האדם כסימפוניה של מילת הבריאה – 06

האדם כסימפוניה של מילת הבריאה – 06

האדם כסימפוניה של מילת הבריאה

רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בדורנאך שוויץ

מ – 19.10.1923 עד 11.11.1923  GA 230

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דליה דיימל

עריכה: דניאל זהבי

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

 

חלק שני

הזיקה הפנימית שבין תופעות-עולם והווית-עולם

אכן, הפעילות הקוסמית מהווה את האמן הגדול ביותר מבין האמנים. הקוסמוס מעצב כל דבר לפי חוקים שמביאים סיפוק עמוק ביותר לחוש האמנותי.

הרצאה שישית: 28.10.1923

לפני שנמשיך בלימוד שאר בני ממלכות-בעלי-החיים, הצמחים והמינרלים הקשורים לאדם עלינו להעיף מבט קודם-כל בהתפתחות האדם עצמו ולהיזכר, בסקירה מקיפה, באפיונים שונים המוכרים לנו כבר דרך ספרים או הרצאות.

אם נלך לקבל הנחיות מאת המדע של ימינו ייאמר לנו בדרך כלל שנחוץ לחקור כיצד התפתחו ממלכות בעלי החיים, הקרויים מפותחים יותר, והאדם, מתוך הדומם, מתוך זה הקרוי – הסובסטנציות או הכוחות האנורגנים.

תפיסה נכונה של האבולוציה מגלה משהו שונה מעיקרו. זו מגלה, כפי שיש לאל ידכם להסיק מספרי ‘מדע הנסתר’, שהאדם בצורתו הנוכחית הנו הישות שאבולוציה ארוכה ביותר מאחוריה, אבולוציה שמגיעה לאחור לעידן סטורן הקדום. עלינו לומר שהאדם הנו הבריאה הוותיקה ביותר בתוך האבולוציה של האדמה שלנו. אך ורק במהלך עידן השמש הקדומה התווספה ממלכת בעלי-החיים, ובמהלך הירח הקדום – ממלכת הצומח. ממלכת המינרלים, כפי שמכירים הננו אותה כיום, מהווה למעשה תוצר האדמה, משהו שאך התווסף במהלך עידן האדמה באבולוציה.

הבה ונתבונן כעת באדם בצורתו הנוכחית ונשאל את עצמנו: מהו החלק הוותיק ביותר באדם לפי ההיסטוריה האבולוציונית שלו? – זהו הראש האנושי, ראש אנושי זה קיבל את ניצניו הראשונים לעת היות האדמה במטמורפוזת סטורן. נכון הדבר שעידן-סטורן מורכב היה כולו מסובסטנציית חום והראש האנושי היווה אז חום זורם, שוזר ומתנחשל. לאחר מכן רכש לעצמו צורה גזית במהלך עידן השמש הקדומה וצורה נוזלית במהלך עידן הירח הקדום. ורק במהלך עידן האדמה קיבל צורה מוצקה ואת מסגרת העצמות שלו. אם כן, עלינו לומר שישות שאודותיה קשה לרכוש השגה דרך צורות ודפוסי ידע חיצוניים, קיימת היתה במהלך עידן סטורן הקדום והראש האנושי מהווה צאצא ישות זו. ובעת ובעונה אחת עם עיצוב הראש האנושי, ואת זה אפשר להסיק מן התיאורים שנתתי לאחרונה, בד בבד עם מקור ניצני זה של הראש האנושי, במהלך עידן סטורן הקדום נתהוו הניצנים הראשונים של ישות הפרפר.

מאוחר יותר נלמד יותר בדייקנות את טבעם של שאר החרקים, אולם תחילה הבה ונמקד בקפידה את תשומת לבנו לישות הפרפר. כאשר מתחקים אנו אחר מסלול האבולוציה מעידן סטורן הקדום ואילך עד ימינו, עד עידן האדמה, עלינו לומר: בעת ההיא נתהוו ניצני הראש האנושי בצורת מהות עדינה מאוד, ובד בבד נתהווה כל דבר שכעת מרפרף באוויר בעולם הפרפרים. שתי אבולוציות אלה גם יחד נמשכו הלאה. האדם פיתח את ישותו הפנימית כך שנעשה, במידה הולכת ורבה, לישות שמגלה טבע נפשי שפועל מבפנים כלפי חוץ, ישות שהתפתחותה תלויה בקרינה מבפנים כלפי חוץ. הפרפר, לעומת זאת מהווה ישות שעל חיצוניותה ניתן לומר שהקוסמוס מפזר ביד נדיבה את כל יופיו. הפרפר מהווה יצור שעליו זוהר כל דבר בעל יופי והדר בקוסמוס, כפי שתואר לפניכם הדבר, יחד עם האבק, על כנפיו. אם כן, עלינו לצייר לעצמנו את ישות הפרפר כראי שמשקף את יופיו של הקוסמוס העליון. הישות האנושית קולטת לתוך עצמה, עוטפת בתוך עצמה את אשר לו טבע הקוסמוס העליון, וכך נעשית לבעלת-נפש בפנימה. דומה הדבר למיצוי, למיקוד הקוסמוס שזורם אז החוצה, בנותנו צורה לראש האנושי, כך שבראש האנושי יש לנו דבר שנוצר מבפנים כלפי חוץ. אלא שבישות הפרפר יש לנו את אשר נוצר מבחוץ כלפי פנים. לאדם שראייתו הרוחית יכולה להתבונן ישר בדברים אלה קיים משהו כביר-באמת ללומדו אם יוצא הוא לעבוד כדלהלן. הוא אומר: ברצוני לחקור עד תכלית את הסודות, את התעלומות הקדומות ביותר, את סודות סטורן הקדום של הראש האנושי, בחפצי לדעת את הטבע המהותי של הכוחות ששררו בתוך הגולגולת. הוא חייב, על כן, להסב את תשומת לבו ולהפנותה לכל מה שאפשר לראות מחוץ, למה שזורם בכל מקום מבחוץ פנימה. ללמוד לדעת את טבע האדם ואת פלא ראשו, וללמוד את הפלא כיצד הגיע הפרפר להיות בחוץ בטבע. זהו השיעור הכביר שמוענק לנו דרך לימוד הקוסמוס על ידי התבוננות רוחית ישירה.

האבולוציה השתלשלה מעידן סטורן לעידן השמש הקדומה וישות שבאה כעת לעולם – המטמורפוזה של הראש שלה עברה התפתחות נוספת, התפתחות-אוויר, מטמורפוזת אוויר ולזה נתווסף בסובסטנציה עדינה ודקה מאוד מה שנהיה מאוחר יותר למערך החזה, נעשה למערכות-הנשימה והלב של האדם. בסטורן יש לנו כמטמורפוזה עיקרית את מה שיצר את הראש האנושי. כאשר מגיעים אנו לעידן השמש הקדומה יש לנו את אדם-הראש והחזה, כי כעת נתווסף מערך החזה של האדם. בד בבד נתהווה כבר בחלק מאוחר יותר של עידן סטורן ובחלק מוקדם יותר של עידן השמש מה שיש לראותו כעת בייצוגו בעיט. ממלכת הציפורים נתהוותה כחלק הראשון של עידן השמש ובחלק השני של עידן השמש נתהוו הניצנים הראשונים של אותה ממלכת בעלי חיים המהווים למעשה חיות-חזה, כמו למשל האריה, גם חיות חזה אחרות, אך האריה כנציג שלהן. כך שהניצנים הראשונים של חיות אלה מגיעים לאחור לעידן השמש הקדומה.

מכך יכולים הנכם לראות איזה הבדל מדהים מצוי בין האבולוציה של בעלי החיים אפילו המפותחים יותר לבין האבולוציה של האדם. בעתיד אצטרך לדבר על בעלי החיים שבמצבי-מעבר, שאליהם משתייך עולם הקופים, אולם היום בכוונתי אך לאסוף נתונים-יחד למושג כללי. רואים הנכם שקיים הבדל עצום בין תצורת האדם ובין תצורת בעלי החיים המפותחים.

באשר לאבולוציה של האדם, היה זה הראש שנוצר תחילה, כל שאר האיברים התווספו, ניתן לומר, לתצורת הראש. באבולוציה הקוסמית מתמשכת האבולוציה של האדם מראשו כלפי מטה. לעומת זאת, האריה, למשל, נתהווה במהלך עידן השמש הקדומה, במהלך החלק השני של עידן השמש, כחיית חזה, כבעל חיים שלו מערך נשימה רב עוצמה. אל ראש שעדיין קטן מאוד ובעל התפתחות דלה. רק בזמנים מאוחרים יותר כשהשמש התבדלה מן האדמה והחלה לפעול מבחוץ, רק אז התפתח הראש מן החזה. התפתחותו של האריה היתה כך, שהוא התפתח מן החזה כלפי מעלה בה בשעה שהישות האנושית התפתחה מן הראש כלפי מטה, דבר זה מהווה הבדל עצום באבולוציה כחטיבה אחת.

כאשר נמשיך כעת למטמורפוזת הירח של האדמה, הואיל והירח הקדום ייצג את המצב הנוזלי, משום שהירח הקדום היה נוזלי – על אף שהוא, ללא ספק, בפרק זמן מאוחר יותר פיתח בו סובסטנציה קרנית – אך ורק אז זקוקה היתה הישות האנושית להמשך התפשטותה כלפי מטה, ונתהוו ניצני מערכת העיכול. במהלך עידן השמש הקדומה, כשלאדם היה עדיין מה שהיה לו טבע-אוויר כשהאור מכה בו גלים ומנצנץ וכל מה שנדרש לו למטרת ההזנה היה מנגנון נשימה סגור מלמטה, האדם היווה אורגניזם ראש-ונשימה. והנה, במהלך עידן הירח הוא רכש מערך-עיכול, ועל ידי כך נעשה לישות בעלת ראש, חזה ובטן. ומשום שכל דבר בירח הקדום היווה עדיין סובסטנציה נוזלית פיתחה הישות האנושית במהלך עידן הירח הקדום בליטות שגרמו לה שתצוף כאשר שחתה במים. על זרועות ורגלים אפשר לדבר לראשונה אך ורק במהלך עידן האדמה, כשפעל כוח הגרביטציה, בנותְנו צורה למה שקודם לכן תאם-עצמו עם כיווני הגרביטציה, היינו: מערכת הגפיים. דבר זה שייך אך ורק לעידן האדמה. במהלך עידן הירח נוצרה מערכת העיכול, על אף שבנויה היתה באופן שונה לגמרי ממה שנהייתה מאוחר יותר, כי מנגנון העיכול של האדם לא היה צריך עדיין להטמיע את כל אשר משרת את המוביליות החופשית, העצמאית של הגפיים. היתה זו עדיין מערכת עיכול שונה מעיקרה, זו עברה מאוחר יותר במטמורפוזה למנגנון-עיכול ראוי לאדמה. היה זה במהלך עידן הירח שהאדם רכש לראשונה את מערכת העיכול שלו.

בהמשך נסב הדבר שלצאצאים של הפרפרים, של הציפורים ושל סוגים כגון אלה שהאריה מייצג אותם נוספו אותם בעלי חיים המתואמים בראש ובראשונה לעיכול. כך, במהלך עידן הירח הקדום לפנינו התווספות אותם בעלי חיים שהפרה מייצגת אותם.

כיצד התנהלה התפתחותה של הפרה בניגוד לזו של הישות האנושית? כאן היו העניינים כך, שבעידן הירח היה זה בראש ובראשונה מנגנון העיכול של הפרה שנוצר, ואז, אך ורק לאחר שהירח התבדל, התפתחו אברי החזה מתוך מערכת העיכול וכך נהג הראש שצורתו מיוחדת במינה. בה בשעה שהאדם החל את התפתחותו מן הראש, בהוסיפו לזה את החזה ולבסוף את אברי העיכול, בה בשעה שהאריה החל עם אברי החזה בהוסיפו לאלה את הראש, ולאחר מכן, במהלך עידן הירח, רכש את אברי העיכול יחד עם האדם, הרי שבהתייחס לבעלי החיים שהפרה מייצגת, יש לנו קודם כל, כדבר ראשון, את אברי העיכול ולאחריהם, כהמשך התפתחות, את תצורת אברי החזה והראש. כך רואים אתם, שהאדם התפתח מהראש כלפי מטה, האריה מהחזה הן כלפי מעלה והן כלפי מטה, והפרה פיתחה חזה וראש מאברי העיכול, בפתחה אותם – אם נשווה בין הפרה והישות האנושית – הכל בכיוון כלפי מעלה, לעבר הלב והראש. זוהי התפיסה הנכונה ביחס לאבולוציה האנושית.

כאן עשויה כמובן לעלות השאלה הבאה: האם הפרה בלבד היתה בת לווייתו, הבה ונאמר, הקשורה כך לאבולוציה של האדם? אין זה בדיוק כך, משום שבהתקיים עידן פלנטרי זה או אחר היצורים שמלפני-כן מתקדמים הלאה בה בשעה שבו-זמנית נוצרים יצורים חדשים, הפרה נוצרה כבר במהלך השלב הראשון של עידן הירח. לאחר מכן התווספו בעלי חיים אחרים שרכשו את ניצניהם הראשונים ביותר בפאזה האחרונה של עידן הירח. הללו, למשל, לא יכלו ליטול חלק בפרידת הירח, כי זה היה כבר בחוץ. וכך גם לא יכלו ליטול חלק במה שפרידה זו גרמה לו, כלומר בהיווצרות, ניתן לומר, של אברי הלב והראש מתוך הבטן של הפרה, יצורים אלה שהופיעו מאוחר יותר נשארו קבועים בשלב שנקבע על ידי האדם על ידי העיכול, השלב שהאדם נושא עמו בבטנו.

כשם שהעיט והפרפרים בנויים בזיקה אל הראש, האריה – בזיקה אל החזה, הפרה – בזיקה אל הבטן (ובכל זאת – הרי זה בעל החיים שיכול היה לפתח גם את האיברים העליונים בפרק אבולוציה מאוחר יותר) כך הדו-חיים והזוחלים כגון קרפדות, צפרדעים, נחשים, לטאות, מחולקים – אם רשאי אהיה לנסח זאת כך – בין האיברים התחתונים של הישות האנושית, אברי מערכת העיכול האנושית. מהווים הם פשוט אברי עיכול שנתהוו לבעלי חיים.

פרפרים ציפורים, אריות פרות, זוחלים, דו-חיים, דגים

סטורן שמש ירח

ראש ראש-חזה ראש-חזה-בטן

יצורים אחרונים אלה הופיעו במהלך החלק השני של עידן הירח הקדום בצורה גסה למדי והיו למעשה קיבות וקרביים מהלכים, צינורות-קיבות ומעיים מהלכים. רק מאוחר יותר, במהלך עידן האדמה רכשו אף מערך ראש בעל צורה לא מקסימה במיוחד. הביטו בצפרדעים בקרפדות או בנחשים. הללו נתהוו אך ורק כבעלי חיים של עיכול, בפרק זמן מאוחר יותר, בפרק זמן, כשהאדם יכול היה עדיין להוסיף את מנגנון העיכול שלו למה שרכש כבר במהלך פרק זמן קודם.

בעידן האדמה, כשהאדם רכש את מערך הגפיים שלו בהשפעת הגרביטציה והמגנטיות הארצית הושיטו הצבים – נוכל ליטול את הצבים כבעלי החיים מייצגים – את ראשיהם מעבר לקליפת-המגן השריונית שלהם באופן דומה יותר לאבר ממערכת הגפיים מאשר לראש. כעת נוכל להבין כיצד, בהתייחס לזוחלים ולדו-חיים, נוצר הראש באופן מוזר שכזה. צורתו כזאת שלצופה בו יש את התחושה, ובצדק, שעובר הנו הישר מן הפה אל הקיבה. כמעט ואין אברי ביניים.

כאשר לומדים אנו באורח זה את האדם ומשבצים את ישותו בין מרעיו מבעלי החיים, עלינו להועיד את מה שנכלל בזוחלים ובדו-חיים לפעילות העיכול האנושית ואפשר אכן לומר: כשם שהאדם נושא במעיו את מוצרי עיכולו, כן נושא הקוסמוס – בעקיפין דרך האדמה – את הקרפדות, הנחשים והצפרדעים במעיים הקוסמיים שנוצרים באלמנט הארצי-מימי של האדמה. לעומת זאת, כל הקשור יותר לפריה ורבייה האנושית שהופיע בניצניו הראשונים ביותר בשלב האחרון ביותר של עידן הירח ורק התפתח במלואו במהלך מטמורפוזת האדמה, לזה קשורים הדגים, הדגים ובעלי חיים נמוכי-התפתחות עוד יותר. כך שעלינו לראות בדגים את הללו שהגיעו מאוחר באבולוציה, כיצורים שאך הצטרפו לחברת שאר בעלי החיים לעת שהאדם צרף את אברי הרבייה שלו לאברי העיכול. הנחש הנו שלב הביניים בין אברי הרבייה והעיכול. בהתבוננות נאותה, בהתייחס לטבע האנושי, מה מייצג הנחש? הוא מייצג את מה שקרוי בשם תעלת הכליות, ראשיתו באבולוציית העולם בד בבד עם התפתחות תעלת הכליות באדם. כך נוכל לעקוב באורח נכון כיצד התפתחה הישות האנושית החל מהראש, כלפי מטה, כיצד הוציאה האדמה מן האדם את מערכת הגפיים, בספקה את מה שמערכת גפיים זו דרשה על מנת להתבסס בשווי-המשקל הארצי של הגרביטציה והכוחות המגנטיים. ובד בבד עם אבולוציה זו כלפי מטה נוצרו הסוגים השונים של בעלי החיים.

בצורה זו מקבלים אנו תמונה נאמנה של האבולוציה של האדמה וייצוריה. בהתאמה לאבולוציה זו התפתחו יצורים אלה באורח כזה עד היותם למה שמהווים הם כיום. כשמסתכלים הנכם בפרפרים ובציפורים – לפניכם ללא ספק דמויות ארציות, אולם יודעים הנכם מתיאורים קודמים שהפרפר מהווה אכן ישות-אור והסובסטנציה הארצית כאילו אך נחה עליה. אילו יכול היה הפרפר עצמו לספר לכם מהו, כי אז היה מכריז לפניכם שיש לו גוף מעוצב מאור וכפי שכבר אמרתי נושא הנהו עליו את מה שמונח-מכונף עליו כחומר ארצי בדומה לחפצי-משא, כמשהו חיצוני לו. כך אפשר לומר שהציפור מהווה יצור של אוויר חם, כי הציפור המהותית זהו האוויר החם המתפשט דרך גופה, כל השאר הנו המשא שלה, שנושאת היא עמה דרך העולם. יצורים אלה, שאפילו היום, נוצְרים בהם עדיין את טבע האור והחום שלהם ואשר למעשה רק עטופים במלבוש ארצי, נוזלי – ישויות אלה היו הראשונות ביותר שנתהוו בכל האבולוציה של האדמה. עצם הצורות שיש לישויות אלה מזכירות, למי שעשוי לסקור את פרק הזמן שבו עובר האדם בעולם הרוחי לפני ירידתו לחיים ארציים, את מה שנחווה בעולם הרוחי. כמובן שמהוות הן צורות ארציות, כי חומר ארצי מונח עליהן. אולם אם נהרהר כיאות בישות האור המפרפרת והשוזרת, המהווה את הפרפר במהותו הממשית בסלקנו הצידה כל דבר בעל טבע ארצי שנתיישב עליו, אם נשים בצד מהציפור כל דבר ארצי שנח עליה, אם נצייר לעצמנו את כלל הכוחות שעושים מהציפור ישות בעלת אוויר חם, בלקחנו בחשבון גם את טבע פלומת נוצותיה – המהווה בעצם קרני אור זוהרות בלבד – אם נדָמה כל זאת לעצמנו, כי אז יזכירו לנו יצורים אלה (שרק נראים כפי שהם נראים עקב הלבוש החיצוני שלהם, ובשל גודלם ההולם לבוש חיצוני זה) את הישויות שידע האדם לפני ירידתו אל האדמה, ואת העובדה שהישות האנושית הסבה לירידה זו אל האדמה. או אז יאמר אדם, שיכול להתבונן כך לתוך העולם הרוחי, לעצמו: בפרפרים ובציפורים יש לנו דבר שמזכיר לנו את דמויות-הרוח שהאדם חי בינותן לפני רדתו אל האדמה, את הישויות של ההיררכיות העליונות. בהסתכלנו בהבנה בפרפרים ובציפורים יודעים אנו שהפרפרים והציפורים מהווים זיכרון, שהשתנה בטרנספורמציה למיניאטורה ועבר מטמורפוזה, של אותן צורות שהיו מסביב לאדם כדמויות-רוח לפני רדתו אל האבולוציה של האדמה. משום שסובסטנציית האדמה כבדה הינה ויש להתגבר עליה מצמצמים הפרפרים לזעיר-אנפין את הצורה הענקית שיש להם. אילו יכולתם להפריד מן הפרפר כל דבר שטבע ארצי לו כי אז יכול היה, כישות רוחית, כישות אור, להתפשט-להשתרע לדמות ארכאנגלית. ביצורים אלה שמאכלסים את האוויר יש לנו את ההשתקפויות הארציות של מה שקיים באזורים עליונים באורח רוחי. משום כך בזמן הראיה הרוחית הקדומה היה זה דבר טבעי ביצירה אמנותית להפיק מן הצורות של היצורים בעלי הכנפיים את הדמות הסימבולית, את הלבוש התמונתי של הישויות העילאיות של ההיררכיות העליונות. לזה צידוקו הפנימי. בעיקרו של דבר מהוות הצורות הפיזיות של הפרפרים ושל הציפורים באמת ובתמים את המטמורפוזות הפיזיות של ישויות רוחיות. אין אלה הישויות הרוחיות עצמן שעברו מטמורפוזה, אלא שצורות אלה מהוות את השתקפותן המטמורפוזית. כמובן שהישויות עצמן שונות הן.

תראו זאת למובן מאליו אם בשובי אל משהו שכבר דנתי בו אשרטט שנית בדיאגרמה את הבא להלן. אמרתי לכם שהפרפר, המהווה בעיקרו של דבר ישות אור משגר ללא הרף חומר ארצי חדור רוחיות אל הקוסמוס במהלך חייו. ברצוני לכנות סובסטנציה ארצית חדורת-רוחיות זו שמשוגרת לתוך הקוסמוס – כשאני שואל מונח הנהוג בפיזיקה סולרית – העטרה של הפרפר, או הילת הפרפר. הילת הפרפר זורמת ללא הרף לתוך הקוסמוס. ברם, לתוך הילת-פרפרים זו קורן מה שממלכת הציפורים מוסרת לקוסמוס כשציפור מתה, כך שהחומר חדור הרוחיות מממלכת הציפורים מוקרן לתוך ההילה והחוצה לתוך הקוסמוס. וכך צופה אדם בתפיסה רוחית בהילה מנצנצת שנובעת מממלכת הפרפרים – ובהתאם לחוקים מסוימים קיים דבר זה גם בחורף, ובצורה דמוית קרני-אור כשאדם מתוודע לכך, צופה הנו במה שזורם מן הציפורים.

רואים אתם, שכאשר יש לישות האנושית את האימפולס לרדת מן העולם הרוחי אל העולם הפיזי הרי שזוהי הילת הפרפר, זרימה-כלפי-חוץ ראויה לציון זו של סובסטנציה ארצית חדורת רוחיות, הראשונה שמזמינה אותו לתוך הווית-הקיום הפיזית. וקרני האור של הילת הציפורים, הללו נחווים יותר ככוחות שמושכים אותו. וכעת תראו משמעות עליונה אף-יותר במה שחיי באוויר שסובב אותנו. במה שחי ושוזר במציאות הפיזית חייב אדם לבקש בכל מקום אחָר הרוחי. ורק בבקש אדם אחָר הרוחי מגיע הנו לראשונה למשמעות הסיווג האינדיבידואלי של ישויות. האדמה מפתה את האדם חזרה להתגשמות על ידי שהיא משגרת לתוך חלל העולם את הקרינה המנצנצת של הילת הפרפרים ואת קרני האור של הילת הציפורים. דברים אלה הם שקוראים את האדם חזרה להווית קיום ארצית חדשה לאחר שבילה פרק זמן מסוים בין המוות ולידה מחדש בעולם רוחי בלעדיהם, ועל כן אין להתפלא על כך אם אדם מוצא קושי לגלות את הרגשות המורכבים שמתנסה הנו ובצדק כשצופה הנו בעולם הפרפרים והציפורים. כי הממשות האמיתית של רגשות אלה שורה עמוק בתת-מודע. מה שלמעשה פועל בהם זהו הזיכרון של כמיהה להווית קיום ארצית חדשה.

דבר זה קשור במשהו שמסביר הנני לכם תכופות והוא שהישות האנושית, בהיפרדה מן האדמה דרך שער המוות מוותרת למעשה על ראשה, ושאר האורגניזם שלה – בהתייחס לכוחותיו כמובן ולא לחומר שלו – עובר מטמורפוזה לראש בהתגשמות הארצית הבאה. האדם מבקש אחר ראשו כאשר שואף הנו לירידה. וזהו הראש שמהווה את החלק הראשון של העובר האנושי שמתפתח בצורה שדומה כבר לדמות האנושית שתתפתח מאוחר יותר. דבר היות כל זה כך, נובע מעצם העובדה שהכְוונה זו של האלמנט הפורמטיבי לעבר הראש קשורה באופן אינטימי למה שפועל ושוזר בעולם היצורים המעופפים, שבאמצעותם נמשך האדם מן הקיום העל-חושי אל הקיום החושי.

כאשר הישות האנושית, במהלך תקופת היותה עוּבר, רוכשת לראשונה את מערך הראש שלה, מעצבת היא מתוך הווית הקיום הארצית, בתוך גוף האם, צורה שהיא צורת מה שקשור למערכת העיכול וכן הלאה. כשם שהחלק העליון, תבנית הראש, קשור למה שטבעו טבע חום ואוויר כאלמנט האור והחום, כן קשור מה שמתווסף כעת במהלך תקופת העובר כאלמנט הנוזלי-ארצי ומהווה השתקפות ממה שרכש האדם מאוחר יותר באבולוציה. אלמנט נוזלי-ארצי זה חייב לעבור הכנה באורח מיוחד בהחלט בתוך גוף האם. אילו היה נוטל צורתו אך ורק ממה שמפוזר בחוץ, בעולם הארצי כי אז מפתח היה אך ורק את צורות החיה הנמוכות של הדו-חיים והזוחלים או של הדגים ויצורים נמוכים עוד יותר.

הפרפר רואה עצמו בצדק ישות של אור והציפור – ישות של אוויר חם, אך זה בלתי אפשרי לבעלי החיים נמוכי ההתפתחות – לדו-חיים, לזוחלים ולדגים. הבה ונסקור תחילה את הדגים כפי שהם כיום, כפי שבאו לידי קיום, כשהם כפופים לכוחות פורמטיביים חיצוניים שפועלים עליהם מבחוץ, בה בשעה שעל האדם פועלים הם מבפנים. הדג חי בראש ובראשונה באלמנט המים, אולם המים אינם צירוף בלבד של מימן וחמצן כפי שהם עבור הכימאי. המים חדורים על ידי כל הסוגים האפשריים של כוחות קוסמיים. כוחות כוכבים חודרים למים. שום דג לא היה יכול לחיות במים אילו היו הללו צירוף הומוגני של מימן וחמצן. כשם שהפרפר חש עצמו כישות אור והציפור- ישות אוויר חם, כך חש הדג את עצמו כישות מימית-ארצית. אולם הדג אינו חש את המים שהוא לוגם כשלו. ציפור חשה את האוויר ששואפת היא פנימה כישותה שלה. הציפור חשה את מה שנכנס לתוכה כאוויר המתפשט לפנימה לכל מקום בהיותו ישותה שלה. אוויר זה שמתפשט לתוך הציפור ומתחמם על ידה – הוא ישותה. לדג מים בפנימו, ובכל זאת אין הוא מזדהה עם המים. אין הוא חש עצמו כמהווה את המים, הדג חש עצמו כהיותו מה שעוטף את המים, מה שמקיף את המים. הוא חש עצמו כמעטפת או הכלי הנוצצים העוטפים את המים. אולם המים עצמם מוחשים על ידי הדג כאלמנט זר לו, שעובר פנימה והחוצה ובעשותו כך מביא עמו את האוויר שלו זקוק הדג. האוויר והמים מוחשים על ידי הדג כמשהו זר. בטבעו הפיזי חש הדג את המים כמשהו זר לו. אולם לדג גם גוף אתרי וגוף אסטרלי. וזהו הדבר הראוי לציון ביחס לדג. הואיל וחש הוא את עצמו ככלי, והמים שכלי זה מכיל נשארים קשורים לכל שאר האלמנט הנוזלי, חווה הדג את האתרי כמהות זו שבה חי הנהו באמת ובתמים, אין הוא חש את האסטרלי כמשהו ששייך לעצמו.

יש לדג את התכונה המיוחדת שמהוֶוה הנו כולו יצור אתרי. חש הוא את עצמו ככלי הפיזי למים. חש הנו את המים שבפנימו כחלק וכמרכיב של כל המים שבעולם. לחות מצויה בכל מקום ובלחות זו חווה הדג בו-זמנית את האתרי. בהתייחס לחיים הארציים הדגים אילמים ללא ספק אולם אילו יכלו לדבר כי אז היו מספרים לכם מה מרגישים הם והיו אומרים: “מהווה הנני כלי, אולם הכלי מכיל את אלמנט המים השורר בכל, שמהווה את נושא האלמנט האתרי. באתרי שוחה הנני לאמיתו של דבר”. הדג היה אומר: “המים מהווים מאיה גרידא. הממשות זהו האתרי ובו בעצם שוחה אני”. כך חש הדג את חייו כמלוכדים עם חיי האדמה. זהו הדבר המיוחד ביחס לדג, חש הוא את חייו כהיותם חיי האדמה. ועל כן נוטל הנו חלק אינטימי בכל דבר שהאדמה חווה במהלך מסלול השנה, בחוותו את יציאת הכוחות האתריים בקיץ ואת ההתכנסות-פנימה של הכוחות האתריים בחורף. הדג חווה במשהו שנושם בכל האדמה. הדג תופס את מהות האלמנט האתרי כתהליך הנשימה של האדמה.

דר’ ווקסמות דיבר כאן פעם אודות נשימת האדמה[1]. היתה זו הצגת עניינים נאה מאוד. אילו למד דג את אמנות ההרצאה, כי אז היה נותן את אותה ההרצאה כאן מתוך ניסיונו שלו, כי הוא חש את כל מה שתואר בהרצאה זו מעצם היותו חווה את התופעות הנדונות! הדג הוא היצור שנוטל חלק באורח יוצא מגדר הרגיל בחיי הנשימה של האדמה במהלך מסלול השנה, הואיל ולאלמנט החיים האתרי חשיבות לדג, אלמנט החיים האתרי שמכה גלים החוצה ופנימה במושכו עמו את כל שאר תהליכי הנשימה.

לא כך הדבר בהתייחס לזוחלים ולדו-חיים. בהתייחס לצפרדעים, למשל, שהדבר אופייני להן במיוחד מבחינה זו. יצורים אלה קשורים במידה מועטת לאלמנט האתרי בקוסמוס, קשורים הם במידה מרובה יותר לאלמנט האסטרלי. אילו היה שואל מישהו את הדג: ‘איך העניינים אצלך?’ היה זה עונה: ‘ובכן, כאן על האדמה נעשיתי ליצור ארצי, המעוצב מן האלמנטים הלחים של האדמה, אולם חיי הממשיים הנם חיי כל האדמה עם נשימתם הקוסמית’. לא כך הדבר אצל הצפרדע. כאן שונים העניינים לחלוטין. הצפרדע נוטלת חלק באסטרליות הכללית המפוזרת בכל מקום.

בקשר לצמחים אמרתי לכם, ועוד אדבר על כך בהמשך, כיצד האסטרליות של הקוסמוס באה במגע עם הפרחים. הצפרדע קשורה לאסטרליות זו, לְמה שאפשר לכנותו: הגוף האסטרלי של האדמה, כשם שהדג קשור לגוף האתרי של האדמה. הדג מחזיק באסטרליותו יותר בשביל עצמו. הצפרדע מחזיקה בגופה האתרי בשביל עצמה בעוצמה רבה, בעוצמה רבה יותר מאשר הדג. ברם, הצפרדע חיה באסטרליות הכללית, כך שלמעשה נוטלת היא חלק באותם תהליכים אסטרליים שממלאים חלקם במסלול השנה, היכן שהאדמה מאפשרת לאסטרליותה לפעול לתוך התאיידות המים וירידתם מחדש. כאן יגיד כמובן אדם בעל דיעה חומרנית שהתאיידות המים נגרמת על ידי אירודינמיקה, או, אם תרשו לי, על ידי כוחות אירומכניים מסוג זה או אחר. הללו גורמים לעליית המים, נוצרות טיפות וכאשר נעשות הן כבדות במידה מספקת נופלות הן למטה. אולם דומה דבר זה כמעט לכך שמישהו היה מציג תיאוריה דומה ביחס למחזוריות דם אנוש מבלי שייקח בחשבון את העובדה שבמחזוריות הדם מצויים החיים בכל מקום. באותו אופן מצויה במחזוריות המים, בדחף שלה כלפי מעלה וכלפי מטה, האטמוספירה האסטרלית של האדמה, האסטרליות הארצית. ואין אני מספר לכם סיפורי אגדות כשאומר הנני שאלה הן הצפרדעים – וגם יתר הדו-חיים, אלא שבמידה מועטת יותר – שחיים במשחק אסטרליות זה שמתגלה בתנאי מזג האוויר, במטאורולוגיה. אין זה מתבטא רק בכך, כשנוטלים את הצפרדעים, כפי שיודעים הנכם, באורח נאיבי בתור חוזי תחזית מזג האוויר. הללו חוות משחק אסטרלי זה באורח מופלא כל כך הואיל ומשובצות הן באסטרליותן-הן הישר לתוך האסטרליות של האדמה. כמובן שאין הצפרדע אומרת: ‘יש לי תחושה’ אך מהווה היא את נושאת הרגשות שיש לאדמה בתקופות לחות, בתקופות יבשות וכן הלאה. משום כך יש לכם בתנאי מזג אוויר מסוימים קונצרט צפרדעים יפה או מכוער פחות או יותר. כי זוהי דרכם של הצפרדעים להביע את מה שחוות הן יחד עם הגוף האסטרלי של האדמה. נכון הדבר בהחלט שאין הן מקרקרות אלא כאשר נדחפות הן לעשות כן על ידי מה שבא מכל הקוסמוס, חיות הן עם האסטרליות של האדמה.

יכולים אנו לומר שהדג, בחיותו באלמנט המימי-ארצי, נוטל כמובן חלק במידה מרובה בחיי האדמה. כך יש לנו בדג תנאי-חיים ארציים, ואצל הצפרדעים תנאי-תחושה ארציים, כמו שאצל הסוגים השונים של הזוחלים והדו-חיים. ובהמשך, אם ברצוננו ללמוד את אורגניזם העיכול אצל האדם, עלינו לומר שהוא התפתח מבפנים כלפי חוץ, אולם אם ברצוננו ללמוד כיצד הוא מתפקד, כי אז עלינו לפנות אל עולם הדו-חיים והזוחלים, כי אליהם מגיע מבחוץ מה שחודר לתוך הישות האנושית ככוחות פנימיים דרך מנגנון העיכול שלה. באמצעות אותם כוחות שהאדם מעכל את מזונו, יוצר הקוסמוס החיצוני, הטבע החיצוני: נחשים, קרפדות, לטאות וצפרדעים. מי שברצונו לעשות מחקר כן – סלחו לי, אבל לא מצוי בטבע דבר מכוער, על כל דבר יש לדבר באופן אובייקטיבי – מי שברצונו ללמוד את הטבע הפנימי של, הבה ונאמר, המעי הגדול של האדם ואת כושר ההפרשה שלו חייב ללמוד באופן חיצוני את הקרפדות, כי אל הקרפדות מגיע ובא מבחוץ מה שפועל מבפנים כלפי חוץ במעי הגדול של האדם. כמובן שאין זה מגיע לתיאורים נאים כגון אלה שהיה לי לומר על הפרפרים, אך בטבע יש ליטול הכל ללא משוא פנים ובאובייקטיביות.

באורח זה משיגים הנכם אף תמונה כיצד משתקפת האדמה, מצידה, בחיי הקוסמוס. הפנו את תשומת-לבכם למה שאפשר לכנותו: אברי ההפרשה של האדמה. האדמה מפרישה לא רק את המוצרים הכמעט-דוממים של ההפרשה האנושית, אלא מפרישה היא את אשר חי הנהו, ובין הפרשותיה המהותיות – הקרפדות, שבהן נפטרת האדמה ממה שאין היא יכולה להשתמש בו.

מכל זה יכולים הנכם לראות כיצד חופף תדיר החיצוני שבטבע לפנימי. מי שאומר: ‘שום רוח יוצרת אינה חודרת לישות הפנימית של הטבע’, פשוט אינו יודע שבכל מקום בעולם החיצוני מצויה תכונה פנימית זו. נוכל ללמוד את הישות האנושית כולה בהתייחס לטבעה הפנימי אם נבין מה שוזר וחי בחוץ בקוסמוס. נוכל ללמוד אותה, את הישות האנושית הזאת, מן הראש ועד מערכת הגפיים אם נחקור מה מצוי בעולם שמחוץ לנו. העולם והאדם שייכים איש לרעהו בכל השטחים, ואפשר אפילו לומר, שניתן להבהיר זאת על ידי דיאגרמה שמראה את היקפו של מעגל גדול שממקד את כוחו בנקודה. המעגל הגדול יוצר בפנימו מעגל קטן יותר שמתהווה על ידי קרינה כלפי חוץ מן הנקודה. המעגל הקטן יותר יוצר שוב מעגל עוד יותר קטן בפנימו כשזה מתהווה מן הקרינה-החוצה של מה שמצוי בפנים. המעגל יוצר שוב מעגל כזה. מה שמצוי בתוך הישות האנושית בא במגע עם פנים הקוסמוס, הנקודה שבה באים חושינו במגע עם העולם נמצאת היכן שאותו חלק מן האדם שמבקיע מבפנים כלפי חוץ בא במגע עם מה שמגיע מן הקוסמוס מבחוץ כלפי פנים.

במשמעות זו האדם מהווה עולם קטן, מיקרוקוסמוס לעומת המקרוקוסמוס. אולם מכיל הוא את כל הפלאים והסודות של מקרוקוסמוס זה אלא שבכיוון התפתחות קוטבי.

זה היה יכול להיות אך לרעת המשך האבולוציה של האדמה אילו היו העניינים אך ורק כפי שאפיינתי אותם עד כה, האדמה היתה פולטת מקירבה את ישויות הקרפדות והיתה נכחדת ביום מן הימים כפי שחייב האדם הפיזי להיכחד ללא שום המשכיות. עד כה התבוננו אך ורק בקשר שבין האדם לבין בעלי החיים והקמנו אך גשר קט אל ישות הצמחים. יהיה עלינו כעת לחדור יותר לתוך ממלכת הצומח ולאחר מכן אל ממלכת ישות המינרלים ואנו נראה כיצד נתהוותה ישות המינרלים במהלך עידן האדמה. כיצד הונחו למשל, קמעא-קמעא, תצורות הסלעים, למשל, של ההרים הראשוניים שלנו, על ידי הצמחים וכיצד בהמשך, הונחו לאט לאט הרי הגיר (הציפחה) על ידי בעלי החיים. ממלכת המינרלים מהווה את המשקע של ממלכת הצמחים ובעלי החיים ולמעשה מהווה היא את המשקע של בעלי החיים נמוכי ההתפתחות ביותר. הקרפדות לא תורמות רבות לאלמנט המינרלי של האדמה, גם הדגים מעט יחסית, אולם בעלי החיים נמוכי ההתפתחות והצמחים תורמים הרבה. היצורים נמוכי ההתפתחות, שמכוסים בשריון עשוי אבן צור וגיר, או רק קליפה גירית, משאירים מאחריהם את מה שיצרו תחילה מטבע בעל החיים או הצמח שלהם ואז המינרלי מתפורר. וכאשר מתפוררת סובסטנציה מינרלית זו, נוטל כוח ממערך עליון יותר תוצאות אלה של התפוררות מינרלית ומקים מהן עולמות חדשים. האלמנט המינרלי בכל מקום יכול להיעשות החשוב ביותר מכל הדברים.

כאשר נעקוב אחר מהלך האבולוציה של האדמה: מצב חום, מצב-אוויר, מצב נוזלי ומצב-ארצי-מינרלי נאמר, שהראש האנושי נטל חלק בכל המטמורפוזות הללו כשהמטמורפוזה המינרלית היתה הראשונה שפעלה כלפי חוץ בפירוק השלד של הראש, על אף שעדיין נוצֵר הוא בו חיוּת-מה. ברם, ראש אנושי זה נטל חלק במטמורפוזה המינרלית-הארצית באורח אפילו ניכר יותר. במרכז הראש האנושי, בתוך מבנה המוח מצוי איבר שצורתו דומה לפירמידה והוא הבלוטה האצטרובלית. בלוטה זו, שמיקומה בקרבת ה-corpus quadrigemina והתלמית האופטית, מפרישה מתוכה את הקרוי חול המוח שהוא אבנים קטנטנות בצבע צהוב-לימון שמונחות בערמות קטנות בקצה אחד של הבלוטה הזאת ואשר מהוות למעשה את האלמנט המינרלי במוח האנושי. אם אין הן מונחות שם, אם האדם אינו נושא חול-מוח זה, אלמנט מינרלי זה בתוכו, כי אז נעשה הנו לאידיוט או לקרטין (הדיוט). אצל האנשים הנורמליים גדולה יחסית הבלוטה האצטרובלית. אצל הקרטינים נמצא בלוטות אלה כשגודלן לא יותר משל זרעי קנאביס, הללו אינן יכולות להפריש את חול המוח.

במשקע מינרלי זה ממוקם אדם-הרוח ודבר זה מציין כבר שהחי אינו יכול להחזיק ברוח ושהרוח האנושית זקוקה לדומם כנקודת המרכז שלה, שזה נחוץ לה מירבית בתור רוח חיה ועצמאית.

היתה זו התקדמות נאה שהובילה אותנו מתצורת הראש של הפרפר, מתצורת הראש של הציפור כלפי מטה אל הזוחלים ואל הדגים. כעת נעפיל שנית ונלמד את מה שיעניק לנו רוב סיפוק כממלכת בעלי החיים – ממלכות הצמחים והמינרלים. וכשם שהיה לאל ידנו להסיק מידע אודות העבר מממלכת בעלי החיים, כך נוכל להפיק תקווה מממלכת המינרלים למען עתיד האדמה. בעת ובעונה אחת נחוץ יהיה, בהרצאות הבאות, להיכנס לתוך טבע בעלי החיים הארעיים (הביניים) מן האספקטים השונים ביותר, כי בסקירה זו היה לאל ידי אך לגעת בבעלי-חיים בעלי חשיבות ראשונה במעלה, אשר, ניתן לומר, מופיעים כנקודות-מפתח של האבולוציה.

———————————–

  1. ‘הכוחות הפורמטיביים בקוסמוס, באדמה ובאדם’ מאת גינתר ווקסמות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *