שפתה של האמנות – עולמות על גבי עולמות

שפתה של האמנות עולמות על גבי עולמות

מאת גלאדיס מאייר

תרגם: דניאל זהבי

אודות המחברת

גלאדיס מאייר היתה אמנית ורואה רוחית, שהמפגש עם רודולף שטיינר באנגליה שינה את כל חייה האישיים והמקצועיים (כציירת מקצועית). היא הגיעה ללמוד בדורנאך שבשוויץ כששטיינר היה עדיין חי, ולאחר מכן היתה מבין המייסדים של בית הספר ללימוד ציור אנתרופוסופי באנגליה. בספריה הרבים בנתה גלאדיס מאייר דרך של התפתחות רוחנית דרך עולם הצבעים. רגישותה המיוחדת הכשירה בה את היכולת לתת לתלמידיה את הכלים לעבודה הפנימית ולעבודה האמנותית. בעברית יצאו לאור מפרי עטה מספר ספרים:

אמנות ביחס לחיים החברתיים

צבעים ונפש האדם

צבעים – גישה חדשה לציור

צעצוע שהיה יקר בעיני בילדותי, הגיע אלי מן המזרח וכנראה אצר בתוכו משהו מחוכמת המזרח. כדור עץ חלול מגולף יפה, שאפשר להפרידו לשני חצאים, ובתוכו כדור שני קטן ממנו, ובתוכו כדור שלישי קטן ממנו, וגם רביעי. אינני זוכר אם היו יותר מכך. בכדור האחרון היתה דמות כלשהי, והכדור הקטן ביותר שימש לה מעין עריסה.

זוהי התמונה שיש לי כיום על האדם בעולם, האדם שוכב בעריסת העולמות שהוא מבקש לחקור עתה. לאחר שפיתחנו סוג מסוים של חשיבה על הארץ במהלך המאות האחרונות, על בסיס חוקי המספר, המידה והמשקל, אנו נוטים לטפל בבעיה רק בעזרת מחשבות אשר טבועות בחקר הארץ, למשל אנו ממקדים טלסקופים חזקים לעבר החלל החיצון, בונים חלליות כדי שנוכל להגיע פיזית לירח ומתכוונים להרחיק גם לכוכבים רחוקים יותר. העולמות האחרים מעניינים את כולנו, אך רק בדרך המחשבה הזאת, הרואה את הכל מנקודת המבט של עולמנו. בימי הביניים תפסו בני האדם את מערכת כוכבי הלכת בצורה שונה, ואנו נשוב לדון בכך בהמשך.

במסלול אחר נמצאים עולמות אחרים שאנו צריכים לגלות, והם זוכים להיחקר מחדש, הכוונה היא להתבונן פנימה לתוך התודעה ומחשבות האדם. מדובר כאן במחקרים פחות הרפתקניים, אך הם יוכחו כמעוררים לכוננות. גם האדם עצמו הוא סוג של יקום אשר מכיל מספר רבדים של אישיות. הפסיכולוגיה מנסה לחקור את הרבדים האלה, אך חסרים לה אמצעים מתאימים והיא אף לא נחלה הצלחות מרשימות בכך. החוקים הפנימיים של המבנה הרוחני והנפשי של האדם רחוקים מהישג יד הרבה יותר מהחוקים החיצוניים של המרחב, וגם שיטות המחקר ההוגנות הן מטעות ומוליכות שולל. החוקים הפיזיים של הדם, העצבים והמוח מגלים משהו, אך זה לא מספיק. הפסיכולוגיה עדיין צריכה ללכת כברת דרך ארוכה עד שתהיה מודעת יותר לנפש ולרוח באדם.

יש עולם אחר אשר מופיע, כאשר אדם עומד בחדר מלא ב-300 או יותר תמונות, אשר אדם אחד בלבד יצר, כמו בתערוכת הציורים של ג.אפלבי. כאשר אתה מוקף בצבעים שאתה מזהה כאופייניים לנפש היצירתית אשר יצרה אותם, הרושם המתקבל עשוי להיות רבגוני, אך דבר אחד הוא יוצא דופן. כל העושר הזה של צבעים ודימויים, הטיפול האוהב שהוענק, מגוון הנושאים, הדמיון העשיר אשר יצר אותם – כל אלה הם תמונה מורכבת של עולם-הנפש של האמן, אשר התפתחה הודות למסירות ולהתלהבות שהשתרעו על חיים שלמים, והפכה לצורות יצירתיות של אמנות. אפשר רק להשתומם לנוכח המסירות וההתלהבות אשר פרנסו את הנפש למשך זמן ארוך כל כך ויצרו כה הרבה. אפשר להתענג על התוצרים וחייבים לתהות, מאין בא כל הדמיון הזה.

כל אמן יוצר ציורים אשר מתאימים לעולמו הפנימי בדרך זו. הפסיכולוגים מזהים משהו כאשר הם מתבוננים בשרבוט תת-הכרתי פשוט של המטופל, וכן בהתנסותו באמנות יצירתית. הנפש לא יכולה להסתתר בתוך האמנות, כי היא שפתה.

מדע הרוח מאפשר לנו להיטיב להבין, כיצד העולמות שאנו מכילים בחיי-הנפש שלנו, והעולמות של כוכבי הלכת הסובבים אותנו, קשורים זה לזה, וכיצד נחשפים עולמות על גבי עולמות ביצירותיהם החשובות של רבי-האמנים של כל הזמנים, אך גם אצל כולנו, בתור מי שנוטלים חלק בספירות הפנימיות והחיצוניות של ההתנסות והחוויה, ובעזרת האמנות אנו יכולים לבטא את החוויות האישיות והפרטיות שלנו. אין אדם קיים כנפש חיה על פני האדמה, אשר אין ברשותו חומרים של חוויה אימגינטיבית. יתכן שלא ניחן בכישרון לבטא את עצמו, או בהתלהבות ובלהט הדרושים למחקר, אך החומר עצמו שממנו הוא עשוי, מכיל את כל הדרוש לשם כך. המידה שבה הוא יכול לבטא את הדברים בתחום אמנות זה או אחר היא עניינו הפרטי.

אתה יכול לתאר לעצמך את כל העניין בשתי דרכים: העולמות הפנימי והחיצוני, הם שוכנים בתוכנו, ואנו מוקפים בהם. העולמות החיצוניים ממלאים אותנו בפליאה ויראה אינסטינקטיבית. סרט שראינו לאחרונה, זה בא מהחלל החיצון, מבטא זאת היטב. העולמות הפנימיים מפתים יותר, אך גם בהם טמונות סכנות של חוסר איזון, אנוכיות, תשוקה לוהטת וחוסר בטחון רגשי אשר נחשפים בצורה ברורה באמנות המודרנית. כדי להיטיב להבין את שתי הספירות האלה אנו פונים למדע הרוח.

הגוף הפיזי של האדם הוא החלק הקטן ביותר של ה'עצמי' שלו. אין זה מוריד מחשיבותו. הגוף הוא כלי מופלא בעזרתו אנו חיים על פני האדמה. הבריאה שלו ארכה אלפי שנים, וכל ההיסטוריה והפרה-היסטוריה של כדור הארץ גלומים בצורותיו, אך מה שאנו רואים בעינינו הוא רק חלק קטן מהרכב העולמות הכלולים ביצור האנושי.

ליאונרדו תיאר זאת בצורה ציורית ואנו יכולים לשכלל במקצת את התרשים במושגים של עולם הרוח. אנו יצורים הבנויים מארבעה מימדים: פיזי, אתרי, אסטרלי ואגו. את הגוף הפיזי חודר ומקיף דבר מה, אשר אם חושבים עליו מבחינה מרחבית אין הוא יכול להיות כלול בצורה האנושית. הוא מתפשט מחוצה לו כגוף של כוחות-חיים: הגוף האתרי: הכוכב בעל חמשת הקודקודים בתרשים מייצג את החלק היחסי שלו בהשוואה לגוף הפיזי. המחומש המחבר את הקודקודים יכול לייצג את הנפש עם הרגשות והתחושות. המעגל המקיף את הכל יכול לייצג את האגו.

ניתן להרגיש את האגו של יצור אנושי אחר מעבר לגבולות המרחב. שחקן גדול אשר נכנס לבמה כמעט ממלא אותה עם האגו שלו. נואם דגול יכול לעשות כך באולם גדוש אנשים. האגו של חניך יכול להתפשט מעבר לקירות. בכולנו קיימים כל ארבעת העולמות האלה, שבהם אנו חיים כתינוקות ברחם או כיצורים יצירתיים בוגרים. זה עניין של דרגה.

גם העולמות החיצוניים פתוחים בפנינו, אמנם רובנו לא יוצאים במסעות לחלל, אך אנו יכולים להרחיב ולפרוש את מחשבתנו. בספרו של רודולף שטיינר מדע הנסתר אנו מתוודעים למבנה דומה למיקרוקוסמוס באדם במקרוקוסמוס של היקום. כדור הארץ הקטן שלנו מוקף גם הוא על ידי גוף של כוחות חיים אתרים החורגים מעבר לגופו המוצק בערך עד לספירה של הלווין שלו – הירח. אנו יכולים כבר להגיע היום לירח, ולהתנתק בכך מכוח הכבידה של כדור הארץ, אך אנו יכולים להגיע לירח מהר יותר בתודעה שלנו מאשר בעזרת טילים, חלליות וכו'. אנו עושים זאת מידי לילה, אך בחוסר הכרה. אף על פי כן, החוויה האתרית הזאת מעניקה לנו פנטסיה אימגינטיבית של יצירת תמונות.

הקדמונים התנסו בחוויות של עולמות כוכב אחרים, וגם כיום יש אנשים פרימיטיביים אשר מסוגלים להתנסות בכך, למשל הבושמנים בדרום אפריקה. הם מאמינים שהירח הוא צייד כל יכול אשר מבשר את בואו. לורנס ואן דר פוסט תיאר זאת בלב הצייד. העמים הקדומים היו מודעים לעולמות של כוכבי הלכת, המאוכלסים ביצורים, אשר לא גורמים לנו פחד, כי אם יראת כבוד, בזכות המתנות שהם מעניקים למין האנושי. הספרות הקדמונית מלאה בספורים על היצורים האלה, אך כיום אפשר למצוא אותם באמנות בלבד. רודולף שטיינר מתאר בשירו הנפלא צאצא של כל העולמות את יחסם לאדם.

כך אנו מגיעים לתמונה חיה של האסטרליות של כדור הארץ, או גוף-הנפש, הפעיל עם יצורים עליונים. כאן נפגשים האסטרונומיה והאסטרולוגיה. לדברי רודולף שטיינר האסטרולוגיה היא המדע העתיק ביותר בעולם, אך בצורתו הנוכחית רק חלקים ממנו מקובלים. באחד הימים אסטרוסופיה (חוכמת הכוכבים) חדשה תהיה המדע החשוב מכל.

האגו עבור האדם הוא כמו השמש עבור הירח. בזכותו אנו חיים. בזכות האור שלה אנו הופכים ליצורים מודעים. אם רוצים להציג את ההשוואה בתרשים, לא מספיק שנזהה 4 ספירות, אלא 7 ספירות של כוכבי הלכת הסובבים אותנו, וכל אחד מהם חודר לארץ עם כוחותיו. השמש חודרת ומקיימת לא רק את הארץ, אלא את כל הכוכבים במסלוליהם.

כל אלה שימשו חומרים של החוכמה הקדמונית. תוך כדי החצנת המחשבה וההגות נעשינו חכמים ופקחים מאוד, אך איבדנו את החוכמה הקדומה, ומה גילינו במקומה?

מרחפת מעלינו סכנה של השמדה עצמית ושל השחתת עולמנו ואנו עושים זאת בדרכים רבות מספור; אנו מרעילים את עולמנו בכימיקלים, מנצלים עד תום את כל משאביו והופכים אותו בכך למדבר שממה, מנפצים אותו עם ביקוע גרעיני, מחריבים אותו במלחמות, דוחפים אנשים ונשים להתאשפז בבתי משוגעים, או להתאבד, בגלל שכל משמעות החיים הלכה לאיבוד, יולדים ילדים מעוותים או בעלי מום; דבקים בחיים גשמיים, וזונחים כל צורת חיים בעלת משמעות. מכל אלה מצטיירת תמונה עגומה, אך למרבה הצער כולה אמת.

בנפש האמן משתקפים הדברים האלה וזועקים לחשיפה, אך למען האמת אי אפשר להסתפק בחשיפת הבעיות, יש לאתר גם את הפתרונות לבעיות אלה, את כוחות הריפוי שיכולים לשמש כתרופות נוגדות.

במרכז כל העולמות ניצבת 'רוח האנושות', רוח זו נולדת מחדש עם כל לידת ילד קט, ונאבקת להגיע לבגרות בחיי כל אדם, היא מכותרת בכוחות נגדיים אשר מפריעים לה, אך מכותרת בצורה הדוקה יותר בכוחות מיטיבים אשר רוצים לעזור.

האם יש מקום שבו יכול להתרחש הקרב למען הבגרות והבשלות, זולת האגו הינקותי של האדם, והאם יש מקום שבו הוא יכול להיחשף בעוצמה כה רבה, זולת האמנויות? מאין באות האהבה וההתלהבות אשר מפרנסות אותו? את התשובה נמצא בדבריו של רודולף שטיינר:

"צאצא של כל העולמות! צורתך צורת אור,

אתה ממוסגר ומרותק על ידי השמש, יחד עם כוח הלבנה,

ניחנת במזמורים מאיצי-חיים של כוכב מרס

ובאיברי תנועה זריזים מכנפי מרקורי

אתה מואר בחוכמתו של יופיטר המלכותי

ושופע חן מחביבותה של ונוס

נאמנותך נלקחה מהעולם הישן של שבתאי הרוחני

וגם עולם הזמן והמקום מקדש אותך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *