רודולף שטיינר

ברלין 14.3.1908

תרגם מגרמנית: דב וירושבסקי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל, יוסי פלג

ההרצאה מופיעה בספר בשם: תרגילים אזוטריים – יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הערה: להבנת שיעור זה דרוש רקע ביסודות האנתרופוסופיה – הספרים: גוף נפש רוח * מדע הנסתר בקוויו העיקריים.

שאף אחרי האש

חפש את האש

הצת את האש

קבל את האש

בשל את האש

השלך גוף, נפש ורוח לתוך האש

אז יש לך אש מתה וחיה

היא תהיה אש שחורה, צהובה, לבנה ואדומה

תוליד את ילדיך באש

הַאכל, הַשקה וכלכל אותם באש

בדרך זו חיים ומתים הם באש

והם אש ונשארים באש

הכסף והזהב שלהם הכל יהיה לאש

ולבסוף תהיה פי-ארבעה אש פילוסופית.

השורות הללו והתרשים למעלה הם חומר למדיטציה; כשהתלמיד האזוטרי משתמש בהם לאימון, הוא מקבל מהם הרבה כוח.

בתקופת הסטורן לא היו קיימות שום פלנטות חומריות, אלא גלובוס של חום שעליו השיגו רוחות החושך, האזורים, את שלב האנוש שלהן. הדם שעמד אז לרשותנו היה אפל. הייתה זו אש עמומה, מוסתרת – ליתר דיוק חום, על אותה הפלנטה, אבל שום אור. עקרון הסטורן הוא גברי.

כשהסטורן נעלם והשמש עלתה מהאופל, גרם הדבר לאלמנט השני להופיע – האור עם חומר הבעירה שלו, החמצן, כך שאש הסטורן התלקחה החוצה. כאן היה האור כפי שמסומל הוא על ידי הסובסטנציה האלכימית – ‘גופרית’. אז הפך הדם השחור לדם צהוב.

בתקופת הירח, האטמוספירה הייתה כולה נוזלית. לא היו שום מים כפי שאנו מציינים היום. המים היו מחולקים לחלקיקים קטנים גרידא, שהיו כדוריים ואשר נעו בערבוביה במהירות עצומה. אותו מצב של סובסטנציית הירח, נמצא שוב ב’מרקור’ הנוזלי, הנפרד גם בחלקיקים קטנים גרידא והינו יותר פעיל (יותר תנועתי) מאשר כל הסובסטנציות האחרות. כמו שאותה הסובסטנציה היא לבנה, כך גם הדם הוא לבן בתקופת הירח, ומעוצב לדמויות, על ידי צליל-העולם. הצורות הללו הן נקביות. הירח כולו מציג את העיקרון הנקבי.

במשך תקופת האדמה מופיע האלמנט הרביעי: אדמה – וזאת על ידי קשר עם הסובסטנציה האלכימית השלישית – ‘מלח’, שהוא הסימבול של ההתגבשות וההמסה. כאן מופיע תחילה האלמנט הגברי. כך מעוצבת אנושות בת זמננו על האדמה עם הדם האדום שלה. כל מה שמתמוסס הוא מלח.

יש לנו ארבעה סוגים של אש בארבעת הסוגים של הדם שעמדו לרשותנו בעבר: דם שחור, או אש שחורה בתקופת הסטורן, דם צהוב, או אש צהובה בתקופת השמש, דם לבן, או אש לבנה בתקופת הירח ודם אדום, או אש אדומה בתקופת האדמה. הלהט או החום החי כעת בדמנו הוא החום של פלנטת הסטורן.

אותם סוגים שונים של דם, או אש נמצאים עדיין בתוכנו והם יוצרים את הכלים עבור ישויות הפועלות בתוכנו ועלינו, וזאת עד שנגיע במידה מספקת לאינדיבידואליזציה, כדי לקחת על עצמנו את כל התפקודים המבוצעים על ידי אותן הישויות. האוויר אותו אנו שואפים, הוא הכלי, הוא הנושא, או הגוף של סוג מסוים של ישויות. קרני האור, החודרות אל עינינו, נושאות בתוכן ישות אור מסוימת, הפועלת על עינינו. בחום של דמנו, של האני, מוצאות ישויות של סטורן את המפגע שלהן. אחדות מהן מאוד רעות ומסוכנות.

הדרך כיצד להשתלט על הכלים הנ”ל מופיעה בשורות של המדיטציה בהתחלה.

ארבעת הסוגים של האש, מתייחסים לחלק המהותי של ארבע העטיפות התחתונות שלנו, שהינן ‘ילדי האני’. אלה צריכות ‘להישרף באש הרוח’, כדי שתוכלנה להפוך לאש הפילוסופית פי-ארבעה בתקופת הוולקן. אנו צריכים ‘לחבר אש אל אש’. האש של התשוקות השפלות צריכה להזדכך על ידי התחברות עם האש הנעלה הרוחנית.

כיצד זה קורה יסתבר אולי ביתר בהירות כשאנו רואים שכל חיינו מלאים בארבעה סוגים של פעילות.

עם חושינו הפיזיים אנו קולטים את העולם שמסביבנו.

עם גוף החיים שלנו מרגישים אנו סימפטיה ואנטיפטיה כלפי אנשים אחרים.

עם גוף התשוקה שלנו אנו מרגישים משאלות ותנועות נפשיות.

עם שכלנו אנו מעצבים מסקנות, הכרעות.

זהו החלק החשוב ביותר, שבאמצעותו אנו יוצרים מסקנות והכרעות. אנו יכולים לשנות את השקפתנו אודות דבר מסוים, אבל החלטה שהחלטנו פעם, נשארת קיימת, והתוצאה של מאנוונטרה שלמה תלויה בתפיסת ההכרעה לאורך זמן התמשכותה.

כמו שהאש משאירה את האפר של חומר שנשרף, כך משאירה החלטה או הכרעה טובה או רעה, משהו שנשאר תמיד. העיקרון האוקולטי הינו משום כך: לעולם אל תפעל כשאתה נמצא בספק.

כשהמחשבה משאירה מאחוריה אפר, מחזקת היא בכך את העצמות. אם מישהו סובל מרכיטיס (רככת), ממליצים כאן שיהיה עליו לאמן מחשבות מופשטות כמו בגיאומטריה – מחשבות משוחררות מחושיות. אז ייטב לו יותר מאשר אדם שאין לו השכלה כזאת.

הסימפטיה והאנטיפטיה שלנו פועלות על הגוף האתרי. נוכל להכיר את זה בקלות על ידי הסתכלות רגילה. אנו יודעים שהגוף האתרי שולט בבלוטות. כשלמשל, אנין הטעם רואה אוכל טעים ביותר, אז בלוטות הרוק שלו נכנסות לפעולה וה’מים נקווים לו בפה’. ככל שנוכל ללמוד להתאפק ולהביא את הסימפטיה או האנטיפטיה לשיווי-משקל, באותה המידה מתייבשות הבלוטות בגופנו ונהיות כמו קליפת העץ, אשר מגינה על מה שנמצא בפנים. בתוך הצמח הנוזלים עולים ויורדים; משום כך, אין הוא יכול להפעיל שום התנגדות כנגד קור החורף והוא מת. לעומת זאת, העץ מרשה לצד החיצוני להתייבש, כדי שייהפך לקליפה ובכך מגן הוא על עצמו מהשפעות חריפות של הסערות והקור. כזה הוא המקודש. גוף החיים שלו לא מת מאינקרנציה אחת לאינקרנציה אחרת. כאלה היו הדרואידים. ו’דרואידה’ פירושו ‘אלון’, שהוא החזק ביותר בין העצים.

הדם הוא המכשיר של האני. ישויות הסטורן עובדות בחום של דמנו, כמו שפעל כריסטוס בדמו של ישוע. ישוע היה בן שלושים בשעה שכריסטוס נכנס לתוכו. במשך אותן שלושים שנים עיבד ישוע את הגופים הפיזי, האתרי והאסטרלי שלו. אז החזיק כריסטוס בדם ובמשך שלוש שנים טיהר אותו. משום כך צריך היה הדם לזרום. כשבאותו האופן ניקינו את ארבעת הגופים שלנו, אז תעמוד לרשותנו האש הפילוסופית פי-ארבע, השייכת לתקופת הוולקן.