בריאות וחולי שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום
רודולף שטיינר
דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348
תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית
הקלדה ועריכה: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דמייל
לספר המלא הכולל הקדמה של מריה שטיינר: ראו כאן
הרצאה 12 8.1.1923
ההשפעה של האלכוהול
ד"ר שטיינר: האם למישהו יש איזו שאלה לשאול?
נשאלה שאלה ביחס לאלכוהול, השפעותיו השליליות וכ"ו.
ד"ר שטיינר: האם אתה מתכוון למידה שאלכוהול בדרך כלל מזיק לבריאות? טוב, ההשפעה הראשונית של האלכוהול ברורה למדי, משום שהוא משפיע על מה שתיארנו באדם לכל אורך הדרך, כלומר, המבנה הכללי של הנפש. דבר ראשון, באמצעות אלכוהול, אדם סובל מצורה של מבוכה רוחית כה חזקה שהוא נהיה חשוף לתשוקות שאחרת הן חלשות בתוכו ויכולות בקלות להיות מדוכאות על ידי ההיגיון והשכל הישר שלו. אדם מופיע, אם כן, כיותר נבון והגיוני כשאינו שותה אלכוהול. נתחיל בזה שלאלכוהול יש השפעה מעוררת על הדם, הוא גורם למחזור דם נמרץ יותר. זה, בתורו, מעורר את התשוקות. לדוגמא, הוא כועס מהר יותר, בעוד שללא אלכוהול הוא שולט בכעסו בקלות רבה יותר. כך אתם יכולים לראות שההשפעה הראשונה של האלכוהול פועלת על תבונתו של האדם – באמת, על כל חיי הנפש שלו.
אחרי שהאלכוהול נותר זמן מסוים באורגניזם, הוא גורם לסימפטום אחר שאתם מכירים היטב, שנקרא הנגאובר. ההופעה של הנגאובר מראה לכם שהאורגניזם כולו חשוף להשפעה הראשונית של האלכוהול. מה זה אומר שלאדם יש הנגאובר? בדרך כלל, זה מופיע בבוקר שאחרי ערב של שתייה מרובה מדי. בגלל השתייה בליל קודם, מחזור הדם של האדם סוער בחוזקה. התנועה המוגברת של מחזור הדם צורכת הרבה אנרגיה.
הקשיבו היטב לזה! הבה ונניח שהגוף משלים פעילות מסוימת במשך 24 שעות. כאשר מישהו שותה כמות גדולה של אלכוהול, אותה פעילות נשלמת אולי ב-12 או אפילו בשש שעות. כך הגוף מונע עצמו מפעילות פנימית. אנשים הנוהגים לשתות מפעם לפעם, עושים באופן אינסטינקטיבי משהו לפני שההנגאובר מופיע: הם אוכלים מכל הלב. מדוע הם עושים זאת? הם אוכלים בתיאבון רב או כדי למנוע את ההנגאובר או כדי שההשפעות שלו ביום שלמחרת יהיו מתונות יותר, כך שיוכלו לצאת לעבודה.
מה קורה אם אדם שותה עד למצב נראה של שיכרות ואז צורך, הבה נאמר, נקניקיה גדולה? הוא מעורר שוב את מה שכבר נוצל על ידי הפעילות המוגברת שמקודם. אבל אם, משום שאינו שתיין מועד, הוא אינו עושה זאת – שתיינים מועדים זוכרים לאכול – והוא שוכח לאכול נקניקיה זו, הוא יסבול מהנגאובר, בעיקר משום שגופו כבר אינו יכול לעמוד בפעילות פנימית מוגברת. כאשר הגוף אינו מתפקד כראוי, מוצרי פסולת, ובמיוחד חומצת שתן, שוקעים בכל מקום. ומשום שאת הראש הכי קשה לצייד באספקה, מוצרי הפסולת שוקעים שם. אם אדם, דרך צריכת אלכוהול, מרוקן את הפעילות הפנימית בגוף במשך הלילה, הוא מתהלך בבוקר הבא וראשו במצב נורמלי עבור מעיו, כלומר, מלא בפסולת. הגוף מתקומם מייד כאשר, באמצעות צריכת אלכוהול, נדרשת ממנו פעילות רבה מדי.
כפי שציינתי בפניכם קודם לכן בהרצאות אלו, לאדם יש כושר סיבולת גבוה הרבה יותר – איני מתכוון רק ביחס לאלכוהול אלא בדרך כלל – והוא יכול לשאת התעללות רבה הרבה יותר מאשר מניחים בדרך כלל. הוא מסוגל להסתגל במשך זמן רב. כמה אנשים משתמשים בסמים מפוקפקים ביותר כנגד הנגאובר. כאשר הם חוזרים הביתה או מתעוררים בבוקר הבא עם הנגאובר חזק, מה הם עושים? לבטח ראיתם זאת. הם ממשיכים לשתות, עושים מהבירה של הבוקר תרופה מיוחדת.
מה מביעה שתייה מתמשכת זו? במשך הלילה, באמצעות הניעור של הדם, נשללת מהגוף פעילות תפקודית. פעילות זו חסרה עכשיו בבוקר. באמצעות שתייה מחודשת, הגוף מעורר פעם נוספת. כך שהשאריות האחרונות של פעילות נצרכות. ומשום שעם השאריות האחרונות הללו חלק הארי של הפסולת מסולק גם כן, ההנגאובר נעלם במידה מסוימת מהראש אבל נשאר הרבה יותר בשאר הגוף. אנשים פחות מודעים לכך. שתייה נוספת בבוקר מעבירה באופן לא מודע את ההנגאובר לשאר האורגניזם. רק עכשיו, כשזה מתרחש, מתחילה המצוקה האמיתית של הגוף. אלכוהוליסטים אלה המסלקים את ההנגאובר עם שתייה נוספת הם במצב הנורא ביותר, משום שבהדרגה, כשזה חוזר על עצמו, הגוף כולו נהרס.
ועדיין, משום שהאדם יכול לעמוד בדברים רבים, זה כמעט בלתי אפשרי להרוס את הגוף כה מהר. ולכן הדבר הראשון שקורה לאלכוהוליסט אמיתי שהוא סובל מצורה של שיגעון. זה עדיין לא מציין הרס מוחלט. כאשר דליריום טרמנס[1], כפי שהוא מכונה ברפואה, מתרחש, אנשים רואים סוגים מסוימים של חיות, עכברים וחיות דומות, מתרוצצים בכל מקום. הם סובלים מתסביך רדיפה. דליריום טרמנס קשור בתופעה שאנשים רואים עצמם מוקפים ומותקפים מכל הצדדים על ידי חיות קטנות, במיוחד עכברים. זהו משהו שיש לו אפילו רקע היסטורי. יש מבנה הקרוי 'מגדלי העכבר' [MÄUSETÜRME] שקבלו את שמם בזכות מישהו ששכן בהם וסבל מדליריום טרמנס. ואולי גם בזכות כמה עכברים ששכנו שם גם כן, אדם זה הוטרד על ידי אלפי אלפים עכברים ששרצו סביבו בדמיונו.
אם כן, אתם יכולים לראות שההשפעות של האלכוהול יכולות להרוס את הגוף רק לאט מאוד. הגוף מגלה עמידות להשפעות אלה במשך זמן רב.
מה קורה כאשר אנשים שהיו שתיינים כבדים במשך זמן מסוים מוטרדים לפתע על ידי מצפונם, וכשנותרה בהם עוד קצת אנרגיה, חדלו מלשתות? זו עובדה מעניינת שאם הם לא סבלו מדליריום טרמנס לפני כן, עכשיו, אחרי שהחלו להימנע מאלכוהול, הם לפעמים מקבלים זאת. כאן אנו מוצאים משהו מעניין, כאשר המצפון של אנשים מתעורר לפתע. הם שתו במשך תקופה מסוימת, הבה ונאמר, שתו מבוקר עד ערב, ולפתע מצפונם התעורר והם חדלו מלשתות. מה קורה אז? אם לא היה להם דליריום טרמנס לפני כן, הם נאבקים עימו עכשיו. זוהי העובדה המעניינת שלפעמים הללו ששתו במשך זמן רב מתחילים לסבול מדליריום טרמנס כאשר הם חדלים מלשתות.
זהו אחד הסימנים החשובים ביותר שצריך להתבונן באדם בדרך כזו שהראש נראה כפועל באופן שונה משאר הגוף. בהרצאות האחרונות ציינתי אספקטים רבים מתופעה זו בפניכם. במידה ואדם סובל רק בראשו מהשפעות הלוואי של השתייה, מצבו הכללי עדיין נסבל. ההשפעות עדיין לא חדרו לגוף כולו. כאשר הן חודרות והאדם מוותר על האלכוהול, שאר הגוף באמת מתמרד דרך המוח והוא סובל מדליריום טרמנס רק משום שאינו ממשיך לשתות.
אם כן, אפשר לומר שהדם נושא את המקביל הגופני לתפקודים החשובים ביותר של הנפש. אתם בוודאי יודעים שכמה אנשים סובלים מתסביך רדיפה, ורואים כל מיני דמויות שאינן בנמצא. במיוחד בזמנים קדומים יותר, לאנשים כאלה היו עושים הקזת דם – באמת לא תרופה גרועה. אינכם צריכים להאמין שכל האנשים בעבר היו שטופים באמונות תפלות כפי שבדרך כלל מניחים היום. הקזת דם לא היתה משהו שמקורו באמונה תפלה. אנשים היו עוברים הקזת דם בעיקר על ידי הנחת עלוקות במקום כל שהוא בגוף כך שהדם נהיה בו פחות פעיל. לא בהכרח במקרה של אלכוהוליסטים, עבור התקף אחר של אי שפיות הדם נהיה פחות פעיל, והחולה הרגיש טוב יותר.
כפי שציינתי, מערכת העצבים קשורה מאוד ליסודות של תכונות הנפש שלנו, אבל היא הרבה פחות חשובה עבור הרצון האנושי. מערכת העצבים חשובה עבור ההיגיון והשכל הישר, אבל עבור הרצון האנושי היא הרבה פחות חשובה מהדם.
כעת, כאשר אתם רואים שהאלכוהול מתקיף בעוצמה את הדם, זה ברור מהתגובה החזקה של הגוף להשפעות האלכוהול שהדם מוגן היטב בפני אלכוהול. הדם מוגן באופן יוצא מהכלל בפני ההתקפה של אלכוהול על בני האדם. באיזה מובנים הדם מוגן כה חזק כנגד התקפה זו? אנו צריכים להוסיף ולשאול היכן למעשה מקורם של המרכיבים החשובים ביותר של הדם?
זיכרו שאמרתי לכם שהדם מכיל כדוריות דם אדומות המכילות ברזל, אשר שוחות סביב במה שמכונה נסיוב הדם, והוא מכיל גם כדוריות דם לבנות. אמרתי לכם שהמרכיבים החשובים ביותר של הדם הם כדוריות הדם האדומות והלבנות. נתעלם עכשיו מהכדוריות הקשורות לפעילות הטחול, אשר, בניסויים שלנו בשטוטגרט, כינינו 'המווסתות'. יש מרכיבים רבים בדם, אבל אנו רוצים להתמקד עכשיו בכדוריות הדם האדומות והלבנות, ולשאול היכן הן נוצרות בגוף. כדוריות דם אלו נוצרות במקום המיוחד ביותר. אם תבחנו את עצם הירך מהמותן ועד לברך, אם תחשבו על העצם שבזרוע, או על כל עצם ארוכה, תמצאו בעצמות אלו את מה שמכונה מוח העצמות. מוח העצמות נמצא שם. ואתם רואים, רבותי, כדוריות הדם האדומות והלבנות נוצרות במוח עצמות זה ונודדות ממנו תחילה לתוך העורקים. הגוף האנושי מאורגן כך שהדם, לפחות החלק החשוב ביותר שבו, מיוצר בחללים הפנימיים של העצמות.
אם כאלה הם הדברים, אתם יכולים לומר לעצמכם: כשמדובר בייצור הדם, הדם באמת מוגן היטב מפגיעה. למעשה, צריך לצרוך אלכוהול במשך זמן רב ובכמויות גדולות כדי להזיק לעצמות עד לנקודה של חדירה לתוך החלק הפנימי ביותר שלהן, למוח העצמות, ולהרוס את מוח העצמות כך שלא ייווצרו יותר כדוריות דם אדומות ולבנות. רק אז, אחרי שהשפעות האלכוהול הגיעו למוח העצמות, מתחיל תהליך הרס של ממש עבור האדם.
זה נכון שביחס לאינטלקט ואיכויות הנפש בני אדם דומים בדרכים רבות. אבל ביחס לדם יש הבדלים ניכרים בין גבר ואישה. זהו הבדל שלא תמיד מודעים לו ואף על פי כן מוכח בבהירות. וההבדל הוא שההשפעה על בני האדם של כדוריות הדם האדומות והלבנות המיוצרות בחללים הפנימיים של העצמות היא כזו שכדוריות דם אדומות יותר חשובות עבור האישה וכדוריות הדם הלבנות יותר חשובות עבור הגבר. זה חשוב מאוד: כדוריות הדם האדומות יותר חשובות אצל האישה והלבנות אצל הגבר.
זה משום שלאישה, כידוע לכם, יש מחזור חודשי כל ארבעה שבועות, שזוהי למעשה פעילות שמבצע הגוף האנושי כדי להרחיק משהו שצריך להרחיק, כדוריות דם אדומות. לגבר אין מחזור חודשי, ואתם יכולים בקלות לומר שהזרע שלו לא נגזר ישירות מכדוריות הדם האדומות. מוצאו מכדוריות הדם הלבנות. גם אם הן עוברות שינוי רציני, לבסוף הן הופכות למרכיב העיקרי של נוזל הזרע. כך, ביחס להשפעות על הריבוי האנושי, עלינו ללכת אל מוח העצמות המוגן כדי לחקור את האמצעים שבהם יכולת ההתרבות האנושית מושפעת באופן פיזי. באמת, יכולת ההתרבות האנושית יכולה להיות מושפעת באופן פיזי בדיוק באמצעות מוח העצמות בתוך העצמות.
אחרי שנוצרו במוח העצמות, כדוריות הדם האדומות והלבנות נכנסות באופן טבעי לזרם הדם. כאשר אישה שותה כעת אלכוהול, כדוריות הדם האדומות מושפעות במיוחד. כדוריות הדם האדומות מכילות ברזל, הן כבדות במידת מה, ויש בהן משהו מכובדה של האדמה. כאשר אישה שותה, זה משפיע עליה בדרך כזו שיש בה יותר מדי כבדות. כאשר אישה הרה שותה הילד המתפתח שבתוכה נהיה כבד מדי ואינו יכול ליצור בפנימו את איבריו כראוי, ואיבריו הפנימיים אינם כשורה. בדרך עוקפת זו, רבותי, ההשפעה המזיקה של אלכוהול מתבטאת באישה.
בגברים, אלכוהול משפיע בראש וראשונה על כדוריות הדם הלבנות. אם מתרחשת התעברות כאשר הגבר נמצא תחת השפעה של אלכוהול, או כאשר המערכת שלו מזוהמת בדרך כלל על ידי ההשפעות של אלכוהוליזם, הזרע של הגבר הרוס באופן מסוים, ונהיה יותר מדי חסר מנוחה. כאשר מתרחשת ההתעברות, הביצית הזעירה משתחררת מהאורגניזם של האם. את זה אפשר לראות רק במיקרוסקופ. ומצידו של הזכר, מספר עצום של זרעים מיקרוסקופיים משתחררים, לכל אחד מהם יש משהו המזכיר זנב מחובר אליו. נוזל הזרע מכיל אין ספור זרעים שכאלה. זנב זה, הדומה לשערה עדינה, מעניק לזרע חוסר מנוחה גדול. זרעים אלה עושים תנועות מסובכות ביותר ובאופן טבעי זרע אחד צריך להגיע ראשון לביצית. הזרע שמגיע ראשון לביצית חודר לתוכה. הזרע הרבה יותר קטן מהביצית. אפילו שאת הביצית אפשר לראות רק במיקרוסקופ, הזרע עדיין קטן יותר. מרגע שהביצית קיבלה את הזרע, נוצר קרום סביב לביצית המונע חדירה של תאי זרע נוספים. בדרך כלל רק זרע אחד יכול להיכנס לביצית. מרגע שאחד נכנס, נוצר קרום סביב לביצית, והאחרים צריכים לסגת.
אם כן, אתם רואים, זה מאורגן באופן מחוכם ביותר. עכשיו, חוסר המנוחה של הזרעים גודל מאוד בגלל האלכוהול, כך שההתעברות מתרחשת תחת ההשפעה של נוזל זרע נמרץ באופן יוצא מהכלל. אם האב הוא שתיין כבר כאשר מתרחשת התעברות, מערכת העצבים-חושים של הילד תושפע. שתייה של האישה תזיק לאיברים הפנימיים של הילד בגלל הכבדות הנובעת ממנה. השתייה של הגבר תזיק למערכת העצבים של הילד. ניזוקות כל הפעילויות שצריכות להיות נוכחות בדרך הנכונה כשהילד צומח.
אנו יכולים, אם כן, לומר שאם אישה שותה נהרס היסוד הארצי באדם. אם גבר שותה, יסוד התנועה, היסוד האווירי שממלא את סביבת האדמה ושהאדם נושא בתוכו, נהרס. כששני ההורים שותים, אם כן, העובר נפגע משני צדדים שונים. באופן טבעי ההתעברות עדיין אפשרית, אבל לא צמיחה נכונה של העובר. מצד אחד, הנטייה של הביצית לקראת כבדות מנסה לגבור; מצד שני, כל דבר בה נמצא בתנועה חסרת מנוחה, ונטייה אחת סותרת את השניה. אם שני ההורים אלכוהוליסטים ומתרחשת התעברות, היסוד הזכרי סותר את הנקבי. לאלו המבינים את היחסים בשלמותם, זה נהיה ברור שבמקרה של שתיינים מועדים יסודות מזיקים ביותר מתפתחים בצאצאים שלהם. אנשים אינם רוצים להאמין בזה, משום שההשפעות של שתייה כבדה בגבר ובאישה אינן כה ברורות, באופן יחסי. זה רק משום שהדם מוגן כה טוב, משום שהוא מיוצר, אחרי הכל, במוח העצמות, ומשום שאנשים צריכים להתאמץ הרבה כדי להשפיע בחוזקה על צאצאיהם. אנשים היום בפשטות אינם מודים בהשפעות חלשות.
בדרך כלל, אם ילד נולד עם מים במוח, איש אינו חוקר אם בליל ההתעברות בילתה האֵם במסיבה ושתתה יין אדום. אם היו עושים זאת, היו מוצאים לעיתים קרובות שזה אכן מה שקרה, משום שיין גורם לנטייה לקראת כבדות, כך שהילד יכול להיוולד עם ראש מים. אם לתינוק יש עווית מולדת בשריר הפנים, לא בודקים בדרך כלל אם יתכן והאב שתה יותר מדי בערב שלפני ההתעברות. עניינים בלתי חשובים לכאורה אינם נחקרים. אם כן, אנשים מניחים שאין להם השפעה. למעשה, לאלכוהול תמיד יש השפעה. השפעה הרסנית באמת מתרחשת אצל שתיינים מועדים. כאן, גם כן, אפשר לציין משהו בולט ויוצא דופן מאוד.
אתם רואים, הילדים של אב שתיין יכולים לפתח חולשה היכן שהוא במערכת העצבים שלהם ונטייה לשחפת, לדוגמא. מה שנורש על ידי הילדים אין לקשור עם ההשפעות של אב אלכוהוליסט. לילדים לא צריכה להיות נטייה למבוכה נפשית לדוגמא, אלא במקום, לשחפת, למחלות קיבה וכדומה. זה מה שכה מזיק ביחס להשפעות האלכוהול, שהן עוברות לאיברים אחרים לגמרי בבני אדם של הדור הבא.
בעניינים אלה, ההשפעה הגדולה ביותר על ההתפתחות האנושית של כמויות זעירות של חומרים צריכה תמיד להילקח בחשבון. ולא רק זה, אלא בכל מקרה צריך לקחת בחשבון כיצד חומרים אלה מובאים לתוך האדם. ראו את הדוגמא הבאה. העצמות שלנו מכילות כמות מסוימת של זרחן. גם מוחנו מכיל זרחן, ותזכרו מהרצאות קודמות שהזרחן חיוני ביותר משום שללא זרחן המוח למעשה אינו יכול לשמש לחשיבה. אם כן, יש בנו זרחן. כבר אמרתי לכם שלזרחן יש השפעה מועילה כאשר כמות מתאימה נצרכת במזון כך שהיא נעכלת ביחס נורמלי. אם תובא כמות גדולה מדי של זרחן במהירות רבה מדי לבטן האנושית, היא לא תועיל אלא תגרום נזק.
משהו נוסף צריך להילקח בחשבון. אתם יודעם שלפני שנים לא רבות היו מייצרים גפרורים עם ראש זרחן, אבל היום הם נדירים מאוד. כשהייתי בן 13, 14 ו-15, הלכתי במשך שעות לבית הספר כל יום. היה בית חרושת לגפרורים במחצית הדרך שבו פועלים ייצרו גפרורים עם ראש זרחן. בכל זמן, אפשר היה לראות שלחלק מפועלים אלה היו לסתות מעוכלות – זה היה בשנות השבעים של המאה ה-19 – והחל מהלסתות, גופם נהרס בהדרגה. החל מהלסתות העליונות והתחתונות – במיוחד העליונות – העצמות נעכלו.
כשיודעים את ההשפעה המזיקה שיכולה להיות לזרחן על אנשים, מבינים שבית חרושת שכזה הוא למעשה המקום הרצחני ביותר שיש. בעניינים הקשורים להתקדמות הציביליזציה האנושית, צריך תמיד להביט בהשפעות המזיקות הרבות שהאדם יכול לסבול מהן. תמיד ראיתי שחלק מפועלים אלה הולך לבית החרושת לגפרורים עם לסתות חבושות. שם זה החל, ומשם זה התפשט. כמובן, הזרחן ללא ספק כבר היה שם בעצמות הלסת העליונות, אבל איזה סוג של זרחן היה זה?
אתם רואים, הזרחן שנכנס תחילה לבטן עם המזון ואז נודד בתוך הגוף לתוך הלסתות אינו מזיק, ומסופק בכמויות שאינן גדולות מדי. גפרורים מיוצרים תחילה על ידי חיתוך לוחות עץ למקלות זעירים. אחרי כן הם מותאמים לתוך מסגרות כך שקצה אחד בולט החוצה. הם משוקעים תחילה לתוך תמיסת גופרית ואחרי כן לתוך תמיסת זרחן. הפועל הטובל את הגפרורים פשוט מחזיק את המסגרת בידיו ותמיד נרטב מהתמיסה. רק חישבו כמה פעמים ביום אדם שאינו יכול לרחוץ את ידיו מהתמיסה צריך לגעת בפניו במשך שעות העבודה. גם אם כמויות הזרחן שהפועל בא איתן במגע בדרך זו הן קטנות, הן חודרות לעורו. זהו המיסתורין של הטבע האנושי: לחומר שהוא לעיתים קרובות כה רב ערך כאשר הוא נלקח פנימה ונספג לתוך הגוף יכולה להיות השפעה רעילה ביותר כשהוא בא במגע עם הגוף מבחוץ. האורגניזם האנושי מאורגן כה בחוכמה בפנימיותו וכמות גדולה מדי של זרחן מורחקת בשתן או בצואה. רק הכמות הקטנה שנדרשת מורשה לחדור לעצמות, השאר מורחק מהגוף.
אין תנאים להרחקת השפעות חיצוניות מצטברות. אפשר כמובן להקל על הבעיה. זיכרו שבמאה שעברה ניתנה מעט מחשבה לשיקולים הומניטאריים. זה היה עוזר אם הפועלים יכלו להתרחץ לפני שעזבו את העבודה. היה אפשר להשיג הרבה אם היו מקלחות בבית החרושת, אבל זה פשוט לא נעשה.
אני מציין זאת לפניכם רק כדי להסביר כיצד הגוף האנושי עובד. השפעות מזיקות מבחוץ, אפילו של חומרים שהגוף צריך אותם כדי לקיים את עצמו, יכולות לחתור תחת הבריאות האנושית, באמת, יכולות באופן כללי לערער את כל האורגניזם של האדם.
אדם יכול לעמוד בהרבה דברים, אבל מעבר לנקודה מסוימת האורגניזם כושל. במקרה של שתיית אלכוהול, האורגניזם כושל בנקודה שבה האלכוהול מונע את התפקוד הנכון של פעילויות מקיימות-חיים, הפעילויות מקיימות-החיים הבלתי נראות.
כאשר אדם חשוף להרעלת זרחן, הפעילות הפנימית שאחרת היתה מטמיעה זרחן מתערערת. היא מתערערת מבחוץ. זה למעשה דומה למדי במקרה של אלכוהול. כאשר אדם שותה יותר מדי אלכוהול, שותה תמיד יותר ויותר, כך שספיגת אלכוהול כבר אינה רק חמורה אלא נהיית כרונית, האלכוהול פועל ישירות כאלכוהול באדם. מהי ההשפעה הישירה של אלכוהול? זכרו שפעם אמרתי לכם שהאדם עצמו מייצר את כמות האלכוהול שהוא צריך. אמרתי לכם שבחומרים הנכללים בתוך המעיים נוצרת בהתמדה כמות מסוימת של אלכוהול על ידי האוכל הרגיל, פשוט משום שהאדם צריך כמות קטנה זו של אלכוהול. לשם מה אנו צריכים זאת? זכרו שבמעבדה לאנטומיה שומרים דגימות באלכוהול, משום שאחרת הן ירקבו. האלכוהול משמר את מה שהיה גוף חי מריקבון. האלכוהול המיוצר באדם פועל באותה דרך באורגניזם האנושי. כלומר, הוא מונע ריקבון של חומרים מסוימים הדרושים לאדם. הארגון הפנימי של האדם באמת מורה כמה אלכוהול הוא צריך, משום שיש בו חומרים מסוימים שצריך לשמר.
קחו כעת את המקרה של אדם ששותה יותר מדי אלכוהול. חומרים שצריכים להיות מורחקים נשארים בגוף. יותר מדי נשמר. אם אדם חושף שוב ושוב את הדם הסובב בגוף לאלכוהול, הוא משמר דם זה בגופו. ומה התוצאה? דם זה, שיש בו השפעה מנטרלת, חוסם את התעלות בעצמות. הוא אינו מורחק מספיק מהר דרך הנקבוביות וכן הלאה. הוא נשאר זמן רב מדי בגוף. מוח העצמות בחללים שבעצם מעורר כל הזמן מעט מדי כדי לייצר דם חדש, והוא נחלש. וכך קורה שאצל אלו הקרויים אלכוהוליסטים כרוניים, מוח העצמות נהיה עם הזמן חלש וכבר לא מייצר כפי שצריך כדוריות דם אדומות אצל האישה וכדוריות דם לבנות אצל הגבר.
עכשיו, בנקודה זו, אני תמיד צריך להעיר את ההערה הבאה. כמובן, זה נחמד מאוד כאשר אנשים עושים תיקונים חברתיים כמו איסור על אלכוהול וכן הלאה. זה לבטח נשמע טוב. אבל אפילו אדם מלומד כמו פרופסור בנדיקט – סיפרתי לכם על האוסף של גולגולות פושעים שלו ועל ההונגרים שהתנגדו לשליחת גולגולותיהם לווינה מחשש שיחסרו אותן ביום הדין – אפילו פרופסור בנדיקט אמר, ובצדק: "כאן אנשים מדברים כנגד אלכוהול, אבל הרבה יותר אנשים מתו ממים מאשר מאלכוהול." ככלל, זה נכון למדי, משום שמים, אם הם מזוהמים, מצויים בכמות גדולה בהרבה. אם מדברים מהבחינה הסטטיסטית אפשר לומר שהרבה יותר אנשים מתו ממים מאשר מאלכוהול.
משהו נוסף צריך להילקח בחשבון. אני רוצה לתאר זאת כך. המצב עם האלכוהול הוא כמו הסיפור שנכלל בספרו של היינריך סיידל LEBERECHT HÜHNCHEN. איני יודע אם אתם מכירים אותו, אבל זהו סיפור על איש עני שהיה לו די כסף כדי לקנות ביצה אחת. היה לו גם דמיון מפותח, וכך הוא חשב: "אם ביצה זו לא היתה נמכרת בחנות ובמקום זה היו מדגירים אותה ומאפשרים לאפרוח לבקוע, היתה מתפתחת ממנו תרנגולת. עכשיו, כשאני אוכל ביצה זו אני אוכל למעשה תרנגולת שלמה. ואני האוכל תרנגולת שלמה זו, אני באמת איש עשיר!" אבל דמיונו לא מצא בזאת סיפוק, והוא המשיך: "כן, אבל התרנגולת שאני אוכל עכשיו יכולה להטיל ביצים לאין ספור שמהן יבקעו עוד תרנגולות, ואני אוכל את כולן." ולבסוף, הוא חישב כמה מיליונים ועוד מיליונים של תרנגולות יהיו לו, והוא שאל עצמו: "האם יש לכנות זאת זלילה הגונה?"
אתם רואים, זהו המקרה עם אלכוהול, לא במובן מצחיק כמו בסיפור הזה אלא בכל הרצינות. לבטח, אם תיקחו את הזמן מ-1870 ועד 1880, ותחקרו כמה אנשים מתו בעולם ממים וכמה מאלכוהול, הסטטיסטיקה תראה שיותר אנשים מתו ממים לא טהורים. בימים ההם אנשים מתו לעיתים תכופות יותר מטיפוס המעיים ומחלות דומות מאשר כיום, ואת טיפוס המעיים אפשר, במקרים רבים, למצוא במים מזוהמים. כך, בדרך זו, רבותי, אפשר בקלות להסיק שיותר אנשים מתים משתיית מים.
אבל צריך לחשוב באופן שונה. צריך לדעת שאלכוהול חודר בהדרגה למוח העצמות והורס את הדם. ומכיוון שהוא פוגע בצאצאים, כל הצאצאים לדורותיהם נפגעים. אם לאלכוהוליסט יש שלושה ילדים, לדוגמא, הם נפגעים רק מעט. הצאצאים שלהם נפגעים באופן משמעותי. לאלכוהול יש השפעה שלילית ארוכת טווח המתגלה במשך דורות רבים. הרבה מהחולשה הקיימת באנושות היום מקורה באבות ששתו יותר מדי. צריך באמת לצייר זאת כך: כאן עומדים גבר ואישה, הגבר שותה יותר מדי, והגוף של צאצאיהם נחלש. עכשיו חישבו לרגע שצריך ליישם זאת במשך מאה, וגרוע יותר, במשך מאות שנים! אין טעם לבחון זאת רק במשך עשור, הבה נאמר מ-1870 ועד 1880, ולהסיק שיותר אנשים מתו ממים מאשר מאלכוהול. צריך לקחת בחשבון תקופת זמן ארוכה הרבה יותר. זהו משהו שאנשים אינם אוהבים לעשות היום, מלבד המחבר של LEBERECHT HÜHNCHEN, אשר התבונן במשך זמן רב כדי לתאר התמוגגות מכה הרבה מזון.
אם בוחנים עניין זה מנקודת ראות חברתית, צריך להתחשב במה שנמצא מעבר להישג יד. אפשר לאסור שתיית אלכוהול, אבל כשאלכוהול נאסר, צצה תופעה מוזרה. אתם יודעים, לדוגמא, שבחלקים רבים של העולם מכירת אלכוהול הוגבלה או אפילו נאסרה לחלוטין. אבל אני מעיר את תשומת לבכם לרוע אחר שהופיע לאחרונה באירופה, כלומר השימוש בקוקאין על ידי אנשים השואפים להרעיל עצמם. בהשוואה למה שגורם השימוש בקוקאין, במיוחד לנזק שנגרם לכוחות הריבוי האנושיים, אלכוהול הוא חלש למדי! אינדיבידואלים אלה הצורכים קוקאין אינם חושבים שקוקאין אחראי לנזק שהוא גורם, אבל אתם יכולים לראות מהסימפטומים החיצוניים שהשימוש בקוקאין הרבה יותר גרוע מהשימוש באלכוהול. כשאדם סובל מדליריום טרמנס, זה מתבטא בצורה של תסביך רדיפה. הוא רואה בכל מקום עכברים שרודפים אחריו. משתמש בקוקאין, מדמיין נחשים הצצים מכל מקום בגופו. [ציור 19]. תחילה, אדם שכזה מבקש לברוח באמצעות קוקאין, ובמשך זמן מה הוא מרגיש טוב בפנימו, משום שהקוקאין גורם לתחושה של הנאה חושית. כאשר אין לו קוקאין במשך זמן מסוים, והוא מתבונן בעצמו, הוא רואה נחשים צצים מכל מקום בגופו. ואז הוא ממהר להשיג עוד מנה של קוקאין כדי שהנחשים יעזבו אותו בשקט לזמן מה. הפחד שיש לו מנחשים אלה הרבה יותר גדול מהפחד מעכברים שנחווה על ידי אלכוהוליסט הסובל מדליריום טרמנס.
ציור 19
לבטח, אפשר לאסור את זה או את זה, אבל אז אנשים פונים למשהו אחר אשר, בדרך כלל, אינו טוב יותר אלא הרבה יותר גרוע. ולכן אני מאמין שהסברים מאירי עיניים, כמו זה שהסברנו היום ביחס להשפעות של אלכוהול, לדוגמא, יכולים להיות הרבה יותר אפקטיביים ויביאו בהדרגה את בני האדם להימנע מאלכוהול בעצמם. זה לא פוגע בחופש האנושי, אבל הבנה גורמת לאדם לומר לעצמו: "מדוע, זה מזעזע! אני גורם נזק ישר לתוך עצמותי!" זה נהיה אפקטיבי כמו רגש, בעוד שחוקים פועלים רק על האינטלקט. האמיתות הממשיות, התובנות האמיתיות, הן אלה שפועלות כל הדרך לתוך הרגש. ולכן אני משוכנע שאנו יכולים להגיע לרפורמה חברתית אפקטיבית – ואותו הדבר גם בתחומים אחרים – רק אם השכלה אמיתית בחוגים הרחבים ביותר תהיה לעיסוקנו.
השכלה זו יכולה לבוא רק כאשר יש משהו שיכול להשכיל אנשים. כאשר ניתנת הרצאה היום על ההשפעות המזיקות של אלכוהול, דברים אלה אינם מוצגים כפי שעשיתי זאת היום – גם אם זה לא צריך להיות כה קשה, משום שאנשים יודעים את העובדות. אבל הם אינם יודעים כיצד לחשוב נכון אודות עובדות אלו המוכרות להם. המאזינים יוצאים מהרצאה שניתנה על ידי פרופסור בגרוש, והם אינם יודעים מה לעשות בה. אם הם בעלי טבע טוב במיוחד, הם עשויים לומר: "טוב, אין לנו רקע מתאים כדי להשוות כל דבר שאמר הג'נטלמן המשכיל היודע כל. אדם פשוט אינו יכול להבין הכל!" עובדה היא שהמרצה עצמו אינו מבין על מה הוא מדבר. אם יש למישהו מדע שבאמת יורד לשורש הדברים עד ליסודות, הוא יכול לעשותו ניתן להבנה אפילו לאנשים פשוטים.
אם המדע הוא כה לא מציאותי היום, זה משום שאנושיות אמיתית סולקה ממנו עוד בראשיתו. מורים באוניברסיטאות יכולים להתקדם ממרצה למשנה לפרופסור, בגרמניה מ'פרופסור יוצא דופן' לפרופסור מלא. הסטודנטים רגילים לומר: "פרופסור מלא אינו יודע דבר יוצא דופן, ופרופסור משנה אינו יודע דבר במלואו". הסטודנטים חשים זאת ברגשותיהם, רבותי. מצב העניינים העצוב הזה נמשך. ביחס לרפורמות חברתיות, המדע, ביסודו של דבר, אינו משיג דבר, בעוד שיכול היה להיות אפקטיבי באופן הפעיל ביותר. אדם המודאג בכנות ביחס לחיים החברתיים צריך להדגיש שוב ושוב שחוקים יבשים על נייר הרבה פחות חשובים מאשר הארה והשכלה. הציבור צריך הארה זו. ואז תהיה לנו התקדמות אמיתית.
עובדות כאלו במיוחד, שניתן ללמוד אותן במקרה של האלכוהול, ניתנות להבנה בכל מקום. אנשים מגיעים אז למה שאני תמיד אומר להם. אנשים באים ושואלים: "האם זה טוב או רע לשתות אלכוהול? האם טוב יותר להיות צמחוני או לאכול בשר?" לעולם איני אומר למישהו להתנזר מאלכוהול או לא, או להיות צמחוני או לא. במקום, אני מסביר כיצד אלכוהול פועל. אני פשוט מתאר כיצד הוא עובד. ואז האדם עשוי להחליט האם לשתות או לא. אני עושה אותו הדבר ביחס לצמחונות או אכילת בשר. אני פשוט אומר, כך פועל הבשר וכך פועל הצמח. כתוצאה מכך האדם יכול להחליט בעצמו.
מעל לכל, למדע צריך להיות כבוד ביחס לחירות האנושית, כך שלאדם לעולם לא תהיה הרגשה שנותנים לו פקודות או אוסרים עליו משהו. מספרים לו רק את העובדות. מרגע שהוא יודע כיצד פועל האלכוהול, הוא יגלה בעצמו מה נכון לעשות. בדרך זו נשיג הכי הרבה. נגיע לנקודה שבה בני אדם חופשיים יכולים לבחור את הכיוונים שלהם. עלינו לחתור לכך. רק אז יהיו לנו רפורמות חברתיות של ממש.
אם אהיה פה ביום רביעי, נוכל לשמוע את ההרצאה הבאה.
————————————–
- דֶליריום טרֶמֶנס (טירפון רטט) – פסיכוזה שנגרמת בגמילה מאלכוהוליזם. התסמינים כוללים חרדה, רעד, הזעה והזיות. (מתוך הלקסיקון הרפואי המלא). ↑