שליחותו של מיכאל – 01

שליחותו של מיכאל

גילוי מסתורי ישות האדם, המהותיים

רודולף שטיינר

סדרה בת שמונה הרצאות

דורנאך: שש הרצאות GA194

מינכן: 2 הרצאות מתוך 12 הרצאות בנושא: מרכז אירופה בין מזרח למערב GA174a

תרגום מאנגלית:עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תודה על התיקונים מול הגרמנית: הוצאת מיקרוקוסמוס

תיקונים: דליה דיימל

הרצאה 1  דורנאך

21.11.1919

כוחו ושליחותו של מיכאל.

הצורך בנתינת ערך מחדש לערכים רבים

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בסדרת הרצאות זו, ברצוני לתאר את הזיקה שאנו, כישויות אנוש מן העת הנוכחית, יכולים להציב לעצמנו אותו כוח רוחי, שבתור כוחו של מיכאל מתערב במאורעות הרוחיים והפיזיים של האדמה. נחוץ יהיה להכין את עצמנו לתפקיד זה בהרצאתנו היום. נהיה זקוקים לנקודות ראות שונות שיאפשרו לתבונה האנושית להציג באופן מעשי את ההתערבויות השונות שהתערב כוח זה מתוך הסימפטומים שאנו יכולים לראות בסובב אותנו.

אם ברצוננו לדבר ברצינות אודות העולם הרוחי, עלינו לזכור שאנו יכולים להתבונן תמיד ולראות כאן, בעולם הפיזי, את ההתגלויות של הכוחות הרוחיים. אנו מנסים לחדור דרך המסך של העולם הפיזי, אל מה שפעיל בנו בעולם הרוחי. את מה שקיים בעולם הפיזי יכול לראות כל אדם; מה שפעיל בעולם הרוחי מסייע לפיתרון החידות שמציג בפנינו העולם הפיזי, אלא שעלינו להבין את חידות החיים הפיזיים באורח נכון. חשוב בהקשר לעניינים כבדי משקל אלה – להבין באורח מקיף ובמלוא הרצינות את מה שאמרתי בהרצאות מן הזמן האחרון,[1] חשוב לקשר היטב השקפות עולם אישיות להבנה של ממש ביחס למה שנוגע בחיוניות כה רבה, לא רק לכל האנושות, אלא לעולם כולו. עלינו להשתחרר מאינטרסים אישיים גרידא. יתרה מזאת, אנו נרכוש לעצמנו הבנה ביחס למטרה ולערך של האישיות בעולם, אם נשחרר את עצמנו מן האלמנט האישי במשמעותו הצרה יותר.

אתם יודעים שאנו ניצבים בתוך עידן קוסמי ושלאבולוציה של האדמה שלנו קדמה אבולוציה אחרת. ראשית, אתם יודעים שאבולוציה זו מתקדמת, שמגיעה היא לנקודה בזמן, תעבור אותה ותגיע לשלבים מתקדמים יותר. שנית – אתם יודעים שאם נתבונן בעולם בתור שכזה – יהיה עלינו לעסוק לא רק בישויות שפוגשים אנו בספירה הארצית, כלומר בממלכות המינרלים, הצמחים, בעלי החיים ובני אדם, אלא יהיה עלינו לעסוק בישויות המשתייכות לספירות עליונות יותר שאותן מגדירים אנו כישויות מן ההיררכיות העליונות.

כשמדברים אנו על האבולוציה בכללותה עלינו לקחת בחשבון תמיד ישויות אלה מן ההיררכיות העליונות. ישויות אלה, מצידן, עוברות אף הן אבולוציה, שנוכל להבינה אם נשווה אותה לאבולוציה האנושית שלנו ולזו הקיימת בממלכות השונות של האדמה. שימו לב, למשל, לדברים הבאים: אתם יודעים שאנו, ישויות אנוש, עברנו דרך עידני שבתאי, שמש וירח הקדומים והגענו אל האדמה שלנו. אם אנו מתבוננים באבולוציה הקוסמית שלנו, אנו רשאים לומר, שאנו כישויות אנוש, אשר חוות את הסובב הארצי, הגענו לשלב הרביעי באבולוציה שלנו.

הבה נתבונן כעת בישויות העומדות הישר מעל לשלב האנושי שלנו, שאותן מכנים אנו בשם אנג'לוי – המלאכים. אם יהיה ברצוננו לערוך השוואה בלבד, נוכל לומר: ישויות אלה, על אף שצורתן שונה לחלוטין מהצורה האנושית, ולמרות שאין הן נראות לחושים האנושיים הפיזיים, מצויות כעת בשלב האבולוציוני של יופיטר.

הבה ונפנה עתה אל הארכאנג'לוי, אל המלאכים העליונים. הם עומדים בשלב האבולוציוני שהאנושות תגיע אליו על ונוס. ואם נפנה אל הארכאי, רוחות-הזמן, נגלה שהן הגיעו כבר לאבולוציה שעל וולקן.

עולה כעת שאלה חשובה: אם נפנה אל הישויות שדרגתן גבוהה עוד יותר, אל ההיררכיה של הישויות הללו הקרויות בשם רוחות-הצורה, באיזה שלב נמצא אותן? ועלינו להשיב: הן כבר עברו מעבר לשלבים, שאנו ישויות אנוש רואים בהם את השלבים האבולוציוניים שלנו בעתיד, הן כבר עברו את עידן וולקן. אם נראה את האבולוציה שלנו כמכילה שבעה שלבים, שדי בהם להתבוננות הנוכחית שלנו, יהיה עלינו לומר שרוחות-הצורה הגיעו לשלב השמיני; אם נסקור את השלב השמיני נגלה את רוחות-הצורה.

והנה, אל לנו לראות שלבים עוקבים אלה של האבולוציה כקיימים זה לצד זה, אלא לראותם כחודרים זה את זה. כשם שהאטמוספרה סובבת וחודרת את האדמה, כך חודרת הספירה השמינית, שאליה משתייכות רוחות-הצורה, את הספירה שבה אנו, ישויות אנוש, חיות. הבה ונתבונן עתה בזהירות בשני שלבי אבולוציה אלה.

הבה ונחזור: אנו, ישויות אנוש, מצויות בספירה שהגיעה לשלב האבולוציוני הרביעי. כך אנו קיימים, אם נתעלם מכל דבר אחר, בספירה, מסביבנו ובנו, שרוחות-הצורה רואות כשלהן. הבה ונתבונן עתה באבולוציה האנושית באופן ממשי. לעתים קרובות היינו מבחינים בין התפתחות הראש לבין זו של הישות האנושית. את זו האחרונה חילקנו שוב לשני חלקים נפרדים, להתפתחות החזה ולהתפתחות הגפיים. הבה ונתעלם מחלוקה אחרונה זו, ונראה את האדם, כשברשותו, מצד אחד, מה שמשתייך לאבולוציה של הראש, ומצד שני כל מה שמשתייך אל יתר הישות האנושית.

ועתה, תארו נא לעצמכם את הבא להלן: לפניכם פני האוקיינוס והישות האנושית צפה עליו בהתקדמה, כשרק ראשה מעל לפני המים. בדימוי זה – כמובן שזהו דימוי בלבד – לפניכם מצב הישות האנושית בימינו. את כל מה שהראש מושרש בו עלינו לראות כמשתייך אל השלב האבולוציוני הרביעי; ובכל מה שנע קדימה, צף או שוחה, היינו מגדירים כשלב האבולוציה השמיני. זוהי עובדה מוזרה שהישות האנושית עוברת, ככל שנוגע הדבר לראש, מעל לאלמנט שבו מגלות רוחות-הצורה את ישותן הייחודית. בהתייחס לראשו – האדם נעשה משוחרר, הבה ונאמר, מן הספירה החדורה על ידי הווית רוחות-הצורה. רק על ידי הבנה מקיפה לפני ולפנים של הדבר הזה, נגיע לתפיסה נאותה של הישות האנושית; רק אז נוכל להבין את מצבו המיוחד של האדם בעולם; רק אז יתברר לנו, שכאשר הישות האנושית חשה בהשפעה היצירתית של רוחות-הצורה עליה, היא לא חשה זאת היישר דרך כושרות ראשה, אלא בעקיפין דרך האפקט של יתר גופה על הראש. כולכם יודעים שהנשימה קשורה למחזור הדם שלנו, כשאנו מדברים במשמעות הפיזיולוגיה החיצונית. אולם הדם נהדף גם לתוך הראש כשהוא יוצר קשר אורגני וחיוני בין הראש לבין יתר האורגניזם. הראש מוזן ונתמך בעוצמה על ידי יתר הגוף.

עלינו להבחין בזהירות בין שני דברים. הראשון הוא העובדה, שלראש קשר ישיר אל העולם החיצוני. אם אתם רואים אובייקט – אתם קולטים את מהותו דרך עיניכם. קיים קשר ישיר בין העולם החיצוני לבין הראש שלכם. אם אתם סוקרים את חיי הראש שלכם כפי שנתמכים הם על ידי תהליכי הנשימה ומחזור הדם – אתם תגלו שהדם זורם כלפי מעלה מיתר האורגניזם לתוך הראש, וכאן אין קשר ישיר, אלא עקיף בין הראש שלכם ובין העולם הסובב.

כמובן שאל לכם לומר באופן פדנטי: הנה – הנשימה נקלטת דרך הפה ועל כן גם הנשימה שייכת לראש. לכן אמרתי זו רק תמונה. באורח אורגני – מה שנקלט בנשימה דרך הפה אינו משתייך למעשה לראש, אלא ליתר האורגניזם.

תמקדו את תשומת לבכם לשני מושגים יסודיים, אלה שכעת רכשנו לעצמנו; תמקדו את תשומת לבכם לרעיון שאנו ניצבים בתוך שתי ספירות: הספירה שאליה נכנסנו בעוברנו דרך עידני שבתאי, שמש וירח הקדומים וכעת אנו בתוך עידן האדמה המהווה את השלב האבולוציוני הרביעי; לאחר מכן תתבוננו בעובדה שאנו חיים בתוך ספירה השייכת לרוחות-הצורה, כשם שהאדמה שלנו שייכת לנו, אך כספירה השמינית היא חודרת את האדמה שלנו ואת האורגניזם שלנו, מלבד את ראשנו ואת כל אשר מהווה פעילות חושים. אם נמקד את תשומת לבנו בעובדות אלה, ניצור בסיס למה שיבוא להלן.

אני אכן רוצה ליצור בסיס מוצק יותר באמצעות מושגים מסוימים אחרים. אם ברצוננו להתבונן בחיינו לפי ההשפעות עליהם, אנו חייבים לקחת בחשבון את הישויות שמזכירים אנו לעיתים קרובות כנוטלות חלק בהתרחשויות בעולם והן: הישויות הלוציפריות והאהרימניות. הבה ונמקד תחילה את תשומת לבנו בהיבט החיצוני ביותר של ישויות אלה. הן שוכנות באותן ספירות שבהן אנו שוכנים, כישויות אנוש. בהתבוננות באספקט החיצוני ביותר שלהן, רשאים אנו לחשוב על כל הישויות הלוציפריות כמחזיקות ברשותן את אותם כוחות שאנו מרגישים כאשר מתהווה אצלנו הנטיה לשגות בדמיונות, כאשר מתמכרים אנו באורח חד-צדדי לדמיון ולהתלהבות יתרה, כשנוטים אנו אם רשאי אהיה להביע זאת בציוריות – לצאת עם ישותנו מעבר לראשנו – אם יוצאים אנו מעבר לראשנו, מעסיקים אנו כוחות אשר ממלאים תפקיד מסוים באורגניזם האנושי שלנו, ובו זמנית מהווים הם כוחות אוניברסליים של הישויות שאנו מכנים בשם לוציפריות. חישבו על ישויות המעוצבות אך ורק מאותם כוחות בפנימנו ששואפים לצאת אל מעבר לראשנו והרי לכם הישויות הלוציפריות שזיקה מסוימת להן לעולמנו האנושי.

ולעומת זאת – חישבו על כל מה שדוחק בנו כלפי מטה אל האדמה, כל מה שעושה מאתנו צרי אופקים גמורים, ובורגניים; אשר מוליך אותנו לפתח לעצמנו גישות מטריאליסטיות. חישבו נא על כל מה שקיים בפנימנו כאינטלקט יבש, והרי לכם הכוחות האהרימניים.

כל מה שתיארתי כאן מאספקט הנפש ניתן לתיאור גם מאספקט הגוף. ניתן לומר שהאדם נתון תמיד באמצע בין כוונות דמו לבין כוונות עצמותיו. העצמות נוטות באורח מתמשך והולך לעשותנו נוקשים, לגרֵם אותנו, ובמילים אחרות: להחדיר 'אהרימניות' לתוך גופינו. הדם היה רוצה להדוף אותנו אל מעבר לעצמנו. בהתבטאות במונחים פתולוגיים נאמר, שהדם עשוי להיות לוהט, ואז נהדפת הישות האנושית מבחינה אורגנית לדמיונות. העצמות עלולות לפרוש את טבען על פני יתר האורגניזם או אז נעשית הישות האנושית גרומה, לוקה בהסתיידות כפי שכמעט קורה אצל כל אדם, בדרגה מסוימת, בגיל קשיש, הואיל והוא נושא את האלמנט שעיסוקו מוות באורגניזם שלו, היינו – האלמנט האהרימני. יכולים אנו לומר, שכל דבר השוכן בדם נוטה כלפי מעלה אל הלוציפריות, ולכל דבר השוכן בעצמות נטיה לאהרימניות. הישות האנושית הנה האיזון בין השניים, כשם שעליה להיות מהיבט הנפש – האיזון שבין התלהבות יתר וצרות אופקים רצינית.

וכעת אנו יכולים לאפיין שני סוגי ישויות אלה מנקודת ראות עמוקה יותר. הבה ונתבונן בישויות הלוציפריות ונראה אלו אינטרסים יש להן בהווית הקיום הקוסמית. אנו נגלה, שהאינטרס העיקרי שלהן הוא לשכנע את העולם ובייחוד את העולם האנושי, לנטוש את הישויות הרוחיות שעל האדם לראות בהן את בוראיו האמיתיים. אין הישויות הלוציפריות רוצות יותר מאשר להניע את העולם לנטוש את הישויות האלוהיות. אל נא תבינו אותי באורח בלתי נכון: אין זו הכוונה הראשונה במעלה אצל הישויות הלוציפריות לרכוש לעצמן את העולם. מדברים שונים שאמרתי אודותן, אתם יכולים להסיק שזו אינה כוונתן העיקרית; מטרתן העיקרית היא להביא את הישות האנושית לידי כך שתנטוש את ישויות הבריאה האלוהיות שלה, ולשחרר את העולם מישויות אלה.

לישויות האהרימניות מטרה שונה. יש להן כוונה מוחלטת לגרום לממלכת האדם וליתר האדמה להיכנע לספירת שלטונן; לגרום לאנושות להיות תלויה בהן, לקנות שליטה על הישויות האנושיות. בה בשעה שהיתה זו תמיד, ועודנה, שאיפתן של הישויות הלוציפריות להניע את הישויות האנושיות לנטוש את מה שהן יכולות לחוש כמהות האלוהית בתוך עצמן, הרי שנטייתן של הישויות האהרימניות היא לכלול בהדרגה את האנושות וכל דבר הקשור בה, בספירת השליטה שלהן.

בתוך הקוסמוס שלנו שלתוכו אנו שזורים כישויות אנוש, ניטש מאבק בין הישויות הלוציפריות, השואפות ללא הרף לחירות, לחירות אוניברסלית, ובין הישויות האהרימניות השואפות ללא הרף לכוח ולשלטון מתמשכים. מאבק זה חודר לכל דבר שבו אנו חיים. אנא תנו דעתכם לעובדה זו, כרעיון שני, החשוב להמשך ההתבוננויות שלנו. העולם שבו אנו חיים חדור על ידי ישויות לוציפריות ואהרימניות ובו קיים ניגוד רב עוצמה בין נטיית השחרור של הישויות הלוציפריות והנטייה לשליטה של הישויות האהרימניות.

אם תתבוננו בכל העניין הזה תאמרו לעצמכם: אהיה מסוגל להבין את העולם אך ורק אם אתפוס אותו בהקשר למספר שלוש, כי הנה יש לנו מצד אחד את האלמנט הלוציפרי ומצד שני את האלמנט האהרימני. ובאמצע – הישות האנושית הניצבת, כאלמנט שלישי, במצב איזון בין השניים כשהיא חייבת לחוש במהותה האלוהית. נגיע להבנת העולם אם נבסס זאת על משולש זה. ותתבהר לנו העובדה שחיי אנוש מהווים את לשון המאזניים. הנה כאן נקודת המשען – מצד אחד כף המאזניים ובה האלמנט הלוציפרי המושך כלפי מעלה ומצד שני כף המאזניים ובה האלמנט האהרימני המושך כלפי מטה. שמירת כפות המאזניים באיזון מלא מציינת את הישות המהותית של האדם. הללו שחוו התקדשות לתוך סודות כאלה שעניינם האבולוציה הרוחית של האנושות, מדגישים תמיד את העובדה שאפשר להבין את הווית הקיום הקוסמית שלתוכה ממוקם האדם אך ורק אם הוגים בה במשמעות המספר שלוש ושלא ניתן להבינה אם מתבוננים בה בהתבססות על איזשהו מספר אחר.

יכולים אנו לומר, כשאנו משתמשים במינוחים שלנו: עלינו לעסוק בשלושה גורמים עיקריים בהווית הקיום הקוסמית, היינו – באלמנט הלוציפרי המייצג צד אחד באיזון, ובאלמנט האהרימני המייצג צד שני של האיזון, ואת מצב האיזון שמייצג אימפולס כריסטוס.

והנה יכולים הנכם לתאר לעצמכם, שהאינטרס של הכוחות האהרימניים והלוציפריים הוא להסתיר סוד זה של המספר שלוש. הואיל והבנה מקיפה ונאותה של סוד זה מאפשרת לאנושות לגרום למצב של איזון בין הכוחות האהרימניים והלוציפריים, כלומר – להשתמש, מצד אחד, בנטייה הלוציפרית לחירות, לביצוע מטרה קוסמית מושלמת, ומצד שני לשאוף לבצע את אותו הדבר באלמנט האהרימני. המצב הרוחי הנורמלי של הישות האנושית כולל בו זיקה נאותה למשולש זה, לתשתית משולשת זו של העולם.

להשפעות על הרוחיות האנושית ועל החיים התרבותיים נטיה חזקה לבלבל את האדם ביחס לחשיבות מספר שלוש. יכולים אנו להתבונן בבהירות רבה בתרבות המודרנית, ולראות שתפיסת תשתית זו לפי המשולש כמעט מואפלת לגמרי על ידי תפיסת המבנה על פי המספר שתיים. אם ברצוננו להבין את 'פאוסט' מאת גיתה עלינו להכיר בדבר, כפי שמצביע אני תכופות על דבר זה, שבלבול זה ביחס למספר שלוש משפיע אפילו על פואמה קוסמית חשובה זו. אם לגיתה בזמנו היתה ראיה בהירה לעניינים אלה, הוא לא היה מציג את כוחו של מפיסטופלס כיריב היחיד של פאוסט, שגרר את פאוסט כלפי מטה, אלא היה מציב בקוטביות מנוגדת לכוח מפיסטופליאני זה – שאודותיו אנו יודעים שהוא זהה לכוח האהרימני – את הכוח הלוציפרי, ואז לוציפר ומפיסטופלס היו מופיעים ב'פאוסט' כשני מתנגדים קוטביים. דיברתי על כך כאן שוב ושוב, אם נלמד את דמותו של מפיסטופלס של גיתה, נוכל לראות בבהירות שגיתה, באפיון מפיסטופלס, מבלבל ללא הרף בין האלמנט הלוציפרי והאהרימני. מפיסטופלס של גיתה מהווה, הבה ונאמר, דמויות ששני אלמנטים מתערבבים בה. אין בה אחדות. האלמנטים הלוציפרי והאהרימני חודרים זה את זה באקראי. עסקתי בכך ביתר בהירות בחוברת שלי 'מהות רוחו של גיתה'.

הבלבול שמשפיע כך גם על 'פאוסט' מאת גיתה נסב מן התפיסה הבלתי נכונה שנוצרה באבולוציה של האנושות המודרנית – בזמנים קודמים שונה היה הדבר – ששמה את המספר שתיים במקום את המספר שלוש, בהתבוננות במבנה העולם, כלומר, רואים את העקרון הטוב מצד אחד ואת העקרון הרע מצד שני: אלוהים ושטן.

עלינו להדגיש את העובדה שאם רוצה אדם להגות במבנה העולם באורח עובדתי, עליו להיות מודע למספר שלוש – לשני האלמנטים הניגודיים של האלמנט הלוציפרי והאהרימני, כשהאלמנט האלוהי מחזיק באיזון בין השניים. דבר זה מנוגד להטעיה שהתעוררה באבולוציה הרוחית של האנושות בתפיסה השגויה של הדואליות של אלוהים והשטן, של הכוחות הרוחיים-אלוהיים מעל, והכוחות השטניים מתחת. דומה הדבר שמאלצים את האדם לצאת ממצב האיזון אם ישכנעו אותו להאמין שמבנה העולם נקבע באיזשהו אופן על ידי הדואליות, אם היינו מסתירים ממנו את העובדה שהבנה שקולה של העולם עשויה להתהוות אך ורק מתפיסה נאותה של המספר שלוש. השאיפות האנושיות העילאיות ביותר נפלו קורבן לטעות זו.

אם ברצוננו לדון בשאלה זו, עלינו לעשות זאת ללא דעות קדומות; עלינו להיכנס לספירת חשיבה בלתי משוחדת. עלינו להבחין בזהירות בין אובייקט ושם. אל לנו להרשות לעצמנו הונאת חשיבה – שבנתינת שם מסוים לישות, חווים אנו וחשים בו זמנית ישות זו כיאות.

כאשר חושבים אנו אודות אותן ישויות, שהאדם רואה בהן את הישויות האלוהיות שלו – עלינו לומר: נוכל להרגיש ולחוש בהן כיאות, אך ורק אם נהגה בהן כמשפיעות על האיזון שבין העקרונות הלוציפרי והאהרימני. לעולם לא נוכל להרגיש באופן נכון את מה שעלינו להרגיש כמהות האלוהית אם לא נחדור לפנים מהות תלת-איברית זו. התבוננו מנקודת ראות זו ב'גן העדן האבוד' מאת מילטון או ב'משיח' מאת קלופשטוק שנוצר בהשפעת 'גן העדן האבוד'. כאן לא קיימת שום הבנה לגבי מבנה עולם תלת ערכי. במקום זאת יש לכם שם מאבק בין הטוב המשוער והרע המשוער. מאבק בין גן העדן והגיהנום. כאן לפניכם הרעיון השגוי של הדואליות המוכנס לתוך האבולוציה הרוחית של האדם; לפניכם מה שמושרש בדעה המקובלת כניגוד אשלייתי בין גן העדן והגיהנום כשהוא מוחדר לתוך שתי פואמות מן הזמנים המודרניים.

אין בכך משום יתרון שמילטון וקלופשטוק מכנים את הישויות השמיימיות בשם ישויות אלוהיות. שם זה יהיה ראוי להן מצד האדם אך ורק אם זה יהגה בהן על תשתית המבנה התלת ערכי של הווית הקיום של העולם. או אז אפשר יהיה לומר שהמאבק המתחולל, מהווה מאבק בין היסודות הטוב והרע. אולם פני הדברים הם שמניחים שקיימת דואליות כשלאחד מייחסים את הטוב והוא מקבל שם שמקורו באלוהים בשעה שהשני מייצג את האלמנט השני, האנטי אלוהי. מה מציין למעשה דבר זה? לא פחות מאשר סילוק האלוהי מן התודעה, ושימוש שלא כדין בשם האלוהי על ידי המהות הלוציפרית. כך שלמעשה לפנינו מאבק בין לוציפר ואהרימן; אלא שלאהרימן מייחסים תכונות לוציפריות ולספירת לוציפר מיחסים תכונות אלוהיות.

רואים הנכם את המסקנות המרחיקות לכת שהתבוננות כזאת מגלה. בה בשעה שהישויות האנושיות מאמינות שהן עוסקות באלמנטים האלוהי והשטני בהתבוננות בניגודים המתוארים ב'גן העדן האבוד' מאת מילטון וב'משיח' מאת קלופשטוק, עוסקות הן, למעשה, באלמנטים הלוציפרי והאהרימני. לא קיימת שום מודעות ביחס לאלמנט האלוהי המהותי; במקום זאת מעניקים שמות אלוהיים לאלמנט הלוציפרי.

'גן העדן האבוד' מאת מילטון וה'משיח' מאת קלופשטוק מהווים יצירות רוחניות שמתהוות בתודעה של האדם המודרני. מה שמתגלה בהן שוכן בתודעה הכללית של האנושות, הואיל ואשליית הדואליות נכנסה לתודעה מודרנית זו, ואמת המספר שלוש נמנעה ממנה. היצירות העמוקות ביותר של התקופה המודרנית – הנחשבות ליצירות החשובות ביותר של האנושות, ובצדק – מהוות אשליית תרבות ונובעות מאחיזת עיניים רבת עוצמה של האנושות המודרנית. כל מה שפעיל בתפיסה מרומה זו, הוא תוצאת ההשפעה האהרימנית, אותה השפעה שתתרכז בעתיד בהתגשמות של אהרימן שעליה דיברתי כבר. הואיל ותפיסה אשלייתית זו, שבה שוכנים אנו כיום, אינה אלא תוצאת השקפת העולם השגויה שנובעת מכל מקום בציביליזציה המודרנית, כשישויות אנוש מקטבות בין גן עדן וגיהנום. גן העדן נחשב לאלמנט האלוהי והגיהנום לאלמנט השטני, בה בשעה שלאמיתו של דבר עוסקים אנו באלמנט הלוציפרי הקרוי שמיימי והאלמנט האהרימני הקרוי גיהנום.

עליכם להכיר את האינטרסים השוררים בהיסטוריה הרוחנית המודרנית. אפילו תפיסת הטבע התלת-ערכי של האורגניזם האנושי או של הישות האנושית בכללותה, הועברה מן העולם מבחינה מסוימת לגבי הציביליזציה המערבית, על ידי המועצה האקומנית השמינית בקונסטנטינופול בשנת 869. לעתים קרובות אני מזכיר זאת. נוסדה אז הדוגמה האומרת, שנוצרי אינו צריך להאמין בישות האנושית התלת-ערכית, אלא רק בישות אנושית דו-ערכית. האמונה בגוף, נפש ורוח נאסרה לחלוטין והתיאולוגים והפילוסופים מימי הביניים שעדיין ידעו רבות אודות העובדות הנכונות, התנסו בפרק זמן קשה כשהיה עליהם לעקוף אמת זו, היות ומה שקרוי בשם טריכוטומיה, כלומר, חלוקת הישות האנושית לגוף נפש ורוח, הוכרזה ככפירה. הם הוכרחו ללמד את הדואליות, כלומר, שהאדם מכיל גוף ונפש ולא גוף, נפש ורוח. וישויות מסוימות, בני אדם מסוימים יודעים היטב שהיתה קיימת משמעות שונה לחיי הרוח האנושיים אילו במקום הדו-ערכיות שררה התלת-ערכיות.

עלינו להתחשב בהיבטים עמוקים כאלה אם ברצוננו להבין נכונה מדוע בגיליון אוגוסט של הירחון 'קולות התקופה (Stimmen der Zeit)) מסב הכומר הישועי צימרמן את תשומת הלב לעובדה, שאחת ההוראות מן הזמן האחרון של הלשכה הקדושה ברומא אוסרת על קתוליים רומים לקבל מחילת עוונות אם הם קוראים או מחזיקים ברשותם כתבים תיאוסופים או נוטלים חלק במשהו תיאוסופי. הכומר הישועי צימרמן נותן פירוש להוראה זו במאמר שלו ב'קולות התקופה', בהכריזו שהכוונה כאן, בראש וראשונה לאנתרופוסופיה שלי ושהללו, שברצונם להיחשב לקתולים רומיים אמיתיים, אל להם לעסוק בספרות אנתרופוסופית. הוא מביא את אחת הסיבות העיקריות לכך, היינו – שהאנתרופוסופיה מבדילה בין גוף, נפש ורוח, ובזאת מלמדת כפירה המנוגדת לאמונה האורתודוקסית – שהאדם מכיל גוף ונפש. הזכרתי לכם לפני כן, שפילוסופים מודרניים נוקטים בהפרדה זו של גוף ונפש מבלי להיות מודעים לכך. סבורים הם שברשותם ידע אובייקטיבי ללא משוא פנים. מאמינים הם שהתבוננותם ממשית ומעשית ושהיא תוביל אותם להוכחה, שהאדם מכיל גוף ונפש. לאמיתו של דבר פוסעים הם בעקבותיה של דוגמה זו שסוללת לה דרך לתוך ההתפתחות הרוחנית המודרנית. מה שנחשב כיום למדע – למעשה תלוי לחלוטין בדברים כאלה שהוחדרו לעולם במהלך האבולוציה האנושית המודרנית. אל נא תהיו סבורים שיהיה לאל ידכם לשנות אנשים כאלה – שמוציאים דיבה על האנתרופוסופיה מעמדות אלה. אל נא תהיו סבורים שתשתלטו עליהם ותפיקו מהם רצון טוב ביחס לאנתרופוסופיה. על האנתרופוסופיה לפלס דרכה בעולם בכוחה היא, ולא בחסותו של איזשהו כוח, אפילו אם זה נראה כריסטיאני בהופעתו. באמצעות כוח פנימי בלבד תבצע האנתרופוסופיה את מה שעליה לבצע בעולם.

עליכם להכיר בדבר שניתן להבין באורח מקיף את אימפולס כריסטוס אם רואים בו את אימפולס האיזון בין המרכיבים האהרימני והלוציפרי, אם נותנים לו את המקום הראוי לו בתוך השילוש. רשאים אנו לשאול: מה צריך אדם לעשות אם ברצונו להונות את הבריות ביחס לאימפולס כריסטוס המהותי? – עליו להסיט את תשומת לבם מן המערך התלת-ערכי המהותי של העולם ולהפנותה אל אשליית הדואליות, המוצדקת רק כשעניינה הגילוי החיצוני ולא מה ששוכן מאחורי הגילוי החיצוני בספירת האמת.

בעניינים כאלה עלינו לפלס לנו דרך אל המצוי מאחורי שמות גרידא. קריאת ישות זו או אחרת בשם כריסטוס, אין פירושה שזהו הכריסטוס. אם ברצונו של מישהו למנוע מישות אנוש זולתו לרכוש לעצמה מושג אמיתי של הכריסטוס, עליו אך לשים את הדואליות במקום התלת-ערכיות. אך אם ברצונו של מישהו להצביע לעבר אימפולס כריסטוס במשמעותו האמיתית, נחוץ שהדואליות תוחלף על ידי התלת-ערכיות. אל לנו להצטרף לאותו חוג אנשים שמכריזים על אנשים זולתם שהם כופרים. אל לנו להכריז על היצירות 'גן העדן האבוד' מאת מילטון ו'משיח' מאת קלופשטוק, שהן יצירות ארורות של השטן; רשאים אנו להמשיך וליהנות מיופיין ומתפארתן. אך עלינו להכיר בדבר שיצירות כאלה, בהיותן פרחי הציביליזציה המודרנית המקובלת, אינן מדברות על כריסטוס כל עיקר, כי נובעות הן מן האשליה שכל מה שאינו מהוה חלק מן האבולוציה האנושית יש לראותו כמשתייך, מצד אחד, לספירת השטן ומצד שני לספירת האלוהות. אך למעשה – במקום לעסוק בספירת האלוהי עוסקים אנו בספירת לוציפר. 'גן העדן האבוד' מתאר את גרושו של אדם מספירת לוציפר לספירת אהרימן; הוא מתאר את כמיהת האדם, אך לא לתחום האלוהי, אלא לגן העדן שאבד, היינו הכמיהה לספירת לוציפר. רשאים הנכם לראות ב'גן העדן האבוד' מאת מילטון וב'המשיח' מאת קלופשטוק תיאורים יפים של כמיהת אנוש לספירת לוציפר; כך עליכם לראותם היות וזוהי מהותם.

רואים אתם מה נחוץ הדבר להחיות תפיסות מסוימות השוררות כיום. אם החשיבה והרגש האנתרופוסופיים רציניים, כי אז ניצבים אנו פנים אל פנים נוכח החלטות משמעותיות חשובות. ניצבים אנו נוכח הצורך ליטול ברצינות מרובה ביטוי שניטשה היה משתמש בו לעתים קרובות והריהו: "נתינת ערך מחודש לערכים". עלינו ליטול זאת ברצינות רבה. להישגים של האדם המודרני קיים צורך רב בנתינת ערך מחדש.

אין פירושו של דבר שאנו עצמנו צריכים להיות מואשמים בכפירה. תכופות מציגים אנו כאן סצנות מ'פאוסט' מאת גיתה, וכפי שהנכם יודעים הקדשתי עשרות שנים מחיי למחקר על גיתה. אבל, מספרי הקטן: 'מהות רוחו של גיתה' אתם יכולים לראות שדבר זה לא עיוור אותי מלראות את האפיון הבלתי נכון החי בדמות מפיסטופלס של גיתה. תהיה זו לגמרי צרות מוחין לומר: מפיסטופלס של גיתה שגוי, נוציא אותו. אם נעשה כך ננהג כאינקוויזיטורים. בתור בני אדם מודרניים אל לנו להציב עצמנו במצב כזה; אבל מצד שני אל לנו לקבל זאת בנוחיות ולהיות מרוצים מן הרעיונות כפי שחדרו לבשר ודם של המוני אנשים בימינו. האנושות תצטרך לתת ערך חדש לדברים.

כל זה קשור לשליחותו של מיכאל בהתייחסות לאותן ישויות מן ההיררכיות העליונות שעמן הוא קשור. בהרצאות הבאות אנו נראה כיצד ניתן להגיע להבנת אותם אימפולסים הקורנים מישותו של מיכאל לתוך הווית הקיום האנושית ארצית שלנו.

——————————————————————————

  1. פנמטוסופיה: 'חידות הישות האנושית הפנימית'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *