שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 81

שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 81

שיעורים אזוטריים

רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

חלק 2

פרק 81

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

מינכן 5.3.1911

שתי אמירות ניתנות לתלמידים בבתי ספר הרוזנקרויצרים כדי לתמוך בהם במדיטציות שלהם: היזהרו מטביעה במאמץ האזוטרי שלכם. היזהרו מלהישרף באש האגואיזם שלכם.

יש דרך חיצונית ודרך פנימית לחתור לעבר הרוח.

כל מה שסביבנו הוא כמו צעיף, כמו כיסוי לפני הרוח שעלינו לנקבו כדי להגיע לרוח שמאחוריו. אך לאיזה כיוון? כיסוי זה מקיף אותנו מכל הצדדים, מלמטה ומלמעלה מלפנים ומאחור, מימין ומשמאל. ובתוכנו, כל מה שאנו חווים כשמחה, כאב וכו', הוא כמו צעיף, כמו ערפל המסתיר את הרוח שבתוכנו, ורוח זו היא אותה רוח שאנו מוצאים כשאנחנו פורצים את הכיסוי החיצוני.

כדי שהאנושות תוכל להתפתח הלאה ולהיכנס לרוח יש תמיד מעת לעת בני אדם שהם יותר מתקדמים ממה שמתיר השלב הרגעי של ההתפתחות האנושית, ויש להם דברים לספר לנו על מצבי התפתחות האנושות שמגיעים הרחק לעתיד. ישויות מתקדמות כאלה חייבות להתקיים כדי להוביל את האדם הלאה. יוחנן, כותב האפוקליפסה, היה אדם כזה. כשרצה לכתוב התגלות לגבי העתיד, הוא אמר לעצמו: "אם אני כותב ספר זה מכל הסובב שבו אני חי כאן ועכשיו הוא יושפע מהעצמי שנמצא בגופי, מכיוון שאני מחובר לכל מה שמסביבי ובתוכי. עלי להשתחרר מכל זה." היה עליו למקם את עצמו על משהו כמו סלע ששימש אותו כתמיכה איתנה, שעליו הוא לא נע ולא הושפע מכל דבר שהתנשא סביבו ובתוכו. ואז הוא העביר את עצמו לשעות הערב לשלושים בספטמבר שנת 395, לאי פאטמוס, כאשר השמש כבר נעלמה מתחת לקו האופק, אם כי עדיין ניתן היה לחוש את השפעתה, וכאשר הירח והכוכבים הופיעו. קבוצת הכוכבים של מזל בתולה הייתה שם בשמיים המערביים, כשהברק האחרון של השמש ששקעה מוקרן עליה, עם הירח מתחתיה. תמונה זו משוחזרת באחד החותמות – הבתולה עם השמש הקורנת והירח מתחת לרגליה. לפיכך, כל החותמות הללו הופקו מתוך קשרים מיסטיים עמוקים.

יוחנן פרץ את הכיסוי שמקיף אותנו בכיוון האחד הזה – זה של מזל בתולה. ישנם 12 מהמזלות הללו. שבעה מהם טובים – אלה שההעתק שלהם נמצא בחותמות; חמשת האחרים מסוכנים פחות או יותר. כמו שיוחנן בחר בנקודה זו בזמן ובמרחב כדי להיות מופרד לחלוטין מעצמו ומכל הדברים הזמניים סביבו, כך על התלמיד הרוזנקרויצרי לרכוש בסיס איתן בעצמו. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לתת ללימודים האנתרופוסופיים לפעול עלינו. גופנו האסטרלי ובכך גם גופנו האתרי מתרחבים על ידי האזנה לרעיונות אנתרופוסופים. זו ההשפעה על כל מי ששומע משהו על אנתרופוסופיה, אך ההשפעה על מי שנוטה לאנתרופוסופיה שונה מאשר על אלה שלא. הראשונים חשים את התפשטות הגוף האתרי וממלאים אותו בלימודים אנתרופוסופיים על ידי קבלתם. האחרים מרגישים ריקנות בגופם האתרי באמצעות התפשטותו מכיוון שהם אינם מקבלים רעיונות אלה ולכן אינם ממלאים את ההתרחבות. ואז ספק וסקפטיות מתעוררים דרך ריקנות זו. ואילו אצל בני האדם הראשונים זה כמו מזיגת עצמם ליקום, שאל להם להרפות מדי לכיוון זה, שכן הם יקבלו תחושה של ריקנות, של לא להרגיש בבית במרחבי החלל האלה, כמו דג שנלקח מהמים ואינו יכול לחיות באוויר מכיוון שאיבריו לא התאימו עצמם לאלמנט המשתנה הזה. כאשר אנתרופוסוף מקדיש את עצמו ללימוד וגופו האסטרלי מתרחב יותר ויותר, הוא מאבד את עצמו באלמנט הלא מוכר הזה ויש להימנע כאן מטביעה. זה אפשרי אם לומדים את האנתרופוסופיה ברצינות, לוקחים אותה פנימה, מעבדים אותה ותופסים אותה ברגש, לא רק בחשיבה וברצון, אלא חודרים אליה לגמרי ברגש. יש לעשות זאת רק ברצינות רבה. עליכם להשיג תמיכה איתנה בתוך עצמכם – כמו כאשר יוחנן רצה לכתוב את האפוקליפסה והעביר את עצמו לאי פאטמוס עם שקיעת החמה שחלה ב-30 בספטמבר 395.

ניתן לבדוק באותו ערב באופן אסטרונומי את תצורות השמש, מזל הבתולה והירח, וזה נעשה. ממדע מטריאליסטי זה עולה המסקנה: 'לכן האפוקליפסה נכתבה באותו זמן.' ואז נאמר לנו שהמדע בדק זאת. זו הדרך שבה המדע מוודא דברים.

בדרך הפנימית מוצאים את כל השמחות והצער, הכאבים והאושר שחיים בנו. אך כל זה קשור לאגו התחתון והמתכלה שלנו, כל עולם התשוקה הזה מקיף אותנו כמו ערפל שמכסה את הרוח עבורנו. הוא מונע מאיתנו לראות ולהבחין ברוח. עלינו לפרוץ דרכו כדי להגיע לרוח. ישנם כוחות המתקרבים לתלמיד האזוטרי בכדי להפוך את הערפל הזה לדחוס עוד יותר. הערפל נעשה דחוס עוד יותר אם איננו מתנגדים לו. עלינו לשרוף אותו כדי להימנע מלהישרף באש תשוקותינו. אם לא נתגבר על הערפל הזה, אם לא נתנגד להפיכתו לדחוס יותר ויותר באמצעות הכוחות הלוציפריים והאהרימניים, "אנו אסירים", כמו שאומרים רואי הנסתר. למעשה יש בני אדם שנולדים עם יכולות גדולות ומגיעים לשלבים מסוימים במהירות רבה, אך אז הם נעטפים לחלוטין בערפל כזה, על ידי הכוחות היריבים כך שהם לא יכולים לצאת. מכנים זאת המאסר האוקולטי.

עולם הרצון שלנו מורכב כולו מאגואיזם. ואנחנו יכולים להתגבר על האגואיזם הזה רק בענווה עמוקה. איזו מחשבה יכולה להוביל אותנו להתגברות על האגואיזם? המחשבה שכבר דיברנו עליה אתמול בהרצאה האקזוטרית, המחשבה שהרגנו את כריסטוס. אנחנו רוצחים, כן, זה מה שאנחנו. אנו יכולים לשנות עובדה זו, אך רק אם נניח לדבריו של פאולוס לחיות ולהפוך לאמת בנו, "לא אני, אלא כריסטוס שבי". אל לנו להרוג את האלוהי שבנו באמצעות האגואיזם, דרך חיי הרצונות שלנו וכו', עלינו לתת לכריסטוס לחיות בנו. עלינו להתחיל לבצע בנו בתנועתיות רצינית את הדבר הקל והכל כך קשה הזה.

קמנו מהאלוהי: Ex Deo nascimur. עלינו לקחת על עצמנו את כל הסבל ברצון ובסבלנות מתוך מחשבה שהרגנו את כריסטוס; עלינו להתמסר אליו לחלוטין ולמות בו: In Christo morimur. ואז ניוולד מחדש, נתעורר מחדש באמצעות רוח הקודש: Per Spiritum Sanctum reviviscimus. פסוק זה נשמע שונה באופן אקזוטרי מאשר אזוטרי, אך ההבדל הוא רק במילה אחת שנותרה בחוץ בגרסה האזוטרית. כשאנו משאירים מילה זו בחוץ ולא אומרים מילה זו ביראת כבוד ענווה לגבי מה שמילה זו מבטאת, אזי הרגש שלנו עובר ביראת כבוד ענווה למה שנשאר בלתי נאמר.

Ex Deo nascimur
In … morimur
Per Spiritum Sanctum reviviscimus.

זה מספר לנו שהאדם קם מן הרוח; שהוא במקור היה כלול ברוח:

ברוח מונח זרע גופי.

והרוח הטביעה בגופי

את עיני החושים,

שדרכם אני יכול לראות

את אורות הגופים.

והרוח הטביעה בגופי

היגיון ותחושה,

רגש ורצון,

שדרכם אוכל לתפוס את מהות הגופים

ולפעול על פיהם.

ברוח מונח זרע גופי.

בגופי טמון זרע הרוח.

אשלב ברוחי

את העיניים העל-חושיות

שבאמצעותן אוכל לראות את אור הרוחות.

אטביע ברוחי

חוכמה, כוח ואהבה,

כדי שדרכי תפעלנה הרוחות

ואהפוך לאיבר מודע לעצמו

של מעשיהן.

בגופי טמון זרע הרוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *