אדם ארצי ואדם קוסמי
רודולף שטיינר
9 הרצאות שניתנו בברלין 1912-1911 GA133
תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית
תיקונים ועריכה: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
תודעה, זיכרון, קארמה
צורות של מחשבה
18.6.1912 הרצאה שמינית
מטרתי היום היא לדבר על הטבע והישות של האדם, כדי שההרצאה הבאה תתרום להבנה של התפתחות המין האנושי ככלל.
אנו נתחיל על ידי כך שנתאר משהו ראשוני ובעל חשיבות מיידית בחיי האדם כפי שהוא עומד לפנינו על האדמה. כמובן שאתם יודעים שהאדם, כפי שאנו רואים אותו, אינו יצירה של האדמה לבדה, אלא שצריך לחפש את מוצאו במצבי קיום הרבה יותר קדומים. מהרבה כתבים והרצאות אתם יודעים שדרך מדע הרוח החוקר מצבים קודמים אלה של אבולוציה, ההתגשמויות הקודמות של פלנטת האדמה יכולות להתגלות ולהיות ידועות כיאות כמצבים קדם-ארציים של: מצב שבתאי, מצב שמש, ומצב ירח שקדמו לאדמה. הכוחות שבאדם כישות 'שלמה' לא נבעו רק מתהליכים שפעלו על האדמה: ישות האדם מכילה מורשת ממצבים פלנטריים קודמים. מורשת זו נשארה והיא פעילה באדם. האדם בטבעו כולו יכול להיות מובן רק כאשר אנו יודעים שהמסד הראשון של הגוף הפיזי הונח במשך התקופה של שבתאי הקדום. ההתפתחות התקדמה דרך תקופת השמש הקדומה ותקופת הירח הקדום. הצורה והמבנה הנוכחיים של הגוף האנושי לא התגלו עד לתקופת אבולוציית-האדמה עצמה. לא רק כוחות נוצרו על האדמה ונכנסו לפעולה, גם בעקרונות האחרים של הטבע האנושי ישנם מורשת של מצבים קדם-ארציים. היום אנו נחשוב מהו האדם כיצירה של האדמה, שחי מתוך קיומו על האדמה. אנו נחשוב על מה שמתאחד בישותו במשך תקופת האדמה, תוך מילוי שליחות האדמה.
בכוח של העקרונות הנגזרים במיוחד מהאדמה אפשר להבחין בשלושה. בתחילה יש תודעה ארצית של האדם. היא נגזרת מן האדמה ומכוחות האדמה. מכל העקרונות הוא נוכח באופן מיידי באדם כשהוא נע בעולם היום. הצורך של כל דבר שהיה צריך לעבור בתהליך אבולוציית האדמה היה לאפשר לאדם על האדמה להציג את התודעה הנוכחית. התודעה הנוכחית היא המתנה הכי עוצמתית, היא המציאות המוכרת ביותר. היא מתפשטת וממלאת את כל הקיום הער. היא נמצאת במחשבותיכם, בתפיסותיכם, ברגשותיכם ובאימפולסי הרצון הפועלים את מהלכם – בה במידה ואתם בני אדם "ערים". תודעה זו שאתם מכירים כה טוב לא היתה שייכת לאדם במצבים הקדם-ארציים של האדמה, באמת לא דרך התקופה הראשונה של אבולוציית האדמה עצמה – אשר בהתחלה היתה רק סיכום של מצבים קדם-ארציים. האדם רכש זאת בהדרגה. או מוטב, זה הוענק לו על ידי הכוחות היוצרים של היקום.
כדי להיות בעל תודעה האדם היה צריך להתעורר משינה והיה צריך להשתמש בחושיו, כלומר, בכלים של הגוף. הוא היה צריך להשתמש גם בכלים אחרים מאשר החושים, זה ברור. כי עם תודעה ערה, יומיומית זו, האדם לא רק מנסח רעיונות ומחשבות, אלא גם חש רגשות וחווה אימפולסים של רצון. כל התוכן הזה של תודעה, רגש ורצון, צריכים את הגוף הפיזי החיצוני, הגוף הארצי. כאשר רעיון או מחשבה נוצרים, הישות של נפש ורוח עושה שימוש בכלי של הגוף הפיזי. מכך קל להבין שהתודעה שלתוכה האדם מתעורר בבוקר תלויה בגוף הארצי. כאשר הוא חושב, מרגיש או רוצה בתודעה רגילה זו, הוא יכול לעשות כך בגלל שיש לו גוף ארצי פיזי כמכשיר.
כפי שקראתם בספרי מדע הנסתר,[1] מצבי התודעה בין מוות ללידה חדשה הם בעיקרם שונים מהתודעה כפי שהיא על האדמה. כי התודעה משתנה לפי המכשיר שלה, ובין מוות ללידה חדשה, כישות של נפש ורוח, יש לאדם מכשירי סילוק בעלי אופי שונה מאלו העומדים לרשותו במשך החיים בגוף הפיזי. הגוף הפיזי, שממנו הכלים של התודעה היומיומית נוצרים, מתפרק ונרקב במוות. או מוטב, במובן של מדע הרוח זה יהיה טוב יותר לא להשתמש במילה "מתפורר", ולומר שהוא ניתן ליסודות של הטבע האוניברסלי, כי הפירוק או ההתפוררות של הגוף הפיזי הנראית מבחוץ היא רק אשליה, מאיה. במציאות תהליך כביר ורב-עוצמה מתרחש מתחת למה שמכנים "התפוררות" או "ריקבון" של הגוף האנושי. מה ששייך באדם לטבע עובר הלאה לכוחות שעומדים מאחורי הקיום. עם המוות הגוף הפיזי של האדם הארצי עובר, נעלם ממנו. כך שבדברנו על האדם כישות של האדמה, אנו רק יכולים לומר שהכלי של התודעה היומיומית שלו נושר ממנו במותו.
אם כן, זהו הראשון משלושת העקרונות של האדם הארצי בתודעתו. אם נתאר את כל ישותו משהו צריך להישמר נפרד ושונה ממה שידוע לנו "כתודעה" כזו בקיום-חושי רגיל – משהו שאינו נכלל, באותו מובן של החשיבה, הרגש והרצון, בתחום הכללי של התודעה. מה שאנו מכנים 'זיכרון' נבדל מתהליכים אחרים אלה. רגש וחשיבה העולים ממחסן הזיכרון, אינם חשופים לאותם חוקים כמו התודעה שעליה דיברנו כאן. כדי שהתודעה תתקיים בכלל, הגוף הפיזי צריך להישמר בצורתו הרגילה. ביחס "לחומר" שלו הגוף הפיזי מתחדש כל הזמן. אחרי שבע או שמונה שנים יש בתוכנו חומרים פיזיים אחרים משהיו שם. החומרים הפיזיים משתנים, אבל "הצורה" נשארת. והצורה צריכה להישאר, כי היא הכלי עבור התודעה הרגילה. התודעה הרגילה יכולה לגלות חשיבה, רגש ורצון במשך הזמן שבו הגוף הפיזי שומר על צורתו. אם הזיכרון והזכירה היו כבולים "לגוף הפיזי", הם לא היו יכולים להיזכר למשך זמן רב – הכי הרבה שיכלו הוא הזמן שהחומרים השונים נשארים בגוף הפיזי. הכוונה שאם הזיכרון היה קשור לגוף הפיזי, היינו יכולים, לרוב, לזכור לאחור במשך שש או שבע שנים. הגוף הפיזי אינו המכשיר של הזיכרון. באדם הארצי המכשיר של הזיכרון הוא הגוף האתרי, או גוף החיים. הגוף האתרי הוא באופן פעיל בפעולה דרך כל חיי האדם על האדמה – כך שמה שנלקח לתוך הזיכרון, מהרגע הראשון של התודעה ועד למוות, יכול להישאר כל הזמן. זהו הגוף האתרי או גוף החיים אשר נושא את הזיכרון, תמונות הזיכרון, מתקופה אחת בחיים דרך האחרות. הכלי עבור התודעה הארצית הוא הגוף הפיזי. הכלי עבור זיכרון והיזכרות הוא הגוף האתרי. איננו יכולים לשאת את הזיכרונות של חיינו דרך התקופה שנמתחת בין מוות ללידה חדשה אם משהו מוגדר למדי לא מתרחש – אם, אחרי שאנו נוטשים את הגוף הפיזי במוות אנו לא נשארים לפרק זמן מסוים בגוף האתרי או גוף החיים.
זהו המרווח אחרי המוות שבמשכו החיים שעברו מתפשטים החוצה כמו פנורמה כבירה, כמו תמונה חיה. "תמונה-חיה" זו צריכה להופיע בפנינו משום שאחרי המוות אנו משמרים את הגוף האתרי לזמן קצר. הגוף האתרי הוא המכשיר עבור פעולות של היזכרות או זיכרון, ואם היינו מאבדים אותו לחלוטין במוות או מייד לאחר מכן, פנורמה שכזו לא היתה מופיעה לפנינו. אנו צריכים להיות מסוגלים להשתמש בגוף האתרי כמכשיר, ומשהו לוקח את מקומו בזמן שפנורמת חיים זו נמצאת לפנינו אחרי המוות. כל פנורמת החיים הזו נאספת, "נכתבת" כפי שהיא, בתוך אתר החיים האוניברסלי, מחלחלת בחלל. ושם היא נשארת – באתר החיים האוניברסלי. מה שנשאר בהתחלה רק לכמה ימים, נכתב כעת באתר החיים האוניברסלי שבו אנו חיים כל הזמן. בגלל שזה נכתב כך זה נוכח דרך כל קיומנו בין מוות ללידה חדשה בעתיד. אנו לוקחים עימנו דרך תקופה זו "תמצית" של גופנו האתרי, כך שהקשר תמיד יכול להיבנות עם תמונת החיים שנכתבה לתוך אתר החיים האוניברסלי. זהו סוג של איבר קבוע היכן שהזיכרון של החיים האחרונים נשאר נגיש.
בתודעה כשלעצמה יש, ותמיד יכול להיות, ההווה המיידי. המציאות המיידית של "ישות" תיעלם עם הרגע החולף אם, כבני אדם על האדמה, אנו יכולים להציג תודעה רק בפעולות של חשיבה, רגש ורצון. זה בגלל הגוף האתרי שאנו יכולים לשמר את מה שנכלל בחיי החשיבה, הרגש והרצון שלנו. ואפילו אחרי המוות זה עדיין נשמר, בחיי האתר האוניברסליים. כאן יש לנו את העיקרון השני של הקיום האנושי, ארצי: זה שאינו ממריא עם הרגע החולף, אלא נשאר עם החיים, שמור בחיי האתר האוניברסליים. כך באדם של האדמה, שני עקרונות נקבעים: תודעה ארצית, וזיכרון או היזכרות – אשר אינם מזוהים עם התודעה כפי שהיא.
אם כן, מהו העיקרון השלישי?
העיקרון השני נבדל מהראשון בכך שהוא אינו מאפשר לניסיונות פשוט לעבור הלאה, אלא משמר אותם. העיקרון השלישי של האדם הארצי שונה באופן חשוב מהשני. במידה שהמחשבות נהיות לזיכרונות, הם נהיות בעלות אופי מוגדר. לכל דבר שמופקד בידי הזיכרון יש תכונה כזו: במשך חייכם היא שלכם, חלק מכם, "רכוש' אישי. זיכרונות ההולכים עימכם דרך החיים עד לזמן המוות, הם הרכוש הפנימי ביותר שלכם, רכוש שנשאר בכם כאישיות עד למותכם. לא יהיה קשה להבין שמה שאתם נושאים אתכם דרך החיים בזיכרונכם, כמזכרת, באמת לא אומר דבר בעולם החיצון. זה בתוככם, ורק אחרי המוות זה מתחיל להיות מובן בעולם החיצון – כשזה נכתב באתר החיים האוניברסלי. באתר החיים האוניברסלי זהו "הסימן הרשום" של אישיותכם. זו היתה החוויה הפנימית במשך החיים ואחרי המוות שנשארת עבור התקופה הבאה של הנצח כרשם של אישיותכם. שם זה באתר – נכתב לתוך החיים. ה"פנימי" במשך החיים נהיה "חיצוני" בחיי האתר אחרי המוות. עד לזמן של המוות זיכרונות אלו נישאים בתוכנו כשלנו, כרכוש פנימי, ומן המוות והלאה הם נרשמים כמו סוד פתוח באתר החיים. שם הם חיים ואנו נשארים קשורים איתם בגלל ש"תמצית" מגוף החיים הולכת איתנו ואנו תמיד יכולים להביט בחזרה אל מה שחווינו פעם. בדיוק כפי שזיכרונות וזכירה נשארים בתוכנו במשך החיים הארציים, כך, אחרי המוות, אנו נמצאים באתר החיים ביחד עם החוויות של חיינו הארציים שעברו.
זה שונה עם כל מה שאפילו במשך חיינו נהיה מציאות חיצונית – זה לא נשאר בפנים כמו הזכירה והזיכרונות. אם לומר את האמת, כל צעד בודד שאנו עושים ברגלינו במשך החיים הארציים נהיה לעובדה חיצונית, מציאות חיצונית. כי אנו לא רק מסוגלים לזכור זאת, בכך שאנו נעים דרך האוויר, צעד אחד, הצעד עצמו נרשם "כסימן" שלנו על העולם הארצי. אפילו במובן פיזי, כל חיינו הפעילים נהיים למציאות חיצונית. ובמידה גדולה יותר זה נכון לחיי המוסר!
לבבות טובים ואדיבים הפועלים באמת נהיים למציאות חיצונית. מעשים הנולדים מרחמים או מרגשי אהדה והסכמה עם השמחה של בן-זוגנו לא חיים רק בתוכנו אלא גם בבני אדם אחרים בכל סביבתנו. הסימנים והעקבות של חיינו נרשמים כל הזמן על קיום האדמה. האדם שעבורו אנו מבצעים מעשה של חמלה או מעשה שנולד מרגשות אחווה עם השמחה שבו או הסבל, נושא את ההשפעה ואת הרושם של פעולתנו עליו דרך חייו. מה שהרגשנו ועשינו חי הלאה באחרים, בעולם החיצון. חישבו על כך, ובמהרה זה יהיה ברור שפעולות כאלו אינן שייכות במיוחד לאדם שביצע אותן במובן שתמונות-הזיכרון שלו שייכות לעצמו, אלא הן עוברות הלאה לעולם שבחוץ כהשפעות פעילות.
מה שנמסר בדרך זו לעולם החיצון במשך חייו של אדם, זה לא כמו תמונות הזיכרון שלו הרשומות בגוף האתרי. הגוף האתרי הוא חלק יותר מידי אינטימי ויסודי של האישיות כדי לאפשר לפעולות אלו ולהשפעותיהם להיות רשומות בו. זה גם לא יהיה טוב במשך החיים הארציים. כי אם מעשה לא יפה או מרושע, למשל, נעשה, הוא מייד מתואר בגוף האתרי, האדם נידון במשך כל חייו להיות מודע לכך. זה יהיה לכוח בגופו האתרי ובמצבים מסוימים הסבל מורש. הפעולה הגרועה, הפועלת בדרכה לתוך כוחות החיים, תעשה את האדם חולה, ממורמר וחלש. אם פעולות היו נרשמות בגוף האתרי, כמו המחשבות הזכורות, החיים היו נעשים בלתי אפשריים עבור האדם הארצי. כמו שהגוף האתרי הוא המכשיר עבור המחשבות, במידה והן נעשות מזכרות וזיכרונות, כך הגוף האסטרלי הוא המכשיר עבור המעשים. מעשים נובעים מהגוף האסטרלי. הגוף האסטרלי הוא המכשיר עבור כל פעולה – כפי שאמרתי, והפעולה עובדת כהשפעה בעולם החיצון. תודעה יומיומית קשורה עם הגוף הפיזי. היזכרות וזיכרון עם הגוף האתרי. מקורה של כל פעולה בעולם החיצון היא בגוף האסטרלי המעדן ומזקק אותן. כתוצאה מכך פעולות נשארות במובן מסוים קשורות לגוף האסטרלי, כמו שהזיכרון נשאר בגוף האתרי. בעוד האדם עדיין חי בגוף האתרי אחרי המוות, "פנורמת" הזיכרון מתבהרת – זיכרונות החיים שזה עתה חלפו נשארים בגוף האתרי. כאשר הגוף האתרי מונח הצידה אחרי המוות וכל מה שנשמר בצורה של זיכרונות אישיים נרשם לתוך אתר החיים האוניברסלי, חיי האדם ממשיכים, אבל כעת לגמרי בגוף האסטרלי. בגוף האסטרלי האדם צריך לחיות זמן רב, קשור לאפקטים חיצוניים הנגרמים על ידי חייו. אחרי המוות האדם חי דרך פעולותיו ברצף לאחור. הוא חי לאחור דרך כל מה שעשה לישויות אחרות על האדמה. במשך תקופה שנמשכת בערך שליש מחייו, הוא חי בגופו האסטרלי דרך כל הפעולות שהוא ביצע על האדמה. וכמו שהזיכרונות האישיים נכתבים לתוך אתר החיים האוניברסלי כאשר הגוף האתרי מונח הצידה כמה ימים לאחר המוות, כך בתקופה שבמשכה האדם קשור לגוף האסטרלי, כל מעשיו נכתבים לתוך האסטרליות הקוסמית החודרת-כל. מעשיו נמצאים בתוך האסטרליות הקוסמית והוא נשאר קשור איתם, כמו שהוא קשור לזיכרונותיו האישיים שנרשמו ככתובת תמידית באתר הקוסמי – רק מעשיו מתוארים כפי שהיו בתוך רישום קוסמי. בעוד האדם חי לאחור דרך המעשים והפעולות שבוצעו בחיים שעברו, הם כולם נרשמים באסטרליות הקוסמית והוא נשאר קשור עימם. דרך גופו האסטרלי האדם הארצי נשאר קשור עם מעשיו.
מה שזה עתה תיארתי זה קארמה. מה שתואר כאסטרליות קוסמית על ידי מעשיו של האדם – זו באמת הקארמה. זה ברור למדי שזהו גורם מדרבן מוסרי חזק השוכן בידע שכזה, וטענה אפשרית להשפעה שמדע הרוח אינו מספק את הבסיס המוסרי העמוק ביותר לחיים תהיה השמצה זדונית!
באיזה מובן אנו יכולים לדבר על אימפולס מוסרי חזק בעקרונות הידע המתוארים כאן? אחרי המוות מעשים המבוצעים במשך החיים נכתבים לתוך האסטרליות הקוסמית. אם אדם שעשה מעשים רעים או לא, אם היה מסוגל באופן קארמתי לשנות אותן לטובה במשך החיים, כמיטב יכולתו, כל הפעולות האלה נכתבו לתוך הקארמה שלו ונשארו קשורות אליו. (בהנחה שכבר בחיים הארציים הוא עשה את כל מה שהוא יכול כדי לתקן כמה שגיאות או מעשי חטא, הוא יכול למנוע את כתיבתן לתוך הקארמה שלו.) כאדם של האדמה יש לו גוף אסטרלי ארצי וכך יש לו את הקארמה שלו.
אם כן, כישות של האדמה יש לאדם קודם כל תודעה, שהגוף הפיזי הוא המכשיר שלה. שנית, הזיכרון שלו, עם הגוף האתרי או גוף החיים כמכשיר שלו, ושלישית, קארמה – אשר שייכת לו בדיוק כמו שהתודעה שייכת לו בגוף הפיזי. במובן זה, האדם הארצי הוא ישות משולשת, המכיל את התודעה הארצית שלו, הזיכרון שלו והקארמה שלו. מבלי עיקרון זה הוא אינו, במובן הממשי, אדם-אדמה. ישות שאמורה ללכת על האדמה ומבלי לגלות בגופה הפיזי את התודעה לקיום האנושי, לקיום האנושי על האדמה, היא לא היתה אדם. ישות שעברה דרך גוף ארצי מבלי ליצור קארמה לא תהיה אדם. מה שמרכיב את האדם הארצי זה שהוא בעל תודעה דרך הגוף הפיזי, זיכרון וזכירה דרך הגוף האתרי ויוצר קארמה דרך הגוף האסטרלי. אלו הם העקרונות "הארציים" בישות האדם. צריך להוסיף עיקרון רביעי, כלומר, האגו, ה"אני". זהו העיקרון שאנו יודעים שהוא מבזיק מעלה, בפעם הראשונה, בקיום האדמה. ה"אני" עובר מאינקרנציה לאינקרנציה, הוא בתוכנו מאז שגילינו את התודעה הארצית שלנו, מאז שאנו משמרים תמונה אחר תמונה בזיכרוננו ומאז שאנו צוברים קארמה מאינקרנציה אחת לאחרת. ה"אני" נמצא בתוכנו, בתוך שלושת העקרונות של הבגרות הארצית. אם כן, מה עדיין נשאר לומר אודות האדם הארצי?
ה"אני" מבזיק לתוך התגלות בפעם הראשונה על האדמה. הבסיס של הגוף הפיזי של האדם הארצי הונח מטה במשך תקופת האבולוציה של שבתאי הקדום. וגם אחרי תקופת הירח הקדום, אבולוציית האדמה שינתה את הטבע של הגוף הפיזי, הגוף הפיזי אינו מוצר של האדמה בלבד. אותו דבר אפשר לומר על הגוף האתרי אשר הונח מטה תחילה במשך תקופת השמש הקדומה – ועל הגוף האסטרלי שהיסודות הראשונים שלו הונחו במשך תקופת הירח הקדום. בואו וננסה לצייר את האדם בדרך הבאה: כאשר קיום האדמה החל, האדם הגיע מהאבולוציה הקדם-ארצית כישות המכילה גוף פיזי, גוף אתרי וגוף אסטרלי. במהלך אבולוציית האדמה גופו הפיזי השתנה לכלי עבור התודעה הארצית שלו, גופו האתרי לכלי של הזיכרון האישי שלו וגופו האסטרלי לנושא של הקארמה. גוף פיזי, גוף אתרי וגוף אסטרלי הוענקו לאדם בתקופה הקדם-ארצית המוקדמת של האבולוציה אחרי שהאדמה, בהתאם לשליחותה, עיבדה שלושה עקרונות אלו של ישותו. בואו ונשמור אותם ברורים. הגוף הפיזי של האדם נהיה למבנה מדהים ונפלא, בגלל שהוא עבר דרך שלושה שלבים של שינוי צורה, ביחד עם שלוש התגשמויות מוקדמות של פלנטת האדמה. אם היא היתה נשארת כפי שהיא אחרי גמר תקופת הירח הקדום, היא היתה מחוננת בכל האיכויות הפנימיות שיש לה כעת, אבל לא היתה משתנה בדרך כזו המאפשרת לה להיות לכלי של התודעה עבור האדם הארצי. הגוף הפיזי לא רק שהגיע לשלמות שהשיג בסוף האבולוציה של הירח הקדום, אלא, כתוספת, הוא השתנה ונהיה לנושא של התודעה הארצית של האדם. באותה דרך, לגוף האתרי יש את כל השכלולים שהכיל קודם לכן בתוכו, אבל רק מתחילת אבולוציית האדמה הוא פיתח את הכוחות אשר עשו אותו לנושא של הזיכרון האישי של האדם. הגוף האסטרלי השיג הרבה שכלולים במשך תקופת הירח הקדום, אבל רק דרך התפעול של התהליכים הארציים הוא נהיה למכשיר הבריאה של הקארמה. ה"אני" לבדו נהיה מצויד בכל כוחותיו רק על ידי האדמה. מה שהאדמה לבדה פעלה לתוך ישות האדם נראה רק ב"אני", באגו.
אם כן, מה באמת נוסף לאדם על ידי ה"אני"?
בואו ונשער שהיו לאדם את כל האיכויות והתכונות ששליחות האדמה שתלה בו, אבל לא את ה"אני". כמובן זוהי השערה לא אפשרית בגלל שה"אני" היה צריך בהכרח להיות מוענק לו. אבל בואו ונניח שמבלי לגלות את ה"אני", ישות בעלת איכויות ארציות הכילה את הגוף הפיזי, הגוף האתרי והגוף האסטרלי. אפילו אם זה לא היה אפשרי לפתח איכויות אלו ותכונות אלו על האדמה, ההתפתחות שלהן היתה אפשרית על גופים פלנטריים אחרים, ומדע הרוח היה יכול ללמוד את מצבי הקיום השוררים על פלנטות אחרות. ישות מסוג זה היתה יכולה לגלות תודעה ערה כפי שקיימת אצל האדם, היתה מכילה את יכולות החשיבה, רגש ורצון, אבל לא היתה מקשרת את מחשבותיו, ניסיונותיו, הרגשותיו ואימפולסי הרצון שלו עם תודעת "אני". לישות שכזו, כמו לאדם הארצי, היה זה אפשרי להיות בעלת תודעה, זיכרון, הכוח להחזיק באידיאות ומחשבות בזיכרון וגם בקארמה. מצב כזה לא היה אפשרי באדם הארצי. בואו ונתאר לעצמנו שקיימת ישות מסוג זה. מה יהיה בתוכה? תודעה, זיכרון, קארמה – כפי שהם בתוך האדם. אבל באדם הארצי גם ה"אני" נוכח. אם כן, מה מובא על ידי ה"אני"? מכיוון שקארמה נוצרה, ביסודה, על ידי הגוף האסטרלי, כיצד ה"אני" פועל בתוך הספירה של הקארמה?
מה שמובא על ידי ה"אני" עצמו זה אפילו בעל חשיבות גדולה יותר מאשר הקארמה האנושית. כי הקארמה נשארה קשורה עם האדם. מעשים שנעשו בחיים מסוימים קיימים כקארמה שלו, ויכולים לתת פיצוי בחיים מאוחרים יותר. במציאות זהו הגוף האסטרלי אשר גורם לקארמה להישאר. אבל ה"אני" הוא חזק ומלא און, ישות רוחית. מה שה"אני" יוצר, כגוף אסטרלי יוצר קארמה, אינו נשאר עם האדם אלא מרחיק עצמו ממנו כצורות הנוצרות על ידי מחשבות. בעוד מה שנכתב בקארמה שלו נשאר קשור עימו והוא חודר לתוך השלבים שבאים לאחר מכן של אבולוציית האדמה, משהו אחר – בעל אופי מאוד מוגדר – מובא לידי קיום על ידי ה"אני" האנושי, ועובר הלאה לתוך עולמות אחרים – כפי שזיכרונות עוברים לתוך אתר החיים הקוסמי. כמו שקארמה נכתבת לתוך האסטרליות הקוסמית, כך היצירה של ה"אני" – הצורות שנוצרות על ידי מחשבות ורגשות – נעות הלאה לתוך העולם. הקארמה נשארת קשורה עם האדם. אבל יש יצירות אחרות – היצירה של ה"אני" – אשר מפרידה עצמה ממנו, פשוט כצורות, אשר חיות הלאה כצורות רוחיות ביקום. אם כן, מה יש בתוך האדם שחי הלאה? ראשית זיכרונותיו האישיים. שנית הקארמה שלו. שלישית, הצורות שנולדות ממחשבותיו ורגשותיו. אבל בעוד הוא נשאר קשור עם זיכרונותיו ועם הקארמה שלו, צורות מחשבה אלו מנתקות את עצמן ממנו, וכצורות נהיות בלתי תלויות. הבריאוֹת של ה"אני" חיות הלאה בעולם החיצון כצורות חסרות חיים – אשר למעשה נעות הלאה כצורות.
מנקודה זו נמשיך בהרצאה הבאה.
—————————————————————————————-
- מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑