האדם ועולם הכוכבים
רודולף שטיינר
שבע הרצאות שניתנו בדורנאך 1922
26.11.1922 – 22.12.1922
GA219
תרגם מאנגלית: עלי אלון
הקלדה ועריכה: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן
הרצאה חמישית – דורנאך 16.12.1922
כושרות אנוש וקשריהם לישויות אלמנטריות
הכושרות שאדם זקוק להם על מנת שיוכל להתייצב מול העולם ולפעול בו במשך חייו הארציים קשורים כפי שהראיתי, בפעילויותיו בעולם הרוח בין המוות לבין לידה מחדש. פירושו של דבר הוא שכאן על האדמה חי האדם בספירות מסוימות אשר אין להן ממשות מטבען והמביאות להתגלות רק כאשר מתבוננים בה מן המישור העל-חושי.
נפנה את שימת לבנו היום לשלושה שטחים המרכיבים, למעשה, את כל הפעילות האנושית על האדמה: למחשבות, שבאמצעותן משתדל האדם להביא את האמת לעולם. לרגשות, במידה ובאמצעות עולם הרגש שלו משתדל האדם לברוא את היפה; ולטבע רצונו במידה ומתכוון הוא להגשים את הטוב באמצעותו. כשאנו מדברים אודות מחשבות מתכוונים אנו לאותו מישור שדרכו עשויה האמת להיקלט. אולם מחשבות לכשעצמן אינן יכולות להיות ממשיות. כשם שברור לנו שבאמצעות מחשבותינו עלינו להביא לידיעתנו את מהות האמת של הממשי יש להודות בדבר שהמחשבות במהותן, אינן יכולות להוות ממשות. דמו לעצמכם לרגע, שהיה עליכם להיאחז דרך קבע במחשבותיכם כשם שמחזיקים אתם במוחכם או בלבבכם; אילו כך היה הדבר, כי אז היוו מחשבות אלה עצמן מהות ממשית. כי אז לא היינו יכולים לקלוט דרכן ממשות, וכן לא היינו יכולים כלל להביע דרך הדיבור האנושי את מה שהדיבור האנושי מיועד להביעו – אילו היווה זה ממשות במלוא מובן המילה במשמעות הארצית המקובלת. אילו בכל פעם שהיינו הוגים משפט היינו מוכרחים להפעיל בכבדות משהו מתוך הפה, כי אז לא היינו מסוגלים לבטא דבר; כי היה זה כמו לייצר משהו.
במשמעות זו המדובר אינו מהווה משמעות לכשעצמו, אלא "מציין" ממשות, כשם שהמחשבות עצמן אינן מהוות ממשות אלא רק מציינות ממשות. וכאשר מתייחסים אנו לטוב, אנו מוצאים ומגלים שמה שנוצר באמצעות ממשות פיסית לעולם אינו יכול להיקרא טוב. עלינו להעלות ממעמקי הווייתנו את האימפולס, את הדחף אל הטוב, בתחילה כדבר שהוא בלתי ממשי לחלוטין, ואזי לעשותו לממשות. אילו הדחף אל הטוב היה בוקע ועולה כמו רעב, כמו ממשות חיצונית, כי אז היה הופך הטוב למה שאין הוא צריך להיות. ושוב כשמתבוננים אתם בפסל אינכם חושבים אף לרגע שתוכלו לשוחח עמו. הוא מהווה תדמית ותו לא. ובתדמית מתגלה משהו, כלומר – יופי. וכך הדבר לגבי האמת, הממשות מתאפיינת על ידה, אולם האמת עצמה נעה באלמנט של אי-מציאות. כך הדבר לגבי היופי, וכך הדבר לגבי הטוב.
הכרחי הדבר שמחשבותיו של האדם לא תהווינה הן עצמן ממשות. דמו לעצמכם – אילו היו המחשבות נעות ונדות בראש כמו דמויות-עופרת, כי אז ללא ספק, היו חייהם מודעים להן כמו לממשות. אולם מחשבות עופרת אלו לא היו מסוגלות לאפיין דבר עבורכם, כי היו מהוות הן עצמן משהו ממשי.
כשם שמחשבות, יופי וטוב – אינם יכולים להיות ממשיים, במישרין, כך אמת הדבר שהממשות היא הכרחית בעולם הגשמי-הארצי הזה על מנת שתהיינה לנו מחשבות, על מנת שנוכל להביא את היופי להתגלות, דרך האמנות, ועל מנת שנגשים את הטוב.
בדברי אודות זה מגיע אני היום אל מישור במדע הרוח העשוי להוליכנו בעומק רב אל הרוחיות המצויה מסביבנו כאן על האדמה, החשובה מאוד להוויית הקיום הארצית, אולם בטלה לחלוטין מהתבוננות אפשרית של החושים ועל כן אין להשיגה בתודעה הרגילה התלויה כולה כפי שאתם יודעים, בתחושה פיסית.
העובדה היא, שאנו מוקפים בכל מקום על ידי ישויות רוחיות מגוונות ובעלות שוני רב ועצום, אלא שהתודעה הרגילה אינה חשה בהן. קיומן הכרחי על מנת שנוכל כישויות אנוש לגלות את כושרותינו, על מנת שתהיינה לנו מחשבות קלילות וחולפות ברוח הדמיון, שאינן נוכחות בראשינו כמשקלות עופרת, ושאינן מהוות ממשות הן עצמן, אלא עשויות לאפיין את הממשות.
היות והכרחי הדבר שתהיינה ישויות בעולם שתמנענה בעד מחשבותינו שללא-ממשות מלהיעלם מיד מעימנו כלעומת שבאו. אנו, בני האדם, אנו בעצם כה איטיים, כה כבדי תנועה מכדי להחזיק במחשבותינו בחוזקה ללא עזרה בתודעה הרגילה.
צריכות להיות עימנו ישויות אלמנטריות, ישויות שתעזורנה לנו שוב ושוב לאחוז במחשבותינו בחוזקה. ואומנם קיימות ישויות אלמנטריות כאלה, אלא שמאוד קשה לגלותן היות והן מתחבאות תדיר. כאשר שואלים אנו: כיצד קורה באמת שיכולים אנו לאחוז במחשבה זו שאין לה כלל וכלל ממשות? מי מסייע בידינו לעשות זאת? אף בשאלנו כך, עלולים אנו לטעות בתשובה ובייחוד כשהעניין נידון לאור המדע הרוחי, הואיל ובו ברגע, כשאנו מתחילים לשאול את עצמנו את השאלה: על ידי מי מוחזקות המחשבות עבור בני האדם? כי אז על ידי עצם תשוקה זו לדעת אודות היצורים-הרוחיים האוחזים היטב במחשבות, אנו מובלים אל ממלכת הישויות האהרימניות, אנו שוקעים בממלכת ישויות אלה ובו ברגע מתחילים להאמין, על אף שזוהי, כמובן, אמונה מוטעית, שהאדם מוכרח להיות נתמך על ידי הרוחות האהרימניות על מנת לאחוז היטב במחשבות, כדי שלא תיעלמנה ברגע שהוא מחזיק בהן. עקב זה רוב בני האדם הם, שלא במודע, אף מוקירי תודה לישויות האהרימניות עבור תמיכתן בהם בחשיבתם. אולם זוהי הכרת תודה שלא במקומה, הואיל וקיימת ממלכה שלמה של יצורים אשר תומכים בנו, ובייחוד בעולם מחשבותינו, ואשר כלל וכלל אינם אהרימניים.
את היצורים האלה קשה למצוא ולגלות בעולם הרוחי, אף לראיה רוחית מאומנת היטב. ניתן למוצאם לעתים בהתבוננות באדם נבון מאוד בעבודתו; כשמתבוננים באדם כזה אפשר לראות שסובבת אותו להקה מעופפת-מרחפת של יצורים. אין הוא מסתובב לבדו, כי יצורים רוחיים אשר אינם משתייכים לסביבה האהרימנית מעופפים בעקבותיו לכל אשר ילך. ואופיים שונה לחלוטין מן ההם. לראשונה אדם לומד להכירם כשמתבונן הוא בישויות האחרות המשתייכות לסביבה האהרימנית, לממלכות האלמנטריות, ועל כן אינן ניתנות לראייה דרך החושים; ואשר פעילוֹת כשבוקעות ועולות תצורות בטבע; תצורות גבישיות, למשל. פעילותן של ישויות אלה (האהרימניות) מצויה ביסוד כל צורה; אתם יכולים למצוא אותן מתוארות במחזות המיסתורין[1] שלי, כישויות המגלפות וחוקקות תצורות מוצקות. אם תחשבו אודות הישויות דמויות-גנומים באחד ממחזות המיסתורין (התעוררות הנפש – מחזה רביעי, מערכה שניה) תהיינה לפניכם ישויות אלה היוצרות תצורות.
והנה, ישויות אלה הן חורשות מזימות בסתר ופיקחות להרע, כפי שאתם יכולים להסיק מאורח בו הצגתי אותן במחזה, והן לועגות לאינטליגנציה המועטה שברשותם של בני האדם. העלו בזיכרונכם קטעים מן המחזה אם הם מוכרים לכם.
אם מתבוננים אנו באדם נבון באמת ורואים כיצד סובבת אותו פמליה המכילה מלוא חבורה של יצורים, כפי שתיארתים לפני כן, אנו נוכחים לדעת שיצורים אלה זוכים לבוז מן הרוחות הגנומיות של העולם האלמנטרי בגלל היותם מסורבלי-תנועה ויתרה מזאת, עקב היותם טיפשים נורא. הטיפשות היא היא המאפיינת אותם בעיקר.
אם כך, ניתן לומר שהאנשים הנבונים ביותר בעולם, כשמתבוננים אנו בהם מבחינה זו, הרי שבעקבותיהם מעופפים-להם, גדודים של 'רוחות-כסילות' אלה. דומה הדבר כמו רצו רוחות כסילות אלה להשתייך למישהו. והן מושמות ללעג ולקלס על ידי הישויות היוצרות ומעצבות תצורות באופן שתואר במחזות המיסתורין. יכולים אנו לומר: בין העולמות שאינם ידועים לתודעה רגילה, קיים אחד, המאוכלס ראשית כל על ידי חבר רוחות של "טיפשים" המתקהלים אצל חוכמת אנוש ותבונתו. בימינו אין ליצורים אלה חיים משלהם. הם מתגשמים בחיים על ידי שימוש בחייהם של המתים, המתים מחולי, אולם כוחות החיים שבהם טרם פסו. יצורים אלה יכולים להשתמש אך ורק בחיים שכבר עברו. וכך קיימים רוחות-כסילות המשתמשות בחיים השורדים מבני אדם; הם מרוות עצמן מחיים השורים בבתי קברות ובמקומות כמותם.
אך ורק כאשר חודרים אנו אל עולמות כמו זה, נוכחים אנו לדעת מה מאוכלסת בצפיפות הספירה המצויה מעבר לעולם המוחש על ידי החושים, מה מרובות הן הכיתות אשר לישויות הרוחיות, ומה רבה קירבתן של ישויות רוח אלה אל כושרותינו. אדם נבון העוסק בפעילויותיו, שהוא פיקח בלבד ולא רואה רוחי, עשוי להחזיק היטב במחשבותיו הודות לעובדה הבלעדית שיצורי רוח טיפשיים אלה מתעופפים בעקבותיו בגדודים. רוחות כסילות אלה נצמדות למחשבותיו, נתלות בהן ומעניקות להן כובד, על מנת שתשארנה במחיצתו, שאם לא כן היו נעלמות מפניו כהרף עין.
יצורים אלה מושמים, כפי שאמרתי, ללעג מר, על ידי הישויות הגנומיות. הישויות דמויות-הגנומים אינן סובלות אותם לצידן באותה ספירה, על אף שמשתייכים הם אליה. הישויות דמויות הגנומים מגרשות ללא הרף את האחרים וניטש קרב עז בין כנופיית הגנומים לבין חבר רוחות כסילות אלה שדרכן בלבד ניתנת מלוא האפשרות לחכמה להימצא ברשותו של האדם; שאם לא כן תהיה החכמה מתעופפת לה, תיעלם ואיננה ברגע התהוותה – לא תוכל עוד לשהות עמו. כפי שנאמר קשה לגלות יצורים אלה היות ובעצם השאלה אודותיהם עלולים ליפול בנקל לספירה האהרימנית. אולם ניתן למוצאם בנסיבות כאלה כפי שציינתי זה עתה, על ידי התבוננות בבני אדם נבונים מאוד שבעקבותיהם מחנה שלם של יצורים כאלה. מלבד זאת, כאשר לא מצויות די מחשבות הנצמדות לבני אדם, ניתן, למרות זאת, למצוא יצורים אלה בשהותם למשל, בספריות שבהן מכילים הספרים תכנים ובהם בינה. כאשר תכני הספרים מטופשים אין למצוא יצורים אלה; ניתן למוצאם אך ורק באשר שורה התבונה. בזה נצמדים הם. דבר זה נותן לנו מושג, מראיה פנימית, לגבי הספירה הסובבת אותנו בכל מקום, המצויה כשם שמצויות ממלכות הטבע, שיש לה קשר עם כושרותינו, אלא שמיקומה קשה מאוד לקביעה ולהערכה. אם ברצוננו לעשות זאת, עלינו לסמוך על הישויות דמויות הגנומים הללו ולהסיק מסקנות לפי שיפוטן, אולם הן, למעשה, רואות את היצורים האחרים כמטופשים וגסי רוח.
וליצורים אלה, עוד דבר המאפיין אותם. כאשר הם נרדפים על ידי הישויות דמויות הגנומים, הם נמלטים לתוך ראשי בני אדם. ובה בשעה שבחוץ, בטבע הם כמעט ענקים, בעלי גודל עצום מימדים, הרי שנעשים הם פעוטים למדי בהיותם בפנים ראשיהם של בני האדם. ניתן לומר שהם מהווים סוג בלתי רגיל של רוחות טבע אשר קשורות עם כל האבולוציה האנושית על האדמה.
ישויות מסוג אחר שוכנות בעיקר ביסודות הנוזלים והאוויריים כמו ישויות אלה המתוארות במחזות המיסתורין כיצורים דמויי-סילפים. היצורים, אליהם מתייחס אני עתה, קשורים בעיקר לעולם של דגמים יפים. אין הם נצמדים כה לבני אדם נבונים במשמעות הרגילה כמו להללו שאמנות אמיתית בטבעם. גם את היצורים הללו קשה מאוד לגלות כי בנקל יסתירו עצמם. ניתן למוצאם כאשר מצויות יצירות אמנות אמיתיות, כאשר מוצגים דגמים של תצורות אנוש, למשל, או תצורות טבע וכן הלאה. שם ניתן למוצאם.
גם את היצורים הללו, כפי שאמרתי, ניתן לגלות בקושי. כאשר שואלים אנו למשל: כיצד קורה הדבר שדגם יפה מעניין אותנו, שקיימות נסיבות שאנו שואבים הנאה מרובה יותר מפסל יפה מאשר מאדם חי (אומנם, זהו סוג אחר של הנאה, אולם על אף זאת יש בו הנאה רבה יותר), או שאנו מתעלים ומתענגים מלחנים או מתיאום צלילים? כששואלים אנו את עצמנו את הדבר הזה נוטים אנו בנקל לספירה אחרת, אל הספירה של הישויות הלוציפריות. לא רק הישויות הלוציפריות מעודדות התלהבות לאמנות, אלא קיימת ממלכה של יצורים אלמנטריים שבאמצעותם מתעורר באדם עניין באמנות ונשמר בו לאורך זמן. בלעדי יצורים אלה לעולם לא יהיה האדם נוטה להתעניין בדגמים יפים, היות וליופי-עצמו אין ממשות.
והנה, הסיבה שבגללה כה קשה לגלות יצורים אלה היא שיכולים הם להסתתר ביתר קלות אפילו מרוחות הכסילות היות ונוכחים הם, למעשה, אך ורק היכן שמוחש היופי במלוא עוצמתו. אם וכאשר אפופי-הנאה אנו מן היפה, כי אז לבטח אין אנו רואים יצורים אלה. מדוע כך הדבר?
על מנת להגיע לראייתם בדרך נורמלית עלינו להשתדל, בעת התמסרנו בדרך כלשהי להתרשמויות של אמנות, לפנות בראיה רוחית ליצורים המתוארים באותו מחזה ממחזות המיסתורין כיצורים דמויי נימפות או סילפים; גם יצורים אלה משתייכים לממלכות הטבע האלמנטריות, ועלינו להטיל עצמנו בהם; עלינו להסתכל כמו על ידי ישויות אוויר ומים אלה ביצורים ההם המצויים באשר מתקבלת הנאה מיופי; ואם עדיין יש קושי בזה עלינו לפנות לאמצעים אחרים שיסייעו בידינו. והנה למזלנו, ניתן לגלות יצורים אלה בנקל כשמאזינים אנו לאדם המדבר נאה ואשר את שפתו אין אנו מבינים כראוי.
כששומעים אנו את הצלילים ללא הבנת המשמעות; כאשר מתמסרים אנו להתנסות זו של דיבור נאה, אולם על דיבור זה להיות נאה באמת, חיתוך-דיבור אמיתי. ואין עלינו להבינו כיאות. או אז עשויים אנו לרכוש את הכושר, אף אם הוא פנימי ועדין, לראיית יצורים אלה.
עלינו לנסות כמו-לרכוש אף את כישרונם של הסילפים ולחזק אותו דרך הכישרון המתגלה כשמאזינים אנו לדיבור נאה מבלי שנשתדל להבין את המשמעות. שתהיינה אוזנינו קשובות אך ורק ליופיו. או אז נגלה את היצורים המצויים באשר מצוי היופי והמושיטים את תמיכתם למען שיהא לאדם עניין אמיתי בו.
והנה, מתפכחת האשליה להפתעה עצומה ונוראית: כי יצורים אלה מכוערים בתכלית, המכוערים ביותר שניתן לתאר; הם יצורים מבהילים, אבות הטיפוס של הכיעור. ואם מפתחים אנו ראיה רוחית הנדרשת לכך ומבקרים בסטודיו כלשהו ששם מתבצעת יצירת אמנות, נוכחים אנו לדעת שיצורים אלה הנוכחים על האדמה כמו עכבישים על קרקעיתה של הוויית הקיום של העולם, מצויים בה על מנת שבני האדם יתעניינו ביופי. באמצעות יצורים מבהילים אלה, דמויי-עכביש, ממסדר אלמנטרי – נעור, בעצם, העניין ביופי.
האדם פשוט לא היה מסוגל להראות עניין ביופי אלמלא היה אפוף בחיי נפשו בעולם של יצורים מכוערים בתכלית, דמויי עכביש אלה.
כשאנשים עוברים דרך גלריה לאמנות אין להם שמץ של מושג – הואיל ומה שאומר אני מתייחס אך ורק לגילויי תצורתם של יצורים אלה שתמיד מצויים כשמישהו נהנה מיופי, לבני אדם אין שמץ של מושג כיצד מתחזקת התעניינותם בתמונות יפות בהיות יצורים מכוערים דמויי-עכביש אלה יוצאים ונכנסים באוזניהם ובנחירי אפם.
התלהבות האדם מכל אשר הוא יפה, מושתתת על יסודות של כיעור. זהו רז קוסמי ידידיי היקרים. הכוח המדרבן של הכיעור נחוץ על מנת שיתאפשר ליופי להתגלות והאמנים הגדולים ביותר היו אנשים אלה אשר עקב מבנה גופם החזק היו מסוגלים לשאת את פלישתם של יצירי עכביש אלה, על מנת ליצור, הבה ונאמר, את המדונה הסיסטינית וכדומה לה. כל יופי המובא לעולם, נדלה מתוך ים של כיעור באמצעות התלהבותה של נפש אנוש.
אין לחשוב שמאחורי המסך של העולם החומרני, באזור שמעבר לסף, באים אנו לספירה שלה יופי ותו לא. אל נא תדמו לעצמכם שאדם המודע היטב לדברים אלה מדבר בלב קל כשאומר הוא שאם בני אדם אינם מוכנים כיאות, עליהם להיעצר על סף עולם הרוח. כי חשוב לדעת, ראשית כל, ולהכיר את היסודות – שכמו מורידים את האדם לשאול תחתיות, המצויים אצל המסך, שדרכם הוא מתרומם ומתעלה מוסרית. כשברשותנו ראיה רוחית ומשוטטים אנו בעולם האלמנטרי המשתייך לאוויר ולמים, אנו רואים, שוב ושוב, את הקרב הגדול הניטש בין הסילפים והאונדינים המעופפים לבין אבות הטיפוס של הכיעור הללו. על אף שדיברתי אודות הללו כעל יצורי עכביש, אין רקמת המבנה שממנה עשויים הם אף דומה לזאת של העכבישים אותם מכירים אנו, אלא מורכבים הם מיסודות המים ומאֵד הנוזלים. הן תצורות אווריריות מעופפות, שכיעורן גדל ומתווסף כי מדי הרף עין כיעור שונה להן; כל כיעור שהן לובשות מרשים בהיותו נורא יותר מקודמו. עולם זה מצוי באוויר ובמים צד בצד עם כל המהנה שם.
ועתה, על מנת שהאדם יהא מסוגל לגלות התלהבות לטוב, מתרחש משהו שונה.
על היצורים שדיברתי עד עתה ניתן לומר שפחות או יותר מצויים הם ממש במקומות אותם תיארתי, אולם באשר ליצורים אלה אודותיהם מתכונן אני לדבר עתה יש לומר בהדגשה שהם מתהווים למעשה ללא הפוגות מדי היות לאדם בפנימו רגש חם אל הטוב. בחמימות זו מתפתחים יצורים אלה; טבעם הוא חם ולוהט. הם חיים בהווה, אולם מהות טבעם דומה למה שתיארתי בספר: מדע הנסתר בקוויו העיקריים בהקשר להוויית הקיום על שבתאי הקדום.
כשם שהאדם היה בהוויית הקיום של שבתאי הקדום, כך יצורים אלה קיימים היום. תצורתם אינה דומה, רק טבעם דומה. אין לומר אודותיהם שיפים הם או מכוערים או משהו דומה לזה. יש לשפוט אותם בהשוואה לישויות החום האלמנטריות הרגילות, אשר קיימות כפי שידוע לכם גם הן. כל מחקר רוחי בספירה הזאת קשה באופן יוצא מן הכלל. קשה מאוד להתקרב לישויות השוכנות ממש בחום, כלומר באש – במשמעות הקדומה של המילה. וכשמישהו אומנם בא עימן במגע, אין הדבר נעים מאוד. אדם עשוי להתקרב אליהן כשהוא למשל קודח בחום הקדחת. אולם אינו יכול להיות, אזי, משקיף אובייקטיבי. לראיית ישויות החום הללו יש לפתח את הכושר הנדרש לכך על ידי עיבוד לפרטים של השיטות שצוינו בספריי.
לישויות חום אלה התייחסות מסוימת ליצורים המופיעים, למשל, כשאדם מגלה התלהבות חמה לטוב. אולם ההתייחסות היא מסוג מיוחד מאוד במינו. אני מניח כהנחה יסודית, הואיל ורק באופן זה עשוי אני לתאר דברים אלה, שישויות החום מן הטוב הנורמלי מצויות כשמקורן החמימות הפיסית של האדם, שכפי שיודעים אתם רב חומה מאשר חום סביבתה. לאדם חומו שלו ועל כן מצויות ישויות אלה בסמוך אליו. והנה, באדם שיש בו התלהבות לטוב מתגלים היצורים האחרים. גם הם יצירי חום, אלא שמסוג שונה. בהימצאם בשכנות לישויות האש הנורמליות מתחמקים הם מהן מיד ונותבים למבואות הפנימיים ביותר של טבע האדם.
כשמנסה אדם במאמצים רבים לגלות את עיקרו של המאפיין אותם – יגלה אותו אדם שתכונתם העיקרית היא ביישנות פנימית אך רבת ביטוי.
הם מסרבים בהחלטיות להיות לישויות אחרות של העולם הרוחי, והם בורחים מהן היות ומתביישים הם להיראות. נמלטים הם בראש ובראשונה לדביר טבעו של האדם. ולכן, כה קשה לגלותם. למעשה ניתן לגלותם אם מתבוננים אנו אל עצמנו ברגעים מסוימים שאין זה קל כלל וכלל לגרום להתהוותם כרצוננו.
הבה ונשער שעל אף שאין אנו סנטימנטליים בכלל, אנו מונעים עד לדמעות פשוט בקוראנו קטע בספר המחזיק בנו בעמקות ובדרמתיות. פעולה חשובה וטובה מתוארת, הבה ונאמר, בנובלה. אם ברשותנו הכושר להתבוננות-עצמית, אנו יכולים לגלות להקות-להקות של יצורים אלה (שלהם רגישות עדינה כזאת שאין ברצונם להיראות לאילו שהן ישויות זולתן מן העולם הרוחי) המעופפים ללבבנו, ואל החזה שלנו, הנה הם באים אלינו. הנה הם מבקשים מפלט משאר ישויות החום ולמעשה, מכל שאר הישויות זולתם אשר בעולמות הרוחיים האלמנטריים. קיים כוח דחייה בעל חשיבות בין ישויות החום הנורמליות לבין יצורי חום אלה שלהם ביישנות רבה, השוכנים אך ורק במסגרת חייו המוסריים של האדם, ואשר בורחים מכל מגע עם ישויות רוחיות זולתם. יצורים אלה מצויים בהמון רב יותר מכל המשוער בדרך כלל, והם המחדירים התלהבות באדם אל הטוב המוסרי. אדם לא היה רוכש התלהבות זו מרצונו אל הטוב המוסרי אלמלא באו כאן יצורים אלה לעזרתו, וכאשר אוהב האדם את המוסרי, הרי שיש לו זיקה אמיתית, זיקה לא מודעת, אל יצורים אלה.
כמה מן התכונות המאפיינות אותם הן כאלה שעלולות להוליכנו להבין שלא כראוי את כל הממלכה הזאת. כי ככלות הכל, מדוע חשים עצמם יצורים אלה בישנים ומבוישים? כך הדבר, היות וכל יתר הישויות שבממלכות האלמנטריות בעולם הרוחי בו הם שוכנים בזות להם ואין להן שום שיג ושיח עימהם. הם מודעים לכך ולעג זה שממנו הם סובלים גורם להם לעורר התלהבות אל הטוב. ליצורים אלה גם תכונות אחרות שאינני מתכוון לדבר אודותיהם היות ונפש אנוש כה נרגזת כשעולה זכרם של יצורים מכוערים דמויי עכביש אלה. מעדיף אני שלא להתייחס לכמה מן המוזרויות שלהם. אם כן, שמענו שמה שמתגלה בספירת החושים כאמיתי, כטוב וכיפה, מתגלה ממקורות הזקוקים לשלוש הממלכות הרוחיות שזה עתה תיארתי אותן. כשם שאנו על האדמה זקוקים לקרקע עליה אנו הולכים. יצורים אלה אינם בוראים את האמיתי, את היפה ואת הטוב, אלא שהמחשבות המבטאות את האמיתי, ומציינות את האמיתי זקוקות ליצורים-הרוחיים כדי שתוכלנה לנוע על כתפיהם. היופי הנוצר בידי אדם זקוק ליצורים המכוערים כעכבישים, דרי מים ואוויר, ועל מנת שיוכל להתנשא מעל אוקיינוס זה של הטוב – זקוק הוא לממלכת יצורים שאינם יכולים להיראות כלל וכלל בין ישויות חום נורמליות אחרות, ואשר נאלצים לחוש בושה תוך כדי התרחקות מהן ומתוך סיבה זו מעוררים הם התלהבות אל הטוב. אילו יצורים אלה לא היו קיימים כי אז במקום מחשבות בראשינו היו לנו, אם לא בדיוק חיילי עופרת, הרי שלפחות אדים כבדים ששום דבר שפיקחות בו לא היה נובע מהם. על מנת לברוא את היפה היה עלינו להזדקק לכשרון של החדרת חיים ממשיים בו על מנת שיעורר באנשים עניין בו. על מנת שכאן, בעולם החושים יעמוד לרשותנו מה שזקוקים אנו לפעילותה של המחשבה, לחישת היופי, לרצון שיעורר התלהבות אל הטוב – לשם כך נדרשות לפעולה שלוש ממלכות אלמנטריות אלה.
הממלכות האלמנטריות הנורמליות, כלומר, ממלכות הגנומים, הסילפים, האונדינים והסלמנדרות – כשמשתמשים אנו במונחים עממיים – נמצאות עדיין בשלב שאיפה להוות משהו בעולם. הם עתה בדרך להיות בעלי תצורות הדומות להללו שבעולם החושים שלנו; התצורות לא תהיינה זהות, אולם ביום מן הימים תהיינה מוחשות לחושים שברשות האדם בימינו, בה בשעה שעכשיו, בהוויית קיומן האלמנטרית, אין ישויות אלה ניתנות לחישה בחושים הרגילים.
היצורים, שאותם תיארתי לכם זה עתה, עברו כבר את השלב בו נמצאים היום בני האדם, בעלי החיים והצומח. כך שאם היינו מסוגלים לחזור לאחור להוויית הקיום של הירח הקדום, שקדמה לזו של האדמה, היינו יכולים לפגוש שם את היצורים המצויים כיום על האדמה, כיצורים הביישניים הקשורים בדחפים המוסריים של האדם. על פני הירח הקדום הם נראו כעולם בעלי חיים של ממש, מדלגים מעץ לעץ. אולם עלינו לתת את דעתנו על הוויית הקיום שעל הירח הקדום, כפי שתיארתיה בספר: מדע הנסתר בקוויו העיקריים. כל אשר קיים היה בהוויית קיום זו שעל הירח, היה רך ונוזלי ומטמורפוזות התחוללו שם ללא הפוגות. בין הישויות אשר הסתובבו לכאן ולכאן, היו יצורים אלה שאותם תיארתי, יצורים עכבישיים אלה, שאופפים היו את הירח הקדום וניתנים לראיה שם, וכן נמצאו שם היצורים אשר כרוחות-כסילות מלווים את החכם על האדמה היום. הם היוו גורם שהסב לחורבנו של הירח הקדום על מנת שהאדמה תבקע ותעלה. ואף עתה, במשך הוויית הקיום הארצית אין ליצורים אלה הנאה ביצירת גבישים, כי אם בשבירה לרסיסים כל אשר מינרלי הוא.
וכך, בה בשעה שאודות הישויות האלמנטריות יכולים אנו לומר שתהיינה ביום מן הימים ניתנות לראיה לחושים – עלינו לומר אודות יצורים אלה: בעבר הם היו ניתנים לראיית החושים ואילו עתה קיפצו אל הרוחי – הודות לטבעם הלוציפרי והאהרימני. אם כן, קיימים שני סוגים של ישויות אלמנטריות – עולים ויורדים. רשאים אנו לומר: על "הפסולת" של הכיעור בירח הקדום, שהיתה בשפע רב, משך הוויית הקיום של הירח הקדום, על הפסולת של כיעורו של הירח הקדום, צומח ועולה ומתפרש עולם היופי שאצלנו.
ניתן לערוך השוואה בטבע, כשנושאים אתם זבל לשדות, וצמחים יפים עולים ממנו. זוהי השוואה שבטבע, אלא שהפסולת, הזבל, מוחש אף הוא לחושים. כך הדבר כשמתבוננים בראיה רוחית בממשות למחצה של עולם היופי. נסו לעמוד פנים אל פנים מול עולם היופי הממשי למחצה, בנבדל מן החיים השופעים שבשלוש הממלכות שבטבע על האדמה. דמו לעצמכם את כל התוצאות היפות שעולות מהאדמה. כשם שעולים פרחים נחמדים באחו כך עליכם לדמות לעצמכם באורח רוחי, שמתחת כל זה מצויה פסולת הירח המכילה אותם יצורים מכוערים דמויי עכביש שתיארתי זה עתה, כשם שכרוב אינו גדל, אלא אם זובל – כן אין היופי עשוי לפרוח על האדמה, אלא כאשר מזבלים האלים את האדמה בכיעור. זהו הצורך הפנימי של החיים ועלינו להיות מודעים לצורך פנימי זה של החיים, היות וידע כזה לבדו עשוי להעניק לנו את תעצומות הנפש להתייצב פנים אל פנים בהבנה מול הסובב אותנו, למעשה, בטבע.
אדם הסבור שניתן ליצור יופי באמנות ללא בסיס זה של כיעור, דומה לאדם הנחרד מכך שאנשים משתמשים בזבל, בעומדו בתוקף על כך שמוטב יהיה להניח ליופיים של הפרחים לצמוח ללא זבל. עובדה היא שאין היופי נברא ללא בסיס של כיעור. ואם אין בני האדם רוצים לשקוע באשליות ביחס לעולם, כלומר, אם ברצונם באמת לדעת ולהכיר את העיקר ולא את האשלייתי, כי אז עליהם לרכוש מידע אודות עניינים אלה. מי שסבור שתתכן אמנות בעולם ללא כיעור, אינו יודע אמנות מהי. ומדוע לא? פשוט, כי רק למי שיש מושג ממה שתיארתי היום לפניכם, יתענג מיצירות אמנות בדרך הנאותה, כי יודע הוא באיזה מחיר נרכשות הן בהוויית הקיום העולמית. מי שברצונו להתענג מיצירות אמנות ללא מודעות זאת, דומה לאדם המעדיף שלא להשתמש בזבל בשדות. לאדם כזה אין ידע ממשי אודות מה שגדל בטבע. לפניו, למעשה, אשליה ותו לא. צמחים העשויים מנייר, ולא צמחים של ממש שבעצם מצויים שם. לאדם שאינו חש את הכיעור ביסוד הדברים אין את ההנאה הנאותה מהיופי.
כזה הוא מערך העולם ועל בני האדם לרכוש מידע אודותיו, אם אין ברצונם לשוטט בו כתועים, כמו תולעים הרוחשות בקרקע, הנתונות ליסודן ואינן מביטות אל על, אל הממשות.
בני האדם עשויים לפתח את הכושרות הצפונים בהם אך ורק כשמתייצבים הם פנים אל פנים, בכנות ובהגינות מול המציאות. אך המציאות אינה מושגת אך ורק על ידי דיבור חוזר ונשנה על רוח, רוח, רוח, כי אם על ידי התקרבות לידיעת הרוחי. עם זאת, יש לקחת בחשבון את העובדה שבאזורים מסוימים של העולם הרוחי נפגוש בדרכנו דבר מן הדברים שאותם תיארתי לפניכם היום.
- ארבעת מחזרות המיסתורין שכתב שטיינר – יצאו בעברית בהוצאת סופיה. ↑