רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בדורנאך שוויץ

מ – 19.10.1923 עד 11.11.1923  GA 230

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דליה דיימל

עריכה: דניאל זהבי

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

חלק ראשון

הקשר שבין תנאי קיום בקוסמוס

ועל האדמה.

עולם בעלי החיים והאדם.

לא תוכלו לעסוק באדם באמצעות לוגיקה בלבד, אלא דרך הבנה שניתן להגיע אליה אך ורק כאשר האינטלקט, כצורך, יראה את העולם כיצירת אמנות.

הרצאה שנייה: 20.10.1923

לאחר שסקרנו בהרצאת אתמול את טבע בעלי החיים של המרומים, שמייצגם הוא העיט: בעלי החיים של האזור האמצעי, שמייצגם הוא האריה: ובעלי החיים של מעמקי-האדמה המיוצגים על ידי השור או הפרה, נוכל היום להפנות את תשומת לבנו אל זיקת האדם אל היקום מאותו אספקט מיוחד שמגלה את הזיקה הצורנית של הישות האנושית אל מייצגים אלה של עולם בעלי החיים.

הבה ונפנה תחילה את מבטנו אל האזורים העליונים יותר שעליהם אמרנו אתמול, שכאשר מפיק מהם בעל החיים את כוחותיו המיוחדים גורמים הם לכל בעל החיים להיעשות למערך-ראש. שם רואים אנו שהציפור חבה את עצם ישותה לאטמוספירה רווית-חמה. אטמוספירה רווית-חמה זו – כל דבר שיכולה הציפור לקלוט מעצם העובדה שהיא חבה לה את החלק החשוב ביותר של ישותה – מהווה צורך לציפור. אמרתי לכם אתמול שבכך תלויה היצירה הממשית של הפלומה. ישותה המהותית של הציפור מצויה בפנים. מה שנסב בציפור על ידי העולם החיצוני מתממש בפלומתה. אך כאשר השפעת אוויר רווי-שמש זה אינה מוטבעת על הישות מבחוץ, כבמקרהו של העיט, אלא פועלת מבפנים כבמערכת העצבים של האדם, כי אז נוצרות מחשבות, מחשבות ארעיות כפי שאמרתי, מחשבות של ההווה המידי.

כאשר מפנים אנו את מבטנו אל המרומים ומתמלאים מכל אשר נובע מהתבוננות מעמיקה שכזאת, מוסבת שימת לבנו אל האווירה הרוגעת ואל אור החמה שזורם. אל לנו לחשוב על השמש כבודדה. השמש מחזקת בכוחה מעצם העובדה שבאה היא במגע עם האזורים השונים של היקום. הידע האנושי מביע זיקה זאת בקשרו את פעולות השמש למה שמכנים גלגל המזלות או הזודיאק, כך כשאור השמש נופל על האדמה ממזל אריה, מאזנים או עקרב מציינת משמעותו משהו שונה עבור האדמה על פי התעצמותו או היחלשותו על ידי כוכבי הלכת האחרים של המערכת הפלנטרית שלנו. וכאן מתהווים יחסים שונים ביחס לכוכבי הלכת השונים, היחסים לאלו הקרויים כוכבי הלכת החיצוניים (מרס, יופיטר וסטורן) שונים מאלה הקרויים כוכבי הלכת הפנימיים (מרקורי, וונוס וירח).

אם נתבונן כעת במערך גופו של העיט, חשוב ביותר לראות קודם כל באיזו מידה משתנים כוחות השמש, מתעצמים או נחלשים, בהיתקלותם בסטורן, יופיטר ומרס. אין זה לשווא שהאגדה מדברת על העיט כעל הציפור של יופיטר. בדרך כלל ניצב יופיטר כמייצג את כוכבי הלכת החיצוניים, ואם היינו משרטטים דיאגרמה שתבהיר למה מתכוונים הננו כאן, כי אז היה עלינו לשרטט את הספירה שיש לסטורן בחלל העולם ככוללת גם את יופיטר ומרס.

הבה ונשרטט זאת, כך שנוכל לראות זאת ממש, בדיאגרמה: ספירת סטורן, ספירת יופיטר וספירת מרס; ואז נמצא את המעבר לספירת השמש שנותנת לנו, בחלק החיצוני ביותר של המערכת הפלנטרית שלנו את פעילות הצוותא של השמש עם מרס, יופיטר וסטורן.

וכאשר רואים אנו את העיט חג באוויר מביעים אנו אכן מציאות באומרנו: כוחות אלה שזורמים דרך האוויר מן השמש באורח כזה שמורכבים הם מפעילות הצוותא של השמש עם מרס, יופיטר וסטורן, כוחות אלה הנם הללו ששוכנים בכל המבנה, בעצם הישות של העיט, אולם בד בבד שוכנים הם בתבנית הראש האנושי. כאשר מציבים הננו את האדם לתוך היקום בהתאם לטבעו האמיתי, הרי שעל האדמה הוא מהווה תמונה מזערית בלבד של עצמו ובאשר לראשו עלינו להציבו לתוך ספירת העיט.

עלינו לחשוב על האדם ביחס לראשו כשייך לספירת העיט ובזאת ציינו את האלמנט בישות האנושית הקשור בכוחות הנוטים כלפי מעלה.

האריה הנו המייצג של אותם בעלי חיים המהווים במשמעות הממשית של המילה חיות-שמש, שבהן מגלה השמש את כוחה המיוחד לה. האריה משגשג בצורה מירבית כשהקונסטלציות שמעל לשמש והקונסטלציות שמתחת לשמש ערוכות כך שמפעילות הן השפעה מועטת ביותר על השמש עצמה. או אז מופיעים אותם קווי אופי מיוחדים שתיארתי לפניכם אתמול, כלומר, שהכוחות של השמש עצמה, החודרים את האוויר, יוצרים אצל האריה מערכת נשימה מסוג כזה שבמקצבה שרויה היא באיזון מושלם עם מקצב מחזור הדם, לא בהתייחס למספר אלא בהתייחס לדינמיקה. אצל האריה מתאזן הדבר הזה באורח נאה להפליא. האריה מווסת את מחזור הדם שלו דרך הנשימה, ומחזור הדם ממריץ ללא הרף את זרימת הנשימה. אמרתי לכם שאת הדבר הזה אפשר לראות אפילו בצורה, בעצם המבנה של פה האריה. בצורה זו עצמה באה לידי ביטוי הזיקה הנפלאה שבין ריתמוס הדם וריתמוס הנשימה. אפשר לראות זאת גם במבט הראוי לציון של האריה, שנינוח הוא לכשעצמו ועם זאת מופנה באומץ כלפי חוץ.

אולם מה שחי במבט האריה חי גם באלמנטים שונים של הטבע האנושי, במערכת המטבולית, במערך הראש ובמערכת החזה או הלב, כלומר במערך-הריתמי של האדם. אם נצייר את פעילות-השמש המיוחדת יהיה עלינו לשרטט כך את הדיאגרמה של הישות האנושית, שנציב את לבה ואת הריאות הקשורות אליה, לתוך אזור פעילות שמש זו. כאן, בספירה זו מצוי טבע האריה שבאדם.

כשפונים אנו לכוכבי הלכת הפנימיים הקרובים יותר אל האדמה, לפנינו תחילה ספירת מרקורי. לזו זיקה מיוחדת לחלקים העדינים יותר של מערך העיכול של האדם, האזור שבו הופכים המזונות לסובסטנציה לימפתית וזו נישאת ומועברת אז לתוך מחזור הדם. בהתקדמנו הלאה מגיעים אנו לאזור פעילות וונוס. אזור זה קשור לחלקים הגסים יותר במידת-מה של מערך העיכול של האדם, בחלק זה של מערך הגוף האנושי שפועל בראש ובראשונה מן הקיבה על חומרי המזון שנקלטו פנימה. לאחר מכן מגיעים אנו לספירת הירח (משרטט הנני זאת בסדר הנהוג כיום באסטרונומיה, יכולתי אף לשרטט זאת באופן שונה). שם נכנסים אנו לאזור שבו פועלים וחוזרים ופועלים על הישות האנושית אותם תהליכי עיכול הקשורים לירח.

באופן זה מציבים אנו את האדם, ומשבצים אותו לתוך כל היקום. על ידי כך שנותנים אנו את דעתנו לאותן פעילויות קוסמיות שמבצעת השמש בצוותא עם מרקורי, וונוס וירח, מגיעים אנו לאזור שמכיל את הכוחות שנלקחים על ידי מערך בעלי החיים שהפרה מייצגת אותם עבורנו, במשמעות שאודותיה דיברתי אתמול. שם לפנינו, מה שהשמש אינה יכולה לבצע בעצמה, מה שהשמש יכולה להוציא אל הפועל אך ורק כאשר כוחותיה מונְחים אל האדמה באמצעות כוכבי הלכת הקרובים ביותר אל האדמה. כאשר כל הכוחות הללו בפעולה, כשאין הם זורמים ותו לא דרך האוויר, אלא חודרים דרך פני האדמה בדרכים שונות, פועלים ועולים כוחות אלה שוב ממעמקי האדמה. ומה שפועל כך כלפי מעלה ממעמקי האדמה משתייך אל הספירה שרואים אנו בהתגלמויותיה כלפי חוץ באורגניזם של הפרה.

הפרה הנה בעל-חיים של עיכול. יתר על כן, מהווה היא את בעל החיים שמוציא לפועל את העיכול באורח כזה שבתהליכי העיכול שלו מצויה ההשתקפות הארצית של משהו על-ארצי: כל תהליך העיכול שלה חדור באסטרליות שמשקפת את כל הקוסמוס באורח מופלא רווי אור. כפי שאמרתי אתמול, מצוי מלוא עולם באורגניזם אסטרלי זה של הפרה, אולם כל דבר כבד ערוך כך שכוח הכובד של האדמה פועל בו. עליכם אך לשים לב לכך שעל הפרה לכלות מדי יום ביומו שמינית ממשקלה במזונות. האדם יכול להיות מרוצה בחלק הארבעים ממשקלו ולהיות בריא. הפרה זקוקה לכוח הכובד של האדמה על מנת שתוכל למלא את הצרכים של האורגניזם שלה. האורגניזם שלה ערוך למען צורך זה, למשקל החומר שעליה לעכל מדי יום ביומו שהוא כשמינית ממשקלה. דבר זה קושר את הפרה בסובסטנציה החומרית שלה אל האדמה, בה בשעה שדרך האסטרליות שלה מהווה היא בעת ובעונה אחת השתקפות של המרומים, של הקוסמוס.

משום כך מהווה הפרה, כפי שאמרתי אתמול, מטרה ליראת כבוד כה מרובה לנאמני דת ההינדו. ההינדי אומר לעצמו: הפרה חיה כאן עלי אדמה, אולם מעצם עובדה זו מעצבת היא בסובסטנציה פיזית מוצקה השתקפות של משהו על-ארצי. כך הדבר באמת שטבעו של האדם ערוך כתקנו כאשר יש לאל ידו להביא לידי הרמוניה שלוש פעילויות קוסמיות אלה המתבטאות באורח חד-צדדי אצל העיט, האריה והפרה, כשהוא עצמו מהווה את המזיגה של פעילויות העיט, האריה והפרה.

בהתאם למסלול הכללי של המאורעות בעולם, חיים אנו כעת בתקופה כשעל אבולוציית העולם מאיימת סכנה מסוימת. סכנה זו אף היא, אם רשאי אהיה לנסח זאת כך, תשפיע על האדם באורח חד צדדי. מן המאות ה-14 וה-15 ועד לזמננו אנו, כאלה הן עובדות האבולוציה האנושית הארצית שבמידה הולכת ומתעצמת משתוקקות פעילויותיו של העיט להשתלט באורח חד-צדדי על הראש האנושי, פעילויות האריה על המערך הריתמי האנושי ופעילויות הפרה על המטבוליזם האנושי ועל כל פעילות האדם עלי אדמה.

זהו חותם תקופתנו, שמגמת הכוחות הקוסמיים להסב לפיצול תלת-ערכי של האדם וכל מערך מכוחות קוסמיים אלה שואף תדיר להדביר את האחרים. העיט שואף להכניס תחת עולו את האריה ואת הפרה ולהוציאם מכלל ערך, וכן הדבר ביחס לכל אחד מן האלמנטים האחרים. כשם שבתקופתנו פועל משהו מפתה במיוחד על תת-ההכרה של האדם: מפתה, כי במשמעות מסוימת מצוי אף משהו יפה בו. בחיים המודעים שלו האדם היום אינו מודע לכך, אולם אל התת-מודע שלו מנסרים והומים שלושה קולות דרך העולם והם מבקשים להעמידו בניסיון בפיתוייהם. ועלי לומר שזהו סוד פרק הזמן הנוכחי שלנו שמספירת העיט מתפעם כלפי מטה אל האדם מה שנותן למעשה לעיט את טבעו העיטי: מה שנותן לו את פלומת נוצותיו, מה שמרחף סביבו כאסטרליות. זהו טבע העיט עצמו שמצטלצל בתת-מודע של האדם.

וזוהי הקריאה המפתה:

למד לדעת את טבעי!

ואני אעניק לך את הכוח

לברוא יקום

בראשך שלך.

כך דובר העיט. זוהי הקריאה שבאה מעל, שברצונה לאכוף היום חד-צדדיות על האדם.

קיימת קריאה מפתה שנייה. קריאה זו באה אלינו מהאזור האמצעי, שם מעצבים כוחות הקוסמוס את טבע האריה, שם גורמים הם, במזיגת השמש והאוויר לאיזון בין מקצבי הנשימה ומחזור הדם, שמרכיב את טבע האריה. מה שרוטט כך דרך האוויר, מטבע האריה, מה שחפץ להכניס חד-צדדיות למערכת הריתמית של האדם, דבר זה דובר אל התת-מודע של האדם בצורה מפתה ואומר:

למד לדעת את טבעי!

ואני אעניק לך את הכוח

להלביש את היקום

בנגיהת האוויר הסובב.

כך דובר האריה.

לקולות אלה, שמדברים אל התת-מודע שבאדם, אפקט רב יותר מכפי שמשערים. כן, ידידי היקרים, ישנם טבעי אנוש מסוימים על האדמה הערוכים כך שעשויים הם לספוג את השפעתם. למשל: הללו שמאכלסים את המערב ערוכים כך שנוטים הם במיוחד להתפתות, לסטות מן הדרך, על ידי קולו של העיט. התרבות באמריקה, עקב הארגון המיוחד של אנשיה, חשופה במיוחד לפיתוי המוצע לה בדבריו של העיט. ואירופה המרכזית, החדורה הרבה בתרבות הקלסית הקדומה, שמכילה כה הרבה שגרם לגיתה למשל לערוך את מסעו לאיטליה, מסע שפעל על חייו כהשתחררות, אירופה המרכזית חשופה במיוחד למה שמובע בדברי האריה.

התרבות במזרח חשופה בראש ובראשונה למה שבא לידי ביטוי בדברי הפרה. וכשם ששני בעלי החיים האחרים מביעים דבריהם בדימויים קוסמיים, כך עולה ומתפעמת כלפי מעלה ממעמקי האדמה, כמו שאגה רועמת, הקריאה המביעה את מה שנעוץ בכובד של הפרה. כך הדבר באמת, כפי שתארתי לפניכם אתמול, שכאשר אנו רואים עדר של פרות ששבע מרעיה, רואים את הפרות כשהן רובצות ברביצתן המיוחדת להן, הרי שעצם צורתן מגלה שנתונות הן לגרביטציה של האדמה, וכל זה מותנה בכך שצורה גופנית זו חייבת להטמיע לתוכה יום יום שמינית ממשקלה. ולכך יש להוסיף שמעמקי האדמה, דרך השפעת השמש, מרקורי, וונוס וירח מפעילים כל זאת במערכת העיכול של הפרה. מעמקי האדמה חוזרים ומצטלצלים, כבעוצמה רועמת-דמונית, דרך עדר שכזה במלים:

למד לדעת את טבעי!

ואני אעניק לך את הכוח

לחטוף מהיקום

מידה, מספר ומשקל.

כך דוברת הפרה.

וזהו המזרח החשוף במיוחד לפיתוי של קריאה זו. הכוונה כאן היא, שעל אף שזהו המזרח, החשוף בראש ובראשונה לקריאה מפתה זו של הפרה, בשל כיבוד הפרה הקדום בהינדואיזם, הרי שאם פיתוי זה היה משתלט כך על האנושות ומה שהיה נגרם מקריאה זו ידו היתה על העליונה, כי אז היו השפעות אלה הנובעות מן המזרח יוצרות תרבות, שבהתפשטה על פני המרכז והמערב, היתה עוצרת את הקידמה וגורמת לניוון. כוחות האדמה הדמוניים היו פועלים באורח חד-צדדי על התרבות של האדמה. מה היה קורה למעשה?

היה קורה הדבר הבא: במהלך מאות השנים האחרונות, בהשפעת הטכנולוגיה שנסבה על ידי המדע החיצוני, מתהווים עלי אדמה חיים טכנולוגיים חיצוניים. כמובן שההישג הטכנולוגי שלנו נפלא בכל תחום. אולם במהות הטכנולוגית פועלים כוחות באורח חסר חיים, והגורמים החשובים בהפעלת כוחות חסרי חיים אלה באופן גמור ומוחלט עד כי יחייבו היווצרות שכבה מסוימת של תרבות על פני האדמה, גורמים אלה הם: מספר, מידה ומשקל. המאזניים, אמת המידה – לשקול, לספור ולמדוד – אלה מהווים את האידיאל של המדען המודרני, של הטכנאי המודרני, שכל עיסוקם תלוי למעשה במדע החיצוני. הדברים הגיעו עד לידי כך שמתמטיקאי נודע בימינו, כתשובה לשאלה מהו ערך הקיום? נתן את התשובה הבאה. (פילוסופים מכל התקופות ניסו לענות על השאלה: מהי הממשות?) פיזיקאי נודע זה משיב: מה שאפשר למדוד אותו – ממשי הנו, מה שאי אפשר למדוד – בלתי ממשי הוא. האידיאל הוא לנהוג כלפי כל יצור באורח כזה שאפשר יהיה להביאו אל המעבדה, לשקול, למדוד ולספור אותו וממה שנשקל, נמדד ונספר מורכב המדע או מה שניצב תחת שם זה. כל זה זורם אז לתוך הטכנולוגיה. המספר, המידה והמשקל נעשו לאמות המידה של התרבות כולה.

והנה, כל עוד פונים האנשים בהבנתם הרגילה בלבד למידה, מספר ומשקל אין הדברים גרועים כל כך. האנשים ללא ספק פקחים מאוד, אולם עדיין רחוקים הם מאוד מלהיות פקחים כמו היקום. ומשום כך אין הדברים יכולים להיות גרועים במיוחד כל עוד נוהגים הם, בהשוואה אל היקום, במדידה, בשקילה ובספירה באורח חובבני. אולם אם התרבות של ימינו היתה משתנה בטרנספורמציה להתקדשות היו הדברים גרועים באמת אם היתה נשארת גישת-נפש זו. ודבר זה עלול לקרות אם התרבות של המערב, שניצבת כולה בסימן מידה, מספר ומשקל, היתה מוצפת על ידי מה שעשוי להתרחש במזרח, הינו, שדרך מדע ההתקדשות יהיה לאל ידם של האנשים לרדת לעומקו של מה שחי רוחית באורגניזם של הפרה. כי אם תחדרו לתוך האורגניזם של הפרה, העמוס לעייפה בכובד ארצי, בשמינית משקלה בחומרי מזון, בכל אשר אפשר לשוקלו, למודדו ולמנותו, תלמדו לדעת מה נערך רוחית בפרה על ידי כובד ארצי זה. אתם תלמדו להבין את כל האורגניזם של הפרה כשזו רובצת ומעכלת באחו, ובתהליך עיכול זה באות לידי ביטוי התגלויות נפלאות מן האסטרליות של היקום. או אז תלמדו לעצב את מה שאפשר לשקול, למדוד ולמנות לתוך שיטה שבאמצעותה תוכלו להשתלט על כל הצורות האחרות של התרבות ולהטיל על כל כדור הארץ תרבות אחת שלא תעשה דבר אלא תשקול, תמנה ותמדוד בגורמה על ידי כך ששאר הדברים ייעלמו. כי מה תהיה התוצאה מחדירה לרזי מערך גופה של הפרה? זוהי שאלה רצינית ביותר, שאלה בעלת משמעות כבירה. מה תהיה התוצאה?

ובכן, כל האופן שבו מרכיבים האנשים מכונות שונה מאוד לפי טבעה של המכונה הנדונה: אולם כל דבר נוטה לכיוון ההתפתחות ההדרגתית של מכונות פרימיטיביות, בלתי מושלמות עדיין למעין מכונה שתלויה בויבראציות, כשהמטרה היא לעשות את המכונות לאפקטיביות באמצעות תנודות, באמצעות תנועות שמתנהלות במחזוריות מסוימת. הכל רץ במהירות לכיוון מכונות כאלה. ברם, כשיוכלו אי-פעם להרכיב מכונות אלה הפועלות בקואורדינציה באורח כזה כפי שאפשר ללמוד מחלוקת חומרי המזון באורגניזם של הפרה, כי אז התנודות שמופקות ועולות אל פני כדור הארץ על ידי המכונות, תנודות ארציות זעירות אלה, תתנהלנה במסלולן באופן כזה שמה שמצוי מעל לאדמה יפעם וירטוט יחד עם מה שמתחולל על האדמה, כך שהמערכת הפלנטרית שלנו במסלוליה, תיאלץ לרטוט עם מערך האדמה שלנו כשם שמיתר שמכוון לצליל מסוים רוטט באחווה כשצליל דומה מופק באותו תדר.

זהו החוק המחריד של ההתפעמות באחוות תנודות שיתגשם אם הקריאה המפתה של הפרה תמשוך בעורמה את המזרח לכך שיהיה לאל ידו לחדור באורח משכנע בהחלט לתוך התרבות המכניסטית, הבלתי-רוחית של המערב והמרכז ועל ידי כך יתאפשר להפיק על האדמה מערך מכני שיתאים בדיוק למערך המכני של היקום. עקב כך ייעלמו ויכלו מן התרבות האנושית כל מה שקשור לפעילות האוויר, לכוחות היקף-האדמה, וכל הקשור לפעילות הכוכבים. מה שחווה אדם, למשל, דרך מעגל השנה, מה שחווה הנהו בחיותו יחדיו עם חיי הנביטה וההנצה של האביב, עם חיי הקמילה והגסיסה של הסתיו, כל זה יאבד ערכו בעיניו. התרבות האנושית תפעם עם השקשוק והקשקוש של ריטוט המכונות ועם התהודה של שקשוק וקשקוש אלה שיזרמו כלפי מטה אל פני האדמה מן הקוסמוס כריאקציה למכניזציה של האדמה.

אם תבחנו חלק ממה שפעיל כיום כי אז תאמרו לעצמכם: חלק מהתרבות של ימינו מצוי כבר למעשה בנתיב להציב לפניו כמטרה אלמנט מחריד זה של ניוון.

וכעת הפנו את מחשבותיכם למה שעלול לקרות אם המרכז ייפול טרף לפיתויים שבדברי האריה. כי אז לא תתהווה, אמנם, הסכנה שאותה אפיינתי זה עתה. או אז ייעלם בהדרגה המכניזם מעל פני האדמה. התרבות לא תיעשה מכנית והאדם, בכוח חד-צדדי, יתמסר לכל מה שחי ברוח ובמזג-האוויר, במעגל השנה. האדם יהיה כפוף למהלך השנה ועל ידי כך ייאלץ לחיות במיוחד ביחסי הגומלין שבין מקצבי הנשימה שלו ומחזור דמו. הוא היה מפתח בעצמו את מה שחייו הבלתי-רצוניים יכולים לתת לו. בעיקר היה מפתח את טבע החזה שלו. עקב כך היתה מתפשטת על פני התרבות של האדמה אנוכיות-אנוש כזאת עד כי כל אחד היה מתמקד בחייו-הוא עבור עצמו בלבד, ואף אדם לא היה מוטרד ודואג לשום דבר אלא לאושרו שלו. לפיתוי זה חשופה התרבות של המרכז, כזאת היא הווית הקיום שמרחפת כמו צל גורלי מעל לתרבות של האדמה.

ושוב, אם הקריאה המפתה של העיט היתה מושכת בקסמיה את המערב עד כי היה עולה בידו להרחיב את אורח החשיבה שלו ואת גישת שכלו על פני כל האדמה, בקושרו עצמו באורח חד-צדדי בסוג זה של חשיבה ובגישה השכלית שלו, כי אז היה מתעורר באנושות כחטיבה אחת הדחף להיכנס לזיקה עם העולם העל-ארצי, כפי שהיה פעם, כפי שהיה בראשית, בתחילת האבולוציה של האדמה. האנשים יחושו בדחף לחסל את מה שזכה בו האדם עבור עצמו בחירות ובעצמאות. הם היו רוצים להיות אך ורק ובאופן מוחלט באותו רצון בלתי מודע שמניח לאלים לשכון בשרירים ובעצבים של האדם. ברצונם לסגת לתנאי קיום פרימיטיביים, לראיה רוחית פרימיטיבית, ראשונית. האדם היה רוצה לשחרר את עצמו מן האדמה על ידי תפנית לאחור אל ראשית האדמה.

עלי לומר, שבאשר לראיה רוחית מדוקדקת מודגש הדבר עוד יותר מעצם העובדה שאל האדם מתקרב באופן מתממש ובא מה שאפשר לקרוא לו הקול של הפרה הלועסת שאומר: "אל נא תסתכל כלפי מעלה, כל הכוח בא מן האדמה, למד לדעת את כל המצוי בפעילות האדמה ואתה תיעשה לאדון האדמה. אתה תנציח את תוצאות פעולתך על האדמה". כן, אם האדם היה נכנע לקריאה מפתה זו, בלתי אפשרי היה לחמוק מן הסכנה עליה דיברתי: המכניזציה של תרבות האדמה. כי האסטרליות של חיית-עיכול זו רוצה להפוך את העכשוויות לתמידית, רוצה לעשות מן ההווה-נצחי. ממערך גופו של האריה לא נובע מה שרוצה להפוך את ההווה לנצחי אלא ובעצם מה שהיה רוצה לעשות את ההווה ארעי ככל האפשר, שהיה רוצה לעשות כל דבר לשעשוע בלבד של עונות השנה שתמיד חוזרות על עצמן, מה שהיה חולף במשב הרוח ובמזג האוויר, במשחק קרני השמש, בזרמי האוויר. וגם התרבות היתה לובשת אופי זה.

אם, כהבנה של ממש, מתבונן אדם בעיט במעופו באוויר, נראה היה לו, לאדם, כאילו נושא העיט על פלומת נוצותיו את זיכרון מה שהיה קיים בעצם ראשית האדמה. הוא נוצֵר בפלומת נוצותיו את מה שפעל עדיין לתוך האדמה מלמעלה. ניתן לומר שבכל עיט ועיט רואים אנו את אלפי השנים של עבר האדמה. בטבעו הפיזי עדיין לא נגע באדמה ולכל היותר אך ורק למטרת ציד טרפו, ולא למען שביעות רצון-חייו הוא. על מנת להגשים את חייו חג העיט באוויר, הואיל ואדיש הנו למה שמתפתח על האדמה; היות ומקבל הוא את שמחתו ואת ההשראה שלו מכוחות האוויר, משום שהוא בז למעשה לחיי האדמה והיה רוצה לחיות באותו אלמנט, בו חיתה האדמה עצמה כשעדיין לא היתה אדמה, כאשר, בראשית האבולוציה שלה חדורה היתה עדיין בכוחות שמימיים. העיט הוא היצור הגאה שאינו רוצה ליטול חלק באבולוציה של האדמה המוצקה, שפרש מהשפעת תהליך ממצק זה והיה רוצה להישאר מלוכד אך ורק עם אותם כוחות שהיו קיימים בתחילת האדמה.

כאלה הם דברי החכמה שניתנים לנו על ידי ייצוג תלת-מהותי זה של ממלכת בעלי החיים, אם נוכל לראותם ככתב עצום וכביר שנחקק לתוך היקום עבור פענוח חידותיו. כי לאמיתו של דבר מהווה כל דבר ודבר ביקום אות כתובה אם אך היינו יכולים לקרוא אותה. וכאשר נוכל לקרוא את הקשר ביניהן, נבין את חידת היקום.

איזו משמעות מלאה יש לדברים כאשר מכירים אנו בכך שכאשר מודדים אנו במצפן או באמת-המידה, כאשר שוקלים אנו במאזניים, כאשר מונים אנו – זהו למעשה משהו עשוי קטעים קטעים: הוא נעשה לשלמות כאשר מבינים אנו את מערך גופה של הפרה ברוחיות הפנימית שבו. פירושו של דבר לקרוא את רזי היקום. קריאה זו בסודות היקום מובילה להבנת ישות העולם והאדם. זוהי חכמת ההתקדשות המודרנית. את זה יש להגות בעת הנוכחית מתוך מעמקי חיי הרוח.

קשה לאדם בימינו להיות אדם באמת. כי אם רשאי אהיה לנסח זאת כך אגיד שבפני שלושת טיפוסי בעלי החיים מתנהג האדם כדישון במשל שסיפרתי לכם אתמול. מה שרוצה להיות חד צדדי לובש צורה מסוימת. האריה נשאר אריה אולם בחפצו שיתר חיות הטרף יהיו מטמורפוזות של שאר מייצגי-בעל החיים. ועל כן עבור מה שמהווה למעשה עיט הוא שם כתחליף חיית טרף קרובה לו – הצבוע, שטבעה הוא לחיות מן המתים, מאלמנט המוות המתהווה בראש שלנו ואשר תורם ללא הרף, בכל רגע ורגע, חלקיקים קטנטנים לכיוון מותנו וכך ממיר משל זה את העיט בצבוע, בצבוע שמכרסם מהקמל. ובמקום הפרה, בקו אחד עם הניוון, שם האריה את חיית הטרף הקרובה לו – את הזאב. וכך יש לנו במשל את קבוצת שלושת בעלי החיים: את האריה, את הצבוע ואת הזאב. והיות וכיום ניצבות הקריאות המפתות זו מול זו נוצר קיטוב בסימבוליות הקוסמית שלהן בכך שכאשר מפעמות הקריאות המפתות, צולל העיט לאדמה ונעשה לצבוע והפרה אינה רוצה עוד להיות, בדרכה הקדושה, הצנועה, להשתקפות הקוסמוס, והיא הופכת לזאב רעבתן.

כעת נוכל לתרגם את האגדה, שבה סיימתי את ההרצאה אתמול, מהנוסח הכושי לנוסח התרבות המודרנית. אתמול היה עלי לספר אגדה זו ממה שאפשר לקרוא לו נקודת הראות של הכושי: האריה, הזאב והצבוע יצאו לציד. הם הרגו דישון. ראשית התבקש הצבוע לחלק את הטרף. הוא חילק אותו לפי ההיגיון של הצבוע ואמר: "שליש לכל אחד, שליש לאריה, שליש לזאב ושליש בשבילי" ועל כן נאכל הצבוע. ועתה פנה האריה אל הזאב ואמר: "אתה תחלק את זה" והזאב אמר: "אתה תקבל את השליש הראשון משום שהרגת את הצבוע, ועל כן מגיע לך חלקו של הצבוע גם כן. השליש השני הוא שלך. כי לפי משפטו של הצבוע מגיע לך שליש בכל מקרה, כי לכל אחד מאתנו היה מגיע שליש. ואתה מקבל את השליש האחרון, כי מכל החיות אתה החכם והאמיץ ביותר". האריה אמר אל הזאב: "מי לימד אותך לחלק באופן מצוין כל כך?" השיב הזאב: "הצבוע לימדני זאת."

הלוגיקה אחת היא בשני המקרים, אולם ביישומה למציאות נובע משהו שונה לחלוטין אם הצבוע, או הזאב מניסיונו של הצבוע משתמשים בלוגיקה. עצם העניין נעוץ ביישום הלוגיקה למציאות.

כעת נוכל אף לתרגם משל זה למה שאוכל לכנותו בשם: הנוסח של התרבות המודרנית ולספר את הסיפור באורח שונה במידת-מה. ואנא, שימו לב שמה שמספר הנני תואם לכל ההתפתחות של המהלך הכביר של התרבות. כך, בהתבטאו באורח מודרני, עשוי הסיפור להתנהל אולי כך: הדישון נקטל. הצבוע פורש וחורץ גזר דין ללא מלים, אין הוא מעז לעורר את חמת האריה. הוא נסוג בחורצו משפט בדממה וממתין מאחורי הקלעים. האריה והזאב מתחילים כעת להיאבק ביניהם על גופו של הדישון. הם נלחמים ונלחמים, עד היפצעם למוות, שניהם מתים מפצעיהם. כעת בא הצבוע וטורף את הדישון, הזאב והאריה לאחר שנכנסו למצב של התפרקות. הצבוע הנו בבואת המצוי באינטלקט האנושי, האלמנט בטבע האנושי שהורג. הוא הנו הצד הקוטבי, הקריקטורה של תרבות העיט.

אם חשים הנכם מה ברצוני למסור לכם על ידי החדרת אירופאיות למשל הקדום של הכושי, כי אז תבינו שדווקא בעת הנוכחית יש להבין לאשורם דברים אלה. אולם הם יובנו כהלכה רק אז כשבאופוזיציה לקריאה המפתה התלת-מהותית, לקריאת העיט, האריה והפרה ילמד האדם מה הוא עצמו חייב להביע, אותה הבעה שהיום חייבת להיות מילת המפתח הטובה לכוח חשיבתו ופעילותו של האדם.

עלי ללמוד

את כוחך, הפרה

מן השפה

שהכוכבים מגלים בי.

להבין במלוא היקפה את גרביטציית האדמה ולא רק כשקילה, מדידה וספירה. להבין לא רק את מה שמצוי במערך הגוף הפיזי של הפרה, אלא את מה שמתגלם בה. להפנות את מבטנו בענווה ממערך גופה כלפי מעלה אל הגבהים הרוחיים, דבר זה לבדו יבטיח החדרת רוחיות למה שאלמלא כן ייהפך לתרבות מכניסטית של האדמה.

ההבעה השנייה של הישות האנושית צריכה להיות:

עלי ללמוד

את כוחך, האריה

מן השפה

שהחלל הקוסמי מסביב

מפעיל בי במהלך השנה והיום.

שימו לב למלים: 'מגלים', 'מפעיל'.

וההבעה השלישית שהאדם חייב ללמוד היא:

עלי ללמוד

את כוחך, העיט

מן השפה

שחיים ילודי-אדמה

בוראים בי.

האדם חייב להציב את הבעתו המשולשת נוכח הקריאות המפתות החד צדדיות, אותה הבעה תלת-מהותית שמשמעותה עשויה להביא את החד צדדי לידי איזון הרמוני. עליו ללמוד להסתכל לעבר הפרה, אולם לאחר היכנסו בחוויה עמוקה לתוך טבעה, עליו להפנות את מבטו כלפי מעלה, למה שמתגלה בשפת הכוכבים. עליו ללמוד להפנות את מבטו כלפי מעלה אל העיט ואז, לאחד חווייתו העמוקה בפנימו בטבע העיט עליו להתבונן למטה במבט צלול שטבע העיט העניק לו ולצפות במה שנובט ומנץ מהאדמה וכן במה שפועל מלמטה למעלה במערך גופו של האדם. עליו ללמוד להסתכל באריה במה שהאריה מגלה לו מן הנישא ברוח מסביב לו, מה מבזיק לעומתו בברק, מה רועם סביבו ברעם, למה מסבים הרוח ומזג האוויר במהלך עונות השנה בחיי האדמה שלתוכם משובץ האדם בעמלו.

וכך, בהפנות האדם את מבטו הפיזי כלפי מעלה ואת מבטו הרוחי כלפי מטה, כשיפנה כצורך את מבטו הפיזי כלפי מטה ואת מבטו הרוחי כלפי מעלה, כשיפנה כצורך את מבטו הפיזי לעבר המזרח, כשמבטו הרוחי מופנה לכיוון הנגדי אל המערב – כשהאדם יאפשר איפוא למעלה ומטה, קדימה ואחורה, מבט רוחי ומבט פיזי להתמזג הדדית, לחדור הדדית זה בזה, כי אז מסוגל יהיה לקלוט ולהבין את הקריאות המהותיות והן יעניקו לו עוצמה ולא תשישות – את קריאת העיט מהמרומים, את קריאת האריה מההיקף הקרוב לאדמה ואת קריאת הפרה מלמטה, מתוך האדמה.

את הדבר הזה חייב האדם ללמוד בהתייחס לזיקה שלו אל היקום, כך שעל ידי זה ייעשה מוכשר יותר ויותר לפעול למען התרבות של האדמה ולשרת אותה לא לכיוונה אלא למען קידמתה העולה.

למד לדעת את טבעי! למד לדעת את טבעי! למד לדעת את טבעי!

ואני אעניק לך את הכוח ואני אעניק לך את הכוח ואני אעניק לך את הכוח

לחטוף מהיקום להלביש את היקום לברוא יקום

מידה, מספר ומשקל. בנגיהת האוויר הסובב. בראשך שלך.

כך דוברת הפרה כך דובר האריה. כך דובר העיט

מזרח מרכז מערב

עלי ללמוד

את כוחך, הפרה

מן השפה

שהכוכבים מגלים בי.

עלי ללמוד

את כוחך, האריה

מן השפה

שהחלל הקוסמי מסביב

מפעיל בי במהלך השנה והיום.

עלי ללמוד

את כוחך, העיט

מן השפה

שחיים ילודי-אדמה

בוראים בי.