מאת: רודולף שטיינר

2-12.6.1912  137 GA

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שישית – 8/6/1912

ידידיי היקרים –

אולי תופתעו מכך שבמהלך הרצאות אלה מקדיש אני זמן כה רב להתבוננות במהות המהווה ככלות הכל חלקו החיצוני של האדם, תבניתו ודמותו.

אם בחפצכם להמשיך ולחדור לידע שאוקולטיזם אמיתי יכול לתת, אין אתם יכולים להשמיט מלימודיכם אודות האדם את האספקטים בהם דנים אנו עתה. תנו דעתכם לדבר, באיזו תכיפות במהלך לימודיכם נפגשתם במחשבה שבתבניתו ובדמותו מהווה האדם מקדשו של האל האב. ואכן מהווה הוא. ודבר זה מצוי כל העת בדעתנו בלומדנו את אבני הבניין של המקדש כפי שהתחלנו לעשות אתמול ועוד נמשיך בדבר למשך זמן מה. נראה שכשאנו טורחים לחפש בתבנית האנושית אחר הרזים החבויים של העולם הרוחי, נגיע בדרך זו לידע שחשיבותו רבה ביותר ללב ולנפש אנוש.

בוחנים היינו אתמול את האדם בשנים עשר מרכיביו. ועתה נראים מרכיבים אלה למבט ראשון כמהווים חטיבה אחת. למעשה אין הם חטיבה אחת וחשוב להכיר בכך. כי ברגע בו נהיה ערים לעובדה שהאחדות החיצונית של המבנה האנושי היא לכאורה, ברגע בו נכיר בדבר שהמבנה והצורה של הגוף כפי שרואים אנו אותו ושיש לאל ידנו לקנות ידע אודותיו כאן בחיים הארציים – אינו אלא דימוי – בו ברגע אף נתחיל להבין מה הם פני הדברים בהתייחס לאני, הנקודה המרכזית בתודעתו של האדם.

ראינו אתמול כיצד נחטף אגו זה שלנו מאיתנו מדי לילה וכיצד יכול הוא להיות עבור האדם תמונה בלבד; כי שום ממשות אינה יכולה להיתלש ממנו בלילה באורח זה. מדי לילה פורש משהו מאגו האדם (שאלמלא כן הולך היה עמו דרך כל החיים הארציים) והכוחות האלוהיים ערכו כך את העניינים שבדיוק מה שמאבד אדם בדרך זו יינתן לו בגוף החיצוני, יתחבר אל הגוף. כך נסב הדבר שהאדם עלול להתבונן בגופו כעל חטיבה אחת. למעשה אין הוא חטיבה אחת. למעשה מורכב הוא ממרכיבים הבנויים יחדיו באורח מסובך ביותר.

מתקרבים אנו עתה לאחד הרזים החשובים ביותר בישות האנושית שיוליכנו להעמיק השתקעותנו ברזים הראשוניים של הווית הקיום.

באחד מרזים אלה נוגעים אנו כבר בעולם החיצוני ויהיה אף חשוב עבורנו ליטול את הנתיב מבחוץ פנימה על מנת לקלוט מן המחשבה הזאת את התודעה שאין לה אובייקט. האדם, כפי שרואים אנו אותו בעולם, מכיל שלושה חלקים ונעסוק כל העת בדמיונות אם נתייחס בפשטות לשלושה חלקים אלה של האדם כאחדות. כי מבנהו של האדם, שאתמול ראינו כמורכב משנים עשר מרכיבים, מחולק לאמיתו של דבר לשלושה ועלינו ללמוד להבין כיצד לאדם בפנימו כמו שלושה בני אדם. הבה ונציב עתה בפנינו בני אדם אלה בזה אחר זה.

אתמול, בהציבנו לפי הסדר את מרכיביה של התבנית האנושית, התחלנו במה שקראנו בשם יציבתו הזקופה ולאחר מכן המשכנו לדבר כיצד ערוך האדם בכיוון חזיתי עולה ואבטא זאת טוב יותר אם אומר – לאמנות הדיבור. לפנינו כמרכיב שני – ההכוונה קדימה, הכיוון לדיבור. השלישי כפי שתזכרו – היתה הסימטריה. בנטלנו לעת עתה שלושה מרכיבים אלה בלבד של האדם – לפנינו חלק אחד מן המבנה האנושי כפי שרואים אנו אותו חיצונית במרחב.

הבה ונראה עתה אם איננו יכולים – בהמשיכנו בתפיסה חיצונית בלעדית – למצוא משהו נוסף לו נוכל ליחס את המילה סימטריה ואשר בהופעתו החיצונית מגיש להתבוננות מדוקדקת בעיות מעניינות רבות. על ידי סימטריה מתכוונים אנו כמובן לכך שתבניתו של האדם מראה התפתחות דו צדדית. תכונה זו של סימטריה מצויה בכל איברי הראש, אך ברדתנו מטה מן הראש מגיעים אנו לחלק בתבנית אנוש שבו ניכר הדבר ביתר שאת.

אתם תזכרו שנתנו ליציבה זקופה שם: “טלה” ואת הסימול (ראו למטה)

ולהכוונת עיצוב הקול את השם “שור” וסימולו:  ולסימטריה את השם “תאומים” וסימולו: (ראו למטה)

אלה הם השמות שניתנו לשלושת המרכיבים הראשוניים של מערך גוף האדם. לאחר מכן באים אנו למשהו הנראה כזורם במעין המשכיות של הראש ומבטא באורח מיוחד במינו את סגולת הסימטריה. להללו אבקש לתת עתה שימת לבכם.

זרועות האדם וכפות ידיו חוברות לחלק הראש של האדם באורח כזה עד כדי לצייר באורח מפתיע את המצוי בחלקו התחתון של האדם כירך. שוק וכף רגל. אם תתבוננו בממלכת בעלי החיים תופתעו מייד בהתייחס לדמיון שבין איברים אחרונים אלה לבין הללו שבאדם, שכזרועות וככפות ידיים שונים הם. יהיה לאל ידכם לערוך התבוננויות חשובות מאוד בהקדשת מחקר ומחשבה קפדניים להבדל שקיים בין האדם באשר לזרועותיו ולשוקיו ובין כפות הידיים לכפות הרגליים הקוטביים אצל אותן חיות הניצבות בקרבה מירבית אליו.

הבה וניטול עתה את השמות שנתנו אתמול לשוקיים ולכפות הרגליים ונשתמש בהם באורח חופף לזרועות ולכפות הידיים המחוברות אל הראש ואשר להן – ואת הדבר זה תאפשר לכם לראות התבוננות שטחית – זיקה רוחית לכל עולם המחשבה של הראש. לא תראו זאת כבלתי הגיוני או כבלתי נאות אם נשתמש באותם מונחים שהשתמשנו בהם אתמול עבור הירכיים והשוקיים. ונכנה את המשכיות הראש הזאת המתפשטת סימטרית כדלהלן. ראשית כל לפנינו כמרכיב רביעי – הזרוע העליונה ולה נותנים אנו אותו הסימול כפי שנתנו לירך – “קשת”: (ראו למטה)

מציינים אנו שוני בין המרפק לבין הברך, שלא קיימת התפתחות במרפק החופפת לכיפת הברך, אך למרות זאת הדמיון די בולט. וכך נותנים אנו למרפק את הסימול ואת השם שנתנו לברך: “גדי” (ראו למטה)

מעניקים אנו לזרוע התחתונה את אותו הטיפול שנטלנו בשביל השוק, את סימול ה”דלי”: (ראו למטה)

ולכפות הידיים ניתן אותו סימול שנתנו לכפות הרגליים – סימול ה”דגים”: (ראו למטה)

ועתה אם נוטלים אנו מרכיבים אלה שבטבע האדם, את כולם יחדיו – אותם עצמם כפי שהם, כל הראש והזרועות – לפנינו אדם בעל שבעת המרכיבים. זוהי השגה חשובה. כשתהגו בדבר כיצד מקבל אדם, שבמערכו המושלם שבעה מרכיבים, את מזונו – כמובן שתזונתו מובאת אליו משאר האדם – כי אז הרעיון לא יהיה מוזר כלל אם נדמה לעצמנו למשך רגע שאדם-ערוך-שבעה זה עשוי לקלוט את תזונתו מבחוץ כצמח המוצא תזונתו המוכנה עבורו בעולם שמחוצה לו ואך קולטו ופועל עליו. נוכל היטב לדמות לעצמנו שאותו הדבר קורה היה לגבי אדם-ערוך-שבעה זה ושלא היה משיג את מה שזקוק הוא לו כדי לסעוד את המוח וכדומה מן החלקים האחרים שבטבעו של האדם, אלא הישר לעומת זאת, מן העולם החיצוני. אדם-ערוך-שבעה זה מתקשר היה אז הישר ומיידית אל העולם החיצוני.

חשוב לאוקולטיסט להגיע להבנת אדם-ערוך-שבעה זה אם בחפצו לנשא עצמו בדרך הנכונה לשלב התודעה העליונה. מה שתיארנו זה עתה חייב בזמן מן הזמנים להתמקם בנפשו – אפשרות זו של אדם-ערוך-שבעה שממנו מחסיר אדם את החלקים והמרכיבים הנותרים של הישות בת זמננו.

הבה ונמשיך עתה להתבונן באדם השני. ניטיב להבין את האדם השני אם נתחקה אחר חוט המחשבה כדלהלן. האיבר העיקרי של הראש הוא, כפי שתראו בנקל, המוח, והנה, לאדם משהו נוסף במבנהו הדומה למוח. שונה הוא ממוח הראש המהווה לכאורה פרט קטן אך למעשה מהווה הוא מוקד בעל חשיבות עצומה לאדם, בעצם משהו כמוח שני; זהו מוח השדרה העטוף בעמוד השדרה. נסו לדמות לעצמכם שחוט השדרה אינו משהו אחר בלתי אם מוח מוזר ומיוחד במינו. אפשרי הדבר למדי להשיגו כמוח שנתארך ונעשה כמקל דקיק, כשם שאף יכולים אנו לראות את המוח כחוט שדרה מנופח. הדבר יסייע בידינו כאן אם נצייר לעצמנו את האדם בנוטלו לרגע אותה יציבה בעולם שברשותם של בעלי החיים כיום, כלומר, כששדרתו איננה אנכית וזקופה, אלא מקבילה לפני האדמה. או אז יהיה לכם מוח שנתמשך לצורת מקל. ועתה תתבוננו בישות האנושית כפי שתהא אז לפניכם. במקביל עם האדמה כשגבה מונח אופקי בחלל. במצב זה עשוי במידה מרובה חוט השדרה להיראות כמעין מוח. ועתה נותנים אנו דעתנו למשהו מוזר וראוי לציון מאוד, כלומר, שלפנינו שוב תוספות הן לימין והן לשמאל, על אף ששונות הן כמובן בתכלית מתוספות הזרוע שהיו לנו קודם לכן. ואולם, דמו לעצמכם מצב בו לא פיתח האדם סימטריה כפי שברשותו כיום (כששתי הזרועות דומות מאוד) אלא כשזרוע אחת התנסתה בהתפתחות מיוחדת במינה משלה שהפלתה אותה בבירור רב מן האחרת. כיום קיימת אף נטיה – וזוהי נטיה טיפשית! להתעלם מן המיוחד שביד ימין ולטפח שוויון בין יד ימין ויד שמאל. אך דמו לעצמכם עתה שהזרוע הימנית נועדה לעומת זאת להתפתח לאיבר שונה לחלוטין; כי אז לא ייראה לכם דבר זה כבלתי אפשרי או כאבסורדי להתייחס בדרך בה נוהגים אנו כעת לגבי שתי התוספות האחרות.

התבוננו בישות האנושית במצב זה, כשעמוד השדרה שלה מעל. בתנוחה אופקית כשהראש מחובר אליה מצד אחד והרגליים מהצד השני. לפניכם עתה שתי תוספות כפי שהיו לכם לפני כן בזרועות. יכולים אתם לראות בראש כמו זרוע אחת, ובשתי הרגליים יחדיו זרוע שניה. בשמיעה ראשונה נשמע הדבר מוזר מאוד, אך בהרהרכם בדבר שבממלכת בעלי החיים הנמוכה יותר מזדמנות צורות שאינן שונות מאוד ממה שזה עתה תיארתי לא ידהים אתכם הרעיון כמגוחך כל כך – ככלות הכל.

למעשה צריך רעיון זה למצוא מקומו בנפשנו אם בחפצנו להבין את כל הישות האנושית המהווה לאמיתו של דבר ישות בהרכב משולש. ואז, נוכל למעשה לומר: שלפנינו כאן תוספות אלא שצורתן בלתי סימטרית – תאומים שאינם דומים. למעשה נחוש שלפנינו משהו הדומה לחזרה על אדם-ערוך-שבעה הראשון.

הבה ונתחיל על ידי סימול אדם אופקי זה בצמד תאומים בלתי זהים כי יכולים אנו שוב לכנות את התוספות שבשני הצדדים: תאומים. באדם האופקי – הראש מצד אחד והרגליים מצד שני משתייכים יחדיו; מסודרים הם בזיקה הדדית, ומסמלים אנו אותם בהקשר זה בשם: תאומים.

ועתה עלינו לחזור למה שראינו כמוח. זכרו מה אמרנו קודם. אם נשיג את תמונתו של האדם בו מתבוננים אנו כעת על ידי כך שנסובב אותו, לפנינו החלק האמצעי של האדם, הגוף כפי שהוא. את זה עלינו לראות בעולם העטוף בתוך עצמו. ויתר על כן כעולם אודותיו חושבים אנו עתה כמכיל בפנימו את האדם השני. וכך לפנינו בכיסוי או בעטיפה של אדם שני זה ובפנים ומעל כמעין מוח. את הכמו-עטיפה – אנו מסמלים כסרטן. כל מעטפת החזה נוטלת אופי חדש לגמרי מעצם העובדה שסובבנו את האדם כדי להשיג תמונה נכונה לגביה.

ועתה הבה ונראה אלו מרכיבים יכולים אנו למצוא במעטפת החזה הזאת. עלינו אך לעקוב אחר המרכיבים לפי סדר נטילתנו אותם אתמול, עד המקום בו נפסקת האפשרות לחושבם לחלק מן החזה או מן האדם האמצעי. לא קיימת שאלה לגבי כל אותו התווך לו קראנו “אריה”: (ראו למטה), ואשר מיקודו בלב. זהו המרכיב השלישי ועתה – תזכרו שראינו שהאדם מחולק באמת בפנימו לשני מרכיבים – לתכולה פנימית העטופה על ידי “סרטן”: (ראו למטה), ולתכולה פנימית העטופה על ידי מחיצת הבטן. באורח אוטומטי מחולק גופו של האדם במדויק למדי על ידי הסרעפת לחלל עליון ותחתון, גם המצוי מתחת לסרעפת צריך להיחשב באדם האמצעי. קוראים אנו לכך בשם “בתולה” בסימול: (ראו למטה)

מגיעים אנו עתה למקום שווי המשקל שממנו והלאה מתחיל האדם שלא להיות נעול עוד בפנים תבניתו, אלא להיפקח אל העולם שמחוצה לו. בהשתמשו ברגליו יוצר הוא מגע עם המצוי מחוצה לו. מקום שווי המשקל מהווה גבול בו מסתיים כל התווך. מרכיב חמישי זה קרוי “מאזנים” וסימולו: (ראו למטה)

מן האופן בו ממוקמים איברי הרבייה באדם יכולים אתם לראות שעליהם להיחשב באורח ברור בפנימו של האדם האמצעי; וכך לפנינו כמרכיב חמישי – איברי הרבייה ב”עקרב” בסימול:(ראו למטה)

ועתה לא נותר לנו דבר לעשותו, אלא להגדיר את התוספת המהווה את השני מבין התאומים. אם תסקרו לראות מהי הירך לאדם ותתבוננו כיצד מותנית תנועתה על ידי טבעו של האדם האמצעי (כי הירך קשורה מקרוב בכל מערכת השרירים של האדם האמצעי) כי אז תראו שעלינו לחשב גם זאת כמרכיב עד הברך – זהו האדם האמצעי; כוחות האדם האמצעי נכנסים לירך ומתפשטים עד לברך. יתר על כן – כבר כללנו את הירך כאחד מן התאומים. הראש מצד אחד והירך מצד שני מרכיבים את צמד התאומים. את הירך מסמלים אנו בסימול:  וקוראים אנו לה “קשת”.

בהמשיככם להתבונן ברגליים תיווכחו לדעת שבה בשעה שהירך נוצרת בה עדיין זיקה אינטימית אל האדם האמצעי זקוקים הברך, השוק וכף הרגל לתמיכתה של האדמה. הירך, אמנם משתמשת בתמיכה זו, אך השוק וכף הרגל מצויות באשר הן כדי שהאדם יעמוד איתן וזקוף עלי אדמה. בירך עדיין לפנינו המשכיותו של האדם האמצעי. אילו לא נועדה זו לתאם עצמה לשאר מרכיבי השוק וכף הרגל כי אז היתה הירך יכולה ליטול לעצמה תבנית שונה באפשרה לאדם להיות יצור-אוויר. איברים שונים למדי עשויים היו אז להתפתח מעבר לה, הנאותים לשחייה או למעוף. הללו נערכים היו לתנועה באמצעות הירך, אלא שכל השאר שמסביבם צריך היה להיות מתואם לייעודם.

רואים אתם ששאר החלקים של תבנית האדם לא נחשבים כמשתייכים לאדם האמצעי כך ששוב לפנינו אדם-ערוך-שבעה. זהו השני שבהם. אם תתבוננו בהבדל שבין השנים כי אז תמצאו זאת למפתיע מאוד. באדם-ערוך-השבעה הראשון לפנינו קודם כל, כל איברי החישה החשובים שמיקומם בראש. ואם מונים אנו באדם-ערוך-שבעה ראשון זה, כפי שבאמת חייבים אנו, את הזרועות ואת כפות הידיים כי אז כוללים אנו בכך איברים שלהם תכונה בולטת שאך ורק התבוננות חיצונית ומטריאליסטית בלעדית לא יעלה בידה להכיר בה. כי האיברים להם קוראים אנו זרועות וידיים יגלו לנו אם נבחן אותם ברצינות, יגלו לנו ברמה עליונה את ערכיותו הנאצלת של טבע האדם.

אם נרצה לדבר על אמנות בטבע – וכל אשר רואה בו האדם בצדק כמקדשו של אלוהים – חדור באורח מופלא באמנותו של הטבע! – הרי שלא נוכל למצוא ביטוי טוב יותר לכך, אלא במבנה הנפלא של ידי האדם וזרועותיו. טלו נא את האיברים החופפים ביצורים אחרים שזיקה להם לאדם – הביטו למשל בכנפיה של הציפור – בעל החיים המרוחק מאוד מן האדם. הכנפיים מהוות גפיה הקדמיים של הציפור. ניתן להשוותן למצוי ברשות האדם ככפות הידיים. הציפור לא היתה יכולה לעוף ללא כנפיים. כנפיים מהוות איברים שימושיים הנחוצים לקיומה, איברים תועלתיים במשמעות המלאה ביותר. יד אנוש אינה מהווה באותה משמעות איבר תועלתי כל עיקר. אמת הדבר שביכולתנו לפתחה כדי שתהיה כך אך דבר זה דורש פיתוח רב. איננו יכולים לעוף באמצעותה אף לא לשחות ומה מגושמת היא לטיפוס. כך רבות תבונה מאוד ארבעת גפיו הקדמיים של הקוף, בעל החיים המקורב ביותר לאדם.

כמעט ורשאים אנו לומר שמנקודת הראות התועלתית קיימות בתבנית הידיים משמעות או מגמתיות מועטות מאוד. אם נתבונן בכל אשר על האדם לעשות בידיו במהלך האבולוציה ניווכח לדעת שמהוות הן קניין יקר ביותר. כשזהו עניין של הבאה להבעה חיצונית את מה שמסוגלות הנפש והרוח להוציאו אל הפועל – בכך מראות הידיים את ערכיותן.

חישבו נא על התנועות הפשוטות והאלמנטריות ביותר של היד. האין היד בלוותה את המילה במחווה, הופכת לאיבר רב הבעה ביותר? בכל התנועות והמצבים השונים של היד האין אנו רואים תכופות בהתגלות משהו מן האופי הפנימי של הישות האנושית? נשער לרגע שכפות הידיים מתואמות היו למטרת טיפוס או שחיה. או נשער שהאדם זקוק היה לידיו כדי להסתייע בפסיעה על האדמה. ייתכן והעולם ערוך היה כך שלא היינו צריכים ללמוד ללכת, אלא היינו יכולים להשתמש בידינו כעזר לכך. כי שימו לב – עלינו ללמוד ללכת בעשותנו תנועות שלגמרי אינן מתואמות למגמה זו – תנועות כמטוטלת בשתי הרגליים. בדרך כלל איננו נותנים דעתנו לדבר מה חסרות תאום למגמה זו תנועות הרגל; אין אף בעל חיים שרגליו אינן ממוקמות ומתואמות יותר מן האדם! ובאשר לכפות ידינו אין להן כל משא ומתן עם ספירת הקיום שלנו. ועתה נשער שלא כך היה הדבר. נשאר שהאדם מוצא היה זאת כקל יותר, כטבעי יותר עבורו לצעוד בעזרת ידיו. במקרה כזה עליכם לוותר על כל התרבות האנושית! מה אין האמן עושה בידו? – כל האמנות היתה כלא היתה אם הידיים מהוות היו איברים תועלתיים.

זוהי עובדה שיש לקרב אותה למודעותו של השואף אחר הנסתר – שבזרועות ובידיים – לפנינו איברים נפלאים הקשורים לעומק ובעוצמה לחיי הרוח של האדם החי על האדמה. כשמתבוננים אנו במהותו של מגע החישה עם העולם החיצוני אשר בראש שבו ממוקמים איברי החישה ואשר פועל לאחר מכן במגעו עם העולם החיצוני באמצעות ידיו – כשמתבוננים אנו כיצד מסוגל הוא להכין בראשו את מה שמראה הוא אז לעולם החיצוני בידיו ומעניק לו כאמנות וכתרבות – או אז מתחילים אנו לראות את אופיו האמיתי של האדם-ערוך-שבעה ראשון זה. זהו אדם רוחי במהותו, זהו אדם בזיקתו לעולם החיצוני. כשמסתכלים אנו בשבעה מרכיבים אלה ורואים כיצד מהווים הם חטיבה אחת בעלת תכולה עצמית רואים אנו בהתוודע אל האדם – באדם-ערוך-שבעה זה – תהליך האדמה. יש לראות באדם-ערוך-שבעה ראשון זה את המהות הרוחית של הישות האנושית; זוהי ישותו הרוחית של האדם, כאדם האדמה.

הבה ונתבונן עתה באדם השני. העובדה שלאדם האמצעי תאומים המראים התפתחויות שונות בתכלית בשני הצדדים נותנת לו זיקה כפולה אל העולם החיצוני. מצד אחד זיקה לו אל העולם החיצוני דרך הראש – כי יש לו ידע בראש; ומצד שני מעצם העובדה שהאדם מהווה יציר שנע על פני האדמה ויכול לכוון תנועתו מבפנים, על ידי איברי הרבייה שלו המאפשרים המשכו הפיסי של האדם. אילולא שלושת מרכיבים אלה – תאומים, משני הצדדים ואיברי הרבייה – כי אז לא היתה קיימת זיקה אל העולם החיצוני. שלושת מרכיבים אלה במערך האורגניזם האמצעי מאפשרים לאדם שתהיה לו זיקה לתהליך האדמה מצד אחד ומצד שני להמשכיות האבולוציה של אדם האדמה – במחזוריות הדורות ובהדדיות המין.

בפנותנו לאותם מרכיבים אמצעיים אותם מציינים אנו במילים סרטן, אריה, בתולה ומאזניים – מוצאים אנו שמצויים הם שם עבור האדם הפנימי עצמו – מתכוון אני כמובן ל”פנימי” במובן הגופני. לטבע פנימי גופני זה של האדם המשכים לשני כיווני חוץ הלוא הם התאומים. אך באשר לשאר – הוא משתמש כליל באורגניזם הפנימי. עבור מערכו הפנימי של האדם יש לכך חשיבות מירבית שיש לו לב, אך יש בכך משום עניין מועט ביותר לטבע החיצוני, וכן אך עניין מועט ביותר בהתייחס לכך שיש לו בטן.

ברשותנו שלושה מרכיבים שחשיבות להם לטבע האדם החיצוני וארבעה זולתם המשמשים את מערכו הפנימי במיוחד. בה בשעה שבהתייחס לראש שוכן האדם בעיקר בעולם שמחוצה לו הן בשל החושים והן בשל מנגנון הזרוע והיד הרי שכאן מצויים חיים שעיקרם בפנים האורגניזם. אם כן, הבדלים מרחיקי לכת קיימים בין שני בני אדם אלה – האדם האמצעי ואדם הראש.

עלינו להמשיך עתה ולסקור אדם שלישי. כדי שיתאפשר לנו לעצב לעצמנו ביתר קלות תמונה שכלית מאדם שלישי זה – ניטול אותו בכיוון הפוך בהתחילנו מקצהו השני. ניווכח לדעת שאדם שלישי זה מתבדל מן השניים האחרים באורח טבעי וברור בהחלט.

הבה ונתחיל מן המרכיב השלישי – כפות הרגליים. יודעים אנו מההרצאה אתמול שנתנו לכפות הרגליים את השם דגים ואת הסימול: (ראו למטה). כאן מתואמת התבנית האנושית כולה לעולם החיצוני. אם תהרהרו בדבר מעט תמצאו שאין שום ספק בדבר. כי זוהי בעיקר תבניתה של הרגל המאפשרת לאדם להיות יצור הנע על פני האדמה. כל דבר נוסף הנדרש להליכה – על האדם ללומדו. בתיאום נאות עם הטבע על האדם להציב על פני האדמה את כף רגלו הרחבה כך שפני השטח המשתרעים של כף הרגל אינם מופנים פנימה אלא כלפי האדמה. ועתה – הואיל ומה שקוראים אנו לו שוק – משתייך לכף רגל זו ותואם לה – עלינו לחשוב את השוק כמרכיב שישי לו נותנים אנו את השם דלי ואת הסימול: (ראו למטה)

מגיעים אנו עתה אל המרכיב החמישי, הברך, שאין לראותה בשום דרך אחרת, אלא כמהווה מקום מנוחה מכני נחוץ עבור הירך. היות ועל האדם להביא את כל האדם האמצעי שלו למגע עם האדם התחתון, עם כל כף הרגל ועם השוק – על כן צריכה להיות חציצה זו בברך. חישבו מה קשה היה ללכת אילו לא התבדלו כך השוק וכף הרגל. הצעידה היתה קשה אף יותר אילו השוק והירך עשויים היו מיקשה אחת ויחידה! אילו לא היינו צריכים ללכת כי אז האדם האמצעי לא היה נוגע לנו. אך הואיל וכך הוא המצב, זקוקים אנו לאדם האמצעי ועל כן אף דרושה לנו הברך כמרכיב מקשר. קוראים אנו לה גדי בסימול: (ראו למטה) זהו המרכיב החמישי.

אל המרכיב הרביעי – הירך, כבר התייחסנו וראינו שמשתייכת היא לאדם האמצעי. הירך צריכה להימצא באשר היא אפילו אם היה לאדם סוג אחר של תנועה. אילו נועדו למשל למעוף או לשחייה, עדיין זקוק היה לירך, על אף שייתכן שהיתה לה צורה אחרת. אם האדם נועד לכך שמסוגל יהיה לצעוד על האדמה הרי שלא רק שכף הרגל, השוק והירך צריכים היו להיות מתואמים לאדמה, אלא גם הירך צריכה להיות ביחס ובפרופורציה נאותים למרכיבים אלה. עליה להיות מעוצבת כך שתהיה תואמת באורח נאות לשלושת המרכיבים התחתיים. תכירו בדבר כשתתבוננו בכך שהיות וזהה הירך – בתיאום לאיברים המרכזיים – בציפורים, בבעלי חיים הולכי על ארבע ובאדם – אלא שבאדם התפתח הדבר באורח שונה – משתייכת הירך לאדם כהיות לו טבע בעל החיים. נותנים אנו לה את השם קשת בסימול: (ראו למטה)

ניתן לראות בבירור שאיברי הרבייה נוצרים מצד אחד מבפנים ומצד שני סיגולם בתפקידיהם לעולם בחוץ. הרשו לי לומר כבדרך אגב שעלינו לדבר אודות דברים אלה באובייקטיביות מוחלטת ולהתבונן באותם אספקטים שלהם שניתן להתבונן בהם אך ורק כשהנושא מטופל בכובד ראש מדעי. לאיברי הרבייה סיגולם לטבע החיצוני במשמעות שמקשרים הם בין מין אחד לשני. איבר הזכר לא רק שמעוצב הוא מתוכו של האדם האמצעי, אלא שכיוונו הוא חיצוני ותבניתו מותאמת לאיבר הרבייה של הנקבה. עלינו לדבר על איברי רבייה כעל מרכיב שלישי אותו מכנים אנו עקרב וסימולו:(ראו למטה)

לאחר מכן מגיעים אנו אל הקרוי מאזניים מקום האיזון באדם. הצורה החיצונית של איזור האיזון מהווה ראָיה מספקת שלפנינו כאן מרכיב של טבעו האמצעי של האדם. תנו דעתכם לכך שהואיל והאדם נעשה זקוף קומה צריך היה להיות לו כאן איבר איזון זה. עליו להתפתח באורח כזה כדי לאפשר לו להיות ישות זקופת קומה. השוו את איזור האיזון בבעל חיים הולך על ארבע עם אותו איזור באדם ואתם תיווכחו לדעת שמרכיב איזון זה שונה בהתאם לכך אם לחלק העליון של הגוף כיוון כלפי מעלה או אם תנוחתו אופקית על הרגליים וכפותיהן. וכך חייב להיחשב האתר בו ממוקם האיזון ואשר סימולו מאזניים כמרכיב השני של האדם התחתי.

ועתה מגיעים אנו למשהו שלא ניתן לו אלא לפגוש באי-הבנה מצידו של המדע של ימינו. עד עכשיו מתבוננים היינו באדם ערוך שישה, בוחנים היינו את האדם השלישי החל מלמטה לכיוון מעלה ומצאנו בו שישה מרכיבים. כשמעיינים היינו בשניים האחרים, באדם-ערוך-שבעה הראשון והשני נוטלים היינו בכל מקרה את המוח כנקודת מוצאנו. בסוקרנו את הראש התחלנו בראש והוא הנחה אותנו אל הזרועות ואל כפות הידיים. לאחר מכן למדנו לראות מוח שני, מוח הדומה למקל מאורך, ועם זאת מוח כדת וכדין – חוט השדרה. כפי שיודעים אתם – ההבדל בין חוט השדרה לבין מוח הראש שנראה לכאורה פעוט – גדול הוא מאוד לאמיתו של דבר. חוט השדרה מהווה את המנגנון לכל התנועות שהאדם חייב לבצען; התנועות להן קוראים אנו תנועות בלתי רצוניות, מבוקרות על ידי חוט השדרה; כאשר לעומת זאת משתמשים אנו במנגנון המוח מתמקמת מחשבה בין תחושה לתנועה. בחוט השדרה חסר כל קשר למחשבה. שם התנועה באה מייד ובמישרין עם התחושה. בהתייחס לבעל החיים ממלא חוט השדרה תפקיד רב יותר מאשר במקרהו של האדם, והמוח העליון חלק מועט יותר. רוב בעלי החיים מבצעים פעולותיהם באורח בלתי רצוני למדי. האדם בשל מוחו העליון נועץ חשיבתו בין תחושה לתנועה; ומכאן שמעשיו מראים אופי רצוני.

הבה וננסה עתה לצייר לעצמנו את האדם השלישי באורח כזה שגם בו נגלה מעין מוח. כפי שיודעים אתם מצויה באדם מערכת עצבים שלישית בנבדל ממערכות המוח וחוט השדרה. זוהי מערכת העצבים הסימפתית הקרויה מקלעת השמש הממוקמת בחלקו התחתון של האדם והמשגרת נימיה כלפי מעלה במקביל לחוט השדרה. מהווה היא מערכת עצבים הנבדלת מן השתיים האחרות ואשר ביחס למוח הבלעדי ייתכן לראות בה מוח מיוחד במינו בלתי מפותח. בהתחקותנו אחר התבנית האנושית כלפי מעלה מעבר למאזניים מוצאים אנו מערכת עצבים סימפתית ראויה לציון זו, מקלעת השמש, המהווה בהתפשטותה את המוח של האדם השלישי. נוסף לאיברים המיוחדים שכבר מנינו קשורה אף מהות זו – שעלינו לראותה כמעין מוח שלישי – מקלעת השמש.

והנה קיימת זיקה חיונית – ואותה אין המדע החיצוני יכול לקבל, כה קשה לו לקבל אותה – בין מקלעת השמש לבין הכליות. כשם שקיימת השתייכות בין המוח בראש לבין נימי מסלוליהם של העצבים, כך משתייכות הכליות למוח הבטן, למקלעת השמש. לאמיתו של דבר מהוות מקלעת השמש והכליות גם יחד סוג מיוחד במינו של מוח נחות. בחושבנו מוח זה כחלק מן האדם התחתי יכולים אנו לכנותו במינוח “בתולה”:  עתה לפנינו מרכיבנו השביעי או בעצם הראשון הבנוי מזיקת מקלעת השמש לכליות; ובנקודה זו מגיעים אנו לסיומו העלי של האדם-ערוך-שבעה השלישי.

וכך מוצאים אנו את האדם בהרכבו המשולש. שלושת בני אדם אלה פועלים זה בזה וזה עם זה. ובלתי אפשרית הבנה לגבי טבעה של הישות האנושית, אלא כשיודע אדם שפעילות בו שלוש ישויות אנושיות. שלושה בני אדם ערוכי-שבעה פועלים בצוותא באדם.

המוח שהזכרנו לאחרונה – התעניינותו בעולם החיצוני מועטת באורח יוצא מגדר הרגיל. ייעודו היחיד הוא להחזיק את החלקים הפנימיים של האדם ביציבה זקופה. כל שאר האיברים באדם התחתי מתואמים לעולם החיצוני על אף שבאורח שונה למדי מאדם הראש. זיקתו של האדם בראשו לעולם שמחוצה לו באה לידי ביטוי בעובדה שמעצב הוא מחדש את העולם הארצי kעולם של תרבות אנוש. לעומת זאת – הן באיברים החיצוניים והן באיברים הפנימיים של האדם התחתי עניין לנו במהות המשתייכת לישות האנושית עצמה והמשרתת אותה. אך ורק היות ואיננו טורחים לחשוב בדקדקנות בעניינים אלה – לא עולה בידנו להתבונן בהבדל העצום הקיים בין שלושת בני אדם אלה שבפנים הישות האנושית כולה.

האוקולטיות העניקה מאז ומתמיד את השם מיסטריוס מגנום, המיסטריה הגדולה, לרז המופלא של טבע האדם שהתבוננו באספקט החיצוני שלו. האספקט של המיסטריום מגנום גלוי לעין בעולם החיצוני; אלא שבדרך כלל איננו מצויים במצב שיהיה לאל ידנו להבינו, כי איננו מבחינים מתחילה במה שנראה כחטיבה אחת – ישות ערוכת-שבעה כפולת שלוש.

רשאים אנו עתה לעבור הלאה ולהתבונן בהיבט השני של רז זה. דיברנו קודם לכן על טבע האדם ואמרנו שתדמיתו כמו מהווה הוא חטיבה אחת. ראינו אף זאת כיצד נקטעת אחדות זו ללא הרף, כיצד מופסקת היא באורח מתמשך והולך על ידי השינה. אם תקראו את הספר: ‘כיצד קונים דעת העולמות העליונים?‘– תמצאו שם תיאור עובדה הראויה לציון. תקראו שם שכאשר נוטל תלמיד הנסתר את הצעד שינחהו אל מחוץ לתודעתו הרגילה – מתרחש דבר מוזר באשר לאגו שלו, לתודעה שלו. מתחלק הוא לשלושה מרכיבים ובעוצמה כה רבה עד כי הלום הוא על ידי שלושה מרכיבים אלה בפנימו שבעלי תלות עצמית הם: נפש החשיבה, נפש הרגישה ונפש הרצייה. בחיים הרגילים מלוכדות שלוש מהויות אלה: החשיבה, הרגישה והרצייה בהווית האגו, בתודעת האגו. בתודעתנו היומיומית הרגילה מתפקדות הן זו לפנים זו. אך בנוטלם צעד אחד לתודעה עליונה יותר נפרדות החשיבה, הרגישה והרצייה. זוהי עובדה לה חייב לתת דעתו השואף אחר אוקולטיות. בעוברו מעבר לתודעתו מוצא הוא את עצמו מחולק לשלושה – מוצא הוא את אחדות האגו שלו בהתפצלה לאדם חושב, אדם מרגיש ואדם רוצה.

כאן לפנינו ההיבט השני של מיסטריוס מגנום. כשאדם צולל, כשהוא פוסע באמת ובתמים מעבר לתחומי תודעתו מתחלקת אז אחדות האגו שלו לשלושה כשם שהאחדות-כביכול של הדמות האנושית החיצונית מתחלקת – בבואנו לבחון את הגוף מקרוב יתר לשלושה, לבני אדם ערוכי-שבעה כפולי שלוש.

וכך מהווה הווית האגו הפנימית שלנו לא פחות מן הדמות החיצונית – אחדות המתחלקת לשלושה. האדם החיצוני מתחלק לאדם ראש ערוך-שבעה, אדם אמצעי ערוך-שבעה ואדם תחתי ערוך-שבעה. בחופפות לכך מתחלק האגו הפנימי של הישות האנושית מייד בנוטלו את הצעד הראשון לספירה האוקולטית – לשלושה חלקים או מרכיבים – לאדם חושב, אדם מרגיש ואדם רוצה, הניצבים האחד כנגד זולתו באי תלות מוחלטת. זהו ההיבט השני של הרז.

שתי עובדות אלה גם יחד חייבות להיות מוכרות לתלמיד הנסתר – בנוטלו את הצעד הראשון לתודעה עליונה יותר. (נמשיך ונדבר על הפגישה עם שומר הסף מחר). כשם שהתודעה נחלקת לשלושה חלקים, כך אם נתקדם באורח נכון נלמד להשיג את דמותו החיצונית של האדם המתגלית לפנינו כישות ערוכת-שבעה כפולת שלוש. לפנינו כאן שני היבטים של רז רב צדדי ורב מרכיבים – המיסטריום מגנום. על היבטים נוספים נצטרך לדבר מאוחר יותר. לעת עתה רמזנו על הניצנים הראשוניים ביותר והאלמנטריים ביותר של רז עצום ומופלא זה. בשל זה, בהגיעכם אל שלב מסוים בהתפתחות אוקולטית נפגשים אתם מכל העברים בנוסחה (המתבטאת בדרכים שונות רבות): הסוד הגדול הוא: שלושה מהווים אחד ואחד מהווה שלושה. עבורי מציינת נוסחה זו את מה שתארתי לכם כאן; וכאן יש לה את מלוא המשמעות האמיתית. אך ורק כשבני אדם אינם מבינים אותה כראוי והופכים אותה לדוגמה מטריאליסטית, אובדת משמעותה האמיתית. אם תיטלו אותה במשמעות שהסברתי – תוכל זו להיעשות לסימבול ראוי לאמיתות בהן דנים היינו היום. הנוסחה תהווה אז ביטוי למיסטריום מגנום. אם ברצוננו למצוא נתיבנו הישר לספירת האוקולטיות – ואת הדבר הזה משתדלים אנו לעשות כאן בהקשרים רבים – חייבים נהיה ללמוד להבין רז זה ואת הנוסחה שסותרת אותו לכאורה: שלושה מהווים אחד ואחד מהווה שלושה. לתלמיד מימי הביניים של האוקולטיות דוברים היו שוב ושוב במילים: שים לבך אל מה שנאמר לך; וכך עשוי תהיה להבין את הרז בו שלושה יכולים להוות בעת ובעונה אחת אחד, ואחד בעת ובעונה שלושה.