מאת: רודולף שטיינר

2-12.6.1912  137 GA

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה עשירית – 12/6/1912

ידידיי היקרים –

לא היתה זו כלל מקריות שנתתי לכם את תיאור הפגישה עם המוות ועם לוציפר המתרחשת עבור האדם בעוברו את סף העולמות העל-חושיים, שהמשכתי ודנתי בעניין אחר שאולי מצאתם אותו קשה להבנה. התחלתי בהשתדלי להסביר לכם את ערכיותה האמיתית של הישות העילאית של כריסטוס ובמהלך ההסבר, שפילס דרכו באורח טבעי למדי אל הנושא אותו סוקרים היינו – יהיה עלי לדבר בעניין התגברות כריסטוס על לוציפר כפי שתמצאוהו מסופר באוונגליונים בסיפור ההעמדה בניסיון במדבר. ואז, לאחר שהמשכנו את עיוננו הלאה הגענו למסירה שעניינה בודהה.

הבה וניזכר בקצרה שוב בפגישה זו עם המוות ועם לוציפר. אכן מופיע לוציפר אל תלמיד האוקולטיות כאב-טיפוס של הגדלות האנושית, ואף של גדלות אלוהית על-אנושית כשבנקודה זו בהתבדלו כמו ממעשיו ומפעליו מתקרב הוא אל האדם. מופיע הוא כישות עילאית המעמידה את האדם בניסיון, ואך ורק בהסתכל התלמיד לאחור אל מה שהוא עצמו נעשה לו דרך השפעתו של לוציפר – אך ורק בצפותו בתמונה המבעיתה דמוית חיה שהאדם הפך להיות כמותה במהלך התגשמויותיו על ידי הפיתויים וההדחות של לוציפר, שכמו מחלים הוא קמעא מן הכוח המסית של הדמות שלפניו. עוד ספרתי לכם אודות הסיוע שעשוי לבוא אל התלמיד בזמננו מכריסטוס. כריסטוס מביא מעין ניחומים ותקווה למען התגברות על הרושם האיום הנחרת בתלמיד מפגישתו עם המוות ועם לוציפר ויותר מכל מפגישתו עם תמונת עצמו – המהווה במשמעות מסוימת שומר הסף. במקום המוות, במקום גוף אנוש בר-כליון הוא מופיע כמשהו אחר.

בדבר שאודותיו מדבר אני עתה ניתן להתנסות באורח של ממש וכאשר מתנסים בו – מתרחש הוא במדויק כפי שאתאר אותו. במקום המוות מופיע כריסטוס בעצמו, בתתו לנו להבין שב’אני’ זה שלנו ניתן להחזיק ככלות הכל. במילים אחרות – יש לנו בתודעתנו תמונה פנימית שלגמרי בלתי תלויה היא בזיכרון הנשאר עמנו מחיינו בחושים. לרמוז שעניין לנו כאן בחזיון שווא, או בחזיון תעתועים יהא מן האיוולת. כי אף אם יהיה אדם עיוור או חרש או ללא חוש ריח או ללא כל חוש אחר – תהא לו בכל זאת ההתחוות בבואו בנקודה זו בנתיב ההתקדשות – ההתחוות בכריסטוס המופיע במקומו של המוות. מהו זה המתחולל אז לפני האדם? נסו נא לצייר זאת לעצמכם! לפניכם כריסטוס המופיע במקום המוות ובמקום לוציפר. פירושו של דבר שלפניכם אותה תמונה עצמה המתוארת על ידי האוונגליסטים במאורע ההעמדה בניסיון במדבר. לא יהא צורך לזכור את פרטי ההעמדה בניסיון שנמסרו באוונגליונים; דבר זה יתייצב לנגדכם בקולטכם לתוך נפשכם את האימפולס של מאורע כריסטוס כולו – שהוא פסע על האדמה! שהוא נצלב והתגבר על המוות. די יהיה לכם בכך אם תגיעו למהות כריסטוס שאצל פאולוס הקדוש. לא תצטרכו לעמוד בחסות השפעתה של מהות כריסטוס שבאוונגליונים. ניתן בהחלט לחווות ללא תלות באוונגליונים, ללא תלות בכל התרשמות חיצונית בדבר המתואר באוונגליונים, דבר כזה אפשרי הוא לחלוטין. חישבו על המתרחש בחיים הרגילים. בחיים הרגילים יש לכם חוויה מודעת כשנתבעים רשמים מבחוץ על תודעתכם וכשמושגים ומחשבות מתהווים בתודעתכם על ידי רשמים אלה. כעת לפניכם תמונה ששום רושם מבחוץ ייתכן ולא יוכל לגרום לה. כי אין אתם יכולים למצוא את לוציפר בשום מקום בעולם החושים; לגמרי בלתי אפשרי הדבר ללוציפר להוות רושם בעולם החושים הגשמי. וכן לא תימצא תמונת המוות בעולם החושים. וכאשר לבסוף פושט המוות צורה לכריסטוס – מתהווה לפניכם תמונה שבסופו של דבר יכולים הייתם לגלותה וודאי בעובדה הזכורה לכם מן העולם החיצוני, אך שמראה עצמה אליכם עתה בכניסתכם אל העולם העל-חושי כתמונה בת-השגה ללא כל סיוע מן העולם החיצוני, כי לא נחוץ שום רושם חיצוני כדי להעלות את תיאור העמדתו של כריסטוס ואת תיאור ההשתלטות על המוות, ההתגברות על מה שהחל לוציפר לעשות מן האדם. אם כן, לאיזה סוג של תודעה אנו מגיעים? לתודעה שללא אובייקט חיצוני. השתדלתי להנחותכם אל האור הבלתי גלוי לעין ואל המילה הבלתי מדוברת. ועתה – רכשתם מושג לגבי התודעה שללא אובייקט חיצוני, התודעה שקולטת תכולתה מישותה שלה.

עיוננו הובילנו לאחר מכן למסירת ידע מפתיע ועם זאת אמיתי לא פחות בהתייחס לבודהה. גם זה לא היווה מקריות גרידא. היה עלי להתחיל את ההרצאה אתמול בספרי לכם על האדם בעל התנועה הפנימית. על מנת להסביר לכם כיצד יוכל האדם ליטול צעד נוסף בהתקדשות לקראת העולמות העליונים ובהקשר זה נתתי ביטוי לאמת שלשמיעה ראשונה קשה היה אולי לתפסה והיא שלוציפר מראה עצמו בצורה שונה לחלוטין בהתקדמנו לשלב שני זה בהתקדשות, בהופיעו לפנינו כמושל בממלכת נוגה. סיפרתי לכם אף זאת כיצד מופיעה עתה השמש שעד כה חשבנוה בהיותה עליונה בעוצמה ובכוח, ככוכב לכת בין שבעה כוכבי לכת. וכריסטוס כרוח של כוכב לכת שמש. כריסטוס עצמו מתגלה בהקשר זה כרוח פלנטרי, כאח לרוח של נוגה. במילים אחרות – כריסטוס מופיע כאחיו של לוציפר. דבר זה סולל את הדרך לעיון בגורלו האחר-ארצי של בודהה. כי את גורלו המאוחר יותר של בודהה לא ניתן לחוות באורח חי באמיתותו הטהורה והמקורית מבלי להגיע לשלב התקדשות שני זה. בלתי אפשרי להגיע אל האמת שהבהרנו אתמול הנוגעת לבודהה, אלא כשעובר אדם מעבר לפגישה הראשונה עם המוות ועם לוציפר שם צופה הוא באירוע ההעמדה בניסיון וממשיך הלאה בדרכו לשלב ההתקדשות הבא, בו מתגלים שבעת רוחות הפלנטות. את הדבר הזה יש לתאר תחילה. ואם עדיין תשאלו כצורך האם אין האמת הנוגעת לחייו של הבודהה לאחר עוזבו את האדמה בת השגה היא בדרך כלשהי לתודעה החיצונית – התודעה המופנית לרשמים מבחוץ – כי אז חייבת להיות התשובה לכך שבלתי אפשרי הדבר לתודעה שעל האדמה לערוך מחקר כזה לתנאי החיים והתרבות על מאדים שיכול לגלות מה מבצע שם הבודהה. ברגע בו תחדור ההתקדשות עד השלב שאותו תארנו אתמול – יתאפשר לתודעה שללא אובייקט חיצוני להחזיק בחוויה זו מעצם טבעה שלה. ועל כן אף ביחס לאמת זו אודות הבודהה הרי זוהי שאלה של רכישת התודעה שללא אובייקט חיצוני. התנאים והנסיבות של העובדות שנתגלו לנו כאן חיצוניים הם כמובן. כי הבודהה שוכן – באורח ממשי למדי – על מאדים. על כל פנים, אין התודעה יוצאת מעצמה. בהכרת אמת כזאת – אין בכך משום כניעה להשפעתו של רושם חיצוני, זו עדיין מהווה תודעה ללא אובייקט חיצוני. וכך מנחה הייתי אתכם אל השלישי מבין שלושת הדברים שהצבנו לפנינו בתחילת הרצאות אלה – התודעה שללא אובייקט חיצוני.

בהתבוננות לאחור על פני מחקרנו, רואים אנו שגילינו ומצאנו שלושה שלבים או מצבים של תודעה אנושית. ברשותנו קודם כל תודעה פיסית רגילה. לאחר מכן התודעה המושגת בשלב ההתקדשות הראשון ונתתי לכם כדוגמא של הנחווה בתודעה זו, את התמונה “מוות ולוציפר” או “כריסטוס ולוציפר” בסיפור ההעמדה בניסיון. לבסוף – שלב התודעה השלישי הוא השלב בו מגלים עצמם לאדם שבעת הרוחות הפלנטריים. והדגמנו שלב שלישי זה בהתייחסות לבודהה. בשלב השלישי חווים את ייעודו של הבודהה לאחר שנעשה לבודהה, ואין הוא חוזר עוד לתנאי קיום גשמיים על האדמה. כך מעיינים היינו בשלושה שלבי תודעת אנוש; תודעה פיסית, תודעת עולמות-עליונים, בשלב ראשון אותו תארנו אתמול, בהבהירנו אותו מסיפור ההעמדה בניסיון, ולבסוף תודעה עליונה עוד יותר והיא תודעה שניה שטבעה על-חושי. רבים מכם אולי היו מרוצים מאוד אילו היינו יכולים להמשיך הלאה ולתאר שלבים עליונים נוספים של התודעה, אך הזמן העומד לרשותנו אינו מרשה זאת. על כן ארמוז מכל מקום על שלב אחד נוסף.

מהו זה שיכולים אנו לחוות בו באמצעות התודעה הפיסית? כל המצוי בסביבתנו המוצג לחושינו, כל האובייקטים של הווית הקיום הארצית. מה יכולים אנו לחוות באמצעות התודעה השניה? בהשאירנו בצד לעת עתה את הדוגמה שהצגנו, את סיפור ההעמדה בניסיון, מוצאים אנו שבאמצעות השלב הראשון של סוג תודעה עליון יותר ניתן לגלות משהו נוסף מלבד האובייקטים של החושים. תמצאו זאת מתואר בקווים כלליים בספרי “מדע הנסתר” בחלק בו מדובר על הירח הקדום, על אותו מצב האדמה שקדם לאדמתנו הנוכחית. תנאי הקיום של הירח הקדום הזה אינם קיימים כבר. יש צורך לתארם באמצעות תודעה היכולה לתפקד ללא אובייקט המוגש לה. מצב הירח הקדום של אדמתנו מצוי בעולמות העליונים. נוכח הוא בעולמות העליונים כשהוא שמור ונצור – כפי ששומעים אתם אותי תכופות בסַפרי זאת – ברשימות האקאשיות. כך שעבור התודעה הראשונה, מן הסוג העליון, ברשותנו, מלבד סיפור ההעמדה בניסיון, כל התהליכים שניתן לומר עליהם שיש להם זיקה אל הירח הקדום. כל דבר הקשור בירח הקדום ניתן לתארו על ידי תודעה זו. מצויה משמעות עמוקה בעובדה שבין סוגים רבים של חוויות שרוכש אדם באמצעות התודעה העליונה הראשונה – בחרתי בסיפור ההעמדה בניסיון. כי בהפנותנו אותה תודעה אל הירח הקדום מוצאים אנו שם חזרה על סיפור ההעמדה בניסיון. (אומר אני חזרה אך כמובן שהדבר התרחש זמן רב לפני כן) כך הדבר באמת ובתמים. לומדים אנו כיצד הכריע כריסטוס את לוציפר כבר על הירח הקדום ובאירוע הניתן לנו באוונגליונים עלינו לראות חזרה של העובדה שכריסטוס הגיע לניצחון על לוציפר. על האדמה דוחק כריסטוס את לוציפר מן ההתחלה. כך הדבר הואיל ועל הירח הקדום, כשהוא עצמו מפותח היה פחות – כי גם כריסטוס עובר אבולוציה – הודף היה באמצעות מסירותו המרבית של ישותו לכוחות העילאיים ביותר את כל התקפותיו של לוציפר שבעת ההיא עדיין היתה להן משמעות-מה עבורו. כבר על הירח הקדום מתקרב היה לוציפר אל כריסטוס. על האדמה כבר לא היה מסוכן עבורו; על האדמה הודף כריסטוס את לוציפר בבת אחת. אך על הירח הקדום היה על כריסטוס להפעיל את הכוחות שעמדו לרשותו כדי לדחוק בלוציפר. זוהי החוויה הנוספת הבאה אלינו בהשליכנו לאחור את מבט התודעה העליונה לעבר העידן הרחוק שעל הירח הקדום.

אם נמשיך הלאה ונגיע לתודעה השניה מן הסוג העילאי יותר או אז – בלמידה אודות עובדות שיש להם משמעות עבור האדמה – בהיסטוריה של בודהה נלמד אף כאן מה שתואר בקווים כלליים בספרי “מדע הנסתר”: נלמד על התגשמותה הקודמת יותר של אדמתנו: השמש הקדומה. בעידן מרוחק זה היו שונים בתכלית תנאי הקיום והקושי שלכם בהבנת קטע מסוים זה ב”מדע הנסתר” עשוי הוא לרמז לגבי רוב הקושי בתיאור מצבה של השמש הקדומה. התאמצתי במיוחד לתאר התרחשויות שהנן רחוקות פחות מן האדם ועשויות אף להזכירנו מהתרחשויות הטבע. אדם היה מוצא הבנה מועטת לעת בה נכתב “מדע הנסתר” לגבי עניינים שטבעם מוסרי יותר הנחווים מתוך מחקר התגשמות השמש הקדומה.

כשאנו פוסעים לאחור לעידן השמש הקדומה אין אנו מוצאים שם שום סיפור של העמדה בניסיון! מוצאים אנו עדיין את השמש ככוכב לכת בינות לשבעת כוכבי לכת. מוצאים אנו את וונוס עם לוציפר כמושלה; והשניים הללו – רוח השמש ורוח וונוס ובמילים אחרות כריסטוס ולוציפר נראים למבט הראשון כאחים. רק באמצנו כושרות השגה באורח מירבי ביותר יכולים אנו לציין את השוני שביניהם. כי ההבדל בין לוציפר לבין כריסטוס בעידן השמש הקדומה אינו ניכר להתבוננות בישותם החיצונית. הדבר דורש התבוננות ומחקר חודרים יותר. קשה אכן באורח יוצא מגדר הרגיל למצוא אמצעים חיצוניים להראות היכן נעוץ השוני. ועל כן טלו את שעומד אני לומר כלא יותר מאשר ניסיון לאפיין ככל שניתן את ההבדל שאותו עשויה לצפות תודעת הראיה הרוחית בין כריסטוס לבין לוציפר בעידן השמש הקדומה.

בהפנותנו את המבט פעם אל כריסטוס ופעם אל לוציפר – תפיסה חדשה מתחילה לנגוה עלינו. לוציפר, מושלה של נוגה, מופיע כדמות מלאת אור באורח יוצא מגדר הרגיל – מתכוון אני כמובן לאור רוחי. יש לנו תחושה שכל הנוגה והזוהר שעשויים אנו אי-פעם לחוות על האדמה בהסתכלות על התגלות אור חלשים ועמומים הם בהשוואה לשגיבותו של לוציפר בעידן השמש הקדומה. אך הנה נותנים אנו דעתנו לכך שבהתחילנו לראות את כוונותיו ויכולים אנו לראות דרכן – שלוציפר מהווה רוח המחונן בעצם מהותו בגאווה ללא קץ, בגאווה כה מרובה עד כי עשויה היא להוות פיתוי לאדם. הואיל וכפי שידוע היטב ישנם דברים שעד לנקודה מסוימת אינם מהווים פיתויים לאדם אך בהתעצמם בפרופורציות שלהם מהווה הגאווה אחת מהם. כשהגאווה עולה ומתעצמת מעמידה היא את האדם בניסיון. גדולתו הגאה של לוציפר בדמות האור המלכותית שלו – אלה כוללות אלמנט מפתה בהן “אור שאיננו גלוי לעין” אור שאיננו נוגה כלפי חוץ אך יש לו עוצמה רבה וחזקה בפנימו – דבר זה מצוי ברשותו של לוציפר בשפע רב. וכיצד נראית דמותו של כריסטוס לצידו של לוציפר? דמותו של כריסטוס בעידן השמש הקדומה – האדון והמושל של כוכב הלכת שמש – זוהי תמונה של מסירות מירבית, מסירות מלאה לכל אשר מסביבו בעולם. בה בשעה שלוציפר נחווה כאחד החושב על עצמו בלבד – נאלצים אנו להלביש את כל זה במילות אנוש, מבלי להתחשב בעובדה שהללו לגמרי בלתי מדויקות הן – כריסטוס מופיע כנתון כולו במסירות לכל אשר מצוי מסביבו בעולם רחב הידיים.

העולם רחב הידיים לא היה אז כפי שהוא עכשיו. אילו מעבירים היינו את עצמנו בימים אלה אל השמש הנוכחית כי אז – בהסתכלנו לכל הכיוונים כממרכזו של מעגל – צופים היינו בראש וראשונה ורואים את שנים עשר סימני גלגל המזלות. הללו לא נראו אז באורח חיצוני; ובמקומם היו נוכחות שתיים עשרה דמויות כבירות, שתיים עשרה ישויות עילאיות, שהוליכו מילותיהן בהתפעמות ממעמקי האפלה – החלל החיצון וודאי לא היה מלא אז באור. איזה סוג של מילים היו אלה? – המילה “מילה” מהווה אך אמצעי עזר ארעי כדי לרמוז למה הכוונה כאן – היו אלה מילים שסיפרו על עידנים קדומים, על עידנים שאפילו אז היו בעבר הקדום והרחוק. השנים עשר היו שנים עשר מקודשי עולם. היום צופים אנו ורואים בהתייצב בכיוונם של שנים עשר מקודשי עולם אלה – שנים עשר סימני גלגל המזלות אך מהם מתפעמת עבור הנפש הפקוחה אל העולם כולו המהות הראשונית של מילת העולמות הבלתי מדוברת שיכולה היתה ליטול עיצובה בשנים עשר קולות. ובה בשעה שלוציפר לבדו – חייב אני עתה להתחיל לדבר יותר בתמונות, מילות אנוש לא די בהן כלל – בה בשעה שללוציפר היה דחף להזרים על פני כל הדברים את האור שמצוי היה בו ושבאמצעותו הגיע לידע של כל הדברים – היה כריסטוס, לעומת זאת, מתמסר אל ההתפעמות של מילת העולמות הזאת בקולטו אותה במלואה ובשלמותה לתוך עצמו, כך שנפשו של כריסטוס היתה עתה הישות העילאית שאיחדה בפנימה את כל הרזים הכבירים של העולם שהתפעמו לתוכה דרך המילה הבלתי הגויה. כזהו הניגוד המציג עצמו – כריסטוס הקולט את מילת העולמות ולוציפר הגא, רוח וונוס, הדוחה מעליו את מילת העולמות וחפץ לייסד ולבסס כל דבר ודבר באורו שלו.

כל האבולוציה שלאחר מכן מהווה תוצאה ישירה של הווית לוציפר וכריסטוס מאותה עת. כפי שראינו ישותו העילאית של כריסטוס קולטת היתה לתוך עצמה את מילת העולמות הכבירה החובקת כל. את רזי העולמות העצומים החובקים כל. ישותו של לוציפר שהכילה בה את מה שאוכל לתארו אך כדמותו הגאה של האור – איבד בזאת את ממלכתו, איבד את מלכות אנוש אשר לו. ברם, להיכנס לעניין זה יסיטנו יותר מדי מהנושא. שאר רוחות כוכבי הלכת איבדו אף הם את מלכותם או שינו בעצם את מהותם. אך אל להם להעסיקנו כאן. החשוב לנו כאן הוא הניגוד בין כריסטוס לבין לוציפר. נסב הדבר שלוציפר מאבד היה יותר ויותר מממשלו. ממלכת וונוס נפלה מידיו בהדרגה. לוציפר באורו נעשה מושל ללא כס מלוכה וכוכב הלכת וונוס חייב היה מאז ואילך להסתדר ללא מושל נאות ועל כן נאלץ היה כתוצאה מכך לעבור אבולוציה לאחור. כריסטוס קולט היה במהלך עידן השמש הקדומה את מילת העולמות ולמילת העולמות הזאת סגולה של התלקחות לאור חדש בנפש שבה נקלטה כך שמאותה עת ואילך נהייתה מילת העולמות לאור בכריסטוס וכוכב הלכת שבו מושל היה כריסטוס, השמש, נהייתה למרכז כל המערכת הפלנטרית ושאר כוכבי הלכת הפכו כפופים לה. כך הדבר אף ביחס למושליהם הרוחיים.

חייבים אנו לאפשר לאירועים אלה לחיות לפנינו; עלינו ללמוד לראות את הפיצול שחל במהלך עידן השמש הקדומה בין נתיבו של לוציפר לבין נתיבו של כריסטוס. לוציפר ירד מטה. היה עליו להישאר מאחור באבולוציה שלו והוא נשאר מאחור אף בעידן הירח הקדום. כריסטוס התקדם. רוחו של כריסטוס רוח-השמש נהיה לרוח המתקדם בהתמדה עד שלבסוף יכול היה להופיע על האדמה כדמות אותה מתארים אנו תכופות. דרך מסירותו להווית העולם כולו, דרך קולטו בה את המילה הבוראת האלוהית שאין להגותה, והזדהותו עמה, דרך דחייתו מעליו כל אורח גאווה ובשימו תחתיו תמיד מסירות למילת העולמות – נהיה כריסטוס ממושל של כוכב לכת בודד, כפי שהיה בעידן השמש הקדומה, למושל מן השמש על כל כוכבי הלכת, כששאר כוכבי הלכת נחשבים לחלק מספירת השמש. בדעתכם זאת, מדבר אני כאן יותר לאלה ששמעו את הרצאותיי בהלסינגפורס,^[1] לא תחושו זאת כסתירה שמדובר בהרצאות ההן על כריסטוס כעל רוח-השמש המרומם יותר מרוחות כוכבי הלכת. כי שם מדברים היינו כמובן על העת הנוכחית. כריסטוס מצוי הרחק מעל לשאר הרוחות הפלנטריים. מהווה הוא רוח-השמש. כאן כשאיננו מתארים אך ורק כיצד ניעורו לחיים הגופים הפלנטריים השונים על ידי הרוחות שלהם, אלא כשתפקידנו הוא מעל לכל לתאר את מצבי התודעה השונים – עלינו להראות כיצד עובר היה כריסטוס דרך אופיו וטבעו הייחודי במהלך האבולוציה שחלה בין עידן השמש הקדומה לבין העת הנוכחית – עובר היה דרך אבולוציה עולה ומהיותו רוח בעל טבע דומה לטבעם של הרוחות הפלנטריים נהיה למושל או לשליט כל מערכת השמש.

כפי שאמרתי אין הזמן מאפשר לנו להיכנס לתיאור התודעה השלישית מן הסוג העליון. רק אזכיר שאת מצבו של שבתאי הקדום – המצב הראשון שניתן בדרך כלל לתיאור מן ההתגשמויות העוקבות של האדמה שלנו – אפשר לחוות בתודעה עליונה שלישית זו. כפי שרואים אתם ניתן לדבר על תודעה שלישית עליונה יותר בעלת אופי על-חושי. אם ברצוננו באמת ובתמים לפסוע בהתקדשות במלואה כי אז עלינו להמשיך לגבהי תודעה מסחררים. לעשות זאת ייראה מן ההתחלה כעזות-פנים ולאמיתו של דבר נילקח לאזורים בהם נעשה הדבר לבלתי אפשרי כמעט להשתמש במילים אנושיות. ועל כן ב”מדע הנסתר” שלי נמנעתי מלתאר כל דבר המשתייך לשלבים עליונים יותר של התודעה; כי באמת לא ניתן בשום פנים ואופן לתאר את המהויות העליונות במילות אנוש. במיסטריות נעשה הדבר על ידי עיצוב סמלים סימבוליים מיוחדים ובדיבור בשפת הסימבולים. על ידי כך התאפשר להנחות את האדם אל על, אל שלבי תודעה עליונים יותר. אכן שלבים עליונים כאלה קיימים; יכולים אנו לדבר על תודעה רביעית וחמישית בעלות טבע על-חושי; דבר זה נמשך אכן ללא גבולות. כל מה שיכולים אנו לעשות הוא לומר שלמען התודעה העל-חושית נוטלת האבולוציה מהלכה בכיוון מסוים.

בשאתכם כל זאת בנפשכם תוכלו להיווכח באפשרות שבאמצעות סוגי-התודעה העל-חושית השונים צופה האדם בעולמות אחרים זולת הפיסי; ובזוכרכם שהניצנים הראשונים של האדם הפיסי החלו, כפי שנראה הדבר ב”מדע הנסתר”, במהלך תנאי הקיום של שבתאי הקדום, נוכחים אתם לדעת אף זאת שבאדם עצמו מצויה זיקה מסוימת בינו לבין התודעה העל-חושית השלישית. ומלבד זאת, כפי שיודעים אתם מונחה האדם על ידי ישויות עילאיות ממנו עצמו אצלן חוסה הוא – יכול הוא להגיע לידע ישויות עילאיות אלה בהיות להן השפעה עליו. לא יקשה לראות שלא רק זאת שהאדם כפי שניצב הוא לפנינו, נברא מתוך עולמות המרחיקים עד לתודעה העל-חושית השלישית, אלא שזיקה לו אף לעולמות עליונים עוד יותר; הידע והחוויות אותם תארנו כברי-השגה באמצעות שלבי תודעה שונים ניתנים לתיאור עבור הישות האנושית הרגילה. זו יכולה לתפוס שמצבי תודעה כאלה קיימים. כאדם על האדמה אין לו התנסות מישירה לגבי מצבי תודעה מתקדמים אלה. אולם חווה הוא למעשה בהתגלויותיהם החיצוניות. התודעה הפיסית – אותה כמובן חווה הוא במישרין. לגבי התודעה העל-חושית הראשונה – חווה הוא ברמז בתודעת החלום המתעלה שאינה מעניקה תמונות חלום שרירותיות גרידא, אלא מובילה הלאה לצפיית מהויות המשתייכות לעולם עליון יותר. פיתוח שיטתי עליון יותר של תודעת החלום – זהו כל הנדרש מאדם על מנת שיגיע ויבוא אל התודעה הראשונה שאופי על-חושי בה. התודעה העל-חושית הראשונה עשויה למסור מידע הנוגע לתנאי הקיום ששררו על הירח הקדום – ההתגשמות הקודמת של האדמה שלנו. מכאן שביכולתכם להיווכח בכך שבמסירוֹת אוקולטיות מתייחסים רוב התיאורים, לבד מן הללו הנוגעים באדמה עצמה, לירח הקדום. תכופות מאוד נעצרים הם שם ואינם ממשיכים לאחור אל השמש הקדומה; כך יהיה הדבר כשמסירוֹת כאלה מבוססות על התודעה העל-חושית הראשונה, זאת שנסבה בתכיפות מירבית ושאותה קל ביותר לרכוש. בתודעה זו מתנהל חלקו המירבי של מה שמוסרת ח.פ. בלבצקי בספרה: ‘הדוקטרינה הסודית’. אוקולטיסטים שברשותם ידע של ממש מודעים היטב לעובדה זו. ומכאן – אם תקראו ביסודיות את כל ‘הדוקטרינה הסודית’ כי אז בכל המסירוֹת החשובות והמקיפות הניתנות שם בהתייחסות לעידנים ראשוניים לא תמצאו אלא התייחסות מועטת ביותר לעבר שמצוי הוא הרחק לאחור מלפני הירח הקדום.

מצב תודעת החלום – יש לראותו בתור התחלה ראשונית, כהתמרה של מה שברשותו של האדם על האדמה – לתודעה העל-חושית הראשונה. בהימצא אדם בשינה עמוקה מואפלת תודעתו. אך איננו יכולים לומר שלא קיימת שום תודעה. אם מתעוררת תודעת השינה העמוקה, כלומר אם מתעוררת היא מחוץ לגוף הריהי התודעה העל-חושית השניה. עולה היא מעל לראשונה ומובילה את האדם היכול להתחוות בה אל מצב הקיום של השמש הקדומה.

מעט הגות תבהיר לכם את הבא להלן – בתודעת העירות שלכם פעילים אתם בתנועות חיצוניות, תנועות כאלה קשורות לתודעת העירנות שלכם, לתודעה הארצית שלכם. ולעומת זאת – התנועות שמתחוללות בפנימכם – מתכוון אני לתנועות של האדם האמצעי הנמשכות אף לעת שנתכם – מווסתות הן על ידי התודעה שנוכל לקרוא לה תודעת שינה עמוקה. תנועות הלב והנשימה מהוות תנועות הקשורות לתודעה שניה זו וניתן להבין אותן בכל זיקתם לעולמות העליונים אך ורק בהתעורר אדם מחוץ לגופו, כלומר, במצב שינה עמוקה של הגוף.

רואים אתם שאפשר לחלוטין להשיג באינטליגנציה רגילה שקיימים שלושת מצבי תודעה אלה. הדבר ירחיקנו מידי עתה לחקור את ציוני הדרך שללא ספק קיימים באדם בעל תודעה עליונה יותר. הראינו שמדֵי התחיל אדם להגות בחייו כאדם ארצי – מגלה הוא ביטוי להתגלות של תודעות עליונות יותר. ניתן על כן לדבר אל האדם הארצי אודות מצבי תודעה עליונים יותר. ניתן להצביע קודם כל על כך שהאדם חווה את תהליכי החיים הרגילים על האדמה באמצעות תודעתו היומיומית. ניתן אז להמשיך לכת ולהראות שאם תודעת החלום שלו תעבור התעצמות רבת מימדים יוכל לחוות בכל המשתייך אל החוקים שהועברו אל האדמה כבירושה מן הירח הקדום; ולבסוף – אילו עשוי היה להיות ער בשינה עמוקה ללא תלות בגוף כי אז חווה היה בתנאי קיום של השמש הקדומה בצורה בה מתפשטים הם לתנאי הקיום של האדמה. ניתן על כן למסור דברים אלה לאדם של העת הנוכחית ולתאר לו כיצד מתגלים הם. יש לנו צידוק לעשות כך הואיל ורשאים אנו לעורר הבנה עבור מה שהאוקולטיסט חוקר. האוקולטיסט מדבר על מצבי תודעה שונים; למעשה מהווים הם עולמות שונים; ונעשה הדבר לנוהג, כפי שיודעים אתם, לקרוא למצבי תודעה שונים אלה מישורים שונים. זה שניתן לסוקרו בתודעה הפיסית קרוי המישור הפיסי; זה שניתן להשגת התודעה הראשונה שמטבע על-חושי – קרוי המישור האסטרלי; לתודעה השניה – הדוואכאן התחתון או המישור הרוחי; ולשלישית – המישור הרוחי העליון או מישור הדוואכאן העליון. לאחר מכן לפנינו המישור הבודהי ומישור הנירוונה. כל מה שעושים אנו כאן הוא לתת שמות אחרים לתוצאות שמגיעים אליהן בנתיב האוקולטי. שתי הדרכים גם יחד מובילות לתמונת האדם. כי תמיד הרי זה האדם שבתנאים או במצבים המשתנים שלו פעיל הוא כנוטל חלק במישורים השונים או בעולמות השונים. מה שעושים אנו הוא להנחות את ידע האדם מנקודת הראות של האוקולטיזם, שבו מדברים אנו על מצבי תודעה שונים ועל מצבי אבולוציה שונים אל ידע האדם מנקודת ראותה של התיאוסופיה. כי במקום בו מדבר האוקולטיסט על מצבי התודעה, מדבר התיאוסוף על מישורים שבזה אחר זה. באורח זה ניתן למסור ולהעביר בגלוי את האוקולטיות כאת התיאוסופיה.

עלינו לצעוד עתה מעט לאחור. במהלך עיונינו בוקעות היו ועולות נקודות ראות חדשות ומוטל עלינו להיכנס אליהן באורח מלא יותר. טלו למשל את ההשגה שהגענו אליה שהאדם מהווה בתבניתו החיצונית ישות אנוש ערוכת שבעה כפולת שלוש. אין לנו זמן בהרצאות אלה לדון בעניין בפרטים, אך אבקשכם להעלות בזיכרונכם את הרשום ב”מדע הנסתר”, כלומר שלפני מצב הקיום הארצי הזה עובר היה האדם דרך שלושה מצבים אחרים, הירח הקדום, השמש הקדומה ושבתאי הקדום, ושהתשתית הראשונית ביותר לתבנית אנושית פיסית חיצונית נוכחת היתה כבר על שבתאי הקדום. ומאז עוברת היתה התפתחות ושינוי באורח מתמשך והולך; כך שגוף האדם המופלא והנפלא שלנגדנו היום מהווה תוצאה של אבולוציה ארוכה. התפתחותו נמשכת במהלך שלושה שלבי קיום ארוכי טווח – שבתאי, שמש וירח הקדומים. כל אחד מאלה ניתן לחלק לשבעה וכל חלוקה משנית כזאת מן השלבים ארוכי הטווח הללו של הקיום הטביעה את חותמה על התבנית האנושית. שלוש פעמים שבעה כוחות מעצבים פעלו על התבנית והדמות של האדם. מה שהוסיף האדם במהלך עידן האדמה – דבר זה לבדו איננו בנמצא! הרי זה בעצם כפי שראינו חלקו של האדם הכפוף לכיליון. זוהי השלמתה של התבנית האנושית, איחוד כל החלקים לחטיבה אחת שלמה; וזה אשר כלה על ידי לוציפר. וכך בחלקנו את הישות האנושית לשלוש פעמים שבעה מרכיבים, לפנינו ביטויו של האדם הפיסי עלי אדמה, כבואו לפנינו עם כל השינויים שפעלו עליו על ידי כל אחד ואחד ממצבי הקיום הקודמים שבזה אחר זה.

זוהי הישות האנושית בה דנים אנו כאן. האוקולטיסט חייב להתבונן בה בדרך שנהגנו בהרצאה זו כפי שהרשה הזמן. התיאוסוף יכול לעומת זאת אך להפנות שימת לבנו אל מה שהוצג לפניו. יכולים אנו לומר לו: באדם מצוי הגוף הפיסי. בהיערכנו ללמוד את הישות האנושית באים אנו ראשית כל אל הגוף הפיסי, אותה תבנית מורכבת מאוד שעברה דרך תנאי קיום רבים כל כך והיום חושפת היא ומגלה יותר ויותר את העקבות שנטבעו בה ונותרו מתנאי קיום קודמים אלה. ולאחר מכן כפי שזוכרים אתם המשכנו והתבוננו במשהו נוסף. עורכים היינו מחקר באדם בהתייחס לתנועותיו הפנימיות; והרשו לי להזכירכם את המסקנה שאליה הונחינו אתמול. את תבניתו של האדם יכולים אנו לראות, אך את התנועות כהווייתן אין אנו רואים והדגשתי אתמול מה קשה הדבר להבחין בין התנועות ולהגיע למסקנה הקובעת מה הן התנועות העיקריות באדם. אך עובדה אחת בקעה ועלתה די בטבעיות ממחקרינו והיא, שכושר תנועה זה נוטל אותנו לאחור אל השמש הקדומה ולפיכך לא יפתיעכם הדבר כשאמשיך ואומר שכל התנועות הפנימיות באדם קשורות להתנסויות שעבר בהן במשך עידן השמש הקדומה, בה בשעה שהאדם כאדם פיסי נושא בו את חותמם של שבתאי שמש וירח הקדומים הרי שהאדם כאדם בעל תנועה פנימית נושא בו את הכוחות בשביל תנועה פנימית זו, מאז עידן השמש הקדומה. עד כה, האדם בעל התנועה הפנימית היה עובר דרך השמש והירח הקדומים וכן דרך האדמה. וכך הבחנו באדם משהו שאינו מהווה תבנית, אלא תשתית פנימית לתנועה. ועל הדבר הזה היה עלינו להצביע ולומר שהוא האדם הבלתי נראה הראשון. אין אנו רואים אדם זה; יכולים אנו לראות את התוצאות החיצוניות של הפעילות שלו – את התנועות, וקוראים אנו לו הגוף האתרי. בגוף האתרי יכולים לצפות באמצעות תודעה עליונה בלבד. פעילויותיו של הגוף האתרי בעולם הפיסי מהוות אותן תנועות פנימיות שהישות האנושית מבצעת. ככל שיצטרך האדם לעבור את כל שלושת מצבי הקיום שקדמו לשלנו נעשה הוא לאדם פיסי; ככל שיצטרך לעבור בעידני שמש וירח הקדומים בלבד נעשה הוא לאדם אתרי. ועולים אנו שלב נוסף ואומרים שככל שנצטרך האדם לעבור בעידן הירח לבדו – נעשה הוא לאדם אסטרלי – כלומר שזורם היה לתנועותיו כל המוביל לחשיבה, לרגישה ולרציה. בעוברנו מעבר לחיצוני ולגופני, מעבר אף לזה המצוי בפנים האדם (בתנועה פנימית) אנו מגיעים אל האדם האסטרלי שאין לראותו כפשוטו, אלא בהתגלותו ובהתבטאותו בחשיבה ורגישה וברציה. לבסוף אנו מגיעים לאותו אלמנט באדם שהאדמה החלה להכין בו ושתהיה זו משימתה בעתיד להשלימו. כי האדמה נקראת להביא לידי התפתחות מושלמת ולעצב את תבנית האני באדם שכבר הראה עצמו במהלך האבולוציה של האדמה ובעתיד יתפתח לשלבים גבוהים יותר – לרוח-העצמיות, לרוח-החיים ולאדם-הרוח (מאנאס, בודהי, אטמאן) ועתה מצוי לפנינו אדם – בשבעת מרכיביו.

מתברר שבבקשנו להבין את האדם בזיקתו אל העולם כולו, הרי שלא רק שמגיעים אנו אל מצבי תודעה שונים אותם מזהים אנו עם עולמות שונים, אלא אנו גם מונחים לחלוקת הישות האנושית אלי שבעה מרכיבים – גוף פיסי, גוף אתרי וכן הלאה. ויתרה מזאת – באמצעות התבוננות חיצונית אינטליגנטית באדם יכולים אנו לתפוס שבה בשעה שהגוף האתרי אינו נראה לנו, יכולים אנו אף על פי כן להבחין בהתגלויותיו כאן בעולם הפיסי. התגלויותיו של הגוף האתרי הן התנועות שבקרב האדם. התגלויותיו של הגוף האסטרלי – הן החשיבה, הרגישה והרצייה. ה’אני’ מגלה את עצמו – מהווה את התגלותו. בהיות האדם די אינטליגנטי, עד כדי להשיג באורח מקיף שהתנועות שמבצע הוא בקרבו אינן נובעות מתבניתו, שאינן יכולות לנבוע ממשהו פיסי, ביכולתו להעפיל באחת אל הדרך האינטליגנטית היחידה לראותן כלומר – שמקורן בעולם העל-חושי, כי אז נפקחת לפניו האפשרות – ולא רק להאמין בכך, אלא לתפוס בתבונתו, את הווית קיומו של הגוף האתרי. להלביש ידע אוקולטי בתבניות המדברות אל התודעה הרגילה פירושו של דבר להביא את האוקולטיות אל התיאוסופיה, להלבישה כמו בלבוש התיאוסופיה. כשם שמצאנו שבתיאוסופיה מדברים אנו על מישורים, כך שוב מלבישים אנו את האמת בלבוש התיאוסופיה בדברנו על המרכיבים השונים של האדם. כל דבר שניתן לאומרו ביחס לאדם יש למוצאו תחילה בנתיב האוקולטי. חייבים אנו לעבור את כל העולם רחב הידיים; עלינו להגיע כתלמידים באוקולטיות אל המצבים השונים של התודעה; ואנו נגלה שמצבי תודעה שונים אלה יכולים להגיש לנו הסבר על האדם, אכן יכולים להראותנו מהו לאמיתו של דבר. דרך האוקולטיות לבדה ניתן להבין את האדם בטבעו ובמהותו האמיתיים. התיאוסופיה איננה אלה ניסיון להלביש את הידע האוקולטי באמיתות המובעות באינטליגנציה כדי שבני האדם עשויים יהיו להיכנס בראיה מעמיקה אל הידע האוקולטי. העובדות שעליהן מדבר הייתי אליכם, אם תראו אותן באינטליגנציה, תיווכחו שתואמות הן זו לזו בדרכים ללא ספור, שתואמות הן בהרמוניה אף עם העולם כולו. בחינה אינטליגנטית תהיה הדרך האחת והיחידה למציאת אישור לתוצאות המושגות באוקולטיות.

נקודה שניה בקעה ועלתה שאף היא דורשת שיסבירוה עוד מעט. כי חייבים אנו להבהיר את הדבר הזה שעל אף שהתיאוסופיה והאוקולטיות נראות בתחילה כמובילות לסתירות (שמענו בהרצאה הראשונה מסדרה זו מה צריכה להיות גישתנו לסתירות כאלה) הרי שעיון נוסף יוביל תמיד לפתרונן של הללו. נוכחים לדעת שדבר זה קרה כבר בדוגמאות רבות בהרצאות אלה. יתכן שניגודים חדשים יופיעו עתה כאשר מה שזה עתה אמרנו יינטל בהקשר למה שנאמר בהרצאות קודמות יותר בסדרה זו. לא ניתן לדון היום בכל הסתירות האפשריות, אך מצויה אחת שברצוני להשתדל לפתור בסיוע הידע האוקולטי שבר-השגה הוא בתודעה השניה שמסוג על-חושי. רבים מכם יזכרו שאני וגם אחרים מצביעים באורח חוזר ונשנה לעבר אופיו הקוסמי של כריסטוס ומראים אנו כיצד עולה הוא בעצם טבעו על כל מייסדי הדתות האחרים. יש רק לצפות שאופיה הייחודי הזה של ישות כריסטוס יפגוש בנכונות יתר להכרה בו במערב הואיל ובמערב מפותחת במיוחד המשמעות ההיסטורית. על מנת שהאבולוציה של האדמה תיטול מקומה כך, כדי לאפשר לבני האדם לעבור דרך התגשמויות רבות ושונות, מבקש המערב, כמובן, אחר “מרכז כובד” לאבולוציה כזאת. יכול דבר זה על כן אך להפליא את האדם שעדיין מצויים מערביים שאינם נכונים להודות בקיומו של מרכז כובד זה של האבולוציה, שהוא לאמיתו של דבר אימפולס כריסטוס. בדיבורים על התגשמות חוזרת של כריסטוס נעוצה טעות כמו בהעלאה על הדעת שמאוזניים עשויים להיות מוצבים באיזון ביותר מאשר בנקודה אחת. בהיראותו מהיבט זה – פשוט העניין למעשה מאוד.

קיימת תשתית נוספת, תשתית מוסרית אותה עלינו לקחת בחשבון, בהשפעתה על זיקתה של הישות האנושית אל כריסטוס שיש לראותו בהוותו הוא עצמו האימפולס של אבולוציית האדמה. כך הדבר להלן. כריסטוס נכנס לאבולוציית האדמה בפרק זמן מסוים. בני האדם החיים כיום היו בהתגשמות לפני בואו של כריסטוס ועתה שוב הם בהתגשמות. וכך לא רק שחיו במשך פרק הזמן של אבולוציית האדמה שבה כריסטוס לא נכח עדיין, אלא שחיים הם גם עתה כשכריסטוס נוכח; וההתנגדות – הנערכת תכופות מנקודת ראות מטריאליסטית, שאם כריסטוס כה חשוב הוא כי אז הופעה אחת ויחידה על האדמה מציינת אי צדק לאנושות – מתפוררת לאבק. שומעים עדיין את האנשים שואלים: “כיצד הורשה אי צדק כזה לקרות, שכל בני האדם שחיו לפני כריסטוס לא היה להם הרווח ממעשיו בה בשעה שהללו החיים אחריו – להם רווח זה”? – אולם הן אותן ישויות אנוש עצמן! התנגדות כזאת בוודאי שאיננה צריכה להתעורר בחוגים תיאוסופיים! ועם זאת – פוקחת התנגדות זו דבר בעל חשיבות רבה מאוד. כי הנה קיימות מספר דוגמאות שבהן ההתנגדות מוצדקת מבחינה מסוימת ואחת מן הדוגמאות הללו – כפי שתיווכחו לדעת אם תעצרו להרהר בדבר – הריהו מקרהו של בודהה.

בה בשעה שישויות אנוש על פני האדמה כולה נולדות שוב ושוב ויכולות על כן להגיע לחוויית אימפולס כריסטוס בהתגשמויותיהן שלאחר בוא כריסטוס הרי שהבודהה הגיע בתקופות קדם מהות כריסטוס לשלב אבולוציה שהסיר ממנו את הנחיצות לחזור שוב לגוף ארצי. פירושו של דבר, שהבודהה משתייך למספר רב של ישויות אנוש שחיו על האדמה ועזבוה לפני בואו של כריסטוס. וייתכן ותרצו לדעת מהי זיקתו של כריסטוס לבודהה? – מלבד מה שהזכרתי אתמול שבודהה נגה מטה מעולמות עליונים לפנים הגוף האסטרלי של הילד ישוע הנזכר אצל לוקס – מהי עמדתם זה לזה של כריסטוס ובודהה? האם באמת כך הדבר שבודהה עזב את האדמה לפני שכריסטוס היה על האדמה? שהוא נטל דרכו אל מאדים וכך חלפו כמו בודהה וכריסטוס זה על פני זה? אך ורק בסיועו של ידע אוקולטי עמוק נוכל לקוות לפתור בעיה זו. העלו במחשבתכם את כל אשר מספר הייתי לכם. הסברתי לכם כיצד מלוכד היה כריסטוס עם השמש. למעשה אך ורק דרך הטבילה של יוחנן או בעצם דרך מיסטריית גולגותא עצמה בא כריסטוס להתלכדות עם האדמה. כריסטוס מהווה רוח שמש ועלינו לבקש אחריו לפני שהתחוללה מיסטריית גולגותא עלי אדמה, בצמידות קרובה לממלכתו שלו – השמש. זרתוסטרא ביקש אחריו שם. ובמשך הזמן בו פועל כריסטוס כמושל ממלכת השמש – כשעדיין לא הרחיב את ממשלו אל האדמה – על כל פנים, עדיין לא דרך האימפולס שלו – נטלו מהלכם עלי אדמה חיי בודהה. ועתה עלינו לפנות לאחור אל ההתגשמויות הקודמות של בודהה, אם ברצוננו להגיע אל האמת בעניין זה. יודעים אנו שבודהה היה לפני כן בודהיסטווה. פועל היה על האדמה בפרקי זמן ארוכים בתור בודהיסטווה. לבודהיסטוות הללו לא היתה נפש אנוש רגילה. מהותם היתה מיוחדת למדי. עליכם להעלות כאן בזיכרונכם את התיאור ב”מדע הנסתר” לגבי תחילת אבולוציית האדמה. כיצד לאחר מרווח הזמן שבין הירח הקדום לבין האדמה התלכדה מחדש השמש עם האדמה ועם שאר כוכבי הלכת. וכיצד נפרדו כולם שוב כשהם נושרים כקליפות בזה אחר זה. (ראו אף את סדרת ההרצאות שלי על “ההיררכיות הרוחיות”). קיים היה פעם המצב בו מלוכדת היתה האדמה עם השמש.

ואז נפרדו האדמה והשמש ויודעים אתם שלאחר מכן נתהוותה אף היפרדותו של הירח והתעצמותה של האדמה באמצעות נפשות שבאו מכוכבי לכת אחרים.

הבה ונמקד עתה שימת לבנו לפרק הזמן בו זה עתה נפרדה השמש מן האדמה. כשהתחוללה היפרדות זו – היו עדיין שני כוכבי הלכת וונוס ומרקורי – נותן אני לכם את שמותיהם האסטרונומיים – בתוך השמש. האדמה לבדה נפרדה, וונוס ומרקורי נשארו בתוך השמש. עתה לפנינו השמש והאדמה. על האדמה נמשכת האבולוציה. רק מספר קטן של ישויות אנוש נשארו מאחור. האחרות העפילו לכוכבי הלכת על מנת לחזור מאוחר יותר. עם השמש הלכו גם כן ישויות. כי העולם אינו מכיל אך ורק חומר חיצוני, אלא ישויות. ישויות הלכו עם השמש בהיפרדה מן האדמה. ומנהיגם כריסטוס. כי בפרק הזמן באבולוציה של האדמה בהיפרד השמש מן האדמה כבר התממשה מה שניתן לקרוא לה עמדת יתרונו של כריסטוס מעל לוציפר ומעל שאר הרוחות הפלנטריות. ולאחר מכן נפרדו וונוס ומרקורי. הבה ונסקור לרגע את יציאתה של וונוס מן השמש. יחד עם וונוס מצויות ישויות שאף הן הלכו בתחילה עם השמש, אך לא יכלו להישאר שם. הללו התבדלו הימנה ואכלסו את וונוס. ביניהם מצויה הישות הניצבת מאחורי בודהה שלאחר מכן. הוא הלך כשליח מאת כריסטוס אל שוכני וונוס (נוגה). כריסטוס שלח אותו אל וונוס, וכאן על וונוס עובר היה בודהה בכל מיני שלבי אבולוציה. מאוחר יותר חוזרות היו נפשות מוונוס לאדמה. הנפשות האנושיות הרגילות מפותחות היו כמובן אך מעט. מכל מקום, בודהה, שאף הוא ירד לאדמה עם נפשות וונוס, היווה ישות המפותחת ברמה גבוהה – ברמה כה מפותחת עד כי יכול היה להיעשות מייד לבודהיסטווה ולאחר מכן לבודהה. וכך לפנינו בבודהה – אחד שנשלח לפני זמן רב על ידי כריסטוס ותפקידו היה להכין את פעולתו של כריסטוס עלי אדמה. כי לשליחותו לאנשי וונוס היתה משמעות זו – שעליו ללכת אל האדמה כמבשר מן השמש. ועתה יהא לאל ידכם להבין שבודהה, הואיל ושהה עם כריסטוס במשך עת ארוכה יותר – זקוק היה אך לאותה מנה מאימפולס כריסטוס שעדיין מצויה היתה בו מן השמש כדי לאפשר לו לעקוב אחר מאורע כריסטוס מן העולם הרוחי. לבודהה זה הספיק. ישויות אנוש אחרות צריכות היו להמתין על האדמה למאורע כריסטוס. אך הואיל והיתה לו זיקה מיוחדת זו לכריסטוס היות ונשלח על ידי כריסטוס כמבשר – לא היה לו צורך להמתין על האדמה למאורע כריסטוס. הוא נטל עמו מן האדמה את כושר הזכירה אף ללא סיוע של כריסטוס, שלו זקוקים בני אדם אחרים לגבי משמעותו של האני עלי אדמה. וכך יכול היה להתבונן מטה ולצפות במאורע כריסטוס מן העולמות העליונים. וכך הושתתה הכנה זמן רב לפני כן בהוויית העולם כולו לשליחות הנכבדה שבודהה נטל על עצמו לפקודתו של כריסטוס. כי תחילה נשלח לאנשי וונוס – והשוו בין מה שמספר אני לכם עתה לבין ההרצאות שנתתי בהלסינגפורס – ולאחר מכן אל האדמה; ואז שם פעמיו חזרה אל אנשי מארס (מאדים) ושם עליו להמשיך פעולתו בהוציאו אל הפועל על מארס את השליחות שמזה זמן רב היה מבין אותה.

כך הם פני הדברים על מאדים שבני האדם נשארו שם שרויים בסכנה רבה, כשם שבני האדם עלי אדמה שרויים היו בסכנה שממנה שחרר אותם כריסטוס. הסכנה הצפויה לאנשי מארס היא ביחס לגופם האסטרלי. אין להם כפי שיודעים אתם “אני” לפתחו כמונו אלא גוף אסטרלי ועל כן, בעקיפין, אף גופם האתרי עלול לסבול מהתמעטות רצינית ביותר של כוח ולהתייבש. כל טבעם של אנשי מאדים מתגלה בהיותו מסוג כזה המוליך למלחמות איומות. אנשי מאדים נוטים להתיישב בקביעות בנקודה מסוימת. בני האדם על האדמה – נטיותיהם קוסמופוליטיות. אנשי מאדים צמודים אל הקרקע; מצויים אך מעט מאוד קוסמופוליטיים ביניהם. וקיימים, או בעצם היו קיימים, על מאדים מלחמה וריב ללא הפוגות בשל הגופים האסטרליים, שחזקים הם מאוד ואינם מווסתים או מעודנים על ידי “אני”. אם תעמיקו לחשוב בדבר תבינו שבין בני אדם המתפתחים באורח זה שלא מן הנמנע שיתהווה בהכרח גודש רב ואיום של מריבות וסכסוכים. מאדים אינו אלא מעין ירח קדום בהתגשמות מחודשת. מה שמכיל בו הגוף האסטרלי אינו מווסת על ידי ההשפעה המעדנת של ה’אני’ והתוצאה שלאנשי מארס תשוקה יוצאת מגדר הרגיל למלחמה. היוונים פעלו מתוך ידע אמיתי כשעשו את מאדים לאל המלחמה. אדם מתמלא אכן בפליאה ובהשתוממות כשמוצא הוא בעולם האגדה הדים אלה מן האמת. זוהי התרשמות בלתי נשכחת האופפת את האדם בגלותו שמלחמות איומות התחוללו שם – נוכח הוא לדעת שידע אוקולטי זה כלול בשמות שניתנו מן הידע שמצוי היה במיסטריות הקדומות.

חישבו נא על המשך חייו של בודהה; אדון זה של הרחמים ועל האהבה, שליט זה בהתגברות על אפליות בין כיתתיות – ואתם תבינו את השליחות שהיתה לבודהה על מאדים – להחדיר משהו שאליו לעולם לא היו יכולים אנשי מאדים להגיע ללא סיוע, משהו שייראה להם כחסידות, העולה על גדותיה, כמעין גישה מתנזרת לחיים, כי היתה זו שליחותו של בודהה, באמצעות דוגמא למופת של ענווה ועוני בולטים, להמריץ את אנשי מאדים לחיים בכיוון זה. יכולתי אך להתחיל לשרטט בשבילכם את תיאור השפעתו של בודהה על פני מאדים. משמעות פעולתו שם למען אנשי מאדים, החיים ללא אני, דומה בהחלט, למעשה, להשפעתו של מושיע וגואל – לאחד המשחרר בני אדם לתפיסת עולם גבוהה יותר. ובה בשעה שעל פני האדמה קשורות אחווה ואהבה אוניברסאלית של אדם לרעהו, בדחף העמוק ביותר שלהן, לכריסטוס, קשורה הקוסמופוליטיות באופייה המהותי למעשה הפדות שעל בודהה להגשים על מאדים.

קיימת נקודה נוספת בעיוננו העלולה להציג קשיים וברצוני לדון בה לפני פרידתנו. זוהי העובדה שהדתות השונות על האדמה – שכפי שכל תיאוסוף יודע, יש להן מקור משותף אחד – קשורות באורח שונה למסירות אוקולטיות. כל דת ודת יש ליחסה במקורה אל מייסד אשר דרך דת זו הוביל קבוצת אנשים, באורח ההולם את כישוריהם, לחוויה כלשהי המשתייכת לשלב מסוים בהתקדשות. לפניכם, למשל, הדת שאינה יכולה להעפיל אל כריסטוס, הוא רוח השמש, אולם מתואמת היא במיוחד לעלות אל הנפש הדגולה המגעת הרחק ששוכנת היתה בישות שהתגשמה פעמים רבות בבודהיסטווה – דת שהתבוננה בהערצה אליו, המהווה המקדש הדגול, מעניק ההשראה הדגול של בודהה. דת זו אינה יכולה להעפיל אל החיזוי המראה שכריסטוס מהווה רוח השמש ושהוא ירד לאדמה. רואה היא אך ורק את האחד שנשלח כשליח; מכנסת היא כמו לתכניה את מה ששוגר מאת השמש ונעשה לרוח פלנטרית. ויכולים אתם להבין היטב שבודהה נחשב לרוח פלנטרית.

אך דמות כדמותו של ווישנו בשילוש ההודי, תוכל לתפוס דת כזאת הנושאת מחשבותיהם של בני אדם אל הרוח המנווטת את האבולוציה של בודהה. יתרה מזאת – הואיל ודת מסוג זה לא הגיעה עדיין אל ידע הניצחון האוניברסלי של כריסטוס על לוציפר אין היא יכולה להציב את דמותו של לוציפר בזיקה כזאת אל כריסטוס כפי שיכולים אנו היום. לנוהֵי דת כזאת נראה לוציפר כניצב לצידו של כריסטוס כדמות עצמאית – כשווה לו, כבלתי נכנעת. ראינו כיצד ניתן ללוציפר מעמד של מעין אח. זהו המצוי לפניכם כאשר שיווה ניצב מול ווישנו. התבוננו בדת של שיווה. בחנו אותה בדקדקנות ויהא לאל ידכם להבין אותי באומרי שניתן להבין את דת שיווה של הודו כשלאדם ידע לגבי ישותו של לוציפר. כי שיווה מהווה למעשה לוציפר בצורה בה טרם נוצח. כל פולחניה וטקסיה, כל הדת של שיווה על ששים מליון הדבקים בה – כשנראית היא מנקודת ראות זו מוכיחה עצמה בהוותה אורח דת לוציפרי בתכלית. מדוגמאות אלה תבינו נכון כיצד יכולות היו כל צורות הידע האוקולטי להטביע השפעתן על דתות שונות בשלבים שונים בהתאם לאופי ולנטיות של בני העמים הנוגעים בדבר.

ועתה ברצוני לבקשכם ללכת בעקבותיי בהתבוננות נוספת. מדברים היינו על האור הבלתי מתגלה, ועל המילה הבלתי הגויה ועלה בידנו אף להגיע בדרכי עקיפין רבות אל התודעה ללא אובייקט. הבה ונעצר לרגע אצל שילוש זה ונשאל: האם מתבטאים כל עיקר שלושת דברים אלה בעולמנו, האם מתגלים הם בו? – התשובה היא שבנוטלנו יחד את כל אשר ניתן במהלך הרצאות אלה, יכולים אנו ללא קושי להגיע לידע כיצד מבטאים עצמם שלושה דברים אלה בעולמנו. טלו את האור! במוסרנו את תיאורו של לוציפר הגאה – היה כל זה אור! האור מהווה במהותו סגולתו של הרוחי ובהימצא אדם על המישור הפיסי אור לו בהתבטאותו הקלושה ביותר, במחשבותיו; והיכן לאדם המילה הבלתי הגויה – בהיותו כאן על המישור הפיסי? זה אשר מהווה בעולם הגדול מילה בלתי הגויה – מהווה מילה הגויה כאן על המישור הפיסי. ולא ייקח לכם זמן רב לגלות מה חייב להיות מוצאה ומקורה של המילה. זהו מה שקוראים אנו לו הנפש שבאדם. בה בשעה שהאור נעשה בהדרגה למהות הרוחית שבאדם – מתגלה המילה בהדרגה בטבע נפשו. והתודעה – כיצד זו מתבטאת באדם הפיסי? מעצם העובדה שהחומר החיצוני מצליף בו. כי התודעה הפיסית זקוקה לאובייקט חיצוני, זקוקה היא למשהו שתנגוס בו! שם מעל מצאנו תודעה ללא אובייקט, מילה בלתי הגויה, אור בלתי מתגלה. כאן מתחת מוצאים אנו בהתגלותם האחרונה על האדמה תודעת אנוש הלועסת בחומר; נפש המגלה, על אף שבצורה סתומה, את המילה ולבסוף את האור המצוי בצורה קלושה ביותר בחשיבתו של האדם. בהילת אנוש לבדה עשוי הרואה הרוחי לראות חשיבה כאור; את כל הבא מאור יכול הוא לראות כהילה בלבד. בחשיבה, בזה אשר על המישור הפיסי רוחי הוא, עשויים אנו להכיר את ההשתקפות האחרונה של האור הבלתי מתגלה. וכך רואים אתם שיכול אדם להביא לידי ביטוי שלושה דברים עילאיים ביותר אלה שמצאנו. מגלים אנו אותם בראותנו את האדם בתור רוח, נפש וחומר. וברוח ובנפש יחדיו מוצא האדם את תמונת האני שלו כחטיבה אחת. כן, אפילו שילוש זה אותו מוצאים אנו על המישור הפיסי כחומר נפש ורוח מהווה התגלותו של השילוש העילאי ביותר. בני אדם איבדו התגלויות ראשוניות אלה של האוקולטיזם מימי קדם. האוקולטיות נטלה בהדרגה תבנית חדשה שפגשה בהבנה חיצונית מועטת בלבד. בימינו חייבת האוקולטיות למצוא שוב הבנה, בימינו עליה להפוך לתיאוסופיה. היתה עת ביניים בה לא נשאו בני האדם מבטם אל האמיתות האוקולטיות שנמסרו להם לפני כן כשלא הבינו את מה שמלבישים אנו היום במילותיה של התיאוסופיה. ובעת ביניים זו דבקים היו בהתגלות האחרונה, בתוצר כמו האחרון ביותר של פעולות השילוש העילאי – דבקים היו בחומר, נפש ורוח. שלב זה הוליך למה שרשאים אנו לכנותו פילוסופיה, שלמעשה הופיעה לראשונה כשש מאות שנה לפני בוא כריסטוס ונמשכת עד ימינו אלה. תדיר תמצאו זאת שהפילוסופיה מתחילה מההתגלות החיצונית האחרונה של השילוש הנשגב השוהה מאז ומעולם חבוי לעומק. הפילוסופיה רואה בהשתרעם לפניה את החיים החומריים, את החיים החומריים גרידא, המהווים את המזון לתודעת אנוש. הפילוסופיה אינה מקיפה בהבנתה את המילה הבלתי הגויה אך עדיין יכולה היא בכל זאת להחזיק ברשותה בתחושה לגבי אלמנט הנפש שבעולם בהתגלותו כנפש האדם כמילה הגויה. הפילוסופיה אינה מוצאת את האור הבלתי מתגלה אך עשויה לחוש בו מרחוק. ככל שמופיע הוא בפעילותו האחרונה בחשיבת אנוש, כלומר, באותו מגזר מרוח אנוש הפונה ראשית כל אל העולם החיצוני. גוף, נפש ורוח – נפש היווני רואה אותו כאדם מורכב שלושה. והם ממלאים חלקם הישר לתוך תור הפילוסופיה ובמהלכו. האנושות עוברת היתה דרך פרק זמן באבולוציה שלה כשהאוקולטיזם חבוי היה. חבויות אף היו התיאוסופיות. כל שנותר לאדם לאחוז בו היווה החיצוני ביותר מכל ההתגלויות, היווה מה שקוראים אנו לו גוף, נפש ורוח ופרק זמן זה נמשך עד עתה. אך זמנה של הפילוסופיה נשלם. לפילוסופים היה יומם שלהם. הדבר היחיד שנותר לפילוסופיה לעשות הוא לגאול למען האדם אותה מהות, אותה חייב הרואה הרוחי לזכור בשלב הראשון של התפתחותו – האני, תודעת העצמיות. וחשוב הדבר שהפילוסופיה לא תיכשל במשימה זו. נסו להבין את פילוסופיית הפעילות הרוחית שלי^[3] מנקודת ראות זו. הספר נכתב בצורה כזאת על מנת להנחות את התודעה הפילוסופית לתקופה חדשה שהנה באה, כשאותה מהות היכולה למסור תמונה מדויקת ומדקדקת יותר של השילוש העילאי חייבת להיכנס שוב אל האבולוציה של האנושות – כשהתיאוסופיה תפלס דרכה כנחיצות אל האבולוציה האנושית.

תור הפילוסופיה מסתיים. עתירת שנים מן הפילוסופיה – התיאוסופיה. והתיאוסופיה תיטול מקומה של הפילוסופיה למרות כל ההתנגדויות. לה לכאורה חיים ארוכים יותר. עוברת היא במשך קיומה את תור הפילוסופיה. אך ורק למשך פרק זמן מוגבל ניתן ללמוד את הישות האנושית מנקודת הראות הפילוסופית. הרחק לתוך העבר, אף הרחק לתוך העתיד משתרע התור שבו אפשר להתבונן באדם מנקודת ראותה של התיאוסופיה. האוקולטיזם עובר על שניהם גם יחד בבוחנו את ישות האדם באורח מעמיק ביותר, כי מאחורי כל ידע אנושי – יהיה אשר יהיה – ניצב האוקולטיזם. האוקולטיזם וותיק מכולם; לו פרק הזמן הארוך ביותר. לפני שקיימת היתה התיאוסופיה – קיים היה האוקולטיזם. לאחר התיאוסופיה – עוד יתקיים האוקולטיזם. לפני הפילוסופיה היתה התיאוסופיה. לאחר הפילוסופיה – תהיה עדיין התיאוסופיה.

ועתה ידידיי היקרים, נטו להבין בין שאר אידיאלים – אידיאל זה שנקראים אתם להבין שבזמננו – על האידיאל הפילוסופי לזרום לאידיאל חדש, אל האידיאל התיאוסופי שמובן יהיה בהיקפו לרבים, כי התיאוסופיה יכולה לדבר אל האדם ממעמקים רחבי ידיים הרבה יותר מאשר הפילוסופיה שלעולם אינה יכולה להוות דבר אלא אבסטרקציה; הואיל ומהווה היא אך העתק קלוש אחרון מישותו הראשונית של האדם בשילושו. אם נבחן את הדבר בדרך בה נוהגים היינו לעשות זאת, כי אז נראה כל זאת – על תשתית תולדות העולם – כנחיצות היסטורית. חשים אנו מה חייבת להיות התיאוסופיה עבור האדם המודרני ומכירים אנו בדבר ששלוש נקודות הראות – הפילוסופיה, התיאוסופיה והאוקולטיות – מהוות באמת ובתמים דרכים להבנת האדם שחייבות לבוא לידי ביטוי האחת לאחר רעותה. אפשרו למחשבה זו להתקיים, שלא תישאר כמחשבה בלבד בראש; אפשרו לה להעמיק לשקוע בלבבותיכם ואתם תלמדו להעריך הן את חשיבותה והן את קדושתה של התיאוסופיה עבורנו.

1. ‘ישויות רוחיות בגופים השמיימיים ובממלכות הטבע‘.- יצא בעברית בהוצאה פרטית. ↑
2. ‘הפילוסופיה של החירות‘ יצא בעברית בהוצאת ניצת השחר. ראו כאן ↑