שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: עציון בקר
תיקונים: דליה דיימל
כרך 2
פרק 84
מהתוכן של שיעורים אזוטריים
פראג 29.3.1911
אם אנו חפצים לפסוע בנתיב ההתאמנות הרוחית, ניתנים לנו נוסחאות או פסוקים מסוימים שיעזרו לנו, אשר בכוחם לפתח את איברי הרוח הגבוהים שלנו אם נשתמש בהם נכון. הם ניתנו לנו על ידי המאסטרים של החוכמה וההרמוניה של הרגשות. (פסוקי יום חמישי.)
אם אנחנו רוצים להשתקע בשורות הראשונות של תרגיל הבוקר שלנו:
בקרני האור הטהורות
קורנת אלוהות העולם…
לא נרוויח דבר מהתעלותנו לעולם הרוח אם רק נניח למשמעות המילולית של מילים אלה לפעול עלינו. שכן עלינו להבין שאיננו יכולים לראות את האלוהות בקרני שמש פיזיות – עלינו לחפש אותה ברוחניותה הנשגבת מאחורי קרני השמש. אלה האחרונים הם רק הלבוש החיצוני של האלוהות. עלינו ליצור תמונה מתוך הרוח למדיטציה שלנו ולא לקחת תמונה זו מהעולם החיצוני.
תחילה עלינו לסלק ממחשבותינו את כל מה שמזכיר לנו את סביבתנו החיצונית; עלינו להיות מסוגלים לשכוח את כל הדברים הגדולים והקטנים המניעים אותנו בחיי היומיום; על כל הרשמים החיצוניים להיות שקטים בתוכנו.
אם הכנו את עצמנו באופן זה, נטביל את עצמנו, את מחשבותינו ואת רגשותינו בשורות אלה בצורה הנכונה. לאחר שביצענו את המדיטציות לזמן קצר או ארוך יותר, עלינו לנסות לרוקן את הנפש גם ממחשבות אלו. בכך, הנפש משיגה מצב שקט, וכאשר האינטלקט מושתק, איבריו העליונים של האדם מורמים מגופו הפיזי והוא נכנס לעולם העל-חושי.
אך בכך לא השיג עדיין התלמיד את הכל. כי אם הוא לא נמצא במצב הנפש הנכון ולא הכין את עצמו זמן רב על ידי עבודה על פגמיו, כלומר אם הוא לא נכנס לעולם הרוח עם ענווה נכונה וידיעה נכונה לגבי תכונותיו הרעות, אז רוח זו תופיע בפניו באור הלא נכון. אפשר להשוות זאת לאדם שרגיל להרכיב משקפיים אדומים בתוך הבית ושוכח להוריד אותם כשהוא יוצא החוצה; הוא היה רואה אז את הדברים באור אדום כך שהם יהיו שונים לגמרי ממה שהם באמת. כך, תלמיד תורת הנסתר היה שופט דברים בעולם העל-חושי באופן שגוי אם היה רואה אותם מבעד למשקפיים הצבעוניים של אישיותו. למשל, הוא לא יראה את המלאכים העומדים שלב אחד גבוה יותר מהאדם בתור הישויות הקורנות שהן – הן היו מופיעות לפניו בצורות של חיות איומות או כדברים גרוטסקיים אחרים. אם הוא היה פוגש במישור האסטרלי ישויות לוציפריות או אהרימניות הנמצאות בין המלאך לבין הרמה האנושית, הן יכולות להיראות כמלאכים זוהרים וקורנים, כמאסטרים של חוכמה או כמתחזות לדמויות מפתות אחרות כדי להוליך אותו שולל, מכיוון שהוא עדיין נשלט יותר מידי על ידי גאוותו ואישיותו. תלמיד תורת הנסתר חייב להישמר במיוחד מפני זה ולהיות בטוח שהוא נפטר מגאוותו. שכן אם ברצוננו לפסוע בנתיב ההתאמנות הרוחית, אנו יכולים להכין את עצמנו רק בענווה הגדולה ביותר בלבנו ובאמצעות יראת כבוד בלתי מוגבלת כלפי האלוהי.
ישנן נוסחאות אחרות שיכולות להוביל להתפתחות איברים גבוהים יותר ולאימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה. ניתן לעשות את התרגילים בצורה שגויה או להבינם בצורה לא נכונה, כך שאנו עלולים להיות מובלים לדרך לא נכונה. למשל, אם מישהו מודט: חלק מהאלוהות שוכן בי – עם תחושה אגואיסטית מסוימת, הוא פשוט מטפח גאווה בתוכו, מחזק את אישיותו, ומתעלם מהעובדה שאפשר למצוא חלק מהאלוהות בכל חיה, צמח ובכל יצירות האל. כדי שנוכל להיכנס לעולמות עליונים, עלינו להשאיר מאחור בעולם הפיזי את כל מה שקשור לאישיות. עלינו לרכוש במיוחד תחושה מעודנת לאמת. כי אם לתלמיד תורת הנסתר אין זאת, די מהר הוא יבין שעליו לשאת בתוצאות. אסור שתלמיד תורת הנסתר ימציא תירוצים בטענה שחשב שהוא דובר אמת. זה לא מספיק עבור תלמיד הנסתר, כי הוא אחראי למוצא פיו, ועליו לשאת את התוצאות לגבי חוסר האמת שלו גם אם חשב שהוא אומר את האמת.
לא קל לדבוק בדרך זו בחיים השגרתיים; לדברים יש לעיתים קרובות גוון לא ישר. באיזו תדירות שומעים: חשבתי שזו האמת. לא קל ללכת בדרך רוחנית. שיטה טובה שכל אחד יכול להשתמש בה כדי להגיע לבהירות רבה יותר לגבי האישיות שלו היא להסתכל על קטעים מחייו לפחות פעם בשנה, למשל ביום הולדתו. אז עלינו לשאול את עצמנו: אלו מעשים טובים ורעים אוכל לרשום לתקופה זו? ואם נבדוק אז את עצמנו ברצינות, נגלה שברוב המקרים אנו נותנים למעשים הטובים שלנו להיעשות מתוך אימפולס פנימי, ושמקורם לא באישיותנו. אימפולס פנימי זה הוא המלאך השומר שלנו שמעורר את המעשים הטובים שלנו. אך אל לנו לסמוך על זה לגמרי ולחשוב: המלאך השומר שלי ייתן לי את האימפולס – כי זה יהיה שגוי לגמרי. מבחינה מסוימת המלאך השומר שלנו עלול היה לנטוש אותנו במהרה.
אם נמשיך בתרגילים אלה מספר שנים, נגלה ששום דבר לא עוזר לנו לגלות ולהיפטר מליקויי האישיות שלנו טוב יותר מהצהרה זו על מצבנו. בכך אנו נכין את עצמנו בהדרגה לפסוע בדרך האוקולטית בדרך בונה, כאשר אנו משחררים את עצמנו יותר ויותר מהאישיות שלנו ומתרוקנים מבחינה מסוימת, כך שעיקרון הכריסטוס יוכל להיכנס אלינו באופן שאומר פאולוס: “לא אני, אלא כריסטוס שבי.” התמלאות זו בעיקרון הכריסטוס משחרר את האישיות שלנו מאגואיזם ומוביל לתפיסה של הגבוה ביותר. השם “כריסטוס” אינו באמת השם של העיקרון שאמור לבוא לידי ביטוי בכך; לעוצמה האלוהית שמייעדים את השם הזה יש שם אחר שאין לבטאו. לכן המאסטרים של החוכמה וההרמוניה של הרגשות לא אמרו שם זה כשאמרו את הפסוק הבא בשעותיהם המקודשות:
Ex Deo nascimur
In … morimur
Per Spiritum Sanctum reviviscimus