תפקיד הצבע במעבר הסף

תפקיד הצבע במעבר הסף

ציור מתוך הצבע ככלי לעבודה פנימית

מאת: דניאל זהבי

פורסם ב'חיים האנתרופוסופיים בישראל' גליון 17 מהדורה מיוחדת – מעבר הסף

סף משמעותו גבול. כלומר סוף של דבר מסויים והתחלה של דבר אחר. ישנם כל מיני ספים שכאלו, אדם נמצא על סף הבגרות לקראת גיל 21, או במציאות הישראלית " אני נמצא על סף השחרור מהצבא". אני יכול להימצא על סף התהום הנפערת למרגלותיי כאשר טיפסתי על צוק גבוה, או על סף התמוטטות עצבים ועוד אין ספור דוגמאות אחרות. אך ישנו סף אחד שהוא שונה. זהו הסף שבין העולם החושי לעולם העל חושי. זהו סף הנמצא בין כל המוכר לנו דרך חושינו לבין עולם שאנו רק יכולים ללמוד עליו מאחרים שהתנסו בו. רודולף שטיינר מספר לנו רבות על הנמצא מעבר לסף זה. כל מחקריו נובעים מאותו עולם רוחי הנמצא מעבר לסף תפיסת החושים. הדגש שאני רוצה לתת במאמר זה ממוקד יותר בישות אותה מכנה שטיינר 'שומר הסף'. זוהי ישות הניצבת בין שני העולמות ולא מאפשרת לנו לחוות דבר מהעולם ההוא כל עוד לא נפגשנו איתה ללא מורא. תיאור של מיפגש עם ישות שכזאת נמצאת בהרבה מקומות בספריו והרצאותיו של שטיינר. כאן רק אומר את שישמש אותי בהמשך המאמר. ישות זו של הסף המופיעה מול תלמיד הרוח בחוויותיו הרוחיות הראשונות היא לא אחרת מאשר הוא עצמו. יש לומר שדמות זו איננה סימפטית בלשון המעטה, מדובר על הופעת דמות מפלצתית המשקפת בתוכה עירוב של חיות ואדם הכל בהתאם לשיקוף המוסרי נפשי של האדם המתבונן בה.

דמות זו נחווית כבאה ותוקפת את האדם מבחוץ. הסיבה לכך היא כי בעולם האסטראלי מה שבא אלינו הוא במציאות הרוחית מה שיוצא מתוכנו ומה שיוצא מתוכנו, כמראה או צליל, הוא מה שבמציאות הרוחית בא אלינו. מיפגש מודע עם 'שומר הסף' משמעותו התבוננות ללא פחד בעצמי הניצב מולי. ככל שההכרה העצמית שלי גבוהה יותר מיפגש זה הוא פחות מפחיד ויותר מועיל. דרך מיפגש זה, או מיפגשים אלו, (כי ברגע שהוא מתרחש הוא יחזור שוב ושוב) האדם יכול להגיע להכרה עצמית לאין שיעור יותר גדולה מכל מאמציו לעמוד מול עצמו בהכרה הרגילה. כאן אין לאן לברוח, זוהי התמונה של עצמי על כל הטוב ובייחוד הרע שבה. כל היבט אי מוסרי, כל סטייה או נהנתנות נפשית, כל מגרעת בכוחות הרצון שלי, כל חולשה בכוחות החשיבה שלי, הכל יופיע דרך היצור שהוא בעצם תמונתי!

וכאן אני יתחיל להסביר את הקשר בין הצבע לבין תמונת סף זו, שהיא, אפשר לומר, התמונה הרוחית הראשונה שעלינו לחוות כדי שבהמשך נדע לשים אותה בצד ולהתבונן בעולמות שמעבר ל'וילון' שהיא מחזיקה.

כשאני נכנס לתהליך של ציור מתוך הצבע ללא נושא מוגדר,* כלומר מרשה לעצמי לנוע בצבעים דרך ריתמוס של שבע ללא כל קו מנחה או רישום מקדים, אני מובל ע"י הצבעים לנושא המופיע בפעם הראשונה מול עיניי בסוף היצירה. וכאן בעצם גיליתי שוב ושוב כי הנושא קשור ישירות לחיי נפשי. מצבה של נפשי, החוסר איזון בין רגש רצון וחשיבה והעיוותים השונים הקיימים בה, יופיעו בציור בצורה מרומזת בהתחלה אך יותר ויותר בצורה ברורה בהמשך. היכולת להבין ציורים אלו תהיה תלויה בהכרה העצמית שהגעתי אליה וכן בידע שרכשתי דרך האנתרופוסופיה המאפשר לי לפענח את הציור ולהקיש ממנו את מה שעלי לעבור כדי לייפות תמונה זו של 'שומר הסף' בתוכי.

אם ניקח אדם רגיל שלא נמצא בדרך החניכה ושאינו עושה תהליך של הכרה עצמית, ובדרך מגית כל שהיא או ע"י סמים, נציב אותו מול תמונת הסף שלו בחוויה רוחית, סביר להניח שנזק יגרם. האדם יישרף מבושה, או יברח מעצמו כנשוך נחש ויחשוב כי חלם חלום ביעותים. יותר מזה, הוא ידחיק את היכולת להגיע לחוויה מודעת של הסף לפעמים לעשרות שנים. מצד שני אם אנו מבקשים כשלב ראשון לגעת בתמונה זו שלא דרך חוויה רוחית מפחידה שכזו, ישנה הדרך של ציור מתוך הצבע. קל לנו יותר להפנים את המסרים העדינים בהתחלה של תמונתנו העצמית ולנסות דרכם להגיע להכרה עצמית גבוהה יותר ואז שוב לתת לצבע להוביל אותי לאימגינציות הפנימיות הללו. בצורה זו לאט לאט אנו נמצא את עצמנו בתמונה יותר ויותר ברורה. בהמשך יתכן ויעלו תמונות גם מעבר לסף, תמונות שיספרו לנו על הקשר שלנו לעולם הרוחי ועל העולם העל חושי עצמו. אדם הנמצא בנתיב החניכה וחוויות סף הם לחם חוקו, יכיר במדיום של ציור מתוך הצבע, את הכלי לשיקוף חוויותיו כך שהם מתייצבים מולו גם בעולם החושי. ויותר מזה, וזה אני אומר מניסיון אישי, לפעמים השיקוף התמונתי של חוויה רוחנית שהתרחשה קודם לכן בעולם הפנימי, היא יותר ברורה מהחוויה עצמה במובן שהיא מבהרת חלקים סתומים בחוויה עצמה.

הציטוטים הבאים לקוחים מתוך ספרה של גלאדיס מאייר 'צבעים – גישה חדשה לציור' ** אומנית ששיקפה את הראייה העל חושית שלה דרך התהליך של ציור מתוך הצבע.

" … אם אנו יכולים להתנסות בצבע (רגש) ובקצב (חיים) עד התפיסה הציורית הסופית שלנו, שניתן למצוא אותה על פני הציור או לדמותה כתמונה אתרית, אזי אנו יכולים לחדור לאימגינציה אמיתית וחיה, וליצור משהו חדש לגמרי… הנושא הופך לדימוי ויזואלי ברור המגיע מעבר לסף עולמות הרוח, ואז האמן יכול לקבל ולהגשים זאת בעולם הפיזי תוך הכרת תודה…הנושא בא מבפנים. יש לנו בתוכנו יכולת אינסופית ליצור ציורים, ולציורים יש כוח של חיים וצמיחה. הם באים מעולם הנפש, אך קולטים את הצורות מהעולם הפיזי ויוצרים מהם שפה שעושה אותם מובנות וברורות, אך הגרעין היצירתי שלהם נמצא בעולם הנפש עצמו, שהוא עולם צבע חי. הצבעים מהווים מדרגה שתוביל לעבר העולם העל-חושי האלוהי… נפש האדם צריכה להגיע לעולם הנפש בעזרת מאמציה שלה עצמה…על האדם למצוא את עולמו היצירתי שלו, הוא יצליח בכך בעזרת כוחות האהבה הטמונים בתוך נפשו, וע"י התשובות אשר באות ממרחק. אין בנמצא דרך קלה יותר, אך התשובות אכן באות. זהו הגילוי שעלינו לעשות, כי יש עולם רוחי אמיתי שהוא המקור של האמנות. זהו עולם התומך בכולנו, ולכולנו יש גישה אליו, גישה שהיתה ידועה מאז ומתמיד, אך נשתכחה מלבנו בימים אלה, משום שדפוס חשיבה אנוכי, אינטלקטואלי ונוקשה השתלט זמנית על התודעה שלנו שמטבע בריאתה היתה פתוחה לרווחה… למעשה אמנות של אמת יכולה להפוך לדרך של התקדשות… אם אנו מסוגלים להינשא על כנפי הצבע אל החיים האימגינטיביים האתריים, בליווי מדיטציה ריתמית וציור: אנו יכולים להגיע לתמונת עולם אתרי נייד ומתפשט אשר מדבר שפה מובנת בתמונות שבהן הכל חי."

ישנם מצבים בהם הנפש חווה את עצמה בעוצמה בלתי רגילה. אלו רגעים של חסד. גם אם עוצמה זו יכולה לנטות לצד השלילי , בכל זאת זוהי עוצמה המוציאה את האדם מתוך 'השינה ' שהוא שרוי בה תוך כדי חיי העירות. התפרצויות רגש אלו אם נשכיל לנווטם למישורים של הכרה עצמית , יחשפו בפנינו את תמונות עצמנו הנסתר, תמונות שמהוות שירטוט של היבטים מתמונת שומר הסף הקטן. אם כהרגל אנו עוסקים ערב ערב בניסיון לראות את חיינו בהילוך אחורי כשאנו מביטים מבחוץ על עצמנו בתוך זרימת היום יום שלנו, אזי נגלה את חשיבותם של הרגעים שהזכרתי. עוצמתם משאירה בנו חותם מספיק חזק שמאפשר לזכור אותם בחריפות ובכך להפיק מהם את המירב הדרוש להכרה עצמית הולכת וגוברת. הכרה עצמית ההכרחית לפיתוח אומץ לב בעומדנו בחוויה רוחית מול שומר הסף שהוא בעצם עצמנו .

ציוריו של רודולף שטיינר בכיפות הגיתאנום הראשון שנשרף משקפים בצורה חדה איך מקודש יכול להעביר את חוויותיו הרוחיות לשפה של צבעים המובילים לצורה ולנושא המשקף בבהירות את מה שהיה טמון בנפש לפני כן כפרי מחקריו ב'רשימות האקשיות'.

כל אדם יצטרך, בשלב זה או אחר של חייו האלו או בחיים אחרים, לעמוד בתודעה ערה מול הסף. האנושות כולה היום צריכה להתייצב מול הסף ( שהיא כבר בתוכו) בתודעה ערה. עבודה דרך צבעים מתגלה ככלי המאפשר, בשלב ראשון, לחוות סף זה ללא הפחד האיום של מיפגש אמיתי עם 'שומר הסף'. ציור מתוך הצבע בצורה אימגינטיבית מאפשר לכל אדם, ובייחוד לחניך של מדע הרוח, להגיע בבוא העת מוכן ובשל יותר לחוויה הישירה של שומר הסף.

ניסיוני בעבודה עם קבוצות מראה כי יש איכות אחרת, יעילה ורב מימדית יותר, כשקבוצה של אנשים עוברים יחד שוב ושוב מסע זה של ציור אימגינטיבי. התוצאות נחקרות ע"י כל הקבוצה המביאה את עצמה ליכולת לשאת את התמונות של שותפם לקבוצה. בכל אופן רצוי שאת רוב הציורים הללו נסתיר מעיניים שאינם בשלב שלנו בתוך תהליך החניכה, בייחוד את אלו החושפים את נפשנו הלא בשלה, או שופכות אור על מכשולים העומדים בדרך להכרה עצמית ומודעות.

כך ציור מתוך הצבע מתגלה ככלי אמיתי המאפשר לנו לחוות את הסף ואת שמעבר לו בעודנו תלמידים בלבד, ולאפשר בהמשך חדירה בריאה ואמיצה יותר לחוויית הסף.

———————————————-

* אני ממליץ לקרוא את הפרק בספרי 'דרך הצבע – התפתחות רוחנית נפשית דרך חווית הצבע' הדן בציור מתוך הצבע.

** צבעים – גישה חדשה לציור. גלאדיס מאייר. הוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *