לגבי האופן בו חוקי האוכלוסייה, החוקים ששולטים באופן בו בני האדם מתרבים על פני האדמה, חייבים להיות מקבילים לאירועים קוסמיים מסוימים. הם ידעו שאם ההתעברות מתרחשת בהתאם לקונסטלציות מסוימות של כוכבים, תינתן הזדמנות לנפשות שהן טובות או רעות מטבען להשיג גישה להתגשמות ארצית עתידית. את היכולת הזו ירכשו רק אינדיבידואלים שמהווים המשך מבחינת הגזע, המשך בתחום זרם הדם, של האוכלוסייה מאסיה. הם פשוט יהיו מסוגלים לראות בפרטי פרטים איך יהיה אפשר ליצור הרמוניה בין מה שהיום פועל באופן כאוטי ושרירותי בהתעברות ובלידה לבין החוקים הגדולים של הקוסמוס במקרים אינדיבידואליים קונקרטיים. החוקים המופשטים לא יועילו כאן, אלא מה שתתפתח היא היכולת הקונקרטית שתאפשר לאנשים לדעת במקרים ספציפיים: אמורה או לא אמורה להתרחש עכשיו התעברות.

ידע זה, שיצור את האפשרות להוריד מהשמיים את האימפולסים להפיכת האדמה למוסרית או ללא מוסרית דרך טבע האדם עצמו, ידע מיוחד זה מתפתח כהמשך של יכולת הדם אצל האוכלוסיות השייכות לגזעים מן המזרח. למה שמתפתח שם כיכולת אני קורא אוקולטיזם אֵאוּגֵנִי. זאת היכולת השנייה, והיא לא תיתן לאבולוציה של האנושות מבחינת ההתעברות והלידה להתרחש על פי אימפולסים שרירותיים, באופן פחות או יותר מקרי. אני מבקש מכם לחשוב על ההשלכות החברתיות העצומות, על הכוחות המניעים החברתיים הענקיים שנכנסים לפעולה כאן! יכולות אלה רדומות. ידוע היטב בחוגים הסודיים של העמים דוברי האנגלית שיכולות אלו הולכות להתפתח בקרב העמים מן המזרח. הם יודעים שהם עצמם לא יוכלו לרכוש יכולות אלו דרך הפוטנציאלים המולדים שלהם. הם יודעים שהאדמה לא תוכל להגיע ליעדה, לא תוכל לעבור משלב האדמה לשלב יופיטר – למעשה הם יודעים שתוך זמן קצר האדמה הייתה יורדת מהנתיב המוביל ליעד שלה אם יֵיעָשֶׂה שימוש רק בכוחות השייכים למערב. המצב יגיע לנקודה בה תוכל להתפתח במערב רק אוכלוסייה נטולת נפש, אוכלוסייה שתהיה חסרה בה הנפש עד כמה שזה אפשרי. הדבר ידוע. מסיבה זו, אנשים אלה מנסים לפתח בתוך החוגים שלהם, דרך היכולות שלהם, אוקולטיזם מכני. והם מנסים גם להשיג שליטה על העמים שיפתחו אוקולטיזם אֵאוּגֵנִי. כל אדם משכיל בחוגים של המערב אומר, למשל: “הכרחי שנשלוט על הודו מהסיבה שרק דרך ההמשכיות במה שיוצא מהגופים ההודיים – כאשר זה מתאחד עם הנטייה מהמערב לכיוון שונה לחלוטין, לכיוון של האוקולטיזם המכני – רק אז יוכלו להיוולד גופים שבהם יוכלו להתגשם בעתיד נפשות שיביאו את האדמה לשלבים האבולוציוניים העתידיים שלה.” האוקולטיסטים דוברי האנגלית יודעים שהם אינם יכולים להיות תלויים בגופים שיוצאים מתוך האופי הבסיסי של העמים שלהם, ולכן הם מנסים להשיג שליטה על עם שיספק את הגופים, שבעזרתם יהיה אפשר להמשיך את האבולוציה של האדמה לקראת העתיד.

האוקולטיסטים האמריקאים יודעים שהם יוכלו להביא לתוך העתיד את מה שברצונם, רק אם הם יטפחו את מה שיתפתח בצורת גופים לעתיד בתוך האוכלוסייה הרוסית דרך היכולות האוקולטיות האֵאוּגֵנִיות שלהם, אם הם ישיגו שליטה על כך, כדי שיוכל להיווצר בהדרגה איחוד חברתי בין המאפיינים הגוססים של הגזע שלהם למאפיינים הנפשיים-רוחניים [psychic] המתהווים של הגזע ברוסיה האירופאית.

עלי לדבר איתכם גם על יכולת שלישית, שרדומה היום אך הולכת להתפתח בעתיד. אני קורא לה היכולת האוקולטית הבריאותית. כעת יש לנו את כל שלושתן: היכולת האוקולטית המטריאליסטית, היכולת האוקולטית האֵאוּגֵנִית והיכולת האוקולטית הבריאותית. היכולת האוקולטית הבריאותית הולכת להופיע בעוד זמן יחסית קצר. יכולת זו תגיע לבשלות פשוט דרך התובנה שחיי האדם, במסלולם מהלידה למוות, מתקדמים בתהליך שהוא לגמרי זהה לתהליך של מחלה. כלומר, תהליכי המחלה הם רק שינוי צורה מיוחד וקיצוני של תהליכי חיים רגילים, נורמליים, המתרחשים בין הלידה למוות, רק שאנחנו נושאים בתוכנו לא רק את הכוחות שיוצרים מחלה, אלא גם את הכוחות המרפאים. כוחות מרפאים אלה, כפי שיודע כל אוקולטיסט, הם בדיוק אותם הכוחות שפועלים כאשר האדם רוכש יכולות אוקולטיות, כאשר כוחות אלה הופכים באדם לכוחות של הכרה. כאשר הכוח המרפא, הטבוע מלידה באורגניזם האנושי, הופך לידע, להכרה, הוא מביא לצורות אוקולטיות של הכרה.

כל אדם בעל ידע בחוגים המערביים מודע לעובדה שלרפואה המטריאליסטית לא יהיה בסיס בעתיד. כי ברגע שיתפתחו היכולות האוקולטיות הבריאותיות, האדם לא יהיה זקוק לרפואה חומרית חיצונית, אלא תהיה אפשרות לטפל באופן פרופילקטי ולמנוע בדרך רוחנית את המחלות שאינן נוצרות עקב סיבות קרמתיות, שעליהן לא ניתן להשפיע. הכול ישתנה בתחום הזה. היום זה עדיין נשמע כמו פנטזיה, אבל זה משהו שיופיע בקרוב. אך שלוש יכולות אלו לא ייווצרו באופן שווה בקרב כל העמים על האדמה. כבר ראיתם את ההבדל. ההבדל קשור, כמובן, רק לגופים ולא לנפשות, שתמיד עוברות מגזע לגזע, מעם לעם. אבל ההבדל הזה קשור מאוד לגופים. לעולם לא יכולה להופיע בעתיד האפשרות לרכוש דרך הלידה יכולות אוקולטיות אֵאוּגֵנִיות מהגופים של העמים דוברי האנגלית. אנשי המערב ישתמשו ביכולות אלה, אבל הם יעשו זאת דרך שליטה על ארצות המזרח, ונישואים בין אנשי המערב ואנשי המזרח. כך ייעשה שימוש במה שניתן ללמוד רק מאנשי המזרח.

הפוטנציאל ליכולות אוקולטיות בריאותיות נמצא במידה מיוחדת בקרב אנשי מדינות מהמרכז. אנשים דוברי אנגלית אינם יכולים לרכוש את היכולות האוקולטיות הבריאותיות דרך פוטנציאל מולד, אבל הם כן יכולים לרכוש אותן בהתפתחותם במהלך הזמן בין הלידה למוות. בפרק זמן זה הן יכולות להפוך ליכולות נרכשות. במקרה של האוכלוסייה החיה על השטח המשתרע מזרחה מהריין ועד לתוך אסיה, יכולות אלה יהיו נוכחות מלידה. אנשי מדינות המרכז אינם יכולים לרכוש את הפוטנציאל האוקולטי האֵאוּגֵנִי מלידה, אך כן יכולים לרכוש אותו במהלך חייהם, אם הם יהיו תלמידים של אנשי המזרח. כך יהיו מחולקות יכולות אלה על האדמה. לאנשי המזרח לא תהיה כל יכולת אוקולטית חומרית; הם יוכלו לקבל אותה רק כאשר היא תינתן להם, כאשר היא אינה נשמרת בסוד מפניהם. תמיד יהיה אפשר לשמור אותה בסוד, במיוחד אם אנשים עד כדי כך טיפשים שהם אינם מאמינים בדברים שנאמרים על ידי אדם שיש לו יכולת לראות אותם. במילים אחרות, אנשי המזרח ואנשי המרכז יצטרכו לקבל את האוקולטיזם החומרי מהמערב. הם יקבלו את הפירות, את המוצרים שלו. האוקולטיזם הבריאותי יתפתח בעיקר במדינות המרכז, והאוקולטיזם האֵאוּגֵנִי בארצות המזרח. אך יהיה צורך בתקשורת בין האנשים. האימפולסים של הסדר החברתי של העתיד יהיו חייבים לקחת זאת בחשבון. חשוב ביותר שאנשים יבינו שהם יוכלו לחיות בעתיד ברחבי העולם רק כבני אדם שלמים. אם האמריקאי ירצה לחיות רק כאמריקאי, למרות שהוא יוכל להשיג את התוצאות החומריות הגבוהות ביותר, הוא לעולם לא יתקדם מעבר לאבולוציה הארצית. אם הוא לא יחפש קשר חברתי עם המזרח, אחר התגשמות מסוימת, הוא ידון את עצמו להיות כבול בתוך הסְפֶרָה של האדמה, כאשר הוא פוקד את הסְפֶרָה של האדמה כמו רוח רפאים. האדמה תתרחק מהקשרים הקוסמיים שלה, וכל הנפשות הללו יצטרכו להיות כמו רוחות רפאים. מצד שני, אם אנשי המזרח לא יְאַמְּצוּ עם היכולות האוקולטיות האֵאוּגֵנִיות שלהם, את המטריאליזם של המערב שמושך את האדמה למטה, הם יאבדו את האדמה. הם יִיגָּרְרוּ למעין אבולוציה נפשית-רוחית, ויאבדו את האבולוציה הארצית. האדמה כאילו תשקע מתחתיהם, והם לא יוכלו ליהנות מהפירות של האבולוציה הארצית.

מה שחייב להיווצר הוא אמון הדדי בקרב בני האדם במובן פנימי עמוק ביותר. האבולוציה הייחודית של העתיד מראה זאת באופן ברור.

מטרת בעלי הידע מאותם מרכזים במערב היא לטפח את הדברים רק כפי שניתן לטפח אותם. אנשי המערב אינם מעוניינים לשים לב במיוחד למה שמתפתח במזרח מנקודת המבט של האדם מן המזרח. את מה שמתפתח בקרב אחרים יש להשאיר לאותם אחרים.

זה מה שעלינו להחדיר לתוך מעמקי נפשנו: אנו מגיעים כאן לנקודה בה אשמה או חפות או מושגים דומים מאבדים את משמעותם, לנקודה בה מה שצריך לזכור הוא שעלינו לקחת את הדברים האלה ברצינות מוחלטת, במובן העמוק ביותר של המילה, מפני שדברים אלה מגלמים ידע שרק הוא לבד מתאים להיכנס להדרכה של האנושות בעתיד.

דברים אלה בעלי משמעות גדולה, וחשוב מאוד שנראה אותם באופן מסוים. חישבו על כך שעל האדמה יתפתחו שלושה סוגים של יכולות אוקולטיות בצורה שונה אצל עמים שונים, אצל אנשי מדינות המערב, המרכז והמזרח. שלושת כוחות אוקולטיים אלה יעבדו ביחד, שזורים זה בזה, כך שאנשי המערב יקבלו את הפוטנציאל לאוקולטיזם חומרי מלידה, אך יוכלו לרכוש אוקולטיזם בריאותי; אנשי מדינות המרכז יקבלו מלידה בעיקר את הפוטנציאל לאוקולטיזם בריאותי, אך יוכלו לרכוש לעצמם – אם זה יינתן להם – אוקולטיזם חומרי מהמערב ואֵאוּגֵנִי מן המזרח; ואנשי המזרח יקבלו מלידה את הפוטנציאל לאוקולטיזם אֵאוּגֵנִי, אבל יוכלו לרכוש לעצמם מארצות המרכז אוקולטיזם בריאותי.

יכולות אלה מופיעות באופן שונה בקרב האנושות בעולם, אבל בו זמנית הן נשזרות זו בזו. דרך פעולה משולבת זו, יִיקָּבַע הקשר החברתי העתידי בחיי הקהילה ברחבי העולם. אך קיימים מכשולים נגד התפתחות יכולות אלו. המכשולים הם מסוגים שונים, ופעולתם די מסובכת.

למשל, במקרה של אנשי המרכז והמזרח, מכשול משמעותי באבולוציה של יכולות אלו, במיוחד באבולוציה המודעת שלהן, יכול להופיע כאשר פועלות בהם אנטיפתיות חזקות כלפי אנשי המדינות המערביות, כאשר לא ניתן לראות את הדברים האלה באופן אובייקטיבי. זהו מכשול באבולוציה של יכולות אלו.

לעומת זאת, הפוטנציאל להתפתחותה של יכולת אוקולטית מאוחרת יותר אף מתעצם במובן מסוים אם הוא מתפתח מתוך אינסטינקט מסוים של שנאה. זאת תופעה מוזרה מאוד. אנו שואלים את עצמנו לעיתים קרובות, וכאן אנו מדברים על משהו שיש להתבונן בו באופן לגמרי אובייקטיבי, מדוע עולה כל כך הרבה גינוי או ביקורת חסרת טעם דווקא במדינות המערב. גם זה נובע מתוך האינסטינקט הטמון ביכולות אלה. כי מה שטמון באימפולסים העמוקים ביותר של האוקולטיזם המערבי מתפתח בצורה עוצמתית יותר כאשר עולים רגשות שקריים, שנחווים איכשהו כקדושים, רגשות שתופסים את אנשי המזרח, ובייחוד את אנשי המרכז, כבַּרְבָּרִים. הפוטנציאל לאוקולטיזם חומרי, למשל, מתפתח על ידי הלך נפש שניתן לתאר אותו כנטייה אמריקאית לצאת ל”מסעות צלב”. זה קשור לכך שאמריקה חשה שיעודה הוא להפיץ חופש וצדק, וכל מיני דברים יפים אחרים, לכל רחבי העולם. כמובן, האנשים שם מאמינים בכך. אין לפרש את מה שאני אומר כהאשמה. אנשים מאמינים שהם יוצאים למסע צלב, אך דווקא האמונה הזאת במשהו שיקרי, במשהו שאינו האמת, תומכת בהתקדמות לכיוון מסוים. אילו אנשים היו אומרים את השקר במודע, אז לא הייתה להם את התמיכה הזאת. לכן, מצד אחד, מה שקורה כעת מועיל ביותר, אך מהצד השני, הוא מהווה מכשול בהתפתחות אותן יכולות שעדיין רדומות בזמננו אצל רוב בני האדם, אך הולכות להתפתח בעתיד, ואמורות להשפיע עמוקות על המבנה החברתי של האנושות.

רק חישבו על האופן בו כול מה שקורה בימים אלה נעשה שקוף וברור מתוך הבנה ותובנה, כאשר מפנים את תשומת הלב לעובדות רקע אלה, ומבינים שמאחורי כול מה שנאמר באופן מודע היום בדרכים רבות, מאחורי כל הביטויים החיצוניים, נמצאים אינסטינקטים תת-מודעים.

אך העובדה החשובה ביותר בהקשר זה היא שהעמים דוברי האנגלית הם אלה שעקב תהליכים אבולוציוניים ייחודיים מחזיקים במרכזים אוקולטיים, שבהם ידועים הדברים האלה. ידוע בהם גם איזה יכולות יהיו להם בעתיד כחלק מהאוכלוסייה דוברת האנגלית, ואיזה יכולות יהיו חסרות להם. וידוע גם כיצד יש לסדר את המבנה החברתי כדי להשתמש בו לטובת מטרותיהם.

אלה האינסטינקטים שפועלים בכיוון דברים מסוג זה, ואינסטינקטים אלה כבר משפיעים, וכבר הייתה להם השפעה עצומה, השפעה משמעותית מאוד.

דרך מועילה במיוחד שניתן להשתמש בה באוקולטיזם המערבי כדי לכוון את הדברים לערוצים הלא נכונים היא להשפיע על המזרח כך שאנשי המזרח ימשיכו גם בעתיד לדבוק בנטייה הקדומה שלהם לפתח דת ללא מדע. המנהיגים של החוגים הסודיים במערב יתאמצו לוודא שבאזור שלהם לא קיים שום דבר שמורכב רק מדת או רק ממדע, אלא שתהיה סינתזה של השניים, השפעה הדדית בין הידע לאמונה. אך הם יתאמצו גם לוודא שהמדע הזה יפעל רק בסודיות, שהוא יחדור לעניינים היותר חשובים של האנושות ולהדרכה המדינית של העולם דרך השגת שליטה עולמית על ידי הבריטים. במקביל, יעזור מאוד להתפשטות שליטה עולמית זו אם המזרח ימנע עד כמה שאפשר את חדירת המדע להשקפות הדתיות.

רק חישבו על האופן בו כל דבר רוסי משרת בדיוק את המאמץ הזה של המערב. מצד אחד, השאיפה להיות דתי אדוק עדיין קיימת ברוסיה, אך לא השאיפה להחדיר את מדע הרוח לתוך התוכן של דָּתִיּוּת זו, אלא להישאר, במובן מסוים, בתחום של מיסטיקה מעורפלת. מיסטיקה מעורפלת זו מהווה אמצעי מעולה לתמוך בשליטה שהמערב רוצה להשיג על המזרח.

מצד שני, ישנו ניסיון להפוך את המדע, שמיועד לאדמה, לכמה שאפשר יותר אתיאיסטי. ובכך התרבות של העמים דוברי האנגלית הגיעו לאחרונה לתוצאות מעולות. מבחינה זו, באמת אין להם סיבה להתלונן. הם השיגו משהו רב עוצמה על ידי כך שהפיצו בכל רחבי העולם את המגמה המדעית שלהם, כלומר, את המדע נטול הדת, את המדע האתיאיסטי. זה הפך לכוח השולט על כל פני האדמה. הגתאניזם, שהוא באופן מודע לחלוטין ההיפך של מגמה זו, לא הצליח להתפתח אפילו בארצו של גתה עצמו. הוא כמעט ולא ידוע כלל בארצו של גתה! האינטלקט השולט במדע כיום הוא בהרמוניה מלאה עם מה שאותם חוגים רוצים שיהפוך לביטוי החיצוני של המדע שהם משתמשים בו בסוד. אך אצלם זה נעשה כסינתזה בין המדע לדת. אם כן, עבור העולם החיצוני, ישנו מדע אתיאיסטי; עבור החוגים הפנימיים, שרוצים לכוון את מהלך האירועים בעולם, ישנו מדע שהוא בו זמנית גם דת, ודת שהיא בו זמנית מדע.

על המזרח ניתן לשלוט הכי טוב אם שומרים שם על מצב שבו יש דת ללא מדע. על מדינות המרכז ניתן לשלוט הכי טוב אם מצליחים לזרוע בהן מדע נטול דת, מאחר שאי אפשר לזרוע בהן דת. בעלי הידע בחוגים שהזכרתי מקדמים דברים אלה במודעות מלאה, ואחרים עוזרים להם באופן אינסטינקטיבי. מאז שהכוחות השולטים במדינות המרכז ששרדו מתקופות קדומות נעלמו מהזירה, כעת אין מה לשים במקומם במדינות המרכז. לכן, קשה במיוחד לשפוט נכון את המצב הנוכחי בהיסטוריה של העולם. העולם כולו עסוק בשאלה של אשמה או של הסיבות לקטסטרופה של המלחמה הזאת. אבל ניתן לראות את הדברים באור נכון רק כאשר מתבוננים בהם כנגד הרקע של הכוחות הפעילים שאינם מופיעים באופן גלוי בתופעות החיצוניות. בדיוק מהסיבות שאותן תיארנו היום, אי אפשר לגבש דעות לגבי דברים אלה על פי אותן קטגוריות חשיבה שבדרך כלל עוזרות להכריע בשאלות של אשמה או חפות.

אני לגמרי מודע לכך שהיום, כאשר וילסון זכה כבר לשם “האפיפיור של המאה ה-20” – לא במובן שלילי אלא כשבח, כי הוא באמת האפיפיור החילוני של המאה ה-20 – אני מודע לחלוטין לכך שאפילו במדינות המרכז תיווצר בהדרגה דעה מבולבלת לגבי מהלך מלחמת העולם הזאת, כפי שקורים לה, מפני שאנשים מתעלמים מהניסוח הנכון של השאלות. כל המסמכים יוכיחו את מה שאני אומר. אך יש לראות את המסמכים לאור מה שטמון בבסיס שלהם. לפני כל דבר אחר, חייבים להיות מסוגלים לשפוט נכון את הדברים. את זאת יכול לעשות רק מי שביכולתו להביא אור לדברים אלה ממֵעֵבֶר לסף. אני חושש שהאירועים שמתרחשים עכשיו יום יום, אפשר לומר, יגרמו לכך שאנשים ישפטו את הדברים בדרכים יותר ויותר שקריות, שיהיו פחות ופחות אנשים שמוכנים להתמודד עם השאלות כך שיהיה ניתן להגיע לתוצאות מועילות. אני מניח שאנשים חושבים מחשבות מוזרות כאשר העיתונות, למשל, מודיעה – והדבר יכול להיות אמיתי או לא – שהקיסר הגרמני שהתפטר אמר: “אני בכלל לא הייתי שם כשהמלחמה החלה; בכלל לא הייתי נוכח…” – סביר להניח שקראתם זאת ברוב העיתונים שיצאו לאחרונה – “בתמן (Bethman) ויגוו (Jagow) עשו זאת!”

כמובן, לא מתקבל על דעת שדברים אלה יוכלו להיאמר מפי הקיסר! אך בכל מקום ניתן לפגוש דעות שנוצרו תחת השפעות סודיות, שמגיעות לציבור בדרכים שקריות. מה שחשוב לזכור בהקשר זה הוא שעלינו להתבונן בעובדות בתשומת לב רבה, כדי שנוכל לנסח את השאלות הנכונות. ואז נבין שאת הנחיצות העמוקה, הטרגית, הטמונה בבסיס הקטסטרופה הזאת אסור לנו לראות בצורה כל כך שטחית כמו שנהוג לראות אותה היום. אפילו את האירועים שמתרחשים על פני השטח אין להבין בצורה שטחית.

אני אפנה את תשומת ליבכם למקרה מסוים ותראו מיד מדוע אני בוחר בפרט כל כך אינדיבידואלי. לפני זמן מה הסברתי לכם שרצף של אירועים ועובדות שהתרחשו בגרמניה שיכלו להוביל למלחמה, אך רצף זה הופסק ולא הוביל למלחמה, בעוד שמה שכן הוביל למעשה למלחמה לא היה קשור בכלל לאירועים ולעובדות אלה. אני לא אחזור היום על מה שכבר אמרתי לכם בהקשר זה. אך כן הייתי רוצה לבקש מכם היום שתחשבו על דבר אחד מסוים, כדי שתוכלו לראות איך במהלך ההיסטוריה, בזמן שמתרחשים האירועים שמהווים סימפטומים חיצוניים, מאחוריהם נמצאים העניינים הגדולים שדיברתי עליהם היום.

אפשר להעלות את השאלה: האם בנסיבות אחרות, היה ניתן לשנות את המסלול של הקטסטרופה של המלחמה שהחלה ביולי או אוגוסט 1914? לא אכנס כרגע לשאלה האם היה אפשר למנוע אותה – לשם כך היינו צריכים לפתוח פרק אחר – אך כן אני מעלה את השאלה: האם הקטסטרופה הזאת הייתה יכולה לשנות את כִּיוּוּנה?

כן, זאת אפשרות. הדבר בהחלט מתקבל על הדעת, למרות שיש רק ערך מתודולוגי במשפטים כאלה שנאמרים בדיעבד. אך גם על בסיס העובדות, וגם על בסיס הרקע האוקולטי, סביר להניח שכל הקטסטרופה יכלה לנוע לכיוון אחר. עלינו לשפוט את הדברים על פי רבדים שונים. מה שאני אומר כעת תקף, כמובן, רק לגבי רובד מסוים של עובדות. ברובד עובדות זה, אפשר להגיע למסקנה הבאה: אפשר להעלות על הדעת שהמלחמה הייתה יכולה להתחיל ב-1914 כך שהצבא הגרמני היה צועד מזרחה, ושם היה מחכה כדי לראות האם תחילת המלחמה במזרח תוביל גם למלחמה במערב. אפשר להעלות על הדעת שעיקר הצבא הגרמני היה מתקדם נגד רוסיה, וחלק קטן יותר היה תופס עמדה של הגנה במערב, ושאז הגרמנים היו מחכים לראות האם הצרפתים, שלא היו מחויבים דרך שום הסכם, היו מתקיפים. הצרפתים לא היו מחויבים באותו רגע דרך כל הסכם שהוא, אילו הגרמנים לא היו מכריזים על מלחמה, אלא היו פשוט מחכים שהרוסים יתקיפו. הצבא הרוסי היה בוודאי מתקיף. אין כל ספק בכך שהם היו מתקיפים. אינני מכחיש שחמש שנים לפני כן היה אולי סביר להעלות השערה אחרת, השערה המצביעה לכיוון אחר, אך הדבר כבר לא היה אפשרי ב-1914. ברובד זה של עובדות ניתן לשער שהמלחמה הייתה אז מתקדמת בעיקר לכיוון המזרח. הדבר היה אפשרי.

אך למרות זאת, זה לא היה אפשרי. במצב המציאותי, זה לא התאפשר, מפני שלא הייתה כל תוכנית פעולה בקשר למזרח. לאף אחד לא עלה הרעיון שהאירוע שהיה העִילָּה למלחמה יכול היה להוביל למשהו אחר מאשר לכך שגרמניה תרגיש חייבת להתקיף את רוסיה, ואז צרפת תהיה מחויבת להתערב בהתאם לתנאי בנספח להסכם שלה עם רוסיה, כך שגרמניה תיאלץ להילחם בשתי חזיתות. על פי האקסיומה שעליה הייתה בנויה האסטרטגיה הגרמנית מתחילת המאה ה-20, כל השיקולים התבססו על הרעיון שמלחמה זו בשתי חזיתות אינה יכולה להיות מנוהלת בשום דרך אחרת מאשר בצורת אוֹפֶנְסִיבָה. התוכנית היחידה הייתה להכריח את צרפת להגיע לשלום נפרד דרך פלישה למערב דרך בלגיה – כמובן, זאת הייתה אשליה, אבל אשליות כאלה היו קיימות – ואז לשלוח את מָסוֹת הצבא לכיוון המזרח.

אני מבקש מכם לחשוב על איזה מין תוכנית אסטרטגית זאת. כל פרט של כל יום מחושב היטב. יש חישוב מדויק הקובע כמה זמן מותר לחכות מהיום בו מתחיל גיוס כללי ברוסיה ועד שניתנת פקודה לגיוס בגרמניה, גיוס שמאותו רגע לא ניתן לדחות אותו, אלא חייבים להמשיך איתו, מפני שהגיוס הכללי הרוסי הוא המניע הראשון למלחמה. זה חייב להתרחש אחרי יום, אחרי יומיים, אחרי שלושה ימים. אם מחכים אפילו יום אחד לאחר הגיוס הכללי הרוסי, כל התוכנית תתבלבל, וכבר לא יהיה ניתן לבצע אותה. תחשבו על כך. הדבר אכן קרה כמו שתיארתי, וזה היה גורם מכריע ברגע שלא הייתה קיימת בכלל כל מדיניות מרכז-אירופית. זאת כמובן הנקודה העיקרית, שלא הייתה קיימת כל מדיניות מרכז-אירופית. פון בתמן (von Bethman) עדיין ממשיך לדבר שטויות גם היום. אנשים חשו מיואשים כשפון-בתמן השמיע ברַייכְסְטַאג הגרמני את אמירותיו הכי בלתי אפשריות, והוא עדיין ממשיך להשמיע אותם. לא הייתה שום מדיניות, אלא רק אסטרטגיה, אבל אסטרטגיה שנבנתה על בסיס אירוע אחד ספציפי. כאן לא היה ניתן לשנות דבר. לא היה ניתן לשנות דבר, אפילו לא משהו שקשור לשעת הפעולה.

אני מבקש מכם לחשוב על כך שעל פי הנסיבות החיצוניות לא היה שום צורך שמישהו בגרמניה ירצה ללכת למלחמה; ולמרות זאת, המלחמה הייתה צריכה להתרחש. אף אחד לא היה צריך לרצות בכך. אני מבקש מכם שתשימו לב לעובדה זו. המלחמה הייתה צריכה להתחיל מהסיבה הפשוטה שברגע שרוסיה נתנה פקודה לגיוס כללי, במוחו של המפקד העליון הגרמני עלתה באופן אוטומטי ובלתי נמנע לחלוטין המחשבה: “עכשיו אני חייב לגייס את הצבא”. מרגע זה, הכול המשיך בצורה אוטומטית. זה לא קרה מפני שאנשים רצו בכך. זה קרה מהסיבה שזה הוכן כבר שנים לפני כן.

המתקפה נגד צרפת דרך בלגיה באה באופן אוטומטי אחרי הגיוס הכללי הרוסי, מפני שאנשים חשבו שזה הדבר ההגיוני היחידי שניתן לעשות. לא ניתן היה לספר זאת לקיסר. כפי שכבר סיפרתי לכם, אנשים ידעו שהוא אינו מסוגל לשמור על דִּיסְקְרֶטִיּוּת עד כדי כך שאם יאמרו לו זאת היום, כל העולם יידע מחר. את העובדה שההתקפה הייתה אמורה להתרחש דרך בלגיה הוא שמע לראשונה בזמן הגיוס. דברים מסוג זה כבר קרו פעמים רבות. אני מבקש מכם לשקול את הדברים האלה, ואז תאמרו לעצמכם: לא היה זה הכרחי בכלל שמישהו בגרמניה ירצה במלחמה. המלחמה הייתה חייבת להתרחש. אך אני אומר זאת בתנאי שאנו נשאר ברובד זה של העובדות. כמובן, אתם יכולים לעבור לרובד אחר של עובדות, אבל שם נצטרך להתמודד עם שאלות מסובכות מאוד.

העובדה היא שהדבר הגדול הזה, הדבר שהפך להיות קטסטרופה לאנושות, מזכיר לנו את הסיפור של הרקטור הטוב קלטנברונר (Kaltenbrunner), שכבר סיפרתי לכם עליו בקשר להאמרלינג (Hamerling). בוודאי תזכרו שאמרתי שאם נתבונן באישיותו הפואטית של רוברט האמרלינג, נוכל לומר לעצמנו שמה שעוצמתי באישיות זו נוצר במידה רבה הודות לעובדה שבנקודת זמן מסוימת הוא הגיע לעיר טריאסטה כמורה בבית ספר תיכון, ומשם יכול היה לבלות את החופשות שלו בוונציה, והוא הגיע גם לחוף הים האדריאטי. כל המבנה הפנימי של נפשו של האמרלינג תלוי בכך שבמשך עשר שנים הוא היה מורה בבית ספר תיכון – כי על פי מסלול ההתפתחות הקודמת שלו זה היה הדבר היחיד שהוא יכול היה לעשות – בטריאסטה על הים האדריאטי. אבל איך זה קרה שהוא הגיע לשם? סיפרתי לכם: בזמן שהוא היה מורה מחליף בעיר גראץ, הוא הגיש בקשה להתקבל למשרה שהתפנתה בבודפסט. חישבו על כך: הוא שלח בקשה לבודפסט; אילו הממונה על המשרה היה מקבל את הבקשה ומאשר אותה, האמרלינג היה מבלה את כל אותן עשר שנים בבודפסט. כל אישיותו הפואטית לא הייתה מופיעה; היא לא הייתה קיימת. כל מי שמכיר אישיות זו יודע שזאת האמת. איך זה קרה שהוא לא נסע לבודפסט אלא לטריאסטה? קלטנברונר, הרקטור הטוב, שהבקשה הייתה צריכה לעבור קודם דרכו, שכח לגמרי מכל העניין והשאיר את הבקשה במגירה שלו במשך זמן כה ארוך עד שבינתיים מישהו אחר קיבל את המשרה בבודפסט. אחרי שהמשרה כבר אוישה והאמרלינג אמר: “אלוהים אדירים! הייתי כל כך שמח לקבל את המשרה הזאת בבודפסט!” הכומר הסמיק ואמר: “שכה אחיה! שכחתי לגמרי על הבקשה שלך. היא עדיין במגירה שלי.” כך האמרלינג ניצל מללכת לבודפסט. בפעם הבאה כשהאמרלינג הגיש בקשה למשרה בטריאסטה, קלטנברונר, לאור המקרה הקודם, כבר לא שכח להעביר את הבקשה הלאה. האמרלינג הגיע לטריאסטה וכך נהיה ה-האמרלינג הידוע. אני שואל אתכם עכשיו: האם קלטנברונר העניק להאמרלינג את מקומו בעולם כמשורר? הרי בין התופעות החיצוניות אין כל סיבה אחרת שיכולה להסביר זאת, חוץ מהעובדה שהאמרלינג נהיה ההאמרלינג הידוע עקב העובדה שקלטנברונר, רקטור בגראץ בשטיירמרק (Steiermark), טעה. האמת היא שאפשר לרדת אל מתחת לפני השטח של הדברים רק כאשר משתמשים בסימפטומטולוגיה. היא מלמדת אותנו להעריך נכון את התופעות החיצוניות ולראות את מה שעומד מאחורי הסימפטומים. זאת הנקודה החשובה באמת. לזה הייתי רוצה שנגיע יותר ויותר.

כאשר בוחנים את הקטסטרופה של הזמן הנוכחי, לא ניתן למצוא דרך קלה לצאת מהבלבול. רק חישבו על הקושי הגדול שעלינו להתמודד איתו. נניח שלורד גריי (Lord Grey) ינסה להוכיח, על בסיס מסמכים חיצוניים בלבד, שהוא לגמרי חף מאשמה בקשר לפרוץ המלחמה. כמובן, קל מאוד להוכיח זאת. על בסיס המסמכים החיצוניים ניתן להציג ראיות משכנעות ביותר שהממשלה הבריטית לא הייתה אשמה בשום אופן לפרוץ המלחמה הזאת. אך מה שחשוב הוא כמה משקל נותנים לראיות אלה. ניתן לחדור אל מתחת לפני השטח של הדברים האלה רק אם מנסחים את השאלה כפי שאני אומר לכם זאת כאן כבר מספר שנים. האם, למשל, הממשלה הבריטית הייתה במקום בו הייתה יכולה למנוע את הפלישה לבלגיה? אז תצטרכו לענות: כן, היא יכלה לעשות זאת. זה בדיוק מה שביקשתי במֵמוֹרַנְדּוּם שלי: שיוצגו בפני העולם העובדות הפשוטות. כמובן, העובדות הפשוטות האלו היו גורמות לכך שהג’נטלמן שערק כעת ועבר להולנד היה נאלץ כבר אז להיעלם בדרך כלשהי. אולי זה קשור איכשהו לעובדה שהמֵמוֹרַנְדּוּם שלי זכה לכה מעט תגובות חיוביות, אפילו במקרה של אלה שהיו יכולים לשפוט אותו. אך דרשתי דיווח בפרטי פרטים, דקה אחרי דקה – דיווח נקי, ללא כל תוספות – של האירועים שהתרחשו בו-זמנית בברלין ובלונדון בין 16:30 בשבת אחרי הצהרים – כפי שאתם יודעים, בשבת אחרי הצהרים יצא צו גיוס כללי בברלין בסביבות השעה 16:30 – בין 16:30 בשבת אחרי הצהרים לבין 22:30 באותו הלילה. האירועים המכריעים האלה, שאם מספרים אותם פשוט, לא כוללים כלום מאותם דברים שהעולם מדבר עליהם, מספקים את ההוכחה לכך שממשלת בריטניה הייתה יכולה למנוע את הפלישה לבלגיה. אך הפלישה לא נמנעה. לכן, בשעה 22:30 בשבת בלילה, הוד מלכותו, בניגוד לתוכנית האסטרטגית הגרמנית, נתן את הפקודה לעצור את הצבא, שהצבא לא יצעד מערבה, אלא יתפוס עמדת הגנה במערב – זאת הייתה הפקודה היחידה שהוד מלכותו הצליח לאסוף את עצמו מספיק כדי לתת אותה – פקודתו היחידה הזו בוטלה בסביבות השעה 22:30 בשבת בלילה, והוחלט לפעול על פי האסטרטגיה הישנה. אך יש לספר את האירועים מדקה לדקה, יש פשוט לספר את העובדות שחלו בין 16:30 בשבת אחרי הצהרים לבין 22:30 בערך בשבת בלילה. ואז תיווצר תמונה שונה לחלוטין. וחשוב מהכול, זה יוביל לניסוח נכון של השאלות.

יש שחוששים מכך שהציבור בעולם מושפע ממה שנמצא בארכיונים. אך העובדות המכריעות שאירעו בין 16:30 בשבת אחרי הצהרים ל-22:30 בשבת בלילה כנראה לעולם לא יצאו מתוך הארכיונים אל העולם. הן כנראה מעולם לא נרשמו בכתב, כלומר אולי כן נכתבו, אבל באופן כזה שהכתבים לעולם לא יִימָּצְאוּ בארכיונים.

אתם מבינים, חייבים לפתח גם זהירות כאשר שופטים את הדברים. אם יהיה ניתן לרכוש זהירות זו, היא תסייע במידה רבה מאוד בפיתוח אותן יכולות רדומות שדיברתי עליהן היום, ושחייבות להתפתח בעתיד האנושות, בשלוש הגרסאות השונות בחלקים שונים של העולם. אז תגלו שמה שתיארתי בפניכם לפני שמונה ימים כפיתרון יחיד המוצדק לבעיה החברתית, עד כמה שניתן לדבר כיום על פיתרון כזה, לא פוּתח בשום אופן מרעיונות אינטלקטואלים כתוכנית מופשטת.

——————————————————————————————————

  1. מתוך הויקיפדיה: אֵאוּגֵנִיקָה (Eugenics) היא פילוסופיה ביולוגית-חברתית העוסקת בחקר השפעת התורשה על מאפיינים מנטליים והתנהגותיים בבני אדם מתוך השאיפה למצוא וליישם דרכים “להשביח” את המין האנושי.
  2. מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא בעברית בהוצאת תלתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *