שבע תקופות התרבות והאבולוציה האנושית הרוחנית

שבע תקופות התרבות והאבולוציה האנושית הרוחנית

הרצאה שניתנה על ידי

אדריאנה קוליאס Adriana Koulias

בפני החברה האנתרופוסופית האוסטרלית בסידני ב-5.3.2004

http://media.wix.com/ugd/93123f_dd57951d2134476594f91b7945a92310.pdf

תרגם לעברית מאנגלית: דניאל זהבי 2015

עריכת תרגום והגהות: בן ציון פורת

בהסכמת ובברכת המחברת, 2014-5

אדריאנה קוליאס נולדה בברזיל ועברה לאוסטרליה בהיותה בת 9. היא בילתה זמן רב בנסיעות ופיתחה את אהבתה להיסטוריה. למדה סיעוד וגם היתה סופרת במשרה חלקית. למדה את תורתו של רודולף שטיינר בצורה עמוקה מאוד. לאחר לידת ילדיה היא החלה לכתוב ולפרסם את ספריה, שהפכו לרבי-מכר בינלאומיים, בהוצאה שהיא ייסדה. עד כה יצאו 4 ספרים פרי עטה המכילים סודות רבים מתוך האנתרופוסופיה השזורים בתוך הסיפורים. בשנת 2003 החלה להרצות בנושאים רוחניים אנתרופוסופיים, היסטוריה ופילוסופיה ברחבי העולם.

http://static.wixstatic.com/media/93123f_1e0844aae0d4b1fed156bb1d4deec9b1.jpg_srz_p_115_149_75_22_0.50_1.20_0.00_jpg_srz

שבע תקופות התרבות והאבולוציה האנושית הרוחנית

תרבויות נולדות, מגיעות לגיל הביניים, מזדקנות ומתות, רק כדי להיוולד שוב ברמה גבוהה יותר. האם הבנת העבר שלנו תסייע לנו להבין את ההווה ותציג בפנינו מבט על העתיד?

הערב אסתמך על עבודתו של הפילוסוף הגדול ומדען הרוח רודולף שטיינר בחקירתי את נושא שבע תקופות התרבות ויחסן לצמיחה הרוחנית של האנושות בעבר, בהווה ובעתיד. בתום הערב אציע לכם ספרים ללימוד נוסף.

מהן שבעת תקופות התרבות?

כדי לענות על השאלה הזו במונחים אנתרופוסופיים יש צורך להגיע להבנת אבולוציית העולם כפי שלימד אותה רודולף שטיינר.

גיתה בתיאורית המטמורפוזה שלו, מצביע על כך שזרע מתפתח לגבעול, גבעול לעלה, עלה לפרח ופרח לפרי ולבסוף הפרי משחרר זרע שמתחיל את כל המעגל פעם נוספת. רודולף שטיינר, כתלמיד רוחני של גיתה, יישם את העיקרון הזה בחקירתו את ההתפתחות של הקוסמוס שלנו, של ישויות גבוהות, הצמחים, הפלנטה אדמה שלנו, ומה שנמצא מאחורי העולם, מעבר לקיום החושי וישויות אנוש אינדיבידואליות, החיות, הצמחים והמינרלים. ניתן למצוא חלק נכבד של תוצאות מחקריו של רודולף שטיינר בספרו מדע הנסתר. בספר הזה, הוא מונה מחדש שלבים שבהם הופיעה התמרה באבולוציה של הקוסמוס שלנו. השוני מהצמח הוא רק בכך שבכל שלב של מטמורפוזה או התמרה יש צעד נוסף הלאה בהתפתחות (אבולוציה – שלב של שלמות שהושגה), כך שכאשר מתרחשת חזרה על כל מה שכבר היה, החזרה מתקיימת ברמה גבוהה יותר.

מקרוקוסמוס: התמונה הגדולה.

במדע הנסתר[1] העולם יעבור כולו שבעה שלבים פלנטריים. בהווה אנו נמצאים בשלב הפלנטרי הרביעי ועדיין עלינו לעבור שלושה שלבים נוספים. אתאר אותם בקצרה למען בהירות העניין. שמות הפלנטות המוזכרות בהמשך אין בכוונתם להצביע על כוכבי הלכת של ההווה, אלא שהם רק סימנים שנועדו לשם בניית תמונות נפשיות. מה שאנו רואים בשמיים כיום אלו הם רק זיכרונות, שרידים מן העבר של התנאים הפיזיים של פלנטת האדמה.

  • השלב הראשון נקרא שבתאי הקדום (סטורן). כאן נאמר לנו שבני האדם רכשו את הצורה הבסיסית של הגוף הפיזי – לבני האדם יש את הגוף הפיזי הזה במשותף עם המינרלים של כדור הארץ וזה מה שמהווה את מערכת העצמות. כולנו יודעים כיצד אנחנו מינרליים בעצמותנו.
  • השלב השני נקרא השמש הקדומה היכן שנאמר שבני אדם רכשו לראשונה את הגוף האתרי או את גוף החיים, לבני האדם יש את הגוף האתרי במשותף עם ממלכת הצומח של האדמה והכוח האתרי הזה היה חיוני לבניית שבעת האיברים העיקריים של הגוף והדם.
  • השלב השלישי נקרא הירח הקדום שבו בני האדם רכשו את הגוף האסטרלי או גוף הרגשות והתחושות – לבני האדם יש את הגוף הזה במשותף עם ממלכת החיות של האדמה. האיברים המשמעותיים כאן קשורים עם מערכת העצבים והמוח.
  • השלב הרביעי הוא השלב הנוכחי של האדמה שלנו שבו בני האדם רכשו לראשונה אגו, כלומר, מודעות עצמית או תודעה עצמית, היכולת להבין נפרדות מהעולם. זה מה שרודולף שטיינר מכנה האיבר הראשון הרוחני של האדם.
  • השלב החמישי יתרחש במה שרודולף שטיינר מאפיין כשלב יופיטר (צדק). שלב זה של אבולוציית האנושות יאפשר לישויות האנושיות לרכוש עוד איבר רוחני: מאנאס, או רוח-העצמיות (עצמיות הרוח). כדי שזה יתרחש חייבת להיות התעלות לרוח (ספיריטואליזציה) של הגוף האסטרלי דרך הפעולה של תודעת האגו. הכוונה היא שתודעת האגו תעבוד על הטיהור של הרגשות, המחשבות, הרצונות והתשוקות. הגוף האסטרלי המשופר הזה יוביל לתפיסת העולם האסטרלי באותה הדרך שבה הגוף האסטרלי או התחושתי הוביל לתפיסה של העולם הפיזי. זאת תהיה תוספת לתפיסה של העולם הפיזי – התודעה של מלאכים.
  • השלב השישי יהיה שלב ונוס (נוגה) באבולוציית העולם. כאן האנושות תשכלל את הגוף האתרי דרך העבודה של האגו ותמיר אותו למכשיר עבור עוד איבר רוחני: בודהי, או רוח-החיים. ההרגלים והחיים המוסריים יעברו טרנספורמציה לכל מה שהוא טוב, אמיתי ויפה, ותפיסתו של האדם תתרחב לאזורים נמוכים יותר של הדוואכן – התודעה של ארכנגלים (מלאכי-עליון).
  • השלב השביעי יהיה השלב של וולקן שבו הגוף הפיזי של הישויות האנושיות ייהפך לטהור ויהדהד עם אור-חיים ומילה. האנושות תהיה מסוגלת להשיג איבר רוחני נוסף: אטמה או אדם-הרוח. עם האיבר הרוחני החדש הזה האנושות תגיע עם התודעה שלה לקצה עד לדרגות הגבוהות של הדוואכן – לתודעת הארכאי.

זוהי רק סקירה מהירה, כי כל שלב אומר גם שכל ממלכות הטבע וגם הממלכות הגבוהות עוברות ספיריטואליזציה – גם הן ישתנו ויתקדמו הלאה. מה שהיה ימות וייוולד מחדש אחרי תקופה של פראלאיה (Pralaya) או 'מנוחה' בכול שלב. זה פשטני מאוד אבל התעמקות יתר על המידה בעניין הזה כעת, תגרום לנו לסטות מהנושא שלנו היום.

בתרשים למטה ניתן לראות כי שלב צדק-יופיטר מהווה חזרה גבוהה יותר של מצב הירח, ששלב נוגה-וונוס הוא חזרה גבוהה יותר של שלב השמש ושמצב וולקן יהיה חזרה גבוהה יותר של מצב סטורן-שבתאי. המצב הרביעי הוא תמיד השלב האחד שיכול להתקיים בכוחות עצמו ללא צורך בחזרה.

C:\Documents and Settings\BenZionPorat\שולחן העבודה\ADRIANA KOULIAS\7_תקופות-תרבות\תמונות\פראליות\שקופית1.JPG

האדמה-כדור הארץ.

בהווה האנושות עוברת דרך המצב הפלנטרי הרביעי – האדמה, היכן שכפי שראינו קודם האדם מתנסה בהתפתחות האגו. מצב האדמה מחולק לשבע תקופות: פולארית, היפרבוריאה, למוריה, אטלנטיס, התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, התקופה הפוסט-אטלנטית השישית, והתקופה הפוסט-אטלנטית השביעית.

C:\Documents and Settings\BenZionPorat\שולחן העבודה\ADRIANA KOULIAS\7_תקופות-תרבות\תמונות\אטלנטית.jpg

כיום אנו חיים בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית בשלב האדמה, ותקופה זו מחולקת לשבע תקופות תרבות נוספות, כדלקמן:

הודית: 7227 לפנה"ס עד ל-5067 לפנה"ס – עידן סרטן.

פרסית: 5067 לפנה"ס עד ל- 2970 לפנה"ס – עידן תאומים.

מצרית-כשדית: 2970 לפנה"ס עד ל- 747 לפנה"ס – עידן שור.

יוונית-רומית: 747 לפנה"ס עד ל- 1413 לספירה – עידן טלה.

אנגלית-גרמנית: 1413 לספירה עד ל- 3573 לספירה – עידן דגים.

רוסית: 3573 לספירה עד ל- 5730 לספירה – עידן דלי.

אמריקאית: 5733 לספירה עד ל-7893 לספירה – עידן גדי (סוף התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית).

כל תקופת תרבות נמשכת 2160 שנה ולפי רודולף שטיינר יש לה משימה אבולוציונית מובהקת. כל תקופה היא סוג של חזרה בשלב גבוה יותר של עידנים ארציים קודמים. התקופה ההודית מהווה חזרה על התקופה הפולארית שהיא כשלעצמה חזרה של המצב הפלנטרי של סטורן-שבתאי הקדום. התקופה הפרסית היא חזרה של תקופת היפרבוריאה המהווה חזרה של שלב השמש הקדומה. התקופה המצרית-כשדית היא חזרה של תקופת למוריה המהווה חזרה של שלב הירח הקדום. התקופה היוונית-רומאית היא חזרה על התקופה האטלנטית שהיא חזרה של שלב האדמה. התקופה האנגלית-גרמנית חוזרת שוב על למוריה, התקופה הרוסית על היפרבוריאה והתקופה האמריקאית החוזרת על הפולארית חוזרת שוב בהתאמה על ירח, שמש ושבתאי-סטורן.

C:\Documents and Settings\BenZionPorat\שולחן העבודה\ADRIANA KOULIAS\7_תקופות-תרבות\תמונות\תקופות תרבות.jpg

מיקרוקוסמוס: הישות האנושית.

על פי רודולף שטיינר האדם מורכב משילוש של איברים. ישנם שלושה גופים פיזיים: פיזי, אתרי ואסטרלי; שלושה גופים נפשיים: נפש תחושה, נפש שכלית ונפש תודעה; ושלושה גופים רוחניים: רוח עצמיות, רוח החיים ואדם הרוח. יש לנו אגו או זה אשר חונן אותנו בישות האינדיבידואלית או את התחושה שאנו נפרדים מהסביבה סביבנו, אשר פעל וממשיך לעבוד על כל האיברים שלנו ולשכלל אותם.

C:\Documents and Settings\BenZionPorat\שולחן העבודה\ADRIANA KOULIAS\7_תקופות-תרבות\תמונות\אגו.jpg

האגו שלנו עד כמה שהוא פועל בתוך הגוף האסטרלי שלנו או 'מערכת העצבים' שלנו גורם להתפתחותה של נפש התחושה, שדרכה האדם 'מרגיש וחש' את העולם הפיזי שסביבו. עם זאת האדם, לא היה מסוגל לשמור הרבה ממה שהוא הרגיש וצפה, אם היה ניתן לרשמים האלה להישאר בגוף האסטרלי, אשר בו הם אינם יכולים להישמר למשך זמן מספיק ארוך. הרשמים האלה צריכים לשקוע עמוק יותר פנימה לתוך הזיכרון או גוף החיים, הגוף האתרי, על מנת שהאדם יוכל להגות בהם ולזכור אותם. כאשר האגו לוקח את הרשמים הללו לתוך הגוף האתרי הוא מתחיל לחשוב, הוא משתמש בנפש השכלית. כאשר האגו לוקח את המחשבות והרגשות הללו הלאה לתוך הגוף הפיזי אזי אפשר לומר שבמידה שזה גורם לפעולה מוסרית להתרחש אז האגו מעבד את מה שרודולף שטיינר מכנה התודעה או נפש התודעה. (נפש רוחנית).

בואו וניקח וורד בעציץ כדוגמא: בעת שאנו מסתכלים ונוגעים בוורד ומריחים את הוורד, הרשמים שקלטנו באמצעות הגוף האסטרלי מופנים לאגו ואז הוא משכלל את 'נפש התחושה'. בעת שאנו חושבים אודות הריח, הרגש והמראה של הוורד, משמעות הדבר היא שהאגו שלנו הוריד את הרשמים האלה לגוף האתרי וכעת אנו מעבדים את מה שרודולף שטיינר כינה ההיבט האינטלקטואלי של הנפש שלנו. אם זה היה כל מה שעשינו ביחס לוורד אזי זה היה מת במהרה, אך החדווה שאנו חווים בהתבוננותנו בוורד ובחשיבה עליו, תוביל אותנו לדאוג לו, להשקות ולטפח אותו ולהציב אותו במקום עם אור טוב. כשאנו מחויבים לבצע פעולה מוסרית שכזו המשמעות היא שהאגו לקח את ההתרשמויות והמחשבות האלה היישר לגוף הפיזי ובעשותו כך האגו מטפח את 'נפש התודעה, או הנפש הרוחנית'.

הפיתוח המלא של הנפש הרוחנית או נפש התודעה פירושו שינוי הגוף האסטרלי. כאשר השינוי הזה הגיע למצב של שלמות דרך העבודה של האגו, אז הגוף האסטרלי הופך להיות איבר רוחני. רודולף שטיינר קורא לגוף הרוחני הראשון הזה: רוח העצמיות. האגו (העצמיות) השוכן בגוף (הרוחי) הזה, יכול כעת לא רק לחוש ולהתבונן בוורד, לחשוב אודותיה ולפעול מוסרית כלפיה, אלא שהוא גם יכול לחוש עם חושים רוחניים את מה שנמצא מעבר לוורד הפיזי – שם עולה תמונה או 'תודעה אימגינטיבית' או אימגינציה.

באותו האופן שבו אנו רואים בעינינו הפיזיות, אנו מתחילים לראות גם באמצעות ה'עיניים' האסטרליות או הרוחניות. כאשר האגו שוכן בתוך הגוף הרוחני החדש הזה, רוח העצמיות (רוח) מחדירה את הרשמים הרוחניים האלה לתוך הגוף האתרי או גוף החיים (חיים), אשר תוצאת שכלולו המושלם מתקיימת בהתמרתו לגוף רוחני נוסף – 'רוח-חיים'. עם רוח-החיים שלנו אנו יכולים כעת לתקשר עם הרוח של הוורד וזה נקרא אינספירציה.

תקשורת זו ו'ראיה' זו מחייבות את האגו השוכן בתוך רוח-החיים לחדור לגוף הפיזי ממש לתוך המבנה הגרמי. תוצאת השלמות של הגוף הפיזי (אדם) על-ידי האגו העובד בתוך רוח-החיים מתבטאת בהתפתחותו של הגוף הרוחני השלישי 'אדם-הרוח'. כעת אנו מאוחדים עם הוורד ואנו מבינים את המהות האמיתית שלו. המצב הזה נקרא אינטואיציה.

C:\Documents and Settings\BenZionPorat\שולחן העבודה\ADRIANA KOULIAS\7_תקופות-תרבות\תמונות\גופים.jpg

כעת, כאשר יש ברשותנו הבנה עמוקה יותר, ניתן להמשיך והתקדם הלאה למשימותיהן של התקופות של העידן הפוסט אטלנטי הנוכחי.

לפי רודולף שטיינר, כולנו התגשמנו בכל תקופה. משך הזמן הממוצע בין התגשמות אחת לזו הבאה אחריה הוא בממוצע תקופה בת 1000 עד 1300 שנים. כל 2160 שנה (כלומר במהלך כל תקופת תרבות) הישות האנושית מתגשמת פעם אחת כזכר ופעם אחת כנקבה כדי להתמודד עם מגוון התנסויות הנחוצות להתפתחות הנורמלית של הגופים הפיזי, הנפשי והרוחני.

לכל תקופת תרבות יש משימה. המשימה של תקופת התרבות ההודית הייתה לרכוש ידע באמצעות הגוף האתרי. המשימה של תקופת התרבות הפרסית היתה לרכוש ידע דרך פעילות הגוף האסטרלי. בזמן התרבות המצרית-כשדית רכשו ישויות אנוש ידע דרך נפש התחושה. בזמן התרבות היוונית-רומאית הידע נרכש דרך הנפש האינטלקטואלית. התקופה שלנו היא תקופת התרבות האנגלית-גרמנית, שבה האדם ירכוש ידע דרך נפש התודעה. בתקופת התרבות השישית או התקופה הרוסית המשימה של הישות האנושית תהיה להתחיל לרכוש ידע דרך רוח העצמיות. ולבסוף בתקופת התרבות השביעית והאחרונה הישויות האנושיות יתחילו לרכוש ידע דרך רוח החיים.

אם כן, הבה ונפרט יותר את המשימות האלו של האנושות בשבע תקופות התרבות.

המשימה של התקופה ההודית: ברהמה – רכישת הידע באמצעות הגוף האתרי – הזרע.

המונח 'הודו הקדומה' מתייחס כאן לזמן שאיננו קיים כיום ברשומותיהם של בני אדם. כיום, האנשים הידועים כיום לכול כהודים, שייכים לשלב של אבולוציה היסטורית שהתפתחה הרבה לאחר מכן. אין הכוונה לומר שבאותה התקופה לא היו ציביליזציות אחרות, אלא רק שהתקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה של האדמה היתה הזמן שבו הציביליזציה המתוארת כאן כהודית הייתה השולטת.

התקופה ההודית הקדומה אשר התקיימה בעידן מזל סרטן מסמלת את סיומו של עולם ישן ותחילתו של עולם חדש. שבעת הרישים הקדושים, המנהיגים הגדולים של העם ההודי, היו אבותיהם של האטלנטיים הקדומים שהיגרו מהיבשת לפני שקיעתה. הם הביאו עימם זיכרון של ראיה רוחית עתיקה ועדיין יכלו לתקשר עם העולם הרוחי. המצב היה כזה שבאותו זמן אם אדם רצה לעבוד בעולם היומיומי, הוא עבד עם האיברים של חושיו הפיזיים, אבל אם הוא רצה להשיג ידע היה עליו לחדור למצב אחר של תודעה, מצב של תודעה המושג דרך האיברים של הגוף האתרי. דרך הגוף האתרי שלו ההודי הקדום היה יכול לחוות את העולם הרוחי באותו האופן שבו הוא היה יכול לחוות את העולם הפיזי באמצעות הגוף הפיזי שלו. זה נתן לו הרגשה של 'אחדות' רוחנית עם ישויות גבוהות, מצב שדמה למצב ה'אחדות' של העידן הארצי הראשון ושל המצב הפלנטרי הראשון. רוח זו של 'אחדות' הסתכמה על ידי ההודי כ-ברהמה.[2] ההודי חש שהעולם שהוא היה יכול לראות על-ידי האיברים האתריים שלו באחדותו, היה ביתו הבראשיתי. בניגוד לכך העולם הפיזי היה להודי הקדום מצג שווא של תפיסתו, כאשליה. זה הוביל לשיטה של מאיה. לאדם ההודי לא היה עניין בארץ חוץ מאשר היותה מעטה (מאיה) של העל-חושי,[3] והוא ביקש לשחרר עצמו מכבליה.

הד קלוש של החוכמה הרוחית של ההודים כלול בוודות, הראמאיאנה ובבהגוודגיטה אשר בהן קיימת נימה של געגוע למה שהאדם ההודי איבד. אנו יכולים לשמוע זאת אפילו כיום במוזיקה ההודית המסורתית. זו הייתה תחילתה של נסיגת הרוח מהאנושות, נסיגה אשר הייתה הכרחית כדי שהישות האנושית תוכל לפתח אמצעי לרומם את עצמה לאלים באמצעות מאמציה העצמיים.

אם נסתכל בתמונה מוקדמת זו של הבודהה [למטה] נוכל לחוש מיד את הניתוק מהעולם החיצוני של המאיה. עיניו של הבודהה עצומות והוא לא שם לב לשדים המקיפים אותו ושואפים לפתות אותו באמצעות החושים הפיזיים.

D:\Pictures\2017-09-28\001.BMP

בציור אחר מהמקדש בכפר סיבי שבהודו [למטה] אנו רואים את מלך השדים ראוונה (Ravana) עם עשרים ידיו וזרועותיו ועשרת ראשיו. אנו רואים איך ההודי היה יכול להבחין בפשטות ברוח ההונאה: רבת פנים ובעלת ידיים רבות אשר באמצעותן היא מוציאה לפועל את הרוע. שימו את לבכם לכך שהן דומות למדי לכנפיים. הרגליים מוצקות וחזקות ודומות לאלו של בעל חיים המראה את טבע הרצון החייתי שלו, רצון מנוון שנפל. שימו לב גם לכך שהעיניים פקוחות בהדרגה מימין לשמאל. זה מסמל פתיחות גוברת לעולם החומר ומצביע על טבע שהוא לא כל כך קדוש.

D:\Pictures\2017-09-28\002.BMP

המשימה של התקופה הפרסית: אהרימן ואורמזד – הקרב של אור וחושך – רכישת הידע באמצעות הגוף האסטרלי – השורש.

התקופה הפרסית התקיימה בעידן מזל תאומים ומעניין לציין שהפרסי הקדום לא השתוקק לאחדות ופיתח במקומה חוש לדואליות; הוא היה יכול להסתכל החוצה אל עולם הכוכבים ולראותו בכל בהירותו וזוהרו, הוא היה בעת ובעונה אחת עם הכוכבים שהיה שייך אליהם; כאשר באותה העת התגלה בהדרגה הכוח להסתכל החוצה לעולם דרך הכלי של הגוף האסטרלי. שני היבטים של 'ראיה' התקיימו בכפיפה אחת. שלא כמו ההודי הקדום, הפרסי מצא שעולם החלל הקוסמי מעניין אותו כמו העולם הפיזי.

העקרונות של אור וחושך נצפו על ידי המקודש הגדול זרטוסטרא כניגוד בין שתי ישויות, האחת אשר התגלמה בשמש והשניה בירח. אהורה מאזדאו (Ahura Mazdao) או אורמוזד, ההילה המאירה, היא הישות שהפרסים סגדו לה כאל הגבוה ביותר ואהרימן (Ahriman) הרוח הרעה שמייצגת את כל הישויות ששייכות לאדמה הכוללת את הירח. אנו יכולים לראות כיצד תקופה זו מהווה חזרה נוספת ומתקדמת של המצב הפלנטרי השמשי וגם של עידן היפרבוריאה, כאשר השמש נפרדה מהארץ כך שכעת היו שני גופים, ארץ-ירח ושמש חיצונית.

ניתן להבין שהפרסים הקדומים לא השתמשו אז במקדשים, מזבחות, וגם לא בפסלים בפולחן שלהם, אלא הקריבו את קורבנותיהם על פסגות ההרים אשר משם הם יכלו להביט החוצה גם אל עולם הטבע וגם אל עולם הכוכבים (רוח).

אנו יכולים לשמוע את היכולת הזו למזג התרשמות חושית עם הבנה רוחנית במזמורים רבים ומנטרות ההקרבה של הזָנד-אי-אווסטה:

"אנו מקריבים לשמש הרתומה לסוסים מהירים, הקורנת, בת האל-מוות.

כאשר אור השמש גובר ומתחמם יותר, כאשר יפעת השמש גוברת ומתחממת יותר, אז ניצבים היזאדים השמימיים, במאותיהם ובאלפיהם, הם אוספים ביחד את תפארתה, הם עושים את הגדלת העולמות של הקדושה, לריבוי היצורים של קדושה, להעצמת השמש הקורנת בת האל-מוות, הרתומה לסוסים מהירים."

קורבן מזדאי (זראטוסטראי) לשמש (חורשיד יאשט, 1-5)

באמנות [ראו ציור למטה] אנו רואים יכולת מתגברת לאזן בין הרוח לחומר. הגוף המכונף של האריה עם ראש של אדם ומעל העיגול המכונף של השמש מהארמון של המלך דָרְיָוֶשׁ בשוש.

D:\Pictures\2017-09-28\003.BMP

הראש הפרסי [ציור למטה] מראה ירידה נוספת לעולם החומר. הראש יפה אך הפנים חסרות אישיות. יש חוסר חיים וריקנות.

D:\Pictures\2017-09-28\004.BMP

המשימה של תקופת התרבות השלישית המצרית-כשדית: אוזיריס, איזיס, הורוס – השילוש של האלים – רכישת ידע דרך נפש התחושה – הגבעול.

התקופה המצרית-כשדית התקיימה בעידן מזל שור (אנו רואים את זה משתקף במיסטריה של מיתרס) ומשימתה הייתה לתת לאנושות הזדמנויות לרכוש ידע דרך נפש התחושה. הווה אומר שהישויות האנושית של הזמן ההוא יכלו לקחת את ההתרשמויות המתקבלות מהעולם החיצון ולעשותן למורגשות יותר בפנימיותן. באופן דומה, יכלו ישויות אנוש גם להביא את התנסויותיהן מהעולם הרוחני לתודעה עמוקה בפנים. נפש התחושה או הרגש לא חוותה אז רק אור וחושך אלא גם משהו מהמרכיב של החיים הנוכח בסימפטיה ואנטיפתיה.

ממקדשיהם יכלו המצרים להתבונן בעולם הכוכבים ולמצוא את מערכת היחסים שלהם עם העולם הפיזי (גיאומטריה, אדריכלות, מתמטיקה).[4] והיה זה גם במקדש או בפירמידה ששוליית הכוהן או חניך המיסטריות עבר פולחן חניכה מורכב שנקרא "שנת המקדש" בכדי להתבונן לתוך העולמות של רוח.

מההתבוננות הזאת פנימה והחוצה עלתה הסגידה לשילוש האלוהות אוזיריס, איזיס והורוס. אנו יכולים לראות איך זה משקף את השלב הפלנטרי של הירח ואת עידן למוריה כל עוד זה היה בזמן שלב הירח בראש ובראשונה והעידן הלמורי לבסוף, כאשר הירח הפיזי וכל הישויות הקשורות אליו ניתקו מהאדמה כשהם מותירים כעת שלושה גופים להתבוננות על-ידי הישות האנושית – השמש, הירח והאדמה – אוזיריס הוא המייצג של השמש המקור האלוהי של חיים, המפרה של כל הדברים של האב. איזיס הייתה האלה של הירח האם הפורייה שילדה את הבן הורוס שהיה קשור לאדמה.

המצב היה כעת כזה שהעולם הפיזי נהיה יותר משמעותי בתודעה של המצרי מאשר אי פעם לפני כן. העולם של הרוח היה הולך ונסוג מהמבט.

D:\Pictures\2017-09-28\005.BMP

עמק המלכות, מצרים. שושלת XIX 1,270 לפני ספירה.

האירוע המתואר בציור למעלה, מראה את האלוהות מאעת ((Maat כורעת על ברכיה כאשר כנפיה מוארכות בתנוחה של יראת כבוד לאלוהות חתחור Hathor)). מאעת היא אלת האמת והצדק שמאנישה סדר קוסמי והרמוניה כפי שנוסדו על ידי האל-הבורא בתחילת הזמנים. הסמל שלה הוא נוצת יען על ראשה.

חתחור היא אלת-השמיים הגדולה שלעיתים קרובות מיוצגת בדמות פרה שנודעה כאלוהות האם האוניברסלית. חתחור הייתה אלת השמחה והאימהות וההתגלמות של כל מה שטוב בנשים. חתחור גם נחשבה כאלת המוזיקה, הריקוד, הנאה קלילה ואהבה. היא נחשבה למגינת נשים הרות ושל המיילדות.

אנו רואים את השינוי בתודעה; האלה הבלתי-מכונפת של ההנאה והאהבה וכל הדברים הארציים, נושאת את ספירת האדמה על ראשה ויושבת על כס מלכות. האלה המכונפת מאעת רוח האמת וצדק בסמל מושלם של הרוח משתחווה לרגליה לחומר במחווה של כבוד.

D:\Pictures\2017-09-28\006.BMP

הפסל של הסוֹפֵר [למעלה] גם מראה לנו איך ניתנה יותר תשומת לב לתחושה או לרגש הפנימי מאשר לדיוק הפיסיולוגי. המתבונן כמעט ויכול לחוש את הרגשות והמחשבות של הסופר.

המשימה של תקופת התרבות הרביעית – יוונית-רומאית או לטינית – רכישת ידע דרך הנפש האינטלקטואלית – הירארכיית האלים – העלה.

תקופת התרבות היוונית-לטינית התקיימה בעידן מזל טלה וזו הייתה התקופה שבה החלו ישויות אנוש לעבוד על משימת השגת ידע באמצעות הנפש האינטלקטואלית.

במשך התקופה הזו אנו יכולים לראות איך משתקף עידן אטלנטיס בהירארכיה היוונית של האלים.[5] היא העלתה בזיכרון את הדמויות האלוהיות של אטלנטיס. באותו הזמן האגו החל לקבל את כל רשמיו מהעולם החיצון ומעט מאוד יכול היה להיות מושג כעת מהראיה הרוחית הקדומה לתוך עולמות הרוח. אפשר לומר שנסגרה דלת על עולמות הרוח ובמקומם היה חייב האדם ללמוד לסמוך על הכוח של חשיבתו (פילוסופיה ותיאולוגיה).

האמירה היוונית "עדיף להיות קבצן על האדמה מאשר מלך בממלכת הצללים" מראה לנו את החשכת התודעה הרוחנית. העולמות הרוחניים מהווים לא יותר מאשר ממלכה של צללים.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\007.bmp

בצילום למעלה של ראשה של האלה אתנה, אנו יכולים לראות איך הצורה האנושית חולקת מקום שווה עם התחושה או הרגש של הנושא.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\007.bmp

הפסל למעלה של אדם צעיר, מראה שלמות של סימטריה וידע של פיזיונומיה. היווני הקדום שקע ביופי של הצורה האנושית. הוא חיפש להתייחס ליופי באופן שכלי, להבין אותו.

השוו את הדמות העירומה ה'קלה כאוויר' למעלה עם הדמות שלמטה הלבושה בכבדות. הפסל הרומאי הזה מראה לנו ירידה נוספת של התודעה.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\008.bmp

דרך נוספת לראיית הירידה ההדרגתית של התודעה האנושית היא התבוננות באופן שבו האנושות של כל תקופה בחרה לסגוד לאלוהות.

ההודים נסוגו לתוך ישותם שלהם כדי למצוא את הרוח. אנו יכולים לראות זאת בבודהה שמבטו מופנה פנימה ועיניו תמיד עצומות. הפרסים סגדו על ההרים מביטים החוצה לעולם בעודם מקריבים קורבנות לאל השמש אהורה מאזדאו. המצרים סגדו בפירמידות ובמקדשי החניכה שלהם שנבנו עם הידע שנבע מהכוכבים, מהמיקום של כוכבי-הלכת בהשתמשם בחוקי הגיאומטריה, שהשתייכו לספירה הארצית. באופן מנוגד, המקדשים היוונים נבנו כך שהאלים יכלו לרדת לתוכם – המקדשים היו הגופים הפיזיים של האלים[6] וכלל לא נזקקו בהם לישויות אנושיות. ולהיפך, הישות האנושית הלטינית שהייתה מאבדת את יכולתה להגיע לרוח, בנתה לעצמה כנסיות גדולות וקמורות תקרה שהגיעו לשחקים והיו מוקפות בחלונות זכוכית צבעוניים שדרכם אפשר היה להתבונן באור המתפזר כדימוי של הגיוון של היקום. היכן שקולם של הכמרים ניתר מקירות האבן הגדולים והביא לישות האנושית את הזיכרון של מוזיקת הספירות.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\008.bmp

מקדש יווני

המבוך על רצפת קתדרלת שארטר מסמל את המוח האנושי – הסמל מלמד אודות הסכנה הכרוכה באובדן דרך בחשיבה (שזה מחזיר אותנו למיתולוגיה היוונית והסיפור על תזאוס והמינוטאור).

D:\Pictures\2015-02-23\001.BMP

ירידה זו של התודעה אל העולם החומרי השתלשלה אפילו הלאה. למעשה הלאה יותר מכוונת ההנחיה החכמה של האבולוציה האנושית. אם משהו לא היה מתערב אז במצב אזי האנושות לא היתה יכולה להתרומם מתוך החומר בכוחותיה שלה. ה'שכחה' הזו הייתה מובילה את האנושות להפוך לקשה יותר לרוח ולנמשכת לחומר. מה היה זה שהתערב כדי להתגבר על ההסתחררות הזאת כלפי מטה? זה היה התעוררותה של הנצרות באמצעות אירוע הכריסטוס או מיסטריית גולגותא, פעולת ההקרבה של אל למען האנושות שהעניקה אפשרות לישויות האנושיות להתעלות שוב ממעמקי המטריאליזם.

אם הכריסטוס לא היה מת על הצלב ומתגבר על המוות בתקופה הזאת, תקופת ההקרבה של האייל או הטלה, אזי האנושות לא היתה יכולה להתגבר על ההחשכה או המוות של התודעה לגבי העולם הרוחי.

המשימה של תקופת התרבות החמישית – האנגלית-גרמנית – רכישת ידע דרך נפש התודעה/ הנפש הרוחית – חזרה על למוריה – הפריחה.

כעת אנו מגיעים לתקופתנו הנוכחית. התקופה האנגלית-גרמנית, אשר התחילה בשנת 1413, ונמצאת בסימן מזל דגים. זוהי התקופה שתספק לאנושות את התנסויות שיאפשרו לה להתרומם פעם נוספת מתוך מעמקי החומר ולעשות את דרכה בחזרה לקראת הרוח. כעת האגו חייב לרכוש ידע דרך נפש התודעה או הנפש הרוחית. אנו יכולים לראות זאת כסוג של סיכום של התקופה המצרית שהתקיימה במזל שור – אשר היא עצמה היוותה סיכום של עידן למוריה והשלב הפלנטרי של הירח. בלמוריה האדם התחיל ללכת זקוף קומה, זה השתקף בזמנים המצריים-כשדיים באובליסק המצביע כלפי מעלה לכיוון השמיים ואנו יכולים לראות זאת גם בזמנינו היותר מטריאליסטיים בגורדי השחקים שמנקבים את השמיים מסביבנו ובכמיהה לכבוש את הארץ ולחקור את מערכת השמש – ובמיוחד את הירח. אנו רואים גם שהניקיון הקפדני שלנו משקף חומרית את רחצות ההיטהרות של המצרים. אנחנו ממשיכים גם להנציח ולקבור את מתינו. אנו אפילו רואים סוג של שנת מקדש חומרנית בעולם המציאות הוירטואלית.

עם זאת, נפש התודעה או הנפש הרוחית המטופחת על ידי האנושות חייבת למצוא את דרכה לרוח דרך כוחות הרצון המוסריים שמופעלים על ידי הרוח, על ידי הישות אנתרופוסופיה 'איזיס' המתחדשת. זה יאפשר שינוי צורה של הנפש או הגוף האסטרלי לרוח-העצמיות. תקופת תרבות חמישית זו תהיה המבשרת של המצב העתידי החמישי של האדמה, שלב צדק-יופיטר, שבו הירח יהיה מאוחד שוב עם האדמה באותה דרך שבה האנושות מאוחדת בתקופתנו עם מטריאליזם (שור).

הציור המדונה הסיסטינית של רפאל [למטה], מראה לנו עלייה הדרגתית כלפי הרוחניות פעם נוספת למרות שהאדם עדיין מוכרע על ידי הכבדות של צורתו הפיזית. שימו לב למלאכים המניחים את ראשם בעייפות ולילד ישוע הכבד בזרועות אימו.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\009.bmp

מאות שנים לאחר מכן, פיקאסו מראה לנו איך אנחנו משתחררים ונפתחים שוב לתפיסה מעבר לחושים הפיזיים. [ציור למטה].

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\009.bmp

המשימה של תקופת התרבות השישית או התקופה הרוסית – רכישת ידע באמצעות רוח-העצמיות – חזרה על היפרבוריאה – הפרי.

תקופת התרבות השישית תתקיים תחת מזל דלי ומשימתה תהיה טיפוח ידע באמצעות ההתחלה של רוח-העצמיות או הגוף האסטרלי המושלם[7]. עד לזמן הזה האנושות כבר תשכלל איברים רוחניים, שתשתמש בהם לרכישת ידע של העולם האסטרלי באותה דרך שהאיברים הפיזיים מספקים לנו ידע של העולם הפיזי.

רוח-העצמיות מניחה מראש את הקיום בנפש האדם של שלושת המאפיינים של החיים החברתיים:

  1. אחווה.
  2. חירות החשיבה.
  3. תורות רוחניות.[8]

זה יהיה זמן חברתי עבור האדם. קהילות וחברות יעוצבו לא מתוך גזע או לאום אלא מתוך חירות ואחווה. האנושות תתחיל לראות בכל מקום את הרוח מאחורי החומר. זאת תהיה התחדשות של תקופת זרתוסטרא. ה-מאטרייה בודהה ינחה את האנושות לקראת ביאתו השנייה של הכריסטוס בעולם האסטרלי כפי שהאנושות הונחתה על ידי זרטוסטרא לראות את הכריסטוס בהילה האסטרלית של השמש. נגלית חזרה נוספת. זוהי חזרה ברמה גבוהה יותר של עידן היפרבוריאה כאשר השמש ניתקה מהאדמה, עידן אשר בעצמו היה גם חזרה של שלב השמש הקדומה של האדמה. תקופה זו שוב תחווה דואליות בכך שהישויות האנושית יעוצבו יותר ויותר לשני פלגים, הטוב והרע – המאגיה הלבנה והמאגיה השחורה – ולזה תהיה חזרה נוספת בתקופה הפוסט-אטלנטית השישית ובשלב הפלנטרי העתידי של נוגה-וונוס כאשר השמש תתאחד שוב עם האדמה ואלו אשר בחרו ללכת בנתיב הרוע לא יוכלו להמשיך ויאלצו להישאר מאחור.[9]

המשימה של תקופת התרבות השביעית –רכישת ידע באמצעות רוח-החיים – חזרה על העידן הפולארי – הזרע נופל מהפרי הנרקב.

תקופה זו תתקיים בעידן מזל גדי ומשימתה תהיה רכישת ידע באמצעות רוח-החיים או הגוף האתרי המושלם.[10] משמעות הדבר תהיה חזרה על תקופת התרבות ההודית –חזרה על תקופת שבעת הרישים הקדושים של הודו כמו במילותיו של רודולף שטיינר: "כך שבתקופה השביעית תינתן האפשרות לחוכמה הנפלאה שנגלתה על ידי המורים הגדולים של הודו הקדומה לחיות שוב בנפשות אנוש. וכעת היא תהיה לגמרי שלהם – האמת שהם חיים לפיה."[11] עידן 'ברהמה' הזה של אחדות עם הרוח הוא גם חזרה של העידן הראשון של השלב הפולארי כאשר התקיימה אחדות של השמש עם הירח והאדמה, עידן אשר בעצמו היה חזרה על השלב הפלנטרי סטורן-שבתאי באבולוציית העולם. בזמן הזה אדם כבר פיתח איברים להתנסות בדוואכאן הנמוך או העולם הרוחי כמו גם בעולם האסטרלי ובעולם הפיזי. האדם יתהלך שוב עם המורים הקדמוניים שלו ויהיה בקשר עימם. עם זאת התרבות תדרדר, ויגיע זמן של תהפוכות גדולות והדואליות של טוב ורע שנראתה בתקופה השישית תעפיל לשיאה ב'מלחמת הכול בכול'. זה ימצא את החזרה שלו בעידן הפוסט-אטלנטי השביעי כאשר המחזור האבולוציוני הזה של האדמה יסתיים באסון טבע בדומה לאסון שחתם את העידן האטלנטי. לבסוף תהיה לו חזרה בשלב האבולוציה הפלנטרית וולקן – ההתגשמות השביעית בעתיד הרחוק של האדמה, כאשר נראה את מה שכתבי הקודש מאפיינים כארמגדון. כך יש לנו את הצמח, נבט או זרע, שורש, גבעול, עלים, פרח, פרי ושוב זרעים. בכל פעם הצמח נולד יותר מושלם.

חזרות שלבי האבולוציה הפלנטרים הן כך:

כעת אנו רואים עד כמה זה חשוב לדעת את העבר כך שנוכל להבין את ההווה ולחזות (במידה מסוימת) את העתיד. תובנות כאלה יכולות להכין אותנו ולהלהיב אותנו למשימות שלפנינו. הן גם משמשות כדי להזכיר לעצמנו שאם לא נזרע את הזרעים כעת, לא נוכל לקצור את היבול.

——————————————————————————

מקור ההרצאה:

http://media.wix.com/ugd/93123f_dd57951d2134476594f91b7945a92310.pdf

לקריאה נוספת, כתבים של רודולף שטיינר:

מדע הנסתר בקוויו העיקריים – הוצאת תלתן

גוף נפש רוח – הוצאת מיכאל

מיתולוגיות ומיסטריות מצריות

זכרון קוסמי/מן הרשימות האקשיות – הוצאת תלתן

  1. מדע הנסתר בקוויו העיקריים / רודולף שטיינר – יצא בעברית בהוצאת תלתן
  2. רודולף שטיינר: המיסטריה והמיתולוגיה המצרית.
  3. רודולף שטיינר: מדע הנסתר בקוויו העיקריים – אדם והאבולוציה של העולם חלק 6 (יצא בעברית בהוצאת תלתן).
  4. רודולף שטיינר: אגדות ומיתולוגיות מצריות.
  5. מיתוסים ומיסטריות במצרים – רודולף שטיינר
  6. מיתולוגיות ומיסטריות מצריות – רודולף שטיינר. ראו גם את – מדע הנסתר בקוויו העיקריים הפרק על האדם והאבולוציה הארצית, מאת רודולף שטיינר
  7. ההכנה לתקופת התרבות השישית – רודולף שטיינר
  8. ההכנה לתקופת התרבות השישית – רודולף שטיינר
  9. קריאת התמונה של האפוקליפסה – רודולף שטיינר
  10. אגו קוסמי ואגו אנושי – רודולף שטיינר
  11. מדע הנסתר בקוויו העיקריים – רודולף שטיינר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *