תפילת האל

תפילת האל

משמעותה של תפילת אבינו שבשמיים

רודולף שטיינר

28.1.1907 ברלין GA96

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

ניתן לקרוא גם תרגום מגרמנית של אלישע אבשלום בספר: עיונים אזוטריים כרך 11

היום ברצוני להראותכם באיזו מידה מגלים מערכי-דת, בדוגמאות מסוימות, את היסודות המדעיים-רוחיים הצפונים בהם.

כאן בחפצי לדון באספקט קטן אך חשוב הנוגע בבסיס המדעי-אוקולטי של דתות. אפילו האנשים הפשוטים ביותר בחברה של זמננו מכירים את הרקע הנסתר של דתות כעובדה רוחית המכילה אמיתות עמוקות ביותר. מחקר אמיתות אלה מבהיר לנו מה מלאים חוכמה וגדושי-רזים הקשרים השוזרים-יחדיו את החיים הרוחיים של האנושות.

חשבו אודות התפילה הנוצרית. כולכם יודעים מהי. לעתים קרובות מדברים אודותיה והאנתרופוסופים הוגים תכופות בזיקה שלה להשקפת העולם המדעית-רוחית.

תפיסת עולם מדעית-רוחית זו מביאה לחברי התנועה האנתרופוסופית שיטה נוספת להתעלות הישות האנושית – הנפש האנושית – למגע עם הכוחות האלוהיים הרוחיים, הקוסמיים. שיטה זו היא מדיטציה, שבאמצעותה חווה אדם בתוך עצמו את התכולה הרוחית וקולט משהו ממה שמוענק על ידי רוחות הנהגת העולם הכבירות או על ידי התכנים הרוחיים של ציביליזציות נרחבות שבהן שורה הישות האנושית וכך מזדהה היא עם הזרמים הרוחיים שבעולם.

מדיטציה, אף בדרך הפשוטה ביותר, על אחת הנוסחאות שהובעו על ידי המנהיגים הרוחיים של האנושות, מביאה אל הנפש נוסחה החובקת מחשבה רבת משמעות – לא כל מחשבה מתאימה לכך, כפי שיודעים אתם, אלא אך ורק זו שנמסרה למטרה זו על ידי רוחות ההנהגה של האנושות – וכשאדם מאפשר לנוסחה כזאת לחיות בלב ובהוויה, מסב לו הדבר להתלכד עם הרוחיות העליונה. כוח עילאי שבו הוא חי זורם דרכו. ואם יתמיד באורח סבלני עד לנקודה שבה יאפשר לזרם-עוצמה זה לחזק אותו די הצורך מבחינה מוסרית ואינטלקטואלית, תביא אותו לרגע שבו תוכל תכולת המדיטציה לעורר את הכוחות העמוקים יותר החבויים בנפש אנוש. בסוג זה של מדיטציה ניתן להגיע למספר שלבים, מההישג הפעוט ביותר בכוח מוסרי ועד להישגים עילאיים ביותר בראיה רוחית. אולם זמן, סבלנות ומרץ דרושים על מנת להביא את רוב האנשים, באמצעים אלה, לדרגות גבוהות יותר של ראיה רוחית.

בדרך כלל חושבים את המדיטציה לגישה מזרחית אל האלוהי. במערב, בקהילות נוצריות במיוחד, נטלה התפילה את מקומה. על ידי תפילה בעיקר מתקרב הנוצרי אל האלוהי ודרכה מבקש הוא כניסה אל העולמות העליונים.

ראוי לציין, דרך אגב, שמה שנחשב כיום לתפילה לא נחשב כך כלל בזמנים הנוצריים המוקדמים ופחות מכל על ידי מייסד הנצרות – כריסטוס ישוע עצמו. כי אם היה קורה שמישהו היה נענה ומשאלותיו האישיים, שעל ידי תפילה או תחינה, היו מתמלאים, כי אז מתעלה היה לחלוטין מההשפעה החובקת כל שהתפילה צריכה להסב לה. הוא היה מניח, שהאלוהות מילאה את משאלותיו שלו במקום את הללו של זולתו. איכר אחד יתפלל לאור-שמש עבור יבול מסוים. והשני – לגשם עבור יבול אחר. מה תעשה אז ההשגחה האלוהית?

או שערו בנפשכם, ששני צבאות ניצבים זה מול זה כשכל אחד מתפלל לניצחונו הוא בהניחו שהנימוק שלו הוא הצודק. דוגמא כזאת מבהירה מיד מה מעט אוניברסאליות וחוש-אחווה קשורים לתפילות שנובעות ממאוויים אישיים, ומילוי משאלות כאלה על ידי אלוהים עשוי להשביע רצון קבוצה אחת בלבד של בעלי-תחינות. אנשים המתפללים כך מתעלמים מהתפילה שבה הניח כריסטוס ישוע את גישת הנפש היסודית שחייבת לשרור בכל התפילות: "אבינו – העבר את הכוס הזאת מעלי" אולם, "לא רצוני יעשה אלא רצונך". זוהי הגישה הנוצרית לתפילה.

תהיה אשר תהיה מטרת התפילה – חייב הלך רוח יסודי זה להתפעם בנכונות כצליל יסודי בנפש המבקש, שיגיש תפילתו באורח נוצרי. כשתחינתו תישא אופי זה תהווה צורת תפילתו אמצעי בלבד להתעלות אל הספירות הרוחיות העליונות כדי לחוות באלוהות בפנים הנפש. ויתרה מזאת – כזאת תהיה על מנת לסלק כל מאווי וכל אימפולס רצון אנוכיים. רוח הדברים צריכה להיות כבמילים: "לא רצוני ייעשה אלא רצונך." התוצאה תהיה עליה אל העולם האלוהי ושהייה בו.

השגת הלך נפש זה בתפילה הנוצרית מדמה אותה למדיטציה, אלא שרגש נותן בה אותותיו יותר. במקורה לא היתה שונה התפילה הנוצרית במהותה ממדיטציה. אולם המדיטציה היתה חדורה יותר במחשבה. דרכה הובילו המחשבות של מנהיגי האנושות הדגולים את המודט להרמוניה עם הזרמים האלוהיים הזורמים בעולם. התפילה מגיעה לאותה תוצאה דרך הרגש.

מטרת התפילה והמדיטציה מהווה התלכדות הנפש עם הזרמים האלוהיים בעולם. התלכדות זו במישור העליון ביותר קרויה אונְיוֹ מיסטיקה או ההתלכדות המיסטית עם האלוהות. לעולם לא היתה יכולה הישות האנושית להגיע לזיקה אל הישויות הרוחיות העילאיות אילולא היתה היא עצמה נביעת הרוחי-אלוהי. טבעו של האדם דו-פני הוא, כפי שיודעים אנו, ובו מצויים ארבעת יסודות אנוש הנזכרים תכופות: הגוף הפיזי, הגוף האתרי או גוף החיים, הגוף האסטרלי והאגו [האני]. והנה – בפנים האני תהיה לו האפשרות בעתיד לגלות את שלושת היסודות העליונים יותר: מאנאס, בודהי ואטמה הידועים בלשוננו בשם: רוח-העצמיות, רוח-החיים ואדם-הרוח.

על מנת להבין כיאות טבע אנושי דו-פני זה הבה ונסקור את תחילתו של האדם. מהרצאות קודמות אתם זוכרים שהאדם מייצג עתה מזיגה של שני טבעים אלה – את מזיגת שלושת הפוטנציאלים העליונים יותר (רוח-העצמיות, רוח-החיים ואדם-הרוח) בארבעת היסודות הנמוכים יותר הקיימים (גופים פיזי, אתרי, אסטרלי ואני) שהתפתחו בעבר רחוק, שאותו אנו מכנים בשם: התקופה הלמורית של האדמה. כשאנו מתחקים אחר האדם לאחור מהתקופה הנוכחית דרך התקופות היוונית-רומית, המצרית-חלדית, הפרסית וההודית – של האנושות – ועד למבול האטלנטי האדיר שנזכר במיתוסי-המבול של כל העמים – נגיע לאבותינו אשר חיו על היבשת הקרויה בפינו אטלנטיס שהיתה קיימת בין אירופה לאמריקה של ימינו. הלאה מזה לאחור נגיע ליבשת קדומה שלה אנו קוראים: לְמורְיָה שהיתה קיימת בין אוסטרליה להודו. היה זה באמצע תקופת למוריה זו שההרכב המשולש של רוח העצמיות, רוח החיים ואדם הרוח התלכד עם ארבעת היסודות האנושיים הנמוכים יותר – עם הגופים הפיזי, אתרי, אסטרלי והאני.

בדיבור ישיר נאמר, שבאותו פרק זמן בתקופה הלמורית לא היתה עדיין הישות העליונה ביותר על האדמה הישות האנושית הפיזית כפי שאנו מבינים מילה זו. קיימת היתה מעין מעטפת בלבד העשויה מטבע החיה העליון ביותר – ישות או קבוצת ישויות המורכבות מארבעת היסודות הנמוכים יותר של טבע אנושי. אולם עד אז נחה היתה הישות האנושית העליונה יותר – המהווה את המרכיב הפנימי של טבע אנוש, שנועדה להמשיך התפתחותה הלאה בעתיד באמצעות שלושת היסודות: רוח העצמיות, רוח החיים ואדם הרוח – נחה היתה בחיקה של האלוהות.

על מנת לצייר את במת ההתרחשות של העת ההיא בהמשלה מודרנית פעוטת ערך, נדמה לעצמנו שכל האנשים החיים על האדמה בונים היו לעצמם גופים המסוגלים לקלוט נפש אנושית כפי שספוג קולט מים. דמו לעצמכם כלי ובו מים. לא ניתן לומר היכן מסתיימת טיפת מים אחת והיכן מתחילה שניה ברם – ציירו לעצמכם מספר רב של ספוגים קטנים השרויים במים, כשכל אחד מהם סופג חלק מהמים. מה שהיה לפני כן מאסת מים אחידה מחולק עתה בין ספוגים קטנים רבים. בדומה לכך היה היחס לנפשות אנוש בעת הרחוקה ההיא. לפני כן נחות היו בלעדי האינדיבידואליות בחיק הגורם האלוהי הראשון במעלה, אלא שבפרק הזמן המסוים ההוא קלוּטות היו על ידי גופים אנושיים וחדורות אינדיבידואליות כספוגים אשר במים.

מה שנקלט אז היה הגופים השונים או ארבעת היסודות הנמוכים יותר שהמשיכו להתפתח הלאה לתוך העתיד. במדע הרוחי קרוי דבר זה מאז ומתמיד: המשולש העליון. המשולש והמרובע הפכו לסימבולים ובמיוחד במדרשת פיתגורס ביחס לישות האנושית בהיכנסה להווית הקיום באמצע התקופה הלמורית. התרשים בהמשך מייצג את היסודות המרכיבים את הישות האנושית.

אולם למרכיב העילאי, הנצחי, העובר דרך כל ההתגשמויות הוויה כפולה, כפי שיכולים הנכם לראות. מצד אחד אפשר לראותו כאלמנט בראשיתי, נצחי של האנושות ומצד שני כטיפת ההוויה האלוהית המוענקת על ידי האלוהות ונמזגת לכלי האנושי שלו ארבעה מרכיבים. כתוצאה מכך אפשר למצוא טיפה מהאלוהות חדורת העצמיות והאינדיבידואליות בכל אחד מאיתנו – כישויות אנוש.

אפשר לראות בשלושת המרכיבים העליונים יותר של הישות האנושית – כלומר, במרכיב הנצחי – כשלושת היסודות העילאיים יותר באדם ובד בבד = שלושת היסודות שבאלוהות עצמה. לאמיתו של דבר מהווים שלושת היסודות העליונים ביותר של הטבע האנושי בד בבד את שלושת היסודות הנמוכים ביותר של האלוהות הקרובה ביותר לאדם. מנין יסודות האדם חייב להתחיל בגוף הפיזי, להמשיך בגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני ולאחר מכן – מרוח העצמיות ועד לאדם הרוח. אולם מנין מפורט חופף של יסודות של אותן ישויות אלוהיות שהעניקו טיפה ממהויות נפשן לאדם בפרק הזמן שאודותיו מדברים אנו – בעבר הרחוק – חייב להתחיל ברוח העצמיות להמשיך ברוח החיים ובאדם הרוח ואז להמשיך ליסודות שמעל לאדם הרוח שאודותיהם יכול אדם בן דורנו להגות אך ורק בהיותו תלמיד ההתקדשות.

אתם רואים שניתן לראות בשלושת היסודות של טבע אנושי עליון יותר שלושת יסודות אלוהיים, והיום כך נחשבם, לא כיסודות אנושיים אלא אלוהיים ונתאר אותם בהתאם. היסוד העילאי ביותר בנו שנפתֵח אך בסוף ההתגשמויות הארציות שלנו, או אפשר לומר, לסיום הנתיב הפלנטרי הנוכחי שלנו – קרוי אדם הרוח במונחי המדע הרוחי או האוקולטי. את המהות האוריגינלית של יסוד אנושי זה ניתן להשוות באורח קלוש לאלמנט הרצון שבטבע האנושי של ימינו. השוואה זו איננה מדויקת ומהווה רמז קלוש בלבד. ובכל זאת – האופי המהותי של יסוד עליון ביותר זה מבין היסודות האלוהיים אשר בנו – טבע רצון לו – מעין רצון. אלמנט רצון זה אשר בנו, שהיום הוא מפותח באורח דל בלבד בישותנו הפנימית, ייעשה בנתיב ההתפתחות הממשיכה ומתקדמת אשר לנו – לייסוד שליט בנו.

האדם בימינו מהווה, בעיקרו של דבר, ישות תודעה או תפיסה בה בשעה שרצונו מוגבל מבחינות רבות. הוא תופס את מהות העולם שמסביבו בשלמות, כלומר, עד לדרגה מסוימת – אך אין לו כל שליטה של ממש על כל מה שחודר בו בידע שלו. שליטה על ידי רצונו תהווה התפתחות שלעתיד לבוא והיא תחזק במידה הולכת וגדלה עד שיגיע ליעד המרכזי של הקיום הידוע למדע הרוח בשם "ההקרבה הגדולה" המציינת את כוח הרצון להקרבה עצמית שלמה ולא רק בנטפי קרבן אנוש מאותו הסוג שהאדם מסוגל לו היום ברגשותיו ובכוח רצונו הזעירים הנוכחיים. בעתיד יפתח את הכושר להקריב את כל ישותו באפשרו לה לזרום הישר לתוך סובסטנציה חומרית.

יוכל מי לצייר לעצמו "הקרבה גדולה" זו כביטוי עילאי ביותר של רצון בטבע-אלוהי בדַמותו עצמו לפני ראי שבו נשקפת דמותו. הבבואה מהווה כמובן אשליה, תדמית בלבד. ועתה – המשיכו זאת עד לנקודה שבה תדמו את עצמכם מתים בהקריבכם את הווית קיומכם, את רגשותיכם ואת מחשבותיכם, את עצם ישותכם על מנת להחדיר חיים בבבואה זו. מאז ומתמיד קורא מדע הרוח לתופעה זו בשם: "אמנציה" = "האצלה". אילו באמת הייתם יכולים להקריב הקרבה זו כי אז ברור שלא הייתם כאן עוד, כי הייתם מוסרים את ישותכם כולה לבבואה נשקפת זו על מנת להחדירה בחיים ובתודעה.

כשיש לאל ידו של הרצון לממש את "ההקרבה הגדולה" כי אז הוא בורא למעשה יקום, גדול או קטן, שיעדו מוענק לו על ידי בוראו. כזהו הרצון הבורא אצל הישות האלוהית.

היסוד השני אצל האלוהות = רוח החיים, בזרימתו לתוך האנושות אופיין כבר בהשוואה שנערכה עם הראי, היסוד השני הוא הבבואה הנשקפת עצמה. ועתה תארו לעצמכם ישות פנימית של אלוהות אשר בראה באורח זה יקום. כשהיא עצמה מהווה את מרכזו. אם, למשל, תדמו את עצמכם כנקודה המרכזית בחדר זה כשאתם מוקפים לא רק על ידי פני השטח, כלומר, קירות, תקרה ורצפה, אלא על ידי כדור חלול המשקף את תכולתו – כי אז תראו את עצמכם כנקודה המרכזית המשתקפת לכל העברים, לכל מקום. באורח דומה יכולים אתם לצייר לעצמכם אלוהות, כרצון מרכזי, המשתקפת לכל הכיוונים כשהראי מהווה בבואה הן של האלוהות והן של היקום. כי מהו יקום? אין הוא אלא השתקפות-ראי של הטבע המהותי של האלוהות.

היקום חי ונע כי האלוהות יצקה עצמה לתוכו, האצילה עצמה לפנימו – כאשר האלוהות ממשה את "ההקרבה הגדולה" והיא משתקפת ביקום.

מזיגת חיים והוויה לתוך בבואה נשקפת מהווה תמונה מדויקת של תהליך-בריאה אלוהי זה.

הרצון האלוהי מבטא עצמו ברבגוניות ללא קץ, בהחדירו על ידי כך חיים ליקום כולו. במדע הרוחי מוכר תהליך זה של האלוהות המשכפלת עצמה ברבגוניות ללא קץ בריבוי כפול ומכופל כ-"מלכות" בהיבדלות מן הרצון עצמו. הרצון מהווה את הנקודה המרכזית והשתקפותו את המלכות (או הממלכה). ניתן להשוות, במשמעות זו, את הרצון לאדם הרוח (אטמא) ואת הממלכה או את הבבואה הנשקפת של הרצון – לרוח החיים (בודהי). המלכות מצידה יוצרת את ישות האלוהי ברבגוניות לאין קץ. ראו זאת במלוא האפשרות ולפחות כשהדברים אמורים ביחס למלכותנו, לריבויינו וליקום שלנו.

התבוננו בהתגלויותיה הנראות לעין במינרלים, בצמחים, בבעלי חיים ובבני אדם. הממלכה מתגלה בכל ישות וישות מכל אלה, עובדה שלשוננו אף היא מביעה במונח: "ממלכת המינרלים", "ממלכת הצומח", "ממלכת בעלי החיים" ובכל החלוקות של היקום שלנו. הממלכה מהווה את כל אלה. וכל אחת מהן בנפרד מהווה ממלכה. אם נבחן את כל שפות הפרטים הכלולים בדבר ניווכח לדעת שטבע כולם אלוהי הוא, בכולם משתקפת הישות האלוהית, כשם שהישות המרכזית נשקפת בכדור חלול.

וכך, כשמסתכל משקיף בעולם, במשמעות המחקר הרוחי, הוא רואה את אלוהים המשתקף בכל ישות אנושית המהווה ביטוי ובבואת האלוהי. בסדרות מדורגות של ישויות וברב-גוניות לאין קץ, מופיעה האלוהות בממלכה והישויות ניכרות זו מזו – במשמעות מדע הרוח – בשמותיהן. צופה – המצוי בשלב די מרומם כדי להתבונן בכל הישויות הנבדלות הללו כעל אֶמַנָצִיוֹת או האצלות – נביעות של האלוהי – מסוגל להעניק לישויות אלה את שמותיהן, לתת לכל התגלות והתגלות של האלוהי את שמה.

מכל הישויות אשר ביקום הוגה רק האדם לבדו בשם של כל אחד ואחד מהמרכיבים הנבדלים של הריבוי העצום של הממלכה, באבחנת כל אחד ואחד מהאחרים. הרצון, כפי שציינו, נמשל לאדם-הרוח (אטמא). הממלכה (המלכות) או הבבואה הנשקפת שלתוכה נמזג הרצון, נמשלת לרוח-החיים (בודהי). השלישי מבין שלושת היסודות האנושיים העליונים יותר הנאצלים מאת האלוהי, ושעל ידו נבדלים במהותם המרכיבים השונים של הריבוי העצום של הממלכה ונקראים בשם נפרד – ניתן להמשיל לרוח-העצמיות (מאנאס). המדע האוקולטי של הדתות השונות הורה כך בפשטות מֶה היה הדבר שהאלוהות האצילה וזרם לתוך האדם על מנת להיעשות לבבואתו הנצחית, או לאב-טיפוס לו.

וכך – אם תוכלו לראות עצמכם במצב זה, שאליו עליכם להתנשא בסופו של דבר – מצב אדם-הרוח – כי אז תכירו בטבעו, טבע הרצון.

אם תתרוממו במחשבה לתפיסה מקיפה של נושֵא הרצון[1] – ובמילים אחרות: לרוח החיים – אתם תראו שזוהי הממלכה המייצגת זאת בספירה האלוהית.

אם תתרוממו עד כדי חדירה לתפוס מה מציינים השמות או המושגים או האידיאות של הדברים ברוח – כי אז תראו שזהו השם המייצג תבונה זו בספירה האלוהית.

החוכמה הקמאית אכן מגלה שהאצלת-האלוהות שזרמה לתוך הטבע האנושי על מנת לעצב את מרכיבו הנצחי מכילה שם, מלכות ורצון. וכך אפשר להבחין במה שקרוי המשולש העליון באדם, מרכיב של האלוהי. על מנת להשלים תמונה זו חשבו אודות ארבעת היסודות הנמוכים יותר בטבע האנושי הנכחד. אודות שלושת היסודות העליונים יותר ניתן לחשוב, כפי שאנו יודעים כיסודות האלוהות. את ארבעת היסודות הנמוכים יותר, את יסודות העולם המתכלה, ניתן לראותם כיסודות אנושיים.

חשבו אודות הגוף הפיזי, שאכן מורכב מאותם סובסטנציות וכוחות כעולם הדומם-לכאורה שמסביבו. הגוף הפיזי לא היה יכול להמשיך להתקיים ללא זרימת חומר וכוחות לתוכו מהעולם הסובב אותו. הגוף הפיזי מהווה, במשמעות מדוקדקת, מסלול פתוח מתמשך לכל אשר מצוי בו. לתוכו ומתוכו זורמות ללא הרף סובסטנציות המצויות לרגע בעולם שמחוצה לנו ובמשנהו בקרבנו. במהלך שבע שנים, כפי שמזכירים אנו בהקשרים אחרים – מתחדש כל ההרכב החומרי של גוף אנוש. באף אחד מכך לא מצויות הסובסטנציות שהיו בקרבכם לפני עשר שנים. אנו מחדשים כל הזמן את סובסטנציות גופנו הפיזי. מה שהיה בנו לפני כן מצוי עתה באיזשהו מקום אחר, כשהוא מפוזר מחוצה לנו בטבע. משהו אחר בא במקומו לתוכנו. חיי הגוף תלויים בזרימה פנימה והחוצה זו של חומר.

כשם שבוחנים היינו את שלושת היסודות האנושיים העליונים וראינום כמרכיבי האלוהות, כך יכולים אנו לראות בארבעת יסודות טבענו הנמוך יותר – מרכיבים של טבע אלוהי.

את הגוף שלנו ייתכן לראות כמרכיב הסובסטנציה הפיזית של כוכב הלכת שלנו. הסובסטנציה שלו נלקחת מכוכב הלכת החומרי ולאחר מכן מוחזרת אליו. גם את הגוף האתרי ייתכן לראות כחלק מהסביבה המקיפה אותנו כאן, וכן את הגוף האסטרלי.

חשבו אודות הגוף האתרי והגוף האסטרלי גם יחד. הגוף האסטרלי, כפי שאתם יודעים, מהווה כלי-נושא כל המצוי באדם כאימפולס, מאווי ורגש, כל אשר מתנחשל מעלה ומטה בנפש כשמחה וצער, הנאה וכאב. הגוף האתרי, לעומתו, מהווה כלי-נושא, המהווה ומחזיק בפנימו את תכונות הנפש המתמשכות זמן רב יותר.

לעתים קרובות אני משווה את התפתחות הגוף האתרי למחוג השעות והגוף האסטרלי למחוג הדקות שבשעון. הבדל עצום קיים בין מה שידעתם וחוויתם כילדים בני שמונה שנים ולבין מה שיודעים וחווים אתם עתה – זאת אני מזכיר לכם בהזדמנויות שונות. אתם למדתם כה הרבה, רכשתם ה הרבה מושגים בפרק הזמן שעבר מאז. רב ממה שקלטה נפשכם משמחה ומצער עזב אותה ובעצם חלף עבר אותה. מה שונות חוויות ארעיות יחסית אלה מיסודות אנוש כמו מזג, אופי ונטיות המתמידות וממשיכות להתקיים.

אתם תגלו, למשל, שאם היה לכם נטיות אמוציונאליות בהיותכם ילדים ייתכן ועדיין מצויות הן אצלכם בשנים מאוחרות יותר. רוב האנשים נוצרים במשך חייהם אלמנטים בסיסיים כאלה בטבעם. לשם התגברות על תכונה קבועה יחסית בטבעם. לשם התגברות על תכונה קבועה יחסית שבמערך הגוף האתרי נוסדו ההתאמנות וההתפתחות הרוחנית. הואיל וכפי שמודגש תכופות, התאמנות כזאת איננה עניין לידע תיאורטי בלבד. התלמיד מבצע המון, אכן, אם הוא משנה תכונת מזג אחת שאליה נטיה לו, בהאיצו על ידי כך את מחוג השעות של שעונו ולוּ אך מעט.

מה שמתפתח באיטיות בדרך זו – נטיותיה המתמשכות של ישות אנוש, תכונות מזג המחזיקות מעמד זמן רב, הרגלים מתמידים – אל אלה מושרשים בגוף האתרי, מה שמשתנה במהירות, על ידי קיטובו, בדרך מחוג הדקות, שורשו בגוף האסטרלי.

ביחסו עובדות אלה באורח מעשי לישות אנושית בסביבתה, בחייה בעולם החיצוני – נותן הצופה דעתו לקשרי האדם לתקופה שבה הוא חי. לעם, למשפחה, שכולם מתגלים בהרגליו, במזגו ובנטיותיו המתמשכים.

ניתן להכיר תכונות קבועות ויציבות יחסית אלה לא רק באדם עצמו אלא בכל מה שקשר לו עמו בדרך כלשהי: במשפחתו, בעמו וכן הלאה. אינדיבידואלים נבדלים של עם ניתן להכירם דרך הרגליהם ומזגיהם המשותפים.

אינדיבידואל שברצונו לממש התפתחות רוחנית עליונה, לגלות את טבעו העליון – חייב לשנות את נטיותיו והרגליו היסודיים. אדם כזה קרוי "חסר בית" בטרמינולוגיה של מדע הרוח, משום שהוא חייב לשנות את גופו האתרי שדרכו הוא קשור – מלבד להתפתחות עליונה זו – לעמו שלו.

החיים בקהילה מגלים אף זאת, שהתכונות הקושרות אדם למשפחה או ללאום, שמניעות אדם לחוש קרבה ולקשור יחסים עם אנשים אינדיבידואלים בעם – דומות אף לתכונות שניתן להבחין בהן באורח נרחב בתקופתו של אותו אדם. אילו נכנס לחייכם יווני קדמון, כי אז היה לכם ולא אך מעט מהמשותף. גופו האתרי יהא כה שונה משלכם. ישויות אנוש מבינות זו את זו דרך תכונות משותפות בגופיהן האתריים.

בגוף האסטרלי מקור יכולתו של אדם להגביה עצמו בנכונות יתר מתכונות מסוימות הקושרות אותו לחיים משותפים עם זולתו, ולבסס עצמו כאינדיבידואל נבדל במשפחתו, ובעמו, כך שאין הוא מהווה צרפתי או גרמני בלבד או חבר במשפחה, אלא ניצב כאינדיבידואליות ייחודית בתוך העם, המשפחה וכן הלאה. וכך יוכל להתעלות על סך מאפייני עמו. תכונות אלה שהוא מתגבר עליהן מושרשות בגוף האסטרלי. הגוף האסטרלי נושא אותן. הגוף האסטרלי נראה כנושא יותר ממה שהוא אינדיבידואלי ואישי באדם.

וכך קורה, שחטאים המתבצעים על ידי הגוף האתרי גורמים לאדם שיחטא כנגד מרעיו בשל נטישת אותם התחייבויות ותנאים המאפשרים קיום חיים חברתיים ביניהם: בין אדם לרעהו. מצד שני – חטאים בעלי טבע אינדיבידואלי יותר – מעשיו השגויים של האדם כאישיות נבדלת – נובעים מתכונות שבגוף האסטרלי.

המינוח של מדע הרוח למעשי עוול כנגד הקהילה הוא חוב – ומקורם של הללו בגוף אתרי פגום. חוב או עוול נובעים מתכונות פגומות בגוף האתרי, בה בשעה שאלמנט פגום בגוף האסטרלי מוליך למה שמדע הרוח מקשר מחשבתית למילה פיתוי – העמדה בניסיון. אדם הנכנע לפיתוי מוצא עצמו אשם או נכשל.

גם האני, האישיות המהותית, עלול לשגות. סיפור גן-העדן מרמז על סוג החטא שהאני עלול להתדרדר אליו.

הנפש העליונה של ישות האדם נעשתה לאני לכשירדה מחיק האלוהות ונכנסה בפעם הראשונה לגוף ארצי. נפש זו נספגה על ידי הגוף הארצי כטיפת מים על ידי ספוג. הנפש העליונה, או האינדיבידואליות, יכולה לחטוא בתוך האני. משגי-אני אלה השונים מהללו הנובעים מתכונות שליליות בגופים האתרי והאסטרלי והמתרחשים מעצם עובדת השגת האדם עצמאות. על מנת לעלות בהדרגה, בתודעה מלאה, לחירות ולעצמאות, היה על האדם לעבור דרך אנוכיות, אגוצנטריות. כנפש מהווה הוא צאצא לאלוהות שאינה מסוגלת להיות אנוכית. איבר של אורגניזם לעולם לא ידמה עצמו כעצמאי. אילו מדמה היתה האצבע את עצמה כעצמאית כי אז מתנתקת היתה משאר היד ומתייבשת וקמלה לה.

העצמאות, שכה נחוצה היא להתפתחות האנושית ואשר תגיע למלוא משמעותה כשטבעה היסודי יהיה חוסר אנוכיות, מקורה באנוכיות. כשאנוכיות זו נכנסה לגוף האנושי נעשה האדם למבקש-אחר-עצמו, לישות אגואיסטית. האני הולך כמובן, אחר נטיותיו של הגוף. האדם "אוכל" את זולתו, הולך אחר אימפולסים או מאוויים אנוכיים כשהוא סבוך לגמרי בתחומו הארצי כטיפת מים בספוג.

סיפור גן העדן מראה את האינדיבידואל השרוי במצב שבו עלול הוא לחטוא מעצם היעשותו לאינדיבידואל, לישות עצמאית באמת, בה בשעה שלפני כן היה נוטל את אשר היה זקוק לו מהיקום, כטיפת מים בודדה שבתוך מסת-מים השואבת את כוחה מהמסה. הרי שעתה כאינדיבידואל בעצמאות מלאה, נובעים כל האימפולסים שלו מעצמו.

אכילת התפוח בגן-העדן מורה על סוג זה של משגה הנובע מעצמאות. יש לציין שהמילה הלטינית "מאלום" פירושו "רוע" והן "תפוח". כל המשמעויות האמיתיות של מילים – בתנאי כמובן, שיש להן רקע מדעי רוחי – קשורות לעומק באורח פנימי. מדע הרוח לעולם לא ישתמש במילה "רוע" לחטא כלשהו שאינו נובע מהאני. הרוע הוא "חטא" שמקורו באני. חוב או עוול מהווים חטא הנובע מגופו האתרי של אדם ביחסיו החברתיים עם זולתו. פיתוי עשוי להתקיף את הגוף האסטרלי כשזה עלול לשגות באורח אינדיבידואלי, אישי.

פגם בגוף האתרי = חובות או מעשי עוול

פגם בגוף האסטרלי = העמדה בניסיון (פיתוי)

פגם באני = רוע

תנו דעתכם לזיקה שבין ארבעת היסודות הנמוכים יותר שבטבע האדם לסביבתם, כלומר, לתנאים הפלנטריים שמסביבם. הגוף הפיזי קולט כל העת סובסטנציה פיזית כתזונה. וכך מכלכל הוא את קיום עצמו. חיי הגוף האתרי בתחומם שלהם אפשריים לאדם כשחייו החברתיים תקינים ביחסו לאנשים שאליהם הגיע או שעמם גדל. הגוף האסטרלי נשמר על ידי התגברות על פיתויים. האני נשמר ומתפתח באורח נכון על ידי אי-כניעה ל'רוע' מאיים.

ועתה – הציבו לנגד עיני רוחכם את הישות האנושית כולה: את המרובע הנמוך יותר ואת המשולש העליון יותר, כך שתוכלו לומר: באדם אינדיבידואלי מצויה טיפה מהאלוהות. הוא מתפתח לכיוון האלוהות בגלותו את הטבע העמוק ביותר של דביר ישותו. בהביעו כלפי חוץ את הטבע העמוק ביותר של דביר ישותו הוא מגלה שהנה שינה בטרנספורמציה, על ידי התפתחות הדרגתית, את ישותו שלו למה שהנצרות קוראת לו בשם: "האב". מה ששוכן חבוי בנפש אנוש ומרחף לפני האנושות כיעד כביר, קרוי "האב שבשמיים".

מי שבחפצו להגיע לשלב התפתחות זה חייב להיות מסוגל להביא את המשולש העליון שלו ואת המרובע התחתון לנקודה שבה יוכלו לתמוך די הצורך בגוף הפיזי. על הגוף האתרי להתקיים מבחינה חברתית כך שיוצב איזון כנגד כל מה שקיים בפנימו כ-"חוב". אל לו לגוף האסטרלי לכלות מחמת "ההעמדה בניסיון" – הפיתויים. ואל לו לאני להתדרדר ולשקוע ברוע. על האדם לשאוף כלפי מעלה אל האב שבשמיים – דרך שלושת היסודות העילאיים: השם, המלכות והרצון.

יש לחוש את השם עד כדי לקדשו. הביטו סביבכם. כל הדברים ברבגוניותם מבטאים את האלוהות. כשאתם מכנים כל דבר בשמו, משבצים אתם אותו במערך האלוהי של העולם. על ידי כך שרואה אתה בכל דבר ובכל ישות בסביבתך, שנתת להם שם, המגלם בתוכו איבר מהישות האלוהית, מסייע אתה לקדש כל איבר ופריט. מקדש אתה כל דבר ודבר. מתפתח אתה לתוך המלכות המהווה האצלה מהאלוהות. מתפתח אתה כלפי מעלה אל הרצון המהווה את אדם-הרוח ובעת ובעונה אחת את יסוד האלוהות.

חשבו עתה על מודט המתמקד כולו במשמעות זו של התפתחות אנוש ואשר בחפצו לכנס משמעות זו שבשבעת היסודות של האבולוציה הרוחית של האדם – לשבע בקשות תפילה. כיצד יתפלל? על מנת להביא את יעד התפילה יהיה עליו להתחיל לפני שיאמר את שבע הבקשות, כך:

  • אבינו שבשמיים –

בצורת פניית-כבוד זו נוגע האדם בתשתית העמוקה ביותר של הנפש האנושית, ביסוד הפנימי ביותר של הישות האנושית, שהתורה האזוטרית הנוצרית מאפיינת אותו כמלכות הרוח. זיקת שלוש הבקשות הראשונות שלאחר פניית-כבוד נאצלה זו מתקשרת לשלושת היסודות העליונים של טבע אנוש, לסובסטנציה האלוהית שבאדם:

  • יתקדש שמך – תבוא מלכותך – ייעשה רצונך –

ועתה נעה התפילה מהרוחי ואל הממלכה הארצית:

  • ייעשה רצונך כמו בשמיים כן בארץ –

ארבע הבקשות האחרונות קשורות לארבעת היסודות הנמוכים יותר בטבע האנושי. מה יאמר המבקש בהתייחס לגוף הפיזי שייתמך בתוך החיים הפלנטריים?

  • את לחם חוקנו תן לנו היום –

ומה יאמר ביחס לאחזקת הגוף האתרי?

  • סלח לנו את חובותינו כאשר סלחנו גם אנחנו לחייבנו –

ומה עליו לבקש באשר לגוף האסטרלי?

  • ואל תביאנו לידי ניסיון! –

וביחס לאני?

  • חלצנו מן הרע –

שבע הבקשות של תפילת האל מבטאות את העובדה שנפש אנוש בעלותה באורח נכון אל הרצון האלוהי, מבקשת את התפתחות שבעת האלמנטים בטבע אנוש כדי שיתאפשר לו לאדם למצוא את נתיב החיים הנאות שלו ביקום, את ההתפתחות של כל שבעת האלמנטים הללו באורח נכון.

דרך תפילת האל עשוי המבקש להתעלות, בהביעו אותה – להבנת המשמעות המלאה של התפתחות טבע אנוש בו שבו שבעה יסודות. ומכאן, שאפילו כשמביעי שבע בקשות אלה הם אנשים פשוטים ביותר, שאינם מבינים אותם כלל – מביעות עבורם בקשות אלה את השקפת מדע הרוח ביחס לטבע האנושי.

מקור כל הנוסחאות למדיטציה בחברות הדתיות שבעולם רחב הידיים במהלך ההיסטוריה – במדע הרוח.

בחנו כל תפילה כנה שקיימת – מילה במילה – ואתם תיווכחו לדעת שאין היא מהווה מלל שרירותי של אוסף מילים. מעולם לא הלכו אחר אימפולס עיוור כדי לחרוז יחד כך וכך מילים יפות. כלל וכלל לא. אדרבא – בני אדם חכמים וגדולים אימצו לעצמם נוסחאות תפילה אלה, מלומדי החוכמה הקרויים עתה בשם: המדע הרוחי. כל תבנית אמיתית של תפילה נולדה מידע חשוב זה. המקודש הגדול שייסד את הנצרות – כריסטוס ישוע – נצר ברוחו, והיו לנגד עיניו שבעת היסודות של הטבע האנושי כשלימד תפילתו.

כך ערוכות כל התפילות. אילולא כך היה, כי אז לא היתה משתמרת עוצמתן ללומדן במשך אלפי שנים. אופן היותן ערוכות כך אפקטיבי הוא ואפילו בין אנשים פשוטים שאינם מבינים, ולו במעט, את המשמעות העמוקה של המילים. על ידי המשלת חיי אנוש להתרחשויות בטבע תיעשה בקשה זו של המתפלל הכן למובנת אף לפשוטי-אדם. התבוננו בצמח. מהנה הוא אותכם על אף וייתכן ואין אתם יודעים דבר כלל אודות החוקים האוניברסאליים החשובים שלפיהם נתהווה קיומו. הנה הוא לפניכם ומסב להתעניינותכם בו, אך הוא לא היה נוצר לעולם אילולא קיימים היו חוקים ראשוניים-נצחיים שלפיהם זרמו לפנימו כוחות-דרושים לבריאה. אין כל צורך לבעלי טבע פשוט לדעת חוקים אלה, אך אם על צמח להיברא עליו להתהוות לפיהם. באורח ציורי אין משמעות של ממש לשום תפילה שאינה נובעת מהמעיין הראשי של החוכמה – הן עבור המלומדים והן עבור האנשים הפשוטים.

כעת, בתקופה זו, ניתן להוליך את הללו שבמשך זמן כה רב התבוננו בצמח ונהנו ממנו – אל החוכמה שבחוקים אוניברסליים כבירים אלה. במשך אלפיים שנה מתפלל היה הנוצרי כדרך שמסתכל אדם בלתי-מלומד בצמח. מגיע הזמן שבו יכיר בכוח שבאותה תפילה שנביעתו במקור החוכמה העמוק שממנו נתהוותה. כל תפילה, ובמיוחד תפילה זו שבמרכז החיים הנוצריים, תפילת האל – מביעה חוכמה קדומה זו.

כשם שהאור מתגלה בעולם בשבעה גוונים והקול היסודי בשבעה צלילים, כך מתבטאים חיי הישות האנושית ששבעה מרכיבים לה והשואפת כלפי מעלה אל אלוהיה – בשבעה רגשות-התעלות המתייחסים לטבע אנוש ששבעה יסודות לו והמובעים בשבע הבקשות שבתפילת האל.

אם כן, תפילה זו מבטאת בנפשו של האנתרופוסוף, את מהות האדם ששבעה יסודות לו.

—————————————————————————–

  1. [אדם הרוח = הרצון הוא אדם הרוח, ונושא הרצון =רוח החיים – המתרגם]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *