רודולף שטיינר

דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דמייל

לספר המלא הכולל הקדמה של מרי שטיינר: ראו כאן

הרצאה 10 30.12.1922

חום כנגד הלם. הריון

נשאלה שאלה בעניין הריון וההשפעות האפשריות של מאורעות חיצוניים במשך ההריון.

ד"ר שטיינר: רבותי, אלו הם אספקטים חשובים מאוד של החיים. בדרך כלל, שום השפעה חיצונית אינה מופעלת על הילד במשך ההריון אלא רק באופן בלתי ישיר דרך האם, משום שהילד מחובר לאם, כפי שכבר אמרתי, על ידי כלי דם עדינים לרוב. הילד שטרם נולד מקבל כל מה שהוא צריך, כולל מזונו, מאימו. מאוחר יותר, הוא רוכש תהליך נשימה שונה לחלוטין.

נוכל לתאר בדרך הטובה ביותר את הנושא שהעליתם אם נדון הלאה בבסיס הכללי של המצבים האנושיים של מחלה ובריאות. בהריון, זה אפילו יותר קשה מאשר במקרה של רעב וצמא רגילים לומר היכן מתחילה הנטיה לקראת מחלה והיכן היא מסתיימת. בהריון נכנסים גם דברים אחרים המוכיחים מעבר לכל ספק שלמצב הנפשי של האם יש השפעה יוצאת מהכלל על התפתחות הילד. אתם רק צריכים לראות מה קורה, לדוגמא, אם האם, במיוחד בחודשים הראשונים של ההריון, מאוד מפוחדת. בדרך כלל, הילד יושפע לכל חייו. באופן טבעי, אי אפשר לומר שמתרחש שינוי פיזי בילד משום שהאם סובלת מפחדים. כיצד יכול הפחד של האם להשפיע על הילד?

המדע המודרני נותן כאן ביסודו של דבר את התשובה הבלתי מספקת ביותר, משום שבאמת אינו יודע דבר, או טוען שאינו יודע דבר, על מה שמשפיע על הנפש והרוח האנושית. נוכל לגשת לשאלות קשות אלו בדרך הטובה ביותר – והן באמת שאלות מסובכות – אם נתמקד בשתי תופעות של החיים שהאדם חווה תחילה במחלה, שהן: חום והלם. אלה הם שני מצבים הפוכים שהאדם מתנסה בהם, חום והלם.

מהו חום? אתם יודעים שחום הגוף הנורמלי שלנו הוא 36.6 מעלות צלזיוס. אם החום עולה קצת יותר, אנו אומרים שיש לנו חום. החום ניתן לחישה באופן חיצוני על ידי כך שהאדם נהיה חם יותר. מהו הלם? הלם הוא למעשה המצב ההפוך. הלם מתרחש כאשר אדם אינו מסוגל לפתח די חום בתוכו. אם אתה לוקח מנת יתר של רעל כמו צמח השיכרון (Hyoscyamus Niger), לדוגמא, המשמש גם כתרופה, אתה מסתכן בכניסה להלם. במשך הלם שכזה, כל הממברנות בבטן האם, היכן שהילד מתפתח – הממברנות של המעיים אבל גם אלו של האיבר שהילד נח בתוכו במשך ההריון, מה שמכונה רחם, במילים אחרות כל הממברנות של הבטן – נהיות רפויות. זה כמו שק שנמתח יותר מדי, נהיה שחוק ובלוי ואינו יכול להחזיק יותר דבר. משנכנס השיכרון לגוף, אוכל בלתי מעוכל עולה למעלה, והתפקוד הנכון של הבטן, שתיארתי לאחרונה, מופרע. כמות גדולה של מזון מצטברת במקרה כזה בבטן והאדם אינו יכול להטמיע אותו.

כדי להבין מה פועל כאן, עלינו להתבונן מקרוב יותר באורגניזם האנושי. מה קורה למעשה כאשר הבטן אינה פועלת כראוי? גם אם זו הבטן שאינה פועלת כראוי, תמצאו שלמעשה משהו לא עובד נכון בחלק הקדמי של המוח. יחס מעניין מאוד!

הבה ונתאר אדם – הבטן, החזה, הדיאפרגמה, שנמצאת בערך כאן [רודולף שטיינר מצייר על הלוח, ציור 17]. שם יש לנו את הבטן, החזה והראש. אם משהו לא בסדר בבטן, אז משהו גם לא מתפקד נכונה בחלק הקדמי של המוח. שני אלה שייכים יחדיו. בפנימיותו של האדם הם שייכים יחדיו, החלק הקדמי של המוח והבטן. אנו יכולים גם לומר שהלב עם העורקים שלו, כפי שתיארתי אותם בפניכם, קשור עם המוח האמצעי. ולבסוף, החזה עם הריאות ותהליך הנשימה קשורים לחלק האחורי של המוח.

בכל פעם שמשהו לא כשורה עם הנשימה, משהו גם כן לא כשורה עם החלק האחורי של המוח. בכל פעם שלמישהו יש קשיי נשימה ואינו מקבל מספיק חמצן, אפשר לראות שמשהו לא בסדר עם החלק האחורי של המוח. כאשר מישהו סובל מאי סדרים בלב, במיוחד אם המקצב של פעילות הלב מופרע כך שהדופק בלתי סדיר, אז משהו לא בסדר במוח האמצעי. וכשיש אי סדר בבטן, תמיד מוצאים אי סדר במוח הקדמי. הכל קשור באופן ראוי לציון באדם.

ציור 17

אתם רואים, אנשים לעיתים קרובות אינם רוצים להאמין בדברים אלו, משום שבעיצוב של המצח הם רואים את האספקט האצילי ביותר של האדם ובבטן הם רואים את הדבר הכי פחות אצילי. ואם מישהו אומר את האמת אודות דברים אלה, אנשים כאלה מוצאים זאת 'כתחום נמוך' בלתי ראוי לאדם. אתם תבינו מההרצאות שלי, שמערכת העיכול קשורה בתורה למערכת הגפיים בדרך כזו שהיא מייצגת את האספקט החשוב ביותר של האדם.

פעם הכרתי אדם בעל מצח בלתי רגיל. מצח יווני הוא שונה [ציור 18]. בפסלים יווניים אנו מוצאים מצחים הגולשים לאחור. לאדם זה היה מצח בולט, מצח שלמעשה נדחף החוצה. אני משוכנע שלאדם זה, שמוחו נדחף החוצה כה הרבה, יש בטן מעוצבת טוב במיוחד והוא לעולם אינו סובל משלשול או עצירות, למשל, הוא לעולם אינו סובל מכאב בטן וכדומה. האיש שמדובר בו היה, למעשה, בעל רגישות יוצאת מהכלל, אבל רגישות זו תלויה בכך שתמיד הוא מרגיש בנוח בפנימיותו. זה מציין שמצחו הבולט, רב העוצמה, לעולם אינו מרשה אי סדרים בבטן. אתם יכולים לראות מכך שמצח האדם קשור בדרך ראויה לציון לבטנו.

ציור 18

אם אני נותן למישהו מנה גדולה מדי של שיכרון, הוא נכנס להלם. מה גורם להלם זה? משהו משתבש במוח הקדמי, השולט על הבטן. באופן מוזר כאשר אדם מתלונן על כאב בטן, שנגרם אולי מעצירות מתונה, אני יכול לתת לו שיכרון מדולל מאוד, והוא יבריא. הוא יקבל חום קל ואז יוטב לו.

כאן אתם רואים עובדה מוזרה. אם אני נותן יותר מדי שיכרון לאדם בריא לחלוטין, הוא נכנס להלם. הוא יסבול מכאב בטן חמור, הוא יחוש קור בראשו, בטנו תתנפח, המעיים יהיו חלשים ורפויים, ותפקוד הבטן יפסק. מה אתם רואים מכך? אתם רואים שנתתי יותר מדי שיכרון לבטן. הבטן צריכה להגיב בפעילות עיכול מוגברת מאוד, משום שהשיכרון קשה מאוד לעיכול. היותו רעיל משמעו בפשטות היותו קשה לעיכול. הקיבה צריכה לפעול בשצף קצף. המוח אינו חזק דיו, כלומר, החלק הקדמי של המוח. דברים אלה קשורים בגוף האנושי. המוח אינו חזק דיו לעורר את הקיבה במידה מספקת. המוח נהיה קר והאדם נכנס להלם.

מה קורה עכשיו אם אני נותן למישהו מנה קטנה, מדוללת, של שיכרון? במקרה זה, הקיבה צריכה לעשות פחות, והמוח חזק דיו לכוון משימה קטנה זו. באמצעות נתינת כמות קטנה של שיכרון, שהמוח יכול להסתדר איתה, אני מעורר את המוח לפעול חזק יותר. המוח יכול להתגבר על זה, זה כמו לבקש ממישהו לעשות עבודה שהוא מסוגל לה. ואז, הוא עושה זאת כמו שצריך. אם אבקש ממנו לעשות ביום אחד עבודה שדורשת למעשה עשרה ימים, הוא פשוט ירים ידיים. ככה זה עם המוח. הוא מכיל, אם אפשר לומר כך, את העובד האחראי על הבטן. אם אבקש מעט מדי מהמוח, העובד ייוותר עצלן. אם הוא יעוּרר באמצעות פעילותו, הוא יעבוד טוב. אם אבקש יותר מדי מהבטן, הוא יסרב לשתף פעולה והאיש יכנס להלם.

מהו הגורם לחום? חום הוא למעשה תוצאה של פעילות יתר של המוח, החודרת לאדם כולו. הניחו שמישהו סובל מאי סדר באחד האיברים, הכבד או הכליות, או במיוחד הריאות, באופן שבו דנתי על כך עמכם לאחרונה. המוח מתחיל להתמרד כנגד זה. אם הריאות כבר לא מתפקדות כראוי, החלק האחורי של המוח מתקומם ומעורר את החלק הקדמי למרד כנגד מחלת ריאות זו, ומכאן עולה החום.

זה מראה שהאדם מתחמם מהראש מטה ומתקרר מלמטה למעלה. זה מעניין מאוד. האדם למעשה מתחמם מלמעלה למטה. עם החום אנו עוסקים בראש שלנו. אם יש דלקת בבוהן, אנו מציירים את החום שבא לאחר מכן עם ראשנו. זה מעניין שמה שנמצא הכי רחוק למטה נשלט על ידי החלק החשוב ביותר של המוח. כמו במקרה של הכלב, שזנבו נשלט על ידי אפו, כך זה גם אצל האדם. אם הוא נאבק בחום שבבוהן שלו, הפעילות שמולידה את החום הזה מונחת כולה בחלק הקדמי של המוח. אין זו פגיעה בכבודו אם יש לאדם זיהום בבוהן, החום נובע כולו מלפנים, מהנקודה שמעל לאפו. האדם אם כן, תמיד מתחמם מלמעלה ומתקרר מלמטה.

זה קשור לסיבה מדוע הלם יכול להיגרם אם מנות גדולות מידי של חומרים מסוימים ניתנות לאדם ומדוע עליה מרפאת בטמפרטורה יכולה להיווצר אם איננו מעמיסים יותר מידי על המוח אלא מעוררים את פעילותו רק במנות קטנות. הפעילות של המוח מעוּררת כל היום לא רק על ידי חומרים שאנו מכניסים למוח. מה שאנו רואים ושומעים גם כן מעורר אותו בהתמדה. גם כאשר אנו אוכלים, איננו ממלאים רק את הבטן, אנו גם טועמים את האוכל. הטעם מעורר, כמו גם חוש הריח, כולם מעוררים את המוח.

בואו וניקח אישה בהריון. הילד הוא בתקופה הראשונה של ההריון, אשר מצריכה עליה עצומה בפעילות הבטן של האם. מחוץ לתקופת ההריון פעילות כזו של הבטן לעולם אינה נדרשת. אצל הגבר זה לא מתרחש כלל. פעילות הבטן מתגברת אם כן, באופן חסר תקדים. כאשר פעילות הבטן מתגברת, עצבי החוש מעוּררים יותר מכל חלק אחר בגוף, משום שהבטן והמוח הקדמי שייכים יחדיו.

מה זה אומר כשאדם רעב? הסברתי לכם שכאן פעילות מסוימת שבאמת צריכה להמשיך ולפעול אינה יכולה להתבצע. כאשר אדם רעב, הוא משתוקק למזון, מה שאומר שבה בעת יש לו כמיהה לעירוּר של ניצני הטעם שלו. הוא יכול להקל על עצמו על ידי אכילה.

כאשר אישה הרה וצריכה לספק בבטנה משהו עבור הילד הצומח, הרבה מאוד מעוּרר גם במוח, במיוחד בעצבי החישה, עצבי הטעם והריח. אכילה אינה מספקת עצבים אלה של טעם וריח משום שהמזון אינו הולך ישירות לילד אלא לקיבה. צריך כאן פעילות מוגברת. הבטן צריכה לעבוד שעות נוספות בדרך מסוימת, וכך עולה הצורך בראש עבור ריחות וטעמים אשר מגיע מעבר לנורמלי. הטיפול הטוב ביותר עבור הילד שטרם נולד מצריך באופן טבעי הבנה בעניינים אלה.

נשים הרות אם כן, לעיתים קרובות אינן מסופקות כלל כאשר הן משיגות את מה שהשתוקקו לו ברגע זה. מרגע שהשיגו זאת, הן משתוקקות לטעם אחר. מהיותן נתונות לחילופי מצב רוח קיצוניים, הטעם שלהן חשוף לשינויים פתאומיים. אפשר לפייס אותן על ידי אדיבות ותשומת לב לדברים שנראים כמו המצאה של דמיונן. בחודשיים הראשונים של ההריון, הנשים חיות בפנטזיות של טעמים וריחות. אם אתה אומר לאישה בהריון שזה רק בדמיון שלה, זה כמו סטירה רגשית עבורה. מה שמתפתח בתוכה באופן טבעי למדי זה בגלל שהקשר שבין המוח או הראש נדחה. אבל אם מישהו משמח אותה על ידי תשומת לב, ולא דוחה את תשוקותיה ולא לוקח אותן באופן מילולי, זה הרבה יותר קל לספק אותה. אם, לדוגמא, מישהו קונה עבורה משהו בטעם ווניל ברגע שהיא משתוקקת לזה, בזמן שזה מוגש לה זה כבר לא הדבר הנכון. היא עשויה לומר: "כן, אבל עכשיו אני רוצה כרוב כבוש!" כך זה צריך להיות! אתם צריכים להבין שאם מתרחש משהו כה יוצא דופן בבטנה זה משום שהתפתחות הילד דורשת זאת, והאישה ההרה צריכה אם כן, לקבל יחס מיוחד.

באמת, זה מראה לנו הרבה יותר. זה מראה לנו שהשפעה רבת עוצמה מופעלת על הילד על ידי הסביבה של הנפש ורוח שבה חיה האם. עם קצת תובנה, אפשר להבין את הדבר הבא. יש ילדים הנולדים עם 'ראש מים', כלומר עם הידרוצפלוס. ברוב המקרים ניתן לייחס זאת לעובדה שהאם, שיתכן ובצדק חיפשה עירוּר בחיים, היתה משועממת עד מוות במשך החודשים הראשונים של ההריון, במיוחד בשבועות הראשונים. יתכן ובעלה יצא לעיתים קרובות לבדו לפאב המקומי, והיא שנותרה בבית, היתה משועממת מאוד. כתוצאה מכך היא חסרה את האנרגיה הנדרשת להשפיע על תאי המוח. השעמום רוקן את ראשה. הראש הריק, בתורו, מזג ריקנות לבטן. הבטן לא פיתחה מספיק כוח לאחוז את הכוחות של ראש הילד יחדיו כראוי. הראש התנפח, ונהיה להידרוצפלי. ילדים אחרים נולדים עם ראש קטן מהנורמלי, במיוחד החלק העליון של הראש, כלומר, עם אקרוצפלוס. רוב המקרים הללו קשורים בעובדה שבמשך השבועות הראשונים של ההריון האם עסוקה יותר מדי בשעשועים ובידור ומענגת עצמה יותר מידי. אם מתבוננים בדברים שכאלה נכונה, אפשר תמיד למצוא יחס בין התפתחות הילד ומצב הרוח של האם במשך השבועות הראשונים של ההריון.

באופן טבעי, הרבה מושג בעזרת הרפואה, אבל בהתייחס לשאלות אלה אין לנו עדיין רפואה אמיתית היום אלא רק סוג של התחזות, משום שכל הקשרים הפנימיים אינם מובחנים נכונה על ידי מדע מטריאליסטי לבדו. יחסים אלה דורשים התבוננות אינדיבידואלית ברוב המקרים, ובמשך החיים העובריים של האדם, ומכאן במשך ההריון, ניתן לצפות בהם טוב במיוחד. הביטו בצמיחה המשמעותית של פעילות הבטן במשך ההריון. הבטן צריכה להיות נורא פעילה. זה בתורו, קורא לפעילות החזקה ביותר האפשרית של המוח הקדמי. זה לא מפתיע, אם כן, שכמה אימהות הופכות למעשה לקצת משוגעות במשך השלב הראשון של ההריון. הן נהיות קצת משוגעות, משום שהבטן והמוח הקדמי, אשר למעשה חושבים, קשורים זה לזה בקרבה רבה. אפשר להגיע לתוצאות מאוד מעניינות אם מתבוננים בקשרים שבין הבטן והישגי הרוח האנושית. זה מוזר שמדע הרוח צריך להסב את תשומת הלב לעניינים אלה, בעוד שהמדע המטריאליסטי נכשל לחלוטין בשטח זה.

זה יכול להיות מעניין באופן יוצא מהכלל, לדוגמא, לתאר את הדבר הבא. אתם רואים, היו הרבה פילוסופים גדולים באנגליה – הובס, בייקון, לוק, הוֹם. פילוסופים אלה, אפילו גון סטיוארט מיל ביניהם, הובילו ביסודו של דבר לעליה הגדולה של המטריאליזם. לכל הפילוסופים הללו היו מחשבות כה כבדות שלא היו מסוגלים לחדור אל הרוח עם מחשבותיהם. הם נצמדו לחומר במחשבותיהם. זה יכול להיות מעניין באופן יוצא מהכלל לבחון את העיכול של כל הפילוסופים הללו. אני משוכנע שכולם סבלו מעצירות! נתחיל מהובס במאה ה-17, ונתקדם כל הדרך לתוך המאה ה-19, כל הפילוסופיה הזו שהביאה לנו מטריאליזם נגרמה למעשה על ידי עצירות של פילוסופים אינדיבידואלים! אפשר היה למנוע מטריאליזם זה – מה שאני אומר עכשיו זה לא רציני, אני רק מתבדח! – אם מישהו היה נותן להובס, בייקון, לוק, וכל האחרים, חומר משלשל בנעוריהם. ואז כל המטריאליזם הזה לבטח לא היה צומח.

זה באמת מוזר, אתם רואים, שמדע הרוח צריך להצביע על משהו שאנשים מכנים לעיתים קרובות מטריאליזם. אבל הסיבה לכך היא שכאשר האדם באמת מתבונן, הרוח מתגלה במקום שאחרים רואים רק חומר. אנתרופוסופיה אינה מניחה שהבטן היא בית חרושת לכימיקלים. אמרתי לכם פעם שהכבד הוא איבר מופלא, שהכליה עם התפקודים שלה היא גם כן איבר מדהים. רק על ידי הבנת איברים אלו אפשר למצוא את הרוח בכל מקום. אם אתם חדלים מלמצוא את הרוח בתחום מסוים, אם אתם חושבים שעיכול הוא תהליך חומרני מדי כדי שיילמד באופן רוחי, אז אתם נהיים מטריאליסטים. באמת, מטריאליזם מתהווה באמצעות יהירות רוחית. אמרתי זאת לכם בעבר, ועדיין זה נשמע ראוי לציון: כאשר ליהודים הקדמונים של הברית הישנה היו מחשבות רעות במשך הלילה, הם לא האשימו את הראש במחשבות רעות ובלתי בריאות אלו אלא את הכליות. כאשר הם אמרו: "הלילה האל חדר את כליותיי", הם היו מדויקים יותר מהרפואה של ימינו. היהודים הקדמונים גם אמרו שהאל מגלה עצמו לאדם לא דרך הראש אלא ישירות דרך פעילות הכליות ובאופן כללי דרך פעילות הבטן.

איני יודע אם ראיתם זאת בעצמכם, אבל זה מעניין ביותר להתבונן ביהודי אורתודוקסי מתפלל. כאשר יהודי אורתודוקסי מסור מתפלל, הוא אינו מוציא את התפילין שלו מתוך הכיס שהוא לובש על ליבו או שתלוי על ראשו. הוא לובש את התפילין על בטנו ומתפלל עמם במצב זה. אנשים היום באופן טבעי כבר לא יודעים את הקשרים כאן, אבל הללו שנתנו לפני זמן רב ליהודים הקדמונים מצוות שכאלו היו מודעים ליחסים הללו. באזורים המערביים של אירופה, לאנשים אין יותר הרבה הזדמנויות לראות זאת, אבל באזורים של אירופה המזרחית זה עושה רושם מאוד מיוחד לראות כיצד מתפללים היהודים הישנים. כאשר הם מתכוננים לתפילה, הם מוציאים את התפילין מתוך כיס המכנסיים, תולים אותם סביבם ואז מתפללים.

ידע זה שהיה פעם ברשות האנושות באמצעות כוחות עתיקים שונים של ראיה רוחית, דמוית חלום, אבד, והאנושות כיום אינה מתקדמת מספיק כדי לגלות מחדש את הרוח בחומר. לא תוכלו להבין דבר אם תיקחו בפשטות את המחשבות הרגילות שלכם למעבדה ותבצעו ניסויים באופן מכני, וכיוצא בזה. אינכם חושבים כלל כאשר אתם עושים זאת. אתם צריכים לערוך ניסויים בדרך כזו שמשהו מהרוח יעלה בכל מקום. כדי שזה יקרה, הניסויים שלכם צריכים להיות מאורגנים בהתאם. וכך אפשר לומר שזה מוזר שאנתרופוסופיה, מדע הרוח, צריכה להצביע על כך כיצד המוח האנושי, מה שקרוי החלק האצילי ביותר, קשור לבטן התחתונה, אבל זה בפשטות כך. רק מדע אמיתי מוליך לעובדות אלו. באופן דומה, כל מספר של דברים יכול לגרום לאי סדר בלב, לדוגמא. זה יכול לבוא דרך אי סדירות פנימית, אבל ברוב המקרים פעילות בלתי סדירה של הלב מקורה באי סדר מסוים במוח האמצעי, המהווה במיוחד את הבסיס לרגשות [ראה תמונה 17]. זה מעניין לגלות שבדיוק כפי שהבטן קשורה למוח הקדמי, כך מוח קדמי זה קשור, מנקודת הראות של הנפש, לרצון, והמוח האמצעי קשור לרגש. למעשה, רק החלק האחורי של המוח קשור לחשיבה. אם נביט לתוך המוח, נראה שהמוח האחורי קשור לנשימה ולחשיבה. לנשימה יש למעשה קשר מובהק לחשיבה.

ציירו לעצמכם את המקרה הבא. אדם החסר את היתרונות של חינוך ולדורף, שבו דנים לעיתים קרובות בדברים אלה, מתפתח בנעוריו בדרך כזו שהוא הופך להיות לנוכל. הרגשות שלו מבולבלים, גורמים לו להיות זדוני. מה משמעות הדבר? זה אומר שהנפש אינה פועלת ישירות במוח האמצעי. אם הנפש אינה מוזנת כראוי, הקצב של הלב נהיה בלתי סדיר. אתם יכולים לגרום לקצב לא סדיר של הלב ולכל מיני מחלות לב על ידי כך שמפתחים אדם בעל מזג רע.

באופן טבעי, אם אישה בהריון מוקדם הולכת ליער, למשל, ולרוע מזלה מגלה אדם שתלה את עצמו על עץ והוא כבר מת – אם הוא עדיין מתפתל זה אפילו גרוע יותר – היא סובלת מהלם נורא. זה נהיה לדימוי בתוכה, וקרוב לוודאי, אם גורמים אחרים לא יפעלו כאן – בדרך כלל על ידי החיים עצמם ולא על ידי אמצעים מלאכותיים – היא תלד ילד חיוור, עם סנטר מחודד וגפיים רזות, שאינו יכול לנוע כראוי. אצל אישה הרה, מראה מפחיד אחד שכזה די בו להשפיע על הילד שטרם נולד. מאוחר יותר בחיים, כאשר אדם מגיע לגיל 19,18 או 20, אם יהיה מרושע רק פעם אחת זה לא מזיק. אדם צריך להיות מרושע באופן קבוע, וזה לוקח זמן רב יותר. אצל אישה הרה די במקרה אחד להשפיע השפעה נוראה.

התוצאות של ניסויים כאלה יכולות להגיע הרבה יותר רחוק. דמיינו לעצמכם אֵם צעירה לעתיד העסוקה בעבודתה. לא נאמר לה שבקרבת מקום נערכים אימוני צבא. התותחים מתחילים לרעום ואוזניה חוטפות הלם מפחיד. משום שהשמיעה קשורה בחוזקה למוח האחורי וגם לנשימה, פחד כזה יכול לגרום לאי סדר במערכת הנשימה של הילד המתפתח.

אתם עשויים לשאול, "על מה הוא מדבר? מדוע הוא רוצה שנשים לב לכל פרט קטן בחיים!" כן, רבותי, אם מערכת חינוך בריאה ותנאים חברתיים בריאים קיימים, לא הייתם צריכים לחשוב כלל אודות רבים מדברים אלה, משום שהם היו מתפתחים מכוח ההרגל כמו עניינים שבשגרה חיצונית. אני לא מאמין שיש אנשים רבים אשר, כשהם מכים מתוך הרגל את נשיהם באמצע כל חודש, מקדישים לזה הרבה מחשבה. הם עושים זאת מתוך הרגל. יש בעלים כאלה. מדוע הם מכים את נשותיהם? משום שנגמר להם הכסף, הם אינם יכולים לרדת למטה לפאב המקומי, וכך הם משעשעים עצמם בבית על ידי התעללות בנשותיהם. אלו הם הרגלים שאנשים יוצרים. טוב, רבותי. אם תהיה לנו מערכת חינוך בריאה עבור כולם, נרכוש הרגלים שונים. היכן שידוע לדוגמא, שהצבא עורך אימונים בבוקר מסוים וצריכים להיות פיצוצים, זה יהיה מובן מאליו להעיר את תשומת ליבן של כל הנשים בהריון באזור זה. משהו כזה צריך להפוך להרגל. חינוך בריא ותנאים סוציאליים מתקבלים על הדעת יכולים לטפח מספר הרגלים שאין צורך לחשוב עליהם יותר אלא פשוט לבצע אותם. זהו משהו שלקראתו אנו צריכים לפעול. ביסודו של דבר, זה ניתן להגשמה רק דרך חינוך נכון.

לכן מדע הרוח במיוחד יהיה בעמדה להסביר נכונה את עולם החומר. מטריאליזם רק מביט בממלכת החומר אבל הוא בור ביחס לכל מה שחי בחומר. הוא רואה חום אבל אינו ידוע שחום נגרם על ידי פעילות מוחית כבירה. מטריאליזם תמיד נדהם ביותר מהלם אבל אינו מכיר נכונה שהלם נגרם מנפילה בחום הגוף, משום "שהבערה הפנימית' המתאימה אינה יכולה להימשך יותר. כך אנו יכולים לומר שהדרך שבה הראש של אישה בהריון מעוּרר קשורה בחוזקה עם התפתחות הילד שלה.

אנשים אינם שמים לב למה שנכלל בתרבות רוחית. חינוך בריא גם יחדור בהדרגה לכל מה שאנו קוראים ושומעים. יום אחד, לדוגמא, כאשר אנשים ישימו לב למה שאנתרופוסופיה אומרת, יתכן ויצאו לאור ספרים עבור נשים בהריון. כאשר נשים בהריון יקראו אותם, הם יקבלו רשמים על בני אדם אידיאליים. כתוצאה מכך, ייוולדו תינוקות יפים שיגדלו להיות בני אדם יפים וחזקים. מה שאישה עושה עם ראשה במשך ההריון נהיה מקור לפעילות המתרחשת בבטנה. היא מעצבת וצרה את הילד עם מה שהיא מדמיינת, מרגישה ורוצה.

כאן, מדע הרוח נהיה כה מוחשי עד שאי אפשר לומר יותר שלרוח אין השפעה על האדם. לשארית חייו, אלא אם החינוך תיקן זאת מאוחר יותר, אדם נמצא תחת ההשפעה של מעשי האם בחודשים הראשונים של ההריון. החודשים המאוחרים יותר אינם כה חשובים, משום שהאדם כבר קיבל את עיצובו, וצורה מסוימת כבר נקבעה, אבל החודשים הראשונים הם בעלי חשיבות מיוחדת ומלאי משמעות. כשרואים את המקור הפיזי של האדם ברחם, משהו מגלה עצמו ובכל מובן מצביע על מדע הרוח.

אם חושבים בהגיון, אפשר לומר שהחום הזורם מטה מלמעלה והקור הזורם מעלה מלמטה צריכים תמיד להיפגש בדרך הנכונה בבטן. צריך לטפל בבטן בדרך הנכונה. זה דבר שצריך לראות שמה שבא מלמעלה יוכל לפגוש את מה שבא מלמטה בדרך הנכונה. כאשר ברור לנו שאדם מושפע כה בחוזקה מחוויות הנפש והרוח של אימו שהוא יכול להיוולד עם ראש גדול או קטן, עם לב או מערכת נשימה פגועים, אז אנו רואים שאדם, למעשה, מושפע לחלוטין מהנפש והרוח.

זה יכול גם לקרות שאֵם לעתיד בחודש הראשון או השני להריונה, תתקל במישהו עם אף עקום במיוחד, כזה שלא ראתה בחייה. אם לא יתבצע כאן איזה שהוא תיקון, הילד יגַדל ברוב המקרים גם כן אף עקום. אתם אפילו תוכלו לראות שברוב המקרים אם האם נחרדה ממראה של אדם שאפו היה מעוקם לצד ימין, הילד ייוולד עם אף מעוקם לצד שמאל. בדיוק כפי שידו הימנית של אדם קשורה במרכז הדיבור השמאלי שבמוח, בדיוק כפי שכל דבר הוא הפוך אצל האדם, כך העיקום שבאף גם הוא הפוך. אנו יכולים להסיק מכך שאם לאדם יש אף עקום קרוב לוודאי שזה משום שאמו פחדה ממישהו בעל אף עקום. לאדם יש מאפיינים רבים. המדע המטריאליסטי, כשאינו יודע את המקור של משהו, תמיד מדבר על תורשה. אם לאדם יש אף עקום – טוב, זה בא בירושה. גוון עור אדום של איש אחר – זה בא בירושה, גם כן. בכל אופן, הדברים אינם כאלה. הם באים מגורמים כמו אלה שתיארתי. המושג של תורשה הוא אחד מהמושגים הדו משמעיים ביותר של המדע המודרני. אם אתה מתבונן במישהו ורואה אף עקום או כתם לידה, זה לא בהכרח מציין שאימו ראתה אותו כתם לידה. יתכן וראתה משהו אחר שגרם לדמוֹ של הילד לזרום בכיוון מוטעה. אלו הן כולן סטיות מהצורה האנושית הנורמלית, אבל יש באמת צורה אנושית נורמלית.

אדם אינו יכול לומר בפשטות שסטיות מהצורה האנושית הנורמלית אינן באות מהגוף אלא מחוויות רוחיות ובה בעת להחזיק בדעה שהאדם כולו בא רק מבטן האם, מתוך זה אשר בתחום החומר!

אם מישהו רוצה להסביר סטיות מהנורמה באופן רוחי, הוא לבטח צריך גם להסביר את האדם כולו באופן רוחי. באופן טבעי, האם, לא יותר מאשר האב, יכולה ליצור אדם באופן רוחי. כדי לעשות זאת דרושה כל היצירתיות העושה אדם, שהיא אינסופית. אנו מונחים להבין, אם כן, שהאדם כבר קיים כישות רוחית לפני הלידה, וכנפש הוא מתאחד עם מה שנעשה זמין עבורו כגוף. רק בנוגע לתכונות בלתי נורמליות יכול העובר להיות מושפע באופן רוחי. זה הרבה יותר ראוי לציון שיש לי אף באמצע הפנים או שיש לי שתי עיניים! אם אני נולד עם אף עקום, זוהי תכונה בלתי נורמלית, אבל זיכרו את האף באמצע הפנים עם צורתו הנורמלית הנפלאה, שזה לא מכבר הסברתי לכם, והעין – איזה דבר נפלא! כל זה אינו צומח מתוך רחם האם. זה משהו שכבר קיים בממלכת הנפש לפני שהאדם מופיע בתוך הרחם.

כאן, אם הוא מובן נכונה, מדע הטבע מצביע מהו האדם בעולם הרוח לפני ההתעברות. המטריאליזם של ימינו יאמר באופן טבעי שזוהי פנטזיה. מדוע הם אומרים כך? כל האנשים הקדומים בראשית ימיה של האנושות, שעדיין היתה להם תפיסה דמוית חלום מסוימת, שלנו כבר אין, ידעו שהאדם קיים לפני שהוא מופיע על האדמה. במשך ימי הביניים היה אסור בצו של הכנסייה לחשוב על מה שנקרא קדם-קיום, שמובנו קיום שלפני האדמה. הכנסייה אסרה זאת. כאשר מטריאליסט מטיף היום מהדוכן שלו, זה רק המשכיות של ההטפה מדוכן הכנסייה של ימי הביניים, וגם אם כבר אינו דובר את השפה של המטיפים הללו, הוא משתמש במקום זה בסגנון תעמולה משלו, הוא אומר רק מה שדרשות ימי הביניים אמרו לפני מאות בשנים. המטריאליזם לקח בפשטות את ההטפות של ימי הביניים, וגם אם אינם מודעים לכך, המטריאליסטים של ימינו ביסודו של דבר מפתחים ומשכללים את מה שלימדה הכנסייה. המטריאליזם נובע בבסיסו מכנסיית ימי הביניים. אז, שום נפש לא הורשתה להתקיים לפני חייה הארציים. הכוונה היתה ללמד אנשים שאלוהים בורא את הנפש בזמן ההתעברות. אם לזוג היה מצב רוח לתת להתעברות להתרחש – אנו יודעים שבמקרים רבים זהו מצב רוח רגעי – האל הטוב היה צריך למהר וליצור נפש עבורם! זה מה שהשתמע מצו הכנסייה ובזה האנשים היו אמורים להאמין.

זו אינה השקפה הגיונית לעשות את האל למשרת של גחמות רגעיות של בני אדם, כך שיצטרך למהר ולייצר נפש כאשר הם במצב רוח לתת להתעברות להתרחש. אם תקדישו לזה קצת מחשבה, תגלו מה למעשה נכלל בהשקפת העולם המטריאליסטית, החותרת תחת הכבוד האנושי. ידע ממשי ואמיתי של האדם מוליך אותנו במקום זה להבנה שהנפש כבר היתה שם, תמיד חיה. היא יורדת למה שמוצע לה באמצעות הביצית האנושית וההפריה שלה.

אנתרופוסופיה אינה חוזרת אם כן, אל הרוח בגלל פנטזיה שרירותית אלא פשוט משום שהיא חייבת, משום שהיא לוקחת את הידע המדעי ברצינות, דבר שאחרים אינם עושים. אנשים לומדים את מדע הטבע, אשר מוביל אל הרוח, אבל הם עצלנים מדי מלבוא דרך מדע הטבע אל הרוח שלהם. זה מצריך מאמץ קטן של הראשים שלהם. במקום, הם מרשים לכמה מורים זקנים להפריד אותם מהרוח, ועדיין הם מצליחים להיות דתיים! ואז הם בלתי כנים. זה כמו לשמור שני סטים שונים של חישובים. אדם שהוא עקבי בחישובים שלו חייב להעלות מהטבע אל הרוח, ועניינים כמו אלו שדנו בהם היום, לדוגמא, יובילו אותנו לשם.