רודולף שטיינר

הרצאה 2

דורנאך 12.3.1923 GA222

תרגם: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר בשם: בעיית הגורל – יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מתוך הרצאת יום אתמול התברר שאם ברצוננו להבין את גורלם של בני אדם וחייהם, אין אנו יכולים להסתפק בכך שנצביע על הכוחות המופשטים בטבע, הכוחות היחידים שעליהם מדבר המדע האורתודוכסי בימינו. כאמור, עלינו לפנות אל הכוחות הרוחיים היוצרים את ההמשכיות כלפי מעלה, את מה שמכונה בחיים החומרניים – ממלכות הטבע. מדובר על שלוש ממלכות בטבע: עולם הדומם, עולם הצומח ועולם החי, ובה במידה שהאדם נחשב לישות פיסית, מן ההכרח לראות בו ממלכה רביעית. או אז עלינו להתקדם כלפי מעלה ולהשיג את הקיום מעל לאדם, כלומר: ממלכת המלאכים, ממלכת מלאכי עליון, ממלכת מלאכי האישיות (ארכאי) וכן הלאה.

אין ביכולתם של החושים החיצוניים והאינטלקט לחדור אל הממלכות העילאיות הללו, אבל הם ממלאים תפקיד חשוב מאוד בחיי האדם.

כעת נדבר על האדם כישות המבלָה חלק אחד מחייה המלאים, בעולם הרוחי אשר ממנו היא יורדת אל החיים הארציים, ולאחר מכן שוב עולה אליו, בעוברה דרך שער המוות.

מתוך סידרת הרצאות שנתתי כאן בשנה שעברה, על פילוסופיה, קוסמולוגיה ודת,^[1] הרי אתם יודעים שלפני שהאדם יורד לאדמה, הוא בעל צורה מוגדרת לחלוטין, רק שאינו לבוש בגוף פיסי ולא קשור אל הכוחות הפיסיים של האדמה, אבל כן לבוש בנפש וברוח. קשור אל כוחות נפש ורוח, כשם שבאמצעות הגוף הפיסי הוא קשור אל כוחות הטבע.

כאשר האדם יורד אל הכוחות הפיסיים עלי אדמות, מלווים אותו השפעות הלוואי של הכוחות מקיומו הקדם-ארצי, וכל זה לזמן מסוים. אלמנט רוחי פועל תמיד בילד. זאת היא פעולת לוואי של הכוחות שהיו בו לפני רדתו אל האדמה. כאשר הילד גדל ומפתח צורה ברורה מתוך הצורות הבלתי ברורות של גופו, הוא נתון להשפעות הלוואי של הכוחות העל-ארציים שפעלו בו לפני רדתו אל האדמה. הכוחות הללו ממשיכים בהשפעתם עד תחילת גיל הבגרות, הגם שהם נחלשים והולכים עם התחלפות השינים.

האדם מפתח ומשכלל את גופו הפיסי במיוחד במשך 7 שנות חייו הראשונות. את גופו האתרי הוא מפתח במשך 7 השנים שלאחר מכן.

כל לילה ולילה עוזבים האגו והגוף האסטרלי של המבוגר את גופו הפיזי והאתרי. באשר לילד, במיוחד בזמן הקרוב לאחר הלידה, הרי החיבור וההתפרדות של ארבעת המרכיבים של המבנה שלו אינם מוגדרים בבהירות. בתחילת חייו של הילד שעות הערנות שלו מועטות הן, כך שהחיבור בין האגו, הגוף האסטרלי, הגוף האתרי והגוף הפיסי נמשך לתקופות זמן קצרות בלבד. הקשר בין ארבעה המרכיבים הללו הוא רופף הרבה יותר מאשר אצל המבוגר. מכאן שעלינו להפנות את תשומת לבנו לא רק אל השתלשלות חייו החיצוניים, הרציונליים והאינטלקטואליים של האדם, אלא גם לצד השני, כלומר: של גופו האסטרלי והאגו בזמן השינה. הגם שמבוגר מבלה פחות זמן בשינה מן הילד, מעל לכל למען הבריאות בחיים הארציים, הרי זה בעל חשיבות גדולה יותר לגבי הכלכלה החסכונית של הקוסמוס כולו מאשר לחיים הפיסיים בלבד.

באמצעות חייו הפיסיים הארציים חי האדם במגע עם כל הממלכות הנראות לעין. בשנתו של האדם אין האגו והגוף האסטרלי כפופים אל הכוחות הארציים, אלא נמצאים בעולם על-חושי שבכל זאת חדור וקשור אל העולם הפיסי. נציין בבירור, שקיים עולם על-חושי בו חי האדם בין מוות ללידה חדשה. עולם זה אפשר לכנות גם בשם: העולם הקדם-ארצי או העולם האחר-ארצי. האדם אוצר בקרבו משקע מהכוחות הללו למען חייו הארציים, כוחות בעלי השפעה חזקה על הילד, ההולכים ונחלשים עם גדילתו של הילד. אבל במהלך השינה נמצאים האגו והגוף האסטרלי בעולם על-חושי שונה מהעולם הקדם-ארצי. כשלעצמו, אין לעולם העל-חושי הקדם-ארצי הרבה עם העולם הפיסי, כפי שנראה בהתגלות החיצונית. ברם, העולם העל-חושי, אליו עוברים האגו והגוף האסטרלי בשעת השינה, עד ליקיצה, יש לו קשרים רבים אל העולם הארצי ואל שלוש הממלכות, אליהם קשור האדם בחייו הארציים.

עולם על-חושי זה מורכב משלוש אלה, המכונות ממלכות האלמנטים, כמתואר בספרי: "גוף, נפש, רוח".^[2] לכן, מלבד מה שאמרתי לכם קודם לכן, כלומר: שהגוף האסטרלי והאגו עוברים אל עולמם של המלאכים ומלאכי עליון, הרי במהלך השינה חיים שני המרכיבים הללו בעולם על-חושי אשר במישרין אין לו ולא כלום עם אותו עולם על-חושי, בו חי האדם בין מוות ללידה חדשה, בעולם של מלאכים ומלאכי עליון. העולם האלמנטרי, הוא עולם בו חיות ישויות בעלות קיום נמוך מהאדם הארצי. אין להן גוף פיסי, ואף על פי כן אין הן בעלות אופי על-חושי טהור. אותן הישויות מהממלכות האלמנטריות, דרות באותן שלוש הממלכות המתגלות בטבע.

כאשר האדם ער, הוא חי עם גילויָין החיצוני של ממלכות הטבע. בשנתו הוא חי – באגו ובגוף האסטרלי – עם הסמויות מן העין, עם הישויות העל-חושיות של הממלכות האלמנטריות. המראה מסביב האדם שונה בכל מקרה ומקרה, אבל בעיקרו הוא ארצי. בהרצאה הקודמת תיארתי את היחס אליו נכנס האדם בשנתו עם המלאכים, ובייחוד עם מלאכי עליון, אך הוא מתאים עצמו גם אל היחס העל-חושי הטהור של הממלכות האלמנטריות. כשם שבמצב היקיצה בעולם הפיסי, לוקח האדם מזונותיו מממלכות הטבע עבור גופו הפיסי וגופו האתרי, מזמן הירדמו ועד יקיצתו, זורמים הכוחות מהממלכות האלמנטריות אל קרבו. זהו המראה בו הוא קיים. בשלוש הממלכות האלמנטריות עטוף האדם בגלי צבעים חיים ומשתזרים, בעולם של צלילים נעים. זה שבעולם הפיסי צמוד אל המוצק, הרי בעולם האלמנטרי הוא נע ומרחף בחופשיות. הרוחיות הזורמת באה שם לידי ביטוי כשם שכאן עלי אדמות, בא היסוד החומרי לידי גילוי בצבעים ובצלילים הפיסיים. אבל בו בזמן שהיסוד החומרי אוצר בו את הצבעים בתחומים מוגדרים, הרי הרוחיוּת מהממלכות האלמנטריות נושאת את הצבעים מכאן לשם בזרמים ותנודות, במשחק חופשי ומתחלף. אמת, החיים של הממלכות האלמנטריות הם במצב בלתי מודע או תת-מודע לגבי האדם על האדמה בשלב זה של התפתחותו. אבל מהלך בלתי נמנע זה נמשך והולך, כך שבהקשר לכך אפשר לתאר את תולדות החיים של האגו והגוף האסטרלי בין לידה למוות, כשם שאפשר לתאר את תולדות החיים של האדם בתקופה שבין החיים למוות בחיים הארציים.

קיים דבר מוגדר לגבי האגו והגוף האסטרלי במהלך החיים הארציים כאשר האדם מגיע אל הבגרות המינית. כשם שבעולם הפיסי עומד האדם על פני הקרקע, רואה את ממלכת הטבע סביבו, ומביט גם אל פני הקוסמוס והכוכבים, כך שהוא רואה מעל הארצי, כך בזמן השינה, מתנסים האגו והגוף האסטרלי בעולם האלמנטרי בממלכות האלמנטריות אשר מסביבו. אבל מן העולם האלמנטרי מביט האדם כלפי מעלה ורואה כוכבים מתים קורנים. בעצם הוא רואה את הישויות של ההירארכיות העילאיות. הוא מתקשר אל הישויות הללו, כפי שתארתי לכם, בכל הקשור בדיבור ושפה. כך שמרגע הירדמו ועד יקיצתו נמצא האדם בעולם האלמנטרי ומעולם אלמנטרי זה הוא מביט אל מרחבי העולם העל-אלמנטרי אל המלאכים, מלאכי-עליון ומלאכי האישיות. ברם, חל שינוי יסודי מתחילת תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית, כלומר, מהמאה ה-15 לספירה. מאז, כאשר האדם פיתח את האינטלקטואליות החזקה, שלא היתה לו קודם לכן, אין זה כה קל לו לכונן, בזמן השינה, את הקשר הנכון עם ההירארכיות כפי שהיה קודם לכן.

האדם שחי לפני המאה ה-15 – והדבר חל על כולנו בגלגולים הארציים הקודמים – טרם היה חדור במצב ערנותו באינטלקטואליות המופשטת. הוא היה חי בעוצמה בגופו הפיסי ובגופו האתרי במשך זמן היקיצה והערנות, ומתוך המרכיבים הללו העביר כוח מסוים אל תוך שנתו. הוא חי את העולם האלמנטרי בעוצמה, ביחד עם מה שיכול היה לראות ולחוש בממלכות המלאכים, מלאכי עליון ומלאכי האישיות. באותן התקופות הקודמות של התפתחות האדם, הוא הביא איתו מן החיים הקדם ארציים משהו אשר נתן לו כוח יותר גדול ממה שיש לו בימינו אלה בשנתו. בהקיצו יכול היה האדם להביא איתו מן העולם האלמנטרי והעל-אלמנטרי, בו שהה בשנתו, משהו שנתן לו יציבות יסודית בגופו הפיסי ובגופו האתרי. עד המאה ה-15 היה האדם בסיפוק עצמי במידה יותר גדולה מאשר בימינו אלה. בימינו, באמצעות המורשת שהוא מביא איתו מן החיים הקדם-ארציים אל תוך החיים הארציים, אין לאדם די כוחות מן העולם הרוחי בכדי לגדול ולהתפתח כילד ולקבל יותר דחפי התפתחות עד גיל הבגרות המינית. בתקופת ההתפתחות האנושית הנוכחית אין לאדם די כוחות משלו בכדי לכונן את האגו שלו וגופו האסטרלי הִיכּוֹן היטב בעולם האלמנטרי בשנתו, אלא אם קלט ידע רוחי בשעה שהוא ער.

עובדה היא שהאדם בזמננו מקבל מן העולם האלמנטרי, אפילו לאחר גיל ההתבגרות המינית, את מה שהביא איתו כטבעי מן העולם הרוחי ושעדיין שימש לו בעולם האלמנטרי בשנתו. דבר זה היה קשור עם העובדה שעליו להיעשות לישות חופשית. אם בילדותו אין הוא מקבל ידע על העולם הרוחי באמצעות חינוך ולימוד, או אז הוא סובל בשנתו מהרגשה של התכווצות. בממלכה העל-אלמנטרית אכן חש האדם במלאכי עליון, הגם שאין הוא יכול ליצור קשר ממשי איתם. אבל אין הוא עוד – לפחות באורח לא מתאים – חש במלאכי האישיות. מן המאה ה-15 נעשה הדבר אופייני לגבי עצם התפתחותו של האדם, שבשנתו האגו והגוף האסטרלי שלו מושיטים עצמם לשם חיבור עם מלאכי האישיות אבל אין ביכולתם להשיגם והם נשארים חסרי ישע לגביהם.

ברם החיבור עם מלאכי האישיות הכרחי לאדם, למען יחדור בעוצמה מספיקה אל גופו האתרי בהקיצו משנתו.

נא להבינני כהלכה: אמרתי שאם אין האדם קולט ידע רוחי, לא יהא ביכולתו לבוא במגע עם מלאכי האישיות בשנתו, אף על פי שהדבר הוא בעל נחיצות חיונית לגביו שבשנתו יוכל לכונן קשרים ויחסים חיים עם הישויות הללו כשם שכאן על האדמה, בגופו הפיסי, יש לו קשר ומגע חי עם השמש. הדבר הוא בעל נחיצות רבה. אם רואים את הדבר באורח הנכון הרי אפשר להבחין בזה בקווי האופי של ההיסטוריה בימינו. תחת השפעת התנאים, כמתואר קודם, בני האדם שנולדים עם הכוחות המלאים של בגרות בתקופתנו האינטלקטואלית, עשוי גורלם להדמות, למשל, לזה של גיתה. מה שקרה לגיתה היה אופייני מאוד. אביו היה טיפוס מייצג של התקופה האינטלקטואלית. באשר לאביו של גיתה, שהיה לו חלק גדול בחינוכו, הרגיש גיתה: שום דבר רוחי לא בא לי מאבי. באשר לאמו – אפשר להבחין בכך באם קוראים בעיון את הביוגרפיה של "אשתו הזקנה של ראש העיר" – היא לא הכתה שורשים עמוקים באינטלקטואליזם. ממנה, כדברי גיתה, הוא ירש את העונג מסיפורת. היא לא היתה חדורה במידה גדולה באינטלקטואליזם של הזמן. אך מאידך לא היה ביכולתה לתת לגיתה מה שהיה דרוש לו.

גיתה חי בהרגשה בלתי מודעת: כנראה שנולדת להורים שונים. אבקש לא להבינני שלא כהלכה. גיתה לא היה בן מתנכר, או משהו בדומה לזה. בהכרתו היה אדם אדיב מאוד. אבל בתת הכרתו לחשה לו נפשו משהו כמו: "בעצם צריכים היו להיות לך הורים שונים". אילו יכול היה גיתה לקלוט את מדע הרוח ממקור חיצוני כלשהו, אז לא היה רגש זה כה חזק בו. אבל באותם ימים לא היה מדע הרוח בנמצא. לכן התעורר בתת-הכרתו הרעיון הזה: בעצם צריך היה שיהיו לי הורים שאינם חיים עתה, אלא שחיו יותר מוקדם, הרבה יותר מוקדם. באותו הזמן, הודות לאווירה החיה שהכילה דיבורם ואורח חייהם, עדיין הנחילו הורים ליוצאי חלציהם מה שהיה נחוץ בכדי להבטיח שבשנתם יוכלו לחיות בעולם האלמנטרי באופן כזה שבהקיצם משנתם יוכלו לתפוס אחיזה של ממש בגופם האתרי. גיתה השתדל בכל האמצעים האפשריים – קיימים תיקים מלאי ציורים שצייר ואף ניסה בכל מיני דרכים אחרות – אבל לעולם לא הצליח להיאחז כהלכה בגופו האתרי ולהשתמש בו בדרך הנכונה עם האגו והגוף האסטרלי שלו. כשמסתכלים על ציוריו של גיתה, מיד מתעוררת ההרגשה: כאן צוירו ציורים על ידי אגו וגוף אסטרלי וכאן גאוניות. אבל אין בשרטוטים והציורים הללו כל כושר שרטוטי או ציורי אמיתי, כל סימן ממה שעל האדם לרכוש כאשר הוא משתמש כהלכה בגופו הפיסי וגופו האתרי.

כל מי שאינו חסיד שוטה של גיתה, אלא אדם חופשי ופתוח לרעיונות, יבין, בהסתכלו בשיריו של גיתה בצעירותו, שכאן הכל ברור שלא יכול היה להגיע אל גופו הפיסי ואל גופו האתרי עם גופו האסטרלי והאגו שלו. דבר זה היה בלתי אפשרי לגביו. עם קווי אופי אלו הוא גדל, ובייחוד הם בלטו בצעירותו. לא היה לאל ידם של הפרופסורים מלייפציג לעזור לגיתה לקחת מהחיים הפיסיים אל העולם האלמנטרי את הכוח שיאפשר לו השתייכות אמיתית וממשית של גופו האתרי. וכך הרגש הבלתי מודע והבלתי מוגדר המשיך להתקיים בו, והוא הרגיש: "היה עלי להיוולד להורים אחרים, בתקופה אחרת וגם בסביבה אחרת." הרגשה זו נמשכה בו עד שלא היה יכול לסבול אותה עוד. או אז, ביום אחד יפה באה לו ההרגשה, ואף בפעם זו לא בבהירות יתרה, אבל בעוצמה, והיא: כן, אילו נולדת להורים יוונים כי אז היית בחור כהלכה – צריך היה להיות לך אבא יווני ואימא יוונייה!

דבר זה אילץ אותו לערוך נסיעה לאיטליה, מקום שם יוכל למצוא יחס חי אל אבהות שונה ממה שאפשר היה הדבר בסביבתו הוא. כאשר הגיע לאיטליה הוא ממש הרגיש כאילו נולד להורים יוונים, ומה שראה שם הוציא ממנו את האימרה שציטטתי לעיתים קרובות והיא "מכל מה שאני רואה כאן נראה לי כאילו חדרתי אל מעבר לחידה של האמנות היוונית – היוונים יצרו בהתאמה אל אותם החוקים שהטבע יוצר ואשר עליתי אל הדרך אליה". גיתה הרגיש ששם בא לו כוח שהיה דרוש לו בכדי להשתלט כראוי על גופו האתרי. או אז הוא לקח לידו את האיפיגניה שכבר שרטטה בכתב ואשר לא השביעה את רצונו מכיוון שנבעה מן האגו והגוף האסטרלי שלו, ולא מגופו האתרי. באיטליה הוא כתב את האיפיגניה מחדש. בהרצאות על הדקלום הבאנו את שתי האיפיגניות, הגרמנית והאיטלקית, בכדי להראות כיצד עשה שם גיתה צעד גדול בהתפתחותו. הצעד הגדול היה בזה שהוא התרשם מחלקם של האמנות היוונית שהתגלתה באמנות האיטלקית, דבר אשר איפשר לו לקלוט את הכוח אשר הביאו בשנתו אל הקשר הנכון אל מלאכי האישיות. או אז יכלו מלאכי האישיות להחדיר בו את הכושר להתחבר עם גופו הפיסי וגופו האתרי כראוי. כך נעשה גיתה שונה מאנשים אחרים בתקופה המטריאליסטית.

מוזר הדבר שאנשים מדברים על חומר ועל העולם הפיסי, בו בזמן שמחלתם היא בעצם שאין הם מאוחדים כראוי עם גופם הפיסי וגופם האתרי. האדם הופך להיות מטריאליסט מפני שבעצם אין ביכולתו להגיע אל גופו הפיסי והאתרי, מפני שהרוח חלשה מלהיאחז בגוף כהלכה.

בכל המחצית הראשונה של חייו השתדל גיתה להיאחז כראוי בגופו האתרי. בו בזמן שאנו יכולים לנהל חיים בריאים אם בשנתנו כוננו יחס מסוים אל עולם המלאכים ומלאכי עליון, הרי מלאכי האישיות הם אלו שצריכים לעזור לנו להביא את חיי השינה וחיי הערות להתאמה הרמונית. הגוף הפיסי והגוף האתרי מנהלים חיים ערים משלהם דרך כוחות הטבע החיצונים, והנראים לעין, בשלוש הממלכות. טובים וישרים הם חיי השינה באם האדם חי בדרך הנכונה בממלכות האלמנטריות בין זמן הירדמו לזמן יקיצתו, ואשר מתוך הממלכות האלמנטריות הללו הוא מכונן קשרים עם המלאכים ומלאכי עליון. אבל נחוץ עוד משהו. במצב של ערות חייבים הגוף הפיסי והגוף האתרי להגיע אל יחס נכון לשלוש הממלכות שבטבע.

האדם הישן, כלומר האגו והגוף האסטרלי, חייב להגיע אל יחס נכון לשלוש הממלכות האלמנטריות, אבל גם אל המלאכים ואל מלאכי עליון. ברם, גם אם יש לאדם את היחסים הנכונים אל ממלכות אלו, עדיין לא הגיע לשיתוף פעולה מלא ועדיין לא קיים אצלו קשר נכון בין השינה לבין הערות. בכדי שהאגו והגוף האסטרלי יחדרו אל הגוף הפיסי והגוף האתרי כראוי, חייב האדם לכונן יחסים גם עם עולם של מלאכי האישיות – הכוחות הראשיים.

משיכתו של גיתה לאיטליה היתה פשוט משיכה אל הקשר הנכון למלאכי האישיות. מלאכי האישיות קשורים אל האדם כולו, באותה המידה שעל האדם להיות ישות של שינה וערות לסירוגין. השינה לא תצליח להעניק כוחות נחוצים, ומה שצריך להירכש על האדמה פשוט איננו, באם אין האדם מכונן את היחסים הנכונים אל מלאכי האישיות על ידי מאמציו לפתח כוח פנימי חזק הנחוץ לתפיסת והבנת מדע הרוח.

קשר אל מלאכי האישיות אינו נחוץ לשם תפיסת והבנת המדע הרשמי בימינו, מפני שמדע זה נתפס על ידי הראש בלבד. להבנה המלאה של המדע הרשמי לא דרושה השתתפותם של כל המרכיבים של האורגניזם של האדם.

בזמנים הקדומים היה הקשר אל מלאכי האישיות אטביסטי (תורשתי) מלידה. מלאכי האישיות עדיין פעלו על האדם בחייו הקדם-ארציים במידה כזאת שהביא איתו את הכוחות הנחוצים בכדי לחיות חיים עצמיים. מה שבעצם מאפיין את תקופתנו הוא, שכאשר יורד האדם מן העולם הרוחי אל הארצי הרי מלאכי האישיות נסוגים, פחות או יותר, ומאפשרים לו לרדת לאדמה עם פחות כוחות מאשר בזמנים הקדומים. לכן, חייב האדם כאן על האדמה לחפש אחר הרוחי בכוחותיו הוא, בכדי לכונן שוב את הקשר עם מלאכי האישיות.

אם יש לך רגש אל דברים כגון הגילויים של גיתה, או אז תבין על נקלה את ההבדל בינו לבין סתם "איש ראש". זה האחרון מביא לפניך כל מיני רעיונות וכל דבריו עשויים להיות לוגיים, אבל אם עליו להגיע אל דברים שהם מעבר ללוגיקה, או אז אין הוא יכול אלא לסגת אל האינסטינקטים, כלומר: אל טבעו הבהמתי ואז הוא לעיתים הופך להיות לגמרי בלתי לוגי. ידוע שישנם אנשים הכותבים די טוב – ספרים לוגיים, אבל כאשר באים איתם במגע יומיומי ואין זה עניין של פירושים לענף כל שהוא במדע, מקום שם הם לוגיים, או אז עלולים הם להביאך לידי ייאוש. כי אז הם מפעילים את כל האמוציות והאינסטינקטים שבהם. אפשר לטעון שתיאוריות יפות יכולות להתפתח בראש, אבל לא מן ההכרח שיהיה להם עניין עם האדם כולו. נזכור את הסיפור הטיפוסי הידוע לכל: פעם היה מנהל בית ספר בעל תיאוריות חינוכיות קיצוניות כיצד ללמד ילדים להתגבר על אמוציות וכעס, ולפי הקו הזה הוסיף להטיף לתלמידיו. והנה קרה הדבר שאחד מתלמידיו הלא מוצלחים הפך את כסת הדיו. אז גער המורה: עתה אבדה לו הביקורת על כעסו! – המנהל תפס כסא וזרקו מעליו, ואולי שבר את רגל הכסא. תיאוריה לחוד ומעשה לחוד. דברים דומים מתרחשים לעיתים קרובות.

קחו איש-ראש מחד ואת גיתה מאידך, לא רק בכל פרט ופרט בחייו של גיתה אלא גם בהישגיו הגדולים, אז תראו שאצל זה האחרון פועל האדם כולו ולא הראש לבדו – גיתה האיש כולו.

מה מעניין בניוטון מלבד הראש? – ניוטון חי בהיסטוריה רק בראש! אבל לחשוב על גיתה רק כעל ראש – זה לא יתכן! גיתה, כידוע לנו, הוא אדם שלם בכל מקום ואפילו באידיאות הפחות חשובות שלו. דבר זה בולט בעיקר בחלק השני של פאוסט וגם בווילהלם מייסטר, ובכל עבודותיו החשובות של גיתה. בעל הרגש לכך מרגיש כי גיתה, האדם כולו, נוכח בכל הישגיו הרוחיים.

זהו מה שנחוץ בתקופתנו אנו: מהראשים בלבד, שוב לעשות אנשים שלמים. לאמיתו של דבר, כל הקשור בראשו של האדם הפך בימינו להיות עניין מכני בלבד. האגו והגוף האסטרלי, הגוף הפיסי והגוף האתרי, יכולים להתפתח כראוי אך ורק אם האדם הצליח לכונן את הקשר הנכון עם מלאכי האישיות. בספרי: מדע הנסתר בקוויו העיקריים^[3] אפשר לקרוא שמלאכי האישיות היו הישויות הראשונות, כבר בתקופת שבתאי הקדום, שהשתתפו בהתפתחות האדם לעתיד. אחריהם הופיעו מלאכי עליון ולאחר מכן המלאכים, והאדם בא האחרון. ושוב, היו אלה מלאכי האישיות שנסוגו הראשונים מתת-הכרתו של האדם, ואליהם חייב האדם להגיע בחזרה, אבל הפעם בתודעה מלאה.

דבר זה אפשרי רק אם במהלך החיים הערים מפתחים את הכוחות החזקים הדרושים לתפיסה וההבנה של מדע הרוח. אז יהא ביכולתנו להבין על ידי הראיה הפנימית של הלב והמוח, כי בטבע החיצוני בו אנו חיים בגופנו הפיסי על האדמה – קיים משהו שונה מזה שאנו חשים בחיינו הערים בתודעה רגילה.

נחשוב על רפואה בימים הקדומים. האנשים שהיה להם קשר כלשהו עם הרפואה באותם הימים, לא היו מעלים על דעתם לחקור רק את הכוחות והיסודות המופשטים החיצונים בטבע. הם עבדו במעבדותיהם, באם אפשר כך להתבטא, באופן כזה שפעולתם של הכוחות האלמנטריים התגלו בפניהם בבהירות. האדם שאל תמיד: כיצד מתקשרת הגפרית או תהליך אחר, עם יסוד אחר? – איזו השפעה יש לזה מעבר לתופעה החושית ממש? – כיצד פועלים כאן הישויות האלמנטריות? – האדם ערך את ניסיונותיו בכדי ללמוד, נניח בהסתכלו בשינוי המתהווה ביסוד כאשר מרכיבים אותו עם יסוד אחר, וכיצד בשינוי צבעו של היסוד במהלך השתנותו – מציצות ישויות מהממלכה האלמנטרית אל עולם החושים. אפילו פרצלסיוס בתארו גפרית, מלח או כספית לא תאר אותם כיסודות גרידא, אלא תאר את מה שהציץ בו מן הממלכה האלמנטרית בעת שהיסודות עברו שינויים. כאן הכוחות המרפאים – הכוחות המרפאים האמיתיים! – זה מה שאנו רואים בהסתכלות בחיצוניותו של כל צמח שהוא, נניח שמדובר בעשב כרכום, אין אנו רואים את כוחות הריפוי המאפיינים צמח זה. אם ברצוננו לראות את כוחות הריפוי של עשב הכרכום, עלינו להסתכל עליו בזמן קמילתו בהחליפו צבעים. אז בורחים להם הישויות האלמנטריות וזה גורם לשינוי בעשב. מתוך השינויים הללו עלינו להכיר כי תהליך מתרחש בעולם האלמנטרי. בתהליך אלמנטרי זה נוכחת גם נפשו, האגו והגוף האסטרלי, מן הזמן שהוא נרדם ועד הקיצו. נפשו של האדם ממש חיה בתהליך הזה! אם ברצוננו לעזור בתהליך טבעי בבן אדם, כגון ריפוי, או אז בהניחנו את האדם כמו שהוא, הרי הוא עובר באורח לא נאות משינה ליקיצה ומיקיצה לשינה. תן לו דבר מה מעולם הצומח המתייחס אל ישות אלמנטרית מסוימת, ואז הוא קולט אל תוך גופו משהו הנותן לגופו האסטרלי כוח מסוים כאשר הוא עובר אל ממלכת האלמנטים, כך שבהיותו נפש ורוח הוא יכול לכונן קשר עם ישויות אלמנטריות מסוימות. את ההשפעה הזאת הוא מביא איתו בחזרה בהתעוררו משנתו ועל ידי כך הוא מעלה ומשביח את מצב בריאותו. לא עצם החומר הצמחי הוא הגורם להעלאת מצב הבריאות, אלא המצב אליו נכנס החולה באמצעות החומר הצמחי אל העולם האלמנטרי, כי לחומר זה קשר אל ממלכתם של הישויות האלמנטריות, והקשר הזה מועבר אל החולה. בעצם בהרבה מקרים של מחלות אפשר לשאול, מה יש לשנות אצל החולה כדי שיעבור ממצב של שינה ליקיצה באורח שונה ממה שהוא עובר בו ועל ידי כך להבריא? – לימוד תהליכי הריפוי הוא בחלקו הגדול ביותר, שינוי של התנאים והמצבים דרכם עובר האדם בין אורח חייו בעולם הפיסי אל אורח החיים בממלכת הישויות האלמנטריות.

לפנים, כאשר עדיין היה למלאכי האישיות קשר חי אל האדם, אפשר היה לתת הנחיות על אורח החיים בעולם האלמנטרי. בימינו הדבר אינו אפשרי עוד, כאשר עוסקים רק ברמה הרגילה של התודעה ואין מקבלים ידע ממדע הרוח. עלינו למצוא דרכנו אל הידע של מדע הרוח ואז, בהדרגה, קודם כל על ידי חשיבה אנושית בריאה, שוב לרכוש ראיה פנימית אל תוך השינויים לסירוגין בין הירדמות לבין יקיצה ובין ערנות לבין שינה, בין העולם הפיסי החיצוני ובין הממלכה האלמנטרית, וכיצד לכוון אותם בכדי לגרום לתהליכים של הריפוי. כך אנו רואים שלא רק עם מלאכי עליון יש לכונן קשר נכון בתחום הדיבור שלנו – כאמור בהרצאה הקודמת – אלא שעל האדם שוב לכונן יחס וקשר נכונים עם מלאכי האישיות, וזה על ידי מאמץ חזק של הרצון הדרוש להבנת מדע הרוח. או אז יגיע אליו ידע השונה לחלוטין מן הידע שבימינו.

מה שבמיוחד מפחיד את האנושות בימינו הוא, שהלימוד של מדע הרוח מסב להתפתחות של הרצון. מן ההכרח שהמושגים והרעיונות של מדע הרוח המובאים לפנינו ייקלטו בנו בפעילות פנימית חזקה של הרצון, דבר שאינו אהוד בימינו ביותר. רוצה היה האדם להניח לו לרצון ללא כל הפרעה וטירדה ולעזור לידע לעבור אל מעבר להם דרך העיניים, מבלי שהם עצמם יטרחו לעשות דבר לשם זה, מאשר להניע את המוח שגם הוא ישתתף בעניין. חלק גדול מהאנושות בימינו היה בעצם מבכר במקום הרצאות, סרט שבמהלכו אין הם צריכים לעקוב במחשבה אחר מה שמובא לפניהם, אלא שיכולים הם להתמסר לו בלי כל פעילות פנימית לחלוטין, כך שהכל עובר לפניהם. התמונות שבסרט נתקלות בעין ומשאירות חותמן על פני המוח. על התהליך הזה חוזרים עד כמה שהדבר אפשרי, עד שההתרשמות גדלה והולכת ובסופו של דבר נקלטת. ברם באופן כזה הופך האדם להיות אוטומט מכני גרידא, אוטומט רוחני. כבר אין כל צורך להפוך את זה שנקלט לפעילות פנימית. זה פשוט משאיר חותמו על האדם. האדם הופך להיות אוטומט מכני ללא כל צורך להבין משהו על האורגניזם של האדם. כי בכדי להבין את האורגניזם של האדם נזקקים לפעילות פנימית. אין להכין את האדם ללא מאמץ פנימי, בלי לקלוט רעיונות כגון אלה שזה עתה העברנו. אמנם אפשר לערוך ניסויים ללא פעילות פנימית, כגון על ידי לקיחת אנטיפרין והסתכלות בתוצאות באורגניזם של האדם. ניסוי כזה אפשרי, ואף אפשר לראות את ההשפעה החיצונית בלי כל צורך להבין דבר על האורגניזם עצמו. מתרשמים מהתוצאות ולעיתים קרובות משתמשים בחומר הזה בתור מירשם רפואי. כך, בלי כל ידע על האדם, הופכים להיות אוטומט רוחני. אכן במידה גדולה מתנהלים כך החיים בימינו. אלא שהזמן קורא לנו לפתח פעילות פנימית. לפתח את הרצון זהו מה שהנוער דורש מהדור הישן. הנוער אומר: על הדור הישן להעביר לנו משהו באמצעות הדיבור כדי שנוכל לכונן את הקשר הנכון עם מלאכי עליון, וכי הדור הישן גם יחנך אותנו שנוכל לכונן את הקשר הנכון עם מלאכי האישיות. כי, אומר הדור הצעיר, עד הגיענו אל הגיל הדרוש עלינו להיכנע אל החינוך של הדור הישן. אלא שהחינוך הזה מוליכנו לאי פעילות רוחית, להסתכלות בסרטים.

מתוך ראיה פנימית הרי זהו הצד השני של תנועות הנוער. כאשר אתמול שוחחנו על הצד האחד. בזמננו הכל קורא לאדם להיות אדם שלם ולא להתמסר לאידיאות פסיביות הזורמות אליו מן העולם החיצוני – אלא לפתח פעילות פנימית, לחיות חיי חשיבה בריאה, חיים של אידיאות חיוביות וחיים של פיתוח הרצון.

אבל לשם כך, טבע האדם בימינו הוא בהרבה מובנים חלש מידי ברוחו – אם לא לומר שהוא חסר אומץ. כי בהשתמש האדם ברצונו לשם כל צירוף של רעיונות, הרי מיד הוא חושב: זה לא אובייקטיבי, זה אני בעצמי, אני הוא המנסח ונותן צורה לרעיונות. זה מפני שהוא ירא לקבוע רצונו באופן כזה שיוכל להתנסות בחוויות בעולם הרוחי, ולכן גם לא בדברים אובייקטיביים.

אכן אין ביכולתו של הרצון האמוציונלי גרידא, הרצון התלוי בגוף הפיסי לבדו ולכל היותר בגוף האתרי, לחדור אל העולם הרוחי לחלוטין. הדבר מאפשר לאדם להיעשות לאדם-ראש בלבד. כי הראש שאינו נע בעצמו אלא נישא על ידי הגוף, יכול להתמסר באורח פסיבי אל מה שמגלגל ועובר לפניו בעולם כסרט.

על האדם להשתתף בכל ישותו בפעילותו של העולם בכדי להגיע אל הרוחי. זהו הנובע והמתבקש שוב ושוב מכל הלימודים שלנו, דבר שחייב להישאר בבהירות בנפשנו בימינו אלה.

—————————————————————————

1. פילוסופיה, קוסמולוגיה ודת – יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
2. גוף נפש רוח – יצא בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
3. מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא בעברית בהוצאת תלתן. ↑