שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 60

שיעורים אזוטריים

רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

חלק 2

פרק 60

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

המבורג 16.5.1910

לעיתים קרובות שומעים תיאוסופים אומרים שיש סכנות הקשורות להתפתחות האוקולטית. אך יש להדגיש כי אין למנוע הליכה בדרך האוקולטית מכיוון שיש רגש של פחד. מי שמקבל הנחיות מבית ספר אזוטרי תקין ועוקב אחריהם בצורה נכונה יתפתח גם כראוי. העיקר הוא לעורר את הרצינות הנכונה ולהיות חדור לחלוטין בדברים שלומדים בשיעורים האזוטריים.

תמיד טוב לתלמיד האזוטרי לומר לעצמו שיש לו עוד דרך ארוכה לעבור. יתכן שאחז במשהו בשכלו לפני זמן מה ובכל זאת לא סידר את חייו בהתאם לידע שנצבר. כדוגמה לכך אנו יכולים לתת את ההצהרה שצריכה להיות מוכרת לכל התיאוסופים: "כל מה שמקיף אותנו הוא מאיה." יש אנשים שימצאו זאת מאוד מאיר עיניים אך הם לא מיישמים זאת. הם נותנים לכאב ולשמחה לפעול עליהם בלי לומר לעצמם: אם הכל מאיה, אז הסיבה לכאב שלי היא גם מאיה.

אבל טוב שזה כך, כי אם לוקחים הצהרה זו לתוך הרגש מוקדם מדי, אולי אי אפשר יהיה לעמוד בזעזוע שיתקבל דרך כך. זה דורש כוח חזק שמתפתח בהדרגה, כלומר בכך שמנסים לראות את האמת באמירה זו באמצעות דברים יומיומיים קטנים מסביב ולא דרך אירועים גדולים בחיים. אנו יודעים שכל מה שמקיף אותנו נראה שונה ממה שהוא באמת. למשל, בואו וניקח אובייקט אדום. דרך מה אנו רואים את הצבע האדום? דרך העובדה שאור נופל עליו. אם האובייקט נמצא בחושך, הוא לא נראה אדום. אך כאשר האור זורח עליו עולה צבע אדום מכיוון שהאובייקט קולט את כל שאר הצבעים שהאור מייצר ומשקף רק את הצבע האדום שהוא אינו יכול להשתמש בו, אינו רוצה בו או אוהב אותו. כך שזה מראה מה הוא לא בפנימו.

עכשיו, האם ניתן להתקדם במרץ לתוך פנימיות זו ולהכיר את האופי האמיתי של הדברים? ניתן לעשות זאת רק בדרך מדיטטיבית. אם אדם דבק להשקפה או לרעיון הוא גם מבולבל על ידי מאיה. אבל בדרך כלל הוא גם עושה משהו אחר. אם צבע מתקרב אליו, בואו נגיד אדום, זה משפיע על הרגש שלו. יש לו רגש מרענן כשהוא מביט באדום. כחול מעורבב עם מעט סגול יכניס אותו למצב רוח של מסירות. לאדם יש את הרגשות האלה בתוכו והוא מרגיש שהם נכונים. האובייקטים שגורמים לרגשות אלה עשויים להיות מאיה, עשויים לעלות ולהיעלם, אך הרגשות נשארים זהים. מישהו יכול לצאת ליער, לשמוע רשרוש ולהיבהל ממנו מכיוון שהוא מדמיין שהוא מגיע מנחש, בעוד שהוא נגרם על ידי הרוח. בהמשך הוא יכול לשמוע שוב רשרוש שהפעם באמת מגיע מנחש. הפחד שלו זהה בשני המקרים, אך בפעם אחת הסיבה הייתה הטעיה.

אך איך נגיע לטבע האמיתי של הדברים דרך הרגשות שלנו? כשאנו מסתכלים על האופן בו צמחים נובטים, צומחים ופרחי אביב פורחים, כיצד אנו אמורים לראות את האמת מאחורי המאיה המתרחשת מולנו? יש רגע בחיי הצמח שהוא מראה לנו משהו מהטבע הפנימי שלו, ואז הוא מתחיל למות. מתי זה קורה? בזמן ההפריה. עד אז הצמח השתמש בכל כוחותיו כדי לדחוף את מה שהוא לא רוצה, אך כעת הוא קיבל משהו מבחוץ שסובב את כל חייו. הוא מאבד את כוח הדחייה ומושך אל תוך עצמו פנימה, את הכוח בו השתמש כלפי חוץ. האם אנו יכולים לעורר בתוכנו רגש שהוא כמו תהליך זה בחיי הנפש של הצמח? מתי נרצה לסגת אל תוך פנימיותינו? מתי אנו מאבדים את הכוח להדוף דברים חיצוניים? כשאנו מרגישים בושה. אם נעורר רגש זה ללא סיבה חיצונית ונסתכל על צמח מופרה, נהיה מודעים לכך שממש אותו רגש חי בצמח, שהוא חי בו באינטנסיביות כה רבה כך שהוא גורם לו למות. בסתיו תחושת בושה כבירה עוברת בין הצמחים. ורד אדום הוא דוגמה די מיוחדת לכך.

כעת, באיזה צבע נשתמש לרגש הגסיסה, לנסיגה מהדברים החיצוניים לרוח? שחור, ולכן יש לנו את הצלב השחור שעליו פורחות ורדים אדומים. שחור, עץ מפוחם בו מתו כל הדברים החיצוניים, הוא ביטוי עבורנו לכך שהרוח מתגלה מאחורי כל הדברים הגוססים. גתה דיבר פעם על הצבע שיהיה חייב להיות על האדמה כשהיא תגסוס בסוף המחזור הנוכחי ותעבור לתחום רוחני כשהיא מופרית על ידי הרוח. עליה יהיה "לזרוח באדום לוהט". הערה זו נובעת מידע שנשמר. כי כאשר האדמה תהיה בשלה מספיק כדי להיות מופרית על ידי הרוח כיצד היא תוכל לעשות משהו אחר מאשר לזרוח בבושה עמוקה?

אנו נתקרב לאמת שמאחורי הדברים אם נעורר בתוכנו רגשות שנגרמים על ידי אותם דברים חיצוניים. אנחנו יכולים גם לעורר בנו תמונות ורגשות ללא כל סיבה חיצונית, ליצור רעיונות ורגשות רק בתוכנו. אז אנחנו מאוחדים עם עולם בתוכנו שלא נוצר על ידי גורם חיצוני כלשהו, ובכך נוכל למצוא את הדרך לאמת מוחלטת. זה צריך להתרחש במדיטציות שלנו. אם נסתכל על השמש ונמדוט על השפעותיה החיוניות, יהיה לנו תמיד גירוי חיצוני למדיטציה. אך אם ניקח את המילים: בקרני האור הטהורות… וכו' ונתעורר לרעיון של אור בתוכנו, ואז נתאר לעצמנו שזה בגד האלוהות, אז יצרנו בתוכנו משהו שאינו קשור לשום דבר חיצוני. ואז, כאשר אנו מעוררים רגש של אהבה לכל הישויות הניצבות מולנו, נחדיר לעצמנו רגש זה, והוא יהפוך לכוח נביטה חזק אצלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *