רודולף שטיינר

5 הרצאות שניתנו בהאג

13-18 לנובמבר 1923 GA231

מגרמנית: אלישע אבשלום

יצא לאור ב-1997 בהוצאת תלתן

תודה לאלישע אבשלום מייסד הוצאת תלתן,

שתרם את התרגום לארכיב החינמי העברי לכתבי רודולף שטיינר

הרצאה ראשונה – 13.11.1923

התפיסה העל-חושית של הצורה האנושית מתוך תמונת-המקור הקוסמית שלה ומתוך הפעולה המשותפת של ההירארכיות

הגעתי אליכם שוב עם תחושת סיפוק גדולה, כדי לדון בפניכם ואיתכם על נושאים אנתרופוסופיים. זה קורה כמובן, לעיתים נדירות מדי, אך בהזדמנויות מעין אלה נוצרת גם האפשרות לומר משהו העשוי לתת כיוון במספר דברים, ועל ידי כך ניתנת הזדמנות לעבד עיבוד נוסף את מה שנאמר. זהו תמיד הבסיס להיותנו יחד, גם כאשר אין ביכולתנו לממש שהייה-יחד זו מבחינת המרחב.

בפעם הזו נפגשנו גם כדי לייסד בהזדמנות זו את החברה האנתרופוסופית ההולנדית. ייסודה של חברה אנתרופוסופית ארצית נחוץ ביחס לתנאים הנוכחיים, אם ברצוננו ליצור בסיס אינדיבידואלי מוצק ככל האפשר עבור מה שאנו זקוקים לו בהווה. החברה האנתרופוסופית הבינלאומית, האמורה להיווסד בדורנך בחג המולד, תוכל להיווסד רק כאשר מייצגיהן של החברות הארציות השונות יוכלו לבטא את המהות הפנימית של האינדיבידואלים האנתרופוסופים הבודדים. בכך נוכל לבצע בייסוד החברה האנתרופוסופית הכללית משהו נחוץ ביותר, משהו חשוב ומשמעותי. אם תוכלו לחוש יחד איתי עד כמה חשובים דברים אלה עבור ההווה, יהיה ברשותכם הלך הנפש הנכון לימים אלה. ומתוך הלך נפש זה ברצוני להודות לכם מקרב לב על דבריכם, ולברך את אותכם בברכותיי הלבביות ביותר לימים אלה.

נושא הרצאות פנימיות אלו הוא "האדם העל-חושי בתפיסה האנתרופוסופית", ואנו ננסה לבטא הכרה על-חושית זו ומושג על-חושי זה של האדם בהתאם לצדדים השונים. מאחר ונוכל לקיים רק מספר קטן של הרצאות, ברצוני להיכנס מיד ללב העיונים.

כאשר אנו מדברים על האדם העל-חושי, אנו מציבים עצמנו מיד בניגוד לאופן בו מדברים כיום על האדם. מזה זמן רב אין מדברים כבר למעשה, גם מתוך כיוון אידיאליסטי, על אדם "על-חושי". בחינוך הרגיל, בהכרת הידע הרגילה, אין מדברים על האדם העובר דרך לידה ומוות. שכן במהלך המאות נעשה הדבר כאילו מובן מאליו, שיש ללמד את הילדים כבר בבית הספר את השקפת העולם המודרנית, המראה כי האדמה אינה אלא גרגר אבק ביקום. על גרגר אבק זה נעים במהירות מטורפת דרך העולם, בתור גרגרי אבק קטנים עוד יותר, בני האדם חסרי החשיבות עבור הקוסמוס. אך עם כניסתה של השקפת עולם זו, על האדמה כגרגר אבק, לכל המוחות, ועל ידי כך גם לכל הלבבות, איבדו בני האדם לחלוטין את האפשרות לקשור את האדם עם מה שמצוי מחוץ לאדמה. ובבהירות שאין לטעות בה – גם אם האנשים אינם מבהירים זאת לעצמם, גם אם הדבר נותר בתת-המודע עבורם – מדבר כיום להלך הנפש של האדם משהו, התובע בצורה אינטנסיבית לכוון את המבט שוב לעל-חושי של ישותו, ועימו לעל-חושי של העולם. שכן במהלך המאות האחרונות קיבלנו את המטריאליזם גם להכרת האדם. מהו מטריאליזם זה?

המטריאליזם הוא השקפת העולם המתבוננת על האדם עד כמה שהוא נוצר מסובסטנציות וכוחות האדמה. וגם אם כמה אנשים מדגישים שהאדם אינו מורכב מהכוחות והסובסטנציות של אדמה זו בלבד, בכל זאת אין לנו שום מדע העוסק באדם שאינו בא מן הסובסטנציות והכוחות הארציים. משום כך אין מקבלים כדבר רציני את ההשקפה של אנשים רבים, החושבים לדבר טוב מתוך נקודת ההשקפה שלהם את ההנחה, שהנצחי באדם יכול להיות מובן באופן כלשהו. את המטריאליזם אין לסתור גרידא. כיום שטחי הוא רק לשאוף לסתור את המטריאליזם. ההשקפות התיאורטיות המסתמכות על המטריאליזם, המטילות ספק בעולם רוחי או מכחישות אותו לחלוטין, או לפחות מטילות ספק בהכרה שלו ומכחישות אותו, נקודות מבט אלו אינן הדבר החשוב ביותר. מה שחשוב הוא הרושם האדיר והמשמעות של המטריאליזם. מה התועלת, אחר ככלות הכל, כאשר מתוך הלך נפש כלשהו או מתוך מסורת רליגיוזית אומרים הבריות, שחשיבת האדם, רגש האדם ורצון האדם מהווים מרכיבים עצמאיים מחוץ למוח, ושהמדע בן זמננו בא ומפרק את המוח חתיכה אחר חתיכה – באמצעי זה או אחר, לרוב על ידי מחקרי מוח במצבים פתולוגיים – ומפרק בכך חתיכה אחר חתיכה את נפש האדם? מה תועלת בכך שמתוך הלך נפש כלשהו או מתוך מסורת רליגיוזית, אנו מדברים על האלמוות של חיי הנפש – וכאשר חיי נפש אלו חולים למשל, לא עולה בדעתנו דבר מלבד לחשוב על ריפויים של המוח או מערכת העצבים? אך את כל זאת הביא לנו המטריאליזם. ורבים מאלה המבקשים כיום לסתור את המטריאליזם, אינם יודעים למעשה מה הם עושים. שכן אין להם מושג איזו משמעות עצומה יש לידע-הפרטים שהביא המטריאליזם. אין הם משערים אֵילו תוצאות הביא המטריאליזם לכל הכרת האדם.

זאת ברצוננו להציב כנקודת מוצא לנפש. נסתכל על האדם כפי שיכול המדע בן זמננו להכירו, ומכאן נצא ברצינות לעבודה. אז יתגלה לנו משהו. מכל מה שהפיסיולוגיה, הביולוגיה, הכימיה וכן הלאה מסוגלות להביא כדי להסביר את האדם, נלמד לדעת שהמדע בן זמננו מדבר על האופן בו החומרים והכוחות השונים של העולם והאדם מתרכבים יחד כדי לבנות את השרירים, מערכת העצבים, מערכת הדם, כדי לבנות את החושים הספציפיים וכן הלאה – בקצרה, את האדם כולו. בכך נעוצה עובדה מהותית. אנו ניגשים למדע זה כפי שהינו כיום, ובצדק, כבעל תוצאות עשירות. ניקח למשל את מה שצריך כיום ללמוד הרופא כבסיס לרפואה שלו. ניקח את מה שהוא לומד על האדם, תחילה במדעי ההכנה ולאחר מכן במדעים הרפואיים. נתאר לעצמנו כמרוכז בספר כיס את מה שחייב הרופא ללמוד על האדם. שם מרוכז – גם אם זהו תקציר בלבד – כל מה שחייבים לדעת על האדם עד לרמה בה עובר הרופא לידע הספציפי שלו. ואז נשאל את עצמנו: מהו דבר זה? מה יודעים שם על האדם?

יודעים הרבה מאוד. יודעים כל מה שיכול האדם לדעת כיום. שכן אם נעבור מזווית זו לזווית אחרת ונסתכל על הפסיכולוגיה, על ידע הנפש, ייראו אלה כנתונים בספק, הם ייראו בהחלט בעייתיים. כאן נעשים מודעים מיד לכך, שבמדעי הטבע המשמשים למשל בסיס ללימוד הרציני, מתקבלות תוצאות מהימנות. הן מהימנות עד כדי כך, שבדרך כלל אלה המדברים עליהן לא הגיעו בעצמם למהימנות כזו. הסטודנטים משתעממים לעתים מן הדברים המובאים אליהם כהכנה ללימודים, אך הסיבה לכך אינה נעוצה במדעי הטבע, אלא רק באלה המטפלים בהם. אין לדבר על "מדעי הטבע המשעממים" אלא רק על "הפרופסורים המשעממים". מדעי הטבע אינם כאלה. הם מהימנים. ברצוני לומר: גם אם האנשים המביאים כיום לעתים קרובות מדעי טבע, נעזבו במידה רבה על ידי כל הנפשות הטובות – מדעי הטבע עצמם עובדים עם נפשות טובות!

אך אם נעבור מהממצאים שמספק המחקר המהימן ביותר אל הפסיכולוגיה והפילוסופיה, ונראה כיצד אלה מדברים על הנפש או על הנצחי באדם, ניעשה מודעים מיד – אם אנו יוצאים ממה שהועבר באופן מסורתי מתקופות קודמות – שאין כאן מאומה מלבד מילים, שעימן לא ניתן לעשות מאומה. כשפונה האדם כיום מתוך צרכי הנפש שלו לספרי פילוסופיה או פסיכולוגיה, הוא מוצא אותם לא רק משעממים, אלא אין הוא מוצא בהם יותר מאומה על מה שהוא שואל.

משום כך ניתן לומר: רק מדעי הטבע מציעים כיום למעשה הכרה אמיתית לזה המבקש אותה. אך מה לומד מדע הטבע על האדם? הוא לומד מה נוצר באדם עם הלידה או ההתעברות וחולף עם המוות. שום דבר אחר! אם מבקשים לדבר בכנות, אין לו שום דבר אחר. משום כך עבור זה המבקש להיות כן במישור זה, אין כל אפשרות מלבד הפניית מבטו למה שאינו יכול להיות מושג כיום באמצעים של מדעי הטבע השגורים – דהיינו, לבסס מדע נפש ורוח אמיתי, הנובע מהתנסות והתבוננות באלמנט הרוחי, כמו הכרת הידע הישנה. ודבר זה אינו יכול להתרחש אחרת, אלא בעזרת האמצעים שתמצאו בספריי "כיצד קונים דעת העולמות העליונים', 'מדע הנסתר' ואחרים. כשהאדם מציב לעצמו על ידי כך את האפשרות לראות באמת את האלמנט הרוחי ולדבר עליו, כפי שהוא מדבר על מה שמונח לפניו באופן החושי-מטריאלי, שהביא למדעי טבע מהימנים. כל מה שנתון לחושים על האדמה, מה שיכול להיות מסופק בניסויים, לא הסתיים עדיין כמובן, אך הוא נמצא בדרך טובה. אולם כל זה מספק רק הכרת-ידע על האדם בר-החלוף, הניתן לתחושת החושים, האדם הזמני. משום כך איננו מסוגלים לצאת בהתבוננותנו אל מחוץ לאלמנט הארצי, אם אנו מסתפקים באמצעים אלה של האדם. שכן כאשר אנו מתבוננים על הארצי בלבד, אנו מתבוננים רק על מה שהינו בר-חלוף בו.

דבר זה, כפי שעוד נראה, אינו יכול בשום פנים להיות מובן מעצמו. בכך אנו נדרשים להתעלם מהאדמה ולהסתכל על סביבת האדמה. אך כאשר המדע בן זמננו מסתכל על סביבת האדמה, הוא לוקח בחשבון לכל היותר את מרחקי הכוכבים, המתארים את מסלוליהם. הוא מכוון את הטלסקופ לעבר הכוכבים ולומד עד כמה תופעות האור המופיעות שם מביאות למסקנה, שבכוכבים יש אותם חומרים כמו אלה הנפוצים על האדמה. מדע זה על העל-ארצי, על החוץ-ארצי, אינו מתעלה אל מעבר לאדמה. אין ביכולתו לעשות זאת. וכך ברצוני להציב בפניכם היום כנקודת מוצא מספר דברים, שיאומתו יותר ויותר בעיונים הספציפיים.

אם נכוון את המבט, במקום לאדמה עם המדע בן זמננו, כלפי חוץ אל מה שעומד בפני החושים מחוץ לאלמנט הארצי, החוצה אל עולם הכוכבים, נפגוש קודם כל את מערכת השמש, את אותם גופים שמימיים שעליהם מוצבע בהקשרים מסוימים כשייכים לאדמה. הם נעים בתנועות הדומות, כפי שסבורים כיום, לתנועות האדמה, תנועות מסביב לשמש – ותנועות המבוצעות בחלל היקום בו-זמנית עם השמש בכיוון מסוים וכן הלאה. על כך מתבוננים כיום ואת זה לוקחים בחשבון. אך זה אינו נותן מאומה שאפשר ללמוד ממנו על האדם. אין מאומה בהתבוננות זו עבור האדם.

ראיה על-חושית מובילה למשהו שונה. כאן אנו מכוונים את המבט החוצה אל האופן בו עומדות הפלנטות הקרובות ביותר לאדמה מחוץ לה: שבתאי, צדק, מאדים, אחר כך האדמה עצמה, מרקורי, ונוס והירח. כאן אין אנו מחשיבים את הירח כפלנטה משנית בלבד, אלא כבעל ערך שווה לאדמה מבחינה פלנטרית. בכל הנוגע לפלנטות מחשב המדע בן זמננו, ששבתאי למשל, הצריך לעשות דרך ארוכה יותר, נזקק לזמן ארוך הרבה יותר, שלושים שנה, כדי לחוג סביב השמש, צדק נזקק להרבה פחות ומרס לעוד פחות. אנו מסתכלים איפוא על שמי הכוכבים, רואים כוכב או פלנטה במקום מסוים, בנקודה מסוימת, במקום כלשהו אנו רואים פלנטות אחרות, את שבתאי, צדק וכן הלאה. לכל מה שנראה באופן פיזי לעין – כאן צדק, שם שבתאי – לכל אלה יש גם ספירה אתרית, כל אלה מוקפים בחומריות עדינה, באתר. אם יכול מישהו לראות את האתר, הוא רואה כיצד שבתאי למשל, פלנטה זו המעוצבת באורח כה מעניין – עבור המבט החיצוני זהו הכדור והטבעות המקיפות אותו – כיצד שבתאי זה מבצע סביב עצמו משהו באתר. שבתאי אינו בלתי פעיל ביחס לאתר העוטף את כל הספירה הפלנטרית ומכיל אותה. שבתאי, כשרואים אותו באופן רוחי, מקרין כוחות, הוא מקרין החוצה משהו אותו ניתן לחוש כצורה. מה שנראה באופן פיסי בשבתאי, הוא רק חלק, הוא אפילו משהו הנעלם בהדרגה בפני המבט הרוחי. מנקודת המבט הרוחית יש תחושה, שרוחות העולם מבקשות להציב עבורנו את השבתאי במקום בו הוא נמצא, כדי שיהיה ברשותנו קו מכוון שממנו נוכל להתבונן בו. אם אנו מתבוננים בעזרת העין הרוחית, נראה הדבר כאילו משורטט משהו על הלוח רק כדי לתת נקודת אחיזה, אחר כך משורטט משהו סביבו ונקודת אחיזה זו נמחקת. דבר זה מתרחש מעצמו בראיה הרוחית. השבתאי נמחק, אך מה שמקיף אותו נעשה ברור יותר ויותר. הוא מדבר בשפה מופלאה. ואם מגיעים למחיקת השבתאי ורואים מה פועל אל תוך האתר, רואים שדבר זה משתרע עד לצדק. עם צדק קורה אותו דבר עצמו. הוא נמחק. מה שפועל אל תוך האתר, מתפשט אפילו רחוק מאוד, ונוצרת שוב צורה באתר, היוצרת יחד עם צורת השבתאי תמונה. אחר כך מגיעים למאדים, וגם שם מתרחש דבר דומה. אז מגיעים לשמש. אולם כאן, בעוד השמש החיצונית, הפיסית, מסנוורת, אין זה כך עם השמש הרוחית. בשמש הרוחית נמחק מיד כל אלמנט מסנוור. עם כל מה שמשורטט כאן באתר מקבלים תמונה חיה ענקית עד למרקורי, ונוס והירח.

כך בפנינו התמונות החלקיות השונות, ועתה ביכולתכם לומר: בתמונות אלה עומד שבתאי לעיתים בתנועתו במקום מסוים, בו אין הוא יכול להתאחד עם תמונתו של צדק. אך באופן מעניין דואגים גם לכך, שכן מה שרואים כאן מעצב עצמו במשותף בדרך מעניינת. קיים קו באדמה: כאשר מסתכלים עליו מנקודה מסוימת הנמצאת ממזרח לנו, באסיה, דרך נקודת המרכז של האדמה אל הצד השני ואז ממשיכים החוצה אל היקום, נעשה קו זה משמעותי ביותר עבור כל ההסתכלות. אם שבתאי נמצא מחוץ לקו זה, מתאפשר לאדם להמשיך את התמונה שמקבלים ממנו עד לקו. כאן היא מתקבעת. התמונה מתקבעת תמיד עבור הראיה דרך קו זה. כך, כאשר רואים במקום כלשהו את תמונת צדק או שבתאי – יש כמובן לחפשן – אך אז הן מתקבעות באמצעות קו זה. בדרך זו מתקבלת תמונה אחידה לגמרי. המערכת הפלנטרית שלנו נותנת לנו, כשאנו מתבוננים בה בדרך כזו, תמונה המעוצבת באורח אחיד. ויודעים אתם מהי תמונה זו המעוצבת באופן אחיד? האדם שואל עצמו שאלה זו ומגיע לתשובה: תמנוה זו נותנת לנו מִטְבָּע כללי של מה שמהוה עור האדם בתוספת איברי החושים. אם אתם נוטלים את העור האנושי יחד עם איברי החושים ומנסים לשרטט את התמונה השמימית שלו, מתקבל מה שתיארתי עתה. מערכת השמש משרטטת באתר הקוסמי את מה שקיים באדם, בביטוי המיוחד בתנאים הארציים, בתמונה המרחבית של משטח העור כשהוא כולל בתוכו את איברי החושים. כאן בפנינו הדבר הראשון: אנו מחברים את האדם העומד על האדמה, בהתאם לעיצוב הניתן לו באמצעות צורות עטיפת העור שלו, אל מערכת השמש, המעצבת, בונה ויוצרת אל תוך האתר את תמונת-המקור השמימית של האדם הארצי.

הדבר השני הוא הדבר הבא. אנו רואים את כוכבי הלכת בתנועה. אנו עוברים עתה לאופן בו נעים כוכבי הלכת. כשאנו רואים כוכב לכת בודד, אנו מקבלים על פי המערכת הפתולמאית תמונה מוגדרת של מסלולו על פי המערכת הקופרניקאית. ניתן לפרש את התמונות הבודדות של התנועות בדרכים שונות, אולם חשוב הרבה יותר להיות מסוגלים לראות את כל התנועות הללו יחד. שבתאי, העושה את המסלול הרחוק ביותר, נזקק לדרך הארוכה ביותר כדי להשלים את מסלולו, והוא יוצר בתנועתו תמונה יחד עם תנועתו של צדק. כאשר מסתכלים באופן זה, נוצר מכלול מכל תנועותיהם של כוכבי הלכת. ותמונה זו, הנוצרת כך מתנועותיהם של כוכבי הלכת, ניתנת גם היא לתפיסה. אין זה מתואר כפי שהאסטרונומיה מביאה לביטוי תנועות אלו. כאן למשל מעניין, שעבור הראיה הרוחית לא מוטבעת תמונה של אליפסות, כפי שמתארת זאת האסטרונומיה, אלא שכאשר אנו עוקבים למשל אחר השבתאי, הוא מראה לנו משהו הנכלל יחד עם תנועות אחרות לצורה של שמונה. ולתוך זאת פועלות כל התנועות האפשריות האחרות של כוכבי הלכת. גם כאן מתקבלת תמונה. ותמונה זו, אותה אנו מקבלים מתוך תנועת הפלנטות, מוצגת בפנינו כאותה תמונה שאנו יכולים להניח כתמונת השמים העומדת בבסיס מה שמתבטא באדם בעצבים ובבלוטות השוכנות בסמוך להם. אם אנו עוברים מעורו של האדם ואיברי החושים הנכללים בו, אותם אנו מוצאים כשהם בנויים במקורם בסדר כוכבי הלכת כפי שהוא מתקבל בראיה רוחית, אם אנו עוברים מכאן אל תנועות כוכבי הלכת ורואים אותן יחד, הן מתנהלות באופן כזה, שכאשר אנו משרטטים את הקווים הכלליים של הצורה האנושית, אנו מקבלים את ההרגשה: בציור זה של קווים כלליים אנו מקבלים שוב את צורת מערכת השמש. ואם נשרטט את מערכת העצבים ונוסיף לה את מערכת הבלוטות הנפרדת, נקבל בכל קו, אם אנו עושים זאת הלכה למעשה על פי ההתבוננות, את ההרגשה שאנו משרטטים כאן את ההשתקפות הפיסית של תנועותיה של מערכת השמש כולה.

אך עתה יכול האדם עצמו להתקדם בראייתו הרוחית את העולם. הוא הגיע עד כדי כך שהוא מקבל, כפי שתיארתי, תמונת-תנועה של כוכבי הלכת, בעת ששרטט את עצבי האדם עם הבלוטות הסמוכות אליהם. עתה יכול הוא להתקדם הלאה בהכרה. אז נעלמות התנועות הבודדות. כשאנו עולים מהאימגינציה לאינספירציה, נעלמות התנועות הבודדות. זהו דבר משמעותי ביותר. מה שניתן לכנות במובן הצר ראיה, נעלם מהתמונה כולה, הוא נעלם בבת אחת. אך עתה מתחיל האדם לשמוע באופן רוחי. מה שהיה לפני כן תנועה, הופך לבלתי ברור, מתכנס לתוך עצמו. לבסוף מתקבלת עוד רק תמונה ערפילית, אך מתוך תמונה ערפילית זו נוצרת המוסיקה הקוסמית, והמקצבים הקוסמיים הופכים בני-שמיעה עבורנו באופן רוחי. ובכל הנוגע למקצבים אלה נוכל אז לשאול את עצמנו: מה עלינו לעשות עתה בתמונת-הסקיצה שלנו, לאחר שעשינו את הדבר הראשון?

אנו יודעים שבעזרת האמנות ניתן לבצע טרנספורמציה עם דברים מסוימים. כשאנו מציירים את הסקיצה של האדם ומציינים את מערכת העצבים, אנו מקבלים את ההרגשה שכאן אנו מציירים או מציינים במובן נכון ביותר. אך את מה שאנו שומעים במוסיקה הקוסמית, איננו יכולים לצייר באופן ישיר, שכן אלו הם מקצבים ומלודיות. אילו היינו מבקשים לשרטט זאת בסקיצה שלנו, היה עלינו לצייר את מה שציירנו, בהסתמכות על מערכת העצבים ובעקבותיה, באופן כזה שאנו לוקחים מכחול, מציבים במהירות אדום במקום כלשהו, אחר כך במהירות כחול ושוב במהירות אדום, אחר כך שוב כחול וכן הלאה, וכך לאורך כל מערכת העצבים. ובמקום מסוים אנו נרתעים: כאן איננו יכולים להמשיך, כאן אנו חייבים לעשות צעד גדול ולצייר משהו מיוחד, המבטא את מה שאנו שומעים. אדם יכול לבטא בציור את מה שהוא שומע, אך כאשר הוא מבקש לשלב זאת בסקיצה, הוא חייב להתרחש החוצה במקום מסוים ולצייר מבנה שונה לגמרי, מאחר ומה שהתנהל מקודם כמקצב, כריתמוס – כחול-אדום, כחול-אדום, כחול-אדום וכן הלאה – הופך למלודיה. כאן נצטרך לצייר אחרת, לציר מבנה השר עבורנו את המלודיה.

מקצבים קוסמיים, מלודיה קוסמית! כששרטטנו את המכלול, מתקבלת המוסיקה הקוסמית הניתנת לתחושה בחלל, כפי שהיא מתקבלת כאשר תנועות כוכבי הלכת נעלמות בערפל, והמוסיקה הקוסמית נעשית בת-שמיעה עבור האוזן הרוחית. מה שציירנו כאן הוא מסלולי הדם. וכשאנו מגיעים אחר כך לאיבר כלשהו, ללב או לריאות, לאותם איברים הקולטים משהו מבחוץ, או גם קולטים חומרים מבפנים, מתוך הגוף, כשאנו מגיעים לכאן, עלינו לצייר משהו הנוסף בהקשר מסוים למסלולי הדם: אז מתקבלים הלב, הריאות, הכבד, הכליות, והקיבה. ואת האיברים הללו – המהווים איברי הפרשה שיש להם קשר למסלולי הדם – אנו מציירים כעת בסקיצה שלנו במערכת הדם, מתוך המוסיקה הקוסמית.

עתה אנו מתקדמים הלאה, מן האינספירציה אל האינטואיציה. כאן נוצר מתוך המוסיקה הקוסמית משהו מיוחד במינו. הצלילים מתעצבים יחד, צליל אחד משפיע על צליל אחר וניתן להבחין במשמעות בתוך מוסיקה קוסמית זו. המוסיקה הקוסמית משתנה לשפה של העולם כולו. מה שעלינו לתפוס במילים "שפת הקוסמוס", שפה קוסמית, הופך להיות בר-שמיעה. בתקופות קודמות כללו זאת תחת המונח "המילה הקוסמית". המילה הקוסמית הופכת להיות ניתנת לשמיעה. וכשהיא ניתנת לשמיעה, אנו חייבים שוב לשרטט משהו נוסף במה שקיבלנו מהאדם. לכך נעשינו כבר מודעים. עלינו לפעול עתה כפי שאנו פועלים באופן הטריביאלי בכתיבה או בשרטוט, כאשר אנו מבטאים משהו באמצעות מבנים מילוליים המעוצבים כאותיות. כך עלינו לבטא את משמעותן של המילים הקוסמיות הבודדות. ואנו מגלים עתה, כשאנו מבטאים את המילים הקוסמיות הבודדות ומביאים אותן לשרטוט זה – שבדיוק כפי שמישהו אומר משהו וכותבים זאת – כך אומרת לכם השפה הקוסמית משהו ואתם משרטטים זאת. בשרטוט זה נוצרת מערכת השרירים והעצמות.

מתוך מה שאומר לכם העולם החוץ-ארצי, הוצאתם את האדם כולו, אלא שבמהלך התבוננות זו נוסף משהו מהותי.

לשם כך נחזור פעם נוספת לתחילתו של כל התהליך, למה שאנו מוצאים כצורה המשורטטת באתר: כשאנו פועלים כאן בהכרה זו, נעלם האלמנט הארצי ונותר כזיכרון בלבד. בתור שכזה עליו אפילו להישאר קיים, אם ברצוננו להפוך ליודעי הרוח. חייבים לומר, שאין זה טוב להיות יודע-הרוח תוך הוצאתה החוצה של ההכרה הפיסית. כפי שאנו חייבים להיזכר בחיים הפיסיים בעשותנו משהו בחיים הפיסיים הללו – ללא הזיכרון על החיים הארציים הפיסיים איננו בריאים – כך עלינו לזכור לעצמנו תמיד בהכרת מדע-הרוח, את מה שקיים בעולם הפיסי. אם אנו חוזרים אל צורות מערכת השמש, נשכח לגמרי לרגע אחד כל מה שהיה על האדמה, מה שאנו עצמנו ידענו כמימצאים הנעלים ביותר של המדע הפיסי. גם אם ידענו כאן בצורה טובה מאד את מדעי הטבע, הרי שרק ברגע ההכרה הרוחית היינו חייבים להרהר ולשקול את מה שלמדנו במישור הפיסי. אנו חייבים לומר לעצמנו תמיד שעלינו לדבוק בידע זה – אך הוא מתנתק מאתנו והופך למעין זכרון.

לעומת זאת מופיע כעת ביחס להכרה הפיסית בחיוניות מיוחדת – בצורה חיה כפי שעומדת חוויה נוכחת ביחס לחוויה שרק נשארה בזיכרון – משהו שאנו רואים בתור הכוחות המעצבים והבונים במערכת השמש. ברגע זה מתחילה להתקיים סביבה שונה לגמרי. ברגע זה קיים מה שהבאתי בספרי 'מדע הנסתר' כהירארכיה השלישית, ההירארכיה של הארכאי, המלאכים העליונים והמלאכים. אנו רואים שבתוך עיצוב זה חיה ההירארכיה השלישית. עולם חדש מופיע בפנינו, ואיננו אומרים עוד רק, שמתוך מערכת השמש קיימת הצורה האנושית בתמונת-המקור הקוסמית שלה, אלא אנו אומרים עתה: בצורה קוסמית ראשונית זו של האדם פועלים ואורגים המלאכים, המלאכים העליונים והארכאי, ישויות ההירארכיה השלישית.

כאן בקיום הארצי ביכולתנו להגיע באמצעות ההכרה העל-חושית, להופעתו של עולם כזה. לאחר המוות חייב כל אדם לעבור דרך הכרה מעין זו. האדם יעבור אותה טוב יותר, ככל שהכין עצמו טוב יותר באופן בו הוא מסוגל לכך בקיום הארצי. אך הוא חייב לעבור זאת.

כאשר עומד האדם כאן על האדמה ומבקש להכיר את צורתו, הוא מסתכל על עצמו או מצטלם. לאחר המוות אין לאדם אמצעי להכיר את צורות האנשים או את צורתו שלו. אך לאחר המוות חייב האדם להסתכל על צורת כוכבי הלכת. מה שמראים לו כוכבי הלכת, מגלה עצמו בתור מה שמהווה את צורתו. שם אנו מכירים בתור צורה אנושית את מה שתיארתי. אך אנו רואים שלתוך צורה זו נטווית פעולתה ואריגתה של ההירארכיה השלישית: המלאכים, המלאכים העליונים והכוחות הראשוניים.

אנו ממשיכים עתה לעלות הלאה. לאחר שלמדנו לדעת שאריגתם וחייהם של המלאכים, המלאכים העליונים והכוחות הראשוניים קשורים לצורת העור האנושי ואיברי החושים הנספחים אליו, יכולים אנו לצעוד הלאה בהכרה זו של האדם את האלמנט החוץ-ארצי. אלא שעלינו להבהיר לפני כן, שכאן על האדמה אנו מדברים על כך שהאדם מעוצב בצורה זו או אחרת. לאחד מצח כזה, לשני יש אף כזה, לשלישי עין קודרת, למישהו אחר עין עליזה וכן הלאה. בכך אנו נשארים. באמצעות ההכרה הקוסמית אנו מובאים לכך שבכל מה שמהוה את הצורה האנושית, עלינו לראות את פעולתה ואריגתה של ההירארכיה השלישית. הצורה האנושית אינה למעשה תוצר של האדמה. האלמנט הארצי רק נותן לעובּר את הסובסטנציה, אך מה שפועל מתוך הקוסמוס אל הצורה האנושית, אלו הם הארכאי, המלאכים העליונים והמלאכים.

אם נמשיך הלאה, אנו מגיעים לזרימתן של התנועות אותן מצאנו במערכת העצבים של האדם ובבלוטות הסמוכות אליה. אז אנו מוצאים יחד עם תנועת כוכבי הלכת את ההירארכיה השניה: רוחות הצורה, רוחות החכמה ורוחות התנועה. ומאחר וישויות אלו קשורות למקור הקוסמי הראשוני של מערכת העצבים והבלוטות באדם ופועלות עליה, הרי שלאחר המוות – זמן מה לאחר שעברנו את המקום בו יכולנו לתפוס את הצורה האנושית מתוך המקור הקוסמי הראשוני שלה – אנו מצויים זמן ארוך יותר במצב בו אנו עולים להירארכיה השניה ותופסים כיצד נבנה האדם הארצי, בו אנו נזכרים עתה, בכל הקשור לחשיבתו, למערכת העצבים ולמערכת הבלוטות שלו, מתוך ישויות ההירארכיה השניה: רוחות הצורה, רוחות החכמה ורוחות התנועה. איננו מסתכלים כעת על האדם כאילו הוא נבנה מתוך חשמל, מגנטיות או משהו דומה, אלא אנו מכירים אותו כפי שהוא נבנה כאדם פיסי מתוך ישויות ההירארכיה השניה.

אנו ממשיכים אחר כך הלאה ומגלים, כשאנו עולים למוסיקה הקוסמית, למלודיה ולמקצב הקוסמיים, כיצד קיימת גם שם תמונת-מקור של האדם. הצבעתי בפניכם, כיצד ניתן לשרטט זאת בתמונת הסקיצה של האדם. אך עתה לא ניתן להתקדם יותר הלאה בכל הקשור להתבוננות בהירארכיות. זוהי שוב אותה הירארכיה שניה עצמה של רוחות הצורה, רוחות החכמה ורוחות התנועה, הפועלת במה שאנו מוצאים כעת. זהו סוג שונה של פעילות. קשה להביא לביטוי, באיזה אופן שונה סוג הפעילות הראשון על מערכת העצבים, מן העבודה על המערכת הדם, על מערכת הדם הריתמית של האדם. אך אם נרצה לבטא זאת, עלינו לומר: בפעילות הראשונה מסתכלת ההירארכיה השניה מטה, כלפי האלמנט הארצי, ובפעילות השניה היא מסתכלת מעלה. כך נוצרות מאותה הירארכיה עצמה מערכת העצבים ומערכת הדם עם איבריהן המקבילים, אלא שבפעם הראשונה עם מבט כלפי מטה לאדמה, ובפעם השניה עם מבט כלפי מעלה לעולם הרוח, לשמים.

אם נחדור אז משם הלאה אל האינטואיציה ונראה כיצד מתוך צורתיות העולם של המילה הקוסמית, של השפה הקוסמית, נארגת מערכת השרירים והעצמות, נגיע להירארכיה הראשונה, אל הכרובים, השרפים והכתרים. אנו מצויים אז בערך באותו רגע בין מוות ולידה מחדש, העומד באמצע, אותו תיארתי במחזות המסתורין שלי^[1] כ"שעת חצות של הקיום", ועלינו לראות אז את מה שמאפשר לאדם לנוע בעולם, כשהוא נטווה, נולד ונוצר מישויות ההירארכיה הראשונה.

כך אנו מסתכלים בהכרה על-חושית על האדם, ורואים עולם של ישויות רוחיות מאחורי כל דבר. אנו רגילים כיום להבין את האדם כשאנו יוצאים תחילה מתוך תפיסת מערכת העצמות. בדרך כלל מתחילים עם השלד, למרות שעלי לומר שכבר עבור התבוננות טריביאלית נראה הדבר טיפשי, מאחר והשלד נבנה מתוך הנוזלים באדם. אין זה הדבר הראשון שנוצר, זהו רק מה שהשתייר מן הנוזלים, ויכול להיות מובן רק באופן זה. אך כיצד מתקדמים באופן הרגיל? לומדים את הזרועות, הידיים, עצמות הזרועות העליונות, שתי עצמות הזרועות התחתונות, עצמות היד הראשונות, עצמות האצבעות וכן הלאה. כך מחשבים את מערכת העצמות לומדים אותה בעל-פה. אתם יודעים שרוב האנשים רק למדו זאת בעל-פה. אותו דבר עצמו עושים אחר כך עם השרירים – כאן נעשה הדבר קשה יותר – וכאשר מגיעים לאיברים האחרים, גם אותם לומד האדם, אך הדימויים מתערבבים כאן כבר באופן משמעותי זה בזה. בהלך נפש בריא אין כאן אלא הכמיהה ללמוד להכיר הלאה במה תלוי הכל, ומה קשור כאן בסוד העולם. התבוננות אמיתית באדם תביא כאן לתוצאה הבאה: מתחילים בעור האדם ובחושים הנספחים אליו, ובכך מגיעים להירארכיה של המלאכים, המלאכים העליונים והארכאי. ממשיכים הלאה אל תוך האדם ומגיעים למערכת העצבים והבלוטות, ועימן להירארכיה הבאה, לרוחות הצורה, רוחות החכמה ורוחות התנועה. עם אלה נשארים גם כאשר מגיעים למערכת הדם ולמערך האופייני שלה. ואם עוברים למה שנבנה ממערכת הדם והאיברים האחרים, מה שהופך את האדם לבר-תנועה, דהיינו למערכת השרירים והעצמות – יש לעלות להירארכיה הראשונה. שם לומדים להכיר את מה שיש לאדם במערכת השרירים והדם שלו, כמעשיהם של השרפים, הכרובים והכתרים.

כך יש לנו האפשרות לתאר כיצד עולה סדר ההירארכיות מן ההירארכיה השלישית אל השניה ואל הראשונה. כשאנו מתארים מה פועל כאן, נוצרת בפנינו – בהסתכלות על מעשיהן של ההירארכיות הללו – תמונה מעניינת. אנו מסתכלים על הסדר ההירארכי, רואים למטה את הישויות העובדות של ההירארכיה השלישית, המלאכים, המלאכים העליונים והכוחות הראשוניים. אחר כך אנו רואים את ישויות ההירארכיה השניה – רוחות הצורה, רוחות החכמה ורוחות התנועה – ואנו רואים כיצד כל זה פועל ועובד יחד בקוסמוס. אנו מסתכלים אחר כך על ישויות ההירארכיה הראשונה, על הכרובים, השרפים והכתרים. ורק עתה נוצרת בפנינו התמונה הניתנת לתפיסה של גוף האדם: מצד אחד סדר ההירארכיות, אחריהן אנו עוקבים עד למעשיהן, ואנו נותנים למעשיהן להופיע בפני עינינו – כאן ניצב האדם.

רואים אתם, כאן נפתחת דרך התבוננות, המתחילה בדיוק היכן שהאחרות נפסקות. אך רק דרך התבוננות זו מובילה אותנו מחוץ ומעבר ללידה ולמוות. אין כל דרך התבוננות אחרת היכולה לומר לאדם משהו על מה שמשתרע מעבר ללידה ולמוות, אלא דרך ההתבוננות שתוארה כאן. שכן מה שניתן לתאר כאן הופך לראיה, להתנסות עבור האדם. בהרצאות הבאות נראה באיזו דרך קורה הדבר. כפי שהאדם מוקף על האדמה בממלכות המינרלים, הצמחים והחיות, כאשר ממלכת האדם הפיסית פועלת בכיוון הארצי, כפי שהוא רואה כאן את מה שנובע מן המינרלים, הצמחים, בעלי החיים והאדם הפיסי, כך הוא רואה לאחר עברו את סף המוות, בין מוות ללידה מחדש, את מה שנכנס לתוך האדם כפעילות מעולם הרוח, ומציג את האדם כתוצאת פעילותן ומעשיהן של ההירארכיות הגבוהות. אנו נראה גם, כיצד קשור דבר זה עם תצורותיהן של הישויות הארציות האחרות. רק אז ניתן להבין גם את תצורותיהן של ישויות האדמה האחרות.

כהכנה לימים הבאים, ברצוני לומר גם את הדבר הבא. הבה נסתכל על חיה. לחיה יש משהו העשוי להזכיר רק במובן מוגבל את צורת האדם. ממה נובע הדבר? הדבר נובע מכך שהחיה אינה יכולה לחקות את הצורה הפלנטרית המשורטטת באתר. רק האדם לבדו יכול לחקות צורה זו, משום שהוא שואף לאותו קו, עליו דברתי, שבו מתקבעת עבורו תמונה זו. אילו היה האדם נשאר לנצח ילד קטן שלא לומד ללכת, אלא היה רק זוחל תמיד, אילו היה מסוגל לכך – הוא אינו מסוגל לזאת כמובן – אזי לא היה ביכולתו גם לחקות את הצורות הפלנטריות. אולם הוא חייב לחקותן על פי המערך שלו כאדם. הוא חייב לגדול אל הצורות הפלנטריות. החיה אינה מסוגלת לכך. החיה מסוגלת לפתח את חייה רק בהתאם לתנועות של כוכבי הלכת. היא יכולה לתת חיקוי של תנועות אלו בלבד. זאת ניתן לראות בכל חלק בודד של גוף החיה. אם תסתכלו למשל בשלד של יונק, בפניכם עצמות השדרה על צורתן החולייתית – אלו מהוות בהחלט חיקוי של תנועות כוכבי הלכת. גם אם לנחש יש כה הרבה חוליות, כל אחת מהן היא השתקפות ארצית של תנועות הפלנטות. מצידה האחד של החיה מפעיל הירח, כפלנטה הקרובה ביותר לאדמה, השפעה מיוחדת על הצורה החייתית. השפעתו חזקה במיוחד. השלד מתפתח לגפיים הספציפיות. אז פועל הכל יחד בצורת החוליות. לאחר הירח מדובר בפלנטות האחרות, שתנועתן דמויית-ספירלה – ונוס ומרקורי. לאחר מכן אנו מגיעים לשמש, שפעולתה על מבנה השלד היא פעילות השלמה וסיום. יש גם מקום מיוחד במבנה עמוד השדרה, בו פועלת השמש. שם מתחיל עמוד השדרה לנטות לכיוון מבנה הראש. עלינו לראות במבנה הראש עצמות חוליה שדרתיות שנבנו מחדש. במקום בו מתקמטות עצמות עמוד השדרה – זה נכון בהתאם למינוח של גיתה-גגנבאור – ומתעצבות מחדש לעצמות-ראש, יש לנו את השפעתם של שבתאי וצדק. אם אנו עוקבים אחר השלד מלמטה כלפי מעלה כשמנסים להבין את עצמות החיה, עלינו ללכת מהירח עד לשבתאי. אך בכל הקשור לצורת החיה איננו יכולים לעקוב אחר הצורות המשורטטות במערכת כוכבי הלכת, אלא עלינו ללכת על פי תנועות כוכבי הלכת. מה שהאדם מעבד במערכת הבלוטות שלו בלבד, פועל אל החיה בכל צורתה. וכך ביכולתנו לומר על החיה, שאין לה האפשרות לכוון עצמה בהתאם לצורות המערכת הפלנטרית, אלא היא עוסקת רק בתנועה.

בתקופות קדומות המחישו האנשים לעצמם תנועה זו של מערכת השמש, כאשר אמרו: תנועה של כוכב לכת מתרחשת במעברו דרך גלגל המזלות. ידעו למשל לומר על תנועת השבתאי, כיצד עובר השבתאי דרך גלגל המזלות, ודבר דומה ידעו לומר על כל כוכב לכת אחר. באופן זה ייחסו לגלגל המזלות, מתוך הכרת החיות, את כל הצורה החייתית. גלגל המזלות – הקרוי גם גלגל החיות – נושא את שמו בצדק. אך הדבר המהותי הוא, שהחיה אינה משתתפת בצורות המעוצבות באתר. רק האדם לבדו משתתף בהן, והוא יכול להשתתף בהן משום שהוא מסוגל להליכה הזקופה. על ידי כך הופכות בתוכו הצורות הפלנטריות למודל, בעוד שבחיה מגיע הדבר רק לחיקוי של התנועות.

כך אנו רואים שניצבת בפנינו תמונה רוחית, תמונה על-חושית של האדם. שכן בכל מה שתיארתי עד עתה: עטיפת העור, מערכת העצבים, מערכת הדם, השרירים והעצמות – בתוך כל זה מצויים רק כוחות. זוהי קודם כל תמונת כוחות. זו מתקשרת בעת ההתעברות והלידה עם העובּר הפיסי הארצי, כאן היא מקבלת את כוחות האדמה וחומריה. תמונה זו, שהיא רוחית טהורה – אולם כמשהו רוחי מהווה דבר מסוים מאד – ממלאת עצמה בחומרים וכוחות ארציים. האדם יורד מטה כמשהו הבנוי על ידי השמים. שם הוא קודם כל ישות על-חושית לגמרי, ישות על-חושית עד לעצמות. אז הוא מתקשר עם העובּר, עם הגרעין הפיסי של האדם. זה ממלא את הגרעין הרוחי. הוא מקבל לתוכו גרעין פיסי זה, ובמותו מניח לו שוב לנשור ממנו, כשהוא נשאר שוב דמות רוחית בעברו את סף המוות.

ברצוני לומר עתה לסיום רק עוד זאת. הבה נניח שאדם עובר את סף המוות. צורתו הפיסית, אותה ראה על עצמו בהסתכלו בראי או כשראה את תמונתו, אינה קיימת עוד, והיא גם אינה מעניינת אותו. אך הדבר בו הוא מסתכל אז, הוא תמונת-המקור הקוסמית המשורטטת באתר. זו היתה מעוגנת בגופו האתרי במשך חייו הארציים, אלא ששם לא חש אותה. על האדמה היא היתה בתוך ישותו הפיסית, אך הוא לא חש אותה. עתה הוא רואה מהי למעשה עצם צורתו. אולם תמונה זו, אותה הוא חש כעת, היא בו-בזמן מוארת. תמונה זו מקרינה כוחות, ולדבר זה תוצאה מסוימת מאד. שכן מה שתמונה זו מקרינה פועל כמו שפועל באופן הרגיל כל גוף מאיר, אלא שכאן הכוונה היא במובן האתרי. השמש מאירה באופן פיסי. תמונה קוסמית זו של האדם מאירה באופן רוחי, ומשום שהיא מהווה תמונה רוחית, יש לה גם כוח להאיר בצורה שונה. כאן על האדמה יכולים אתם להעמיד מול השמש זמן ארוך מישהו שעשה מעשים טובים או רעים: שערותיו וכל היתר יהיו מוארים, אך מעשיו הטובים והרעים, בתור איכויות, לא יוארו. אך מן התמונה המאירה של דמותו העצמית, שחווה האדם לאחר המעבר של סף המוות בעולם הרוח, קורן אור רוחי המאיר עתה את מעשיו המוסריים. לאחר המוות מופיעים בפני האדם, יחד עם תמונתו הקוסמית, מעשיו העצמיים המוסריים כשהם מוארים. דבר זה היה נסתר בתוכנו במשך החיים הארציים, והיה לו הד קלוש בתור מצפון. כעת, לאחר המוות, אנו רואים זאת באופן אובייקטיבי. כאן אנו יודעים: זהו אני עצמי. כאן זה קיים סביבנו לאחר המוות. כאן אנו נמצאים עם עצמנו ללא רחמים. שכן הדברים המוארים הללו אינם מכוונים עצמם בצורה כה נוחה על פי מה שיכולנו להעלות כאן, כאשר סלחנו לעצמנו על חטאינו והעלנו לפני השטח את מעשינו הטובים. מה שמואר שם על ידינו הוא שופט חסר רחמים, המאיר באור בהיר את ערכם האמיתי של מעשינו. המצפון עצמו הופך להיות אימפולס קוסמי, הפועל לאחר המוות מחוצה לנו.

אלו הם הדברים המובילים אותנו מבני אדם ארציים לבני אדם על-חושיים. וניתן לומר: האדם הארצי, הנוצר עם הלידה ומתפורר לאחר המוות, ניתן לתפיסה באורח אנתרופולוגי, כפי ששגור ורגיל כיום. האדם העל-חושי, שרק החדיר עצמו בחומרים הארציים כדי להיראות כלפי חוץ, אדם על-חושי זה, האדם הגבוה, חייב להיות נתפס באורח אנתרופוסופי.

את זאת ברצוננו לעשות במהלך הרצאות אלו.

———————————————-

1. ארבעת מחזות המסתורין יצאו בעברית בהוצאת סופיה: שער ההתקדשות. מבחן הנפש. שומר הסף. התעוררות הנפש . ↑