שלושת הכוכבים של תנועת הקמפהיל – 05

שלושת הכוכבים והעמודים של תנועת הקמפהיל

קארל קוניג

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה ראשונה

פרק מספר 5

שלושה אנשים אלה אמרו את דברם. מילותיהם ומעשיהם עדיין חיים בכל מקום שקהילה או אנשים מנסים למצוא את דרכם לקראת סדר חברתי חדש. המילים והמעשים של השלושה חיים במיוחד ופעילים בתנועת קמפהיל. כמו אור של שלושה כוכבים הישויות שלהם קורנות לתוך מאמצינו ומחלחלות לתוך עבודתנו. אבל זו לא החזרה של אמירותיהם ולא המסורת השגרתית שאנו מנסים להמשיך. איננו מחשיבים עצמנו כתלמידים של קומניוס או חסידים של אואן וגם איננו חברים באחוות האחים המוראבית. אבל אנו חשים שאנו הולכים בעקבות מבחני השגיאות וההישגים של שלושה חלוצים גדולים אלה.

מאז שמת האחרון מבין השלושה, רוברט אואן, הופיע הרביעי ולקח את הלפיד שלהם בדרך חדשה. רודולף שטיינר נולד ב-1861, שלוש שנים אחרי מותו של אואן. כאיש צעיר הוא היה פילוסוף. מאוחר יותר, מהתחלת המאה העשרים והלאה, הוא חידש את ההבנה של כריסטוס ושל הכריסטיאניות. במשך השנים האחרונות של חייו הוא נהיה למתקן חברתי והראה דרכים חדשות בספירות רבות של פעילות אנושית: ברפואה ובחינוך, בחינוך מרפא ובחקלאות, באמנות ואדריכלות. שטיינר החייה ענפים אלה של התרבות האנושית עם החיים של הרוח. הוא איחד ושיפר את כל מה שהשלושה, באופן בלתי תלוי אחד בשני, יצרו.

בדרך זו העבודה של קומניוס, זינדנדרוף ואואן מצאה חיים חדשים במדע הרוח של רודולף שטיינר. מה שהיה ידיעת הכל עבור קומניוס לפני 300 שנה, חזר מחדש באנתרופוסופיה. הלימוד של מדע הרוח הוא צורה של ידיעה-מחדש של "הקולגיום האוניברסלי" אשר קומניוס תיאר לעצמו. בכל פעם שהספרים וההרצאות של רודולף שטיינר נלמדים, על ידי אינדיבידואל יחיד או על ידי קבוצה של אנשים, אז נוצר מבנה של אבן עבור "קולגיום אוניברסלי" זה.

מעשיו של זינדנדרוף זקוקים גם כן לחידוש. הוא היה ילד של זמנו, אשר היה חדור על ידי זרם אדוק של אמונה וצדקה. היתה כמיהה פעילה עבור "חיקוי הכריסטוס" [Imitatio Christi] והחלום של המילניום העומד לבוא חדר לאלפי נפשות. רבים חשו את עצמם "כאנשים נבחרים" וגאווה ויהירות נכנסו ללבבם. להכיר את הכריסטוס מחדש, להאמין בו, כאור וככוח של כל מאמץ בבניית הקהילה, נהיה אפשרי דרך רודולף שטיינר.

האנרגיה האקטיבית והדחף של רוברט אואן פעלו בחשיכה. הוא לא היה מסוגל להאיר זאת עם אור הידע האמיתי והחוכמה. הוא היה "גאון של עבודה חברתית מעשית". רק כשרודולף שטיינר ניסח את "החוק החברתי היסודי" בפעם הראשונה ב-1906, יכלו המאמצים הפנימיים ביותר של אואן להיות מובנים. חוק זה נשמע כך: "האושר של קבוצה של אנשים העובדים יחדיו הוא הטוב ביותר, כמה שפחות יתבע כל אדם בודד לעצמו את הרווח מעבודתו, כלומר שיותר מהכנסתו הוא נותן לאחרים שעובדים עימו, כך יותר מהכנסותיו מכוסות על ידי העבודה של אחרים ולא על ידי העבודה שלו". ומוסיף רודולף שטיינר: "כל מוסד חברתי בתוך קהילה של אנשים אשר סותרת חוק זה, חייבת להוביל לאחר זמן מה, לתוך צורך ולתוך עוני ודלות." כאן אנו פוגשים במטרה הפנימית ביותר של אואן. חייו היו חיפוש אחר חוק זה.

תנועת הקמפהיל משתדלת, בכל מקום שבו היא פועלת ובכל עבודה שהיא עושה, להביא לידי מציאות ממשית את האידיאלים של שלושה אנשים אלה לאור מדע הרוח.

על ידי לימוד כל השדה של האנתרופוסופיה בכל האספקטים שלה, תנועת הקמפהיל עוזרת לבנות את "הקולגיום האוניברסלי" של קומניוס של ידיעת הכל.

על ידי מאמץ להוביל חיים כריסטיאניים, בהתבוננות בפסטיבלים הכריסטיאניים כוויסות האלוהי של העונות ועל ידי הכרת הרוח של כריסטוס כאור האמיתי של כל קהילה אנושית, תנועת הקמפהיל שואפת ללכת בדרך של "חיקוי הכריסטוס האוניברסלי".

לפרק מספר 6

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *