שליחותו של מיכאל – 03

שליחותו של מיכאל

גילוי מסתורי ישות האדם, המהותיים

רודולף שטיינר

סדרה בת שמונה הרצאות

דורנאך: שש הרצאות GA194

מינכן: 2 הרצאות מתוך 12 הרצאות בנושא: מרכז אירופה בין מזרח למערב GA174aׂׂׂ

תרגום מאנגלית:עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

תודה על התיקונים מול הגרמנית: הוצאת מיקרוקוסמוס

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 3 דורנאך

23.11.1919

חשיבה מיכאלית. ידע האדם כישות על-חושית. נתיב מיכאל והאימפולסים העמוקים ביותר בבעיה החברתית

שלשום דיברתי אליכם אודות העובדה, שאנו, כשותפים לגזע האנושי, חיים בספירה שרשאים אנו להגדירה – כספירת ההתפתחות הרביעית. אנו יודעים שהתפתחות האדמה התנהלה לה כך, שמה שהוא כעת התפתחות האדמה, התעצב בהדרגה מתוך התפתחות סטורן הקדום, שמתוכו נהייתה התפתחות השמש הקדומה, שמתוכה התפתחות הירח הקדום שמתוכו התפתחות האדמה. אם נוצרים אנו בדעתנו ארבע צורות עוקבות אלה של האדמה, שאליהן משתייכת האנושות, כי אז עלינו לחשוב על האדם כישות ראש בלבד. בעשותנו כך עלינו להכיר בדבר שההגדרה: 'ראשו של אדם' הינה ביטוי סימבולי לכל דבר המשתייך אל קליטת החושים האנושית, לאינטליגנציה האנושית, לכל מה שזורם, בהגיע הזמן, לתוך חיי החברה דרך קליטת החושים האנושית והאינטליגנציה. נוסף לכך חייב כל דבר שבו מתנסה האדם בהתפתחותו כישות חישה, כישות בעלת אינטליגנציה – להיות כלול בביטוי סימבולי זה. ועל כן, באומרי: 'האדם כישות-ראש' הרי שזהו דיבור סימבולי ומתייחס לכל אשר הזכרתי זה עתה.

אנו מדברים בקלות יתר בעובדה שאנו, כישויות אנוש פיזיות, חיים באטמוספירה המקיפה אותנו. חייבים אנו להכיר בדבר, שאטמוספירה זו שייכת לנו. כי האין זה נכון לומר, שהאור המצוי עתה בפנימנו היה מחוצה לנו לפני זמן קצר? אין לחשוב אודותינו, בתור ישויות אנוש, כמצויות מחוץ לאטמוספירה זו. ברם, אנו התרגלנו לחשוב, שבני אדם מזמנים קדומים דיברו על נושאים כמו האוויר כפי שהאנושות המודרנית מדברת אודותם. לא כך היה הדבר. אנו רואים זאת כדבר מוזר באומרנו, שכשם שאנו מהלכים באוויר, כך מהלכים אנו בספירה שמכילה את התנאים לקיומנו כישויות חישה ואינטליגנציה, ובקיצור, שברשותנו כל אשר ניתן לבטאו באורח סימבולי, כפי שכבר נאמר, לאור קיומנו כישויות ראש. והנה, כבר אמרתי לכם שזוהי רק אחת מן הספירות, שבה אנו חיים, הואיל ואנו חיים בספירות שונות. הבה ונתקדם עתה בעיונינו לספירה בעלת חשיבות מעשית לאנושות, ונמקד תשומת לבנו בספירה הרביעית, שבה חיים אנו עתה, לאחר שלושה שלבי אבולוציה של האדמה שלנו. את כל זה אנו רוצים לאפיין על ידי משטח עגול זה, בו אנו חיים במידה מסוימת, בספרת ההתפתחות הרביעית שלנו. יחד עם זאת, אנו חיים גם בספירת אבולוציה נוספת לאור העובדה שספירה אבולוציונית נוספת זו משתייכת לישויות הרוחיות המהוות את בוראנו, כשם שספירה רביעית זו שייכת לנו. אם נתעלם לרגע מן הישות האנושית ונתבונן בישויות אלה, שלהן תמיד קראנו – במערך ההיררכיות הניצבות מעלינו – בשם רוחות הצורה, רוחות כל ישויות הצורה הבוראות, כי אז יהיה עלינו לומר שאנו, כישויות אנוש, נגיע לספירה שמיחסים אנו לישויות הבריאה האלוהיות אך ורק כאשר האדמה תעבור דרך שלושה שלבי אבולוציה נוספים, המוגדרים בספרי 'מדע הנסתר' בשם – "עידן יופיטר, עידן וונוס ועידן וולקן" ואז נגיע לשלב השמיני. רוחות בריאה אלה מצויות בשלב שאנו, כישויות אנוש, נגיע אליו אחרי עידן וולקן. זוהי הספירה שלהן, המשתייכת אליהן כשם שהספירה הרביעית שייכת לנו. אולם עלינו לחשוב על ספירות אלה כשלובות זו בזו, כחודרות זו את זו. ועל כן בהגדירנו את הספירה שעתה זה דיברתי אודותיה, כספירה השמינית, נגלה שאין אנו חיים ברביעית בלבד אלא גם בספירה השמינית, מעצם העובדה שהבוראים האלוהיים שלנו חיים בספירה זו יחד עמנו.

אם נשקיף כעת על ספירה שמינית זו, נגלה שחיים בה לא רק רוחות הבריאה האלוהיות שלנו אלא גם ישויות אהרימניות. ועל כן – בהיותנו בסביבות הספירה השמינית, חיים אנו יחדיו עם הרוחות שאנו מרגישים בהן ככוחות האלוהיים שלנו, אך אנו חיים יחדיו גם עם הישויות האהרימניות. בספירה הרביעית הישויות הלוציפריות חיות עמנו. זהו המצב הנוגע לחלוקת מיקומן של ישויות רוחיות אלה. נוכל להיכנס לפרטים בקשר לישויות אלה אך ורק אם נדע את זיקתנו לסביבות החופפות ספירה זו.

לראיית מדע ההתקדשות מתגלה שאנו מהווים ישויות חישה ואינטליגנציה "מעצם היותנו בספירה הרביעית של האבולוציה שלנו". אבל, אל לנו לעולם לשכוח, שהכוח הלוציפרי משפיע על אינטליגנציה זו, שבה עלינו לכלול תמיד את החישה. כוח לוציפרי זה, קשור באורח אינטימי לסוג המיוחד של אינטליגנציה, שהישות האנושית בימינו רואה אותו כשייך לה, ובו היא מעדיפה להשתמש.

ועם זאת, לאדם הוענקה אינטליגנציה זו, מעצם העובדה שהישות העילאית, שאודותיה דיברתי אליכם כישות מיכאל, השליכה כלפי מטה את הישויות הלוציפריות, השליכה אותן לתוך ספירת בני האדם, לתוך הספירה הרביעית של בני האדם. עקב כך נתהווה אימפולס האינטליגנציה אצל הישויות האנושיות.

אתם תוכלו להרגיש מה מציין אימפולס אינטליגנציה זה אצל האנושות, אם תפנו את תשומת לבכם אל האלמנט הבלתי אישי שבאינטליגנציה האנושית בימינו. אתם יודעים שיש לנו, ישויות אנוש, אינטרסים אישיים רבים. אנו פוגשים זה את זה באינטרסים האישיים שלנו ואנו חדורי אינדיבידואליות בקשר להם. ברם, אינדיבידואליות זו נעצרת בפני האינטליגנציה. כשנוגע הדבר לאינטליגנציה וללוגיקה – יש לכל ישויות אנוש את אותו הדבר; קניין משותף זה חשוב לנו. לא היה לנו קניין משותף זה, אילו ההשפעה הלוציפרית לא היתה מופעלת על האנושות בתיווכו של מיכאל.

אנו מבינים זה את זה באורח פשוט זה, אך ורק לאור עובדת היות לנו אינטליגנציה משותפת שמקורה ברוחיות הלוציפרית. רוחיות לוציפרית זו נתהוותה, הואיל ומיכאל החדיר והשפיע על ישויות אנוש בישויות לוציפר. השפעות לוציפריות אלה המשיכו התפתחותן בהשתלשלות ההיסטוריה האנושית. בד בבד עמן התפתח הרבה אצל הישות האנושית. רוחיות לוציפרית זו, שלה קוראים אנו בשם האינטליגנציה שלנו, נחשבת עדיין על ידי מספר רב של אנשים ככושר המצוין ביותר של האדם. על מנת להגיע לבהירות רבה יותר בעניין זה עליכם להפנות את מבט נפשכם למשהו נוסף שעשוי ללכד את הישויות האנושיות על פני כל האדמה כולה, מיד עם התפשטותו, וזהו אימפולס כריסטוס. אולם אימפולס כריסטוס מהוה משהו שונה מאימפולס האינטליגנציה. לאימפולס האינטליגנציה יש משהו כפייתי. אינך יכול להפוך את האינטליגנציה של האנושות לעניינך האישי. אינך יכול להחליט לפתע פתאום באופן אישי את מה שיש להחליט על ידי האינטליגנציה, מבלי להיחשב לבלתי שפוי בתוך היחסים של חיי החברה. אבל מצד שני אינך יכול ליצור זיקה אל אימפולס כריסטוס אלא באופן אישי. אף אדם אינו רשאי להתערב בדרכו של הזולת ביוצרו זיקה אל כריסטוס. זהו עניין אישי לחלוטין. ברם, מעצם העובדה שהכריסטוס נתנסה במיסטריית גולגותא והתלכד עם אבולוציית האדמה, נעשו הנסיבות כאלה שמבלי להתחשב בדבר כמה ישויות אנוש, ללא תלות זו בזו, עשו את אימפולס כריסטוס לעניינן האישי – ייעשה אימפולס כריסטוס מעצם טבעו אותו אימפולס לכל אחד. ופירושו של דבר הוא, שישויות אנוש מתכנסות יחדיו על ידי משהו, שכל אחת מהן עושה אותו לעניינה האישי, ולא באורח כפייתי כפי שקורה בעניין האינטליגנציה; אלא עקב העובדה, שדווקא דרך אימפולס כריסטוס עצמו נוצרת הזיקה של כל ישות אנוש אל הכריסטוס באורח כזה – אם היא מתהווה כיאות – שהיא 'זהה אצל כל ישות אנושית'. זהו ההבדל בין אימפולס האינטליגנציה ואימפולס כריסטוס. אימפולס כריסטוס עשוי להיות זהה עבור כל האנושות ועם זאת מהווה הינו עניין אישי לכל ישות אנושית אינדיבידואלית. האינטליגנציה אינה עניין אישי.

וכעת נראה מה היתה הסיטואציה שלתוכה נכנס אימפולס כריסטוס. נוכל להשיב על כך מרמזים שכבר נתתי. אנו יודעים, שהתפתחות הראש בנסיגה. בנוגע לראש מוצאת עצמה הישות האנושית בתהליך של קמילה. נוכל להצביע על העובדה הקוסמית הבאה להלן: מיכאל דחף את הגדודים הלוציפריים כלפי מטה לתוך הספירה של האנושות; הללו תפסו מקום משכנן בראש האנושי, אלא שבראש אנושי במצב של גסיסה הדרגתית.

ישויות לוציפריות אלה החלו להילחם בגסיסה זו של הראש האנושי. וכאן נוגעים אנו בסוד ידוע היטב של הטבע האנושי, סוד שהוא ידוע במגוון רב ביותר של צורות, אולם חבוי הינו כמעט לגמרי מן האדם המודרני. באשר לאבולוציה האלוהית שלו, נושא האדם בראשו תהליך מיתה מתמשך; אולם בד בבד עם תהליך מיתה מתמשך זה קיים ליבוי חיים מצידו של לוציפר. אלה הם מאמציו המתמשכים של לוציפר להפיח חיים בראשנו, כחיים ביתר האורגניזם שלנו. בהסתכלות מהיבט אורגני, רואים אנו שלוציפר היה מסיט את האנושות מן היעד האלוהי שלה, אילו היה עולה בידו להפיח חיים בראש האנושי כהללו ביתר האורגניזם.

זהו בדיוק המצב שהכיוון האלוהי של האבולוציה האנושית חייב לצאת נגדו. על האדם להישאר מלוכד עם האבולוציה של האדמה כך שיוכל להמשיך הלאה בעידני יופיטר, וונוס ווולקן. אילו לוציפר היה משיג את מטרתו – האדם לא היה ממשיך בנתיב שנועד לו: להיפך – הוא היה נעשה לחלק מקוסמוס שהינו אינטלקטואלי לפני ולפנים.

מבחינה פיזיולוגית זהו המאמץ המתמשך של לוציפר לשגר את כוחות החיים מיתר האורגניזם שלנו לתוך הראש שלנו. מבחינה נפשית משתדל לוציפר, באורח מתמשך והולך, לתת לתוכן האינטליגנציה שלנו, הכולל אכן רק מחשבות, כולל תמונות, לזה תכולה של סובסטנץ. מה שאמרתי לפני כן מנקודת מבט פיזית ניתן להיאמר עתה מנקודת מבטה של הנפש באומרי, שללוציפר הנטייה המתמדת לתת תוכן סובסטנטיבי של ממש למה שאנו יוצרים כדימוי ברוחנו ולמשל – לכל דבר בעל צורה אמנותית; כלומר נטייה לו להחדיר לתכולת מחשבתנו ממשות ארצית רגילה. אילו היה עולה דבר זה בידו כי אז היה גורם לכך שאנו כישויות אנוש – היינו זונחים את המציאות ומעופפים לתוך ממשות מחשבתית שהיתה הופכת למציאות, ולא נשארת בגדר מחשבות גרידא. נטיה זו של הפיכת דמיונותינו לממשיות, קשורה לטבע האנושי שלנו, ומאמצים גדולים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, נעשים כדי להפוך את דמיונותינו האנושיים לממשויות. והנה, כל דבר שקיים אצל האנושות כגורמים למחלות פנימיות קשור לנטייה לוציפרית זו. האפשרות להתבוננות דרך פעולתו של לוציפר בקשר להדיפת הכוחות החיוניים לתוך הכוחות הגוססים של הראש האנושי, משמעותה, לאמיתו של דבר, להיות מסוגל לאבחן את כל המחלות הפנימיות. ההתפתחות הרפואית מדעית, חייבת לשאוף לבסס את הידע שלה על אלמנט לוציפרי זה. נתינת אימפולס זה שייכת להשפעת מיכאל הנכנסת לאבולוציה האנושית שלנו. ההשפעה האהרימנית מנוגדת לנטייה הלוציפרית. ניתן לחוש בה מן הספירה השמינית שמתוכה מעוצב יתר האורגניזם שלנו מלבד הראש; אורגניזם זה מלא חיות מעצם טבעו. לתוך כוחות חיות אלה משתדלים הכוחות האהרימניים לשגר את כוחות המוות המשתייכים – בלעדית, בתהליך האלוהי של האבולוציה – לראש. ובכן, מתוך הספירה השמינית באים אלינו כוחות המוות דרך אהרימן כמתווך. דברים אלה נאמרים אף הם מן האספקט הפיזי.

מבחינה נפשית היה עלי להתבטא כך: כל מה שמשגר את השפעתו אלינו מן הספירה השמינית פועל על הרצון האנושי לא על האינטליגנציה. אבל בבסיס הרצון האנושי שוכנת המישאלה, ברצון חבוי תמיד משהו מהמישאלה. אלה הם מאמציו המתמשכים של אהרימן, להחדיר את האלמנט האישי לתוך טבע המישאלה שבתשתית הרצון; ומעצם העובדה שהאלמנט האישי נסתר בתוך טבע המישאלה שלנו, נושאת בה פעילות רצון-הנפש האנושית חותם, בהתקרבותנו ההדרגתית לרגע המוות. במקום לאפשר לעצמנו להיות חדורים על ידי אידיאלים אלוהיים שייכנסו לתוך משאלותינו, ואי לכך לתוך רצייתנו – נכנס האלמנט האישי לתוך רצייתנו, לתוך הרצון שלנו.

ניצבים אנו במצב של איזון בין האלמנטים הלוציפרי והאהרימני. האלמנט הלוציפרי-אהרימני נושא אותנו למחלה ומוות במישור הפיזי. בתחום הנפש מפתח הינו אחיזת עיניים כשרואים אנו במשהו הוויית מציאות, בה בשעה שמשתייך הוא לעולם המחשבה והדמיון בלבד. בהתייחס לספירה הרוחית חודרת תאוות האגוצנטריות לתוך הטבע האנושי שלנו בנתיב זה.

רואים אנו דואליות זו – לוציפר אהרימן – הקשורה לטבע האנושי וכבר הראיתי לכם אצל 'גן העדן האבוד' מאת מילטון, ואצל 'המשיח' מאת קלופשטוק ואצל 'פאוסט' מאת גיתה כיצד מרמה הציביליזציה האנושית המודרנית את עצמה, איך יכולה היא להונות את עצמה בקשר לדואליות זו. ועתה, עלינו לזכור שהאנושות בהתפתחותה עברה כבר את נקודת האמצע של עידן האדמה. האבולוציה של האנושות היתה בתחילתה במצב עולה, ואז הגיעה לפסגה וכעת היא בנתיב הירידה. מסיבות מסוימות, שלא נוכל לדון בהן היום, קיים היה מצב איזון בתקופה היוונית רומית ועד למאה ה-15. מאז ניצבת האבולוציה האנושית עלי אדמה בנתיב היורד. אבולוציית האדמה הפיזית נכנסה לנתיב היורד בפרק זמן הרבה יותר מוקדם; כבר בעת שקדמה לתקופת הקרח האחרונה שלנו. כלומר, קודם לקטסטרופה האטלנטית אבולוציית האדמה החלה לרדת, מן האספקט הפיזי. זוהי עובדה שהאנתרופוסופים אינם צריכים להכריז עליה בפני העולם, כי היא ידועה כבר לגיאולוגיה – כפי שמזכיר אני תכופות, שבשוטטנו על האדמה באזורים מרובים דורכים אנו כבר על פני קרום האדמה במצב של הידרדרות. עליכם אך לקרוא תיאורים של אבולוציית האדמה בספרי גיאולוגיה טובים בימינו ואתם תגלו, שהמדע הפיזי הגיע אל המסקנה שהאדמה שרויה בשלב יורד באבולוציה שלה. אל לנו לצפות שתתהווה בהתפתחות הגופית שלנו, איזושהי נטיה כלפי מעלה. עלינו לאחוז בנטייה עולה בהסתכלות על המהות המובילה את הישות האנושית אל מעבר לאבולוציית האדמה, אל צורות אבולוציוניות עוקבות בהמשך. עלינו ללמוד להתבונן בישות האנושית של העתיד. משמעות הדבר, לחשוב באורח החשיבה של מיכאל.

ברצוני לאפיין ביתר דיוק, מה פירושו של דבר לחשוב במשמעות של מיכאל, לחשוב באורח מיכאלי. רואים אתם, ידידיי היקרים, שכאשר ניצבים אתם פנים אל פנים מול זולתכם בימינו – בעצם ניצבים אתם מולו בתודעה מטריאליסטית לחלוטין. אומרים אתם לעצמכם, אף אם לא בקול רם ואפילו לא במחשבה, אלא בנדבכים האינטימיים יותר של התודעה שלכם: זהו אדם בשר ודם; זהו אדם בעל סובסטנציה ארצית. אומר הנך את אותו הדבר ביחס לבעל החיים ואת אותו הדבר ביחס לצמח. ברם, את מה שאומרים הנכם כך לעצמכם נוכח אדם, בעל חיים וצמח – הצדק עמכם, אך ורק באומרכם זאת לגבי הטבע המינרלי. הבה ונדון לאלתר במקרה הקיצוני ביותר, באדם. הבה ונתבונן באדם ביחס לצורתו החיצונית. את מרכיבי צורתו החיצונית אין אתם רואים, בעצם. אין אתם ניצבים נכחו כל עיקר בכושר ההתבוננות הפיזי שלכם, כי הוא 'ממולא' ביותר מאשר 90% של נוזל, של מים. זה אשר ממלא את הצורה כסובסטנציה מינרלית – את זה אתם רואים בעיניכם הפיזיות, הנכם רואים את מה שהאדם מלכד עם עצמו מעולם מינרלי חיצוני זה; את הישות האנושית שגורמת לליכוד זה – אין אתם רואים. אתם תדברו באורח נכון אך ורק אם תאמרו לעצמכם: מי שניצב מולי כאן, אלה הם חלקיקי החומר שהרוח האנושית אוצרת בתוך עצמה. דבר זה מאפשר לראות את הישות האנושית שניצבת לפני כאן, שאלמלא כן, אין היא ניתנת לראיה. הישות האנושית איננה ניתנת לראיה, כן הדבר לאמיתו של דבר. כולכם, היושבים כאן, אינכם ניתנים לראיה לחושים פיזיים. מספר מסוים של דמויות יושבות כאן. על ידי כוח משיכה פנימי מסוים הן אספו חלקיקי חומר. אנו רואים חלקיקי חומר אלה; אנו רואים את המינרלי בלבד. הישויות האנושיות המהותיות היושבות כאן אינן נראות, הן על-חושיות. אם יאמר אדם זאת לעצמו בתודעה מלאה בכל רגע ורגע בחיי העירות – יתייצב באורח החשיבה המיכאלי. להפסיק לראות את הישות האנושית כערבוביה של חלקיקים מינרלים, המסודרים באורח מסוים, כפי שגם משוער לגבי בעלי חיים וצמחים, ורק המינרלים חריגים מכך, להיעשות מודעים לעובדה, שאנו מהלכים בין ישויות אנוש בלתי ניתנות לראיה – משמעות הדבר לחשוב באורח מיכאלי.

אנו מדברים אודות ישויות אהרימניות ולוציפריות. אנו מדברים על הישויות מן ההיררכיה של האנג'לוי, הארכאנג'לוי, הארכאי וכן הלאה. אלה הן ישויות בלתי ניתנות לראיה. אנו לומדים להכירן דרך ההשפעות שלהן וכבר דנו ברבים מן ההשפעות הללו, ואפילו במהלך מספר הימים האחרונים. אנו לומדים להכיר ישויות אלה לפי מעשיהן. האם שונה הדבר לגבי הישות האנושית? אנו לומדים להכיר את הישות האנושית – שאינה ניתנת לראיה – כאן, בעולם הפיזי מעצם העובדה שהיא מסדרת חלקיקים מינרלים בדמות אנושית. אולם זוהי רק פעילות של הישות האנושית, השפעה של טבעה. העובדה, שעלינו להבהיר לעצמנו בקשר להשפעות של אהרימן ולוציפר, של האנג'לוי, הארכאנג'לוי, הארכאי וכן הלאה, משמעותה, פשוט, ובמילים אחרות, שעלינו ללמוד להכירן באורח שונה. אולם בהתייחס לאופי העל-חושי של ישויות אלה – אין הבדל ביניהן ובין הישות האנושית – אם אנו ניגשים לכך עם התבונה שלנו לגבי מהי ישות האדם.

להבין באורח מקיף, שאין אנו שונים בישותנו המהותית מן הישויות העל-חושיות, פירושו לחשוב ברוח מיכאל. האנושות יכולה היתה להמשיך בדרכה ללא תובנה מעמיקה זו, כאשר קיבלה עדיין משהו מן העולם המינרלי. אבל, היות והעולם המינרלי שרוי באבולוציה מדרדרת, חייבת הישות האנושית לרכוש לעצמה בהדרגה, תפיסה רוחית בקשר לעצמה ולעולם. מאז שנות ה-70 של המאה ה-19 יש לאל ידה, במידה הולכת וגוברת, למצוא בה כוח פנימי לפתח את התודעה, שהאדם איננו ערבוביה מאורגנת היטב של חלקיקי חומר, אלא מהווה הינו ישות על-חושית, ושחלקיקי חומר אלה הינם אך ורק רמז של עולם מינרלי חיצוני המציין: זוהי ישות אנושית. רק מחמת ההשפעות האהרימניות שאפיינתי בהרצאה מן הזמן האחרון – מסלקת הישות האנושית מעצמה תודעה פנימית זו, מנסה היא להתעלם ממנה. בחיי אנוש קשור דבר אחד במשנהו. וכשם שאנו פועלים באשליה, שהאדם הינו ישות חושית ולא על-חושית, כך פועלים אנו באשליות אחרות. מדברים אנו על אבולוציה ומדמים לעצמנו שדבר אחד נובע ממשנהו בהתפתחות מתקדמת. יודעים אתם, שהיה זה בלתי אפשרי לנקוט במחשבה כזאת בתיאור האבולוציה באורח אמנותי בבניין הגיתהאנום שלנו. כשפתחתי את הצורות לכותרות העמודים היה עלי להראות את הכותרות – הראשונה, השניה והשלישית באבולוציה מתקדמת ועולה והרביעית ניצבת באמצע; כשהחמישית מתחילה את האבולוציה בירידה והשישית פחות מורכבת והשביעית פשוטה ביותר – היה עלי להוסיף לאבולוציה בעליה את האבולוציה בירידה. הראש שלנו שרוי באבולוציה בירידה, בה בשעה שיתר האורגניזם שלנו עדיין באבולוציה בעליה. אם סבורים אנו שאבולוציה מציינת עליה מתמשכת, הרינו מתעלמים מן המציאות המהותית, מחזיקים אנו אז בדעתו של הקל- (HEKEL) שטען, בהשפעתה של אשליה, שקיימים תחילה יצורים פשוטים, ובהתקדם האבולוציה מתוספים יותר ויותר יצורים מורכבים, יצורים מושלמים, וכן הלאה וכן הלאה עד אין סוף. זוהי שטות. כל אבולוציה וכל התקדמות פונות לאחור ונסוגות. לאחר כל עליה יש ירידה. כל עליה נושאת בה נבט לירידה. האנושות המודרנית מטעה את עצמה בכך, שאין היא מודעת לקשר שבין אבולוציה ודבולוציה; בין התפתחות מתקדמת והתפתחות נסוגה. כי הנה תוצאת כל אבולוציה בעליה – נטיה לאבולוציה בנסיגה. בעת הנוכחית, כשאבולוציה מתקדמת מתחילה לראות נסיגה, עוברת האבולוציה הפיזית להיות אבולוציה רוחית. היות וכשהפיזי מתחיל להיסוג – יש מקום להתפתחות רוחית. בראש שלנו יש מקום להתפתחות רוחית מפני שההתפתחות הפיזית בנתיב הנסיגה. אך ורק כשיש לאל ידנו לראות דברים אלה באורם הנכון כלומר, רק כאשר רואים אנו את הקשר שבין האינטליגנציה שלנו ובין ההתפתחות הלוציפרית, נבין כיאות את ישות האדם ועל ידי כך – את העולם. כי אז נעריך דברים אלה נכון, ונדע שהאינטליגנציה שלנו זקוקה לאימפולס חדש – אם עליה להוביל את האדם אל יעדו. באמצעות עיקרון כריסטוס, ימנע מלוציפר לשכנע את הישות האנושית לנטוש את הנתיב האלוהי שנועד לה.

וכבר אמרתי לפני כן: דבר אחד קשור במשנהו. הישויות האנושיות כיום, נתונות להשפעת אותה הטעייה שמייחסת לכוחות האלוהיים תכונות לוציפריות מסוימות. אותה הטעייה יוצרת כיום את הנטייה אצל ישויות אנוש, לראות אידיאל בהופעה חד-צדדית של היפה, למשל. כמובן שאפשר להציג את היפה בתור שכזה. אך עלינו להיות מודעים לעובדה, שאילו היינו אנו, ישויות אנוש, מתמסרים אך ורק ליפה, כי אז היינו מטפחים בנו אותם כוחות המצויים בפנימנו, המובילים לנתיבים לוציפריים. כשם שאין אבולוציה מתקדמת באורח חד-צדדי בעולם המהותי היות ואחריה באה הדבולוציה, כן לא קיים יופי חד-צדדי בעולם המהותי. לוציפר משתמש ביופי לכשעצמו כדי להקסים ולסנוור את בני האדם כדי שהללו ישתחררו מן האבולוציה של האדמה. הדבר היה מנתק את זיקתם אליה. כשם שקיימים יחסי גומלין בין אבולוציה ודבולוציה, כן יש לנו יחסי גומלין בין יופי וכיעור. למעשה ניטש מאבק עז בין היופי והכיעור. ואם ברצוננו לעסוק באמנות באורח מהותי אל לנו לשכוח שעקרון יסודי זה באמנות בעולם, הוא יחס הגומלין בין היפה והמכוער, הצגת המאבק בין היפה והמכוער. היות ורק בראיית מצב האיזון בין היפה והמכוער ניצבים אנו בתוך המציאות; או אז אין אנו חיים בתוך מציאות לוציפרית או אהרימנית חד צדדית שאיננה משתייכת לנו, שלתוכה שואפים לוציפר ואהרימן להכניסנו. נדרש ביותר שאידיאות כאלה, שזה עתה הצבתי בפניכם, ייכנסו לתוך האבולוציה התרבותית האנושית. יודעים אתם, שלעיתים קרובות מדבר אני אליכם בהתלהבות רבה על תרבות יוון, אלא שבתרבות יוון רשאי היה עדיין אדם להתמסר באורח חד-צדדי לטיפוח היופי, היות ובעת ההיא, האנושות עדיין לא נתפסה על ידי הירידה של אבולוציית האדמה, ולפחות לא היוונים. מאז העת ההיא – אל לו לאדם להשתקע בטיפול של היפה גרידא. זו תהיה בריחה מן המציאות. עליו להתייצב באומץ לב ובגבורה נוכח המאבק המהותי בין היפה והמכוער. עליו להיות מסוגל לחוש ולחוות את הצרימות (דיסוננסים) במאבקן בהרמוניות של העולם.

דבר זה יסב לעוצמה באבולוציה של האנושות, ומעוצמה זו תנבע האפשרות להשגת אותו מצב פנימי של תודעה שירומם אותנו מעל האשליה הגורסת, שהישות האנושית מכילה במהותה האמיתית גיבובי חומר, חלקיקי חומר מינרליים שהיא צוברת לתוך עצמה. אפילו מן ההיבט הפיזי, ניתן לומר כיום, שהאדם אינו נושא בישותו את חותם הטבע המינרלי, את הטבע הפיזי החיצוני. המינרל שמחוץ לנו כבד הנהו. אולם מה שנותן לנו, למשל, את האפשרות לפיתוח אלמנט הנפש – אינני מתכוון כאן לאינטליגנציה – זה אשר מסגל אותנו לפתח תכונות נפש אינו קשור לכוח הגרביטציה אלא להיפך ממנו – למה שקרוי: כוח ההרמה של נוזלים (levity of fluids), בהזדמנויות שונות תיארתי לכם כיצד שוחה המוח שלנו בנוזל המוח. אילולא היה כך – היו נמחצות כדוריות הדם המצויות בו. יודעים הנכם מן השיעורים שלכם בפיזיקה, שארכימדס, בשבתו באמבט, גילה שהנה הוא נעשה קל יותר; והוא נהנה כל כך מגילוי זה, עד כי קרא את קריאתו המפורסמת: "Eureka!" [מצאתי]. בהתייחס לנפש שלנו איננו חיים בהימשכנו כלפי מטה אלא בהימשכנו כלפי מעלה. חיים אנו באורח פיסי לא בגלל היות מוחנו כבד, אלא עקב היותו קל יותר בשחותו בנוזל המוחי. אנו חיים באמצעות מה שהודף אותנו מן האדמה. ניתן להכריז על כך בימינו אפילו מן ההיבט הפיזי.

מה שרציתי להדגיש בפניכם בהרצאות אלה היה ועודנו, שאנו זקוקים – בהתייצבנו פנים אל פנים מול החיים המודרניים – להלך נפש, שכל רגע ורגע בחיי העירות שלנו יהיה מודע אכן לעל-חושי בסביבה הקרובה לנו ולא ייכנע לאשליה הגורסת, שהישות האנושית היא ממשית, היות וניתן לראות אותה, והרוחות אינן ממשיות משום שאי אפשר לראותן. כי האמת היא, שאין אנו רואים את הישויות האנושיות. זוהי בעצם האשליה – שאנו מאמינים שאנו רואים את הישות האנושית. אין אנו שונים כל עיקר מן הישויות של ההיררכיות העליונות, זוהי משימתה של האנושות המודרנית, ללמוד לתפוס את הדמיון שבין הישויות מן ההיררכיות העליונות ובינינו, ואפילו בינן ובין בעלי החיים והצמחים.

אנו אומרים, שדרך מיסטריית גולגותא נכנס אימפולס כריסטוס לאבולוציה של האדמה, נכנס לאבולוציה של האנושות, בראש ובראשונה, ומכאן ואילך מאוחד הוא עמה. הבריות אומרות: אין אנו רואות את זה. ואמנם הם לא יראו את זה כל עוד ישלו את עצמם בקשר לאדם עצמו, כל עוד יראו באדם משהו שונה לחלוטין מכפי שהנו באמת. ברגע שלא תהיה זו עוד תיאוריה בלבד, אלא מציאות נפש המורגשת באורח חי, ואשר מאפשרת לנו לראות באדם ישות על-חושית, נטפח בפנימנו את הכושר לחוש בקרבנו באימפולס כריסטוס, ובכל מקום; להיות מסוגלים לומר בשכנוע מלא: אל תבקשו אחריו בהתגלות חיצונית; מצוי הנהו בתוככם בכל מקום. אולם, על האנושות לטפח ולפתח את האמונה, בענווה וברוח שפלה, שיהיה נדרש מאמץ כביר לטפח את התודעה שהישר מן ההתחלה תראה באדם ישות על-חושית. כי אין לדבר כל ערך אם נעשה כן בתיאוריה בלבד. רק אם באמת לא נהיה סבורים שמה שניצב מולנו פיזית – זוהי הישות האנושית המהותית; רק אם נחוש את האבסורדיות שבדבר, נרכוש את הלך הנפש שאליו אני מתכוון.

ידידיי היקרים, אילו הייתם ניגשים אל הבניין שלנו מבחוץ והייתם אוספים כל מיני פסולת שמונחת שם, ובטיפול מחוכם בה היה לאל ידכם להניחה לפניכם באורח כזה, שאדם שאמור היה לפגוש בכם לא היה רואה אתכם, אלא רק את פסולת העץ או הלבנים, הרי שלא הייתם טוענים שפסולת זו של עץ או לבנים היא הישות האנושית. והעניין אינו שונה כלל ועיקר לגבי הסובסטנציות המינרליות שבהן ניצבים הנכם נוכח זולתכם, כשהן מאורגנות – מסודרות בדרך מסוימת. ובכל זאת אומרים אתם: סובסטנציות מינרליות אלה – היות ועיניכם הפיזיות רואות אותן – הן הן הישות הפיזית; לאמיתו של דבר מהוות הן אך ורק רמז שמצביע לעבר הישות האנושית הממשית.

אם נתבונן לאחור לזמנים קדם כריסטיאנים, אז נמצא ששליח האלים ירד אל אדמה באורח נראה לעין כשהוא מגלה עצמו לבני האדם ושפתו מובנת להם. שליח האלים הגדול ביותר שירד לאדמה, הכריסטוס, היה בד בבד האחד, שהיה מסוגל להתגלות במאורע החשוב ביותר עלי אדמה בתקופה האחרונה מן הללו שהיו יכולים להתגלות ללא עזרת ישות אנוש. כעת חיים אנו בתקופת התגלות מיכאל. היא קיימת כמו יתר ההתגלויות. אלא שאין היא כופה את עצמה על ישות אנוש היות והאדם כבר נכנס לאבולוציית חירותו. עלינו לצאת כדי לפגוש בהתגלות מיכאל. עלינו להבין את עצמנו באופן כזה שהוא ישגר לפנימנו כוחות רבי עוצמה ביותר ואנו ניעשה מודעים לעל-חושי בסביבה הקרובה לאדמה. אל נא תאחרו להכיר מה מציינת התגלות מיכאל זו לבני האדם של ההווה ושל העתיד, כשהללו נגשים אליה בחירות. אל נא תימנעו להכיר, שבני האדם בימינו שואפים לפתרון הבעיה החברתית, מתוך שרידים של מצבי תודעה קדומים. כל הבעיות שניתן היה לפותרן על ידי מצבים קדומים של תודעת אנוש כבר נפתרו. האדמה שרויה בשלב ירידה באבולוציה שלה. לא ניתן לפתור את השאלות שמתעוררות כיום על ידי חשיבה מזמן עבר. ניתן לפתור אותן אך ורק על ידי אנושות בעלת הרכב נפש חדש. זהו תפקידנו, לכוון את פעילותנו באופן כזה שהיא תוכל לסייע להתהוות מערך-נפש חדש זה באנושות. העובדה, שישויות אנוש אינן יכולות לשחרר עצמן מן המושגים שטופחו במהלך אלפי שנים, מלחיצים את נפשותינו כמו סיוט איום ונורא. כיום רואים אנו כיצד מתנהלות באורח אוטומטי כמעט, התוצאות של מושגים עתיקי יומין אלה והם מרוקנים מכל תוכן ואין הם אלא קליפות של מילים. בכל מקום מדברים על אידיאלים אנושיים, אולם לאידיאלים אלה אין תוכן ממשי; מהווים הם מילים סתם. האנושות, לעומת זאת, זקוקה למערך נפש חדש. היה פרק זמן כשהדהדה הקריאה אל האנושות, הקריאה, אשר אם נתרגם אותה ללשוננו תאמר: "שנו את אורח מחשבתכם כי הנה הגיעה העת!" בעת ההיא, מכל מקום, מסוגלות היו עדיין ישויות אנוש לשנות את חשיבתן על ידי מערך הנפש הקדום שלהן. כעת לא קיימת עוד אפשרות זו. אם יש למלא כיום אחר מה שהחל אז – יש למלא אותו מתוך מערך נפש חדש. מיכאל שידר אל ישויות אנוש את מסורת יהוה, את השפעת יהוה. מאז סוף שנות ה-70 של המאה שעברה, תפקידו, אם רק נלך לפוגשו, בשידור הבנה של ממש של אימפולס כריסטוס במשמעות המהותית של המלה. אלא שעלינו ללכת לקראתו לפוגשו ואכן נבוא לפוגשו אם נמלא שני תנאים.

בהתייחס למערך הנפש שלנו, יכולים אנו לומר לעצמנו: עלינו להתגבר על טעות מסוימת. אין ברצוני להעמיס עליכם ללא צורך אבסטרקציות צרות ותפיסות עולם פילוסופיות, אך עלי להסב את תשומת ליבכם לתופעה באבולוציה האנושית המודרנית והיא – הפילוסוף קרטזיוס דקארט שחי בשחר התקופה המודרנית. הוא עדיין ידע משהו אודות הרוחי הפועל במערך העצבים המידרדר של האדם. ויחד עם זאת אמר את אמרתו הידועה: "אני חושב משמע אני קיים"! זהו ההפך מן האמת, כשאנו חושבים – איננו. היות ובחשיבה יש לנו רק דימוי של המציאות. לחשיבה לא היתה חשיבות, אם היינו קיימים במציאות בחשיבתנו. אילו החשיבה לא היתה דימוי בלבד, עלינו להיות מודעים לאופי הראי של עולמנו ביחס לדימויים המנטליים, ביחס לעולם המחשבות שלנו. ברגע שאנו נעשים מודעים לאופי משתקף זה – אנו פונים למקור מציאות שונה בתוכנו. על כך רוצה מיכאל לדבר עמנו. פירושו של דבר, שחייבים אנו לנסות ולהכיר את עולם המחשבה שלנו באופי הראי אשר לו; או אז נפעל נגד אבולוציית לוציפר. כי הלז מעוניין מאוד מאוד לצקת סובסטנציה לתוך חשיבתנו, הוא מנסה להונות אותנו בסברה המוטעית, שהחשיבה מוחדרת על ידי סובסטנציה. החשיבה אינה מכילה שום סובסטנציה, אלא דימוי בלבד. אנו ניטול סובסטנציה ממישורים אחרים עמוקים יותר בתודעתנו. זהו התנאי האחד. עלינו להיות מודעים לכך, שמחשבותינו מחלישות אותנו ואז נפנה לכוחו ועוצמתו של מיכאל, כי הוא הינו הרוח שמצביע עבורנו לדבר חזק יותר בפנימנו מאשר מחשבה. בה בשעה שלומדים אנו דרך הציביליזציה המודרנית להתבונן בעיקר במחשבה ובעשותנו כך נהיים אנו לישויות אנוש חלשות, היות ורואים אנו את המחשבה עצמה כמשהו ממשי ייתכן ונדמה לעצמנו שמרחיקים אנו מאוד מאינטליגנציה מופשטת גרידא, אך זוהי אשליה, היות ובתור ישויות אנוש מודרניות אסורים אנו בכבלי האינטליגנציה ואיננו משמרים מתוך הנדבכים העמוקים יותר של ישותנו לתוך המחשבות עצמן – את מה שצריך להימצא בהן.

התנאי השני הוא, שנחדיר לתוך רצונותינו, לתוך רצייתנו את מה שנובע מהוויית מציאות שעלינו להכירה בתור על-חושית. לעובדה שמיסטריית גולגותא, באופייה העל-חושי, לא נתפסה ברצינות מוחלטת – תוצאות איומות. תכופות מזכיר אני זאת כאן. הסבתי את תשומת לבכם למשל להשקפותיו של התיאולוג הליברלי אדולף הרנאק. ישנם תיאולוגים ליברלים רבים כאלה שמודים בגלוי: במסמכים היסטוריים לא ניתן למצוא הוכחה לממשות מיסטריית גולגותא. ואמנם, ידידיי היקרים, אי אפשר להוכיח, מבחינה היסטורית, את קיומו של כריסטוס ישוע כשם שאפשר להוכיח את קיומו של קיסר או של נפוליאון. ומדוע? מפני שבמיסטריית גולגותא עמד להתרחש לפני האנושות מאורע שהיתה אליו גישה על-חושית בלבד. לא היתה אליו גישה דרך החושים. על מנת שהאנושות תוכל ללמוד – ודווקא דרך מיסטריית גולגותא – לרומם את עצמה אל העל-חושי לא קיימת שום הוכחה היסטורית מוחשית לחושים החיצוניים.

ציינו, איפוא, שני דברים שאליהם עלינו לשאוף. ראשית כל, להכיר את העל-חושי בעולם החישה סביבנו כלומר – בעולם בני האדם, בעלי החיים והצמחים: זהו נתיב מיכאל. ובהמשך – למצוא בעולם זה, שאנו עצמנו מכירים בו כעל-חושי, את אימפולס כריסטוס. בתארי זאת לכם – מתאר אני בו זמנית את האימפולסים העמוקים ביותר של השאלה החברתית. כי הנה חבר הלאומים האבסטרקטי לא יפתור את הבעיה הבינלאומית. אבסטרקציות כאלה אינן מלכדות את בני האדם על פני כל האדמה. רק הרוחות המנחות את ישויות אנוש לתוך העל-חושי, ואשר אודותן דיברנו בימים אלה – רק הן בלבד ילַכְּדוּ את בני האדם.

מבחינה חיצונית מתקרבת האנושות כיום למאבקים רציניים. בהתייחס למאבקים רציניים אלה, שכעת הנם בראשיתם – לעיתים קרובות מזכיר אני זאת כאן – ואשר ידרדרו את האימפולסים הנושנים של אבולוציית האדמה לאבסורד – לא ניתן ליטול תרופות פוליטיות, כלכליות או רוחניות – מבית המרקחת של אבולוציית עבר, שאבד עליה הכלח. היות ומזמנים עברו אלה, באים אלמנטים של תסיסה, אשר קודם כל מביאים את אירופה אל שפת התהום, ואשר יערכו את צבאות אסיה ואמריקה אלה נגד אלה, ואשר מכינים מלחמה על פני האדמה כולה. נוכח דרדור זה לאבסורד של האבולוציה האנושית, אפשר להציב אך ורק מהות זו לבדה שתוביל את בני האדם בנתיב לקראת הרוחי: נתיב מיכאל שמוצא את המשכו בנתיב כריסטוס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *