שיעורים אזוטריים – 05

שיעורים אזוטריים

1904-1909

E

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי

הרצאה 5

ברלין, 9 ביולי, 1904

הערות סטנוגרפיות על ידי פרנץ סיילר

תחילה תפילה שנאמרת על ידי ד"ר שטיינר. ואז הערה שהמסטרים מדברים דרך ד"ר שטיינר, שהוא רק אמצעי להביא את המחשבות של המסטרים לידי ביטוי.

מאסטר מורָיָה מספר לנו אודות המטרה של האבולוציה האנושית. הוא האחד המביא את האנושות למטרותיה. מסטר קוּטוּמי הוא זה אשר מראה לנו את הדרך למטרות אלו.

תיאור של ה"אני" הנמוך וה"אני" הגבוה. יש "אני" נמוך בכל אדם שצריך להתגבר עליו. אז הטבע החולף של הגוף נשקל. הגוף שלי יעבור הלאה, וגם גופך יתפרק לאטומים הקטנים ביותר, אבל המילים שמדוברות עכשיו לא יחלפו, בגלל שאנו עצמנו נהיה מה שעכשיו אנו מדברים. זהו הזרע שממנו נתקדם שוב יום אחד הלאה.

מחשבות ורגשות הן מציאויות. הן שמספקות את החומר עבור בניית מה שבא מאוחר יותר. מכאן, אנו צריכים לשאוף למצוא מקום מקלט למחשבות הגבוהות והאציליות ביותר ורגשות שהן אפשריות עבורנו. מחשבות ורגשות אלו קושרות אותנו למה שדומה למחשבות ורגשות אלו. כאן אנו יוצרים אלפי אלפים של קשרים.

יש ארבע דרגות, חלקים או שבילים של התפתחות.

יש גם שבעה חושים. חמישה חושים כפי שאנו מכירים אותם מן החיים הפיזיים ושני חושים שעדיין צריכים להתפתח.

ארבע מרכזים של כוח באדם.

1. פראנה – בחזה

2. אפאן באיזור של האיברים של ההפרשה.

3. שאמאן – בטבור.

4. אודן – באמצע הגרון.

5. ואיו – חודר בכל הגוף.

6. קוּרם – בעיניים.

7. קריקלה – בבטן, מכריז על רעב.

8. נאג – גורם להקאה.

9. דוואדאטא – גורם לפיהוק.

10. דאנאנג'איה – זה אשר אינו עוזב את הגוף, אפילו לא אחרי המוות.

פארנה מקביל לפרח הלוטוס בעל שמונת עלי הכותרת. אודאן מקביל ללוטוס בעל שישה עשר עלי הכותרת. פרח הלוטוס בעל שני עלי הכותרת ממוקם בין גבות העיניים.

בנוגע למוות נאמר: בדיוק כפי שאדם צריך ללמוד למות, כך גם הוא צריך ללתת לרגשותיו למות. אבל הדבר הרציני שהוא צריך ללמוד זה לעמוד. כלומר, שהמבוכות של החיים יהיו לנו דריסת רגל בטוחה, שיותר לא נדע חרדה ופחד, אלא דווקא שלווה ושקט ומבט איתן על כל מקרה במבט שעשוי לבוא אלינו ולא חשוב מה שיקרה. יש ארבע שלבים שעלינו לטפס בהם. בראשון אנו צריכים לחפש את ה"אני", הגרעין שבתוכנו. אז גם נכיר את הלא-'אני'. אנו צריכים לחפש את הנקודה האמצעית שבתוכנו כי נקודה אמצעית זו שוכנת בכל ישות אינדיבידואלית. נקודה אמצעית היא בכל מקום. הפריפריה נמצאת בכל מקום. אתה יכול לחשוב על עצמך מובל אל הגבולות החיצוניים. אתה יכול למצוא את הנקודה האמצעית בכל מקום. האדמה מסתובבת סביב לשמש. השמש מסתובבת עם האדמה דרך היקום הגדול יותר. ולידם מספר בלתי מוגבל של גופים שמיימיים אחרים מסתובבים. כל ישות אינדיבידואלית יוצרת נקודת אמצע. אין ישויות אנושיות כמונו החיות בגופים שמיימיים אלה. יש באמת גם ישויות עליהם, אבל לא בני אדם. לבני האדם אין קשר עימם. אין יחסים קיימים. אתם יכולים להשיג יחסים אלה אם תרימו את עצמכם באופן פנימי לרמה שבה כל הישויות האלה יש להן יסוד משותף.

הדבר השני הוא לעשות את גופכם האסטרלי חי, כלומר, לחוש עצמכם כ-'אני' בים האסטרלי.

הדבר השלישי הוא להתגבר על הים האסטרלי ולהשיג שלווה עמוקה.

הדבר הרביעי הוא לקבל את הקול בשקט ובדממה. שם המסטר קורא לנו מבחוץ. זהו אתה!

התמונה הטובה ביותר עבור התפתחות זו היא הבאה: אם מצאת את ה'אני' שלך, אז דמיין את עצמך נישא לתוך ים העולם הגדול. דבר לא יכול להיראות על פני המים. עד כמה שהעין יכולה לראות, דבר מלבד מים ושמיים. עד כמה שהעין יכולה לראות, דבר מלבד מים ושמיים. הגבולות של הים נתחמים על ידי האופק. על פני שטח אלו אנו מדמיינים עצמנו כגל במים הנעים, כגל יחיד בקרב גלים רבים. כשאנו באמת חשים את עצמנו כאחד עם הגלים, אז אנו מרגיעים את גלי הים. רגיעה עמוקה צריכה לשרור. דבר לא צריך להישמע, דבר לא צריך להיראות. המים שאנו טובלים בהם נמצאים בשלווה מוחלטת. שום תנועה מכל סוג כלשהו לא קיימת. בשלווה מושלמת זו, בהתבודדות מושלמת זו הקול של המסטר יכול להישמע. לא עוד הוא יכול להיות מושתק על ידי הרעש של חיי היום יום. אחרי זה אנו מתרגלים את התרגילים. אנו כולם מתרגלים תמונה זו, כאשר אנו מניחים את עצמנו במחשבה של ה-'אני', אז בגלי הים, ואז בשלווה העמוקה של הים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *