שלושת הכוכבים של תנועת הקמפהיל – 04

שלושת הכוכבים של תנועת הקמפהיל – 04

שלושת הכוכבים של תנועת הקמפהיל

קארל קוניג

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה ראשונה

פרק מספר 4

מה היה משותף לשלושת האנשים הללו? הם כולם השתוקקו לקהילה אנושית מתוקנת. הם דמיינו סדר חברתי חדש שבו ניתן לייסד אחוות אחים אמיתית. הם שאפו להבנה אוניברסלית בקרב כל בני האדם. בהתאם לזמנם, שלושת המאמצים היו שונים מאוד, ועדיין הם תמכו זה בזה.

קומניוס היה כומר. עניינו העיקרי היה פילוסופיה וחינוך. הוא היה המייסד של שיטת חינוך חדשה לגמרי שנבנתה על חיבור של מילה ותמונה. משנתו נקראה “הלימוד הגדול”. שם הוא אמר:

“בהתאם לכך דרוש מן האדם ש:

  1. הוא צריך לדעת את כל הדברים.
  2. צריך להיות לו כוח על כל הדברים ועל עצמו.
  3. הוא צריך לייחס עצמו ואת כל הדברים לאלוהים, המקור של הכל.”

כי עבור קומניוס, “חיים אלה הם רק הכנה עבור חיי הנצח. העולם הנראה הוא תוכנית של זרע, חדר אוכל ובית ספר של אימון”.[1] עבור קומניוס “הטבע נותן את הזרעים של הידע, הדת והמוסר אבל הוא אינו נותן ידע, התנהגות מוסרית ודת כפי שהם. עליהם יש להיאבק.”

לימוד הוא תהליך בלתי פוסק מכאן (קומניוס) האידיאל יודע-הכל הגדול היווה את העיצוב של ”הקולגיום האוניברסלי” שצריך לקום כמעיין הראשי של כל לימוד, מוסד לקידום של כל המין האנושי. הוא אמר פעם אודות רעיון זה: “זה כמעט לא נחוץ לתאר כמה הכרחי בית ספר לבתי ספר או קולגיום דידקטי, באיזה שהוא חלק של העולם שבו ייווסד… התוכנית עצמה צריכה להיות מטופחת עם אמונה קדושה בקרב המלומדים, מחויבים כפי שהם, לטפח את תפארת האל בעניין זה. אנשים אלה צריכים לעשות זאת לנושא של עבודתם המשותפת ולייסד ביסודיות את הקמת המדעים, להפיץ את אור החכמה בכל המין האנושי בהצלחה גדולה יותר מאשר עד כה ולהיטיב עם המין האנושי על ידי המצאות חדשות ושימושיות.”[2]

קומניוס הניח שעתיד המין האנושי מואר על ידי אור החוכמה והלימוד, המביא שלום נצחי והבנה משותפת לכל האנשים החיים ולכל היצורים. דרך החוכמה בלבד, האדם יוכל למצוא את דרכו אל כריסטוס, ודרכו אל האלוהים. זה, עבור קומניוס, הדבר הראשון ו-“MNUN NECESSARIUM”.

קומניוס לא השיג אף פעם את המימוש לחזונו הגדול. הוא הופיע בצורה מעוותת למדי בכמה מן החברות המלומדות בחלקים שונים של העולם. אחד מהם היה ועדיין קיים הוא הרויאל קולגיום. קומניוס הצליח מאוד כמחנך. “האורביס פיקטוס” שלו, הספר הראשון בעולם שנכתב לבית הספר, נשאר במשך כ-200 שנה כספר הלימוד עבור מיליוני ילדים. קומניוס הוא המורה של אירופה המודרנית.

אצל זינדנדורף האימפולס עבור סדר חברתי חדש נשאר בעיקר בשדה הדת. מה שעבור קומניוס היה לימוד, היה עבור זינדנדורף אמונה. הוא אמר פעם: “אני אומר בזה שאין כריסטיאניות ללא קהילה.” עבודתו אינה מסתכמת בכתיבת ספרים מלומדים. במשך חייו כתב כ-10000 דרשות ונאומים וכ-2000 פואמות דתיות שאת כולן שרו במשך השירות האלוהי של אחוות האחים הגדולה שלו.

זינדנדורף ניסה קשה מאוד לחיות דרך ”חיקוי” לחיי כריסטוס, והמילים הבאות הנלקחות ממכתב שכתב לאשתו, מאוד אופייניות לגישתו: “המושיע היה בלילה על ההרים ובמשך היום היה כה עסוק בעבודתו שלעיתים קרובות לא היה לו זמן לאכול או לשבת. אם יש לי תקופה קשה ואני עמוס מידי בעבודה, אני פשוט זוכר שהוא גם כן, למטרותיו שלו, היו לו חיים קשים מאוד.”

זו ללא ספק גישה ילדותית, אבל מלאה ברצון טוב ובמסירות גדולה. זינדנדורף היה יכול להקנות איכות זו לכל אלו שבאו בעקבותיו. הם לקחו חלק, כמו הכריסטיאנים הראשונים, בכל הדברים. הם חיו חיים פשוטים שהוסדרו על ידי עבודה ופולחן. הם ניסו להיות ”אחים בכריסטוס”.

כאשר ב-1727, היסוד הרוחי של אחוות האחים הראשונה בהרנהוט נחגג בצורה של טקס כריסטיאני משותף, זינדנדורף, בקרב דברים רבים אחרים, אמר: “כל הרנהוט נוסדה על אהבה ונבנתה דרך אהבה וצריכה להישמר על ידי אהבה. שום הבדל לא צריך להתקיים כאן, כי המסירות מאחדת את הלבבות.”[3]

מיסודות אלו והלאה, מה שנקרא “המתפללים בכל שעה” הוצגו. בכל שעה, במשך היום והלילה, אחד מן האחים או האחיות קיפל את ידיו והתפלל לאל. אחד נשאר מן המקהלה הבלתי-נגמרת אשר הנזירים הכריסטיאנים האיריים, במנזר של בנגור, הכינו. במשך הלילה והיום השירים המקודשים שלהם הגיעו מעלה לשמיים.

במהלך השנים הבאות הרבה מאוד ישובים של אחוות האחים החדשה הוקמו והמיסיונרים יצאו החוצה לצפון ודרום אמריקה, ללפלנד ולאפריקה הדרומית, לציילון ואתיופיה למאלאיה ופרס. האחווה המוראבית החלה להטיף את הבשורה הכריסטיאנית ברחבי כל העולם.

זו היתה קהילה של אנשים שנבנתה על האיכויות של הלב האנושי. הם לא דבקו בתיאולוגיה חדשה ביסודה. זה היה הדחף לתת לחייהם לפעול למען כריסטוס ומבשריו. זינדנדורף קבע לעיתים קרובות שאין לו תוכנית כללית או רעיון מרכזי שאחריו הוא רודף. “אני עוקב שנה אחר שנה אחר הצעדים של מושיעי ועושה את מה שאני צריך לעשות בשמחה… אני מתכוון לבקר הרבה עובדי אלילים ככל האפשר ולראות האם הם יצטרפו לדם שניגר למען העולם כולו.”

זינדנדורף היה, כדבר ראשון, מטיף. הוא פתח את לבו ולעולם לא חס על המהות הפנימית שלו. לא במחשבות, אלא במילים הוא הכריז על אחוות אחים חדשה של בני אדם.

רוברט אואן היה אדם שונה לחלוטין. הוא היה אדם של רצון ואנרגיה ובשום אופן לא הוגה דעות. מוקדם מאוד, כנער בן 14, כתב את הרעיונות הבסיסיים שלו, ואת האוטוביוגרפיה שלו כתב כשהיה אדם זקן מאוד, הוא ליקט את הביוגרפיה בדרך הבאה: “זה היה עם אי הרצון הגדול ביותר ואחרי מאבק ארוך במוחי, שהייתי נאלץ לנטוש את רשמי הראשונים עמוקי-השורש לטובת הכריסטיאניות. אבל משהייתי חייב לתת את אמונתי בכת זו, הייתי באותו זמן חייב לדחות את כל האחרות, כי גיליתי שכולן היו מבוססות על אותו דימוי אבסורדי, שכל אדם יוצר את האיכויות שלו – קובע את המחשבות שלו, את הרצון ואת הפעולה – והוא אחראי להם בפני האל ובפני חבריו. ההרהורים שלי קירבו אותי למסקנה שונה מאוד. ההיגיון שלי לימד אותי שאיני יכול לממש אחת מן האיכויות שלי – שהן נכפו על ידי הטבע. ששפתי, הדת שלי, והמנהגים שלי נכפו עלי על ידי החברה. ושהייתי לחלוטין ילד של הטבע ושל החברה. הטבע נתן את האיכויות והחברה כיוונה אותם. כך הוכרחתי, דרך ראיית השגיאה ביסודותיהם, לזנוח כל אמונה בכל דת שלימדו את האדם, אבל הרגשות הדתיים שלי התחלפו מייד על ידי הרוח של צדקה אוניברסלית – לא עבור כת או מפלגה, או עבור ארץ או צבע, אלא עבור הגזע האנושי ועם תשוקה אמיתית ונלהבת לעשות להם טוב.”[4]

במשפטים אלה נכללת כל הפילוסופיה של אואן. הוא היה משוכנע שדעתו של כל אדם מתעצבת על ידי סביבתו, ושינוי בסביבה לטובה, ישנה באופן יסודי את האיכויות של האנשים. סביבה טובה תיצור אנשים ישרים והגונים, סביבה רעה תיצור נוכלים ושיכורים. דת היתה עבור אואן נספח בלתי חיוני בגלל שהוא היה משוכנע שבקהילה של אנשים טובים ומוסריים שום מחלות לא יצוצו.

אואן עצמו היה איש דתי בצורה עמוקה והוא האמין בכל כוחו ברוח של נדיבות אוניברסלית שאותה עבד כל חייו. הוא היה לוחם גדול כנגד הרשעות שבהעסקת ילדים בטחנות הקמח ”השטניות” של הזמן ההוא. הוא הציע ופיתח שיטה מדהימה להילחם כנגד חוסר תעסוקה בממדים גדולים. למטרה זו, הוא ניסה לייסד התיישבויות גדולות עבור כמה אלפי אנשים, שהתארגנו באופן כזה ששום אינדיבידואל לא יקבל שכר. הכל, עבודה ובילויים, יהיו על בסיס קהילתי. ארוחות משותפות, חובות משותפים, הכנסה משותפת, רווחים משותפים. הוא עיבד לפרטיו מערך גדול אודות החלק שכל אינדיבידואל ימלא בקהילות קטנות אלו אבל מוסדרות-מעצמן ומכילות את עצמן.

הוא ייסד הרבה מקומות כאלה אבל אף אחד לא באמת הצליח. אואן מעולם לא היה מדוכא. הוא ראה את עצמו כנביא של תקופה חדשה והוא ציפה מהמילניום להיות ”סביב לפינה”.

כאשר התחיל את אחד מהמחזורים החדשים שייצר בהתמדה, הוא כתב את ההקדמה הבאה: “הרוביקון שבין העולם הישן הבלתי מוסרי והעולם המוסרי החדש עבר לבסוף. ואמת, ידע, אחדות, חריצות וטוב מוסרי תפסו כעת את השטח והתקדמו באופן פתוח כנגד הכוחות המאוחדים של השקר, הבורות, הפילוג והרשעות המוסרית… הביאה הראשונה של הכריסטוס היתה בחלקה התפתחות של אמת עבור מעטים, הובלה, של הכרח, בפתגמים אפלים, במשלים ומסתורין. הביאה השניה של הכריסטוס תעשה את האמת ידועה לרבים ותאפשר לכולם להנות מהתועלת האינסופית שבמעשה, שתובטח למין האנושי.

אם כן, הגיע הזמן כאשר המילניום שאותו ניבאו עומד להגיע, כאשר העבד והאסיר, המשועבדים והמשועבדות, הילדים והמשרתים, ישוחררו לתמיד, ודיכוי של גוף ונפש לא יהיה ידוע יותר.”

אלו הן ללא ספק, המילים של אדם המחשיב את עצמו כנביא. אמונה זו נתנה לו כמות שלא תאומן של כוח וחיוניות. הוא לעולם לא היסס. הוא נישא הלאה בלתי מופרע על ידי מאות אסונות אשר נפלו עליו ואלפי שגיאות וטעויות שעשה בעצמו. הוא היה כמו ענק שניסה לשנות את כל המגמה של ההיסטוריה האנושית ואשר הוביל מאות ואלפים לקראת העתיד שאותו דמיין בתמונה אשלייתית למדי. למרות כל השגיאות שלו והפנטזיות הפראיות שלו, הוא נתן השראה לאלפים ויצר קהילות חברתיות שהדריכו את העמים של העתיד.

לפרק מספר 5

————————————————————————————————–

  1. מצוטט מ- ס.ס. לורי: “ג’ון עמוס קומניוס” (קמבריג’ 1887).
  2. מצוטט מ: ר. פיטזגיבון יאנג: “קומניוס באנגליה” (לונדון 1932).
  3. מצוטט מ: זינדנדורף “word und weg” (1958)
  4. מצוטט מ: פרנק פוסמור: “רוברט אואן”, כרך 2 (לונדון 1906).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *