דרמה אינטואיטיבית^[1]

מאת קרסטי אריסטוב – 2006

דרמה אינטואיטיבית היא שיטת מחקר והבנה של מצבים שונים בחיים המיועדת לאבחון קשיים במצבים אלו ומציאת פתרונות המאפשרים הגעה להרמוניה. לעתים קרובות אנו נתקלים בחיים במצבים קשים שונים ומוצאים את עצמנו עומדים לפני קבלת החלטות. פעמים רבות אנו מתקשים לבחור בפתרון הנכון, מכיוון שאנו נמצאים עמוק בתוך המצב עצמו ואיננו רואים אותו בצורתו הכללית, בעת שאנו אחוזים ברגשות מנוגדים רבים.

כאשר אנו נמצאים בעמדת האדם המתבונן מהצד, אנו רואים טוב יותר את התמונה הכללית ואפילו יכולים להציע פתרון טוב למדי, אך חסרים לנו כל הנתונים הקשורים למצב עצמו, כיוון שלא כל הגורמים החשובים במצב מסוים יכולים להיות נראים לעין ומובנים. אדם הנמצא בתוך המצב עצמו ומשתתף בו יכול להרגיש ולחוות במידה כלשהי את הכוחות הבלתי נראים לעין הפועלים במצב, אך חסר לו כוח הריכוז הנחוץ כדי לראות את התמונה בשלמותה בראייתו הפנימית, לחקור אותה ללא דעות קדומות ולמצוא פתרונות אפשריים לשאלות ולהתפתחויות במצב.

בדרמה אינטואיטיבית בונים תמונת מצב אובייקטיבית ושלמה יותר. מציבים מצב מסוים לצפייה במרחב פיזי בעזרת קבוצת אנשים המייצגים את נקודת מבטו של גורם זה או אחר, היכול להיות נראה או בלתי נראה לעין. דבר זה מאפשר לראות ביתר בהירות את יחסי הגומלין בין כוחות וגורמים חשובים שונים המשפיעים על מצב מסוים. הנציגים עוזרים לשמור על מרחב ריכוז משותף. את מה שקשה מאד לעשות לבד, ניתן לעשות בעבודה משותפת של קבוצת אנשים עם רצון טוב.

תהליך הדרמה האינטואיטיבית

פירוט התפקידים בדרמה יבוא בהמשך.

צעד 1 – בחירת ותיאור הנושא הרצוי. בוחרים נושא שעליו רוצים לדון בדרמה, אוספים מידע אפשרי לעבודה משותפת ומבררים את המושגים הנדרשים. דרך תיאור מצב קיים בוחרים שאלה עיקרית אשר עליה רוצים לקבל תשובה בסוף עבודה.

צעד 2 – בחירת הגורמים המשפיעים העיקריים. בשלב זה בוחרים מה הם הגורמים, הדמויות והכוחות המשפיעים על המצב הקיים. רשימה שלהם היא רשימת הדמויות בדרמה. צריכות להיות בדרמה לא יותר משתיים עשרה – שלוש עשרה דמויות, על מנת לשמור על תמונה שלמה. לכן יש צורך לבדוק ולבחור את הגורמים המשמעותיים ביותר למצב ברגע נתון ולהפרידם מהמשניים, או לאחדם בדמות אחת ולקרוא להם בשם אחד מכליל. חשוב לתת לגורמים שמות ברורים, פשוטים וחד-משמעיים, כדי לקבל תמונה ותוצאה בהירות וברורות. זה עוזר למשתתפים להימנע מהבנה סובייקטיבית של מושגים ו"להיתקע" בהם. לפעמים יש צורך לשנות שם או למצוא שם מתאים יותר תוך כדי עבודה.

צעד 3 – מציאת נקודת התחלה לעבודה. כל מצב ניתן לחקור ולראות מנקודות מבט שונות. התוצאה והפתרון האפשריים של השאלה תלויים בנקודת המבט שממנה מתחילים. יש משמעות רבה לבחירת נקודת המבט הראשונה למי ששואל או לפחות מתעניין בנושא ובמציאת פתרון למצב. תיתכן גם בקשה לראות את המצב מנקודת מבט אחרת ולאו דווקא מנקודת המבט של השואל. ניתן גם לבחור נקודת התחלה היסטורית, המספרת כיצד הופיעו גורמים בחיים וכך גם יהיו הדמויות בדרמה. קיימות עוד מספר אפשרויות.

צעד 4 – בניית תמונה כוללת ואבחון של המצב. לאחר שיודעים את נקודת ההתחלה, בוחרים את הנציגים, מכניסים אותם על-פי סדר לדמויות ובוחרים לכל אחד מהם מקום מתאים במרחב. אם מייצרים את התמונה על מנת לחקור מצב מחיי אדם מסוים, אזי האדם בעצמו בוחר, מכניס ומעמיד במקומם נציגים, לפי הרגשתו הפנימית. אם מייצגת קבוצה של אנשים את תפקיד ה"שואלים", אזי נקודות מבט של תפקידים שונים יכולות להיבחר באופן חופשי על ידי המשתתפים לפי הרגשתם הפנימית, ומהנקודה שיש להם מוכנות להתבונן על המצב.

כשהנציג נכנס לתפקיד מניחים ידיים על כתפיו, מסתכלים בעיניו ואומרים: "בתמונה זאת (דימוי זה) אתה תייצג ….. (שם של תפקיד)". אם העבודה נעשית עבור אדם מסוים ההכנסה לתפקיד מתבצעת על ידו, ע"י ה"שואל". אם השאלה היא של כל הקבוצה ההכנסה לתפקיד תתבצע ע"י כל אחד בקבוצה שמוכן לעשות זאת, ע"י ה"מקדיש". חשוב שאדם שפנו אליו בבקשה לייצג דמות בתמונה יוכל בחופשיות להסכים או לסרב לקבלה ולהיות שלם עם עצמו. לאחר מכן ה"שואל" אוחז את הנציג בידו ומביאו למקום במרחב שנראה לו מתאים לתפקיד זה, לפי הרגשתו הפנימית. אם השואלים הם קבוצה של אנשים, כל אחד מהמשתתפים שלקחו על עצמם לייצג תפקידים מסוימים בוחר את המקום המתאים לו במרחב לפי הרגשתו הפנימית.

בדרך כלל, הנציגים של דמויות יכולים לבטא את חוויותיהם או לשנות את מקומם ולמצוא מקום יותר מתאים בזמן העבודה לפי התור, לפי סדר הכניסה לתוך התמונה (דימוי). ליושבים מהצד, המתבוננים בשלב זה על מהלך הדרמה, בדרך כלל ללא התערבות במתרחש, תהיה אפשרות להתבטא בזמן מאוחר יותר.

יחד עם זה, במהלך עבודה של דרמה אינטואיטיבית חייב להתקיים עיקרון הכבוד ההדדי לרצון החופשי של כל המשתתפים. אם מישהו מהמשתתפים מרגיש צורך חזק, עד שאיננו יכול לנהוג ברגע מסוים לפי כללי העבודה המקובלים, חייבת להיות לו אפשרות להתערב ב"מקום הלא מתאים" או ב"זמן הלא מתאים".

ה"מנחה" שומר על סדר העבודה ומהלך הדרמה. תפקיד זה יכול למלא כל אחד מהמשתתפים המכיר את השיטה ומוכן לקחת אחריות על אירגון העבודה הקבוצתית. לעיתים יכולה למלא כל הקבוצה את תפקיד ה"מנחה". לאחר שמופיעים נציג אחד או אחדים מנציגי הדמויות, חשוב שכול נציג יתאר על-פי הסדר, כול אחד בתורו, את הרגשתו בנקודה שלו, בדמות שלו, איך השפיעה כניסת נציגים אחרים ואילו יחסי גומלין נוצרו או לא נוצרו ביניהם.

כאן חשובות פחות דעותיהם או מחשבותיהם של המשתתפים אודות הדמויות שהם מייצגים. לא חשוב "איך צריך להיות" אלא חשוב יותר להתרכז ברגשות ובחוויות של הנוכחים מנקודת המבט המיוצגת, ביחס לדמויות האחרות. רגשות וחוויות יכולים להיות בעלי אופי פיזי כדוגמת קור, חום, כובד, קלות, כאב וכו', באופן כללי או במקום מסוים בגוף. ייתכנו גם חוויות הקשורות למצבי רוח מסוימים כגון שמחה, אומללות, אקטיביות, פסיביות, בדידות וכו', הקשורים למישהו או למשהו ללא קשר נראה לעין. יכול להיות חשוב גם העדר רגשות או הקשרים לדמויות אחרות. יש לשים לב במיוחד לכל השינויים במקום מסוים, ומה או מי השפיע על שינוי זה או אחר בהרגשה ובחוויה. אם מישהו מהנציגים מתחיל להרגיש במקומו לא בטוב או בחוסר מנוחה ויש לו צורך לנוע, הוא יכול לנסות לשנות מקום ולמצוא מקום יותר הרמוני, בזמן המתאים ולפי הנחיית ה"מנחה". בדרך כלל נותנים ראשית אפשרות לכל אחד לתאר את המצב מהנקודה שלו ואז משנים מקום לפי הצורך, לפי סדר הכניסה של הדמויות.

שלב בניית התמונה ואיבחון המצב מסתיים כאשר כל אחת מהדמויות המוצגות מצאה לעצמה מקום בתמונה השלמה. לפעמים מתברר במהלך העבודה שיש משהו נוסף אשר יש לו השפעה חשובה על מצב, שלא הייתה מודעות אליו קודם לכן, וחיוני מאד לעשותו גלוי וניתן להתבוננות בתודעה בהמשך הדרמה.

צעד 5 – מציאת פתרון או הגעה להרמוניה עם כל הגורמים המשפיעים על מצב. בשלב זה של הדרמה מוצאים את יחסי הגומלין בין כל אחת מהדמויות, כך שלבסוף כל דמות נתנה וקיבלה את מה שרצתה והגיעה להרמוניה עם עצמה וביחס לכל הדמויות אחרות. כמובן שזהו מצב אידיאלי ולא תמיד ניתן להגיע להרמוניה בין כל הדמויות ולעיתים גם לא מספיקים להגיע לשלב הזה. הסיבות יכולות להיות שונות: זמן מוגבל, שינוי בהבנת המצב הקיים באופן חד תוך כדי הדרמה, מצב נפשי או פיזי של משתתפים כגון עייפות ועוד. את העבודה ניתן להמשיך בזמן אחר. שלב זה של העבודה שונה בתכלית מהשלב הקודם. עד כה תשומת הלב העיקרית ניתנה לבריאת מרחב של תמונה והרגשה פנימית. מעכשיו יש צורך לשים דגש על הקשבה ותגובה פנימית המופיעה בזמן התשובות.

הנציג המרכזי, שמרגיש מנקודתו דחף ברור לפעולה, מוצא דמות שאליה הוא רוצה לפנות ולהתחיל בדו-שיח. אם הדמות השנייה מסכימה גם היא להתחיל בדיאלוג, הן מתחילות אותו בדרך של הצגה הנותנת להן אפשרות לכוון את עצמן אחת ביחס לשניה באופן הרמוני. הן מתחילות למצוא משפטים אשר נשמעים נכונים לשתיהן לפי הרגשתן הפנימית, משפטים המביאים להרמוניה את שני הצדדים, כאשר לאף אחת אין ספק בכך. נכון גם שלא תמיד ניתן למצוא משפט או פתרון אידיאליים ועוצרים את הדו-שיח באפשרות הקרובה ביותר, המספקת ביותר.

כאשר הזוג הראשון הגיע להסכמה הדדית, הנציג הפעיל יותר לפי הרגשתו הפנימית פונה לדמות הבאה על מנת לבנות עמה דו-שיח. תהליך זה נמשך עד שכל הדמויות מגיעות להסכמה אחת עם השנייה. התוצאה היא שבשלב זה של העבודה ימצאו, בסדר מסוים, צעדים בדרך לפתרון והצעות המביאות להרמוניה שנוצרו על ידי מהלך הדרמה. צורת המשפטים והביטויים חשובה מאד גם היא. סדר הצעדים וההצעות של משפטים המביאים להרמוניה הינם התוצר של הדרמה, שאיתו יצטרך ה"שואל" לעבוד אם יחליט להמשיך בעבודה. גם כאן חשוב עיקרון הרצון החופשי, ל"שואל" יש חופש בחירה. חיפוש של צעדים בסדר מסוים המביא להרמוניה יכול להיעשות באופנים שונים, תלוי בנושא של הדרמה.

צעד 6 – פתרון של המצב הקיים. עד עכשיו ה"שואל" התבונן מהצד במהלך הדרמה ומישהו אחר ייצג אותו. הגבולות בין המצב הקיים לתמונת המצב מתחילים להיעלם ברגע שה"שואל" תופס את מקומו במרחב ההצגה של המצב. ה"שואל" מתחיל לפעול, עושה צעדים המביאים לפתרון ומוצא משפטים המביאים להרמוניה. לתוצאותיהם של צעדים אלו יש השפעה בזמן ומרחב של ההתרחשויות בדרמה. לא תמיד מספיקים להגיע לשלב של פתרון המצב, כמו שלא תמיד מגיעים לשלב של הרמוניזציה. כמובן שפתרון המצב אינו מסתיים בפעולותיו של ה"שואל" בדרמה. את רוב הפעולות האלו הוא צריך בדרך כלל לעשות בחיים עצמם.

צעד 7 – שחרור מדמויות ומשוב. ללא תלות בשלב שבו הסתיימה העבודה של הדרמה, משחררים את כל הנציגים מהדמויות שלהם. לצורך זה כל המשתתפים בדרמה אוחזים את ידיהם יחדיו ויוצרים מעגל. ה"שואל" או ה"מקדיש" מודה לכולם על הצגת התפקידים בדרמה ומשחרר אותם. על מנת שהמשתתפים לא ייקחו איתם רגשות שחוו בדרמה, ניתן לדמיין כיצד מים זורמים דרכם, מטהרים אותם ולוקחים כל מה שלא שייך להם.

למשוב יש שתי מטרות: המטרה הראשונה היא לוודא שלא נותר משהו בתת-מודע כדבר לא מעוכל היכול להביא לאי-שקט בחיים. המשתתפים מעלים בתודעה את מה שחוו ומבטאים זאת בצורה מילולית. המטרה החשובה השניה היא חיזוק תוצאות הדרמה. כל מה שהתרחש בדרמה אירע בספירה של רגשות ורשמים. אם לא יילקח הניסיון הזה ויתורגם למושגים מובנים, אזי הניסיון עלול להעלם מהזיכרון. מהסיבה הזאת חשוב גם לרשום את כל מהלך הדרמה. בזמן השתקפות כזאת כדאי לשים לב גם לתוכן העבודה וגם למהלכה. ההתבוננות בתהליך העבודה עוזר להימנע מאשליות. כאן גם יש אפשרות להתבטא למתבוננים מהצד, שלא יצגו דמויות בדרמה.

התוצאה של עבודה, התוצר שלה, סדר של צעדים ומשפטים שמביאים להרמוניה, דורשים במקרים רבים את המשכה. ניתן לעזור ל"שואל" בעבודה זאת, למצוא ולבחור שיטות מעשיות לביצוע כל מטלה שהתקבלה, לכתוב אגדה וכו'. ניתן לקרוא לזה שלב של ליווי.

תפקידה של קבוצת עבודה בדרמה אינטואיטיבית

עקרונית ניתן לדמיין את האדם, המחפש פתרון לאחד ממצבי חייו, בונה לעצמו בנפשו את מחשבתו שלו. אך כוח הריכוז של רוב האנשים בני זמננו איננו חזק מספיק על מנת להתרכז בתמונה שלמה של מצב, לבחון את הגורמים השונים המשפיעים עליה, ובו בזמן למצוא פתרונות אפשריים להתפתחותה. נשאלת שאלה, עד כמה יכול להישאר אדם אובייקטיבי בעת שהוא מבצע עבודה ענקית מסוג זה? בדרמה אינטואיטיבית באה לעזרה קבוצה של אנשים, אשר לוקחים על עצמם תפקיד להציג נקודות מבט של גורמים אלו או אחרים, המשפיעים באופן ניכר על מצב מסוים. זה מאפשר להרחיב את האופק ולראות את המצב מכל הצדדים. עבודה משותפת כזאת חייבת לשמור על שלושה עקרונות בסיסיים על מנת ששיתוף הפעולה יהיה פורה:

1. העיקרון הראשון המאפשר עבודה מוצלחת הוא מציאת נושא מוסכם ומובן לכל המשתתפים.
2. העיקרון החשוב השני הוא מוכנות המשתתפים להותיר מאחוריהם דעות אישיות ודעות קדומות עד כמה שאפשר בזמן העבודה, כיוון שקשה מאד למישהו שיודע הכל למצוא משהו חדש.
3. העיקרון השלישי הוא כיבוד הרצון החופשי של כל המשתתפים. אף אחד ממשתתפים לא חייב לעשות משהו המנוגד להרגשתו הפנימית ואף אחד מהמשתתפים לא יכול לכפות על מישהו את רצונו או את דעתו. עקרון זה הנו בעל משמעות מעשית ומאפשר להגן על העבודה מסובייקטיביות.

יש חשיבות מסוימת למספר המשתתפים. עדיף שלכל דמות יהיה נציג אחד, להצלחה ושמירה של אווירה משותפת טובה יותר, למרות שאדם אחד יכול לייצג מספר דמויות. לכן טוב שישתתפו בעבודה מחמישה עד שניים עשר אנשים, תלוי במצב הנלמד. מספר המשתתפים הגבוה ביותר צריך להיות זה המאפשר לכולם לראות ולשמוע את מה שמתרחש.

הגורם החשוב ביותר לעבודת צוות מוצלחת הוא שיתוף הפעולה של חבריו. בדרמה אינטואיטיבית יכול לקחת חלק כל אדם בעל חשיבה בריאה ובעל רצון טוב. אין חשיבות רבה לידע או לניסיון קודמים. בדרמה אינטואיטיבית לא מנסים לשחק לפי תסריט מסוים. מנחה שיודע את השיטה עוזר לבצע את הדרמה אך אין זה תפקידו לכוון את מהלכה לפי ראות עיניו או דעותיו. לא ניתן למצוא פתרון נכון לפי השיטה הדמוקרטית ואין לכפות דעה של רוב על מיעוט. תוצאה של דרמה נוצרת משיתוף פעולה חופשי בין אנשים לבין עולם הרוח ומכאן עולה מסקנה חשובה: תוצאה בשלה של עבודה מתייחסת באופן ישיר לבשלות הקבוצה.

משתתף בעבודה קבוצתית יכול לסמוך רק על יכולתו הפנימית ללמידה ואין שום הכוונה על-ידי חוקים מבחוץ או הנחיות של מנהל. מה שקובעים הם הגיון בריא, יכולת המשתתפים להבדיל עיקר מטפל ואיזונם הנפשי של המשתתפים. ניתן להבין גם שחוויה של אדם מסוים תהייה חשובה מאד עבורו, ויהיה זה מעליב מאד אם שאר האנשים לא יתייחסו אליה. יכול להיות שדווקא משהו בחוויה של אחד המשתתפים יאפשר הבנה טובה יותר של המצב ויתרום יותר להצלחת העבודה. כאן מה שיכול להכריע הוא אמון הדדי של המשתתפים בעבודה, לכן זה מקל לבצע את הדרמה בקבוצה שבה לפחות כמה מהמשתתפים מכירים את שיטת העבודה. אם נמצאים בקבוצה כאלו שלא מכירים את השיטה מקודם, חשוב ביותר לשתפם בחוויות ולהביאם למודעות, על מנת שיוכלו להבין מה הם עושים.

דרמה אינטואיטיבית יכולה להיעשות באופן שונה. בקבוצת עבודה שבה יש משתתפים עם ניסיון בעבודת צוות המכירים היטב את שיטת עבודה, אפשר שכל אחד מהם יבחר את התפקיד שבו ירכז את תשומת ליבו וכוח חשיבתו, ללא הצגתו במרחב פיזי (על פיסות נייר למשל). קיים ניסיון מעשי בעבודה גם באופן הזה.

תפקידים בקבוצת עבודה בדרמה אינטואיטיבית

בדרמה אינטואיטיבית יש תפקידים נוספים, חוץ מדמויות גורמי המצב שאותו חוקרים. כל בני האדם בעלי רצון חופשי יכולים לקחת על עצמם תפקיד של קבוצת עבודה. פעמים רבות איפיינו את התפקידים הנ"ל על ידי כוכבי לכת: כדור הארץ, שמש, מאדים, ונוס, ירח, שבתאי וכו'. זאת, כיוון שאנו סבורים שמרחב התרחשויות של דרמה אינטואיטיבית מהווה הקבלה למרחב הבריאה הקוסמי (ברור כמובן שלא במובן הפיזי).

השואל (כדור הארץ) – אדם השואל אודות מצבו, מחפש פתרון למצב והנו בעל ציפיות מתוצאות העבודה. לפני תחילת העבודה הוא מוסר רקע ביחס למצב, מגדיר שאלה או מטרה לעבודה, בוחר גורמים משמעותיים ונציג לעצמו וליתר הגורמים. הוא יכול להכניס משתתפים לדמויות ולמצוא להן מקום לפי הרגשתו במרחב. לאחר מכן הוא מתבונן מהצד במהלך העבודה. בשלב הפתרון וההגעה להרמוניה הוא יכול לקחת את מקומו בדרמה ובהתאם לצורך לנסות גם לחוות כל אחד מן הגורמים, על מנת להבין יותר טוב את המצב. את תפקיד ה"שואל" יכולה למלא גם קבוצת אנשים.

המנחה (השמש ומרקורי) – המנחה מכוון את תהליך התפתחותה של הדרמה ושומר על סדר עבודה מסוים. הוא נותן למשתתפים זכות דיבור לפי סדר, מאפשר שינוי מקום וכו'. במקרים של עבודה מסובכת, כאשר יש צורך לקבל החלטות על המשכה בדרך זו או אחרת, המנחה מקבל על עצמו את האחריות על ההחלטה, כיוון שהוא רואה טוב יותר את התמונה השלמה ואילו הנציגים רואים את התמונה אך ורק מנקודות מבטם. בקבוצות שבהן יש שיתוף פעולה טוב יכולה לקחת כל הקבוצה את תפקיד המנחה.

המקדיש (יופיטר) – המקדיש עוזר למשתתפים להתרכז בנקודת המבט של הדמות ולהרגישה על ידי מתן שם. הוא עוקב אחרי שינויים בשמות במהלך הדרמה ובמידה ויש צורך בכך הוא משנה אותם. בסוף הדרמה הוא משחרר את כולם מהדמויות. תפקיד זה יכולים גם למלא ה"שואל" או כל אחד מקבוצה.

נציגים של דמויות (בעלי אופי של מארס או ונוס בתלות אם הם הפעילים או המפנימים) – נציגי הדמויות מתארים את מחשבותיהן, הרגשתן ורצונותיהן במיקום שלהן וביחס לשאר הגורמים, בהתבססם על הרשמים הפנימיים שלהם – "כאן ועכשיו". הנציגים לא צריכים להיות מדיומים או ערוצים חסרי מודעות עצמית. הם אמורים לדעת בזמן העבודה, עד כמה שניתן, להבדיל בין רגשותיהם האישיים ובין מה שבא מהדמות. כאשר אין מספיק משתתפים עבור כל הדמויות, יכול משתתף אחד לייצג יותר מדמות אחת.

"ראי" או יוצר משוב (ירח) – אדם שתפקידו להוות ראי העוקב אחר מהלך עבודה. ה"ראי" שם דגש מועט על תוכן העבודה ומתבונן במיוחד במה שמתרחש בין האנשים המשתתפים בדרמה ולא בין הדמויות. הוא יכול, לפי הצורך, להפנות את תשומת ליבם של המשתתפים לכך שחדרו לעבודה אשליות מפריעות, דעות קדומות או רגשות אישיים. עקרונית יכול כול משתתף לבצע את תפקיד ה"ראי", אם ביכולתו לחלק את תשומת לבו בין תפקיד זה לבין שאר העבודה הקבוצתית ולעקוב אחר התהליכים הקבוצתיים. במקרה אחר, עדיף שיהיה זה אדם שכלל איננו משתתף בעבודה עצמה.

המתעד (סטורן) – כיוון שמה שחווים בדרמה יכול להעלם כחלום, שמים דגש מיוחד על תיעוד. כל מה שמתרחש צריך להירשם על ידי אדם אחד או מספר אנשים. יש חשיבות רבה לרישומם של צעדים וביטויים המביאים לפתרון. רישום של מהלך הדרמה נדרש גם כאשר יש רצון לכתוב אגדה או לבנות תוכנית מעשית להגשמה של צעדים בוני פתרון. פעמים רבות קשה למצוא אדם אחד המסוגל לנהל רישומים בעת העבודה ובמקרים כאלה מעבירים עט ונייר מיד ליד למי שיכול לכתוב באותו הרגע.

שימושי שיטת הדרמה האינטואיטיבית

צורתה של דרמה אינטואיטיבית יכולה להשתנות בתלות בנושא ובמטרות שמציבים בזמן העבודה.

דרמה משפחתית או של שושלת דורות, חוקרת יחסי גומלין במשפחה ומודלים שונים של התנהגות שעברו בתורשה וכו'. בפסיכולוגיה המודרנית מוכרת התופעה של ילדים בעלי נטיה לחזור על גורלם של ההורים. בעזרת דרמה אינטואיטיבית אפשר לעזור לאדם להביא למודעות את מה שהגיע אליו בתורשה, אילו רגשות, רשמים, דחפים ומעשים צבר בילדותו בתת-מודע, ולהביאם להתאמה עם דרישותיהם של החיים הנוכחיים. דרמה של משפחה יכולה לעזור למודעות עצמית ולהבאה להרמוניה של חיי הנפש בבעיות זהות עצמית, מחשבות אובדניות, מחשבות אודות דפוס גורל החוזר מדור לדור, בעיות בהתנהגות של ילדים ועוד.

שיטות הנראות דומות לדרמה אינטואיטיבית שימושיות מאד למציאת פתרון של בעיות מסוג זה בפסיכולוגיה המודרנית, בפסיכותרפיה ובתרפיה חברתית. אחזור ואתייחס במיוחד לנושא זה בהמשך.

דרמה של משימות חיים משמשת למציאת משימותיו של אדם ובעזרתה מחפשים תשובה לשאלת משמעות חייו. קשה מאד למצוא את מקומו האמיתי של אדם מסוים בחיים אם אין תשובה לשאלה מה עושה חיים אלו משמעותיים עבורו. דרמת משימות החיים מתבססת על תהליך התגשמות נפש אדם ואינדיבידואליות רוחנית בגוף הפיזי. כתוצאה מזה הגורמים החיוניים בדרמה של משימות החיים יהיו מוגדרים ומוצגים לפי סדר ידוע: עולם הרוח, האני של אדם, המלאך השומר שלו, גורלו, משימות החיים שלו, רצונו, רגשותיו ומחשבותיו, הדור שלו ומשפחתו, כוחות החיים וגופו הפיזי והעולם הפיזי הסובב אותו. לעיתים מצטרפות דמויות נוספות במהלך העבודה. בעת דירוג מושגים המתייחסים לתהליך ההתגשמות האנושית, חשוב לציין שמדובר בתהליכי התפתחות תודעה המלווים בתהליכים ארציים (חומרניים). דרמות של משימות חיים וייעוד עוזרות לעיתים קרובות להאיר בעיות בריאות. עקרונית אפשר להשתמש בדרמה אינטואיטיבית להבנת כל מצב בחיים, מצב של אדם מסוים, של אירגון ואפילו מצב פוליטי, אם יש עניין בכך.

דרמה של המצב מאפשרת הבנה של כל מצב בחיים, של אדם מסוים, של ארגון ואפילו מצב פוליטי במדינה, עם יש עניין בכך. בשיטה זו לוקחים גורמים המשפיעים על המצב ומציבים במרחב על ידי נציגים, או לעיתים, כאשר אין מספיק משתתפים, משתמשים בכיסאות או בקלפים לצורך החצנת המצב במרחב. זה שיטה שנותנת פתרון לשאלות בוערות שדרושות פתרון של כאן ועכשיו.

דרמה אינטואיטיבית כפעולה יוצרת

בדרך מסוימת מה שבא אלינו מהעולם החיצוני משקף את חיינו הפנימיים. יכולתנו להשפיע ישירות על העולם החיצוני מוגבלת וכמוה מוגבלת גם אפשרותנו להכניס לעולם סדר ואחדות. מה שכן נותר אפשרי עבורנו הוא הכנסת סדר ואחדות בחיינו הפנימיים. כאשר התמונה הפנימית של העולם משתנה, משתנה גם השתקפותו של העולם החיצוני. ההסבר לכך שאיננו מוכנים לשינויי השקפת עולמנו, נמצא באי ידיעתנו והבנתנו את עצמנו. אנו יכולים ללמוד ע"י תשומת לב והתבוננות בדרך זאת או אחרת את כל היצורים האחרים, החפצים ותופעות הטבע, אך כפועלים בעולם החיצוני – כלפי עצמנו אנו בלתי נראים. לכן יש לנו הרבה יותר טעויות ואשליות לגבינו.

כאשר ה"שואל" בדרמה אינטואיטיבית בוחר לעצמו נציג הפועל בעולם החיצוני, הוא בעצם מקבל אפשרות ייחודית לעקוב אחר עצמו מן הצד ולא רק מבפנים. בפעם הראשונה הוא יכול לראות תמונה שלמה של העולם שבו גם הוא עצמו משתתף באופן פעיל במתרחש. תוך כדי מעקב אחר מצב שלם מהצד והתבוננות כיצד נציגו יכול למצוא הרמוניה למצב מתוח, הוא מקבל חופש בחירה לשינוי דעותיו ולהחליט לעשות את אותם הצעדים שנמצאו בדרמה כפתרון למתח ולניגודים.

אנשים מייצרים תמונה פנימית של העולם וראיית עולם חדשה שהינה בעלת כוח לשנות את תנאי העולם החיצוני ע"י שינוי יחסיהם לתופעות העולם. חשוב שראיית העולם החדשה תתאים לחוקיות המציאותית הקיימת בעולם ולא תנבע מרצונות סובייקטיביים. כך יוכלו באמת ראיית העולם החדשה ומעשים שינבעו מהדרך החדשה ליצור בעולם סדר ואחדות ולא ליצור בעיות ומשברים חדשים במקום הישנים. כך תוכל דרמה אינטואיטיבית להפוך לפעולה יוצרת.

דרמה אינטואיטיבית ושיטות אחרות המבוססות על דרמה

השיטה המתוארת כאן כדרמה אינטואיטיבית איננה נמצאת בחלל ריק. ביחד עמה מתקיימות ונמצאות בשימוש רחב מגוון שיטות המשתמשות באלמנטים של דרמה בצורה זאת או אחרת. השיטות הידועות בפסיכולוגיה המודרנית הן פסיכודרמה אשר פותחה ע"י יעקב מורנו ושיטת העמדות משפחתיות (מערכתיות) שפותחה ע"י ברט הלינגר.

עקרון הפסיכודרמה, אם לתארו בקיצור, מתבטא בצורה הבאה: יש לשחק שוב את המצב שהותיר בנפשו של אדם פצע, עד שנמצא פתרון מתאים. אדם שעבר התמחות בבימוי פסיכודרמות, בדרך כלל פסיכולוג, אינו רק מנחה את תהליך הדרמה אלא גם בונה את תוכנה, בהסתמך על הידע מקצועי שלו ורשמים שקיבל בדרך זו. טראומה נפשית של אדם משלימים בחוויה ובפתרון של המצבים החדשים שיצרו בדרמה, בציפייה שהם יהיו יותר חיוביים. בדרמה אינטואיטיבית מוצאים פתרונות אפשריים בתמונת המצב עצמה וביחד עם זאת המנחה אינו יכול להשפיע על תוכנה וכיוונה של הדרמה ע"י דעותיו האישיות.

מפסיכודרמה התפתחה גם שיטת ביבליו -דרמה (דרמת סיפור). זוהי שיטה המשלבת עבודה מעמיקה על טקסט (מספרי קודש, אגדות, מיתוסים ועוד) והזדהות רגשית עם הדמויות שמובאת אל המודע ובכך מגבירה את המודעות לרגשות שלנו ועיבוד וביטוי של רגשות דרך מונולוג, משחק תפקידים והמחזה. הפעילות הינה קבוצתית ומתאימה למבוגרים וילדים. השיטה עוזרת להבין את הטקסט יותר עמוק ובמקרים רבים אף פועלת כמרפא – כיוון שיש התחברות לאבטיפוס רגשי מסוים ולחוויית המסע שלו. גם כאן המנחה הוא הבמאי ובחירת הטקסט נעשית לרוב על פי ניסיונו והידע המקצועי של המצב הנפשי של האדם.

בפסיכודרמה וביבליו דרמה כאחד, המשמעות של עקרון זה היא שלא חשוב עד כמה המנחה של התהליך הנו אדם אתי מבחינה מוסרית ומקצועי. בזמננו אדם מבוגר בוגר, בריא בנפשו ואחראי למעשיו, ולכן הוא זכאי לקבל חופש בחירה והחלטה על מעשיו. חשוב לתת לו אפשרות להבין מה ולמה הוא עושה, לתת לו אפשרות לצאת מחשיבה בריאה עצמאית. הצורך ללכת בעקבות סמכותו של אדם אחר אינו מקובל על אדם בוגר באמת בן זמננו.

בדרמה אינטואיטיבית מוצאים פתרונות אפשריים בתמונת המצב עצמה, ויחד עם זאת המנחה אינו יכול להשפיע על תוכנה וכיוונה של הדרמה ע"י דעותיו האישיות. זאת היא הסיבה שבדרמה אינטואיטיבית יש דגש על עבודה קבוצתית, שבה כל המשתתפים נמצאים ביחס שווה מבחינת השפעה, ידע ורצון בצורה חופשית. האפשרות לפנות בזמן העבודה לאיש מקצוע, מומחה עם ניסיון עשיר, צריכה להישאר בגדר אפשרות ולא כתנאי. חשוב להוסיף עוד עניין עקרוני: הדעה שניתן להשלים חוויה טראומתית בחוויה חיובית אחרת מצביעה על חוסר ידע בחוקיות של חיי נפש אדם. כל כוחות הנפש של אדם – חשיבה, רגש ורצון – הינם בעלי חוקיות וביטוי משלהם. לכל אחד מהם יש לוגיקת השתנות ותנועה.

חוקי לוגיקת החשיבה ידועים לכולנו מימי אריסטו, שתיאר אותם כארבעת חוקי הלוגיקה של החשיבה. חוקי לוגיקת הלב (חשיבת הלב), כלומר, רגש ורצון, מתחילים להיכנס לתודעה ולהיחקר רק בזמן האחרון. כמובן שחוקים אלו פעלו וחיי הנפש של האדם הושפעו מהם תמיד, אך הבנתם, הידע שלהם והשימוש בהם בצורה מודעת נעשו אקטואליים רק במאה אחרונה. על מנת להבין ולהשתמש בצורה מודעת בחוקי לוגיקת הרגשות והרצון, יש צורך לקבל רושם ברור מה היא ישות האדם בשלמותה, כולל כל טבעו המשולש כישות רוחנית, נפשית ופיזית. המדע החומרני בן זמננו חוקר את טבעו הפיזי של האדם, ובמידה מצומצמת חוקר גם את טבע נפש האדם, אך הוא אינו יודע כמעט דבר אודות טבעו הרוחני של האדם. ללא הבנת הטבע הרוחני אי אפשר להגיע להבנה אמיתית של בני אדם אחרים.

חוויה טראומטית לא יכולה להיות מושלמת רק ע"י חוויה חיובית אחרת. היא יכולה להיות מנוטרלת עם עבודה מעשית של רוח האדם בעת יצירת חוויה משלימה. פסיכודרמה יכולה בהחלט לעזור לאדם במידה רבה ביצירה כזאת, אך לצורך עזרה ממשית וארוכת טווח ולא מקרית וקצרת טווח, חסר לבמאים שלה הידע הרוחני הנדרש, ידע של חוקי לוגיקת החשיבה, רגש ורצון, ידע חוקי הקארמה, ידע אודות עולם הרוח. ציבור העוסקים בפסיכודרמות מודע לחשיבות שאלת אחריותם של מומחים העובדים עם אנשים. מצדם הם עושים מאמצים גדולים על מנת להיות מוכנים לשאת באחריות הזאת. זה מאד נאיבי לחשוב שאפשר להסתפק רק בידע ממדעי הטבע והרוח המסורתיים ובמוסריות גבוהה, כאשר בפסיכודרמה משתתפת קבוצת עבודה שלמה והאחריות נופלת על אדם אחד, גם אם לאותו אדם יש עוזרים שעברו הכשרה.

המצב יותר מסובך בשיטת ההעמדות המערכתיות (המשפחתיות) לפי ברט הלינגר. אני משערת שבין המשתמשים בשיטה זאת יש הרבה אנשים חכמים, משכילים וכנים שבאמת רוצים לעזור לאנשים. אופן השימוש בשיטה שנאלצתי להשתתף בו ולחוותו, הותיר בי לצערי רושם לא נעים. הופעתו של מר א', דוקטור לפסיכולוגיה, מנהל מכון פסיכולוגי וללא ספק מומחה בתחומו, נראתה כהצגתו של קוסם על רחבת הקרקס. ידע מהתחום הפסיכולוגי שימש למניפולציות של רגשות המשתתפים. על הלקוח הופעל לחץ מכוון וכבודו האנושי היה בספק. דוקטור א' קטף מחיאות כפיים מהקהל הנדהם, שנרשם בהמוניו בתור להעמדות האישיות, והותיר חשיבה על הנושא ושאלה שהוצגה בהעמדות ל"אחר כך". נזניח לרגע את הדעה ששיטת ההעמדות המערכתיות (המשפחתיות) היא בעצם עסקי שעשועים המסתמכים על תיאוריות מדעיות ונתמקד בחלקים מסוימים של התיאוריה והפרקטיקה של השיטה. ההשפעה החיובית של ההעמדות מוסברת ע"י שינויים של דימויים פנימיים שנוצרו כתוצאה מניסיון קודם וכעת אינם מתאימים למציאות שהשתנתה, ושוב זהו רק תיאור תמציתי.

אכן, קיימת בעיה כזאת בתודעה האנושית. מנסים לפתור מצבים בעיתיים ע"י דעות שאינן מתאימות למצב הנוכחי. שיטות המבוססות על דרמה מאפשרות לראות את המצב מנקודת מבט אחרת וכתוצאה מכך לשנות רשמים של המציאות. אך אם בשיטות אלו רוצים להשתמש לתרפיה חברתית או פסיכולוגית אזי חשוב להבדיל מאיזה מקור באות החוויות המתוארות על ידי נציגי הדמויות בהעמדות המערכתיות. חשוב לדעת להבדיל בין אמת ואשליות. ייתכן שהמשתמשים המומחים בשיטה זאת יודעים להבדיל באופן אישי, אך בתחום עיסוק מדעי הכישרון האישי של רגש האמת אינו מספיק. יש לדעת גם להסביר את השיטה וכיצד מגיעים לכל המשתתפים.

אם בין במאי העמדות המערכתיות ישנם בעל ידע כיצד להבדיל בזרם הבלתי נמנע של תיאורים סובייקטיביים של נציגי תפקידים, בין דברים עיקריים באמת מאלו הנראים כעיקריים ונכונים, הם אינם חולקים ידע זה. עדיין לא הצלחתי לקבל מהם הסבר מספק. אין זה מספיק, כדי להסביר בעיות נפשיות ובין אישיות שנוצרות בחיים, להתייחס במידה רבה למשפחתיות ולמיניות בעת העמדות מערכתיות (משפחתיות). כמובן שלחיי המין והמשפחה יש השפעה חשובה בחיי כל אדם, אך השקפת החברה הכללית בתחום היחסים בין גבר לאישה עדיין חד-צדדית ומסובכת וכוללת הרבה דעות קדומות, למרות כל מהפכות המין (ולרבות הודות להן). הידע המדעי בתחום זה טרם התמודד עם מוגבלותן של תיאוריות פרויד. מוגבלות זאת אופיינית גם לשיטת ההעמדות המערכתיות המשפחתיות לפי שיטת ברט הלינגר. לוקחים בחשבון את חשיבותם של תיפקודי מין ומשפחה בחיי אדם ומאבדים את האדם עצמו. כאשר מביאים את בעיותיו של אדם רק למישור של תיפקודי מין ומשפחה, אפשר לעזור לו רק עד רמה מסוימת, וליתר דיוק, בחלק שמתאים למערכת המקובלת. לעזור לאדם באמת להיות אינדיווידואליות יוצרת עם תודעה עצמית אשר בונה ויוצרת בהבנה ובאחריות תפקידים ויחסים שונים במפגשיו בדרך חייו, אפשר רק אם מתבוננים בישותו האמיתית: ברוחו, שלובשת את נפשו וגופו, שלעיתים יוצרים לו קשיים.

השיטות האחדות המובאות כאן, מבוססות על הדרמה. אפשר להביא גם דוגמאות אחרות: משחקי תפקידים למיניהם, משחקי סימולציה, פליי-באק (גם את השיטה זאת פיתח יעקב מורינו) ורבות אחרות. האסכולה של כל אחד מהכיוונים הללו פיתחה את שיטתה, התהליך ומערכת המושגים שלה. העיקרון הבסיסי לניתוח של שיטה זו או אחרת צריך להיות בראש ובראשונה התאמתה למשימות התפתחות האדם בזמננו. קודמת לכול היא משימת האדם להתפתח לאינדיווידואליות עצמאית, בעלת יכולת חוויה אמפטית לישויות אחרות, יכולת חשיבה בריאה, יוזמה יצירתית ויכולת לפעול בתודעה ברצון.

שאלת המושגים

השמות דרמה אינטואיטיבית, דרמה תמונתית ושמות אחרים שהוזכרו כאן, הופיעו בזמן עבודה מעשית כצורך לקרוא לתופעה זאת או אחרת במילה או מושג מסוים. בעיית דיוקם המדעי של המושגים היתה מצומצמת בזמן הופעת המושגים שהוזכרו כאן. היה צורך רב יותר ליצור עבודה בצורה המתאימה לפתרון שאלות ובעיות חשובות מהחיים. היה צורך למצוא מילים המובנות למשתתפים "כאן ועכשיו". בפעמים הבאות השתמשו במושגים מוכרים מפעמים קודמות והמשיכו לחפש מושגים חדשים לתופעות חדשות. כך נכנסו לשימוש מושגים מסוימים שמבחינה מדעית אינם ממש מדויקים.

ראשית, זה מתייחס למושג "דרמה אינטואיטיבית" עצמו. אם להבין אינטואיציה לא כפי שמקובל בדרך כלל אלא כמושג המתאר שלב מסוים בהתפתחות התודעה, אזי מושג זה אינו מתאים כלל לתיאור דרך קבלת תוצאות מסוימות בשיטת דרמה. דרגה התפתחותית של תודעה הנמצאת בשימוש בזמן יצירת תמונה בדרמה, אפשר לכנות כאימגינציה. בשלב הבא להרמוניה של גורמים שונים נוספת, בצורה מסוימת, דרגת האינספירציה. אינטואיציה, מנקודת מבט מדויקת של מדע הרוח, היא הדרגה הכי גבוהה בחניכה. אם לנהוג לפי המושגים המדויקים של מדע הרוח, השיטה היתה צריכה להיקרא "דרמה אימגינטיבית".

למי שמתעניין במושגים המדויקים אנו מציעים לפנות לעבודות של רודולף שטיינר מייסד מדע הרוח ולמקורות אנתרופוסופיים אחרים.

במסגרת מאמר זה לא ניתן להעמיק יותר בשאלה החשובה הזאת.

הנחות תרבותית היסטורית לשימושים מעשיים

של שיטת הדרמה

המודעות של האדם המודרני מיחסת בצורה אוטומטית את הדרמה לסוג של אומנות. מכיוון שהמודעות המודרנית מחשיבה את האומנות מלכתחילה (a priori) כתחום של פעילות אנושית סובייקטיבית, היא מטילה ספק ביכולת האומנות להיות כלי בשימוש מעשי הדורש אובייקטיביות. על מנת להבין נכון בעיה זאת יש לזכור את עקרון האונטוגנזיס – כל פרט של מין מסוים חוזר בהתפתחותו האישית על כול שלבי ההתפתחות של כל המין. מהתבוננות בשלבי התפתחות האדם, מלידתו ועד להיותו אינדיבידואל בוגר, ניתן להבין את שלבי התפתחותה של התודעה האנושית מבריאת העולם בימי קדם ועד לתקופה הנוכחית. ניתן להגיד שבתקופת היווצרות הדרמה הבינו אותה אחרת מאשר היא מובנת כיום. כמו-כן, ילד מודרני יתייחס לדרמה או למשחק אחרת לגמרי מאדם מודרני בוגר.

ילד קטן חווה את העולם לא כחפצים אלא כדימויים ועולם דימויים זה ממשי (אובייקטיבי) עבורו כפי שלמבוגר ממשי עולם החפצים. אין בכלל לדבר על אובייקטיבי וסובייקטיבי עד לשלב בו ילד קורא לעצמו "אני" (בגיל שלוש בערך), משמע שמתרחשת הפרדה ראשונית ל"אני" וה"לא אני" בתודעתו, כי אין סובייקט. תנאים ראשונים להופעת שאלת הסובייקטיביות והאובייקטיביות מתקיימים רק ביחד עם הופעת מודעות עצמית המתבטאת בקריאה לעצמי "אני". כאשר אנו עוקבים אחר התפתחות הילד מגיל 3 בערך והלאה, אנו יכולים לראות שהשאלה הזאת מופיעה בהדרגה, בהתחלה בתחום אחד לאחר מכן בתחום אחר וכך הלאה. גם בימינו אנו יכולים לפגוש באנשים מבוגרים המוכנים לבחון מילים של אדם אחר בתחום הסובייקטיבי-אובייקטיבי, אך אינם מטילים ספק, למשל, במילה המודפסת. אם המילה מודפסת משמע שהיא אובייקטיבית. התופעה הזאת משקפת את מורכבות שאלת האובייקטיביות והסובייקטיביות.

אפשר להגיד ללא חשש שהאנושות הצעירה חוותה צורות דרמה שונות, פולחנים ומיסטריות כסוג של אומנות מדעית-דתית, כמשהו אובייקטיבי, כמשהו מאד מעשי ומציאותי. האומנות, ביחד עם צורות שונות של הדרמה, התחילה להתקבל כסובייקטיבית עם התפתחות מדעי הטבע ועם הישגי האנושות בהבנת יכולתם של הדברים להראות אחרת ממה שהם בעצם. כדוגמה להתפתחות מדעית כזאת ניתן לראות בתיאורה של מערכת השמש ע"י קופרניקוס. אבל התפתחות האדם ותודעת האנושות אינה נעצרת בהישגים של מדעי הטבע, היותר אובייקטיבים ביחס לקודמיהם, בהצגת בריאת העולם והשקפות עולם.

אם נתבונן במתחולל בעולם המודרני, אזי נוכל לראות שהחיים הופכים למסובכים יותר ולמואצים בהרבה. משימות שכלל לא חשבו עליהן פעם, ניצבות כיום מול האנושות בכלל ולפני נציגים פרטיים שלה. מה היא משמעות העובדה שכישורי קריאה וכתיבה שנחשבו ליכולת כללית שלנו והתרגלנו להשתמש בהם, שלמען פיתוחם וקידומם נעשו מאמצים כבירים, מתחילים להצטמצם בדורות החדשים? האם העניין הוא בכך שע"י הרגלי קריאה רגילה כבר לא ניתן להשיג את ההתמצאות הנדרשת מול זרם המידע העצום ההולך וגדל? מי שיודע כיום רק לקרוא מפגר אחר החיים המודרניים. לאדם המודרני נדרשות יכולות התרשמות וקליטת מידע מהירות יותר.

על מנת לעביר את כל המידע שאפשר לקבל מכל תמונה (למשל מה"ג'קונדה" של דה וינצ'י) במלל בדפוס רגיל, יידרש שטח נייר הרבה יותר גדול המכוסה במילים, מאשר שטחה של התמונה עצמה. תמונה, ציור, אפשר להקיף במבט אחד ולהבין, אם מפותחים מספיק מבחינה אומנותית, ואילו את אותו נפח מידע על נייר אנו נאלצים לקרוא במשך שעות. סדרות קומיקס, סרטי קולנוע וטלוויזיה, פרסומות, הפנינגים ומיצגים באומנות, בעיות גירוי אצל דור הצעיר המורגל בגירוי ע"י מחשבים, כל אלו הן תופעות שונות המצביעות על מעבר איטי לצורות התרשמות חדשות בעולם. הקריאה הרגילה, כמובן, לא תעלם, כמו גם שיטות אחרות שהאדם כבר למד מזמן ועוזרות לו במגעו עם העולם. שיטות חדשות יופיעו ויתקדמו. התרשמות דימויית, תמונתית, היא אחת מהן. דווקא כאן נמצאות הסיבות להופעה המרובה של שיטות מעשיות המבוססות על דרמה במאה האחרונה. אין די זמן להוכיח ולשכנע את הזולת בדעותיך ורעיונותיך. יש צורך רק להראות לו פעם אחת (טוב, פעמיים!) והוא ישתכנע בעצמו, או שאין טעם לבזבז עליו אנרגיה. זאת היא דרישה של החיים בזמננו. דימוי (תמונה) הוא צורת העברת מידע היכולה לענות על דרישה זו.

—————————————————————————-

1. מחברת מאמר זה הייתה חברה בקבוצת עבודה בנושאים של מחקר רוחני יחד עם ארמן טאוגו בטאלין (אסטוניה). בשנת 2003, בעבודה משותפת, התפתחה השיטה של דרמה אינטואיטיבית כמענה לחיפוש דרכים לנטרול סימפטיה ואנטיפטיה אישיים בעבודה קבוצתית על מנת להגיע לחוויית האמת מאחורי הרושם – שמבוסס על הגיון הלב. חוקי היסוד מתוארים בספר שבידכם. השיטה ממשיכה להתהוות ולהתפתח על ידי ארמן טאוגו ואנשים אחרים במדינות שונות. (הערת המתרגמת). בעברית יצא ספרו של ארמן טאוגו: ילדי האינדיגו הדור החדש? – הוצאת חירות. ↑