רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: עציון בקר

תיקונים: דליה דיימל 

כרך 2

פרק 85

מתכני השיעורים האזוטריים

ברלין 12.6.1911

אחיותיי ואחיי היקרים! עלינו להבין שיש הבדל גדול בין ידע חיצוני, אקזוטרי, לבין הידע שהאנתרופוסופיה מעניקה לנו. כאשר אנו מאפשרים לכושר אבחנה חיצוני לפעול עלינו, מעוצבים בנו רעיונות ומושגים; אנו מכירים את הדבר שאנו מסתכלים עליו, ובכך אנו יודעים משהו על כך. האם הדברים זהים עם הידע התיאוסופי? אנו גם מעצבים מושגים ורעיונות על ארבעת איברי האדם, על מצבי פלנטת האדמה או על הרשימות האקאשיות כאשר מספרים לנו עליהם, אך יש עוד משהו שקשור לזה. בעוד הידע האקזוטרי לא מעשיר אותנו או משאיר משהו מאחור לאחר המוות, אי אפשר לומר דבר דומה על הידע האזוטרי. הוא זורם לגופנו האסטרלי ויוצר שם איברים חדשים מסוימים; חוטים חדשים נשזרים בגוף האסטרלי ונשארים מחוברים לישותנו.

אנו יודעים שגופו האסטרלי של האדם מקיף אותו בצורת ביצה. הוא קורן מכיוון שה’אני’ פועל בו. חוטים וידע חדשים נשזרים בו, כך שנוכל לקרוא לו “גוף ההכרה”. גוף ידע זה יהפוך לצפוף וחזק יותר ויותר ובסופו של דבר יהיה רוח-העצמיות. התפתחות פלנטרית אחרת של האדמה אפשרית רק דרך העובדה שאנחנו מפתחים אותה. ביופיטר גוף הכרה זה יהיה צפוף כמו גופנו האסטרלי, על ונוס כמו גופנו האתרי, ועל וולקן הוא יהפוך לפיזי כמו הדם שלנו.

כעת, באיזה דרך יכול ידע תיאוסופי זה להפוך לפורה כל כך שגוף ההכרה יתפתח בגוף האסטרלי? הבה נבהיר זאת באמצעות דוגמה.

אנחנו מוקפים באוויר פיזי, חומרי. אנחנו שואפים אותו. כך אנחנו חיים. בתנ”ך אנו שומעים: אלוהים הפיח נשימה חיה לתוך האדם, והוא הפך לנפש חיה. אבל החומצה הפחמתית שאנו נושפים אינה יכולה לקיים את החיים, היא גז קטלני. המוות התחיל כי שוחררנו מחיק האלים. האדם אכל מעץ הדעת, כלומר הוא רכש את חירותו ועצמאותו בעזרת לוציפר. זו הסיבה שהוא גורש מגן העדן, כלומר, הוא הפך לאיש מים ואז לאיש אדמה, והוא כבר לא עוד איש אוויר כמו בתקופת למוריה. לוציפר ישלוט בו כל עוד הוא עלי אדמות. אך הדבר הטרגי בישות זו הוא שכוחו של לוציפר לא חורג מעבר לאדמה. כל הכאב והסבל מתעוררים דרך לוציפר ומחוברים לטרגדיה זו.

לא יהיה עוד ידע אזוטרי על יופיטר. אם האדם היה נשאר בגן עדן, הוא היה אוכל גם מעץ החיים. האחרון הורחק ממנו באמצעות השפעת לוציפר, ובכך גם האפשרות לשקוע עוד יותר מאשר הוא שקע על ידי האכילה מעץ הדעת. אך כעת עץ החיים השתנה לסמל שמתכוון במשמעותו לאדמה, אך טומן בתוכו חיים גדולים ככל שאדם יוכל להשיג אם הוא יסגל לעצמו את הצלב עם הוורדים האדומים.

כמו שהאדמה עטופה באוויר שבני אדם נושמים, כך יש באוויר הזה חומר מיוחד שרוצה לזרום לבני האדם. זה תלוי בנו אם ננשוף חומר רוחני זה שוב כאוויר קטלני או שנחבר אותו עם הידע התיאוסופי שלנו ונשזור את המוצר בגופנו האסטרלי. זה חשוב לכל הקוסמוס ולא רק לנו. אם אנו שואפים את החומר הרוחני הזה מבלי להפוך אותו לכוח יוצר בנו, אנו לוקחים משהו מהקוסמוס אך לא נותנים לו דבר בתמורה ובכך מונעים את האבולוציה. האפשרות שמצב יופיטר יוכל לעקוב אחר מצב האדמה תלוי ביכולתנו להגדיל את הכוחות הרוחניים הללו ברחבי האדמה.

אם אנו מסתכלים על סטורן הקדום אנו יודעים שהופיע שם הנבט הראשון של גופנו הפיזי. הוא נבע ממחשבות האלים שהתעבו למה שאנו היום. אבל בסטורן כבר לקחו בחשבון שבני האדם ימשיכו את עבודת האלים, ואנחנו עושים זאת כאשר אנו נותנים לחומר הרוחני סביבנו לזרום לתוכנו, כדי לבנות ממנו את גוף ההכרה שלנו.

מטרת מיסטריית גולגותא הייתה לתת הזדמנות זו לבני האדם. מהו הדבר שאנו לוקחים פנימה עם חומר רוחני זה? זהו הכריסטוס עצמו. זה לא היה המקרה לפני מיסטריית גולגותא. אז יכלו בני האדם לומר, Ex Deo nascimur. באותה תקופה מועמדים לחניכה הוכנו בצורה כזו שהם חזרו למה שנמסר על ידי האלים הישנים. אך אנו יודעים שעם מיסטריית גולגותא השתנתה הילת אדמתנו מכיוון שכריסטוס הפך לרוח האדמה שלנו. הוא שמזג את עצמו באופן מהותי להילת אדמה זו ומאז הוא חלק ממנה. כעת אנו בנקודת הזמן שבה התעבה חומר זה שכריסטוס מזג, כך שהאדם יוכל לקחתו פנימה. לכן: In Christo morimur לא אומר שום דבר אחר מלבד לטבול בחומר הרוחני הזה ולקבל איתו את הכריסטוס לחלוטין, כך שאפשר לומר: לא אני, אלא כריסטוס שבי.

אך אל לו לאדם לשכוח שאור תמיד מוקף בצללים רבים. גם טעויות רבות יזלגו פנימה עם הדברים החכמים החדשים שניתנו לעידננו, ולכן זוהי חובתנו הקדושה לבדוק את כל הדברים שאנו שומעים בשכלנו האנושי הבריא. מאז ומעולם הודגש הדבר בכל אזוטריות רוזנקרויצרית. אך עלינו להיות סובלניים כלפי אנשים שעושים כאן טעויות, ועלינו תמיד לומר לעצמנו: אם מה שיש לנו זאת האמת לאמיתה אז היא תישאר נכונה מכוח עצמה. אם זוהי שגיאה, אנו בוודאי נמצא את האמת בהתגשמות הבאה שלנו דרך חיפושינו הנחושים אחריה.

ברוח היה מונח הנבט של גופי.

והרוח שילב בתוך גופי

את העיניים החושיות,

כדי שדרכן אוכל לראות

את אור הגופים.

והרוח הטביעה בגופי

תחושה וחשיבה

ורגש ורצון,

כדי שדרכם אוכל

לקלוט גופים

ולפעול עליהם.

ברוח היה מונח הנבט של גופי.

בגופי מונח נבט הרוח.

ואשלב בתוך רוחי

את העיניים העל-חושיות

כדי שדרכן אוכל לראות את אור הישויות הרוחיות.

ואטביע בתוך רוחי

חכמה וכוח ואהבה,

כדי שדרכי הישויות הרוחיות תוכלנה לפעול

ואהפוך לאיבר מודע לעצמו

של מעשיהן.

בגופי מונח נבט הרוח.