האדריכלות כהתגלות ישותו הנסתרת של האדם
הרצאות מאת רודולף שטיינר
Architecture as a Synthesis of the Arts
שמונה הרצאות שניתנו בברלין ובדורנאך בין ה-12 בדצמבר 1911 לבין ה-26 ביולי 1914 GA286
עם נספח הכולל רישומי שיחות במינכן ובשטוטגרט ב-7 וב-30 במרץ 1914,
תמצית מתוך הרצאות שניתנו בדורנאך ב-31 בדצמבר 1923 ב-1 בינואר 1924, ושתי כתבות עיתונים.
תרגמה מאנגלית: תומר רוזן גרייס, הרדוף 2011
לספר המלא: ראה כאן
בנייתו מחדש של הגיתאנום
התפיסה העיצובית של המבנה החדש המוצע בדורנאך
א. בנוגע לתוכניות הפנימיות
דורנאך, 31 בדצמבר 1923
(תמצית מתוך הרצאת הבוקר)
התוכנית תצטרך להראות את קונסטרוקציית הבטון
כפי שתוכלו לתאר לעצמכם, הקדשתי לאחרונה מחשבה רבה לתפיסה העיצובית של הבניין החדש המוצע כאן בדורנאך, ואין ספק שהסיטואציה תצריך ביצוע של התוכנית בהקדם האפשרי…
היום ברצוני להתחיל בכך שאסביר את תוכנית הגיתאנום, ולאחר מכן, מחר, אדבר יותר על הפסאדה, החזית. אני רוצה לעצב את התוכנית ואת כל חלוקת המרחב שייכלל בגיתאנום באופן הבא.
הגיתאנום החדש לא יהיה מבנה עגול כמו הבניין הישן. אתם עשויים בהחלט לשאול, מדוע לא הבאתי את המודל כדי להראות לכם, אולם אל-לכם לשכוח, כי גיתאנום חדש זה ייבנה מחומרים חדשים יחסית, מיציקה-במקום של בטון מזוין. קשה מאוד לתת לבניין עשוי בטון אופי אמנותי באמת, המתאים לחומר זה, והפיתרון מציב בפנינו בעיות ניכרות.
כידוע לכם, ד”ר גרוסהיינץ בנה בקרבת מקום בית אשר בו ניסיתי לעצב בסגנון המתאים לבטון. אולם, אף שאני עדיין מאמין כי סגנון זה עשוי להיחשב במידה מסוימת כמתאים למגורים – אך רק במידה מסוימת – לא הייתי רואה לנכון לבנות בניין שני לפי אותה תוכנית. בכל מקרה, בוודאי שהוא לא הניב סגנון אדריכלי שמתאים לגיתאנום הבנוי בטון. עבור הגיתאנום החדש יהיה נחוץ להיפרד מבניין שהוא מעוגל במהותו, ולשוב למשהו יותר מלבני ופחות מעוגל – כלומר, לבניין עם זוויות.
בבניין הקטן, נמוך יותר על הגבעה, אתם יכולים לראות סגנון שהתכוונתי שיהיה יותר זוויתי, אשר נבנה כדי לספק אולם לאימוני אוריתמיה. למרות העובדה שבניין זה אינו בנוי בטון מזוין, הוא מראה שלבניין זוויתי יש פוטנציאל ניכר.
האוריתמיאום ממערב, תוכנן ב-1923 על-ידי רודולף שטיינר
תיבנינה קומות נוספות
כיוון שברצוננו לתת במה הן לאוריתמיה והן למחזות המסתורין, יהיה צורך לחבר בניין זוויתי עם בניין מעוגל. בנוסף לכך, הגיתאנום החדש יצטרך לתת מרחב לפעילויות השונות. אנו נזדקק לחדרי סטודיו לאמנות וכן לכמה חדרי הרצאות, כיוון שהאולם הלבן הקטן היחיד שבו פרצה דלקה לפני שנה התברר כבלתי מספיק למטרותינו. לפיכך, הגיתאנום החדש יצטרך להיבנות עם קומת קרקע וגם עם קומה עליונה. הקומה העליונה תכלול בעיקר את האודיטוריום הגדול לקהל שיגיע לראות מופעי אוריתמיה, את מחזות המסתורין ואירועים אחרים. בקומת הקרקע, ישר מתחת לאודיטוריום, יהיו חדרים קטנים יותר, מופרדים בקירות, שיעניקו מרחב למטרות אמנותיות ומדעיות.
בכוונתי גם לספק חדר שישרת את הנהלת החברה האנתרופוסופית הכללית, כדי שפעילות זו תוכל להתבצע ישירות מן הגיתאנום.
שתי במות – אחת מוקדשת לחזרות
מתוך הקונספציה העיצובית ברצוני גם לפתור בעיה מסוימת בדרך שנראית לי מעשית. התוכנית תהיה כזו, שתהיה במה מאחור עם צורה מעוגלת (אנא אל תתייחסו כלל לקנה המידה של התרשים הזה).
סקיצה על הלוח מאת רודולף שטיינר, 31 בדצמבר 1923
הבמה תהיה בעיקרון בצורת חצי עיגול. היא תהיה מוקפת בחדרי-אחסון. מקדימה, בקומה העליונה, יהיה האודיטוריום, ובקומת הקרקע יהיו החדרים השונים, עם מסדרון ביניהם לשימוש כללי. דבר זה יאפשר יותר חופש תנועה בגיתאנום החדש הזה משהיה בגיתאנום הישן. בגיתאנום הישן המסדרונות והמבואות הובילו ישר מבחוץ לתוך האודיטוריום. כאן, כדי לאפשר חופש תנועה גדול יותר, יהיה אזור מוסק שבו יהיה שפע של מרחב שיאפשר להיפגש ולשוחח, ושייתן גישה לחדרים השונים בקומת הקרקע.
לאחר מכן, כשעולים בגרם המדרגות, מגיעים לאודיטוריום גדול שמשקיף אל הבמה או אל המרחב שבו ייערכו הרצאות ואירועים אחרים.
הבעיה המעשית שאליה התייחסתי זה עתה היא כזו: בגיתאנום הישן נגרמה אי-נוחות רבה בשל העובדה שחזרות האוריתמיה היו צריכות להתבצע על הבמה. כאשר הגיעו אורחים מבחוץ – ואני מקווה שגם בעתיד ימשיכו להגיע אורחים – הם רצו לראות את הכל; אבל האודיטוריום היה נחוץ לעבודה, ולכן אף פעם אי אפשר היה ליצור סדר יום מסודר לחזרות ולהכנות הנחוצות להופעות.
עכשיו אני רוצה לפתור את הבעיה הזו בכך שתהיה בקומת הקרקע במה בדיוק באותו גודל כמו הבמה הממשית שלמעלה. הבמה העליונה תשמש להופעות ממש, ואילו זו שמלמטה, שמידותיה תהיינה זהות לזו העליונה, תשמש לחזרות בלבד. כך שיהיה למטה מקום שיוכל לשמש לכל החזרות עד לחזרה הגנרלית, וכך להותיר את האודיטוריום העליון פנוי כל הזמן. האזור בקומה התחתונה יצטרך שיהיה לו חדר המתנה רק עבור מי שמשתתף בחזרות, כדי שיהיה להם מקום לשבת ולחכות. בקומה העליונה, הבמה תיפתח ישירות לאודיטוריום, שעל התוכנית יהיה באותו גודל כמו החלק המלבני של הבניין. בדרך זו יהיה אפשרי לעשות שימוש מעשי בכל המרחב הקיים.
הגיתאנום השני, תוכנית וחתך מערב/מזרח
גובהו של הגיתאנום החדש
לא יהיה נחוץ לעשות את הגיתאנום החדש הרבה יותר גבוה מן הגיתאנום הישן, כיוון שאני לא מתכוון לבנות כיפה חדשה. אני שואף ליצור תוכנית לגג שתהיה מורכבת מסדרת משטחים שטוחים המסודרים זה ביחס לזה בדרך שאני מאמין שתהיה מושכת מבחינה אסתטית לא פחות מכיפה.
הכניסה לגיתאנום החדש תהיה דרך פסאדה בחזית המערבית העיקרית, שאותה אתאר מחר. אנו נמצא שם את גרם המדרגות המוביל אל האודיטוריום המרכזי, ומתחת נמצא את המסדרון שממנו מגיעים לחדרים השונים, וכן הלאה. יהיו גם כניסות מכל הצדדים. על ידי הפיכת החלל של הבמה לקטן יותר על התוכנית מאשר אזור האחסון, ועל ידי המשכת הקירות קדימה, נרוויח מרחב למגוון חדרים אחרים. למעלה יהיה אפשר להאיר את כל החלל באור יום, כך שנוכל לעבור לסירוגין בין אור יום, כאשר הוא ישנו, לבין אור מלאכותי כאשר נזדקק לו.
החשיבות שבהתקדמות עם הזמן
אם כן, בדרך זו יהיה לנו בניין מעשי שבו המרחב ישמש אותנו במלואו. הרבה דברים יוכלו להתרחש בו-זמנית, בהשוואה לבניין הישן, שבו למעשה רק דבר אחד היה יכול להתרחש בכל עת נתונה.
עליכם לזכור שאין הדבר נועד להיות שיפור סתם – שינוי שיש אנשים שאפילו היו רואים בו נסיגה לאחור. תכופות הדגשתי, שאם אתם רוצים לחיות במציאוּת ולא באידיאות, אזי מציאות התקופה העכשווית צריכה לקבל הכרה מיוחדת. זמן הוא מציאוּת, אף שקשה להכיר בו ככזה. עדיין יש אנשים כיום שנותנים בעד המבנה החברתי המשולש את אותם טיעונים כמו אלה שנתתי אני בשנת 1919 ביחס למצב העניינים שהיה קיים אז. ההיסטוריה מתקדמת כל כך מהר עכשיו, שהכרזות שנעשו בשנת 1919 נראה כאילו התיישנו כבר במאות שנים. לפיכך, כיוון שאחרי ככלות הכל התרחשו מאז דברים רבים בחברה האנתרופוסופית, אינכם יכולים לבנות ב-1924 באותה צורה כפי שבניתם בשנת 1913 או 1914. תוכנית הגיתאנום הישן נוצרה בשנת 1913/1914 פשוט מתוך ההבנה שנדרש מרחב למחזות המסתורין. באותו זמן, המרחב באמת נועד רק למחזות המסתורין ולהרצאות. כל כך הרבה קרה מאז אותם ימים, והייתי כל כך רוצה שנצליח להגשים יותר, אבל אני מקווה שאפילו בלי 75 מיליון הפרנקים שנזכרו כבר, יתרחש עוד הרבה, הרבה יותר. הגברה זו של הפעילות צריכה אף היא להילקח בחשבון.
דבר אחד שקרה מאז 1919 הוא שפותחה האוריתמיה. בשנת 1913 היא עדיין לא הייתה קיימת שכן היא פותחה לאחר מכן. לכן לא ניתן לטעון שמה שהיה מספיק טוב אז הוא מספיק טוב גם עכשיו. יתר על כן, אף שהובטח לי באותו זמן שהבניין יכול להתבצע במחיר הרבה פחות ממיליון מרקים גרמניים, הרי בסוף, המחיר כידוע לכם היה לפחות פי שבע או שמונה מזה. לכן איננו רוצים לעשות הפעם את החישובים שלנו באוויר. אנו רוצים לקחת בחשבון מספרים מוצקים. הבניין צריך כעת להיות מוקם בדרך כזו, שנוכל להתחיל לבצע את מה שכתוב בתקנון שלנו מהר ככל האפשר. דבר זה יוכל לקרות רק אם נבנה אותו באופן שתואר.
השימוש האמנותי בבטון
אפילו כך, יהיה אפשרי להשיג, בעזרת החומר העיקש הזה הקרוי בטון, צורות שמציעות לעין האמנותית משהו חדש. הצורות הישנות של הגיתאנום – הערב אומר לכם עוד בנושא זה – יצטרכו להישאר בגדר היסטוריה, שפירושו, ידידיי היקרים, שהן תצטרכנה להישאר בתוך לבבכם. צורות עשויות בטון תצטרכנה להיות שונות לחלוטין. מצד אחד, נצטרך לעשות הרבה כדי לאלץ את הבטון העיקש לצורות שעֵין הנפש מסוגלת להתבונן בהן באורח אמנותי. אתם תראו שבעזרת טיפול אמנותי, ציור ופיסול, גם הבטון יכול להיות אמנותי.
רודולף שטיינר יהיה האחראי היחיד על התחום האמנותי בבניין החדש
אני מבקש מכם כעת להתבונן באידיאה הזו כבזרע שמתוכו יעלה ויופיע הגיתאנום החדש באופן ממשי. קבעתי שאני לבדי אורשה לעבוד על היצירה האמנותית של הגיתאנום. לא יהיה זה אפשרי להביא בחשבון עצות והצעות למיניהן, אפילו לא את אלה שניתנו מתוך הכוונות הטובות ביותר. באמת שאין כל טעם לדווח לי על כל בנייני בטון אחרים או לספר לי על בתי חרושת שעובדים ביעילות וכן הלאה. על-מנת שגיתאנום יתגשם בבטון, הוא יצטרך לנבוע מקונספציה עיצובית מקורית אחת ויחידה. שום דבר שהושג עד היום בבטון לא יוכל לשמש כבסיס למה שאמור להתהוות כאן.
הגיתאנום השני, מודל מאת רודולף שטיינר, מרץ 1924
האודיטוריום של הגיתאנום השני, מבט לדרום-מזרח (למעלה) ומבט דרומה (למטה) הושלם בשנת 1998