רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בדורנאך שוויץ

מ – 19.10.1923 עד 11.11.1923  GA 230

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דליה דיימל

עריכה: דניאל זהבי

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

חלק שלישי

עולם הצומח ורוחות-הטבע האלמנטליות

מילת העולם אינה סתם צירוף של הברות שלוקטו פה ושם. מילת העולם מהווה את ההרמוניה של מה שמתפעם מישויות ללא ספור.

הרצאה שמינית: 3.11.1923

אתמול דיברתי אליכם על צידה השני של הווית-הטבע, על אותן ישויות על-חושיות ובלתי נראות שמלוות את הישויות ואת התהליכים הנראים לחושים. ראיה קדומה, אינסטינקטיבית, צפתה בישויות אלה באותה בהירות שאנו צופים בעולם החושים. היום חמקו ישויות אלה מראיית אנוש. האדם, בפרק הנוכחי של אבולוציית האדמה, אינו יכול לגלות את ישות נפשו ורוחו ללא סיוע גופו הפיזי והאתרי עקב זה שחבורת הגנומים, האונדינים, הסילפות ורוחות-האש אינם נצפים באותו אופן כבעלי החיים, כצמחים וכן הלאה. בסיטואציה הנוכחית של האדמה נאלץ האדם להיות תלוי בגוף האתרי בהשתמשו בנפש, ובגוף הפיזי בהשתמשו ברוחו. הגוף הפיזי, שמספק את הכלי לרוח כמנגנון חישה, אינו מותאם לכניסה לזיקה אל הישויות שקיימות מעבר לעולם הפיזי. כן הדבר ביחס לגוף האתרי שבו חייב האדם להשתמש כדי לפתח את ישות הנפש שלו. עקב כך, אם רשאי אהיה לנסח זאת כך, מחצית מסביבתו הארצית חומקת ממנו. מדלג הנו מעל לכל דבר הקשור לישויות אלמנטריות אלה שעליהן דיברתי אתמול. לעולם זה אין גישה לגופים האתרי והפיזי. אנו רוכשים מושג כלשהו אודות מה בעצם חומק מהאדם של זמננו כשנוכחים אנו לדעת מה הם למעשה גנומים, אונדינים וכן הלאה שכאלה.

כפי שרואים אתם, יש לנו חבורה של יצורים נמוכי-התפתחות, אותם יצורים שמכילים מסה רכה בלבד, שחיים באלמנט הנוזלי ואין להם דבר מן השלד המובהק שייתן להם תמיכה פנימית. מהווים הם יצורים ששייכים לפאזה המאוחרת ביותר של התפתחות האדמה: יצורים שרק עתה, כשהאדמה התפתחה כבר, מפתחים מה שהאדם – ישות האדמה הוותיקה ביותר – פיתח כבר במבנה ראשו במהלך עידן סטורן הקדום (שבתאי הקדום). יצורים אלה לא התקדמו עד כדי ליצור בפנימם נוקשות של הסובסטנציה שעשויה להיות לשלד תומך.

אלה הם הגנומים שבאורח רוחי משלימים בעולם את מה שחסר לסוג בעלי החיים נמוכי ההתפתחות עד לדו-חיים. זה מתייחס גם לדגים שיש להם רק סימני קיום של שלד. אפשר לומר שסוגי בעלי חיים אלה נעשים שלמים מעצם העובדה שהגנומים קיימים. ומשום שתנאי הקיום של הישויות בעולם שונים מאוד, נוצרת לעתים בין יצורים נמוכים אלה ובין הגנומים מה שקראתי אתמול בשם: אנטיפתיה. הגנומים אינם רוצים להיעשות כמו יצורים נמוכים אלה. עומדים הם ללא הרף על המשמר בהתגוננות מפני התלבשות בצורתם. כפי שתיארתי לכם הגנומים הנם יצורים פקחים מאוד ואינטליגנטים, אצלם נעוצה כבר האינטליגנציה במחישה. מכל הבחינות מהווים הם את האנטיתזה של עולם בעלי החיים נמוכי ההתפתחות. בה בשעה שחשיבות להם לצמיחה, כפי שהסברתי אתמול, הרי שביחס לעולם בעלי החיים הנמוכים מספקים הם בעצם את השלמתם, מספקים הם את מה שאין לעולם בעלי החיים הנמוכים הזה. לעולם בעלי החיים הנמוכים תודעה קהה. לגנומים תודעה בעלת צלילות מירבית. ליצורים הנמוכים אין שלד עצמות, אין תמך-עצמות. הגנומים כורכים-יחדיו את מה שפועל בתור כוח הכובד ומעצבים את גופיהם מכוח רחיף בלתי נראה לעין זה. יתרה מזאת, גופים אלה הינם בסכנה מתמדת של התפוגגות, של אובדן הסובסטנציה שלהם. הגנומים חייבים לברוא עצמם שוב ושוב מכוח הכובד משום ששרויים הם בסכנה מתמדת לאבד את הסובסטנציה שלהם. עקב כך, על מנת לנצור את קיומם דרוכים הגנומים כל הזמן למה שמתרחש סביבם. כשנסקור את האדמה נגלה שאין ישות קשובה ודרוכה יותר מאשר גנום. הוא שם לב לכל דבר, תופס כל דבר על מנת לנצור את חייו. גנום חייב להיות תמיד עירני לחלוטין, אילו היה נעשה רדום, כפי שקורה תכופות לבני אדם, היתה נטיה זו לשינה גורמת מיד למותו.

מצויה אימרה גרמנית ממקור קדום מאוד שמבטאת בנאמנות תכונה זו של הגנומים, את הצורך שלהם להישאר דרוכים. האנשים אומרים: שים לב כמו גובלין (שד ננס), והגובלינים הם למעשה הגנומים. כך, כשרוצה מישהו לגרום לאחר לדריכות, אומר הוא לו: שים לב כמו גנום. גנום הוא באמת ישות דרוכה. אילו אפשר היה להציב גנום בתור לימוד לקח על השולחן החזיתי בכל כיתה, במקום שכולם יכולים לראותו, היה זה יכול להיות לדוגמה נהדרת לחיקוי הילדים.

לגנומים תכונה נוספת. מלאים הם בתשוקה בלתי ניתנת לריסון לעצמאות. איכפת להם אך מעט מזולתם ומעניקים הם את שימת לבם רק לסביבתם הם. גנום מתעניין אך מעט בזולתו. אולם כל דבר אחר בעולם אשר סביבם, שבו חיים הם, מעניין אותם בצורה יוצאת מגדר הרגיל.

והנה אמרתי לכם שהגוף האנושי מהווה מעצור לראייתנו חבורה כגון זו. ברגע שמכשול זה מוסר מתגלות ישויות אלה כשם שישנן עוד ישויות טבע שנראות לראייה הרגילה. כל מי שמגיע לידי כך שחווה הוא במודעות מלאה את חלומותיו בהירדמו, מיודע היטב לגנומים אלה. עליכם אך להיזכר במה שפרסמתי לאחרונה בכתב-העת 'הגיתהאנום' בנושא החלומות, אמרתי שחלום אינו נראה כלל לתודעה הרגילה בצורתו האמתית אלא לובש מסכה. מסכה כזאת לובש החלום בהירדמנו. אין אנו חומקים מיד מחוויית תודעת היום הרגילה שלנו. עולים זיכרונות, תמונות זיכרון מהחיים: צופים אנו בסימבולים, תמונות חישה של האיברים הפנימיים: את הלב כתנור, את הריאות ככנפיים והכל בצורה סימבולית. אלה הם מסווים. אילו מישהו היה רואה חלום ללא מסווה, אילו היה עובר באמת לתוך עולם השינה מבלי שהיה מסווה על הישויות המצויות שם, כי אז רואה היה ברגע ההירדמות חבורה שלמה של גובלינים באים לקראתו.

בתודעה הרגילה מוגן האדם מלראות דברים אלה כשהוא בלתי מוכן לכך, כי הללו היו מפחידים אותו. הצורה שבה היו מופיעים היתה למעשה דימוי-העתק של כל אותן תכונות באדם שפועלות ככוחות הרס. הוא היה צופה בכל כוחות ההרס בפנימו, את כל אשר הורס ללא הרף. גנומים אלה, אם צופים בהם ללא הכנה, לא יהיו אלא סימבולים של מוות. האדם יזדעזע להחריד מהם אם בתודעה הרגילה לא ידע דבר אודותם, וכעת, עם הירדמו, עומד הוא מולם פנים אל פנים. הוא היה חש עצמו כנטמן בקבר על ידם, כי כך היה הדבר נראה, כנקבר על ידם שם מעבר, בעולם האסטרלי. כשאנו מסתכלים מהעבר ההוא זוהי מעין קבורה על ידי הגנומים שמתרחשת עם ההירדמות.

דבר זה כוחו יפה לעת ההירדמות בלבד. השלמה נוספת לעולם החישה הפיזי מספקים האונדינים, ישויות המים, שמשנים עצמם ללא הרף בטרנספורמציה ואשר חיים בזיקה אל המים כזיקת הגנומים אל האדמה. אונדינים אלה, שלמדנו את תפקידם בצמיחה, אף קיימים בתור ישויות משלימות לאותם בעלי חיים שניצבים בשלב גבוה יותר במידת מה, שלבשו גוף ארצי מורכב יותר. בעלי חיים אלה, שהתפתחו לדגים או גם דו-חיים מפותחים יותר, נזקקים לקשקשים, נזקקים לאיזו שהיא קליפה חיצונית קשה. העולם מוקיר תודה לפעילותם של האונדינים לגבי מציאותם של כוחות כאלה הדרושים כדי לצייד יצורים מסוימים בתמיכה חיצונית, בשלד חיצוני. הגנומים תומכים באורח רוחי באותם יצורים שמצויים בשלב נמוך למדי. אותם יצורים שיש לתמוך בהם באופן חיצוני, שיש לחגור אותם בשריון כלשהו, הללו מוקירי תודה על מעטפת ההגנה שלהם לפעולת האונדינים. האונדינים הם שמעניקים לבעלי חיים רַמֵי-התפתחות במידת מה אלה, באורח פורמטיבי את מה שיש לנו במעטפת הקרקפת שלנו. עושים הם אותם לראשים כביכול. כל הישויות הללו שמצויות באורח סמוי מאחורי העולם הנראה לעין, תפקיד חשוב להן במשך הקיום. תנו דעתכם לכך שכאשר רוצה המדע החומרני להסביר משהו מהסוג שזה עתה פיתחתי נשבר הוא תחתיו, אין לאל ידו להסביר למשל, כיצד עולה בידם של היצורים הנמוכים להתקדם באלמנט קשה יותר מאשר הם עצמם, הואיל ואין הוא יודע אודות נוכחותה של תמיכה חיצונית רוחית זו מן הגנומים שזה עתה אפיינתיו. כך גם מעטפת דמוית שריון תיצור קושי למדע החומרני, משום שאין הוא יודע שהאונדינים ברגישותם ובהימנעותם מלאפשר לנטייתם להיעשות בעלי חיים נמוכים, משליכים מעצמם את מה שמופיע על בעלי חיים רַמֵי-התפתחות-במידת-מה כקשקשים או כמעטפת שריון אחרת כלשהי.

ושוב, לישויות אלה, זהו רק הגוף שעוצר בעד התודעה הרגילה של זמננו מלראותן כשם שרואה היא למשל את עלי הצמחים או את בעלי החיים רַמֵי-ההתפתחות.

בהיכנס אדם למצב של שינה עמוקה היא חסרת חלומות. אך שנתו חסרת החלומות של בעל האינספירציה, נעשית שקופה ומבטו הרוחי צופה באונדינים כשהללו עולים מתוך הים האסטרלי שלתוכו, עם הירדמו, נסחף ונגרף הוא על ידי הגנומים. בשינה עמוקה נעשים האונדינים גלויים לעין. השינה מכבה את התודעה הרגילה. אולם שינה שמוארת על ידי תודעה צלולה תכולתה עולם נפלא של נזילות משתנה-תדיר, נזילות שמשאילה-עצמה בכל דרך אפשרית למטמורפוזה של האונדינים. כשם שעבור תודעת היום מסביבנו ישויות שקווים ברורים וחדים להן, כך תציג לפנינו תודעת לילה צלולה ישויות משתנות-תדיר אלה, שעולות ומתנחשלות כלפי מעלה ושבות ושוקעות שנית בדומה לגלי הים. שינה עמוקה בסביבתו של האדם מלאה באוקיינוס נע וזע של ישויות חיות, ים נע וזע של אונדינים.

באשר לסילפים שונים העניינים. גם הם מהווים אלמנט משלים לישותם של בעלי חיים מסוימים אלא שעתה בכיוון אחר. הגנומים והאונדינים מוסיפים משהו מטבע הראש לאותם בעלי חיים שבהם זה חסר. הציפורים מהוות, כפי שתיארתי לכם, ראש בלבד, בעצם מהוות הן מערך-ראש לחלוטין. הסילפים מוסיפים לציפורים באורח רוחי את מה שחסרות הן כהשלמה גופנית למערך ראשן, משלימים הם את ממלכת הציפורים בהתייחס למה שחופף למערך המטבולי והגפיים אצל האדם. אם הציפורים מעופפות באוויר כשרגליים מפותחות להן מתחת, הרי שמערך כמו הגפיים של הסילפים יהיה מפותח פי כמה וכמה. ניתן לומר עליהן שמייצגות הן באוויר באורח רוחי, את מה שמייצגת הפרה למטה בחומר הפיזי. משום כך יכולתי לומר אתמול שהאגו של הסילפים בא להם עקב זיקתם אל הציפורים. האגו שקושר אותם אל האדמה. האדם רוכש את האגו שלו על האדמה. מה שמקשר את הסילפים אל האדמה זוהי ממלכת הציפורים. הסילפים מוקירי תודה לממלכת הציפורים בשביל האגו שלהם, או לפחות עבור תודעת מודעות האגו שלהם.

כשמישהו ישן בלילה ומסביבו הים האסטרלי המכיל דמויות אונדינים ססגוניים ביותר והנה מקיץ הוא בחלום-עירני הרי שאם חלום יקיצה זה אינו מוסווה על ידי זיכרונות חיים או תמונות חישה של האיברים, אולי רואה היה את החלום הבלתי מוסווה כי אז ניצב היה נוכח עולם הסילפים. ברם, סילפים אלה היו לובשים נכחו לבוש ראוי לציון. הם היו נראים כשמש אם רוצה היתה זו לשגר אל בני האדם משהו שישפיע עליהם בקוטביות, משהו שישפיע עליהם באופן רוחי לישון. מיד נראה מדוע הדבר כך. אם מישהו היה צופה ביקיצתו בחלומו הבלתי מוסווה הוא היה רואה בו זרימה, זרימה ממשית של אור. הוא אף יחווה זאת כבלתי נעים משום שמערך הגפיים של סילפים אלה ישזור ויטווה, ניתן לומר, סביבו. הוא יחוש כאילו האור מתקיף אותו מכל צד. כאילו היווה האור משהו איום ונורא, משהו שאליו הוא היה רגיש באופן יוצא מגדר הרגיל. פה ושם אולי ייתכן והיה חש זאת כלטיפת האור. אולם בכל הדברים הללו ברצוני אך לרמוז לכם כיצד מופיע האור בדמות הסילף בתכונה הנישאת הנוגעת-בעדינות שלו.

כאשר מגיעים אנו אל רוחות-האש מגלים אנו שמספקות הן את האלמנט המשלים לטבע המרפרף של הפרפרים. הפרפר עצמו מתפתח מעט ככל האפשר באשר לגופו הפיזי. הוא מניח לזה להיות דק-גזרה ככל האפשר. לעומת זאת, מהווה הוא יצור-אור. רוחות-האש מופיעות כישויות שמשלימות את גוף הפרפר, כך שנוכל לקבל את ההתרשמות הבאה. אילו היה לפנינו מצד אחד, פרפר פיזי והיינו מציירים אותו מוגדל מאוד ומצד שני, ישות-אש, מצויים היו יחדיו אך לעתים נדירות, אך ורק בנסיבות שהזכרתי לכם אתמול, כי אז, אם שני אלה היו מצורפים יחדיו היינו מקבלים משהו שדומה לאדם בעל כנפיים, אדם מכונף ממש. עלינו אך להגדיל את מידתו של הפרפר ולהתאים את גודלה של רוח-האש לממדי אנוש ומזה היינו מקבלים משהו בדומה לאדם בעל כנפיים.

דבר זה מראה לכם שוב שרוחות-האש מהוות למעשה את ההשלמה לאותם יצורים הקרובים ביותר אל הרוחי. הבה ונאמר, משלימים הם אותם בכיוון כלפי מטה. גנומים ואונדינים משלימים בכיוון מעלה, לעבר הראש. סילפים ורוחות-אש משלימים את הציפורים ואת הפרפרים בכיוון כלפי מטה. על כן יש להפגיש את ישויות-האש עם הפרפרים. ניתן לומר שבאותה דרך בה יוכל אדם לחדור, דרך חלום-השינה, כך אף יוכל לחדור דרך חיי עירות-היום, אלא שכאן משתמש הוא בגוף הפיזי באורח מגושם למדי. גם את הדבר הזה תיארתי במאמרים ב'גיתהאנום'.

כאן אין האדם יכול כל עיקר לתפוס שבחיי העירות שלו יכול הוא לראות, באורח מתמשך והולך, את ישויות-האש הואיל וישויות-האש קשורות באורח פנימי למחשבות שלו, לכל דבר שנובע ממערך הראש. אולם בהתקדם אדם עד כדי כך שיכול הוא להישאר בתודעה ערה לגמרי אך, אף על פי כן, ניצב במשמעות מסוימת מחוץ לעצמו בהשקיפו על עצמו מבחוץ כעל ישות חושבת, בעומדו ביציבות על הקרקע, כי אז יהיה מודע לכך שישויות-האש מהוות את אותו האלמנט בעולם שבתופסנו אותו גורם למחשבותינו להיותן נתפסות מן העבר השני.

כך עשויה מחישתן של ישויות האש לאפשר לאדם לראות את עצמו כחושב, לא רק להיות החושב ובתור שכזה להעלות את המחשבות, אלא לצפות ממש כיצד מתנהלות המחשבות בנתיבן. רק אז תחדלנה המחשבות להיות כרוכות לישות האנושית. או אז מתגלות הן בתור מחשבות-עולם. פועלות הן ושוזרות כאימפולסים בעולם. אז נותנים את הדעת לכך שהראש האנושי אך נותן את האשליה שהמחשבות סגורות בתוך הגולגולת. שם הן רק משתקפות: דימוייהן המשתקפים מצויים שם. מה שבתשתית מחשבות אלה משתייך לספירת ישויות-האש. רואים במחשבות אלה לא רק את המחשבות עצמן אלא את התכולה המחשבתית של העולם, שמהווה בד בבד תכולה אימגינטיבית. זהו הכוח שמאפשר לנו להגיע להכרה שהמחשבות הן מחשבות עולם. מעז אני להוסיף: כאשר צופים אנו במה שאפשר לראות על פני האדמה, לא מטבע הגוף האנושי אלא מספירת ישויות-האש, כלומר, מטבע סטורן הקדום שהועבר לתוך האדמה, כי אז רוכשים אנו את עצם תמונת האבולוציה של האדמה שתיארתי בספר 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים' ספר זה נוצר למעשה כך שהמחשבות מופיעות בו כתכולת המחשבה של העולם, בהראותן מהפרספקטיבה של ישויות-האש.

רואים אתם שלדברים אלה לכשעצמם משמעות עמוקה וממשות. טלו-נא את הגנומים והאונדינים: מצויים הם, ניתן לומר, בעולם שגובל בתודעת אנוש, נמצאים הם מיד מאחורי הסף. התודעה הרגילה מוגנת מלראות ישויות אלה, כי העובדה היא שישויות אלה לא כולן מיטיבות. הישויות המיטיבות הן, למשל, הללו שאיפיינתי אתמול כפועלות בדרכים מגוונות ביותר על הצמיחה. אולם לא לכל הישויות האלה נטייה להיטיב וכאשר פורץ אדם לתוך העולם שבו חיות הן ופועלות הוא מוצא שם לא רק את הישויות המיטיבות אלא גם את הרשעות ועל כן חייב אדם לעצב לעצמו תחילה השגה מי מהן מן המיטיבות ומי מן המרעות. אין זה קל כל כך, כפי שתיווכחו מהאופן שבו עלי לתאר את המרעות. ההבדל העיקרי שבין הישויות הנוטות להרע והנוטות להיטיב הוא בזה שהללו האחרונות נמשכות תדיר יותר אל ממלכות הצומח והמינרלים, בה בשעה שהנוטות להרע נמשכות יותר לממלכות בעלי החיים והאדם. כמה מהן, שהן אפילו רשעות יותר, משתוקקות להתקרב לממלכות הצומח והמינרלים. ברם, יוכל אדם לרכוש לעצמו מושג נאה למדי אודות הרשעוּת שיכולה להיות לישויות מספירה זו כשיפנה להללו הנמשכות לישויות אנוש ולבעלי חיים, כשמתאוות הן להשלים אצל האדם במיוחד את מה שהוקצב על ידי ההיררכיות העליונות לפעולת הישויות המיטיבות בעולם הצמחים ובמינרלים.

כפי שרואים אתם קיימות ישויות בעלות נטיה להרע בספירת הגנומים והאונדינים שפונות אל ישויות אנוש ואל בעלי חיים וגורמות להם לכך שמה שהיו צריכות להסב אצל בעלי החיים נמוכי ההתפתחות מופיע פיזית אצל ישויות אנוש. כמובן שדברים אלה מצויים כבר אצל האדם, אולם מטרתם, שאלמנט זה יתגלה באופן פיזי הן אצל בעלי חיים והן אצל ישויות אנוש. עקב נוכחותן של ישויות גנומים ואונדינים נוטות-להרע אלה מצויים חיים מסוג התפתחות נמוך מבעלי חיים וצמחים בצורת פרזיטים הן אצל בעלי חיים והן אצל בני אדם. ישויות נוטות-להרע אלה הן הן שגורמות לפרזיטים.

ברגע שעובר אדם את סף עולם הרוח, נפגש הוא מיד בערמומיות של אותו עולם. מלכודות מצויות בכל מקום ועליו ללמוד משהו תחילה מהגנומים, היינו – להיות קשוב ודרוך. הספיריטיסטים מעולם אינם מצליחים בכך! מצויים מוקשים בכל מקום והנה עלול מי לומר: מדוע מצויות ישויות הגנומים והאונדינים שם אם גורמות הן לפרזיטים? ובכן אילולא היו שם, האדם לא היה יכול לעולם לפתח בפנימו את הכוח לפיתוח מבנה מוחו. כאן פוגשים אנו משהו בעל חשיבות יוצאת מגדר הרגיל.

אשרטט לכם זאת בדיאגרמה. אם חושבים אתם על הישות האנושית כמכילה את אדם המטבוליקה והגפיים, את אדם החזה – כלומר את המערך הריתמי, ולאחר מכן את אדם הראש – כלומר את מערכת העצבים והחושים, כי אז מצויים דברים מסוימים שצריכים להיות ברורים לכם לגמרי. כאן מתחת חלים תהליכים, נעזוב נא בצד את האדם הריתמי, וכאן למעלה מתחוללים שוב תהליכים. אם תסתכלו על התהליכים המתקיימים למטה כחטיבה אחת, תיווכחו, שבחיים הרגילים מתעלמים בדרך כלל מן הפונקציה העיקרית שלהם, אלה הם תהליכי ההפרשה, דרך המעיים, דרך הכליות וכן הלאה ולכולם פתח היציאה כלפי מטה. בדרך כלל רואים בהם סתם תהליכי הפרשה. אולם זה מתן פירוש בלתי נאות, ההפרשה אינה חלה אך ורק למטרת חיסול: באותה מידה שמופיעים מוצרי ההפרשה מופיע משהו באורח רוחי באדם התחתון שדומה למהות המוח מבחינה פיזית מעל. מה שמתרחש אצל האדם התחתון זהו תהליך שנכלא במחצית הדרך באשר להתפתחותו הפיזית. ההפרשה מתקיימת משום שהתהליך עובר אל הרוחי. אצל האדם העליון (הכוונה לחלק העליון של גוף האדם) התהליך מושלם. מה שלמטה רוחי הנו גרידא, מקבל צורה פיזית. מלמעלה יש לנו את המוח הפיזי ומלמטה – מוח רוחי. אילו מה שמתחיל למטה היה נתון לתהליך שממשיך, אילו היו ממשיכים השינויים במצבו, כי אז היוו המטמורפוזות הסופיות שלו שלבי-הכנה למוח האנושי.

מאסת המוח האנושי הינה תוצר הפרשה בהמשך התפתחותו. לדבר זה חשיבות עצומה, ביחס לרפואה למשל, ומהווה הוא דבר שאודותיו מודעים היו עדיין באורח מלא הרופאים במאות ה–16 וה-17, כמובן שבימינו מדברות הבריות בלגלוג רב – והן צודקות מבחינות רבות – על 'רופאי האליל' משכבר הימים. אולם נוהגים הם כך משום שאין הם יודעים שהתרופות שלהם הכילו עדיין 'חניטות-רוח'. כמובן שאינני מתכוון לשיר שיר הלל למה שנצטייר כרפואת אליל במאות השנים שעברו, אלא מסב אני את תשומת הלב לאמיתות רבות שקשריהן עמוקים כקשרים שזה עתה הבאתי.

זוהי עובדה, שהמוח מהווה מטמורפוזה עליונה של מוצרי הפרשה. כאן נעוץ הקשר שבין מחלות מוח ומחלות מעיים והמרפא להן.

רואים הנכם שעקב זה שקיימים גנומים ואונדינים, משום שקיים עולם של ממש שבו חיים הם, מצויים הכוחות אשר בנביעתם מהאדם התחתון גורמים אכן לפרזיטים אולם בעת ובעונה אחת מסבים אצל האדם בחלק הגוף העליון למטמורפוזה של מוצרי הפרשה לתוך המוח. לגמרי בלתי אפשרי היה לנו להשתמש במוח אם העולם לא היה מאורגן כך שגנומים ואונדינים יוכלו להתקיים בו.

מה שכוחו יפה עבור גנומים ואונדינים ביחס לכוחות הכיליון, ההרס והתפוררות – אף בנביעתם מצידם מן המוח – כוחו יפה גם לגבי סילפים ורוחות-האש באשר לכוחות הבניה. כאן מתבדלים הסילפים ורוחות-האש המיטיבים מבני האדם ומבעלי החיים ועוסקים בצמיחה באורח שאיפיינתי. אולם מצויות גם הללו שנוטות להרע. ישויות נוטות להרע אלה עניינן בראש ובראשונה לבצע את מה שצריכות הן לבצע באיזורי האוויר והחום, שם למטה באיזורי המים והאדמה.

וכעת, אם ברצונכם ללמוד מה קורה כשישויות סילפים אלה מבצעות את מה שמשתייך לאיזורים העליונים – למטה באיזורי הנוזל והאדמה – הביטו בבלדונה. הבלדונה הוא צמח אשר, אם רשאי אהיה לנסח זאת כך, הסילפים נושקים לפרחיו ומה שהיו יכולים להיות בו מיצים מועילים הפכו למיצים רעילים.

כאן לפניכם מה שאפשר לכנותו בלבול תחומים. טוב ונאה הדבר כשסילפים מפתחים את הכוחות הגלומים בהם שם למעלה, כפי שכבר תיארתי, היכן שהאור נוגע בפני השטח באורח פורמטיבי, הואיל ועולם הציפורים זקוק לכך. אולם אם הסילפים יורדים ומבצעים למטה את אשר עליהם לבצע למעלה בעולם הצמחים, מתהווה רעל צמחי רב עוצמה. יצירי פרזיטים מתהווים דרך הגנומים והאונדינים, ודרך הסילפים הרעלים המהווים לאמיתו של דבר אלמנט שמיימי שזורם כלפי מטה לעומק רב מדי אל האדמה. כשצמח הבלדונה, שדומה לדובדבן, אלא שמתחבא הוא בעלי הגביע (בעצם האופן שנדחק הוא כלפי מטה יכולים הנכם לראות את מה שזה עתה תיארתי) – נאכל על ידי בני אדם או בעלי חיים, הרי זה הרה אסון עבורם. אולם, העיפו מבט בקיכלים (מין ציפור), הם נוחתים על הבלדונה ומקבלים ממנו את מיטב המזון שבעולם. לאזור שלהם משתייך מה שמצוי בבלדונה.

זהו דבר ראוי לציון שבעלי חיים והאדם, שבאבריהם הנמוכים יותר קשורים למעשה לאדמה, חייבים להתנסות בתור רעל במה שהושחת על האדמה בבלדונה, בה בשעה שציפורים כגון קיכלים וטרדים, שעליהן לקבל זאת בעצם באורח רוחי מהסילפים – ואכן דרך הסילפים המיטיבים מקבלים הם זאת – ועליהם להיות מסוגלים להטמיע זאת בפנימם, אפילו כאשר מה שמשתייך למעלה לאזורם נישא כלפי מטה אל האדמה. מוצאים הם מזון במה שרעיל הנו לישויות הקשורות יותר אל האדמה.

כך מקבלים הנכם מושג כיצד שואף, מצד אחד, מה שטבע פרזיטי לו, דרך גנומים ואונדינים כלפי מעלה מהאדם לעבר ישויות אחרות וכיצד מסתננים הרעלים כלפי מטה מלמעלה. כשמצד שני, מחדירות עצמן ישויות-האש באותם אימפולסים ששייכים לאזור הפרפרים ותועלת רבה להם עבורם בהתפתחותם, כאשר ישויות-אש אלה נושאות את אותם האימפולסים כלפי מטה אל הפירות מתהווה, בתוך סוגי השקדים למשל, מה שמופיע כרעל שקדים. הרעל נישא לתוך פרי עצי השקדים דרך פעולתן של ישויות-האש. ועם זאת לא יוכלו פירות השקד להגיע לידי קיום כל עיקר אם ישויות מאותו עולם של ישויות-האש לא היה מכלה באש, ניתן לומר, באורח מיטיב ומועיל את החלק האכיל בפירות אחרים. הביטו נא בפרי השקד, אצל פירות אחרים מצוי הגרעין הלבן במרכז ומסביב בשר הפרי. אצל השקד מצוי הזרע במרכז ומסביבו בשר הפרי כשהוא מושחת לגמרי. זוהי פעילותן של ישויות-האש. ואם פעילות זו מחטיאה את מטרתה, אם מה שגורמות לו ישויות-האש אינו תחום לקליפה החומה הקלויה היכן שיכולות הן עדיין להיות מועילות, וכשמשהו ממה שצריך להתעסק בפיתוח קליפת השקד חודר לתוך הזרע הלבן הופך השקד להיות רעיל.

כך רכשתם לכם תמונה מאותן ישויות המצויות על גבול העולם השוכן מיידית מעבר לסף וכיצד, אם נושאות הן את האימפולסים שלהן עד לתוצאה הסופית שלהן, נעשות הן לנושאות פרזיטים, רעלים ועקב כך של מחלות. כעת מתברר לנו באיזו מידה עשוי אדם השרוי בבריאות, להתרומם מעל לכוחות שמתקיפים אותו בחולי. כי המחלות נובעות מנטייתן להרע של ישויות אלה שנחוצות לאחזקת כל מבנה הטבע, אך גם לקמילתו ולנבילתו.

אלה הם הדברים שבנובעם מראיה רוחית אינסטינקטיבית מצויים ביסוד אינטואיציות כאלה כגון הללו של ברהמה, ווישנו ושיווה ההודים. ברהמה מייצג את הישות הפעילה בספירות העולם שרשאית להתקרב אל האדם בלגיטימיות. ווישנו מייצג אותן ספירות-עולם שרשאיות להתקרב אל האדם אך ורק כשמה שהוקם חייב לשוב ולהתפורר, חייב להשתנות בלי הרף בטרנספורמציה. שיווה מייצג כל מה שקשור לכוחות הכיליון. בשלבים מוקדמים יותר של פריחת התרבות ההודית נאמר שברהמה קשור באינטימיות לכל מה שטבע לו כטבען של רוחות-האש והסילפים. ווישנו – לכל אשר קשור לטבע הסילפים והאונדינים. ושיווה – לכל הקשור לטבע האונדינים והגנומים. בדברנו באורח כללי נאמר, שבלכתנו לאחור לתפיסות קדומות אלה, מוצאים אנו בכל מקום את הביטויים הציוריים של מה שיש לבקש אחריו היום כמצוי מאחורי סודות הטבע.

אתמול למדנו את הזיקה של חבורה בלתי נראית לעין זו לעולם הצומח. היום הוספנו את זיקתן לעולם בעלי החיים. בכל מקום קשורות בקשר אמיץ ישויות מצד זה של הסף לאלה שמעבר לו. וישויות שמעבר לסף אל אלה שמצד זה. רק כשיודע אדם את הפעילות ההדדית החיה של שני סוגי ישויות אלה מבין הנו כהלכה כיצד מתגלה העולם הנראה לעין. ידע העולם העל-חושי נחוץ אכן מאוד לאדם משום שברגע עוברו דרך שער המוות לא עוד מצוי סביבו עולם החישה, כעת מתחיל העולם האחר להיות עולמו שלו. בשלב הנוכחי של האבולוציה שלו אין האדם יכול למצוא גישה נאותה לעולם האחר, אלא כשמכיר הנו בהתגלויות הפיזיות את הסימנים הכתובים שמנווטים אותו לתוך אותו עולם אחר, וכשהוא לומד לקרוא ביצורי האדמה, ביצורי המים, ביצורי האוויר וכן ביצורי האור, כפרפרים, את אשר יוביל אותו אל הישויות האלמנטריות אשר נלוות אלינו בין המוות ולידה מחדש. ניתן לומר שמה שרואים אנו מישויות אלה כאן בין הלידה והמוות הנו החלק הגס, המעובה יותר שלהן. נלמד להכיר את מה ששייך להם כטבע העל-חושי שלהן כשנעבור עצמנו בטרנספורמציה, בתובנה ובהבנה, לתוך עולם על-חושי זה.