רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: עציון בקר

תיקונים: דליה דיימל

כרך 2

פרק 89

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

קרלסרוהה 14.10.1911

בפעם האחרונה אמרנו כי כל דבר בעולם החיצוני הוא מאיה ושלמעשה יש לחשוב על הכל באופן הפוך, הדגשנו כי על תלמיד תורת הנסתר ללמוד להסתכל תמיד על כל מה שסביבו באופן שהוזכר. אם הוא רואה פרח, עליו לחשוב שזה מהופך; אם הוא שומע צליל שמגיע מימין, עליו לקחת בחשבון שהצליל למעשה מגיע משמאל. הוא יכול להרחיק עוד יותר ולחשוב על כך באופן דומה גם במקרים אחרים. היכן שחושך עליו לומר לעצמו שזה ממש בהיר, והיכן שמואר שזה באמת חשוך. אם אנו מעגנים בנו את תחושת ההיפוך של המאיה החיצונית, אם כל חשיבתנו מונחית על ידי כך, נחווה בקרבנו מהפכים גדולים המובילים אותנו לאמת. אך אם אנו רוצים להבהיר לעצמנו את כל אלה באמצעות השתקפות בלבד, אנו מובלים לסכנות גדולות. תלמיד תורת הנסתר יודע שכל התורות והסמלים האזוטריים יכולים להיות מעט מסוכנים אם מבינים ומשתמשים בהם באופן שגוי, אך אנו תלמידי תורת הנסתר איננו ילדים קטנים. מי שניסה ליישם את הנאמר כאן בפעם האחרונה, יקבל תחושה כאילו האדמה נשמטת מתחת לרגליו. וכאשר מנסים להבין את הדברים האלה באופן אינטלקטואלי, זה כאילו שתי מראות הוצבו זו מול זו, כך שמופיעה השתקפות החוזרת על עצמה לאינסוף. הסכנה היא שהאינטלקט ירקוד יחד עם החזרה האינסופית הזו כאילו בריקוד מסתחרר. האינטלקט האנושי הבריא אומר אז לעצמו: הבנתי עומדת כאן יציבה בתוכי. רק נפש לא בריאה נסחפת אל הריקוד המסתחרר.

אך אנחנו יכולים ללכת גם רחוק יותר עם ההיפוך ולכלול בני אדם. בואו נדמיין פנים אנושיות בעלות צבעים בהירים יותר או כהים יותר, עם שיער בהיר או כהה יותר, וכעת בואו נדמיין פנים בהירות ככהות, שיער כהה כבהיר וכן הלאה. כמו כן עלינו לדמיין את השקעים שבפנים כבולטים ואת המקום בו יש בליטות כנסיגה פנימה. גם צבע העור משתנה: תחשבו על ירוק כהה היכן שהעור ורוד, וירוק בהיר היכן שהעור אדום כהה. אם היינו יכולים להרגיש זאת, היינו יכולים לדעת את הטבע הפנימי של האיש הזה. למשל, צבע ירוק בהיר יראה לנו שיש לנו קשר למישהו שניצב באופן איתן בחיים הפועלים בשלוש ממלכות הטבע התחתונות. כאשר נראה כי הצבע ירוק כהה, הוא יינטה יותר לדברים רוחניים. ובמקום שרואים כחול, התכונות הרוחניות הגבוהות ביותר יתגלו באדם זה. אך אם נדמיין תחילה את הצבע ואז נעביר אותו במחשבה אל הפנים שלפנינו, הרי שנרחיק ונלך לאיבוד.

דבר נוסף שעלינו לדמיין הוא שמשהו שנראה מכוער הוא ממש יפה. לכן בציורים עתיקים כריסטוס על הצלב לא תואר כיפה אלא לעיתים מכוער ומעוות.

תלמיד תורת הנסתר שמתלונן כל העת על קשייו וכאביו הגופניים, העורך יומן יומי לגבי כל הכאבים הגדולים והקטנים שעליו לסבול הוא תלמיד חלש. מי שרוצה להתקדם חייב לפתח את הכוח בעצמו לא לרצות להירפא כל הזמן מכל מחלותיו באמצעות תרופות ואמבטיות; עליו להבין שכל זה שייך להכשרה האזוטרית, בה כל ישותו של האדם עוברת שינוי. אם מישהו עובר באחו ורואה את פרח הכרכום וחושב שהפרח רוצה לטרוף אותו, הרי שזה אדם לקוי נפש. אולם תלמיד בריא של תורת הנסתר עשוי לחוש במצב שתהיה לו תחושה שהוא נתפס מאחור על ידי ישויות עליונות ונמצץ, לכאורה. יתכן ונמצא אדם שחושש מחלון קומה עליונה מכיוון שהוא נתקף ברצון לקפוץ ממנו. או שיש חשש ממקומות פתוחים, בהם האדם לא מעז לעבור דרכם. תחושה זו נעצרת אם יש מישהו איתו. הרפואה הרשמית נותנת סיבות לתופעות אלה, אך הסיבה האמיתית היא שלאדם כזה נחוצה התבודדות. על כל בני האדם להיות לבד במידה מסוימת, וזה לא רק אגואיזם. מישהו שרוצה תמיד לעזור לאחרים ירגיש בשלב מסוים שהוא לא יכול לעזור יותר אם הוא לא מוציא את הכוחות לכך מתוך התבודדות. מי שרוצה תמיד לדבר יחוש מתישהו שמילותיו ריקות אם הוא לא נותן לכוחות רוחניים להגיע אליו מכוח ההתבודדות. עלינו להיות לבד בתפילה ובמדיטציה; תפילה משותפת יכולה להביא בני אדם רק לנפש קבוצתית מסוימת. מי שחושב שזה אגואיסטי ללכת להתבודדות פשוט מרגיש צורך להיות עם אנשים אחרים, לא לעזור להם. משאלה כביכול חסרת אנוכיות לעזור לאחר יכולה להגיע באמת מהאגואיזם, שם פשוט מחפשים חברותיות. למשל, הריפוי המגנטי המשמש להפחתת כאבם של אחרים יכול לנבוע רק מהצורך בהרגשה נעימה מסידור גופו של מישהו. אף שאהבה ואגואיזם הם קטבים מנוגדים, בכל זאת זה נכון שבמקרים גבוליים מסוימים הם מתקרבים מאוד זה לזה וקשה להבדיל ביניהם.

ניתן לנו הכוח באמצעות תודעת-אני כדי שלא נשאֵב לגמרי על ידי ישויות גבוהות יותר, כדי שלא נהיה בובות. התפתחות גבוהה גורמת לנו להפוך את עצמנו לעצמאים ברגשותינו, אחרת היינו מאבדים לחלוטין את התודעה העצמית. אנו אמורים לפתח את עצמנו במודע מעלה אל ההיררכיות הגבוהות יותר.

מי שבאמצעות לימודי התיאוסופיה תפס את האמיתות הגדולות לגבי העולם והאדם בצורה כזו שהם מפיחים בו חיים ועוברים דרכו בחמימות, ילמד להרגיש את עצמו בתוך הישויות הרוחניות באופן כזה שאין שום סכנה שיאבד את קיומו העצמאי. בכל מה שעשוי לקרות לנו אנו לומדים לומר מתוכנו: זה בא מאלוהים. בסבל אנו לומדים לומר: אלוהים שולח לנו סבל זה כתזכורת אוהבת לטעויות העבר שלנו. ונאמר בשמחה: זו ברכה שאלוהים שולח אלינו – וזה גורם לנו להיות מוקירי תודה ולא מתנשאים. אזי אנו לומדים לראות את פעולתם של כוחות אלוהיים בכל האירועים, ובהדרגה נרגיש שיש לנו את היחס הנכון לקוסמוס.