רודולף שטיינר

דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דמייל

לספר המלא הכולל הקדמה של מריה שטיינר: ראו כאן

הרצאה 1 19.10.1922

התייחסות למצב בעולם. גורמי מחלות

ד"ר שטיינר: בוקר טוב רבותי! היש למי מכם משהו שהיה רוצה לשאול אותי?

שאלה: בקשר למצב הפוליטי – האם בריטניה כנה בעסקותיה עם גרמניה, או האם קשרה קשר עם צרפת כדי להחריבה? מצד אחד ניצב הניסיון הצרפתי לדחוק בגרמניה בעניין הפיצויים ומצד שני ניצבים הקפיטליסטים הגדולים. כך הדבר ביחס לרוסיה. אנו יודעים שגרמניה ערכה עמה הסכם מסחרי, אך כעת אנו לומדים לדעת שגם צרפת ערכה הסכם כזה. האם נעשה הדבר כדי להכשיל את ההסכם הגרמני? האם תוכל להעיר מספר הערות בענייני גרמניה אלה ואחרים?

ד"ר שטיינר: ובכן, רבותי אולי משום כך נוטים היינו בזמן האחרון לדון בענייני מדע ולא בענייני פוליטיקה. יהיה זה צעד נבון יותר מהסיבה הפשוטה שכל העניינים הללו שבהם נגעת אינם מובילים לשום דבר. למעשה לא יצא מהם שום דבר. תנו דעתכם לסיטואציה הנוכחית. בעיקרו של דבר אף אחד מהגיבורים שבמחזה אינו יודע לאן כל זה מוביל. כל דבר שהם עושים נעשה מתוך פחד. הוא מהווה פרי חרדה. ישנם דברים אחרים שחשובים הרבה יותר מאשר כל העניינים הללו שמקורם באנגליה, למשל, שאינה יודעת כלל כיצד לפעול. אנגליה אינה יכולה לפנות עורף לצרפת מפני שבאנגליה רווחת הדעה שיש לקיים הבטחות. זוהי הגישה הכללית שם, שאדם חייב למלא את הבטחותיו. אולם באיזו מידה דעה זו כנה, ובכן, אין לדבר זה ולא כלום לתנאים הנוכחיים. כנות משתייכת אך ורק לבני אדם אינדיבידואלים. ובאשר לחיים הציבוריים נוכל לומר לכל היותר שהציבור מכיר באיזשהו עיקרון בסיסי: "הבטחות יש לקיים". יש לשחק את המשחק בכללי משחק הוגנים ועל כן נוטלת אנגליה באורח טבעי את העמדה שאין היא יכולה לנטוש את הברית (שנכרתה בינה ובין צרפת), אולם עמדה זו נוגדת את כל כיוון המלחמה. כל המשימה ההיא חושבה כדי להזיז ייצור תעשייתי למערב וכדי לדכא את הכלכלה של אירופה המזרחית והמרכזית, להפוך שטחים אלה לשווקים. זו היתה למעשה הכוונה המקורית. הכלכלה של אירופה המרכזית – ואותו הדבר נכון למעשה גם ביחס לאירופה המזרחית – שגשגה מדי מכדי להתאים לאנשים במערב. הם פשוט לא רצו בדברים בדרך זו.

והנה, דעה זו באנגליה קיימת לצד דעה נוספת. אם גרמניה תדוכא טוטאלית שוק-יצוא נחוץ ילך לאיבוד כך. ומצד שני, הצרפתים, בראש ובראשונה, חשים בחסר ממון ובכוח קניה. מטרתם היחידה היא לסחוט כספים מגרמניה ויהי מה. אתם יכולים להבין עכשיו שהאנגלים יושבים בין שני כיסאות וכתוצאה מכך אינם יכולים לבצע שום דבר. אם מישהו חושב שגרמניה נפגעה יותר מדי באיזושהי נקודה הרי שזהו סימן שאך מעט נעשה פה או שם כדי להבהיר מעט את התפיסה הכללית.

בענייני המזרח התיכון שרויות אנגליה וצרפת כעת בעימות עז. אנגליה חייבת להדוף את התורכים היות וברצונה להשתלט על העולם. כמובן שהאנגלים מגינים על הנוצרים, אולם כנות המניעים שלה מהווה דבר שלא לנו לשוקלו. כרגע אין צרפת מתעניינת בגורם זה. בראש ובראשונה רוצים הצרפתים בזרימת כספים ומעצם סיבה זו הם תומכים בתורכים. אם כן, במזרח הקרוב נאבקים שני כוחות אלה. בעיקרו של דבר שרויה מדיניות העולם בכל מקום כיום בכאוס.

נוסף לכל זה ניכר במיוחד משהו נוסף באנגליה זה עתה. בזה אנו מגיעים לנושא חשוב ואנשים רבים חייבים להכיר בחשיבותו. דרך אגב, אין כל משקל לכל הדברים שנאמרים שם. מה שאומר לויד גו'רג או מישהו אחר אינו משנה ולו במידה מועטת ביותר. הכל סותר את העובדות. כמובן שאין זה נעשה במודעות, הבריות מדמות לעצמן שהן מדברות אודות הדברים, אולם למעשה הן רק חולפות על פניהם. לעניין אחר חשיבות עצומה הרבה יותר. באנגליה שרוי לויד ג'ורג במרכז של חילוקי דעות: האם יישאר או לא במשרתו? ובכן, מדוע כה רופפת עמדתו של אדם כזה שיכול להתבטא בצחות-לשון מרבית בציבור? פשוט מאוד, אין לו כבר תמיכה חזקה מצד המפלגה. הגיבוי שלו מינימלי. ועם זאת, מה היה קורה אילו הוחלף לויד ג'ורג? השר שהיה נוטל את מקומו היה מסולק עד מהרה. על לויד ג'ורג להישאר משום שאין לו מחליפים מוכשרים. עיקר הבעיה הוא שבכל מקום עלינו להסתפק באינדיבידואלים שמבצעיהם בעבר ידועים לציבור הרחב. כי הבריות אינן יכולות כבר להבחין אם המועמדים לתפקיד חרוצים די הצורך ואם יש להם תפיסה של ממש ביחס לעניינים או לא.

אפילו המפלגה הדמוקרטית-סוציאליסטית אינה יכולה למצוא אנשים מוכשרים. היא ממשיכה לתמוך בגוורדיה הוותיקה ונועלת את הדלת בפני צעירים שאפתנים. ומשום שהאנשים אינם יכולים, בשום מקום, להכיר בכישורי אנוש, מחזיקים במשרותיהם אנשי-שיבה שאבד להם הכושר לתפוס במלוא ההיקף את הסיטואציה הנוכחית.

משום כך אין מבצעים שום דבר בשום מקום! וכיום אין זה משנה מי מצטרף לאיזו מפלגה כדי לקבל משרה זו או אחרת. העיקר הוא שאנו גורמים לאווירה שממנה מגיעים אינדיבידואלים בעלי תובנה לתנאי הקיום הנוכחיים ואשר דיבורם ומעשיהם מבוססים על עובדות בלבד. מודעותם של בני האדם למה שנדרש פוחתת והולכת מדי יום ביומו. הערות כגון: "מוטב היה אילו האנגלים היו עושים כך, הצרפתים כך והגרמנים והתורכים כך או אחרת", מהוות פטפוט בטלני גרידא. כל מה שנעשה מעמדת העבר גרידא אינו יכול להצליח.

טלו נושא ממספר הימים האחרונים. וודאי אתם מסכימים שגרמניה סובלת מאוד מספסרות במטבע זר. אפילו תלמידים קונים מטבע זר ועוסקים בהצלחה במקח וממכר. מישהו שיש לו ביום מסוים 50 מרק, יכול לקנות מטבע זר ואז יהיו לו 75 ביום שלאחר מכן. סכומי כסף עצומים ניתן להרוויח מספסרות. ומה עושה הממשלה הגרמנית? כפי שאתם יודעים היא העבירה חוק-חירום המפקח על ספסרות במטבע זר. ועתה נניח שפעילי הממשלה כה פקחים הם עד כי הם עצמם עשויים להצליח בספסרות. אינני סבור שהם פקחים, אך הבה נניח כך. במשך מספר השבועות הבאים יתמעט המסחר הפרטי במטבע זר בגרמניה. אין זו הגזמה לומר שנערים בני 13 ו 14 סחרו בטבע זר. מה היה קורה אילו כל זה היה נעצר למשך שבועות אחדים? כי אז היה נוצר פער ענקי בין מחיר המוצרים כגון מוצרי מכולת ולבין סכום הכסף שהאנשים מסוגלים להוציא עליהם. למשל, בגרמניה כיום מחירה של סיגריה אחת 7 מרקים. ובכן האנשים ישלמו מחיר זה. ומדוע? עקב הספסרות במטבע זר. אתם יודעים שכיום אין לאל ידם של הזקנים לשלם 7 מרקים עבור סיגריה, אבל צעירים, שעוסקים בכל מיני ספסרות בכסף, יכולים. והנה, אם מקור הכנסה זה ייחסם – עד מהרה לא יוכל אף איש לקנות סיגריה טובה. זהו אספקט אחד בלבד של העניין. אספקט נוסף הוא שיהיה צורך להפחית את המשכורת בתעשיית הסיגריות והתוצאה תהיה חוסר עקביות בסחורות-צריכה שתימכרנה במחיריהן הקודמים וצרכנים שאין לאל ידם לקנותן. יתהווה משבר חדש, ודבר זה, למעשה, הוא אשר עומד לקרות.

הכל נעשה בהיסח הדעת, דבר שמבטיח שמשבר אחד יבוא בעקבות רעהו – וכל זה מתרחש משום שהאנשים רואים אך ורק את אשר מצוי בסמוך אליהם. שום תוצאות לא תתבצענה באורח זה. הדרך היחידה לצאת מן הסיטואציה האנדרלמוסית הנוכחית היא להכניס אנשים מוכשרים לממשלה. כדי לבצע משהו צריכים להימצא עמנו אנשים שיודעים את אשר הם עושים, אולם תנאי הקיום הנוכחיים מרמזים שאין מתייעצים עם שום אנשים מוכשרים. ועל כן עלינו לדאוג לכך שייבחרו אנשים מוכשרים. העניינים לא יתקדמו על ידי דברי ההבל והריק שאנשים פולטים. כל זה הוא חסר ערך. עיינו באיזשהו עיתון. ייתכן ומחבבים אתם עיתון כלשהו משום שמייצג הוא את המפלגה שלכם, אולם מחוץ לשכנועים המדיניים שלהם, הרי שהעובדות שהם מפרסמים חסרות ערך הן ואין הן מובילות לשום דבר. משום כך זהו כמעט בזבוז זמן להתעסק בפוליטיקת העולם. השדה העיקרי, הדבר היחידי שמן הראוי לקחתו בחשבון הוא שיש לדאוג לכך שהחינוך ייצר אנשים מוכשרים. עלינו לשים לנו למטרה את הבקיאות והחריצות משום שכיום אף אחד אינו יודע ולא כלום.

אותם כוחות שניצבים נוכח האירופאיים, התורכים למשל, יודעים בדיוק את מה שהם רוצים וכן היפנים. הם רוצים לקדם את התרבות שלהם, ורק את שלהם. די מוזר לומר, שהאירופאיים אדישים ביחס לשלהם ועתה תוכלו להבין מדוע מתאפק מי מלדבר על פוליטיקה. דומה הדבר להליכה למסיבה, או למפלגה, שבה שקועים כולם בדברי הבל, ואז אין ברצונך להשתתף. כך המצב בפוליטיקה בימים אלה.

לפני זמן לא רב נאם ג'ורג לויד נאום. אם תרצו לתת תיאור של דימוי לאיש זה ותאמרו שהוא היה דומה לערמת קש שבה נשארו עדיין מספר גרעיני חיטה, כי אז לא יהיה דימוי זה מדויק לחלוטין. במקום זאת יהיה עליכם לומר שלא נשארה חיטה כלל, שכל הגרעינים שנותרו הסתננו החוצה. רק אז תהיה לנו תמונת הנאום שלויד ג'ורג נשא לפני ימים אחדים. ועם זאת אפשר לומר ללא רגע של היסוס שהיה זה מסר חשוב ביותר שנמסר על ידי מדינאי בשבועות האחרונים. אתם רואים שלמרות שנאומו היה נבוב ומשעמם, אגרופו ניכר בו. למעשה הוא לא השתמש בו, אך אפשר לדמותו כשהוא הולם בשולחן לעתים קרובות מאוד. את הדבר האחד הזה הוא יכול לעשות. מילותיו ריקניות, אין מצוי משהו באגרופו.

כך הדבר בכל מקום. חדלתי לקרוא את הנאומים של וירת היות ומספר השורות המופיעות בעמוד הראשון של העיתון היוצא בבאזל מספרות לי די. ניכר הדבר שכל נאומו מסתכם בכלום. הסיטואציה פתטית לחלוטין ולא כדאי להתלהב או להיות מדוכדכים מאיזשהו חלק ממנה. עצם הדבר הוא שמי שדאגתו לאנושות כנה באמת חייב לומר לעצמו שהכל מסתובב על מציאת אנשים מוכשרים שיוכלו להבין משהו מבעיות העולם ואשר ביכולתם לחשוב, לחשוב באמת ובתמים.

הואיל ואם בוחנים את הערותיו של לויד ג'ורג, ואולי הוא המוכשר ביותר מבין כל הפוליטיקאים הללו, מגלים שמעולם לא היתה לו מחשבה אוריגינלית. הוא יכול להיצמד למעמדו אך ורק משום שאין לו מחשבות. וכך הוא יכול להתנודד לכיוון זה או אחר, ומה שהוא אומר כבר אבד עליו הכלח. אילו מבטא היה מחשבה, אילו היו מגלות המפלגה המאוחדת, המפלגה השמרנית ומפלגת הלייבור מהי עמדתן כלפיו, כי אז היה מסולק אולי ממשרתו. כל מיומנותו כוללת בה דיבור באורח כזה שהאחרים אינם יכולים לבחון את עמדתם כלפיו. אם דיבורו של מישהו טיפשי כל הזמן, כי אז אף אחד אינו יודע מה להסיק ממנו. רכושו החשוב הוא חוסר מחשבות והוא יכול להשתמש בו משום שהוא עצמו אינו יודע היכן הוא ניצב.

אלה הם כיום התנאים, אולם לא כך היה לפני שנים אחדות. לפני שנתיים או שלוש שנים היו נוהגים תדיר לומר: "יש לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר מדי". אולם כיום מאוחר מדי. אי-אפשר להציע שום דבר, משום שהיום מאוחר מדי. פשוט מאוחר מדי. לכל היותר אוכל לומר שהעניינים ישתפרו אך ורק אם אנשים מוכשרים ישובו וייכנסו לחיי הציבור. גרמניה ורוסיה עלולות לחתום על אמנות רבות כאוות נפשן, אולם שום דבר לא יצא מהן. אין זו שאלה של חתימה על אמנות, אלא של התהוות חיי כלכלה בריאים.

השטויות של שטינס מהוות דוגמא טובה לכך. האם אתם סבורים שמר שטינס יכול היה לבצע משהו בתוך מפלגת הליבור הגרמנית? מובן שלא. זה בלתי אפשרי. שטינס הוא תעשיין שהתקדם על ידי עיסוק מיומן במטבע זר. ברם, רק זאת הוא יודע: לקדם את עצמו ותו לא. אנשים רבים שמים היום לב לכך שהממשלה נבוכה, שלכל ההסכמים שלה אין שום אפקט על הכלכלה. היות ושטינס פועל ללא תלות בממשלה, התוצאות אולי טובות יותר, אומרים, אולם בכל מקרה רעיונותיו מבוססים אך ורק על טיפולו בענייניו בגרמניה ובצרפת. זהו הבסיס הייחודי שלהם. העיפו מבט בהסכמים של שטינס ואתם תראו איזה הון כבד הם דורשים. יש לממן את מה ששטינס מתכוון לעשות. העניינים שרויים במצב שכזה שלממן השקעות כאלה פירושו לדלדל את המקורות, פירושו – "לגלח את כל יערות אוסטריה".

כמובן שמותר לאדם לדבר על כל הדברים שברצונו לעשות כשלמעשה אף אחד מהם לא יוכל להצליח. לכשינסה להוציא אחד מהם אל הפועל, לא יעלה הדבר בידו. הבריות רואות שהסכמי הממשלה אינם מובילים לשום מקום, שום תוצאות כלכליות אינן צומחות מהם. השקעותיו של שטינס אינן תלויות בסיוע ממשלתי ועל כן מקווים שתהיינה להן תוצאות. אך לא יהי כן. אין זה משנה שהוא פועל, כמובן, בצוותא עם קפיטליסטים גדולים אחרים, לא ניתן לממש את תוכניותיו משום שאפילו הוא אינו מסוגל לממן אותן. ומכאן ששטינס אינו הפיתרון.

העיתונאים מוקסמים משפע המספרים שבהם הוא מטפל בחריצות שכזאת. ותראו, רבותי, שכאשר כותבים הם את המאמר הראשי שלהם או את המדור הבולט שלהם, אין להם שום מחויבויות. הם יכולים לומר את כל אשר חשקה נפשם. לבטח לא נעלמו מעיניכם שאם אך תשוו את המאמרים שנכתבו ב-1912 לאלה שכותבים היום באותו עיתון תגלו דבר מוזר. אחרי הכל מאמרי-עיתונים חולפים עוברים הם ואיש אינו מקדיש להם מחשבה נוספת ועל כן יכולים העיתונאים לעשות עצמם מעניינים כאוות נפשם. כל מי שחש באחריות לגילויי דעתו ואינו בודה מאמרים ככל שיעלה המזלג, יודע שכולם אינם אלא הבל וריק. זהו המצב בכל מקום. והיות ולאנשים אין רעיונות מקוריים הדברים מגיעים עד לידי ייאוש. בראש ובראשונה אנו זקוקים למחשבות מקוריות ולאידיאות חדשות כי בלעדי אלה ירד הכל לטמיון.

בגרמניה כיום יש לשלם 215 מרקים כדי לקנות מברשת שיניים. אולם מה הם 215 מרק? אפילו לא פרנק אחד! כאן זה נשמע זול, אך היכן ישיג גרמני 215 מרקים? מוצרי צריכה אחרים יקרים עוד יותר יחסית. כיום לא יוכל איש לקנות מטריה. ואין לכך פיתרון. פעם בהיותי בווינה נסעתי במונית משום שנחפזתי והיה זה במקרה יום חג. המרחק היה חצי מייל, לא יותר, המחיר, רבותי, היה 3600 כתרים! כיום היינו משלמים פי עשרה – אותה נסיעה היתה עולה 36000 כתרים. זה נראה אבסורד, אולם גם דברים אחרים אבסורדיים במידה שווה, אפילו אם אין הבריות מודעות לכך. ומה עושים כדי לרפא סיטואציה זו? אם נסיעה קצרת-טווח במונית עולה 36000 כתרים ידפיסו שטרות-כתרים בערך של 500000 ואם היא תעלה 360000 כתרים, ידפיסו שטרות בערך של מיליון. אולם לאמצעים כאלה אין שום השפעה על חיי הכלכלה. שום דבר אינו משתנה מלבד זאת שלאלה שכסף קטן בכיסיהם היום, לא יהיה כלום מחר. ולאלה שמספסרים בתחבולות יהיה כפל כפליים מהסכום הקודם. ברם, ספסרות בכסף אינה מבצעת דבר כשזה נוגע למטבע חליפין – זה אך מאפשר לכמה אנשים להרוויח הון ללא מחשבה או מאמץ וכאשר נפסקת בעולם העבודה, בהיכשלה על ידי ספסרות בריבית, כי אז אכן מגיעים העניינים לנקודת משבר. לא יתבצע על ידי כך ולא כלום. על הבריות פשוט להכיר בכך שעל אנשים מוכשרים, שלהם תובנה לענייני העולם, לקחת את העניינים לידיהם. אין שום מוצא אחר.

על מנת להוציא זאת אל הפועל עלינו להתחיל בסוג נכון של חינוך. כיום חייבים האנשים להתחיל ללמוד בבית הספר להבין את העולם באורח מקיף וממשי. באחד הימים קראתי ספר לימוד שהמליץ על פיתרון בעיה חשבונית מסוימת, וכאשר אתאר אותה תאמרו: "אז מה"? אולם הבעיה החשבונית המוצגת בספר לימוד זה מאפיינת את הדבר החשוב ביותר בעולם. והריהי לפניכם:

איש אחד בן 85 שנה וחודשיים.

איש שני בן 18 שנה ושבעה חודשים.

ושלישי בן 36 שנה וארבעה חודשים.

ורביעי בן 33 שנה וחמישה חודשים.

מהו סכום שנותיהם?

מבקשים מהילדים לצרף את כל זה יחד. את זה ממליץ ספר הלימוד. כמובן שהם יעשו זאת ויגיעו לסכום הכללי של 173 שנה ועוד 6 חודשים. וכעת אשאל אותכם רבותי – מה לסכום זה ולמציאות? אימתי נחוץ לכם, אם בכלל, לחשב משהו כזה? כדי שלבעיה תהיה איזושהי משמעות היה צריך להציג אותה כך שהאיש הראשון ימות עם הולדת השני והשלישי ימות בהולדת הרביעי, כמה שנים עברו מהולדת הראשון ועד מות האחרון? השאלה הקודמת איננה ריאלית. אף אדם לא יצטרך לחשב אותה במציאות. כשנותנים לילדים בעיות כאלה הרי זה נתינת החשבון המופשט ביותר שעשוי לעלות על הדעת. נדרש מהילדים להשתמש בתבונתם הטובה כדי לחשב שטויות ותו לא.

ובכן – האיש שהמציא בעיה זו למד פעם שיש לצרף דברים יחד. וכעת, הבה ונעיין במקרה זה: מישהו נולד בתאריך מסוים, הלך לבית הספר עד מלאות לו 14 וחצי שנים ולאחר מכן שרת כשוליה במשך 5 שנים וחצי. לאחר מכן שרת אדונים שונים במשך 3 שנים ואז התחתן. 4 שנים אחר כך נולד לו בן ובהיות הבן בגיל 22 מת האב. בצרפנו יחדיו את השנים אנו מגיעים לגילו של האיש, במותו, והריהו 49 שנים. זהו דבר ממשי, קונקרטי.

הילדים מונחים אל החיים הממשיים כשנותנים להם בעיות כגון זו ודבר זה כוחו יפה לכל הסיטואציות. שאם לא כן הם יושבים במשך שעה על פתרון דבר שמעולם אינו מתרחש במציאות, אך אף אחד אינו נזעק על כך. אם תצביעו על כך לאנשים הם יענו: "אין זה משנה כיצד לומדים ילדים חשבון". אין הם סבורים שזה חשוב נורא. אולם יש לכך חשיבות ראשונה במעלה, כי האנשים שקוראים בספרי לימוד דברי הבל בעודם ילדים יפלטו אותם בהיותם מבוגרים. כולם מדברים שטויות, שטויות ותו לא.

מכל זה תוכלו להבין את הצורך בהחדרת רוח חדשה לחינוך. השיטה החינוכית, שעליה אני מדבר, מבססת הכל על המציאות. מעצם ההתחלה היא מובילה את הישות האנושית אל תוך המציאות. לכך, למעשה, החשיבות בהא הידיעה, והמצב יורע, באורח בלתי נמנע, אם האנשים ימשיכו לעשות דברים כפי שנהגו לעשותם בעבר. אתם יכולים לייסד עיתונים רבים כאוות נפשכם, אך אם ייכתבו הללו באותה רוח יגעה – אותה אנדרלמוסיה תישאר. משום כך כה חשוב לנו הדבר להעסיק את עצמנו בדברים שיהפכו את האנשים לישויות אנוש חושבות. כדי שיקרה כדבר הזה עלינו לדאוג לכך שמורים וספרי לימוד לא יציגו שאלות חשבון כמו זו שהובאה לעיל, אלא רק כאלה ששימושן בחיים. לרוע המזל לומדים הילדים גם שפות, מדע וחברה באותה דרך בלתי ריאליסטית. הכל מנותק מהמציאות.

אמרתי לכם שבאנגליה נהוג לתת לאלה המקבלים A.M מלבוש מימי הביניים. לפני מאות שנים אחדות היתה לכך משמעות וממשות, היום שונה הדבר. כיום עשוי מי להיות יועץ לממשלה או משהו אחר ולא תהיה לכך משמעות כלל. וכך פני הדברים בארצות שעברו מהפכות. עליכם להכיר בדבר שאנו זקוקים לשינוי גמור בחינוך, הכל תלוי בכך.

האם למישהו מביניכם שאלה שתעניין אותכם?

שאלה: אומרים שאפשר להסיר את המעי העיוור ללא גרימת נזק לחולה. אנו יודעים שלפעמים מוציאים איבר זה ואיברים אחרים בניתוחים. לפני כן שוחחנו על חשיבותם של האיברים הפנימיים וברצוני לדעת איזה אפקט נגרם לאדם כשחסר לו איזשהו איבר.

ד"ר שטיינר: אשיב על שאלה זו לאחר שנדון תחילה במשהו אחר, דבר שאעשהו בשמחה כעת.

שאלה: בהרצאות מהזמן האחרון שוחחנו בהשפעת כוכבי הלכת על האדם. אני מעוניין לשמוע עוד על כך.

ד"ר שטיינר: מה שעומד אני לומר עתה יתייחס לכך. אשיב על שאלות אלה היום ונראה לאן נגיע. אולם תחילה ברצוני לספר לכם סיפור כדי להבהיר את סוג הידע שעליו נשקוד מכאן ואילך.

בשנות התשעים המוקדמות של המאה שעברה, לפני שלושים או שלושים ואחת שנה בקירוב, נערכה פגישה של חברה צפון אמריקאית למסחר ותובלה. לפגישה זו הוזמן איש-הון מפורסם בשם וויליאם ווינדום. לפי קנה המידה של הללו שהתכנסו הוא היה אדם מזהיר, איש שניכר מיד כי בר-סמכא הוא. ציפו ממנו שיישא נאום בפגישה זו ואכן הוא עשה זאת.

ווינדום החל נאומו באומרו: "נדרש מאיתנו לתקן את כל שיטת המסחר והתחבורה, כי כיום הם מכילים בתוכם משהו בלתי בריא." הוא המשיך והסביר מהו הכסף. בנאומו הקצר למדי נגע במשמעותו של הכסף. הוא אמר: "ובכן, רבותי, זה עתה ניתחתי עבורכם עניינים כלכליים לאומיים. אך הנקודה העיקרית היא שיש להכיר בכך שכל זה אינו פועל. ירבה כאשר ירבה מחזור ההון הודות למסחר, ויעבור מיד ליד – דבר זה אינו מהווה גורם קובע להיות התעשייה הלאומית תעשייה בריאה. למעשה הגורמים לתעשייה בריאה אלה הם ההשקפות המוסריות של בני האדם ואם השקפות מוסריות לא תזרומנה דרך המסחר, והכסף מתנהל באורח כזה שהשקפות מוסריות כרוכות בו – לא נתקדם". כך הוא אמר.

ווינדום אמר, שהשקפות בלתי מוסריות בחיי המסחר והתעשייה דומות לרעל בזרם הדם האנושי. אם השקפות בלתי מוסריות מלוות את מחזור ההון בתחבורה ובתעשייה דומה הדבר כאילו רעל מזהם את הדם בעורקים. כשם שאדם נעשה חולה בשל רעל במערך הגוף שלו, כך נעשה הגוף הכלכלי חולה כאשר רעל – כלומר, השקפות בלתי מוסריות, זורמות במשזר שלו.

מאזיניו של ווינדום נדהמו בהיעשותו חיוור במידת מה בדברו על עורקים בהקשר לחיי הכלכלה. הם הופתעו שמישהו, שקודם לכן דיבר אך ורק על עניינים השייכים לכלכלה ולכספים, שלמעשה החל נאומו בנושאים אלה, ישתמש לפתע פתאום באנלוגיה הולמת למדי זו ואפילו יעבד אותה. הוא תאר לפרטים כיצד חודר הרעל לדם והתייחס להשקפות מוסריות. זה היה אכן שינוי בנושא וכאשר הגה בקול את המילים: "כך הדבר בחיי הכלכלה שהשקפות בלתי מוסריות חודרות כמו רעל לתוך העורקים של המסחר והתעשייה" – הוא התמוטט, הוא קיבל התקף-לב ומת מיד.

כאן לפניכם דוגמא שמבהירה את התופעות שלעיתים קרובות מעלה אני ואשר מהן אנו יכולים ללמוד המון. ברור למדי מה קרה כאן. האיש לא מת – ואין ספק בדבר – מהנאום היות ואפילו לא התרגש אז. הוא היה מקבל את ההתקף אף אם היה עושה משהו שונה לגמרי, התנאים לכך מצויים היו במערך גופו. ההתקף לא נגרם כל עיקר על ידי הנאום, על אף שהחיש אותו כמדומה בשעה אחת. מערך גופו נוטה היה להתקף לב מזה זמן רב והוא היה מקבל אותו גם במקום אחר.

נקודה נוספת שיש לעיין בה כאן היא, שלפתע פתאום עזב את הנושא שלו והחל לתאר את מצבו הוא. את זה עשה באורח הגיוני למדי ובתוך תחומי דיבורו. תארו לעצמכם – האדם עומד לפני הקהל שלו ומדבר אליהם על משהו שכולו כלכלי. ולפתע חל שינוי בנתיב המחשבה שלו והוא נעשה חיוור מאוד. הוא נצמד לנושא הנאום שלו, אולם מה שמתאר הוא כעת זהו מצבו שלו לפני המוות. לכאן זה פנה. נאומו נטל כיוון זה עקב מצבו הפנימי שלו. אפשר ללמוד הרבה מזה שאף קורה בצורות אחרות פחות דרסטיות.

נשער שנואם מאבד את חוט המחשבה שלו. לדבר זה הייתי עד יותר מפעם אחת. בדרך כלל כשנואם שבתחילה דיבר בבטחה מול הקהל שלו, מאבד את חוט המחשבה שלו, נע קלות ומעיף מבט כלפי מטה. הוא שם קודם לכן את המגבעת שלו לפניו ונאומו נמצא מתחתיה! לאחר שמצא את חוט המחשבה שלו הוא יכול להמשיך לדבר. משהו כזה עשוי לקרות. פעם ראיתי ראש עיר שנתקע לאחר עשר המילים הראשונות והנה הרים את כובעו והמשיך לקרוא את הנאום ברצף. ראש העיר יכול היה לקרוא, אך אם היה ממשיך לדבר ללא ראשי הפרקים, אם היה נושא נאום מאולתר כי אז לא היה יוצא מפיו אלא הבל ורעות רוח. יכול היה לקרוא, שאם לא כן לא היה נאומו מסתכם אלא בלא כלום. ומה היה עם וויליאם ווינדום? התנאים להתקף העז היו במערך גופו, ואם נבחן את כל מערך גופו של אדם זה, זה משנה אך מעט אם נמצאים אנו במצבו של ווינדום או במצבו של ראש העיר. ראש העיר יכול היה לקרוא כפי שראינו, וכן יכול היה האיש שסבל מההתקף. אך היכן קרא ווינדום? הוא קרא את שהתרחש בגופו שלו, הוא פשוט קרא זאת. מכך אתם יכולים לראות שמה שמגלה המדע הרוחי הוא נכון. כאשר אנו מדברים אנו קוראים למעשה משהו המתרחש בגופנו. כמובן שמה שאנו אומרים מבוסס על חוויותינו החיצוניות, אולם זה מתערבב במה שמתרחש בגופינו. הבעותינו נקראות למעשה מהתהליכים הפנימיים שבנו, אשר לא תמיד, כמובן, תוצאותיהם כה עצובות עבורנו כהתקף לב. מדי אומרכם משהו, ואפילו חמש מילים בלבד, אתם קוראים זאת מתוך גופכם. אם אתם רושמים משהו בפנקסכם הרי שלאחר 5 ימים תוכלו לקרוא זאת שם ואם אתם מעבירים זאת לזיכרון, כי אז נעשה הדבר לחלק מהכתב אשר בפנימיותכם ואתם יכולים לקרוא זאת מבפנים. זהו אותו התהליך כקריאה מתוך ספר. פעולת הקריאה אחת היא בין אם נעשית היא מבחוץ או מבפנים. רק הכיוון שאליו מביטים אנו שונה הוא. אין זה משנה אם אתם רושמים: "5 מסמרים, 7 ווים" על גיליון נייר או במוחכם. אם רשמתם זאת בפנקס אתם יכולים לקרוא זאת הישר מהדף שבו נרשם הדבר. אם חקקתם זאת מנטלית, כי אז מתקשר תא-מוח מודפס ב-"5" עם אחרים הנושאים מידע של "7" "מסמרים ו-ווים". מקלעת שלמה מתהווה במוחכם, ומבלי להיות מודעים לכך אתם מסתכלים במקלעות אלה בפנימיותכם וקוראים את הסימנים המנטליים. לידע זה אנו מגיעים מבחינת מקרה דרסטי שכזה כמקרהו של ווינדום.

הזכרתי דוגמא נוספת שכעת נוכל להעלות בקצרה. מקרה זה קשור לקרל לויצוויג שלייך, רופא נודע, והוא אשר דיווח עליו. בא אליו אדם במרוצה ואמר לו: "זה עתה דקרתי את עצמי בעט זה. הבט – מצוי עדיין דיו על היד שלי. עליך לקטוע את זרועי הימנית ולא אמות מהרעלת דם!"

שלייך, שהכרתי היטב, הוא מת לא מזמן – סיפר לי זאת בעצמו. הוא אמר אל האיש: "מה איתך? כמנתח לא אוכל לקחת על עצמי את האחריות לקטיעת זרועך! צריכים רק למצוץ את הדיו. אין זה ולא כלום ותהיה זו שטות לקטוע את זרועך!" האיש השיב: "ובכן, אני אמות. עליך להסיר את זרועי." ד"ר שלייך אמר לו: "לא אעשה זאת. איני רשאי לקטוע זרוע ללא סיבה כלשהיא". "אם כך" אמר הפציינט "אני אמות". כאשר שלייך עזבו, רץ האיש לרופא שני וביקש ממנו לקטוע. כמובן שגם הוא סרב לבקשה והברנש המשיך להתרוצץ במשך כל הערב כשהוא אומר, כפי שאמר אל ד"ר שלייך – שהוא ימות בלילה.

שלייך היה מודאג מאוד בקשר לאיש. כמובן שלא היה שום יסוד לקטיעת הזרוע, אך הדבר הראשון ששלייך עשה בבוקר יום המחרת הוא לחקור אודותיו. על נקלה מצץ קודם לכן את הדיו מהפצע הקטן של האיש, כי דקירה בעט מהווה עניין פעוט. אולם בהגיע שלייך אל בית האיש למחרת בבוקר מצאו מת. הוא אכן מת! ובכן מה אמר שלייך? הוא אמר שהאיש מת מכוח שכנוע עצמי (אוטוסוגסטיה). שהוא שכנע את עצמו למות ושמחשבותיו שלו קטלו אותו. נכון שבמקרה כגון זה מדברים על אוטוסוגסטיה, אך אני אמרתי לשלייך שעל אף שכל מיני דברים קורים עקב אוטוסוגסטיה אין לתלות בה מוות כזה. לומר כך – זוהי שטות. שלייך לא האמין לי.

מה בעצם קרה? רק מי שרואה ממש דרך הישות האנושית יכול לגלות מה למעשה התרחש במקרה זה. הרופאים ביצעו נתיחה שלאחר המוות ולא מצאו שום סימן להרעלת דם. ועל כן היו מרוצים מהמסקנה שהמוות נגרם על ידי שכנוע עצמי. אולם גם כאן היה הגורם האמיתי התקף לב שהיה קשה לאבחן וכפי שיכולים אתם לתאר לעצמכם, התבסס כבר במשך מספר ימים. התנאים להתקף התממשו באיברים העדינים במשך ימים. האיש ראה במעומעם בהתרחש הדבר בפנימו כשם שווינדום חש שרעל חדר לעורקיו דקות לפני שלקה בהתקף. הוא חש שגופו עומד להתמוטט עקב הסובסטנציות השליליות שחדרו למערך גופו על ידי איזשהו מזון. עשוי אדם להמשיך זמן רב ללא איזשהו שינוי על פני השטח בשעה שבפנים בשלים התנאים למוות. האיש הנדון חש בכך איכשהו, התעצבן ודקר את ידו. אלמלא התעצבן לא היה עושה זאת. עד לרגע זה לא ידע מה מתחולל בפנימו ומה עומד לקרות, אך כשדקר את עצמו אמר את אשר לא היה יכול לומר לפני כן: "אני אמות מדקירת העט!" אף אחד אינו אומר: "חש אני בהתקרב המוות אלי" אם הוא חש בריא בהחלט, אולם כעת יכול היה לייחס את מותו העומד לקרות לדקירת העט, אף אם היה זה גורם שגוי, לא היתה כאן שום אוטוסוגסטיה. האיש היה מת בלילה שלאחר מכן בכל מקרה. אולם הוא נהיה עצבני, ובדוקרו את ידו בעט נוצרה בפנימו מחשבת המוות הקרוב בצורה שגויה לחלוטין. הוא התייעץ ברופאים, אך אפילו לודוויג שלייך, שהיה אדם מזהיר, לא האמין לו. הוא חשב שהיה זה מקרה של אוטוסוגסטיה והיה משוכנע שהאדם שכנע את עצמו למות. אולם זוהי שטות. למעשה גורם המוות קיים היה כבר ודקירת העט היתה אך תוצאה מהחשש.

מכך יכולים הנכם לראות שהרבה מתרחש בפנימנו ואם דברים אלה אינם נלמדים היטב פשוט איננו יכולים להתמודד עמם. נקודת המוצא שלנו חייבת להיות מקור האדם, עלינו לדעת באיזו צורה היה קיים כשהאיכטוזאורוס, הפלזוזאורוס והמגטריום שחו בנוזל הסמיך שכיסה את מה שהיווה אז את האדמה. אין אנו יכולים לגלות את ההקשרים הפנימיים של הדברים ללא התייחסות לישות האנושית ומבלי ללמוד אותה.

קיימים אספקטים רבים אחרים שיש לבחון גם כן. באיזה גיל מתים על פי רוב אנשים? אנו יודעים שתינוקות מתים לעיתים קרובות ביותר, תוך החודשים הראשונים לאחר הלידה. לאחר מכן פוחת והולך שיעור המיתה. מחלות הילדות חלות עד לעת התחלפות השיניים, ואם משגיחים הם על עצמם בישיבה ראויה וכיו"ב אזי תהיינה להם פחות מחלות במהלך שנותיהם בבית הספר. ואפילו כך – מחלות מתרחשות במידה מועטת ביותר בגילים בין 7 ל-14. ואז שוב הן מתחילות. קיים הבדל רב בין מחלות הילדות ומחלות ההתבגרות.

אם נבחן את המחלות שמהן מתים הילדים בפרקי חייהם המוקדמים ביותר נמצא תדיר צורה מסוימת למדי של זיהום הדם. הדם מזדהם. לילד מבנה רך בעת ההיא והוא עלול למות מבלי שייוודע מה עלול להתפתח מזיהום זה. למעשה עלול הילד לפתח צהבת. כשלמבוגר זיהום בדם מתקדם המצב לשלב צהבת, שבדרך כלל ניתנת לריפוי מהיר. הילד מת לפני הגיעו לשלב הזה.

ילדים רבים לוקים בשלשול, שאי אפשר לרפא באמצעים שבהם נוקטים לגבי מבוגרים. תרופות חיצוניות כגון חוקן או קומפרסים באות בחשבון. אין ערך לנתינת תרופות לילד. ילדים לוקים אף בפטרת הפה, מעין אבעבועות שנוצרות בייחוד על הלשון וכל יתר מחלות הילדות שעולות מבפנים כגון: שנית, חצבת וכיו"ב – כאילו כל המערך הפנימי בפריחה. גם מבוגרים עלולים ללקות במחלות אלה, כמובן, אך הן שייכות בעיקר לילדות. שוררות הן בגילים המוקדמים ומתמעטות והולכות לאחר שהילד מקבל את השיניים השניות שלו. מחלות אלה שדורשות דיאטה זהירה וקפדנית עם עדיפות לטיפול חיצוני, אינן מזדמנות בצורה זו לאחר התחלפות השיניים. קשה לגלות מה גורם לדם מזוהם אצל ילד. הדבר מתהווה עמוק בתוך מערך גופו. גם עוויתות, הקרויות עוויתות ילדות, פוגעות תכופות בילדים.

המחלות שבהן נתקלים בני אדם במהלך ההתבגרות שונות בתכלית, עליכם אך לתת את הדעת לתלונותיהן של נערות. הללו מפתחות אנמיה, בעיה שנגרמת על ידי גוף שאינו מזין כראוי את הדם. כשלילד זיהום דם – מזהם משהו אחר בתוך מערך הגוף את זרם הדם, כשלנערה אנמיה – הדם עצמו נעשה חולה. הבעיה שונה אם משהו בתוך מערך הגוף מזהם את הדם ואם הדם עצמו נהיה חולה. זוהי בעיה שונה בהחלט אם הדם מאט את מהלכו, כפי שעלול לקרות הן אצל נער או נערה, מצב שגורם לטחורים.

כך הדבר שבשני פרקים מחייו נוטה האדם במיוחד לחולי – עד לגיל 7 ובין השנים 14 ו 21. בפרק הביניים נוטה הוא לבריאות. חשוב להבין שהישות האנושית אינה נוטה ברציפות לחולי, שהזמנים משתנים ושלמחלות אופי שונה לחלוטין בזמנים שונים אלה. לימוד הדבר עשוי להנחותנו אף עמוק יותר לתוך מערך הגוף האנושי, וכך נוכל להתחיל להבין את תפקודי האיברים הפנימיים.

אתם רואים, שמצד אחד לפניכם מקרהו של מר ווילאם ווינדום שלפתע החל לדבר על איבריו בהתקרב המוות. ומצד שני – את הופעתן של מחלות בילדות המוקדמת ובשנות העשרה, שאומרות לנו שתהליכים שונים חלים בשלבי החיים שבזה אחר זה. עלינו ללמוד לפענח מה מתחולל אצל האדם. עלינו ללמוד לקרוא תהליכים אלה. כשילד לוקה בפטרת או בנקודות אדומות על הגוף, למשל, עלינו להבין מה קורה בפנים. אך ורק כשלמדנו לקרוא את התהליכים הפנימיים שלו אנו יכולים להגיע לידע מהותי אודות האדם.

אם תניחו אדם מת על שולחן הניתוחים ורק תבחנו איבר איבר, שהסרתו אינה גורמת לשום אפקט מיוחד, לא תוכלו לגלות שום דבר בעל שייכות. אפשר למשל להסיר בניתוח טחול נגוע במחלה והניתוח עשוי להיטיב לחולה. בריאותו תהיה טובה יותר למשך פרק זמן מסוים מאשר היה קורה אילו נשאר הטחול בגוף במצבו החולה. אך אם רק תסתכלו בטחול שהוסר דרך ניתוח לא תראו מה מבדיל אותו מהקיבה, למשל, אך אם תסולק כל הקיבה – לחולה תהיה תקופה קשה. יש בדבר זה סיכון ובמהלך הזמן לא יוכל אדם בעל קיבה מלאכותית לצפות לבריאות טובה. ישנם איברים שפשוט לא ניתן להסירם: שתי הריאות למשל, ופחות מכל – המוח. אם נקודה מסוימת במוח תידקר על ידי מחט בלבד, האדם ימות מיד. גם לפיל נקודה זו במוחו. אם תדקרו שם ותהלמו – ואין צורך אפילו לחתוך – החיה הענקית הזאת תיקטל מיד. אתם יכולים לסלק את הטחול שלה והחיה תמשיך לחיות שנים רבות. וכך, אתם רואים, משנה הדבר איזה איבר מסירים מהגוף – טחול, מעי עיוור או משהו אחר.

כדי להבין עובדה זו על בוריה עלינו ללמוד היטב את הישות האנושית. זכרו מה אמרתי על יצורי מוח קטנים אלה – תאים אלה, ששרטטתי כאן והם מייצגים את ההיזכרות. הם עדיין רכים ושוקקי חיים אצל הילד הקט ומתקשים בהדרגה בלבד. רק בהגיע ילד לשנתו השביעית ובעוברו את התחלפות השיניים מתקשים הם די הצורך. ואז, בתחילת ההתבגרות מתחילים תאים אחרים הקרויים בשם לויקוציטים לנוע ביתר חירות בדם. הם זורמים בכל זרם הדם ונעשים פעילים יותר לעת ההתבגרות. לפני עת זו הם נעים בעצלות. ישנם בחיינו שני פרקי זמן שבהם נוצרים תנאים שגורמים לנטייתנו לחולי. הראשון חל מהיותנו תינוקות ועד גיל 7, כאשר האורגניזם ולמעשה הנפש שבתוך האורגניזם הפיזי – חייבת להפעיל עצמה לעיצוב והקשיית תאי המוח. השני חל לעת ההתבגרות כשהנפש מתאמצת להעניק מוביליות ללויקוציטים, אותם יצורים פעוטים שהדם מכיל.

נשתמש באנלוגיה. כשבונים אתם בית אתם חייבים להשתמש במלט שיתקשה כראוי, שאם לא כן לא יעלה הדבר בידכם. כך הדבר ביחס לתאי המוח. עליהם להתקשות די הצורך. כשאין הם מתקשים די הצורך ילדים נופלים טרף למחלה זו או אחרת. בפגישתנו הבאה ניכנס לגורמי מחלות שונות אלה. לאחר ההתבגרות עניין לנו במיליונים על מיליונים של כדוריות דם לבנות. עד אז אטיות הן ואילו היו עדר, כי אז היה צורך בהמוני רועים כדי להמריצן ללכת. אם אימפולס מדרבן זה חסר, התוצאה היא: אנמיה. וכך אנו רואים, שהדבר תלוי באספקטים אלה, שבשנות הילדות המוקדמות ושוב לעת ההתבגרות עלולות להופיע מחלות מסוימות.

אם לומדים כך את הישות האנושית אפשר לתפוס בהדרגה את כל ההקשרים הפנימיים. ואכן לא נוכל לבצע דבר בחיי החברה אלא אם נדע עובדות אלה של מדע הטבע.