שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: דפני ליטמן
תיקונים: דליה דיימל, עציון בקר
כרך 2
פרק 64
מהתוכן של שיעורים אזוטריים
אוסלו 18.6.1910
בבתי הספר של המיסטריות העתיקות, המועמדים להתקדשות היו נחושים בדעתם להקדיש לחלוטין את התגשמותם להתקדשות, שכן היה זה הליך של הכל או כלום. היה עליהם לעבור ניסיונות שדרשו אומץ רב. דברים מחרידים הוצגו בפניהם והרגו חלק מהם. אך אם הם שרדו, הם הגיעו לחוף האחר ונולדו מחדש. הם שקעו לאל שבתוכם, נתקלו בדחפים, במהווים ובתשוקות בגופם ועברו את הניסיון. אז הם היו אומרים על עצמם:
Ex Deo nascimur
ובכן, ניתן לשאול: האם רוע זה שנתקלים בו בדרך לאל הפנימי, מגיע גם מהאלים? כאן עלינו לומר לעצמנו שמקור היה זה דבר אלוהי שהפכנו לרוע.
בני אדם פסעו בנתיב האקסטזה במיסטריות הדרואידיות. המועמד איחד את עצמו עם הרוח שפעלה בכל מקום בטבע:
Per Spiritum Sanctum reviviscimus
שני הנתיבים הללו מאוחדים בנתיב הרוזנקרויצרי, כלומר, מה שטוב עבורנו נלקח משניהם. כבר לא ניתן לקדש באופן לא מודע את האדם המודרני. מאז הופעת העיקרון-הכריסטיאני, האדם חייב להיות שם עם תודעתו הערה.
המדיטציות שהמאסטרים של החוכמה וההרמוניה של הרגשות העניקו לנו מכוונות כולן אל הכריסטוס, גם אם שמו אינו מופיע בהן. המילים:
”בקרני האור הטהורות…”[1]
מסודרות באופן כזה שאם האדם הופך עצמו לחירש ולעיוור לסביבתו הקרובה, הוא מרומם בהדרגה את גופו האתרי מגופו הפיזי, ובכך מאחד את עצמו עם ההאורה של הכריסטוס-האתרי, שהיא כיום ההאורה של אדמתנו. אם היינו מרוממים את עצמנו מהגוף ללא תוכן המדיטציה שלנו, אז נפשנו הייתה לבד עם עצמה. אבל כעת היא חדורה על ידי כריסטוס והיא חווה את מה שאמר פאולוס: “אני חי, אך לא אני, כי אם כריסטוס חי בתוכי.”
“באהבה טהורה לכל הישויות…”
מילים אלו מזכירות לנו כי כל הנפשי שזור מתוך אהבה. מדיטציה זו היא מוות איטי של האני הנמוך. יש לנו את הקשר בין שני הנתיבים במוות זה לתוך הכריסטוס ובהתחיות בתוכו ב-:
In Christo morimur
זוהי התחיות מודעת ברוח של הכריסטוס. לכן הוספנו למילים Per Spiritum את המילה Sanctum.
——————————————————————
[1] מדיטציה שנתן רודולף שטיינר בשיעור אחר:
“בקרני האור הטהורות
קורנת האלוהות של העולם
באהבה טהורה לכל הישויות
קורנת האלוהות של נפשי,
אלוהות העולם נחה בתוכי
אמצא את עצמי באלוהות העולם.”