שנים-עשר הלילות הקדושים 2014-2013

שנים-עשר הלילות הקדושים

התבוננויות מאת: קריסטינה קיין

2013-2014

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי

לאתר עם ספריה של קריסטינה קיין:

https://www.facebook.com/EsotericConnection/app_191387770912394

הלילה הקדוש הראשון – 24-25 לדצמבר

גדי

*****

האם אנו ראויים להשתתף בלידה זו? אולי הסיבה שבגללה הילד ישוע נולד באורווה צנועה היא כדי להזכיר לנו שזה בסדר לקבל בברכה לידה זו בנפשנו, למרות שאנו מודעים לחולשות שלנו, לפגמים ולתשוקות שלנו. הם חלק ממי שאנחנו, הם האתגרים שמחזקים אותנו ככל שאנו מתגברים עליהם. כל ניצחון קטן הוא צעד קדימה ביער האפל וללא השבילים. אף אחד אינו יכול להוביל אותנו, עלינו לפלס את דרכנו בעצמנו. עלינו להשתיק את הפחד ולמצוא את האומץ לקבל שבלילה זה נולד בתוכנו נס.

נאמר שהילד הזה ידע לדבר בלידה. אם נוכל להשקיט את כל הרגשות של חוסר ערך ונדע שיש לנו בתוכנו מתנה יקרת ערך זו, נשמע את הקול. זהו קול של שקט מפני שאין צורך במילים כדי לדעת את האושר שבטוב. הטוב שבתוכנו הוא זה שראוי לחלוטין להחזיק חיים חדשים אלה בתוכנו. האושר שבטוב שאנו רואים גם באחרים כשהם נאבקים ברגשות שלהם של חוסר ערך. באופן זה אנו עוזרים אחד לשני להרגיש ראויים.

 

הלילה הקדוש השני – 25-26 לדצמבר

דלי

*****

הילד נולד בנפשנו ושולח את העיט לעוף. מגובה רם זה, אנו נעשים מודעים לעיט, ולכל מה שהוא מייצג. כשם שהיונה מביאה את הזרע של רוח הקודש לתוך ישותנו, העיט מרים אותנו לגבהים של אינטואיציה. האינטואיציה איננה חוש שישי, איננה אינסטינקט סייכי. האינטואיציה היא היכולת האנושית הגבוהה ביותר לידע. דרכה אנו חווים את המילה שיוחנן הקדוש אומר עליה שהיא הייתה בהתחלה. יוחנן מכיר את המילה מפני שהוא האדם הראשון ששמע אותה מהדהדת בשקט בתוכו.

כולנו חווים אינטואיציה, במודע או לא במודע. אנו חווים אותה כשאנו מוותרים על עצמנו ונכנסים לתוך הזולת. האם אנו מוכנים לכך? האם אנו יכולים להיכנס לכאב של האחר ולזהות את חוקי הקרמה הפועלים בתוכו? אנו לא יכולים לעשות זאת אם אנו עסוקים בקרמה של עצמנו. עלינו לצאת מתוך הקרמה שלנו, כאילו שאנו יוצאים מאוהל, ולא רק שיוצאים מן האוהל, אלא אף יוצאים ממנו ערומים, כמו הרך הנולד.

במצב הזה אנו יכולים להיכנס בטוהר לתוך האדם השני ולדעת אותו באמת. כמובן, הם צריכים להיות מוכנים להרשות שזה יקרה. המיזוג הזה הוא זה שנותן לנו את היכולת להמריא כמו עיט ולחוג בגובה רב. מהפרספקטיבה הזאת אנו רואים את התמונה הכללית, אבל עם עיני העיט אנו רואים גם כל פרט קטן. בדרך זו, אנו מתמסרים לאנושות, לא באופן רגשני, אלא עם ידע אמיתי וחמלה גדולה.

 

הלילה הקדוש השלישי – 26-27 לדצמבר

דגים

*****

אם איננו יכולים להכיר את הנפש שלנו, איננו יכולים להכיר את כריסטוס. זה פשוט עד כדי כך. לכל מחשבה, כל רגש וכל מעשה שמתרחש בנפשנו יש משקל, וזה תלוי בנו שנמדוד אותו. חישבו על מאזניים: האם המשקולות כבדים מדי בצד הארצי או בצד הרוחני? המשימה שלנו היא לאזן אותם על ידי הורדה או הוספה של משקל בצד שאיננו מאוזן.

אולי המשקל של העולם הזה רובץ בכבדות על ליבנו, ואנו מתגעגעים לחופש הרוח. אך החופש הוא בחירה. אנו יכולים לבחור בחופש, כאן על האדמה, בכל רגע שאנו רוצים בכך. יש לנו את היכולת האלוהית לשנות את הגישה שלנו כְּהֶרֶף עַיִן. כאשר אנו רואים את היעד האמיתי, שהוא להפוך את עצמנו ללחם, לגוף של כריסטוס, אז יש לנו כוח אמיתי לשנות את הגישה שלנו.

מהסיבה הזו, עלינו לראות בכל מה שאנו אוכלים אכילה של לחם הקודש. דרך המזון אותו אנו אוכלים יש לנו את ההזדמנות להתחבר ל'אני הווה' שלנו. אם הספקת המזון על האדמה איננה סדירה, זהו סימן שאנו אוכלים את המזון שלנו מבלי להתחשב במקור הקדוש שלו, האדמה הזאת, שהיא הגוף של כריסטוס. כאשר אנו אוכלים בכל נגיסה, עלינו לחשוב על האדמה שממנה גדל המזון, על חום השמש שהזין את צמיחתו, ועל בני האדם שאיפשרו למזון להגיע לצלחת שלנו. כמובן, זאת המטרה העומדת בבסיס המסורת של ברכת המזון. בדרך הזו, נגיסה אחרי נגיסה, אנו נטהר את הנפש והגוף שלנו.

 

הלילה הקדוש הרביעי – 27-28 לדצמבר

טלה

*****

כמה פעמים אנו חושבים על ההשפעה של ההתפתחות האישית שלנו על היקום? איך יכול להשפיע על היקום העצום הזה אדם שנראה כל כך חסר חשיבות כמונו? הרעיון הזה בא לידי ביטוי במושג של 'אפקט הפרפר.'

למרות שאיננו יכולים להיות בטוחים בכך שמשק כנפי פרפר במקום אחד בעולם יגרום לסופה בצד השני של העולם, השליליות של בני אדם רבים בחדר הוא מוחשי מאוד. אם כך הדבר, דמיינו איזו ההשפעה יש על אדם אחר לאנטיפתיה שלנו כלפיו. האנטיפתיה בדרך כלל באה ביחד עם ביקורת, ואם אנו נותנים דרור להתנהגות זו, אנחנו רחוקים מאד מטיהור גופנו האסטרלי – גם אם אנו חושבים שזה מגיע לאדם השני.

כשאנו מפעילים את הסימפתיה והאנטיפתיה שלנו בצורה בלתי מודעת, אנו מזמינים את לוציפר לתוך התודעה שלנו. לוציפר תמיד מנמיך את החוויות שלנו וגורם לנו להתמקד בעצמנו. לוציפר יוצר אנוכיות בגוף האסטרלי שלנו, שקר בגוף האתרי שלנו, וחולי בגוף הפיזי שלנו. אם נפתח מודעות לאופן בו אנו אוהבים דבר אחד ולא אוהבים דבר אחר, וננסה להתעלות מעבר לאינסטינקטים אלה, הפעילות של לוציפר תיחשף.

ללוציפר יש מקום נכון בתוכנו, אבל רק בתור קטליסט לשינוי בתודעה שלנו. הוא לא נמצא שם כדי להשתמש בתודעה שלנו כמגרש המשחקים שלו. כל עוד לא נתנגד לו ונשתף פעולה עם רעיונותיו, שלעיתים הם מרושעים למדי, הגוף האסטרלי שלנו יהיה חשוך. כשנתחיל לשים לב לפעולתו זהו סימן עבור הכוח של כריסטוס להפוך לפעיל בתוכנו כמו השמש הזורחת מבין העננים. אם מספיק אנשים יעשו זאת, תהיה לכך השפעה על היקום.

 

הלילה הקדוש החמישי – 28-29 לדצמבר

שור

*****

אם היעד שלנו הוא לטהר את עצמנו, זה אומר שאנו מכירים בכך שאיננו טהורים. לפעמים אנו חשים שחוסר זה בטוהר מביס אותנו, כשלמעשה עלינו לראות בכך אתגר, סיבה לחיות. לעתים קרובות מדי, כשאנו נעשים מודעים לחולשות שלנו, אנו מפחיתים מהערך שלנו. אנו אומרים: 'זה מי שאני, ואני לא מספיק טוב.' אנו נכנסים למצב רוח עגמומי, ואנו צריכים להיאבק כדי להרגיש חיוביים. אלה היונים השחורות.

כשיש לנו את החוויה הקודרת הזו, זה אומר שלגמרי פספסנו את המשמעות האמיתית של היכולת לראות את עצמנו כפחות ממושלמים. התובנה שאנו מבקשים לקבל היא בדיוק זו שתאפשר לנו לראות את חולשותינו. אם אנו רואים את חולשותינו, אין זו סיבה שנתנכל בעצמנו; אם אנו רואים אותן, זה מאפשר לנו לעשות צעד שמקרב אותנו לטיהור.

"אך ורק האדם המוכן, שחווה את ההתנסויות הקשות, את הטיהור הפנימי ואת הקָתַרְזִיס, יכול להבין את האלוהי. לכן, כשהצעיר ניגש לחבצלת לפני שהוא מוכן ומטוהר, הוא נהרג.[1]

על ידי קבלת ההתנסויות הקשות שלנו והתכונות הפחות ממושלמות שלנו, אנו הופכים אותן משליליות לחיוביות. התכונות האישיות שלנו מהוות מדרגות שמובילות אותנו לנקודה שממנה נוכל לראות הכול בפרספקטיבה. על ידי החדרת משמעת לחשיבה שלנו, אנו מקבלים את האינדיבידואליות שלנו, ואת האינדיבידואליות של אחרים. אילו המקדש שלנו היה כבר טהור, לא הייתה משמעות לחיינו. אם אנו יכולים להשתתף באופן מלא בטיהור, אנו עובדים ביחד עם ישוע כריסטוס.

 

הלילה הקדוש השישי – 29-30 לדצמבר

תאומים

*****

כאשר אנו מתבוננים באלמותי, בנצחי, ומשווים אותו עם החולף, הזמני, בנקודה מסוימת אנו פוגשים את הרעיון של גלגולים, אלא אם כן אנו חושבים על הנצח כריק. דרך הרעיון של התגשמויות חוזרות ונשנות, אנו מתחילים לקבל את העובדה שמצב זמני זה שאנו קוראים לו חיים ארציים הוא חלק מזרם קיום מתמשך; כמו דולפין שטובל במים ויוצא מהמים. היינו קיימים לפני שנולדנו ונהיה קיימים לאחר שנמות, אך במצב קיום אחר. אף אחד ממצבים אלה אינו פחות ממשי מהשני.

אם אנו מקבלים זאת, אנו יכולים להתחיל לדמיין איך זה להיות ללא גוף פיזי. כישות רוחית, יש לנו תודעה כמו זאת של עכשיו, או שאנחנו צפים בצורה מעורפלת בהתמזגות עם היקום? התשובה לשאלה זו קשורה ישירות לרמת התודעה המודעת שאותה אנו משיגים במהלך הגלגול הארצי שלנו. רמת התודעה אותה אנו משיגים בכל גלגול נתון היא התוצאה הישירה של האופן בו אנו משתמשים ברצון שלנו, בחרב שלנו. וזה בתורו תלוי ביכולת שלנו להפוך לבן האדם Son of Man, זה שנולד מעצמו.

כשאנו בוחנים את הרעיונות האלה, אנו יכולים להפנות את תשומת ליבנו לסוג האדם שהיינו בגלגולים הקודמים שלנו. האם היינו גברים או נשים או האם הצלחנו לאחד את שני הביטויים הללו במידה מסוימת. האם היינו רגשניים או אינטלקטואליים או שילוב של שניהם. באופן זה, אנו יכולים להתחיל לעורר זיכרונות של גלגולים קודמים. אין חוקים קבועים, מאחר שכל אחד מאיתנו שונה.

חוויה אחת שיכולה להיות מועילה בחיי היומיום היא לשים לב לאופן בו אחרים מתייחסים אלינו או האופן בו אנו מתייחסים אליהם. זה בדרך כלל תמונת-מראה של האופן בו אנו התייחסנו אליהם בחיים קודמים. אם הם מכבדים אותנו, אנחנו כיבדנו אותם. אם הם מתנהגים אלינו בשתלטנות, אולי אנחנו התנהגנו אליהם בשתלטנות. על כל פנים, חשוב לפגוש בכל מקרה את האדם השני בפתיחות ובאהבה – וזה יכול לדרוש מאיתנו כוח רצון, כפי שאנו יודעים היטב במקרים מסוימים. המטרה שלנו איננה לבטל את הקרמה מהחיים שלנו. הקרמה היא חלק מכריע מההתפתחות שלנו. עלינו לשים לב גם לכך שלפעמים האינטראקציה שלנו עם אחרים היא התחלה לקשר קרמתי בגלגול עתידי, ומאפשרת לנו לעשות צעד גדול לקראת אחדות.

 

הלילה הקדוש השביעי -30-31 לדצמבר

סרטן

*****

האם אנו מבינים נכון מהו חופש? אנו רוצים להיות חופשיים, אבל איך אנו יכולים להיות חופשיים? החופש לא ניתן לנו, החופש הוא שלנו אם אנו יוצרים אותו. אחת המטרות העיקריות שלמענה אנו מתגשמים על הארץ היא שנהפוך לחופשיים. המידה בה אנו טובעים את החופש שלנו כאן היא המידה בה נוכל להיות חופשיים בעולמות הרוח בין הגלגולים שלנו. אם אנו מבינים זאת, ועובדים לכיוון זה, תהיה לנו גם חוכמה.

כישויות של גוף, נפש ורוח, עלינו להבין שהחופש הוא פעילות רוחית. בגוף שלנו, איננו יכולים להיות חופשיים מפני שאנו עדיין לא מספיק חכמים כדי לכוון את הפעילות הפיזית של הגוף ששומרת אותנו בחיים בהתגשמות הזו. הנפש שלנו נוטה לרוב לקיום הפיזי שלנו, אך אם אנו יכולים לאפשר לרוח שלנו להשפיע יותר על הנפש, אז נחווה את האמת לגבי החופש.

אז איך אנו זוכים לחופש? קודם כול, דרך מודעות עצמית. מודעות עצמית היא זו שבאמצעותה אנו יכולים לשלוט בדעות הקדומות שלנו, ולהביא איזון והבנה לסימפתיות ולאנטיפתיות שלנו. לאהוב דבר אחד ולא לאהוב דבר אחר שייך לאינסטינקט נמוך יותר; איננו יכולים לחוות חופש אם אנו משוחדים. החופש האמיתי בא כאשר אנו מוצאים משהו שאנו יכולים לאהוב בדבר שאיננו אוהבים.

בעיקרו של דבר, החופש קורה כאשר אנו מחדירים רצון בחשיבה שלנו. האהבה, המצווה הגדולה, מתרחשת כאשר אנו מחדירים חשיבה לרצון שלנו.

 

הלילה הקדוש השמיני 31 לדצמבר-1 בינואר

אריה

*****

להתפתחות הרוחנית יש השלכות. ככל שאנו מפתחים את היכולת לראות את האמת, הדבר הראשון אותו אנו רואים הוא האמת על הטבע שלנו, במיוחד הטבע הנמוך שלנו. האם אנו מספיק חזקים כדי להתמודד עם זה? האם אנו מסוגלים לאזן בין הטבע הגבוה והנמוך שלנו? מהסיבה הזאת, אנו זקוקים לקשר עם כריסטוס. הוא יעזור לנו לראות את הפגמים בטבע הנמוך שלנו ולהתמודד עם האימה אותה אנו חשים. עלינו לזכור תמיד שמשמעות חיינו איננה רק שנתמודד עם הקשיים שלנו; הקשיים קיימים כדי שיהיה לנו משהו שנוכל להתגבר עליו, ובדרך זו נחדד את הרצון שלנו.

כשכוח כריסטוס מדבר, הוא מזכיר לנו שהלוגוס, המילה הבוראת מהדהדת בכל היקום מתחילת הבריאה. כמובן, אנו לא נגיע לרמת המושלמות של המילה הבוראת, אך גם לא ניפגע ממנה. אם אנו לומדים על החוויות הללו, זה מכין אותנו ומחזק אותנו, ועוזר לנו להבין שבלי הטבע הנמוך לא היינו במצב בו אנו יכולים לחוות את עצמנו אישית כישויות נצחיות.

זהו זמן מאתגר בהתפתחותנו. אפילו אם אנו לא בטוחים בישות כריסטוס – וקל להבין זאת לאור העובדה שלאורך הזמן כל כך לא הבינו אותה נכון ולא הציגו אותה נכון – אנו כן יכולים להחליט לפתח אמון בטוהר ובעוצמה שלה. פשוט דרך הפתיחות והנכונות שלנו לפגוש את כריסטוס אנו משאירים מאחור את המוות ואת הכוחות המתנגדים. כשאנו משאירים אותם מאחור, אין זה אומר שהם נעלמים, אנו פשוט רואים אותם כפי שהם, שלבים במסע שלנו.

למרות שימים אלה נראים אולי מפחידים, אנו יכולים להיות בטוחים שבכל אחד מאיתנו יש רמות עמוקות של אומץ (אריה) כדי להתמודד עם כל סכנה. יש לנו גם חברים למסע שתומכים באהבה במאמצינו.

 

הלילה הקדוש התשיעי – 1-2 בינואר

בתולה 

*****

האינטלקט הוא כול מה שקשור ליצירת מושגים ותמונות מנטליות. כפעילות שעומדת לבד, האינטלקט יכול להיות די חסר-חיים ומבודד. כשאנו קוראים מידע רוחני ומנסים להבין אותו, אנו עלולים להיתפס באינטלקט שלנו, ואולי נסדר את הרעיונות בדיאגרמות או טבלאות ונסמן נקודות. זה בסדר בהתחלה, אבל אם אנו לא מתקדמים מהמקום הזה, אז כל מה שיש לנו הוא מידע יד שנייה, ולא הצלחנו לקחת בעלות עליו. את זה נוכל לעשות על ידי החדרת הרצון לחשיבה שלו.

החשיבה הינה פעילות אתרית, והמטרה שלנו היא להפוך אותה לטהורה עד כמה שאפשר. אנו מגיעים לחשיבה טהורה כשהגירוי למחשבות שלנו איננו חפץ חיצוני כלשהו; אז החשיבה שלנו אינה תלויה בחושים, וזה הופך אותה לחסרת אנוכיות. האני הנמוך שלנו נכנע, ויש לנו רצון לשרת.

מה אנחנו משרתים? אנו משרתים את מטרת הבריאה. ככל שאנו מצליחים לחוות חשיבה טהורה, אנו תורמים לאבולוציה באופן נטול אנוכיות. האגו שלנו זז הצידה, ואינו מהווה גורם מפריע לעצמנו ולאחרים.

לכן, בקריאה שלנו, בהתבוננות שלנו ובאופן בו אנו מיישמים את מה שקראנו בדרך בה אנו חיים את חיינו, אנו נהיה בתאום עם המטרה של כדור הארץ. אנו משתחררים מהתגובות הרגילות שלנו לחיים, ונשארים פתוחים לדרך חיים חדשה, לדרכי ראייה חדשות, ואנו מוצאים דרכים חדשות בהן אנו יכולים לתרום. חוסר אנוכיות זו איננה אלטרואיזם, איננה מקריבה את האני למען אחרים; אנו עומדים באחדות עם אחרים ועובדים למען טובת הכלל בכל דרך אפשרית.

 

הלילה הקדוש העשירי – 2-3 בינואר

מאזניים

*****

האם אנחנו שומעים כדי ללמוד או כדי לספק את האגו שלנו? אנו יכולים לבדוק זאת כך שנחשוב על איך אנו מרגישים כשמישהו מחמיא לנו או מעביר עלינו ביקורת. לילה קדוש זה הוא הזמן לשים לב לתגובות הפנימיות שלנו; הן רועשות ויכולות לגבור על הקול הפנימי המתוק והרך שאומר לנו שאנו אלוהיים. אנחנו הישויות שנבחרו לשאת את ה'אני הווה' במחזורי חיים רבים על האדמה הזו ובחיים בעולמות הרוח.

הציות קשור לקבלת האחריות שלנו לשמוע את הקול הפנימי, הקול שמדבר על הטבע האמיתי של ישותנו המתגשם בבשר שוב ושוב. הבהירות של הקול תלויה ביכולת שלנו להגיע לשקט פנימי. כשאנו מתחייבים לשמוע את הקול הזה, אנו מקבלים החלטה להפוך למודעים למי שאנחנו באמת. זה בא גם עם החלטה לתרום לאבולוציה. כל פעם שאנו רואים חדשות ומוצאים את עצמנו מעבירים ביקורת על התנהגותם של אחרים, אנו מבינים במהרה שהמודעות שלהם היא תוצאה של התרומה שלנו לחיים של האנושות בגלגולים הקודמים שלנו.

אם אנחנו תופסים את האמת הזאת במלואה, אנו יכולים להיות מוצפים ברגש של בושה, או אנחנו יכולים לקבל החלטה לגרום לשינוי ולהשפיע על הגלגולים העתידיים של האנושות. זה הרגע בו אנו מגבירים את השרות שלנו. כל אחד מאיתנו עושה זאת בדרכו, בסביבתו, תמיד מתוך כבוד למשימה של האדם השני כדי שנהיה הכי טובים שרק אפשר. אנו יכולים להיות טובים ביותר כשאנו מקריבים את התגובות שלנו, ואנחנו בהקשבה מתמדת, מחפשים דרכים חדשות לשמוע את הקול הפנימי.

 

הלילה הקדוש האחד-עשר – 3-4 לינואר

עקרב

*****

האם אנו רואים את עצמנו כישויות של נפש ורוח שמשתמשות בגוף שלנו כדי לשכון על אדמה זו? אם אנו עוצרים לרגע ומדמיינים זאת, אנו יכולים להיות מודעים לכך שלנפש ולרוח אין גבולות, חוץ מהגבולות שאנחנו בעצמנו מציבים להן. גבולות נוצרים כאשר אנו מתמקדים בהיותנו גוף.

אך גבולות אלה הכרחיים כדי להכיל את המאבק האינדיבידואלי שלנו לחופש. כאשר אנו משיגים חופש פה ושם, שומר הסף הוא זה שמוודא, בדומה למד חום, שבמאמץ זה יש מידה נכונה של חום.

את היעד של מושלמות, אנו לעולם לא נשיג. להשיג מושלמות הוא תהליך. מה שהכי חשוב הוא שתמיד נגביר את הנאמנות שלנו לגבוה ביותר. רק דרך עבודה פנימית של הנפש נוכל לגלות את השביל שמוביל לגביע הקדוש. רודולף שטיינר אומר: "זוהי משימה של הכרה (קוֹגְנִיצְיָה), זוהי משימה חברתית. היא גם משימה ששנואה מאוד בזמננו." 17 לאפריל, 1921.

הדרך היחידה בה מפסיקים לשנוא את המשימה הזו היא לאהוב את חיינו ואת כל ההזדמנויות שהם מציעים. כל כעס הינו הזדמנות להתגבר על הכעס. מצד שני, כל פעם שאנו מרגישים אדישים כלפי משהו, יש לנו הזדמנות ליצור עניין. אלה הדרכים בהן אנו מווסתים את החום בנפש שלנו ונכנסים להרמוניה עם הנשגב ביותר. דמיינו לעצמכם מה היה אילו ההיררכיה ששומרת על האיזון ביקום הייתה מרשה לכעס ולאדישות להשפיע על משימתה.

רק דרך מאמץ פנימי משולב עם הגברת הנאמנות לגבוה ביותר, נוכל לקבל אל תוך עצמנו את הכוח של דמו של כריסטוס, הגביע הקדוש.

 

הלילה הקדוש השנים-עשר – 4-5 לינואר

קשת

*****

כמה פעמים אנו חושבים על העזרה שאנו מקבלים כשאנו מיישמים בחיינו אמת רוחנית? לא בהכרח מדובר ב'אלוהים' שמגשים את משאלותינו או עונה לתפילותינו. עזרה זו באה מהשורות של ההיררכיות הרוחיות שמחזיקות את הסדר של היקום כולו. היא באה גם מהאני הגבוה שלנו, מה'אני הווה' שלנו, ומהנוכחות של כריסטוס בליבנו.

לפעמים אנו עלולים לחשוב שהיישום של עקרונות רוחניים בחיינו הוא מעבר לכוחותינו, ולכן הוא אכן יהיה מעבר לכוחותינו. אך אם אנו אומרים שאנו מסוגלים לעשות זאת, ואנו מראים את הנכונות לעשות זאת, אנו מקבלים מייד עזרה. אם אנו שמים לב להצלחה מסוימת במאמצינו, אנו לא צריכים למהר לטפוח לעצמנו על השכם על ההישג שלנו ולשכוח להכיר תודה על העזרה. המילה חסד (grace) מכילה בתוכה נעם הליכות (graciousness), נעם ההליכות שלנו בשביל החסד שאנו מקבלים.

בלילה הקדוש הראשון פגשנו את המושג אלפה (אלף) ואומגה (תָּו) כשהרהרנו בקול של השקט. עכשיו אנו פוגשים אותו שוב, באומגה של הלילות הקדושים. שלוש פעמים מופיעות המילים אלפה ואומגה בכתבי הקודש, כולן בספר 'חזון יוחנן:' 1:8, 21:6 ו-22:13.

"'אֲנִי הָאָלֶף וְהַתָּו רֹאשׁ וָסוֹף,' נְאֻם יְהוָֹה אֱלֹהִים הַהוֶֹה וְהָיָה וְיָבוֹא אֱלֹהֵי צְבָאוֹת."

אני מצטטת מספרי "חשיפת סוד הנפש בספר חזון יוחנן, חלק א:"

"ה'אני הווה' היה בהתחלה, היה הראשון (אלפה) והוא יבוא, כלומר יהיה האחרון (אומגה). אין זה אלוהים, אלא ישותנו הנצחית, ה'אני הווה' שלנו. כדי להבין את כל ההשלכות של הדבר במלואן, אנו זקוקים לידע של הגלגולים והקרמה. ה'אני הווה' הוא זה שמחזיק את כל הגלגולים שלנו ביחד כמו מחרוזת פנינים. הפנינה הראשונה והפנינה האחרונה נמצאות כולן על החוט היחיד הזה."

יותר מאי פעם, העולם הזה זקוק לאלה שעומדים בכוחו של ה'אני הווה' שלהם. הלילות הקדושים האלה הם תקופה עדינה, תקופה בה ניתן לנסות לגעת בנצח. הקשר הזה עם האני האמיתי שלנו, עם האני הקדוש שלנו, יתמוך בנו לאורך כל השנה שתבוא. תודה שיצאתם איתי למסע דרך הלילות הקדושים.

 

הלילה הקדוש השלוש-עשר

התגלות Epiphany

*****

תודה על שליוויתם אותי במסע דרך 12 הלילות הקדושים. 12 הלילות הקדושים זורעים זרע להתקדמות שלנו לאורך השנה העומדת לפנינו. מטרתנו היחידה על הארץ הזו היא לקבל מודעות ל-'אני הווה' שלנו. לעצמי האמיתי שלנו. דרך יישום 12 הלילות הקדושים בכל אחד מ-12 החודשים של השנה, אנו מתקרבים להכרה יותר שלמה של עצמנו. בביטויו הגבוה ביותר ה-'אני הווה' שלנו הופך לאחד עם כריסטוס שמלווה אותנו בכל צעד של הדרך.

"השם האמיתי של כריסטוס הוא 'אני הווה'. מי שאינו יודע זאת וקורא לו בכל שם אחר אינו יודע עליו דבר. ה'אני הווה' הוא שמו היחיד." (רודולף שטיינר 27.5.1909)

—————————————————————————————————-

  1. מהות רוחו של גיתה – האגדה על הנחשה הירוקה והחבצלת היפה – רודולף שטיינר – יצא בעברית בהוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *