רודולף שטיינר

GA171 דורנאך

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 5

24.9.1916

אימפולסים אטלנטיים במיסטריות המקסיקניות

הבעיה של דחפים טבעיים ואימפולסים, הבעיה של המוות

כהמשך של ההרצאה מאתמול, דברים מסוימים צריכים להיאמר הקשורים בנושאים שדובר בהם לפני שבוע. כמה חברים שלא היו כאן לפני שבוע נמצאים כאן לפגישה מיוחדת, וזה יכול להועיל לחזור על כמה עניינים בהרצאות שיש לומר אותם שוב. זה ברור לי שכמה נקודות חשובות לא הובנו בזכות הערות שניתנו לי.

מיד בהתחלה נהיה ברורים למדי שמהלך האבולוציה כפי שלמדנו לדעת אותה בקשר להתרחשויות הקוסמיות הכבירות נובעת גם מתופעה קוסמית כבירה ומהתופעה של התפתחות ההיסטוריה האנושית. מה שמכונה התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, שבמהלכה התפתחה התרבות יוונית-רומית והשיגה את גדולתה, צריך להיות בעל עניין מיוחד עבורנו בתקופתנו. כפי שידוע לכם, מנקודת הראות של מדע הרוח, תקופה רביעית זו נמשכה עד תחילת המאה ה-15 לספירה. עם שחר המאה ה-15, החלו להתגלות נטיות בתרבות האירופאית שעליהן שמענו, למשל, בהרצאה אתמול.

כאשר אנו מציירים את הטבע של התקופה היוונית-רומית, היא מופיעה לפנינו כסוג של חזרה או תחייה של מה שהיה נפוץ על פני האדמה כתרבות אנושית במשך התקופה של אטלנטיס. נאמר לעיתים תכופות שהמחשבות, התפיסות, וגם החיים הסוציאליים של היוונים נהיים מובנים כאשר אנו מתייחסים לתרבות פוסט-אטלנטית רביעית זו – וגם לתרבות האטלנטית אשר היתה, כמובן, הרבה יותר בסיסית ואינסטינקטיבית. היא עטתה על עצמה צורה יותר רוחית בתרבות של יוון ורומא. מה שהיה חוויה ישירה באטלנטיס התחלף למציאות ביוון דרך פנטזיה, אימגינציה ומחשבות, ודרך הרצון, אשר בתורו קיבל השראה דרך פנטזיה ואימגינציה. אנו צריכים להבין שהכוחות הלוציפריים והאהרימניים חוו אכזבה עמוקה בתרבות יוונית-רומית זו. הכוחות הלוציפריים והאהרימניים מההיררכיה שעמדה קרוב ביותר להיררכיה האנושית, שאפו לכך שהתרבות האטלנטית, כפי שהיתה באטלנטיס, פשוט תופיע מחדש בתרבות הפוסט-אטלנטית הרביעית. במילים אחרות, זו היתה הכוונה של הכוחות הלוציפריים והאהרימניים שכל דבר שהרכיב את הטבע היסודי של התרבות האטלנטית פשוט יחזור על עצמו במשך התקופה היוונית-רומית.^[1]

תוכנית זו היתה מתוסכלת במידה והאנושות היתה מתרוממת לשלב גבוה יותר ועקבי עם התקופה הפוסט-אטלנטית. מה שהיה בעיקרו חדש וגדול בתרבות היוונית והרומאית הכיל התפכחות מן הכוחות הלוציפריים והאהרימניים. דרך ההשפעה הנפרדת שלהם כוחות אלו שאפו לחנך את היוונים וכך לפתח את כוחות הפנטזיה שלהם כך שנפשות בני האדם יהיו בהדרגה עייפות מהאדמה, יאבדו את נטייתם להתגשם הלאה על האדמה, וכנפשות יינטו לפרוש מהאדמה כדי לייסד ממלכה וכוכב משלהם. התוצאה של השפעה זו היתה יכולה להיות ביטול הנהגת כוחות אלו שאנו מכנים ההיררכיות הנורמליות, שבאמצעותן האיכות של פנטזיה ואימגינציה אצל היוונים, שגם השפיעה על החיים החברתיים שלהם, השתנתה לשמחה בחיים הארציים. היוונים קיבלו לתוך טבעם שמחה שכזו בחיי האדמה והחושים שלא היתה להם שום תשוקה לחיות רק בעולם של אימגינציה היכן שנפשם תהיה רחוקה מהקיום הארצי, הם נטו יותר לגישה המתבטאת במילים הידועות: “מוטב להיות קבצן על האדמה מאשר מלך במלכות הצללים.” שמחה זו בחיים בין לידה למוות איפשרה לכוחות הנורמליים למנוע מהיוונים את הסכנה הטבועה בתוכנית של הכוחות הלוציפריים, כלומר, להרחיק את נפשות בני האדם כך שהגופים שימשיכו להיוולד על האדמה יהלכו ללא אגואים והנפשות ייפרדו לכוכב לכת מיוחד משלהן.

מצד שני בתרבות הרומאית, מטרתו של אהרימן היתה לעזור לישויות הלוציפריות על ידי עיצוב האימפריה הרומאית ומה שנובע ממנה באופן כזה שהיא תהיה למכניזם ארצי גדול עבור בני אדם חסרי אגו. בדרך זו הוא יהווה סיוע ללוציפר. בעוד שתשוקת לוציפר היתה לסחוט את המיץ של הלימון לעצמו, אהרימן, שעבד באימפריה הרומאית, באמת סחט את הלימון ויצר ארגון מכניסטי לחלוטין של מדינה. כך שיחקו אהרימן ולוציפר זה לידיו של זה. תוכנית זו סוכלה על ידי התפתחות אגואיסטית באופן מובהק אצל אנשי האימפריה הרומאית בהשגת מושג האזרח (civis). יש לזכור שהאגואיזם האנושי יכול להתפתח בסביבה פיזית על האדמה. מכאן, תוכניתו של אהרימן סוכלה במיוחד על ידי החשכת האימגינציה בתרבות הרומאית, האגואיזם בפוליטיקה הרומאית והשיטה של הזכויות.

התקופה של היוונים והרומאים היתה תקופה של התפקחות גדולה עבור אהרימן ולוציפר. שוב הם לא השיגו את מטרתם. הגורל של אהרימן ולוציפר הוא שהם עובדים עם כוחותיהם באבולוציה של האדמה ושוב ושוב עושים את המאמצים הגדולים ביותר להשיב לאחור את ההתקדמות הרחבה ביותר של האבולוציה. הם מנסים לייסד ממלכה לעצמם, ושוב ושוב סובלים מהתפקחות ואכזבה. כפי שאמרתי לפני כן, לשאול מדוע לוציפר ואהרימן אינם יכולים לקבל את העובדה שמאמציהם יהיו חסרי תועלת זה לשפוט את הרוחי בסטנדרטים אנושיים. ללוציפר ואהרימן יש כישרון שיפוט שונה משל האדם. איננו יכולים לשפוט מנקודת הראות האנושית את מה שנראה בעולם הרוח. אם אנו עושים כך, אנו צריכים במהרה להבחין שאנו הרבה יותר פיקחים מאשר טובים, או כישויות השייכות להיררכיה יותר גבוהה. כפי שידוע לנו, לוציפר ואהרימן, למרות שהם רוחות מפגרות, שייכות לסדר היררכי גבוה מעל האדם. מכאן אפשר להבין שהן מתאכזבות שוב ושוב, אבל מאמציהן מתחילים שוב מחדש.

ואז באה התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, שיש לה תפקידים מוגדרים בזרם ההתפתחות הרוחית המתקדמת. בעוד שחיי הפנטזיה של היוונים, והאגואיזם של רומא היו צריכים להתפתח בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, מבחן התקופה החמישית היה לפתח את מתנת התפיסה החומרית. אני אפיינתי זאת על ידי כך שכיניתי את האידיאל של התפיסה החומרית, במובן של “התופעה הראשונית” של גתה, התפיסה הטהורה, המבט הטהור במציאות החיצונית. יכולת זו לא היתה יכולה לפעול בזמנים קדומים משום שאז התפיסה של המציאות החומרית היתה מעורבת באופן קבוע עם מה שבא מראיה רוחית אטביסטית. האדם לא ראה את התופעה הטהורה, ולא ראה את החיצוני הטהור, את הקיום החומרי כפי שהוא. הם ראו קיום חיצוני מוסתר בחזון תעתועים של חלום זה של ראיה רוחית. אם אנשים היו מסתכלים קצת יותר מקרוב הם היו מבינים שזה כך אפילו מההיסטוריה. אפלטון לא תיאר את הראיה כיכולת כה פסיבית כפי שאנו מתארים אותה בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אפלטון היווני, אמר במפורש: ראיה כוללת סוג של אש היוצאת החוצה מן העין אל האובייקט. אם כן, אפלטון ידע עדיין משהו אודות הפעילות של הראיה. פעילות זו היה צריך להניח בצד, לשכוח, לאבד, כדי שהיכולות השונות השייכות לתקופה החמישית יוכלו לצמוח. יכולות אלו של התקופה החמישית, אשר התחילו בתחילת המאה ה-15 וימשיכו עד לאלף הרביעי, מכילות בהתפתחותן את מתנת האימגינציה החופשית הצומחת בחירות פנימית מוחלטת. מצד אחד התופעה הראשונית ומצד שני אימגינציה חופשית.

גתה דיבר על התופעה הראשונית וגם על אימגינציה חופשית. בהזדמנויות רבות התייחסתי למה שהוא אמר בפאוסט. כאן יש לנו התחלה של מה שצריך להיות שקוע באבולוציה של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אם כן, התקופה החמישית תקבל את חותמה. אבל באותה תקופה בני אדם יצטרכו להילחם כנגד התקפות של הכוחות הלוציפריים והאהרימניים שיהיו חזקים יותר מאלו של ימי התרבות היוונית-רומאית. ושוב בתקופה מאוחרת זו המטרה של הכוחות הלוציפריים והאהרימניים היא להרחיק את נפשות בני האדם מן החיים הארציים מצד אחד ומצד שני להפוך את החיים הארציים למכאניים, לתת לצורתם החיצונית מכניזם מושלם, כך שיהיה בלתי אפשרי לאגו של האדם לחיות בסדר החברתי של האדמה. הוא יצטרך לעזוב אותה כדי להיכנס לחיים נבדלים מן האדמה על כוכב לכת נפרד.

כאשר אנו מדברים על ההתקפות של הכוחות הלוציפריים והאהרימניים, דברים שכאלה כפי שצוינו כאן הוכנו לפני זמן רב. התקפות אלו התחילו למעשה לפעול במשך המאה הרביעית או החמישית של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, אבל מאחורי המעטה של היסטוריית העולם נעשתה הכנה משולמת ואינטנסיבית על ידי הכוחות הלוציפריים והאהרימניים אפילו לפני ההתחלה של תקופה חמישית זו. התוכנית שלהם היתה להביא את כל היכולות האנושיות והכוחות האנושיים של הרצון תחת שליטת הכמיהה להיות מורחקים מן האדמה, לעזוב את האדמה ולבנות כוכב לכת נפרד. האדמה היתה אמורה להיעזב ולהישאר שוממה. כפי שאמרתי, ההתקפה החזקה ביותר כבר התחילה. חישבו על מה שנתן לתרבות את הטון הבסיסי שלה בתקופת אטלנטיס. לוציפר ואהרימן שאפו, במשך התקופה הפוסט-אטלנטית, להתערב בתרבות האטלנטית העתיקה בכל מקום כך שהיכולות שנמסרו על ידי הכוחות המתקדמים יהיו פרימיטיביים עבור התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית ובני האדם ישאפו לעזוב. אם כן, כפי שציינתי, המאמץ שנכלל בשימת כל דבר שהתפתח לשימושו של עולם מעבר לאדמה. כך, משני הצדדים, מלוציפר ומאהרימן, הרוח השולטת בחיים של אטלנטיס העתיקה היתה צריכה להתחיות כדי שהאימפולסים הקשורים עם חיים קדומים אלו יוכלו להיכנס לתוך האבולוציה של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית.

אתם תיזכרו שבזמנים האטלנטיים האימפולסים בתוך הנפש של האדם פנו לעבר הרוח הגדולה אשר כונתה על ידי מילה או צליל אשר הד ממנה קיים בטאו הסיני. כזה היה התואר של הרוח הגדולה בזמן אטלנטיס. השאיפה הלוציפרית והאהרימנית הכילה בעיקר הבאת מה שבא מאוחר יותר ומה שעדיין צריך לבוא, לתוך השימוש של הטאו, לתוך השימוש של הרוח הגדולה. זו לא היתה, כמובן, הרוח הגדולה כפי שמשלה באטלנטיס, אלא ישות שבאה אחריה, מין בן קטן. לוציפר ואהרימן שאפו להחיות את האימפולסים האטלנטיים על ידי חישובים, לא עם הכוחות הנורמליים של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, אלא עם האימפולסים שנשארו מאחור בשירות הרוח הגדולה טאו. האפשרות היחידה להשגת סוף זה היתה להעביר את האימפולסים שפעלו בתרבות של אטלנטיס השקועה לאיזור שבצבץ ועלה אחרי השיטפון האטלנטי. כך חלק של מה שבא אחרי הרוח הגדולה עבר הלאה למזרח, לאסיה, היכן שתרבויות מיסתורין מסוימות נוסדו בהדרגה במשך המאות ה-10, ה-11 וה-12 לספירה.

תרבויות מיסתורין אלו לבשו אופי מסוים הואיל והן היו התחדשות והתחיות של התרבות העתיקה של הטאו בצורתו המקורית, לא בצורה שבה הן עדיין קיימות בקרב הסינים המנוונים שהפכו אותו לעניין שכלי. מרכזי מיסתורין אלה באסיה היוו התחיות של סוג זה של התקדשות שהובילו לתפישה ממשית של הרוחי הבסיסי, שחי ואורג מתחת לעולם החומרי של החושים, ולתפיסה ממשית של הרוח הגדולה האחת. כמה מן הכמרים של מיסטריות אסיאניות אלו התקדשו לתוך הפולחנים האטלנטיים העתיקים הללו, אשר באופן טבעי הובילו לאשליות בגלל שלא התאימו לתקופה מאוחרת זו. אחד מן הכמרים הללו השיג שלב כה מתקדם בחניכתו באסיה שהוא השיג ידע מלא של הטבע של האימפולסים האטלנטיים והיה יכול ממש לשוחח עם היורש, היורש הבלתי חוקי, של הרוח הגדולה טאו. זה היה הוא, אשר העביר באסיה את מקור ההשראה שקיבל דרך הרוח הגדולה, לכוח עולמי חיצוני, לתלמיד אשר נהיה ידוע בהיסטוריה כג’ינגס חאן.

ג’ינגס חאן היה תלמיד של כומר שהתקדש לתוך מיסטריות אסיאתיות אלו, והוא החדיר לתוך ג’ינגס חאן את מה שבא לאחר מכן. הוא אמר לו: כעת הגיע הזמן לצדק אלוהי. כעת הגיע הזמן עבור הצדק האלוהי לסרוק את האדמה. האחריות הוטלה עליך להפעיל צדק אלוהי זה, ואתה צריך כעת לשים עצמך בראש כל האנשים הללו אשר יכולים להפעיל צדק אלוהי על פני כל האדמה בהתחילם מאסיה. מאמצים דומים שעוצבו במערכה של ההונים וכן הלאה, נכשלו, אבל כעת, בעיקר דרך האימפולסים שניתנו על ידי הכמורה האסייתית, המסע המונגולי יצא לדרך. מסע זה נועד לשאת לתוך התרבות האירופאית השפעות שיגרמו לנפשות של בני אדם להאמין בצדק אלוהי וליפול להשפעתו ואז לעזוב בהדרגה את האדמה מבלי שום נטייה לחזור. כך תרבות האדמה תיהרס. זו היתה המטרה הפנימית של ההתקפה המונגולית שהתפשטה מאסיה, ואשר, כידוע לכם, נפלה לא על ידי מעשים פיזיים.

באופן בלתי רגיל, בקרב של לייגניץ במאה ה-13, המונגולים לא הובסו אלא נותרו מנצחים. ואז, כמעט ללא הסבר, הם פנו בחזרה לאסיה מבלי לעלות שוב לתוך אירופה. גם כאן יש הוכחה חיצונית ממשית שנכנסה לפעולה מהלומת נגד, המתגלה באופן רוחי. כפי שנאמר, האירופאים לא ניצחו את המונגולים בסילסיה. האירופאים בעצמם ניצחו. גם המונגולים היו מנצחים, הם חזרו לאסיה. אבל, למעשה, רק בגלל שהמתקפה החיצונית הטהורה לא התרחשה, או שלא התקדמה רחוק מאוד, האימפולס נשאר באירופה במצב של תמצית מזוקקת שאותו היו צריכים להפעיל בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. כך, באימפולס התרבותי שבא מן המזרח, יש בבירור ועדיין ניתן להבחין במה שהיה מיועד לבוא לאירופה כתוצאה (קשה והרסנית) של המיסטריות של הרוח הגדולה.

חלק אחר של תרבות המיסטריות של אטלנטיס העתיקה עשה את דרכו, לא לקראת המזרח, אלא לקראת המערב, לארצות אמריקה שהתגלו מאוחר יותר על ידי האירופאים. שם החלק האהרימני יותר של התרבות הפוסט-אטלנטית חי. בעוד שהחלק הלוציפרי חי יותר באסיה, החלק האהרימני עבד יותר באמריקה. בתוך אמריקה צצו אימפולסים שיכלו אז להסתנן מן המערב. כמו שאימפולסים אחרים יכלו לפעול מן המזרח, כך אלו יכלו לחדור מן המערב כדי שההתקפה האהרימנית תוכל לפעול בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית.

מכאן, במערב, הופץ הצד היותר אהרימני של מיסטריות התרבות האטלנטית מאריכת הימים. זה הוביל ליסוד המיסטריות שבאופן בלתי נמנע עשו רושם דוחה ביותר על אלו שגדלו בתרבות רכה יותר של הזמנים המודרניים, ולא אהבו לשמוע את האמת, אלא רק דברי ברכה, כפי שזה נקרא לעיתים קרובות. מיסטריות פוסט-אטלנטיות אלו התפתחו במיוחד על אדמת מקסיקו. מיסטריות נוסדו שם, אבל הן נפוצו על חלק גדול של אמריקה שהאירופאים עדיין לא גילו. אם האימפולסים שלהן והעבודה שלהן היו מנצחות, מיסטריות אלו היו מרחיקות נפשות מן האדמה. בכך הכוונה לשירות שהוכן על ידי אהרימן, הסחיטה של הלימונים, היתה נהיית אפקטיבית. האדמה היתה נהיית בהדרגה שוממה וחרבה, והיו עליה רק כוחות מוות, בעוד שכל נפש חיה היתה צריכה להיפרד ולמצוא פלנטה אחרת תחת המנהיגות של לוציפר ואהרימן.

כדי להוציא לפועל את החלק האהרימני של משימה זו, היה הכרחי עבור הכמרים של מיסטריות אטלנטיות אהרימניות אלו להשיג יכולות השייכות לדרגה הגבוהה ביותר של שליטה ובקיאות על כל כוחות המוות בעבודה הארצית על הכוחות שיצרו את האדמה ביחד עם האדם הפיזי – כלומר, על הנפשות היה להיפרד – והיתר היה נכנס לתוך מציאות מכניסטית טהורה, מציאות גדולה של מוות שבה שום אגו אינו יכול למצוא את מקומו. יכולות אלו היו צריכות להיות קשורות גם עם שליטה של היסוד המכניסטי בכל דבר חי, של היסוד המכניסטי בכל חיים. מסיבה זו מיסטריות אלו היו צריכות להיות מונהגות בצורה שדית לגמרי משום שכוחות כאלו שהיו נדרשים עבור המטרות רבות העוצמה של אהרימן יכולות לצוץ רק כאשר משיגים כניסה לסוג מיוחד של סוד. כאלו היו המתקדשים של האיזור האהרימני הפוסט-אטלנטי באמריקה. כל מי שהיה צריך להשיג מידה מסוימת של ידע היה צריך להבין שידע זה מושג דרך יכולות מסוימות של תפיסה המתפתחות דרך פעולה של רצח. כך כל מי שלא ביצע רצח לא הגיע לרמה מסוימת של התקדשות זו. הרצח היה מבוצע בטקסיות מיוחדת. מדרגות הובילו מעלה לסוג של קאטאפאלק,^[2] סוג של מבנה דמוי גרדום. זה שהיה אמור להירצח נקשר אליו וגופו נטה כך שאפשר היה לחתוך את בטנו במכה אחת. ניתוח זה, חיתוך הבטן, היה צריך להיות מבוצע בזריזות רבה. ניסיון מסוים צמח מפעולת החיתוך בתוך האורגניזם החי במיומנות מושלמת, ותחת מצבים מיוחדים שכאלה. ניסיון שכזה היה צריך להיות מושג ודרכו גם מידה מסוימת של ידע העוסק במיכון של האדמה. בכל פעם ששלב גבוה יותר של התקדשות היה מושג, רצח נוסף היה צריך להתבצע.

פולחן זה היה מוקדש ליורש, הבן של הרוח הגדולה, עם השם הבדוי שהיה לו באמריקה אשר סומן בצליל שהיה קרוב לטאוטל. טאוטל הוא סילוף של היורש של הטאו. ישות זו, טאוטל, לא הופיעה בגוף פיזי, אלא רק בצורה אתרית. האמנויות של טאוטל, שהיו בעיקרן אימפולסים עבור המכניזציה של התרבות הארצית ושל כל החיים הארציים, הושגו דרך התקדשויות אלו שאותן תיארתי בפניכם.

למתקדשים אלה היה צורך מוגדר. כפי שאמרתי, המתקדש רכש כוחות מסוימים של מאגיה שחורה שהשימוש בהם מוליך למכאניות של התרבות של האדמה ולהרחקה של כל האגואים, כך שהגופים הנולדים אינם יכולים יותר לשאת אגו. אבל הכוחות בעולם נמצאים בפעולת גומלין תמידית, מי שיש לו כוחות כאלו נהיה גם כבול לאדמה. המתקדש עצמו נהיה באופן קבוע כבול לכוחות האדמה. פעילותו קושרת אותו לכוחות שעליהם תוכלו ללמוד משהו מחר בהכנה של המחזה מתוך פאוסט, אם תעקבו בתשומת לב אחר מה שהלמורים מייצגים. בתירגול שכזה המתקדש מאחד את עצמו עם כוחות האדמה ועם כל דבר שגורם מוות על האדמה. מכאן, הוא יכול בעצמו לאבד את נפשו. הוא מציל את עצמו מגורל זה על ידי שהוא מביא לכך שהנפש של זה שהוא רוצח כתוצאה מן הכריתה של הבטן, מאבדת את תשוקתה לחזור שוב לאדמה וכך נפש הקורבן היתה יכולה דרך כוונת הרוצח, למשוך את נפש הרוצח לממלכה שהיתה נמצאת מעבר לאדמה. נפש הרוצח המתקדש היתה נמשכת לתוך הממלכה של לוציפר ואהרימן.

הרבה כתות מנוגדות התנגדו לפולחן שטני זה. כת אחת שכזו היתה טזקאטליפוקה. גם הוא היה ישות שלא הופיעה בגוף פיזי, אבל היה ידוע לרבים מן המתקדשים המקסיקניים, מלבד העובדה שהוא חי רק בגוף אתרי. טזקאטליפוקה היה ישות דומה ליהוה. מטרת פולחנו היתה לעבוד באופוזיציה לזו של טאוטל, לייסד דת יהוה המתאימה למצבים הנוראים השוררים במקסיקו. טזקאטליפוקה היה רוח דומה ליהוה.

כת אחרת העריצה את קטזאלקואטל. גם הוא היה ישות שחיה רק בגוף אתרי. קטזאלקואטל היה ישות שעליה אנו יכולים לומר שהיתה קשורה עם כוחותיו של כוכב חמה (מרקורי). הוא היה קשור עם אמנות רפואה בעלת אופי מסוים. ישויות כאלה תמיד מתוארות על ידי אלה שיכולים לקלוט אותן דרך ראיה רוחית בדרך כזו שהתיאור מעביר את הרושם של מציאות ממשית. כאשר קטזאלקואטל מתואר כדמות בעלת גוף דמוי נחש, כנחש בעל נוצות ירוקות, זה מציין עבור אלו המבינים דברים שכאלה שהוא היה ישות ממשית, אבל הופיע רק בגוף אתרי. פולחן זה המשיך דרך אלפים רבים של שנים. הוא היה פעיל מאוד, לא באופן ציבורי אבל בתוך התחום של מיסטריות מקסיקניות מסוימות, כדי שהאימפולסים הדרושים של התרבות הפוסט-אטלנטית יתפתחו בסודיות בצורה אהרימנית.

היתה נחוצה תנועת נגד נוספת, ותנועה שלישית התפתחה באיזורים אלה. ההשפעות של כוחות אלו על התרבות של יוון ורומא, ומאוחר יותר על התרבות של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, נהיו בהדרגה כה חזקות שהן התגלו כבלתי מנוצחות לכוחות המתקדמים. כך, תנועת נגד נוספת התפתחה כתוצאה מן הלידה של ישות שחייה בגוף פיזי בניגוד לישויות אלו שרק התגלו בגופים אתריים. השם שניתן לישות זו יכול להיות מבוטא על ידי חיבור של הברות הנשמעות בערך כמו וויטזליפוטזלי. וויטזליפוטזלי היה אדם אשר הופיע בגוף פיזי. בוויטזליפוטזלי חיה רוח אינדיבידואלית אשר, בתוך גוף אנושי, לקחה עליה את המלחמה כנגד המיסטריות שאותן תיארתי. בקרב המקסיקנים נאמר על וויטזליפוטזלי שהוא נולד מבתולה שהרתה מהשפעה שמיימית של ציפור שירדה מטה. אם באמצעים אוקולטיים, עד כמה שזה אפשרי, אנו חוקרים את חייו של וויטזליפוטזלי בחצי-הכדור המערבי אנו מוצאים עובדה ראויה לציון זו. הוא חי בזמן אשר, בחצי-הכדור המזרחי, התרחשה המיסטריה של גולגתא, בין השנים 1 ל-33 לספירה. זוהי עובדה ראויה לציון. וויטזליפוטזלי היה מסוגל להיתקל ביחס מזלזל מן המתקדשים החשובים ביותר של המיסטריות המקסיקניות שנגדם הוא יצא למלחמה עזה.

זה היה אדם, מתקדש, לא אחד משלוש הרוחות, אבל מתקדש, שנגדו נלחם וויטזליפוטזלי. וויטזליפוטזלי, ישות על-חושית אבל בעלת צורה אנושית, נלחם בכל דרך לסילוק המתקדש שהיה אחראי למספר הגדול ביותר של רציחות, אשר השיג את הכוח הגדול ביותר, ועליו אפשר לומר שמטרתו היתה מציאותית, ובישרה על ניצחון התרבות הפוסט-אטלנטית. וויטזליפוטזלי נלחם נגדו – וכפי שכבר נאמר, זה יכול להתגלות רק באמצעים אוקולטיים – בשנה 33 אחרי הספירה, הוא הצליח לגרום למכשף השחור רב העוצמה להיצלב. כך, בחצי-הכדור האחר של האדמה, התרחש מאורע מקביל למיסטריה של גולגתא. כי המאג השחור הגדול ביותר מכולם נצלב על ידי פעולה של וויטזליפוטזלי אשר הופיע על האדמה למטרה זו. כתוצאה מכך, העוצמה של מיסטריות אלו נשברה עד כמה שהתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית נוגעת בדבר. אך היא קמה לתחייה וההיסטוריה מספרת לנו על גורלם המר של מספר אירופאים שהלכו לאמריקה אחרי הגילוי של יבשת זו. הרבה אירופאים מצאו את מותם בידם של כמרים מתקדשים מקסיקניים שקשרו אותם למבנה דמוי גרדום וחתכו את בטנם במומחיות ובמיומנות. זהו עניין של ידע היסטורי, ותוצאה קשה של מה שתיארתי בפניכם.

זה אומר שהאימפולס האהרימני הוחדר לתוך הטבע האתרי של העולם המערבי. כפי שאמרתי, אימפולס זה בתקופה הרביעית נשבר כתוצאה מצליבתו של המתקדש הגדול, המאג השחור, על ידי מעשהו של וויטזליפוטזלי. אולם נשאר הרבה כוח כך שהתקפה נוספת היתה יכולה להיעשות על התקופה החמישית, שמטרתה היתה מכניזציה של האדמה שכתוצאה ממנה התרבות לא רק היתה מגיעה לשיאה עם מסה של תחבולות מכניות טהורות, אלא בני האדם עצמם היו הופכים לגמדים טהורים שהאגואים שלהם היו מתים. האירופאים התכוונו להשיג ידע של עולם זה, ובאמת התקופה המודרנית החלה עם אנשים של אירופה שהגיעו לאמריקה. בעוד שבצד אחד המסע של ג’ינגס חאן ויורשיו יצא לפועל לפי הצדק האלוהי, מצד שני, הוכנה אווירה של כוחות פראיים, אהרימניים רבי עוצמה שאליהם האירופיים היו צריכים להיכנס. בעניינים שכאלה שיתוף פעולה מוחלט התרחש בין אהרימן ולוציפר. לדוגמא, האירופאים לא היו צריכים ללכת לעולם אחר זה בהרגשה חסרת עניין, בלתי אישית, אלא עם השתוקקות וחמדנות למשהו הנוגע בכל סוג של אימגינציית שווא ואשליה. מאוחר יותר התחספס מה שתחילה היה סגור בפנטזיה נהדרת, על ידי הגילוי שגילו האירופאים לגבי עושר הטבע החיצוני באמריקה שנתן להם תמריץ חזק לתשוקתם ולחמדנותם. אבל בהתחלה היתה צריכה להילקח צורה יותר אידיאליסטית. כך, שוב יש לנו כאן דוגמה של שיתוף פעולה בין הכוחות הלוציפריים והאהרימניים שתמיד פועלים יד ביד.

היורש של ג’ינגס חאן, קובלאי חאן, התיישב בסין כמושל אחרי שהמונגולים הסתערו על אירופה. אל קובלאי חאן בסין בא מאירופה איש וונציה, מרקו פולו. בחצרו של קובלאי חאן, שהיה בעצמו תחת ההשפעה של ההתקדשות שתיארתי קודם לכן, הושפע מרקו פולו עמוקות ובאופן יסודי. הוא כתב ספר בדיוק מסוג כזה כדי להלהיב את הדמיון של האירופאיים בנוגע לחצי-הכדור המערבי. במסעות דיבר מרקו פולו על ארץ הקסם במערב, שעוררה כמיהה לגילויה. זה היה ספר שהשפיע על כריסטופר קולומבוס לצאת למסע לאמריקה. ובכן אתם רואים כיצד החמדנות הדריכה לתוך עולם של פנטזיה. דברים פועלים יחדיו עם ראיית הנולד יוצאת מהכלל. אתם צריכים להבין שיש תוכנית בהיסטוריית העולם שבה גם כוחות הרוע באים לתוך התמונה, והשיטות שבהן נלמדת ההיסטוריה היום מאפשרות לנו רק לצפות בחיים ההיסטוריים מן הכיוון החיצוני. האפשרות היחידה של השגת ידע אמיתי היא לקשר את העובדות הנכונות לאור מדע הרוח, כמו גילוי אמריקה ברגע מסוים של הזמן, והתשוקה המרגשת לארץ של פנטזיה, תשוקה זו היתה, בתורה, אימפולס שיכול למשוך נפשות הלאה מן האדמה. מצב הרוח המתאים לגילוי אמריקה בתקופה מוגדרת נוצר על ידי התיאור של ארץ זו של פנטזיה המחוברת עם תשוקה מלהיבה. זהו מצב הרוח שפועל במיוחד על הכוחות התת-מודעים בנפש האדם, והם יכלו לעבוד הלאה בחיי התרבות. עלינו לחשוב על מרקו פולו וספרו כקשור לבטח עם מה שדחף את כריסטופר קולומבוס לנסוע למערב. ידוע היטב ששאיפתו היתה לגלות את ארץ הקסם. באמת, זה מצוין בהיסטוריה הרגילה.

אני תיארתי כאן כיצד האימפולסים האהרימני והלוציפרי עובדים כדי להתקיף את התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. כעת, תקופה פוסט-אטלנטית חמישית זו שבני האדם חיים באמצע הספֵירה של חיי הנפש, צריכה להיות מוגנת מתפיסה ישירה של כוחות אהרימניים. באמת, האדם צריך ללמוד דרך מדע הרוח להיכנס לתחום שלהם, אבל חיים חיצוניים צריכים להיות מוגנים כדי שהכוחות שצוינו גם אתמול וגם היום יתגלו. כוחות אלו שהובאו אל האדמה בדרך מוחשית שתוארה, פועלים מתחת לרמה של התודעה הנורמלית הרגילה. ידע של חיי הנפש של האדם אינו מושג על ידי אמירה, בהכללה: יש מלכות של התודעה, ויש מלכות של תת-תודעה, ויצרים טבעיים ואימפולסים פועלים מעלה מתוך תת-התודעה. זה נחוץ לדעת כיצד יצרים ואימפולסים אלו הובאו לידי קיום על האדמה, וכדי להבין את העובדות הממשיות. בתחומים רבים אנו רואים תוצאות קשות בתודעה המתגלות בנפש האנושית בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אנו יכולים לתאר לעצמנו את הכוחות האהרימניים שהופיעו בדרך שתוארה כפעילים מתחת לסף התודעה כמו לבה, כמו כוחות וולקניים תחת לאדמה שפולטים עשן אם מדליקים אש בנייר שמונח מעליהם. זה מראה שמתחת לעפר יש כוחות מבעיתים שנפלטים מכל פתח תחת תנאים שכאלה. כך זה עם כוחות הנפש. מתחת למה שידוע להכרה יש כוחות המושפעים על ידי מה שתיארתי. ואז הם לוחצים למעלה. לפעמים הם מגלים עצמם רק מעט, אבל בפעמים אחרות הם חותרים דרכם מעלה. במודעות מלאה נפלטים כוחות לוציפריים לתוך העפר כמו שברק ורעם נפלטים כשהאוויר צריך להיטהר. יש מעט מודעות לכוחות לוציפריים אלו בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. במשך תקופה זו תודעת האדם מתפקדת בתחום האמצעי.

מחקרים לתוך מה שפועל בתת-תודעה מגלים שהתקפות אהרימניות ולוציפריות מגיעות משני כיוונים, ותרבות זו באמת נוצרת על ידי עבודה פנימית בין ההיררכיות המתקדמות באורח נורמלי לבין הכוחות האהרימניים והלוציפריים. כעת, רק בגלל שהתרבות משיגה אופי מיוחד בדרך זו, בני אדם בכמה אזורים של האדמה מודרכים בדרכים שונות לבעיות הגדולות של החיים. אני אדבר עוד על האספקט של הידע ומה שעובר אז לתוך הספֵירה של החיים החברתיים.

אנו צריכים להניח שכוחות אהרימניים מסוימים זרמו לתוך התרבות האירופאית מן התחום של תת-התודעה בעקבות האימפולסים שעליהם שמענו. כוחות אהרימניים אלה הדריכו בכיוון מסוים אימפולסים, שבתורם, התקדמו מן הכוחות הטובים והמתקדמים. אפשר לומר שצצו בעיות משני סוגים, שאיפה לידע משני סוגים. אבל אל לנו לומר שחיי אנוש לבשו צבע מסוים כתוצאה מן הכוחות האהרימניים לבדם בגלל שעבודה פנימית התרחשה בין הכוחות האהרימניים והכוחות הנורמליים המתקדמים. המחשבה של האדם כוונה בראש ובראשונה לשתי בעיות. תחילה הבעיה של היצרים הטבעיים והאימפולסים (דחפים) ושניה, הבעיה של הלידה. ביטויים אלה נגזרים מכך, כמובן, מן התופעה הבולטת ביותר לעין. הרבה נכלל בבעיות אלו אבל אני אדבר רק על עניינים מסוימים.

בואו ונחשוב על הבעיה של יצרים טבעיים ואימפולסים. תחת ההשפעה של הכוחות שתיארתי, התבוננות אנושית ושאיפה מכוונות לתפיסה ולהתנסות ביצרים הטבעיים ובאימפולסים של האדם. המחשבה מכוונת לאימפולסים אלה ולמבט מסוים על החיים שמתבהר בהדרגה. הבעיה של היצרים הטבעיים והאימפולסים משנה עצמה לבעיה של אושר או שפע, אשר מניחה אופי מסוים. מכאן בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, במיוחד בתרבות המערב, אתם מוצאים שאיפות בקשר לבעיה של השפע, מאמצים המכוונים ליצירת שפע בחיים. מאמצים שכאלה מושפעים מן הכוחות שאותם תיארתי. מחקרים נערכו, לדוגמה, מה אפשר לעשות כדי שהחיים של בני האדם על האדמה יוכלו להיות כה מאושרים וכה מלאי שפע עד כמה שאפשר. הביסוס של שפע ארצי נהיה לאידיאל. איני אומר שכוחות אהרימניים לבדם פועלים כאן. הכוחות הטובים והמתקדמים נוכחים גם כן.

מחשבות על עושר ושפע הן, כמובן, מוצדקות למדי. אבל תחת ההשפעה של אהרימן הן קיבלו אופי מסוים כתוצאה מעיקרון שטני. עיקרון זה מגדיר את הטוב כך שלמעשה הוא אמור לייצג דרך אושר או שפע, דרך באמת העושר של המספר הגדול ביותר, את החיבור לאומללות של המיעוט, בדיוק כפי שהיינו מתארים אורגניזם אם נשער שהוא מתפתח רק עד הברכיים ומת משם ומטה. בהזדהות שכזו של האושר עם הטוב, עם התנהגות מוסרית, יש אימפולס אהרימני. היוונים, כפי שהם מיוצגים על ידי האינדיבידואלים הגדולים ביותר שלהם, היו אטומים להזדהות שכזו של המושג שפע עם זה של הטוב. אבל השפעה אהרימנית הפיקה מנטליות באנושות בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית המחפשת את הטוב בשפע, באושר. מנקודת ראות זו אתם צריכים ללמוד את הפילוסופיה של סיינט-סימון, וכל המאמצים השונים לגלות עקרונות של כלכלה לאומית, במיוחד באירופה המערבית. רק כך תוכלו להבין אותם. אפילו המחשבות של רוסו אינן חופשיות מאימפולס זה. עניינים שכאלה יש ללמוד באופן ממשי ואובייקטיבי.

צד בצד עם הבעיה של יצרים טבעיים ואימפולסים קיימת הבעיה של קיום החושים, קיום בעולם החומרי של החושים. בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, התרבות הנובעת מקיום החושים, חייבת, במציאות, להתרומם לדרגה נאצלת, אבל הכוחות האהרימניים שואפים לשים תרבות זו תחת שליטתם. מכאן, מטרתם לייצר מנטליות שמתארת את האמת כנמצאת במציאות חושית לבדה. במידה מסוימת אימפולסים אהרימניים פעילים בכל מה שחובק את בעיית הקיום החושי, של קיום בעולם החושים. בעיה זו של קיום חושי קשורה מקרוב לבעיית הלידה, כמו שהבעיה של אושר ושפע קשורה עם זו של יצר טבעי ואימפולסים. כדי להצדיק קיום חושי ולגרום לאדם, דרך האינסטינקטים, להחשיב את כל האבולוציה כתהליך חומרי, ההתהוות של האדם בלידה שויכה ישירות להתפתחות של החיות. שם אתם יכולים לראות את הקו המוליך הלאה לבעיית הלידה. בתקופה החמישית מאז המאה ה-15, הוגים ומחפשי-דרך היו שקועים עמוקות בשאלה של תהליך הלידה של האדם. אלה שהבינו את הקשר ידעו את מה שמשתמע מהבעיה: “כיצד האדם נכנס לאדמה?” מחשבות כוונו לשאלה האם הנפש עברה הלאה כנפש מאב ואם לילד, או האם נשתלה על ידי כוחות על-חושיים. להתמודד עם הבעיה של הלידה במובן הרחב ביותר זהו המבחן של התקופה הפוסט-אטלנטית. זוהי בעיה שצצה בהתאם להתקדמות הנורמלית והרגילה, אבל היא נהייתה אהרימנית כאשר נהייתה מטריאליסטית, במידה והאדם הונח בקודקוד של עולם החיות, ובהשוואה לחשיבות שיוחסה לקיום החושי, הנפש נשארה מחוץ לשיקול הדעת.

כך אנו רואים מצד אחד זורם פנימה מן האימפולסים ששואפים לעוות ולסלף את הבעיה של דחף טבעי לתוך הבעיה של שפע בדרך שאינה מסכימה עם הכוחות של הטוב והמוסרי. לעשות את הבעיה של יצרים טבעיים לבעיה של הטוב והמוסרי תהיה לעבוד עם הכיוון של הכוחות הנורמליים של הקידמה, כי לפתח את הטוב והמוסרי במלוא הטווח מתוך הבעיה של יצרים טבעיים זה לגלות כיצד להכניס רוחניות בבעיה זו של היצרים הטבעיים והאימפולסים של האדם. זהו המבחן הנורמלי של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. זה באמת צריך לפעול החוצה באימגינציות גדולות, שדוגמה להן אפשר למצוא בפאוסט של גתה. גם כתוצאה של השפעה אהרימנית, הבעיה של הלידה הוסחה ללימוד האבולוציה בעולם החושים לבדו. הבעיה של יצרים טבעיים השתנתה לבעיה של שפע חומרי, והבעיה של הלידה לבעיה של התפתחות בקיום החושי.

אם נישא כל זאת בראשנו, נראה כיצד הכוחות האהרימניים זורמים לתוך התרבות של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. כבר אמרתי שבגלל שהכוחות האהרימניים זורמים פנימה מצד אחד, והכוחות הלוציפריים מצד שני, על האדם לשאוף למומחיות. אם הדברים היו מתרחשים אחרת, ארבע בעיות גדולות היו ממלאות את הרגשות של האדם בכל עבודתו ופעילותו היוצרת עד לנפש. הראשונה בין בעיות אלו היא זו של היצרים הטבעיים והאימפולסים. השניה היא הבעיה של הלידה. השלישית היא הבעיה של המוות, שעוסקת לא רק בכיצד האדם מגיע לאדמה דרך הלידה, אלא גם כיצד הוא עוזב את האדמה דרך שער המוות. הבעיה הרביעית היא זו של הרוע.

התעסקות האדם בבעיות אלו שלא היו מחולקות באופן שווה בכל התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, שייכת לעובדה שמצד אחד אהרימן הסיח את דעתו מן הבעיה של יצר טבעי לזו של השפע, ומן הבעיה של הלידה לתוך זו של קיום חומרי בעולם החושים, ובכך מנע את הפיתרון האמיתי לבעיות אלו. ושוב, מצד שני, לוציפר כיוון את המחשבות של התרבות שהיא יותר מזרחית באופייה לבעיה של המוות ולבעיה של הרוע. אתם יכולים לראות כמה יסודיים הם כל החיים הרוחיים של הרוסים הנשלטים על ידי הבעיות של מוות ורוע, כמו שהחיים הרוחיים של המערב נשלטים על ידי הבעיות של יצרים טבעיים ולידה. בכתבים של סולובייב, ההוגה הרוסי רב-העוצמה ביותר של הזמנים המודרניים, זה ברור בכל מקום שרוחו עסוקה מצד אחד עם הבעיה של המוות, ומצד שני עם הבעיה של הרוע. בדיוק כמו שהבעיה של היצרים הטבעיים נהיית זו של שפע, כך בהתחשב בבעיה של הרוע, מחשבות האדם פונות לשאלה של החטא, לחיים מלאי חטא. מכאן הבעיה של החטא, של גאולה, של התנקות מהחטא, בשום מקום לא התמודדו איתה באופן כה מעמיק כמו במזרח. אבל באותו זמן היה משהו בלתי רגיל במאמצים שנעשו כדי לפתור את הבעיה. הבעיה של הרוע והבעיה של החטא ניתנו בידיו של לוציפר כדי שעל ידי כיוון המחשבות אל החטא, ואל החטא בחיים החושניים של הגוף, הנפשות עלולות להיות מורחקות מחיי האדמה.

בעוד שבמערב, אהרימן עשה כל מאמץ לכבול באזיקים את האדם בקיום חושי על האדמה, למצוא ממלכה היכן שהטוב יחשב כמונח בשפע, ושהיצר הטבעי של האדם ימצא סיפוק, מן המזרח תבוא תועבה של חטא, כתוצאה של הנפשות שייטו מן האדמה, יתרחקו מן האדמה על ידי לוציפר. במזרח תשומת לב מכוונת לבעיה של החטא ולבעיה של המוות. מכאן, הרבה מחשבות במזרח מכוונות לכך כיצד יש להתגבר על המוות על ידי מה שמתרחש בכריסטוס עצמו. אימפולסים עבור החיים נמצאו בתחייתו של ישוע. ממה שאמרתי לפני שבוע אפשר להבין שהמזרח פנה יותר אל הכריסטוס והמערב יותר אל ישוע, שם זה נכון: שלמזרח יש צורך בזה שעלה, הרוח שלא התגלה בקיום חומרי, אלא שהתגבר על קיום חומרי. זוהי הבעיה של המוות. בחיבור מדעי שהוא לבטח אחד מן הכתבים היפים ביותר של סולובייב, הוא אמר שאם המוות הוא תופעה פיזית, עובדה פיזית, המסמל את הקץ של חיי אנוש, הרי האדם דומה לכל החיות האחרות. הוא אינו אדם כלל, הוא חיה. דרך המוות האדם דומה לחיות. דרך הרוע הוא נהיה אפילו יותר גרוע מחיה. זהו סימן ישיר שחשיבתו של סולובייב מושפעת מן הבעיה של המוות, ומן הבעיה של חטא ורוע. אבל אנו מוצאים בכל מקום התבוננות אודות ידע העוסק בנפש, כיצד הנפש אינה מושפעת על ידי מוות, והחיים החיצוניים ערוכים באופן כזה שאפילו בביטוייהם המוצדקים ביותר, הם נוטים לקחת שביל המוביל הלאה מן האדמה. לכן יש במזרח כה הרבה כיתות המכניעות ומסגפות את הטבע הגופני, אשר שוטף את הגוף במוות, כפי שהוא, שואף להוליך את החיים של האימפולסים הטבעיים והפעולה של הלידה לאבסורד, דרך נטיה לקורבן וכדומה.

במערב יש סכנה של היות כבול בתוך חיי החושים, היכן שחיים אלה יהיו חסרי אגו. אם שפע לבדו יתבסס על האדמה, האגו לעולם לא יגור שם. אם הטוב יכול רק להתבסס על ידי התפשטות השפע על האדמה, מצב הדברים יתהווה כפי שהיה באטלנטיס העתיקה. באמצע תקופת התרבות האטלנטית גם ניתנו אימפולסים כבירים שהובילו למצב של שפע במהלך הדברים. בצורה ובהשפעות של מה שהאדם חש תחילה כדחף מן הטוב, הם קיבלו תמונה של שגשוג והצלחה, וכך הם נתנו עצמם מעלה אל השפע, והקדישו עצמם בשלמות לכך. האדמה צריכה להיות מטוהרת מתרבות אטלנטית בגלל שהאדם שימר מן הטוב רק את היסוד של השפע לבדו. בתקופה הפוסט-אטלנטית, אהרימן שואף בישירות להנהיג תרבות של שפע בלבד. זה אומר לסחוט החוצה את הלימון, לקדם את זה הלאה! אגואים לא יוכלו לחיות יותר אם השפע יהיה המטרה היחידה שאליה תשאף התרבות. בקצרה, שפע וטוב, שפע והתנהגות מוסרית אינם מושגים שיכולים להיות מוחלפים זה בזה.

אנו מביטים ארוכות כאן לתוך סודות עמוקים של החיים. יסוד מוצדק ביסודה של התרבות, יסוד הכרחי המוליך לצורה מסוימת של שפע בקרב בני האדם, הוא כה מעוות ומסולף שהשפע כפי שהוא מוצג כמטרה בפני עצמה. ותרבות שלבטח יכולה לאפשר לנפש האנושית, אפילו בחיים, להתרומם מעלה ולדעת גם מוות וגם רשעות מעוותת באורח כזה שהיא מתקשרת עם מה שיכול לייצר מוות ורשעות והוא נמנע מבחוץ והטבע הגופני מתרחק. זה יכול לספק את המטרות של לוציפר.

בדרך זו אנו צריכים להבין כיצד כוחות אמיתיים וממשיים פועלים בקיום האנושי, ומהי העבודה מתחת ומעל לחיים המודעים של הנפש בתרבות של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אם אתם מכירים מוטיב חוזר זה תוכלו להבין הרבה דברים. רק שאינכם צריכים לאפשר לאשליה שכל דבר לוציפרי וכל דבר אהרימני צריך מסיבה זו להימנע ממנו. זו תהיה הדרך עצמה להיכנע לכוחות אלו! צריך להבין שלוציפר ואהרימן העניקו את מקומותיהם בעולם לכל מה שחי ביחד עם האנושות ואם שגיאות אינן יכולות להתרחש, האדם לעולם לא יגיע לחירות פנימית. חירות לעולם לא תוכל להגיע לאדם אם הוא לא יהיה מסוגל ליצור את התפיסה המוטעית ששפע וטוב הם זהים. לא תהיה לו הזדמנות להתרומם מעל לשגיאה זו. אם אדם יהיה בלתי מסוגל לחיות תחת האשליה שדרך כיבוש מה שחיצוני, בחיים הארציים, אפשר לנצח בחטף את המוות והרוע, הוא לעולם לא יתגבר במציאות על מוות ועל חטא. זה הכרחי עבור דברים כאלה לעבור בחייו של האדם.

אנו צריכים לראות בכך שהדוקטרינה המעציבה: “אה! זהו לוציפר ויש להימנע ממנו. זה אהרימני ויש להימנע ממנו,” אינה אוחזת בנו, אלא אנו פוגשים כוחות אלו בדרך הנכונה ויודעים שזה לא בשבילנו להתרחק מלוציפר, אלא לנצח את כוחותיו עבור תרבות אנושית מתקדמת. וגם איננו צריכים פשוט להתרחק מאהרימן, אלא לנצח את כוחותיו של אהרימן עבור התרבות המתקדמת של האנושות.

כי עבור תרבותנו כוחות אלו צריכים להתקבל. הקרב מונח בעובדה שמטרתו של אהרימן היא לחטוף את הנפשות הלאה מכאן. המשימה של האנושות היא לקבל את אהרימן ביחד עם כוחותיו החזקים – כל הכוחות הללו של אינטלקט, למשל, אשר הם באופן מובהק כוחות של אינטלקט אבל הם יכולים גם לקבל על עצמם צורה שהיא יותר דומה להרגשה – כוחות אלו שהיו שימושיים, למשל, עבור הבעיה של כיצד מייסדים מדינה. חישבו על מספר האנשים שהתמודדו עם בעיה זו, כמה באופן יותר תיאורטי, כמה באופן מעשי. המאמצים האינטנסיביים ביותר נעשו כדי לפתור בעיה זו. כוחות כאלה צריכים להיאבק בשירות טוב עבור האנושות, ולא להפוך לאהרימניים על ידי החלטה שלא לעשות דבר עם אהרימן, או לסרב להיות מודאג עם מה, שבבעיות החברתיות, למשל, כפי שטוענים לכאורה נכנס מאהרימן. זה יוביל לשום דבר.

אותו הדבר ביחס ללוציפר. האימפולס של התפיסה, הרגש, שניתן לנו על ידי מדע הרוח צריך לעזור לנו לעמוד בפני הכוחות שלמעשה נוכחים בעולם. אלו שאינם רוצים לעשות זאת הם כמו אדם האומר: “יסודות רעים! או לא, אני לא אוהב אותם. אני לא אוהב אותם בכלל!” כמובן, שתי הגישות הן חד-צדדיות, אבל אנו צריכים לזכור שהעבודה יחדיו של הרע ושל הטוב, האיחוד של הרע והטוב, נותן יסודות פוריים במצב של שיווי משקל שאנו צריכים להביא לחיים על ידי לימוד שליטה בכוחות האהרימניים והלוציפריים. במצב של שיווי משקל נח האימפולס שצריך לטעת בחיים, וזהו המבחן של מדע הרוח שיש למסור אותו.

עד כמה שאפשר, נדבר על דברים אלה שוב מחר.

——————————————————————————

1. ניתן לקרוא על כך בספרים: מדע הנסתר בקוויו העיקריים (הוצאת תלתן) מן הרשימות האקשיות (הוצאת תלתן). ↑
2. קאטאפלאק – קופסא או פלטפורמה דומה, המשמשת לתמיכה בארון מתים לגוף של הנפטר במהלך לוויה או טקס אזכרה נוצרי. ↑