אמונה, אהבה, תקווה – שלושת השלבים בחיי האנושות
ד"ר רודולף שטיינר
2.12.1911 נירנברג GA130
תרגום מאנגלית: עלי אלון
תיקונים: דניאל זהבי
הרצאה זו מופיעה בתרגום מגרמנית של אלישע אבשלום בספר עיונים אזוטרים כרך 1
הערב ומחר בערב ננסה להתמקד בהתבוננות הקשורה בישות האנושית ובזיקתה אל היסודות האוקולטיים בהווה ובעתיד הקרוב. מתוך כל מיני רמזים ששמעתם ממני בענף זה ושיכולים הייתם לשומעם אלמלא כן במקום אחר, עשויים אתם להסיק שעומדים אנו, בהקשר מסוים בעת הנוכחית לפני התגלות חדשה, לפני בשורה חדשה לאנושות. ואכן יכולים אנו להסיק מסקנות אם ניתן דעתנו בהבנה נאותה לתקופה האחרונה באבולוציה של האנושות ונקשר את מה שחייב לבוא בזמננו לשתי התגלויות חשובות אחרות שהופיעו בפני האנושות.
מתכוונים אנו להתגלות שתופיע לאחר ההתגלויות שקדמו לה. שלוש התגלויות אלה שבאות כאן בחשבון – זו העומדת להופיע והשתיים האחרות שקדמו לה – אפשר להבינן בצורה הטובה ביותר אם נשווה אותן להתפתחות הילד ההולך וגדל, כלומר לאדם כפי שהוא בגיל זה.
אם נתבונן בילד באורח נאות, נמצא שהילד פוסע בעולם תחילה כך שסביבתו מטפלת בו ומטפחת אותו כצורך מאלף ועד תו ושאין הוא שרוי במצב שבו הוא יכול להביע איכשהו מה מתרחש בפנימו וכן אינו מצוי במצב שבו יוכל להתבטא במחשבות בהירות ולספר מה זע, מתפעם בנפשו. הילד אינו יכול לדבר עדיין, אף לא לחשוב. את כל אשר אמור להתרחש אצלו מתבצע ע"י סביבתו ונקלט על ידו. והנה מתחיל הילד לדבר. מי שמתבונן כעת בקפידה – ודבר זה אף נזכר בספרון שלי: "חינוך הילד לאור מדע הרוח" – ידע שתחילה הילד מדבר שבראשונה הוא לומד את הדיבור דרך חיקוי המדובר בסביבתו ושלאמיתו של דבר אין הוא מדבר עדיין בזמן הראשון במה שאפשר לכנותו בשם הבנה חשיבתית של הדיבור. ואין דיבורו של הילד נובע ממחשבות, אלא להיפך. הילד לומד לחשוב מן הדיבור, הוא לומד היטב את מה שניתן להבינו במחשבות בהירות וכן את המדובר ברגשות אפלים וממעמקי הנפש. יש לנו שלושה פרקי זמן עוקבים בהתפתחות הילד; פרק הזמן הראשון, בו אין הילד יכול עדיין לדבר ולא לחשוב, שהכל חייב להתרחש אצלו מבחוץ. פרק זמן שני, בו מדבר הילד אולם עדיין אינו יכול לחשוב ופרק זמן שלישי, בו לומד הילד לקלוט לתודעתו תכולת מחשבה בלשון מסוימת. אפשר להשוות שלושה פרקי זמן אלה בהתפתחות הילד למה שהאנושות התנסתה ומתנסה מאותו פרק זמן שעבר מאז 1500 שנה לפני הספירה ומאז הספירה ואילך.
ההתגלות הראשונה – לנפש האדם המתפתחת – שעליה יכולים אנו לדבר כאן, היא ההתגלות שנישאת מהר-סיני לכאן ושמוצאת את ביטויה בעשר הדיברות של משה. מי שמעמיק לחשוב על המשמעות הייחודית של התגלות זו לאנושות שניתנה בעשר הדיברות, עשוי להתבונן בפליאה בעשר הדיברות. אלא שדברים אלה הם שמשתייכים למעשה לרוח הטובה היומיומית של האדם ואין הוא מרבה לחשוב עליהם. כי אז יאמר בהכרח לעצמו: ראוי לציון הדבר שבעשר דיברות אלה ניתן משהו שמאז שניתן – עבר דרך העולם כחוקים ולאמיתו של דבר בר תוקף הוא היום ומהווה את מערכת החוק בכל ארצות האדמה, הואיל ומשובץ הוא היטב בתרבות החדשה, כי הנה השתלב בה במשך אלף השנים האחרונות. זהו דבר מקיף, עצום, אוניברסלי שנתגלה לפני האנושות עד כי אפשר לומר: קיימת בעולם הרוח ישות קדומה שכאן על האדמה מצויה השתקפותה החופפת והיא ה'אני'; וישות קדומה זו יכולה לפעול כך לתוך האדם שתיצוק עצמה כך לתוך האדם עד כי הוא יתנהג לפי כללים וחוקים כאלה שניתנו בעשר הדיברות.
ההתגלות השניה חלה במהלך מיסטריית גולגותא. מה יכולים אנו לומר על מיסטריית גולגותא? – אתמול, בהרצאה הפומבית נרמז על כך – מה יכולים אנו לומר על מיסטריית גולגותא. וכשם שחייבים אנו להתחקות לאחור אחר כל האנושות הפיזית לזוג בני אדם ראשוני עלי אדמה; וכשם שיכולים אנו להבין אנושות פיזית זו אך כהשתלשלות יורדת מתוך זוג בני אדם ראשוני זה, כן חייבים אנו – אם מבינים אנו נכונה מהות זו שמהווה את הטוב מלא הערך שב'אני' שלנו, את המהות שחייבת לשקוע יותר ויותר ב'אני' שלנו במהלך הוויית הקיום של האדמה – להסיק מסקנות ממיסטריית גולגותא. הבה ונבחין כעת בהקשר זה בין המסורת העברית הקדומה ובין השקפת העולם של מדע הרוח של ימינו – אך אין זה חשוב כרגע – ואם יהיה לאל ידנו להתחקות לאחור דרך קרבת הדם האנושית אחר המקור הפיזי של האנושות אל הצמד הראשוני של הגזע האנושי – אדם וחוה שפעם ניצבו על האדמה כאישיויות קדמוניות פיזיות, כהורים קדמונים של האנושות ועלינו לומר שמה שזורם בעורקי האדם כדם אנוש, מוביל בראש ובראשונה לזוג ראשוני זה של הגזע האנושי. כן נוכל לומר מצד שני שמה שיכולים אנו לקלוט בנפשנו במהות מלאת ערך, כטוב מקודש ביותר, יקר ביותר שמתממש בפלא מתמשך בנפש אנוש, מה שיכולים אנו לקלוט פנימה כהכרה שמשהו יכול לחיות בנפשותינו שהוא רם כ'אני' הרגיל שלנו. כאשר נרצה לבחון גם את המהווה את דביר הנפש היקר ביותר שבאדם, את אשר מהווה את דם הנפש במקורו הקדמון, כי אז נגיע בהכרח לזה שקם לתחייה מן הקבר שעל גולגותא. הואיל ומה שקם לתחייה בימים ההם, שכן באותן נפשות אנוש שהתנסו בהתעוררות פנימית ויתרה מזאת, כפי שהמשיך לחיות הדם של אדם וחוה באדם הפיסי. עלינו לראות בכריסטוס שקם לתחייה מעין אב גזע או אב קדמון: אדם רוחי שחדר לנפשות בני האדם, בהתנסות אלה בהתעוררות שלהם, והביאם לראשונה למלוא ה'אני' שלהם, לזה שהחיה את ה'אני' באורח נאות. כשם שזורמים חיי גופו של אדם הראשון לגופים פיזיים של בני האדם, כן זורם זה שהתרומם מהקבר בגולגותא לנפש שמוצאת אליו את הדרך. זוהי ההתגלות השניה שבאה אל בני האדם שרכשו מידע אודות מה שהתרחש במיסטריית גולגותא.
עם עשר הדיברות ניתן משהו לאדם שהוכוון מבחוץ פנימה, נוכל להשוות הכוונה זו מבחוץ למה שקורה לילד מבחוץ, לפני שיהיה מסוגל לדבר ולחשוב. מה שעושה הסביבה לילד, עשתה הפנית החוקים העבריים הקדומים לאנושות שכפי שהייתה אז, כשהיא לא יכלה עדיין – במידה מסוימת – לדבר ולחשוב. אולם האנושות למדה גם לדבר ובמילים אחרות: למדה משהו שאפשר להשוותו ללמידה לדבר אצל הילד, כלומר: האנושות קלטה את המידע אודות מיסטריית גולגותא שבבשורות. ואת האורח שבו האנושות הבינה תחילה את הבשורות ניתן להשוות עם למידת הדיבור אצל הילד.
דרך הבשורות רכשו לעצמן נפשות בני האדם ולבבותיהם נתיב להבנת מיסטריית גולגותא שהתאקלמה ברגשות, התאקלמה בתחושות, התאקלמה באותם כוחות נפש שמעניקים לנו אור כשאנו מאפשרים, הבה ונאמר למשמעויות העמוקות, לתמונות ולאירועים שבוקעים ועולים מן הבשורות דרך האותות הכבירים, כשאנו מאפשרים להם לפעול עלינו, וכן כשאנו מאפשרים לתמונות המסורתיות לפעול עלינו, לתמונות שבהן מתוארת סגידת הרועים לילד, סגידת חכמי המזרח לילד, הבריחה למצרים וכן הלאה. מה שמתרחש בעולם, מה שפעלו בני האדם מאז העת ההיא על נפשותיהם – כל זה מובילנו בסופו של דבר חזרה אל הבשורות והוא מגיע להבנת האדם, להבנת הדבר שבני האדם לומדים לדבר בדרכים שלהם אודות מיסטריית גולגותא.
בהקשר זה ניגשים אנו כעת לפרק השלישי שאפשר להשוותו למה שלומד הילד – בלשונו המיוחדת לו – את תוכן המחשבות, כשהוא יכול להביא לתודעתו את מה שמצוי בדיבורו. מתקרבים אנו להתגלות כזאת שתביא לנו אכן את התוכן המלא, את תוכן המחשבה, את תכולת הרוח והנפש של הבשורות. משום שהללו לא יובנו לאנושות באורח טוב יותר מכפי שמובנת שפת הילד לפני לומדו לחשוב. בהקשר ההיסטורי העולמי חייבים בני האדם ללמוד לחשוב דרך מדע הרוח ותכולת המחשבות של הבשורות. התוכן הרוחי העמוק מאוד של הבשורות חייב כעת לפעול עליהם. דבר זה קשור במאורע כביר אחר שהאנושות תוכל לחוותו בקרוב והוא יתחולל אצל האנושות לפני סיום המאה ה-20. נוכל לתאר מאורע כזה בפני נפשותינו בצורה הבאה:
אם נשוב וניצור זיקה אל מיסטריית גולגותא, ניווכח לדעת שהוויה זו שקמה לתחייה ככריסטוס מן הקבר בגולגותא, בימים ההם, נשארה מאז ואילך עם האדמה ועד כדי כך נשארה עם האדמה שיש לאל ידה לגעת באורח בלתי אמצעי בכל נפש אנושית, ובכל נפש אנושית עשויה היא לעורר את ה'אני' לשלב גבוה יותר בהוויית הקיום. הכריסטוס נהיה לרוח האדמה – יכולים אנו לומר – בדברנו באורח זה על מיסטריית גולגותא, מאז ואילך נשאר בתור רוח האדמה. ברם, בזמננו חלה תמורה משמעותית בזיקת הכריסטוס לאנושות והיא קשורה, כפי שפחות או יותר יודעים אתם – להתגלות החדשה של כריסטוס לבני האדם.
אולם יכולים לאפיין התגלות חדשה זו גם באופן אחר. כאן חייבים אנו לקחת בחשבון גם את מה שמתרחש בעבור האדם דרך שער המוות. מה שחייב להיאמר כעת מהווה דבר שאי-אפשר היה עד כה לתארו בספרים. בעבור האדם דרך שער המוות כשהוא מתנסה בפרק זמן שבו יכול הוא לצפות לאחור בחיים הארציים עד אז, מתנסה הוא בפרק זמן עד לנקודה שבה שם הוא בצד את הגוף האתרי. כשעובר הוא לתקופת קמלוקה ניצבות לפניו שתי דמויות. בדרך כלל מזכירים רק אחת מהן. אנו יכולים לומר את הדברים במלואם – ומה שמספר אני כעת מהווה דבר ממשי לאוקולטיזם האמיתי: לפני פרק הקמלוקה שלו ניצב האדם לפני שתי דמויות. למעשה מה שמספר אני כעת הוא בר תוקף לאנשי המערב ולכל בני אדם שזיקה להם לתרבות מערבית זו מזה אלף שנה. מול האדם לאחר מותו ניצבות שתי דמויות, האחת משה והאדם יודע היטב שזהו משה שניצב מולו בהחזיקו את לוחות החוקים ובימי הביניים כינוהו בשם: "משה בעל החוק הקפדן" ולאדם בנפשו יש את התודעה הכבירה עד כמה סטה בדביר נפשו מן החוק. הדמות השניה היא זו שאותה כינו בשם: "הכרוב עם להט החרב " והוא-הוא שקובע ומכריע ביחס לסטייה זו. זוהי חוויה שבה עובר האדם לאחר המוות. ועל כן יכולים אנו לומר במשמעות מדע הרוח שמה שניצב מול האדם עם שתי דמויות אלה – עם משה בעל החוק הקפדן ועם הכרוב בעל חרב האש קובע במידה מסוימת את החשבון הקארמתי של האדם.
בימינו חלה תמורה בעובדות אלה. וזוהי תמורה משמעותית. ניתן לבטא תמורה זו בכך שאומרים: בתקופתנו מהווה הכריסטוס את אדוני הקארמה לכל אותם בני אדם שמתנסים בזאת לאחר מותם. כאן נכנס הכריסטוס למשרתו כשופט.
נתאר נא לעצמנו עובדה זו! יודעים אנו כבר מהשקפת העולם המדעית רוחית שיש לנו חשבון חיים קארמתי שעקב מעשים מסוימים שקובעים את מערך ספר-החשבונות הקארמתי שלנו שעקב כל המעשים הנבונים שלנו, עבור כל המעשים היפים, בשביל כל המעשים הטובים, נתנסה באיזון קארמתי מסוים מצד אחד ומצד שני – נצטרך לשלם עבור כל המעשים והמחשבות של רוע, שנאה וכזב. מצד אחד נראה הדבר שבהמשך מהלך חייו הארציים נהנה האדם מחשבון קארמתי זה, אך גם נראה שהאדם יכול להינות הן בעשותו מעשים טובים, מעשים נאים על החשבון הקארמתי שלו והן בעשותו מעשים רעים; הוא יכול להינות ממעשים שונים ביותר. לא משתמע מכך כאילו נמצא הבה ונאמר את האיזון למעשה זה או אחר בעתיד. הבה וניטול אדם כלשהו שעשה מעשה רע זה או אחר ועל כן הוא חייב לעשות טוב כדי לאזן את הרע. אך את המעשה הטוב הזה הוא יכול לעשות באופן דו צדדי, כך שהמאמץ שהוא משקיע בהועילו לאנשים מועטים יהיה לו שווה למאמץ שהיה משקיע אילו הסב בריאות לאנשים רבים. החשבון הקארמתי שלנו יתאזן בעתיד, כלומר ישתלב במערך עולם העתיד, אם נמצא את הדרך אל כריסטוס כך שדרך האיזון הקארמתי שלנו תעבור הדאגה לבריאות לרוב האנושות למשך יתר זמן אבולוציית האדמה לזה שנהיה בתקופתנו לאדון הקארמה, זו תהיה דאגתו של כריסטוס.
להעברת מוקד שיפוט זה על מעשי אנוש לכריסטוס, קשורה גם התערבות בלתי אמצעית של כריסטוס בגורל אנוש. לא לאדם בגוף פיזי, אלא לאדם שירכוש כושרות במידה הולכת ורבה שיכול לתפוס מהותו של כריסטוס זה. לכושרות אלה ייראה הכריסטוס בהתערבותו בגורלות אנושות האדמה. יהיו למשל בני אדם שעשו דברים אלה או אחרים, שביצעו מעשה זה או אחר. אז יהיה לבני אדם אלה הדחף לחוש – ומן המאה ה-20 שלנו ואילך למשך שלושת אלפי השנים הבאות – ימצאו בני אדם כאלה במידה הולכת ורבה – כי ברצונם לחזור בהם מן המעשה שעשו. כי הנה יתייצב בפניהם משהו כתמונת חלום מוזר. בתמונת חלום זו דמוית חלום ייראה כאילו היה מעשה מיוחד שעשו, אולם לא יוכלו להיזכר בו ורק ירגישו בצורך לעשות באיזשהו זמן את מה שהופיע בתמונה זו. אולם הללו שאינם מוכנים לכך שנשארו מאחור במידת מה באבולוציה של האנושות – אלו יראו זאת כמדגם גרידא של דמיון שווא שאך נפשות חולות יכולות לראותו. אולם אלו שעברו הכנה מספקת להתגלות שהגיעו לאנושות בתקופתנו דרך מדע הרוח, דרך התגלות שלישית זו של מחזור האנושות האחרון, יידעו אל נכון שכושרות מתפתחים אלה של האדם מהווים כושרות כאלה שיכולים להתבונן לתוך עולם הרוח.
והם ידעו שתמונה זו שניצבת לפני נפשותיהם מהווה קדם-הכרזה של מעשה קארמתי שכזה שחייב להתרחש פעם בעתיד ואולי בחיים אלה ואולי בחיים הארציים הבאים – ביצירת איזון למה שביצענו ובקיצור – האדם ירכוש במידה הולכת וגדלה את הכושר לאיזון קארמתי, למעשה-מעניק-איזון שחייב לקרות בעתיד והוא ייראה בפנינו כתמונת חלום. בקשר לעובדה זו יכולים אנו לראות כבר, כשם שרשאים לומר בזמננו בדומה למה שאמר יוחנן המטביל אצל הירדן: שנו אורח מחשבותיכם, כי זמנים חדשים באים ובהם יתפתחו אצל האדם כושרות חדשים.
ברם, מה שנאמר כך אודות אורח תפיסה מסוים של הקארמה, יבלוט אצל האנושות בעתיד הקרוב ויכיל ראיה מישירה שכזאת שתפגוש במקום זה או אחר בדמות האתרית של הכריסטוס. הכריסטוס הממשי, כפי שחי על המישור האסטרלי שאינו מתגשם עוד בגוף פיזי שמופיע מכל מקום על האדמה, כשהוא נראה לעין לכושרות החדשים שמתעוררים אצל האדם בתור נותן עצות, כמגן לבני אדם שזקוקים לעצה, לעזרה, או לנחמה בבדידות חייהם. בוא תבוא העת, בה יחוש האדם את עצמו – עקב דבר זה או אחר – עצוב ומסכן הבה ונאמר; יהיו זמנים כאלה שיינתנו בהם משמעות וערך מועטים יותר לסיוע האדם לרעהו משום שעוצמת האינדיבידואליות, החיים האינדיבידואליים של האדם יתוגברו וימעט יותר מה שהתרחש בזמנים קדומים באורח בלתי אמצעי כשהאדם יכול היה לפעול באורח מסייע לנפש רעהו. עקב כך יופיע מעניק העצות – המסייע האדיר פה ושם בדמות אתרית. העצה הטובה ביותר שעשויה להינתן לנו עבור העתיד היא שעלינו להחדיר כוח ועזוז לנפשנו כדי שנכיר בדבר במידה הולכת ורבה ככל שנתפתח לקראת העתיד, ייתכן כבר בהתגשמות זו – דבר בטוח למדי לצעירים של העת הנוכחית ויתכן שבהתגשמות הבאה – שכושרות חדשים יתעוררו אצל האדם שבאמצעותם יתוודע אל מעניק העצות האדיר שהוא בו בזמן שופט הקארמה של האנושות בעתיד הקרוב – הכריסטוס בדמותו החדשה.
לבני האדם שמוכנים כבר כעת למאורע כריסטוס של המאה ה-20 לא יהיה שום הבדל בדבר, בהתרחש מאורע כריסטוס זה באור מקיף וחובק כל, אם יהיו בהתגשמות בגוף פיזי או אם יעברו דרך שער המוות, הואיל וגם אלה שעברו דרך שער המוות, אם התכוננו כאן למאורע כריסטוס, יוכלו לנקוט בהבנה מלאה, נאותה ובזיקה נכונה לאחר המוות למאורע כריסטוס. אך לא אלה שמתעלמים מן הבשורה הכבירה השלישית לאנושות או ממדע הרוח. ההכנה למאורע כריסטוס חייבת לחול כאן, בהיותנו בגוף פיזי. הללו שעוברים דרך שער המוות מבלי להפנות מבט אל מדע הרוח בהתגשמות הנוכחית, יצטרכו להמתין להתגשמות שלאחר מכן, עד שיהיה לאל ידם לרכוש באורח נאות הבנה למאורע כריסטוס זה. בעצם, מי שמעולם לא שמע אודות מאורע כריסטוס זה כאן על המישור הפיזי, אינו יכול לרכוש הבנה זו בין המוות ולידה מחדש ועליו להמתין עד שיחזור ויתכונן כאן על המישור הפיזי.
הישות האנושית ניצבת בשוויון נפש עם מותה בהתגשמות הנוכחית בפני המאורע הכביר שצוין לעיל לפני מעברו של כריסטוס לתפקידו כשופט, בפני האפשרות שהכריסטוס יתערב ישירות בהתפתחות האנושות ברדתו לכאן בגוף האתרי מן המישור האסטרלי, בהתגלותו לאדם, בהיותו נראה לאדם פה ושם.
זוהי המיוחדות של אבולוציית האנושות והתכונות המיושנות של האדם שאין להן זיקה רבה להתפתחות הרוחית והן תאבדנה בהדרגה את משמעותן. כאשר נסקור את התפתחות האנושות מאז הקטסטרופה האטלנטית נוכל לומר: מן ההבדלים הרבים שהיו קיימים בתקופה האטלנטית, מצויים אצל בני האדם בימינו ההבדלים שאותם מציינים אנו בהבדלי גזע. אנו יכולים לדבר במשמעות מסוימת גם על גזע הודי קדום, על גזע פרסי קדום, על גזע מצרי, על גזע יווני-לטיני, ובזמננו אנו יכולים לדבר על הגזע החמישי. אולם כבר עתה חדל להיות למושג הגזע בהתייחס להתפתחות האנושות – משמעות נכונה. ולא יהיה כך כפי שהיה למשל בזמנים קדומים שבשביל זו שתבוא עבורנו כתקופת התרבות השישית, תתמקם באתר כלשהו ההפצה המהותית לתרבות זו. חשוב לעומת זאת שהאנתרופוסופיה תתפשט באנושות. נחוצה לנו תנועה אנתרופוסופית. על האנתרופוסופיה להוות תורת לימוד ללא הבדל גזע, לאום ומין, הואיל ולבני האדם במקורם תודעה השרויה באפלה לגביה. מתוך כל הגזעים יצאו הללו שיפסעו במדע הרוח למען תקופת התרבות השישית, התקופה הבאה, בה תיווסד על האדמה תקופת תרבות חדשה שבה לא יתבסס עוד מושג הגזע, שבה לא תהיה עוד משמעות למושג הגזע. בקיצור – זה שהייתה לו משמעות בעולם המאיה במרחב החיצוני יתפוגג וייעלם. את הדבר הזה חייבים אנו ללמוד להבין בהדרגה בהמשך התפתחותנו בתנועת מדע הרוח. בתחילה עדיין לא יובן הדבר. ועל כן רואים אנו בהתייחס לספר רב הזכויות מאת אוקוט: "הקטכיזמוס הבודהיסטי" בקוראנו בו חזור וקרוא שמעורר הוא בנו משהו שכאשר הגזעים סוטים אצלו תדיר מן הדרך בדומה לאופניים. אולם מושגים אלה יאבדו את משמעותם בתקופה הבאה וצריך להיות ברור לנו ששלבים התחלתיים אלה של התנועה האנתרופוסופית ישתכללו ושאנו לא נוכל לתת שום משמעות למושג הגזע בתקופת התרבות השישית.
כל צרות אופקים הקשורה למקום, תאבד את משמעותה. מכאן יוכל אדם שמבין את כל משמעות האבולוציה של האנושות גם להבין שהופעתו של כריסטוס, כפי שתתחולל במהלך שלושת אלפי השנים הקרובות לא תצטמצם בהגבלת מיקום הכריסטוס לגוף שחייב להסתפק בכברת ארץ מוגדרת גרידא. אם כלי הרכב לא היה משופר – ומישהו היה נזקק כעת לעזרה בדרום אמריקה והכריסטוס היה מצוי באירופה, צריך היה אותו אדם לנסוע לדרום אמריקה בכדור פורח – אילו מוגבל היה הכריסטוס לגוף פיזי – כדי להשיג עזרה מידית משם. אם נוכל כעת, באורח כלשהו, לדמות לעצמנו את המהירות בהשתלטות על המיקום, נראה שמה שישיג הכריסטוס בהופעתו מחדש על האדמה כסיוע לאדם, לעולם לא יוגבל כפי שעלול לקרות אצל ישות בגוף פיזי. לעולם לא יוגבל הכריסטוס לזמן מסוים או למקום מסוים. הוא יוכל לעזור בעת ובעונה אחת ממקום זה ואחר. ומשום שהישות הרוחית אינה קשורה למערך מרחבי מסוים, יוכל מי שזקוק לעזרה מאת הכריסטוס, בהופעתו הבלתי אמצעית, להשיג עזרה בקצה האדמה מזה בו-זמנית, כמי שזקוק לה בקצה השני. הופעתו החדשה של הכריסטוס אינה קשורה לגבולות מקום ולא לגוף פיזי, לגוף בשר. רק זה שאינו רוצה להבין זאת, את התקדמות האנושות לרוחיות, את מה שמשנה בהדרגה את כל המאורעות החשובים להיותם ברוח – עלול לקשר ולהסביר את מה שמשתמע מישות הכריסטוס – לגוף פיזי.
בכך אפיינו כיצד מתיישבות העובדות נוכח ההתגלות השלישית וכיצד חייב להופיע בהתגלות שלישית זו מה שכבר הופיע דרך ההארה, דרך ההבהרה של הבשורות. הבשורות מהוות את הלשון; תכולת המחשבה של הבשורות היא זיקת מדע הרוח אל הבשורות. כזיקת לשון הדיבור לתודעתו המלאה של הילד, כך זיקת הבשורות כפי שאופיין זה עתה להתגלות החדשה שנובעת באורח בלתי אמצעי מעולם הרוח. לזה המהווה כצורך את מדע הרוח של האנושות.
כאן עלינו להיות מודעים לכך שבעניין זה יש לנו תפקיד מסוים, תפקיד של הבנה בצאתנו לראשונה מן הכל-מודע של הנפש ובהבהירנו לעצמנו במידה הולכת וגדלה את השתייכותנו לאנתרופוסופיה. חייבים אנו לראות זאת במידה מסוימת כהענקת פרס מצד רוח הקוסמוס, כאות חסד מצד רוח המנהיגות, רוח בריאת העולם, אם לבנו נוטה היום לבשורה חדשה זו בעצבה עצמה לפנינו בבשורה שלישית, נוסף על בשורת סיני וירדן. השליחות של בשורה חדשה זו היא להכיר את האדם כולו, להצביע באורח מעמיק יותר ויותר על כך, שזה שאודותיו מודע האדם תחילה, עטוף במהות גוף אחרת מזו של טבע האדם, שמשמעות לה לכלל החיים של האדם. וחשוב הדבר שחברינו ילמדו לדעת מנקודות ראות שונות מה הם גופי הישות האנושית.
היום ברצוננו לצאת מפנימו של האדם ולומר משהו אודות ישות זו של האדם. כאן יודעים קודם כל חברינו שכאשר יוצאים אנו מן ה'אני' – גרעין הישות העיקרית – המרכזית של האדם מוצאים אנו כמעטפת הבאה את מה שמכנים אנו באורח אבסטרקטי פחות או יותר בשם הגוף האסטרלי. ואז בהמשיכנו לכת החוצה, מוצאים אנו את זה המכונה בשם הגוף האתרי ובהמשך החוצה, את הגוף הפיזי. יכולים אנו עם זאת, בהתבוננות בחיים הממשיים לדבר גם באופן אחר על מעטפת זו של האדם וברצוננו לבחון היום באורח בלתי אמצעי את החיים עצמם ולראות מה אפשר לדעת מתוך מושגי האוקולטיות, מה ניתן להבין מתוך הסתכלות בלא משוא פנים בחיים.
כיום אומרים רבים שהם שחצנים וקפצנים – עקב מה שמכנים השקפת העולם של מדע הטבע כך: שפרק אמונת האנושות חלף מזמן, האמונה הולמת את שלב הילדות של האנושות. כיום חייבת האנושות לפנות לידע. כיום חייבים הכל לדעת ולא רק להאמין.
ובכן, זה עשוי להישמע נסבל, אך אין בזה במידה מסוימת מן התבונה כלל. משום שעל ידי דברים כאלה, חייבים בני האדם להעלות גם שאלות אחרות כגון זו, אם במהלך ההתפתחות כיום, מופנה ידע כלשהו אודות האנושות ע"י המדע החיצוני. יש להעלות את השאלות האחרות: האם יש משמעות לעובדת האמונה בהווייתה לאנושות? ואולי אין זה שייך כל עיקר לטבע האנושי להאמין? – כמובן שיכול להיות שבני האדם ירצו עקב כך דבר זה או אחר, להיגמל מן האמונה ולהשיר אותה. ברם, כך כפי שקורה לאדם, נפרצת בריאותו החיצונית לעיתים ולו לזמן קצר, מבלי שייראה שנגרם לו נזק ישיר. כן יכול להיות ואכן כך הדבר שבני האדם עשויים ליחס את האמונה לקניין אבותיהם והדבר דומה לאותם בני אדם שמודעים למשך זמן מה לכך שבריאותם נפרצה והם זקוקים לכוחות משכבר הימים. כשם שהאדם בימינו מניח את האמונה בין קנייני אבותיו שעבר עליהם הכלח, כן הוא ניזון בהתייחס לכוחות חיי נפשו מקניין האמונה הנושן – שירש עם מסורת ועם מה שעובר מדור לדור. אין זה תלוי כלל באדם אם להיגמל מן האמונה אם לאו, משום שהאמונה מהווה באדם מספר כוחות, כך כוחות המשתייכים לכוחות חיי הנפש. השאלה איננה בכך אם רוצים אנו להאמין או לא, אלא בכך שנביע את המילה: אמונה, בכוחות חיים שהנפש חייבת להחזיק ברשותה; הנפש תקמול, תהפוך לשממה ותתגמד אם אין ביכולתה להאמין.
נשארו גם אנשים שללא דעת מדע הטבע, פקחים הם מאוד כמו הללו שדוגלים היום בהשקפת העולם של מדע הטבע. הם אינם אומרים כפי שסבורים שכך יש לומר: אני מאמין במה שאינני יודע, אלא, אני מאמין בזה שאני יודע, דווקא בזה. ידע הוא יסוד האמונה. עלינו לדעת כדי שנוכל להתרומם במידה הולכת ורבה אל הכוחות שהם כוחות האמונה של הנפש האנושית. צריכה להיות לנו בנפשנו מהות זו שיכולה לראות עולם על-חושי, מהות שמפנה את כל מחשבותינו ואת דימויינו, מושגנו לעולם על-חושי. אם אין ברשותנו כוחות אלה שמביעים את המלה: "אמונה" שומם בנו משהו, אנו קמלים, מתייבשים כמו העלים בסתיו. למשך זמן מה עשויים הדברים להתנהל כך אצל האנושות, אך לא עוד. ואם האנושות תאבד את האמונה, היא כבר תראה במשך עשרות השנים הבאות, מה משתמע מכך להתפתחות. אז יצטרכו בני האדם – עקב כוחות האמונה האבודים – להסתובב כך שאף אחד לא ידע נכונה מה קורה לו וכיצד עליו להתמצא בחיים, ואף אחד לא יוכל לחוות חוויות בעולם, משום שיהיו לו פחד, חששות, מועקות, וכדומה מפניהם. ובקיצור – חיים כאלה שירעננו את נפשנו יכולים להיות מוענקים לנו אך ורק דרך כוחות האמונה.
כן הדבר מסיבה זו, שבמעמקים הנסתרים של ישותנו שאותם אין התודעה החיצונית תופסת תחילה, מצוי משהו שבו שתול ה'אני' שלנו, ה'אני' המהותי שלנו. ומהות זו שבה שוכן ה'אני' שלנו טוענת לזכויותיה אם איננו מפיחים בה רוח חיים.
את הדבר הזה יכולים אנו לכנות מעטפת אנושית שכזאת, שבה שוקקים כוחות האמונה, שאותה יכולים אנו לכנות בשם נפש האמונה או אם תרצו: גוף האמונה. וזהו אותו הגוף עצמו שעד כה כינינו אותו באורח אבסטרקטי יותר בשם הגוף האסטרלי וכשם שמוצדק הביטוי: "גוף אסטרלי", כן מוצדק הביטוי: "גוף האמונה".
המהות השניה שבמעמקים הנסתרים של הנפש האנושית חייבת להוות כוח, היא זו שבאה לידי ביטוי במילה: אהבה. האהבה אינה מהות זו בלבד שמתקשרת אצל בני האדם לסרט מסוים, אלא גם למשהו שלו זקוק האדם הבודד. האדם, שאינו יכול לפתח שום כושר אהבה, קמל ומתייבש בישותו. נדמה נא לעצמנו אדם שכה מלא הוא באגואיזם, עד כי אינו יכול לאהוב. כך הדבר בעצם אם אדם כזה מגיע עד לדרגה מסוימת בלבד, ואפשר לראות אנשים כאלה. מעציב באמת לראות אנשים כאלה שאינם יכולים לאהוב שחייהם בהתגשמות כלשהי עוברים מבלי שיוצת בהם חום מלא חיים שרק ניצת כשיכולים אנו לאהוב דבר זה או אחר בעולם. אפשר לראות דמויות שפוסעות בעולם ללא יכולת לאהוב והן יבשות וקמלות ועצוב לראותן בכך, הואיל וכוח האהבה הוא כוח חיים ששוכן עמוק בישותנו כשהוא משלהב, נוסך עירנות ומעניק חיים ומהווה כוח מעמיק כמוהו כאמונה.
וכשם ששותלים אנו בגוף אמונה שאותו מכנים אנו מנקודת ראות אחרת בשם: גוף אסטרלי, כך שותלים אנו בגוף אהבה שמנקודת ראות אחרת של המדע הרוחי למדנו לכנותו בשם הגוף האתרי או גוף החיים. הואיל והכוחות שפועלים עלינו בראש ובראשונה ממעמקי ישותנו, מתוך הגוף האתרי שלנו, הם הכוחות שבאים לידי ביטוי בכך שהאדם יכול לאהוב, לאהוב בכל השלבים של קיומו.
אילו יכול היה האדם להרחיק לגמרי את כוח האהבה מישותו ואת הדבר הזה לא יכול לעשות האדם האגואיסט, משום שגם זה שהוא יכול לאהוב משהו, שייך תודה לאל, למה שהאדם עשוי לשאוף אליו באורח אנוכי, הבה ונאמר, בהשתמשנו בדוגמא רומזת – אם זה שאינו יכול לאהוב שום דבר אחר מתחיל לעיתים קרובות – בגלל היותו קמצן – לאהוב כסף והוא ממיר ע"י כך כוח אהבה נדיב בכוח אהבה שמקורו באגואיזם בסיסי – תתכווצנה עטיפות אלה שצריכות לתמוך בכוח האהבה. כששום דבר מן האהבה לא יהיה קיים באדם, תצטמקנה לגמרי והאדם יצטרך למות בעצם מחוסר אהבה; למות באורח פיזי ממשי יצטרך האדם מחוסר אהבה. הצטמקות זו של כוחות האהבה היא שיכולים אנו לכנות בשם הצטמקות כוחות הגוף האתרי משום שהגוף האתרי זהה לגוף האהבה.
יש לנו בנקודה האמצעית של הישות האנושית את הגרעין המרכזי של הישות והוא ה'אני'. בסביבת 'אני' זה יש לנו את המעטפת הסמוכה שהיא גוף האמונה וגוף האמונה סמוך לגוף החיים.
כשנמשיך נגיע לבסוף לסוג כוחות נוסף שלו זקוקים אנו בחיים. כשאין לאל ידנו להחזיק בכוחות אלה, כשאיננו יכולים לקבל מהם ולא כלום, כי אז מתבטא הדבר באורח משמעותי מאוד באנושיות החיצונית שלנו. כוחות מעניקי חיים אלה שלהם זקוקים אנו בחיים במשמעות רבת עוצמה ביותר – אלה הם כוחות התקווה, ביטחון בעתיד. ללא תקווה לא יוכל האדם לצעוד בהוויית הקיום ולו צעד אחד – במידה ומתייחס הדבר לעולם הפיזי. לאדם יש אמנם לעיתים תירוצים מוזרים אם אינו רוצה להבין למשל שבהקשר מסוים חשוב לאדם לדעת מה יתרחש עימו בין המוות ולידה מחדש הוא אומר: את מה שנחוץ לנו לדעת, מה יקרה אותנו ביום המחרת, אין אנו יודעים ולשם מה צריכים אנו לדעת, לרכוש לנו דעת על מה שיתרחש בין המוות ולידה מחדש?
האמנם אין אנו יודעים את יום המחרת? – ייתכן ואין אנו יודעים דבר בקשר ליום המחרת ועל אחת כמה וכמה לחיים העל-חושיים שלנו עצמנו, ואולי אין אנו יודעים אם נהייה עדיין בחיים הפיזיים. אולם דבר אחד יודעים אנו: כל עוד אנו בחיים הפיזיים יהיו ביום המחרת בוקר, צהרים וערב כמו היום. ואם היום, כנגרים עשינו שולחן, כן יהיה ביום המחרת. ואם עשינו היום מגפיים יהיה מישהו שינעל אותן למחרת. ואם זרעים זרענו, יודעים אנו שבשנה הבאה בקוע יבקעו ויעלו. אנו יודעים את מה שעלינו לדעת עבור העתיד. אילולא כן היה שמאורעות העתיד היו מתרחשים באורח ריתמי, באורח שניתן לצפות אותו מראש כי אז היו החיים בעולם הפיזי בלתי נסבלים. האם היה מישהו עושה היום שולחן אילו לא היה בטוח שהוא לא ייהרס תוך לילה והאם היה זורע זרעים אילו לא ראה מראש מה יהיה בהם בשנה הבאה? – דווקא בשביל חיים פיזיים אלה דרושה לנו תקווה הואיל והתקווה מחזיקה בחיים הפיזיים ומקיימת אותם.
שום דבר אינו יכול להתרחש על המישור הפיסי החיצוני ללא תקווה ועל כן קשורים כוחות התקווה למעטפת האחרונה של ישותנו האנושית לגופנו הפיזי. מה שמהווים כוחות האמונה לגוף האסטרלי, כוחות האהבה לגוף האתרי, מהווים כוחות התקווה לגוף הפיזי; ומכאן שהאדם שאינו יכול לקוות, אדם שמטיל ספק בזה שהוא חייב להניח אפשרות קיומו לעתיד, יפסע כך בעולם שהדבר יבלוט מאוד בגופו הפיזי. אין כמו חוסר תקווה שמתבטא בבקיעים גדולים. בכוחות מוחזקים של הגוף הפיזי שלנו, יכולים אנו לומר: גרעין דביר ישותנו עטוף בגוף האמונה או בגופנו האסטרלי, בגוף האהבה או בגוף האתרי ובגוף התקווה או בגוף הפיסי. ורק אז נתפוס מהותו של הגוף הפיזי נכונה – שלאמיתו של דבר אין הוא בעל כוחות משיכה או בעל כוחות דחייה – זוהי תפיסה מטריאליסטית – אלא מה שמכירים אנו במושגינו בתור כוחות תקווה. באמת ובתמים כך הדבר, זוהי מהות הגוף הפיזי שלנו. התקווה בונה את הגוף הפיזי שלנו ולא כוחות משיכה ודחייה. דווקא בהקשר זה יכולים אנו להשתכנע שההתגלות החדשה, ההתגלות המדעית-רוחית היא הנכונה.
מה נותן לנו מדע רוח זה? – באמצעותו מתוודעים אנו לחוקי הקארמה החובקים כל, לחוקים של החיים הארציים החוזרים ונשנים, לזה שבזיקה רוחית מחדיר בנו התקווה, שנותן לנו את התודעה שמחר תעלה השמש, שהזרעים יתפתחו להיותם צמחים, הואיל והמישור הפיזי מצויד בתקווה. היא מראה לנו, אם מבינים אנו את הקארמה נכונה, שזה שאפשר לראותו על המישור הפיזי כהולך ונהרס כמתפורר לאבק בעוברנו דרך שער המוות – שגוף פיזי זה ייבנה מחדש מן הכוחות שחודרים בנו ככוחות תקווה. מדע הרוח מצייד את האנושות בכוחות תקווה עזים ביותר.
אף אם האנושות תשיב ריקם בעת הנוכחית את פני מדע הרוח בהיותו התגלות חדשה, יחזרו ויופיעו כמובן בני האדם בחיים בעתיד על האדמה. החיים אינם נפסקים משום שבני האדם אינם יודעים אודות החוקים של חיים אלה. בני האדם ימשיכו להתגשם, אולם משהו יבלוט מאוד בהתגשמויות חוזרות אלה: לבני האדם יקום בהדרגה דור כמוש ומקומט של כל הגוף, דור שבסופו של דבר יהיו בו גופים כה משותקים על האדמה הזאת, עד כי בני האדם לא יוכלו עוד לבצע דבר. ובקיצור – התנוונות וקמילה יבואו על האנושות בהתגשמויות בעתיד, אם לא תתחיה בה המודעות – מתוך המעמקים הנסתרים של הישות האנושית ועד הגוף הפיזי – ותקווה עזה כזאת שתבוא עלינו באמצעות ביטחון הישות שאנו משיגים מתוך חוקי הקארמה ומתוך חוקי החיים הארציים החוזרים ונשנים. האנושות מצויה כבר במגמה ליצור גופים מתנוונים, גופים קמלים, גופים שמערכת העצבים שלהם תלקה בעתיד ברככת לשד העצמות. כוחות חיים בעצבים תביא ההתגלות החדשה שכוחה יהיה יפה לא רק כתיאוריה, אלא ככוחות מעניקי חיים, כוחות תקווה מעניקי חיים.
אמונה, אהבה ותקווה מהווים שלושה שלבים אצל הישות האנושית שמשתייכים לכלל הבריאות ולכליל החיים ובלעדיהם אין האדם יכול להתקיים. באותה מידה מועטת שחדר חשוך יוכל להיות לחדר עבודה אם אינו מואר, כך לא תוכל הישות האנושית בטבעה בן ארבעת הגופים להתקיים, אם שלוש מעטפותיה-גופיה לא יהיו רווים משולהבים וחדורים באמונה, באהבה ותקווה, בהללו שמהווים כוחות יסוד של הגופים האסטרליים שלנו, הגופים האתריים שלנו והגופים הפיזיים שלנו. טלו נא מקרה אחד בלבד שנוגע באופן שבו משתלבת ההתגלות החדשה בעולם, החדורה לפני ולפנים בתוכן המחשבתי של הלשון העתיקה: נחדיר עצמנו באורח הבעת הבשורות את שלוש מלים הנפלאות האלה שמתפעמות, הבה ונאמר, כמילות חכמה דרך העיתים: אמונה, אהבה, תקווה! – אולם אין מבינים אותן בכל זיקתם לחיי האדם, כה מעט מבינים אותן עד כי רק במקומות אחדים מקיימים את הסדר הנכון, אולם מבינים במידה כה מועטת את התוכן המחשבתי עד כי אומרים תכופות: אמונה, תקווה, אהבה, דבר שאינו נכון, היות ואי-אפשר לומר: גוף אסטרלי, גוף פיזי, גוף אתרי, הואיל ורוצים לשמור על הסדר. המילים משתבשות בזו אחר זו כילד שעדיין לא מצוי ברשותו התוכן המחשבתי של הדיבור והעניינים בלשון מתערבבים אצלו.
כן קורה לכל מה שקשור להתגלות השניה. חדור יהיה בתוכן המחשבתי. על כן שואפים אנו למשל לשפוך אור על הבשורות. מה היוו בשורות אלה קודם כל עד כה? משהו שבני האדם יכלו לרומם את עצמם באמצעותו, להחדיר עצמם ברגשות כבירים ועצומים באמצעותו, מהות שהאנושות יכלה לתרום לו הבנה, רגשות לב חמים בזיקה אל מיסטריית גולגותא. אך הבריות נוטלות רק את הדבר הפשוט שבדרך כלל אך מתחילים לחשוב על הבשורות! בהחל הבריות לחשוב עליהם, מוצאות הן בהם סתירות ורק מדע הרוח מראה כיצד יש להסביר סתירות אלה. רק עתה מתחילים במה שניתן לאנושות בבשורות, כשפת העולם העל-חושי, כתכולת מחשבה שיש לאפשר לה לפעול על הנפש. בזה מצביעים אנו על החשיבות ועל החיוניות של תקופתנו, על ההופעה החדשה של כריסטוס בגוף אתרי שעקב כל אופי תקופתנו לא יימצא בגוף פיזי. כן הצבענו והראינו שהכריסטוס מופיע על האדמה בתפקיד שופט וכנגד כריסטוס הסובל מגולגותא – ככריסטוס המנצח, כאדוני הקארמה שאת בואו חזו מראש הללו שציירוהו ככריסטוס של יום הדין האחרון. ציירו או תיארו זאת בתמונות ועל ידי כך הציבו דבר שהתרחש בפרק זמן מסוים. למעשה הרי זה דבר שמתחיל במאה העשרים וממשיך עד לקץ האדמה. דין זה מתחיל מן המאה העשרים שלנו, כלומר הסדר הקארמה. וכן ראינו מה חשוב הדבר לאין קץ לזמננו שהתגלות זו הופנתה אל האנושות כך שדברים אלה כגון: אמונה-אהבה-תקווה, ניתן היה להעניק להם הערכה נאותה.
עלולים הללו שמסוגלים להאמין בחומרי בלבד לנהוג תחילה כפי שנוהגים בימינו אנשים רבים בעניין המאורעות בארץ ישראל. בה בשעה שיוחנן המטביל אמר: שנו את אורח מחשבותיכם, שנו את תפיסת נפשכם, כי קרובה מלכות השמיים לבוא. טלו לכם 'אני' אנושי שאינו צריך עוד לוותר כדי להיכנס אל עולם הרוח – כאן נאמר ברור באורח חד וחלק ומדובר בכך שהזמן מתקרב למאורעות ארץ ישראל, היכן שהעל-חושי יוכל להאיר על ה'אני' האנושי כך שהשמיים ירדו עד ל'אני' האנושי – בה בשעה שקודם לכן חייב היה ה'אני' לרדת אל הלא-מודע כדי להגיע אליכם – אומרים הללו שמפרשים את הכל לפי החומר: כן, כריסטוס צריך היה להימנות על החלשים ובעלי המומים ועם בעלי הדעות הקדומות של זמננו: מלכות אלף השנים תתממש או תבוא שואה ארצית אדירה, כך אמרו, אך שום דבר לא קרה.
הייתה כבר שואה אחת שהתרחשה בעליל אך הורגשה ברוח בלבד. קלי האמונה או בעלי אמונות תפלות מאמינים שכריסטוס הודיע על ירידה של ממש מן העננים. אלה הם המפרשים המטריאליסטים לכוונתו של כריסטוס.
כן עלולות הבריות כיום להאמין שזה שיש להבינו כמתרחש ברוח, יש לפרשו באורח מטריאליסטי וכאשר אין מתרחש באורח מטריאליסטי כי אז חושבים על העניינים, כפי שחשבו על המאורעות בהתגשם מלכות אלף השנים. הנה כיום מסתכלים רבים ברחמנות כמעט על מאורע כריסטוס ואומרים: אפילו לפי האמונה ששררה בזמנו היה הכריסטוס נבוך. הוא חשב על ירידה מוקדמת ממלכות השמיים אל האדמה. זו הייתה אוזלת יד מצידו של הכריסטוס – אומרים הם – ואז ראו – ואת הדבר הזה אומרים תיאולוגים דגולים – שמלכות השמיים עדיין לא הגיעה אל האדמה, לא ירדה אל האדמה.
עלול להיות שגם את ההתגלות החדשה שלנו פוגשים בני האדם כך שלאחר זמן מה, בעיצומו של תגבור הכושרות האנושיים יגידו: ובכן – לא התרחש שום דבר ממה שהכרזת עליו! הם אינם מפללים שהכל כבר מצוי כאן, אלא שהם אינם רואים זאת. דבר זה יקרה שוב. האנתרופוסופיה כהווייתה תכנס יחדו מספר רב של אנשים עד בוא העת שבה יתממש מה שנאמר על בני האדם שיודעים את המשמעות הנכונה של ההתרחשויות, כיצד תחדורנה ההתגלות החדשה והעובדות העל-חושיות החדשות אל מאת השנים שלנו, אל האבולוציה של האנושות ואז תמשכנה ותתפתחנה במהלך שלושת אלפי השנים הבאות ותיעשינה משמעותיות יותר ויותר, עד כי תחדורנה לאנושות התגלויות כבירות חדשות.
ועל כך נשוב ונדבר מחר.