רודולף שטיינר

נאמרו לפני 16 הופעות של אוריתמיה בין השנים 1913-1924

GA277

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

לספר המלא המכיל גם הקדמה מאת: קָארִי וַן אוּרְדְט – ראו כאן

הרצאה חמש עשרה

דורנאך 28.12.1923

ניתנה במהלך כנס חג המולד בגיתהאנום

בהופעה האחרונה שלנו באוריתמיה שלשום, הערתי הערות מספר בנוגע לקשר שבין מה שאפשר לכנותו פיסול נע זה, אוריתמיה זו ובין הפיסול הדומם שלנו. האוריתמיה מהווה אמנות שעניינה בישות אנושית נעה. היא משתמשת בתנועות הנמצאות בתוך האורגניזם האנושי ומופקות כמעין דיבור. עם האוריתמיה הופיעה צורת אמנות חדשה שניתן להרחיבה ולפתחה בדרכים מגוונות ביותר, ובהתפתחה בהדרגה ניתן ליצור זיקה בינה ובין האמנויות האחרות ואפילו להתייצב מולן בניגוד משמעותי זה או אחר.

הצבעתי על כך שבאוריתמיה אנו רואים פיסול נע. ניתן לאפיין את האוריתמיה גם בדרך אחרת. כשמתבוננים באמנויות הקשורות בקשר אמיץ ביותר עם הדיבור האנושי, נוכחים לדעת שבניגוד לדיבור יש לחשוב על המוזיקה והשירה כמגיעים לתוך החיים הפנימיים של הישות האנושית. כשהנפש האנושית מתמסרת למלודיות ולהרמוניות של המוזיקה, נעוצה החשיבות של התערבות מוזיקלית זו בעובדה שהמוזיקה אינה מתקשרת לשום דבר באורח מוגדר כל כך כמו הדיבור. אפשר אפילו לומר, שכאשר פונה אדם מפעילות מוזיקלית לפעילות-דיבור, מהווה זה תהליך של התעוררות. כשמישהו מדבר הוא חש עצמו ער בהשוואה לרגשותיו בהיותו מעורב במוזיקה.

אין להכחיש שעירות ושינה הם מושגים יחסיים. למי שלא היתה מלפני כן חוויה של העולם הרוחי, אך לאט ובהדרגה רוכש זיקה כזאת, חש בהתחלה, שבהשוואה לחיי היומיום דומה החוויה בעולם הרוחי לשינה. אם שומר האדם על מודעות מלאה בעוברו מתודעת היום הרגילה לעולם האחר, הוא מתנסה, בעצם, בַמֶה שמהווה שינה – רמה גבוהה יותר של ערנות. ניתן אף לומר, שכאשר מתחיל אדם לחוות משמעות קוסמית נרחבת יותר במוזיקה מאשר בדיבור – הוא רשאי לראות גם חוויה זאת כהתעוררות. יכול אדם לחשוב על לחן כשזה לחוץ וסחוט בזמן יותר ויותר. והנה, בסופו של דבר, על ידי התעצמות הלחץ, עשויה התוצאה להיות למעשה תנועה או עיצור. או אז לא מוחשת עוד המוזיקה הטבועה בצלילי הדיבור. צליל הדיבור מהווה למעשה אלמנט מלודי או הרמוני שנלחץ. כשם שיוכל אדם לחוש באופן אובייקטיבי זיקה זו של המוזיקה לדיבור, הוא יוכל גם להביע זאת כשיאמר שהמוזיקה קרובה יותר לרגשות אנוש, בה בשעה שהפיוט קרוב יותר לדמיון האנושי. את הדימויים של הפיוט ניתן למצוא באלמנטים השונים של הדיבור.

האדם יכול אף לרומם את המחישה עצמה. החושים שמפעילים את המחישה מצויים מחוץ, יותר מאשר הדמיון, כלומר – בעצם הפריפריה. וגם את זה ניתן לנשא למישור האמנותי. במוזיקה חי אדם בים של רוח זורמת. בדיבור דומה הדבר כמו הגיע האדם לחופו של ים-רוח זה. הדמיון הוא מה ששוכן על החוף בין המים והאדמה. והנה כשיוצא האדם מהמים ומתמסר כולו לעולם החישה, במחישתו בד בבד את הרוח אשר בו – הוא מגיע למשהו שאינו נעשה לדיבור אלא ניתן לאפיון אך ורק על ידי סימנים שמקורם בו בעצמו. הוא מגיע לאוריתמיה.

עמוק בפנימנו אורגת ומעצבת את עולם הרגש שלנו פעילות אמנותית, מוזיקלית. קרוב יותר במידת מה לפריפריה מעצבת פעילות פיוטית את עולם האידיאות שלנו ללשון אמנותית. מעבר לפריפריה, מחוץ לעולם האידיאות שלנו, אנו יוצאים כבר אל מחוץ לעצמנו וחיים במחישה. מה שחווים אנו במחישה, לא פיזית אלא רוחית – זוהי תכולת האוריתמיה.

למעשה, כשמתבונן אדם באוריתמיה – עליו להיות מסוגל לרחרח את הטבע בכל זה ולנחש את מהות הרוח בכל הטבע. מי שעושה זאת ממחיש לעצמו כיאות את האוריתמיה. אנו יכולים לתאר לעצמנו שאדם הרואה מופע של אוריתמיה יאמר: תנועה זו באוריתמיה מזכירה לי התרשמות שהיתה לי ביום מהימים כשטיילתי ביער ועץ האשוח התנועע ברוח. אם ההתרשמות לא נותרה ברגשותיו בלבד הוא יוכל אף לומר: אמנם כן, האוריתמיה נתנה לי הסבר על אותו עץ אשוח. אין הוא ניצב שם על מנת להיות עץ אשוח סתם. מהווה הוא אות אחת במילה הנצחית השוזרת והמתנחשלת דרך העולם. האוריתמיה מסבירה לי את דבריו של עץ האשוח, את דבריו של הפלג, את דבריו של הברק וכן הלאה. כשמישהו מסוגל לומר זאת אות הוא שהתבונן באוריתמיה כראוי.

תקופה נוכחית זו משתמשת במילה "הסבר" אך ורק למה שנמסר לאדם בצורת רעיונות או מושגים מופשטים. אולם הטבע אינו כה דל או אפור להחריד כמו המושגים המופשטים שלנו. מוטב לו לאדם להיזהר אם סבור הוא שיש לו חזקה על הטבע משום שהכניסה בכוח לתוך קורי מושגיו שבהם הוא סבור שיוכל לתארה. הטבע (אמא-טבע) עשירה לאין קץ לא רק במרחב אלא גם במעמקים, לא רק בכמות אלא גם באיכות. אם ברצוננו להתקרב אליה – עלינו להתאמץ הרבה יותר מאשר סתם להשתמש בראשינו. ראשינו יודעים אך מעט אודות עץ האשוח. עלינו לעורר את הדמיון שלנו, כל טיפת דמיון שנמצאת בתוכנו – אם ברצוננו לתאר באהבה ומתוך אנושיותנו את רזיו של הטבע הרוחי הצפונים בכל דבר ודבר ובכל תהליך ותהליך. רק כאשר נהיה מסוגלים ליצור דבר מהטבע שיעורר בנו רגש של יראת כבוד בפני מה שהמהות הכלל-עולמית בראה דרכנו, עמנו ובפנימנו – רק אז נגיע לרמה אמנותית מהותית, לרמה שבה נולדת כל אמנות בתולדות העולם. ואכן רק ברמה כזאת יהיה לאל ידנו לממש את ההתפתחות הנאותה של אמנות חדשה זו – האוריתמיה.

במיוחד היכן שמטפחים את האנתרופוסופיה חייבת לשרור דאגה רצינית שעבודה אמנותית – ובייחוד ניסיון אמנותי חדש כמו האוריתמיה – תתקבל ותובן באהדה חמה. בזמן האחרון סובלת האמנות באורח ניכר, היות והבריות מעריכות אך ורק את הידע שרוכשות הן ממושגים עמומים, יבשים. ועל כן הפכה האמנות בהדרגה למותרות בחיים. אם דבר זה יימשך תתפשט בורות מחרידה על פני האדמה. לא מהנמנע שלאנושות יהיה עתיד חשוך אלא אם אמנות חדשה ורעננה באמת תתהווה ממקורות אמנותיים שטרם נוצלו. את הדבר הזה אנו מנסים לעשות כאן בתחום פעילותנו באוריתמיה. אדם משתוקק כל כך לגלות רגש אמיתי לחשיבות האמנותית של אמנות חדשה זו בחברה האנתרופוסופית.

ברם, עלינו להכיר בדבר שהאמנות יצירתית היא מתוך עצם ישותה, ומי שמתחיל "להדגים" עלול להיעצר ולא להגיע אל האמנות. יכול להיות לכם פיוט, שנקרא בקול או מדוקלם בסגנון הנכון המלווה על ידי אוריתמיה. הם שייכים זה לזה: האוריתמיה, שבה משתלב כל האורגניזם האנושי בתנועה, והקריאה או הדקלום, המתרכזים לעבר קבוצה מסוימת של אורגנים. שתי אמנויות אלה תתפתחנה ללא תלות זו בזו. אולם הן תפעלנה יחד כשם שהלב והראש פועלים יחדיו באורגניזם האנושי וערוכים הם זה לזה למרות השוני הרב שביניהם.

האוריתמיה מלווה מוזיקה אינסטרומנטלית, כמובן, המנוגנת על איזשהו כלי בנבדל מהמנגן. אולם אין אתם יכולים לבצע אוריתמיה לשירה. אם תעשו כן תהיה זו הדגמה גרידא של השיר על ידי תכולתו המוזיקלית המהווה משהו שהוא בלתי אמנותי בהחלט.

הדגמה גרידא – בלתי אמנותי היא בהחלט. אולי ביום מן הימים, נוסף לשיר, או אם תרצו, לשיר המלווה על ידי כלי מוזיקלי – גם ירצו לבצע אוריתמיה, אך עליה יהיה להוות משהו שונה לחלוטין מאוריתמית הצליל הנוכחית שלנו ומאוריתמית הדיבור. כמובן, שהאמנויות יכולות לפעול יחדיו, אך ומאחר והובעה המשאלה לבצע אוריתמיה לשירה, אני חש שמחובתי לדבר על כך. אם אדם מבין באמת, שבאוריתמית הצליל שלנו קיימת כבר שירה בתנועות עצמן, שהאוריתמיה מהווה היא עצמה שירה לכלי מוזיקלי זה או אחר, או אפילו לתזמורת – או אז לא ירצה אותו אדם שהשירה תוכפל! בזה נעוץ כל העניין כולו.