רודולף שטיינר

דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דמייל

לספר המלא הכולל הקדמה של מריה שטיינר: ראו כאן

הרצאה 17 3.2.1923

ההשפעה של אבסינת. המופיליה.

עידן הקרח. על דבורים

ד"ר שטיינר: בוקר טוב, רבותי! האם חשבתם על שאלה כל שהיא מאז הפגישה האחרונה?

מבקשים לדעת יותר פרטים על ההשפעה של אבסינת וגם על דבורים וצרעות.

ד"ר שטיינר: טוב, כבר דיברנו על ההשפעה של אבסינת, אשר, כפי שאמרתי לכם, דומה להשפעה הכללית של אלכוהול. אם נתקדם עוד לתוך שאלות אלו, ברצוני לומר משהו אודות כמה השפעות אחרות על הגוף האנושי. צריך להיות לנו ברור שאיננו יכולים לדבר רק על המרכיבים המוצקים של האורגניזם האנושי, של הגוף האנושי, משום שהם מסתכמים לכל היותר ב-10 עד 12 אחוז מכלל הגוף. כאשר אנו מוצאים איור של הגוף האנושי בספר, האיור יכול, כמובן, להיעשות רק לפי המרכיבים המוצקים. כך שניתן להאמין שהאדם כולל רק מוח, ריאות, לב וכן הלאה, כלומר, שהוא באמת מורכב רק ממרכיבים מוצקים כאלה. כפי שאמרתי לכם, הגוף האנושי מכיל בערך 85% נוזל, נוזל מימי.

לכן זה רק נכון בחלקו לומר שאנו שותים מים, לדוגמא, והמים, ביחד עם מספר חומרים מומסים, נכנסים לבטן ומשם למעיים וכן הלאה. זה נכון רק בחלקו. כששותים כוס קטנה של מים, אנו יכולים לצייר לעצמנו בדיוק מה שאמרתי במקרה זה. עם הכוס השניה של המים, מה שנמצא במים נספג על ידי היסודות שבנוזל הגוף ולא עובר תחילה דרך כל האיברים בדרך שאותה תיארתי.

עכשיו, זוהי עובדה שהמרכיבים המוצקים באדם הכי פחות חשופים לסביבה החיצונית. באופן טבעי, כאשר מתבוננים בלב, לדוגמא, הוא מתרחב ומתכווץ עם פעימות הדופק, אבל ככלל הוא נותר באותו גודל ונשאר כפי שהוא. אם אנו מתחשבים בזה שאנו מלאים בנוזלים, אנו מכירים בכך שנוזלים אלה פתוחים להשפעות רבות מהעולם החיצון. אפילו כמות קטנה של נוזל לובשת צורה של טיפה, משום שהעולם עגול ומשפיע על כל טיפה אינדיבידואלית. משום שאנו נוזל, כל העולם משפיע עלינו, ומשום שהמדע המודרני לא מתחשב יותר בעובדה שהאדם באמת הוא עמוד של נוזל, הוא בפשטות שכח שהעולם כולו עם כל כוכביו משפיע על האדם.

כאשר מכירים בכך שהאדם הוא תערובת של נוזלים, מבינים שהוא גם אוויר. אני שואף בהתמדה אוויר ואז נושף אותו שוב. מכאן, אני גם אוויר. בזכות התנועה המתמדת של אוויר בתוכי, אני באמת אדם. זה רק בזכות העובדה שאנו מורכבים בדרך זו, אנו יכולים להיות ישויות של נפש ורוח. אם היינו רק מוצק, לא היינו יכולים כלל להיות ישויות של נפש ורוח.

כעת, כל דבר מפעיל השפעה מיוחדת על האדם. כבר הזכרנו רעלים שונים, וללא ספק שמעתם על מה שמכונה הרעלת עופרת. כאשר יותר מדי עופרת חודרת לגוף – מנת יתר זו יכולה להוות כמות קטנה, אשר עשויה באופן יחסי להיות גדולה מדי עבור הגוף – הוא נהיה מוצק מדי. ואז מרכיבים מוצקים אלו נהיים מסוידים, אם אפשר לומר כך. אם אדם מכניס כמות קטנה של עופרת לגופו – ובהרעלת עופרת דרושה רק כמות קטנה – הגוף נהיה מוצק מדי. אם רואים שהאדם מתחיל להיות מוצק מדי – האדם כאילו מזדקן בגלל הרעלת עופרת, ומכאן מבחינים בסימני הזדקנות – יש לתת צורה מסוימת של כסף כתרופה. זה עושה את האדם שוב יותר נוזלי כך שהוא נהיה שוב רגיש להשפעות חיצוניות. בהרעלת עופרת, אם כן, אפשר לטפל בתרכובות כסף, שצריך לבחור כדי שיתאימו למקרה הספציפי. לכל מיני דברים יש השפעה על האדם.

כידוע לכם, הטבע הנקבי והזכרי נבדלים מאוד זה מזה. הטבע הנקבי מכיל יותר מהיסוד הנוזלי, אם אפשר לומר כך, כך שאפשר לומר שהטבע הנקבי הוא יותר רגיש להשפעות חיצוניות, משום שהוא יותר נוזלי. הטבע הזכרי פחות פתוח להשפעות חיצוניות, משום שיש בו משקל רב יותר ליסוד המוצק של האדם. אפשר לומר, אם כן, שבמחלות מסוימות, כמו הרעלת עופרת, אפשר לשלוט יותר בטבע הנקבי בעזרת פחות כסף, ואילו יותר כסף דרוש לטבע הזכרי משום שמערכת גוף זו אינה נהיית בקלות נוזלית. אתם רואים, צריך להקדיש הרבה תשומת לב לכל פרט באדם, משום שרק בדרך זו אנו יכולים באמת להבינו. לכל חומר יש השפעה עמוקה על האדם.

כל זה קשור בתורו ליחסים אלה של הזכרי והנקבי המתבטאים במצבים תורשתיים. מצבים תורשתיים אלה מסובכים באופן מיוחד. אתם יכולים לראות כמה מסובכים מצבים תורשתיים כאלה בהמופיליה^[1]. הדם אצל אנשים הסובלים ממחלה זו אינו נקרש מייד. אצל אדם נורמלי, הדם שבתוך הגוף נקרש מיד, כשהוא נחשף על פני העור. הדם הוא נוזל בתוך הגוף. וברגע שהוא מגיע לפני השטח הוא נהיה דחוס, מוצק, הוא נקרש. אצל חולי המופיליה הדם אינו נקרש מייד. הוא זורם ללא קושי אפילו מפצע קטן ולפעמים אפילו קורע את העור. קשה לבצע ניתוחים אצל חולי המופיליה. בעוד שאצל אנשים נורמליים הדם מתחיל להיקרש מייד כשעושים חתך, אצל חולי המופיליה הוא זורם החוצה. הוא נשאר נוזלי כך שהם יכולים בקלות לדמם למוות במשך ניתוח, מה שעושה מבצע שכזה לקשה באופן מיוחד. חולי המופיליה חשופים תמיד לשטף דם.

כעת, זה מאוד מוזר שגבר חולה המופיליה יכול לשאת אישה בריאה, וייוולדו להם ילדים בריאים ללא המופיליה. אם יש להם בנים, התנאים התורשתיים לא ייצרו שום אפקט מזיק אצלם. אם תיוולד להם בת היא עצמה לא תהיה חולת המופיליה, אבל אם היא תתחתן אפילו עם גבר בריא לחלוטין עשויים להיוולד להם ילדים חולי המופיליה. הדבר המוזר במחלה זו שאינה מופיעה אצל המין הנקבי. הבנות אינן חולות בהמופיליה אבל הילדים של בנות אלו חולים, אפילו אם אביהם בריא לחלוטין. מכאן, המופיליה עוברת לצאצאים דרך האישה, מבלי שהאישה תחלה בעצמה.

כאן אתם רואים את הדרכים המורכבות שבהן המצבים בגוף האנושי מושפעים על ידי התנאים התורשתיים. מכאן יש סיכון גבוה אצל בת של חולי המופיליה להתחתן וללדת, משום שההמופיליה תעבור הלאה לכמה מילדיה אפילו אם היא לגמרי בריאה. זה מראה לכם כמה חשוב לקחת דברים כאלה בחשבון.

כעת, עם בעיות שכאלה אפשר להתמודד עם רפואה הניצבת על קרקע בריאה. איזו תרופה תתאים לבת של חולי המופיליה? לפני שיש לה ילדים, אפשר לתת לה תרופה המכילה עופרת^[2] כאמצעי מניעה, כפי שזה קרוי ברפואה. הבעל גם כן צריך לקבל תרופה מכילת עופרת זו. ואז הילדים יהיו מוגנים בפני המופיליה.

באופן טבעי, אם החשיבה הרפואית כה מבולבלת שהיא מניחה שהכי טוב לחכות עד שיתגלו באדם סימפטומים של מחלה לפני התחלת הריפוי, אז הוא לא יועיל. הרפואה צריכה לפתח מצפון חברתי. היא צריכה להשתנות כך שיינקטו צעדים למניעת התרחשותן של מחלות מאיימות. זה לא יוכל להיעשות, כמובן, כל עוד שולטים המושגים של ימינו. באופן טבעי, אנשים אינם מבקשים מרפא למחלות שעדיין לא חלו בהן אבל עשויים להידבק בהן בגלל תנאים תורשתיים. חשוב במיוחד בזמן ההריון לקחת תרופה עם עופרת אם קיימת אפשרות כל שהיא של המופיליה.

את כל זה אי אפשר להבין אם לא יודעים שרק הגוף המוצק של האדם הוא באמת פיזי וחומרי. רק חלק זה הוא חומרי. במידה ומגיעים ליסוד הנוזלי, מוצאים הרבה יותר חומר עדין בפעולה. מאז ומעולם נקרא חומר עדין זה 'אתר'. האתר נוכח בכל מקום. הוא עדין יותר מכל שאר החומרים – עדין יותר ממים, אוויר, ואפילו מחום. האתר חודר רק מעט למרכיבים המוצקים של האדם, אבל הוא יותר פעיל ביסוד הנוזלי. בדיוק כפי שלאדם יש אתר ביסוד הנוזלי שלו, כך נפשו נישאת על יסוד האוויר. נפשו חודרת את האוויר שהוא נושא בתוכו. כאשר זה מובן, שבאוויר יש לאדם את יסוד הנפש, אז ברור שהאדם נושף את נפשו בכל נשימה, ובכל שאיפה הוא לוקח אותה בחזרה לתוכו שוב. הוא באמת חי ביקום באמצעות יסוד הנפש שלו, אבל משום שהמדע המודרני אינו מתייחס כלל לעובדה שהאדם מכיל גם אורגניזם של אוויר, אנשים איבדו כל תובנה ביחס ליסוד הנפש ואפילו מאמינים שהיא אינה קיימת.

את יסוד הנפש צריך לתאר באופן נפרד. אז, אפשר להבחין בהשפעות של החומרים הנוזליים, כמו אבסינת. אתם רואים, כשאני שותה אבסינת, זהו כמובן נוזל תחילה ואז הוא מתמזג עם רוב נוזלי הגוף. כיצד משפיע האבסינת על נוזלים אלה? הוא גורם להם למרוד כנגד ספיגה של יסוד האוויר בדרך הנכונה. כך כאשר אני מכניס אבסינת לגופי, האוויר לא יכול יותר לחדור לתוך תוכי בדרך הנכונה. באותו זמן, מתרחש משהו אחר. כאשר אני מונע מיסוד האוויר לחדור לכל חלקי גופי, מגיב יסוד זה בדרך מיוחדת מאוד. אבהיר לכם כיצד פועל יסוד זה בעזרת השוואה.

דמיינו, לדוגמא, אדם המועסק במשרד ועובד קשה מבוקר ועד ליל. הוא נכנס למשרד בבוקר והולך הביתה בערב. חבריו לעבודה אומרים עליו שהוא פשוט מישהו שבא והולך באותם זמנים כמוהם. עכשיו דמיינו איש אחר שעובד גם כן במשרד, אבל אדם זה הוא ליצן. הוא אינו עובד הרבה אלא צוחק עם כולם מבוקר עד ערב. הוא פופולרי בקרב כל העובדים, שחושבים אותו לאחד משלהם ותמיד שמחים לראותו. כמובן, הממונים עליו אינם כה מאושרים משום שזה פוגע בעבודתו, אבל חבריו לעבודה נהנים מליצנותו.

זה דומה למה שקורה כשאנו חוסמים את האוויר עם אבסינת. האוויר מתגלגל אז סביב לאיברים במקום לחדור לתוכם כראוי ולמלא את הגוף. הוא נשאר נבדל, עוצר כאן, שם ובכל מקום. זה בדיוק כמו הבחור המשעשע מהמשרד. הוא מפיץ רגשות נעימים בכל מקום משום שאינו צריך לעשות הרבה עבודה. אם האוויר צריך לחדור לנוזלי הגוף נכונה, הוא צריך להשקיע עבודה. אחרת אינו מספק את הגוף כמו שצריך. כאשר אבסינת חוסם את האוויר, האוויר משוטט לו בכל מקום והאיש מגיע בהדרגה לתחושת סיפוק כמו חזיר. זה מיוחד לחזירים שהם חשים עצמם כל הזמן עם אוויר שלא נספג כראוי. החזיר נהיה בקלות קצר נשימה.

בדיוק כפי שהאתר נוכח בכל מקום בנוזלי הגוף, כך יסוד הנפש נוכח בכל מקום באוויר. אנו יכולים גם לקרוא לו יסוד אסטרלי, משום שהוא מושפע מהכוכבים. האדם סופג את יסוד הנפש בכל מקום ומרגיש חום נעים או קרירות במקומות שונים בתוכו. כאשר האוויר משוטט בתוכו, הוא מרגיש טוב מלפני ולפנים. יסוד הנפש בגוף אינו נמצא שם רק כדי לשרת את הנאות האדם. הוא אמור לפעול על האיברים בדרך הנכונה כך שהלב וכל האיברים האחרים מטופלים כראוי. אם, במקום זה, האדם חוסם את יסוד הנפש כך שהוא מגרה את גופו (מינית), אז גם כן הוא מרגיש 'טוב באופן חזירי', ואיבריו אינם מטופלים בדרך הנכונה. במיוחד איברים אלה שתורמים במיוחד לצאצאים בריאים. כאן יש לנו תופעה מוזרה. אנשים ששותים אבסינת באמת רוצים להרגיש 'טוב באופן חזירי', לחוש תחושה זו של תענוג חושי בתוכם, אבל בעשותם זאת הם אינם תורמים לאנושות צאצאים בריאים. זוהי ההסתייגות מאבסינת.

עכשיו אתם יכולים לשאול מדוע התשוקה לאבסינת התעוררה באנשים מלכתחילה? אם אתם לומדים את ההיסטוריה של האנושות תשימו לב שמידות רעות כאלו קיימות לעיתים קרובות ביותר באלו שההתפתחות שלהם נמצאת בירידה ושכבר אינם בשיא פריחתם, כלומר, אלו שגופם כבר מתחיל להתפורר מבפנים. אז אנשים נותנים ליסוד הנפש לגרות אותם מבפנים.

כך זה קורה גם כאשר מידות רעות אלו יוצאות משליטה, כאשר אנשים רוצים להכניס כל חומר אפשרי לתוך הגוף. אנשים מחפשים אפילו השפעות כאלה בקוקאין, כפי שסיפרתי לכם לאחרונה. עם קוקאין, ליסוד הנפש יש השפעה של סחיטת הגוף, וכבר תיארתי כיצד מכורים שכאלה חווים משהו כמו נחשים הצצים בכל מקום בגופם. הסיבה מדוע אדם משתמש ברעלים כאלה בדרך זו היא שהאדם כולו כבר לא בריא, והוא רוצה לענג את יסוד הנפש ככל האפשר. אנשים אלו שיש להם הכי פחות מה לעשות מחפשים חוויות חושניות של הגוף. זה קשור עם כל התהליכים ההיסטוריים הפועלים בגזע האנושי.

זה מוזר כיצד, אם אנו מביטים באזורים המערביים, אנשים מרשים לעצמם להשתעבד, אם אפשר לומר כך, על ידי הכרזות על כל מיני חוקים נגד אלכוהול, אבסינת ודומיהם. אפילו כך, אנשים מנסים בדרכים לאין ספור להניח ידיהם על חומרים שכאלה. זה מראה שהיום אנו עומדים פנים אל פנים עם המבוכה הגדולה ביותר בחיי אנוש. מצד אחד, אנשים רוצים לחיות חיים של התמכרות לתענוגות. ומצד שני, כאומות, הם אינם רוצים להידרדר לחלוטין. מחסור זה בתובנה הוא הגורם לבלגן זה של אי שפיות הנוצר על ידי תשוקה של אינדיבידואלים לחשוף את גופם לכל מיני חומרים ואז שוב נוצרים חוקים האוסרים עליהם לעשות זאת. אנשים צריכים לרכוש שוב תובנה כל שהיא.

הסברתי קודם לכן שהיסוד הנקבי קשור יותר להשפעה של היקום, בעוד היסוד הזכרי אוטם עצמו בפני השפעות אלו. כאשר גברים מתמכרים לאבסינת, הם הורסים איברים אלה שבאופן נורמלי מייצרים צאצאים שיהיו לאנשים יציבים ומוצקים ובעלי אופי חזק. אבסינת יגרום לאנשים להיות חלשלושים. כך, אם שתיית אבסינת אצל גברים מתגברת, הילדים שלהם יהיו חלשלושים. הם יהיו לגזע חלש, יהיו להם צאצאים חלשים. הגברי יהפוך לנשי. אם נשים מתמכרות לאבסינת, הדברים יגיעו לנקודה שבה ילדים ייוולדו רגישים לכל מיני מחלות.

עניינים שכאלה צריך לראות ביחס לעולם כולו. אני רוצה לספר לכם משהו מעניין באופן יוצא מהכלל. אתם יכולים לשאול מניין מגיע רוב מה שאנו יודעים היום. בדרך כלל לא שמים לב כמה חכמה יש לאנושות באספקטים הפשוטים ביותר של חיי יום יום. כידוע לכם אנו מכנים את ימות השבוע: יום ראשון (Sunday) בעקבות השמש (Sun). יום שני (Monday) בעקבות הירח (Moon). יום שלישי (Tuesday) בעקבות מאדים (Mars). Mardi בצרפתית ללא ספק מכונה כך בגלל Mars. בעוד שבגרמנית ^[3]Wednesday זה Mittwoch, או אמצע-השבוע, אתם רק צריכים לקחת את Mercredi ותקבלו את יום מרקורי, בעקבות כוכב הלכת מרקורי (כוכב). Thursday (יום חמישי) בא בעקבות תור, הרעם, בגרמנית Donnerstag מ-Donor, אבל Donor (תור) אינו אחר מאשר יופיטר. בצרפתית עדיין יש לנו Jeudi, יום יופיטר. יום שישי (Friday) מכונה בעקבות המילה הגרמנית Freia, המקבילה לוונוס. זהו Vendredi בצרפתית.^[4]

מכאן, ימות השבוע נקראים בשמות כוכבי הלכת. מדוע זה כך? משום ששמות אלו נוצרו בזמן שבו אנשים עדיין ידעו שהאדם תלוי ביקום. דרך העובדה עצמה שאנו חיים לכל כוכבי הלכת יש השפעה עלינו. ימי השבוע כונו בהתאם. היום קוראים לזה אמונה תפלה, אבל לקרוא לזה אמונה תפלה זו פשוט בוּרוּת. למעשה, חכמה כבירה נכללת בשמות ימי השבוע. כן, רבותי, בכל העניינים הללו מונחת חכמה כבירה!

כעת, אם נשאל מניין באו שמות אלו של ימי השבוע, עלינו ללכת לאסיה ולמצוא שאלפיים או שלושת אלפי שנים לפני הולדתו של כריסטוס חיו שם אנשים חכמים באופן יוצא מהכלל. בקרב הבבלים והאשורים היו אנשים חכמים מאוד שיכלו לצפות בהשפעות הכוכבים. הם היו הראשונים שנתנו שמות לימי השבוע. האחרים תרגמו שמות אלו לשפתם. אנו חייבים את שמות ימי השבוע למזרח, לבבלים ולאשורים, היכן שאנשים כבר היו חכמים באופן יוצא דופן, בזמן שבו אירופה נראתה שונה לחלוטין. הבה ונשאל כיצד נראתה אירופה לפני כארבעת אלפים שנה כאשר, באסיה, באשור ובבבל, חיו אנשים שבאמת היו הרבה יותר חכמים מאיתנו. הם היו חכמים יותר משום שהיה להם עושר גדול הרבה יותר של ידע. אין זה נכון שהאנושות תמיד מתקדמת בצורה חלקה קדימה. מזמן לזמן, האנושות גם לוקחת כמה צעדים אחורה.

כעת, לאנשים אלו היה אוצר גדול של ידע. אם אנשים פשוט מפקירים את נפשם לידע שכזה, הוא אינו מתאים להם יותר מממון. ככל שהשוואה כזו נשמעת מצחיקה, היא נכונה. יותר מדי כסף אינו עושה טוב לאנשים. וגם לא יותר מדי ידע, אם הוא אינו מאוזן על ידי שימוש נכון בו בשרות האנושות והעולם. האסיאתים צברו בהדרגה ידע עצום ורב, אבל הם לא ידעו מה לעשות בו.

ומה היתה אירופה בזמן ההוא כשברשות האסיאתים היה עדיין ידע כביר שכזה, אפשר לראות הכי טוב כאן באזורים אלה של שוויץ, לדוגמא. אם תביטו בסלעים שהובאו מטה לכאן לתוך העמקים על ידי הקרחונים, תוכלו לומר מהמראה של סלעים אלה שהקרחונים שחקו אותם. אלה הם סלעי קרחונים. אנו יכולים לומר מהמראה שלהם שהם ירדו מטה מהגבהים והקרח הזורם של הקרחונים השפיע עליהם. מהדרך שבה נראים כל הסלעים סביב, אנו יודעים שכל האיזור היה פעם מכוסה בקרח. באמת, אדמה זו עצמה שאנו הולכים עליה ומרגישים כה נוח היתה פעם מכוסה בקרחונים.

ושוב, אם נלך יותר צפונה, לפרוסיה ולחלקים גדולים של גרמניה, נוכל לומר מהצורות של סלעים מסוימים שכל האזורים הללו היו מכוסים בקרחונים שנעו מטה מהצפון הרחוק. בדיוק כפי שהקרחונים יורדים היום עד רמה מסוימת, כך הקרחונים נעו מאזורים צפוניים רחוקים כל הדרך עד גרמניה, מכסים הכל בקרח. לא לפני זמן רב, היתה לאנשים העדפה מיוחדת למספרים גדולים, וכך הם אמרו: "הו, לבטח אירופה היתה מכוסה פעם בקרחונים, אבל זה היה לפני 20 או 30 מליון שנה." זוהי שטות, שנולדה דרך חישובים שאותם אתאר לכם בעזרת הדוגמא הבאה.

הביטו בלב האנושי של ימינו. לב אנושי זה עובר בהתמדה שינויים קטנים. אם נצפה בו אחרי שנה, הוא יהיה קצת פחות גמיש, ועוד פחות אחרי שנתיים, ועכשיו אני יכול לחשב את מידת הירידה בגמישות. כעת, אם אסכם כל זאת, אוכל לחשב כמה פחות גמיש וחיוני יהיה הלב בעוד מאה שנה וגם כיצד הוא היה מאה שנה לאחור. אני יכול לעשות זאת ללא ספק. אני יכול לקחת ילד בן שבע; לפני שלוש מאות שנה לבו היה במצב כזה וכזה. יש רק בעיה קטנה שהוא לא היה קיים אז. באופן דומה, אם אחשב כיצד לבו ישתנה אחרי שלוש מאות שנה, קיימת שוב בעיה קטנה שהוא לא יתקיים אז.

חישובים דומים נערכו כדי למצוא כיצד נראתה אירופה, לדוגמא לפני 20 או 30 מליון שנה. עידן הקרח נדחק אם כן הרחק לאחור, אבל אי אפשר לחשב כך. אנו צריכים מדע אשר, ביחס לאדמה, יכול להראות את מה שאנו כבר יודעים ביחס לאדם, שבעוד שלוש מאות שנה הוא כבר לא יחיה כישות פיזית, ארצית.

בשנים האחרונות אנשי מדע מלומדים נהיו יותר הגיוניים, ואלו שיש בהם קצת הגיון הבינו שלא לפני זמן כה רב הכל כאן היה מכוסה קרח כאשר אנשים באסיה היו כה חכמים כפי שתיארתי, כאשר התרבויות של בבל ואשור פרחו. אנו צריכים ללכת לאחור רק כמה אלפי שנים – ארבעת או חמשת אלפי שנים – ולמצוא שבאירופה הכל היה עדיין מכוסה קרח. רק בהדרגה, כשהקרח נעלם, נדדו בני האדם לכאן.

טוב, לאנשים אלה לא היה קל ונוח כמו היום. היה הרבה יותר קשה אז, משום שהם באו מאזורים חמים יותר שבהם לא היו חשופים כל הזמן לקור ובאמת הסתדרו שם טוב יותר. על כל פנים, אנשים אלה נדדו לתוך אזורים שרק לאחרונה היו מכוסים בקרח. באמצעות קשיים אלה הם היו מוגנים מהחוויה של תענוג חושני של חכמה שבהדרגה היו רוכשים אותה באסיה. משום ההשפעה שהופעלה על אירופה מהיקום, שגרמה לה להיות מכוסה בקרח כאשר התרבות האסיאנית התענגה על אקלים חם, התפתחה באירופה תרבות טובה יותר, אנרגטית יותר מאשר יכלה להתפתח באסיה. אתם רואים, הציביליזציה כולה תלויה בהשפעות מהקוסמוס.

נוסף על כך, כאשר חושבים על כוס של מי אוקיינוס, רואים אותה בפשטות כמים שהוספו להם קצת מלח: מי ים הם מלוחים, כך כאשר אני מוסיף מלח למים רגילים אני מקבל מי ים. זה לא כל כך פשוט. אם תביטו באוקיינוס, האטלנטי, למשל, אם תוכלו להביט בו מתחת לפני המים – כאן פני השטח [מצייר] וכאן המים – אז זה לא רק מים מלוחים. אפשר לראות תופעה מוזרה. כשמגיע הקיץ, משהו שמזכיר שלג נופל עובר דרך הים. כשמביטים במרחב גיגנטי^[5] זה של האוקיינוס מתחת לפני המים, אי אפשר לומר שהוא מלא רק במי ים. באמת, אפשר לראות שלג יורד. מה גורם לזה? הים מכיל אין ספור יצורים זעירים, ולכולם יש צדפות גיריות זעירות. יצורים אלה נקראים פורהמיניפרה. כל עוד יצורים אלה חיים, הם שוחים במים קרוב לפני השטח. כעת, כשמתקרבת תקופת השנה שבה אינם יכולים לחיות עוד, יצורים אלה מתים, והצדפות שלהם מתחילות לשקוע. צדפות אלו נופלות כל הזמן, וזה נראה באמת כמו סופת שלג. זה באמת כמו שלג באוויר. האוקיינוס כולו חווה שלג יורד הנוצר על ידי פורהמיניפרה אלו. כאשר הצדפות של הפורהמיניפרה שוקעות לבסוף כאן בתחתית [מצייר], החומר שלהם משתנה והם הופכים לטיט אדום. זוהי רצפת האוקיינוס. יצורים זעירים אלה מקבלים את חייהם מהיקום ואז בונים את רצפת האוקיינוס. זה בדיוק אותו הדבר איתנו בחלק זה של העולם. איננו חיים באוקיינוס, אנו חיים באוויר. וכאשר יורד שלג בחורף, מה שיש בשלג הוא מה שעושה את הקרקע שלנו כפי שהיא, כי אם לא היה השלג הנכון הצמחים לא יכלו לצמוח. הקרקע נבנית על ידי מה שיש בשלג.

רבותי, זה לא המרכיבים המוצקים ואפילו לא המרכיבים הנוזליים בגופנו שסופגים את ההשפעות הנכונות, אלא רק המרכיבים האוויריים. השפעה זו נספגת על ידי הנשימה שלנו כשיורד שלג בחורף. מה שעולם הכוכבים שולח מטה אלינו כשיורד שלג בחורף אנו סופגים לתוכנו ומעצבים בדרך הנכונה. כדי לעשות זאת הנפשות שלנו צריכות לפעול בדרך הנכונה על איברינו. אחרת האיברים שלנו יתנוונו. כעת, כאשר אנו מכבידים על גופנו עם אבסינת, אנו סוגרים עצמנו בפני עולם הכוכבים. איננו יכולים יותר לספוג את ההשפעות של עולם הכוכבים. כתוצאה מכך אנו הורסים את גופנו בכך שאנו חושפים אותו רק להשפעת האדמה. אתם יכולים לראות איזה חשיבות עצומה יש לזה, אם ברצוננו להביא את הסוג הנכון של אבולוציה אנושית, אל לנו להרוס את גופנו עם אבסינת. עלינו להבין זאת!

כעת, אתם יכולים בקלות לצייר לעצמכם כיצד מתקדמת הציביליזציה. באסיה התקיימו אנשים חכמים מאוד בעלי טבע נפשי חזק. בהדרגה הם רצו לחוות את יסוד הנפש רק כצבע פנימי, כרגש חושני פנימי. כמה מהם נדדו לאזורים שהיו מכוסים קודם לכן בקרח. שם הם גמלו עצמם מרגש חושני פנימי זה ושוב חיזקו את גופם. כך התווספה הציביליזציה של המערב לזו של המזרח. אפילו היום, אתם יכולים לראות מהתצורות הקרחוניות כאן על פסגות ההרים שהאדמה היתה פעם קפואה כולה באיזור זה, ואיפשרה לאנשים שבאו לכאן לחזק את גופם.

אתם מוצאים גם סיבות להתנוונות של האימפריה הרומאית בדברים אלה. זה קרה בתקופה שהנצרות החלה לראשונה להתפשט. כן, רבותי, אם הנצרות היתה מתפשטת רק בקרב הרומאים, התוצאה היתה יכולה להיות רעה למדי! הרומאים שהיו ברשותם רק שרידים של התרבות המזרחית, האסיאתית, נהיו כה חלשים שלא יכלו להגשים דבר. ואז, העמים של הצפון, מהאזורים מכוסי הקרח, הגיעו עם הגופים החסונים יותר שלהם, והכחידו את האימפריה הרומאית. עמים צפוניים אלה עם הגופים החזקים שלהם השתלטו על חיי התרבות והרוח.

ההיסטוריה מתארת זאת כפלישה ברברית של השבטים הגרמניים שהביאה לסופה של האימפריה הרומאית. אלה הם באמת האירופאים של ימינו – הגרמנים הצרפתים והאנגלים – משום שהם כולם ביסודם עמים גרמניים. הצרפתים רק ספגו מעט יותר מהיסוד הרומאי מאשר הגרמנים, לדוגמא. כל זה מבוסס על העובדה שעמים אלו באו מאזורים שבהם הם יכלו לספוג את ההשפעות של היקום, בעוד שעמים אחרים עם החכמה שלהם חיו רק על האדמה. עמים אלו שבאו מהצפון חידשו את הציביליזציה כולה. וכך, אתם רואים, הטבע קשור לכל דבר שמתרחש בהיסטוריה.

אתם יודעים שהשפעה חזקה של היסוד הרומאי עדיין נשמרת. זיכרו, לדוגמא, שבאוניברסיטאות של מרכז אירופה לא דוברה מילה גרמנית עד המאות ה-16 וה-17. הפרופסורים הרצו בלטינית. כמובן, זו נהייתה בהדרגה צורה מוזרה של לטינית, אבל כולם ידעו והבינו לטינית. הרצאות בשפת הארץ החלו רק לאט לאט, אבל נטיה זו להיצמד למה שכבר שקע והתנוון משום שמרגישים יותר נוח עם זה, אפילו עם שפתו, נמשכת זמן ארוך.

רק חישבו במשך כמה זמן אנשים שרצו לעשות רושם פטפטו בצרפתית בכל אזורי גרמניה. זה נבע רק מהסיבה שהם שאפו לשמר את היסוד הלטיני-רומאי הישן, לפחות בשפה שבה דיברו. זה נכון שמה שנמשך הלאה בשפה נשמר גם בדברים אחרים. הרומאים החלו עם כמיהה זו לחוות תחושה חושנית בתוך הגוף, לענג את יסוד הנפש במקום להשתמש בו לבניית הגוף. המורשת של זה עדיין נוכחת בתשוקה לשתיית אבסינת, באמת, אפילו להנות מקוקאין וכיו"ב. דברים אלה ייצרו גזע חלש, צאצאים חלשים, ויובילו בהדרגה את אלו המכורים להם לדרדור וניוון. אתם יכולים לבצע את כל הרפורמות החברתיות שעולות בדעתכם. שום דבר לא יצא מרפורמות חברתיות אלה אם לא תושג תובנה אמיתית לתוך דברים אלה. תובנה שכזו יכולה לבוא רק כאשר המטריאליזם במדע ובדת יוחלף בהתחלות של תפיסה רוחית. כאשר בני אדם יתחילו לתפוס את הרוחי, הם יקלטו הרבה ממה שלא רק ברור חיצונית אלא שניתן לחדור אותו בעזרת הסוג הנכון של תפיסה רוחית.

השאלה ששאל אחד מכם שהוא מומחה לדבורים, מצביעה על ההבדל שבין חיי הדבורים וחיי הצרעות. יש הרבה מן הדומה. לאחרונה תיארתי בפניכם את חיי הצרעות, והם דומים למדי לאלו של הדבורים. חיי הכוורת הם מוזרים באורח יוצא דופן. על מה הם מבוססים? אתם רואים, אי אפשר להסביר זאת אם אין אפשרות להתבונן בהם באופן רוחי. החיים בכוורת חכמים באופן יוצא מן הכלל בארגונם. כל מי שצופה בחיי הדבורים יסכים עם זה. באופן טבעי, אי אפשר לומר שלדבורים יש מדע כמו לבני אדם, משום שאין להם דבר המתקרב למכשיר המוחי שיש לאדם. הדבורים אם כן, אינן יכולות להטמיע חכמה קוסמית לתוך גופיהן כפי שבני אדם עושים, אבל ההשפעות מהסביבה הקוסמית של האדמה פועלות בעוצמה על הכוורת. אם לוקחים בחשבון את כל מה שחי סביב לאדמה, שיש לו השפעה חזקה מאוד על הכוורת, אפשר להגיע להבנה נכונה של חיי הדבורים. הרבה יותר מאשר אצל הנמלים והצרעות, החיים בכוורת מבוססים על שיתוף פעולה בין הדבורים והשגת המשימות באופן הרמוני. כדי להבין מה גורם לזה, צריך להסיק שלדבורים יש חיים שבהם היסוד המבטא עצמו אצל חיות אחרות בחיי המין שלהן מדוכא במידה קיצונית. אצל הדבורים אימפולס זה מדוכא באופן קיצוני.

אתם רואים, הרבייה מתרחשת למעשה אצל הדבורים על ידי כמה נקבות נבחרות, המלכות. חיי המין של האחרות פחות או יותר מדוכאים. בחיי המין נוכחת גם אהבה. חיי האהבה הם יסוד של הנפש. רק משום שאיברים מסוימים בגוף מושפעים על ידי יסוד נפש זה הם מגלים ונהיים לביטויים של חיי אהבה אלה. מכיוון שאהבה זו מדוכאת בדבורים ומרוכזת רק במלכה אחת, הרי מה שאחרת היה מהווה חיי מין בכוורת משתנה לפעילויות אחרות שהדבורים מפתחות. לכן האנשים החכמים בעבר, שידעו דברים אלה בדרך שונה מזו של ימינו, קישרו את כל ההמולה המופלאה של הכוורת עם האהבה הקשורה לכוכב הלכת וונוס (נוגה).

כך אנו יכולים לומר שכאשר מתארים את הצרעות או הנמלים, מדובר ביצורים המונעים עצמם מההשפעה של הפלנטה וונוס. הדבורים נותנות עצמן בשלמות להשפעה של כוכב וונוס, ומפתחות חיי אהבה בכל רחבי הכוורת. ומכאן הם נהיים לחיי חכמה, ואתם יכולים לדמיין כמה חכמים הם צריכים להיות. כבר תיארתי משהו מהדרך שבה מיוצרים דורות עוקבים של דבורים. היא מכילה חכמה בלתי מודעת. הדבורים מפתחות חכמה בלתי מודעת זו בפעילות החיצונית שלהן. מכאן, היסוד שנוצר בנו רק כאשר לבנו אוהב פעיל למעשה בכוורת כולה, הוא נוכח באופן מוחשי. הכוורת כולה חדורה למעשה על ידי חיי אהבה. ברוב המקרים הדבורה האינדיבידואלית מתכחשת לאהבה ומפתחת אהבה בכוורת כולה. אפשר להתחיל להבין את חיי הדבורים כשמכירים בכך שהדבורים חיות באטמוספירה החדורה לפני ולפנים באהבה.

זה מאוד מועיל לדבורים שהן מקיימות עצמן בעזרת חלקים אלה בצמח החדורים לחלוטין בחיי האהבה של הצמח. הדבורה מוצצת את מזונה, ההופך לדבש, מתוך חלקים אלה בצמח המהווים אספקט אינטגרלי של חיי האהבה שלו. הדבורה נושאת אם כן, את חיי האהבה של הפרחים לתוך הכוורת. לכן צריך ללמוד את חיי הדבורה מנקודת הראות של הנפש.

זה הרבה פחות נחוץ אצל הנמלים והצרעות. כשעוקבים אחרי החיים שלהן, אפשר לראות שיש להן יותר חיי מין מלדבורים. עם היוצא מהכלל של מלכת הדבורים, הדבורה היא הישות האחת אשר, אם אפשר לומר כך, אומרת: "אנו מתכחשות לחיי מין אינדיבידואלים ובמקום נהיות לנושאות של חיי אהבה". הן באמת נושאות לתוך הכוורת את מה שחי בפרחים. אם אתם באמת מתחילים לחשוב על כל זה, אתם חושפים בשלמות את המיסתורין של הכוורת. החיים של אהבה צומחת ומשגשגת זו הפזורים בחוץ על הפרחים נכללים גם כן בדבש.

אתם יכולים לחקור זאת הלאה ולשאול איזה אפקט יש לדבש עליכם כשאתם אוכלים אותו. מה עושה הדבש? טוב, אבסינת מתחבר עם הנוזליות שבאדם, דוחף החוצה את האוויר ועימו את יסוד הנפש, כך שהאדם חווה הנאה חושנית. דבש יוצר הנאה חושנית לכל היותר על קצה הלשון. ברגע שהדבש נאכל הוא מקדם את היחס הנכון בין יסוד האוויר והיסוד הנוזלי באדם. אין דבר טוב יותר לאדם מלהוסיף כמות נכונה של דבש למזונו. בדרך מופלאה, הדבורה באמת דואגת לכך שהאדם ילמד להשתמש בנפשו כדי לפעול על איבריו הגופניים. באמצעות הדבש, הכוורת מחזירה לאדם את הדרוש לו עבור נפשו כדי לעבוד בחריצות על גופו. כאשר האדם שותה כמויות של אבסינת, הוא שואף לענג את נפשו. כאשר אדם מוסיף דבש לארוחתו, הוא מכין את יסוד הנפש שלו בדרך כזו שהוא פועל ונושם כראוי בגופו. גידול דבורים הוא אם כן, משהו שבאמת תורם באופן משמעותי לציביליזציה, משום שהוא מחזק את האדם, בעוד שלהתפנק עם אבסינת זה משהו שיגרור בהדרגה את הגזע האנושי להכחדה.

אם לוקחים בחשבון שהדבורים מקבלות את ההשפעה הגדולה ביותר מעולם הכוכבים, מבינים שבאמצעות הדבורים יכול להיכנס היסוד הנכון לאדם. כל הדברים החיים עובדים יחדיו בדרך הנכונה כשהם משולבים בדרך הנכונה. כאשר אדם מתבונן בכוורת, הוא צריך לומר לעצמו עם משהו קרוב להתעלות והתרוממות רוח, שבעזרת הכוורת, היקום כולו חודר לבני האדם ועושה אותם לאנשים מוכשרים. שתיית אבסינת מייצרת אנשים חסרי יכולת. כשמתבוננים בדברים בדרך זו, ידע האדם יכול להיות לידע היקום.

———————————————-

1. המופיליה (דממת) – פגם גנטי בו קרישת הדם איטית מאוד, עקב מחסור באחד משני גורמי קרישה: פקטור 8 (המופיליה A) או פקטור 9 (המופיליה B). החולה עלול לסבול מדימום ממושך אחרי כל פציעה, ובמקרים קשים קיים דימום עצמוני אל תוך שרירים ומפרקים. הטיפול הוא על ידי עירוי של פלסמה המכילה את הגורם החסר, או על ידי מתן תכשירים מרוכזים של הגורם החסר. המופיליה פוגעת כמעט אך ורק בזכרים. נשים יכולות להיות נשאיות של המחלה ולהעביר אותה לבניהן, בלי שהן עצמן תיפגענה. (מתוך הלקסיקון הרפואי השלם). ↑
2. הכוונה כאן לבטח לתרופה הומאופטית (הערת העורך של ההוצאה האנגלית). ↑
3. Wednesday האנגלי נגזר מיום ווטאן Wotan's Day: ווטאן הוא השם הגרמני עבור הישות המכונה מרקורי בלטינית. [הערת המתרגם האנגלי]. ↑
4. שטיינר שכח לציין את יום שבת (Saturday). זה ברור במיוחד באנגלית שיום זה מכונה בעקבות סטורן (שבתאי). [הערת המתרגם לאנגלית]. ↑
5. גיגנטי – עצום, כביר, גדול וכן הלאה. הערת המתרגם ↑